Feeds:
רשומות
תגובות

עצטרובל החודש

 

(תזכורת: עצטרובל = eggcorn)

שו עוף #היבריש

צחוקו האפל של הגורל שהגה את מקור ייסורי המצפון המכבידים ביותר על הבלשן ההורה: מצד אחד, אם הורים לא כל כך בולגים כי למי יש זמן לזה. מצד שני, כשהורים, נחשפים לפלאי השפה המהודרים ביותר המגולמים בתהליך הזה שנקרא רכישת שפה. כשהורים שעוברים מדינה עם בת 3 שעכשיו כבר בת 4 וחצי, ושומעים את מה ששמעתי היום, זה כבר פשע בל יתואר לא לפתוח את ממשק הוורדפרס המזעזע ולתקתק במחשכים.

שום דבר לא הכין אותי לזה. הסעתי את הבנות מהגן הביתה, וברמזור מוציאה ענבל (4 וחצי כאמור) את רצף ההגאים הבא,  בדברה על אחותה קרן (תיכף 2. מטריה אצלה זה /bla/):

/aba, keren lakxa et ha-šu of./

ובהילוך איטי:

אבא, קרן לקחה את ה-shoe off.

מזל שהיינו ברמזור למה אחרת הייתי עושה תאונה. סערה מושלמת של תופעות קרוס-לשוניות, הלחמה של עברית ואנגלית בכל רמה שהיא, היבריש אמיתי.

נתחיל ברמה הלקסיקלית. ענבל לקחה את הפועל took ותרגמה אותו כפשוטו ללקחה, מה שלא עושה שכל בעברית שבה מורידים נעל, או בנודניקית שבה חולצים נעל.

הלאה לרמה הלקסיקלית-קומפוזיציונאלית. הרי גם באנגלית אנחנו לא take את הנעל. אנחנו take off את הנעל. ענבל שילבה את שני חלקי הפועל המורכב (phrasal verb) במשפט הסופי, אבל חלקו בתרגום מילוני לעברית וחלקו בשפת המקור.

ברמה המורפו-תחבירית, העניק לנו מנגנון השפה של הילדה את התיבה ha-shoe, שמורכב מקליטיק היידוע ה והמילה האנגלית shoe. מפלצת פרנקנשטיינית זוטא בינות לחלקי המפלצת הגדולה יותר של הפועל המורכב.

לסיכום, התחביר. הו, התחביר. שאלו מכובדיי, המשפט הזה הוא בסופו של דבר בעברית או באנגלית? אמר הלל הזקן – אנגלית כמובן! פועל מורכב שחלקו השני הוא מילת יחס זהו סממן מובהק של אנגלית ואם היתה אומרת לקחה את הנעל החוצה היית לבטח מאבחן כאן משפט אנגלי שעבר שמלול (רה-לקסיפיקציה; אין לי מושג אם באמת אומרים שמלול אבל אני על מסך מלא אז אין לי כוח לפתוח עוד לשונית לבדוק). בא שמאי הזקן לא פחות ודחפו באמת הבניין: עברית היא! מה למילת היחס את במשפט לועזי? "את השו", זהו צירוף עברי שעבר שמלול של המשלים השמני לאנגלית! לא זו אף זו, שבאנגלית לא מיידעים את הנעל הסתם כך, היא צריכה להיות her shoe! קם הלל וניער האבק מכתנתו ואמר וואלה יש לו פוינט לזה. ברמת המשפט הכללית הרי יש לנו מבנה שמתאים לשתי השפות (נושא לפני פועל לפני מושא). אם כן חברים וחברות, השתגית היבריש לתוך פרצוף שלכם.

לרגל המאורע, הנה ניתוח תחבירי לפי בית דקדוק התלויות סבא (dependencies). קשתות כחולות הן תחביר עברי, אדומות תחביר אנגלי, שחורות גם וגם.

keren-shoe-dep

תהא פרסומת חדשה לאל על, חברת התעופה הגרועה בעולם:

מה נאמר בה ומה נכתב בהסטטוס שבו פורסם הסרטון?

בקרוב הכל עומד להיראות אחרת!

ובכן, נניח לרגע לחוסר האמונה שלי לגבי אמיתות הטענה. מבטיח לחזור לסמנטיקה בפוסטים הבאים. משהו במבנה המשפט היומרני הזה גרם לי כאב ראש קל (אם כי, למען ההגינות, רק אחרי כמה קריאות). ספציפית, במבנה הזמנים.

בפינה האדומה, בקרובבקרוב הוא תואר פועל שמצביע על אירוע בעתיד, כמו מחר או בשבוע הבא אבל פחות מוגדר מהם. הפועל אליו מתייחס בקרוב יתאר פעולה בעתיד, ולכן יבוא בלשון עתיד.

בפינה הכחולה, עומד להיראות. זהו הפועל (המורכב) שאליו מתייחס אותו בקרוב. ככלל, עומד ל- אכן מסמן זמן עתיד (עוד מימי חז"ל! איפה קבוצת התמיכה לאשליית הטריות איפה). אך בדומה לעמיתיו going to האנגלי, va a הספרדי, va הצרפתי, ו-שהמצאתי הרגע בשביל הסדרה החשבונית, הוא מתפרש כעתיד קרוב, משהו שממש עומד להתחולל בטווח הזמן המיידי ובהתאם לכך מקושר בקו תחבירי רציף להווה על-ידי צורת הפועל הראשי (עומד, בבינוני). נקודת הייחוס שלו צריכה להיות ההווה.

וזה מה שמתחרבש כאן. בקרוב שולח אותנו לעתיד הקרוב, ואז עומד ל- שאמור להתחיל מנקודת ייחוס בהווה פתאום מצופה להתחיל מייחוס עתידי, ויש כאן שתי אפשרויות:

  1. מצטברת (קומפוזיציונאלית), כלומר שהשינוי יתחיל בבקרוב של הבקרוב.
  2. חופפת, כלומר תתעלמו מהכפל ותתייחסו לשני הסמנים כאל "עתיד קרוב" וזהו.

הראשונה לא ממש הגיונית מטעמים של שימוש סביר. עתיד קרוב, בשני הביטויים, הוא קונספט מעורפל ואין ממש צורך לשוני לחלק עתיד קצת-פחות-קרוב לשני צעדים של עתיד קרוב. גם כשהעתיד הקרוב הראשון מוגדר יותר, קשה למצוא דוגמאות בשטח להרכב הזה. גיגול המחרוזת המדויקת "מחר הכל עומד" מחזיר רק מקרים בהם המילה הבאה היא להשתנות, ורק שישה כאלה בכל מרחבי המרשתת.

האפשרות השניה, שכנראה אליו התכוונו משוררי השירות המזעזע, פשוט איננה דקדוקית מהטעמים שציינתי לעיל.

אבל היי, שפה אפורה וקשה לעיכול – אסוציאציה מיידית לאוכל של אל על! הכל מיתוג, חברים.

[רוב תודות לעידו צ, במודע.]

מלפני ומלפנים

חברים ואויבים, חברות וידידות!

נכון תמיד שאלתם את עצמכם "בלוגר הצמרת הזה, יובל פינטר, על מה בעצם הוא כתב את תזת המאסטר שלו?" ובכן, שאלו את עצמכם לא עוד! הודות לבלוג של עמית סגל, תוכלו לשזוף את עיניכם בסוג הדבר שהוא הדבר עצמו! עוד סימן קריאה!

ראו את הציטוט הלז מרשומתו האחרונה (על אבי גבאי):

כמו בנט בבית היהודי הוא יושב ראש דיגיטלי של מפלגה אנלוגית, וכמוהו ממש הוא יכול להביא אותה הכי רחוק שאפשר וגם להתרסק, לא ברור מה לפני מה.

וצילומסך למתעקשים, הפעם מהסלולר לתפארת הגיוון:

20170715_212646

רשומת אחרונה נושקת לשלישית

ובכן, נשאלת השאלה. להביא אותה רחוק ואז להתרסק, זה בסדר. קרה, קורה, יקרה, ואיקרוס. אבל האם אפשר לרסק מפלגה (בהנחה שריסוק = פירוק טוטאלי) ואז להביא אותה הכי רחוק שאפשר (בהנחה שהמכתם בהוראתו המקובלת, כלומר בקטע חיובי)? נניח גם לניסוח הקצת מוזר של ו"ו החיבור במקום "או". אני חושב שהקורא הסביר הבין למה סגל התכוון. והתשובה הפשוטה היא "לא". אבל יש כאן יותר מזה.

אז מה יובל כתב שיאפשר לו להתפאר שנים מאוחר יותר בתואר מגיסטר לבלשנות? יובל חקר את שימושה הטמפורלי (=קשור לזמן) של מילת הקישור before באנגלית. ספציפית, בדקתי את התנאים בהם מותר להשתמש בה מבלי שהדבר שאחריה באמת קרה ושהדבר יישמע הגיוני. נסו ותהנו:

(1) Yuval cried before he finished his thesis.

(2) Yuval died before he finished his thesis.

(3) # Yuval died before he set the world record in the 100-meter dash.

הראשון פשוט וקל. שני הדברים קרו (בפועל, אגב), והראשון קדם לשני. (2) מורבידי אבל בסדר. החלק הראשון קרה ומנע מהשני להתקיים. לכאורה, גם (3) בסדר מבחינת תנאי אמת פרופר, אם נאמץ אותם סטנדרטים שאפשרו לנו לקבל את (2). המוות של יובל גרם לכך שלא קבע שיא עולם במאה מטר, לכן המשפט אמור להיות תקין. אבל הוא לא (לדוברים ילידיים. בעברית כבר השני מתחיל לרומם גבות). מדוע ולמה? כל זאת ועוד, בכ-80 עמודים שאין לכם שום סיבה לקרוא. בגדול אני חושב שיש לכם אינטואיציה. לקבוע שיא במאה מטר זה לא דבר שהייתי עושה גם אלמלא מתתי כשמתתי. אבל נכנסים לניואנסים וזה נהיה מעניין (עבור הגדרות מסוימות של "מעניין").

אז מה סגל עשה פה בשונה מהפורמט האנגלי הלז? הוא פירק את התחביר לגורמים באופן ש, לפחות לשיפוטי, יצר את הפרשנות האנגלית (ממשפט (2)) באופן ששומר על דקדוקיות בעברית. להביא את המפלגה רחוק ואז לרסק אותה – מקביל למשפט (1). לרסק אותה לפני שהביא אותה הכי רחוק – בדיוק משפט (2). ואני חושב שלזה גם סגל מתכוון בהקשר – מהות ההימור שבבחירתו של גבאי ליו"ר המפלגה זה שאת הפוטנציאל (שקיים אצלו) להביא את המפלגה רחוק הוא עשוי לא לממש כי הפוטנציאל (שקיים אצלו) לרסק אותה עלול לגבור, ואז ההזדמנות ללהביא רחוק תתנדף.

(אגב, אם כבר פולחן אישיות עצמי חסר בושה. מה אני עושה בדוקטורט? בין היתר את זה.)

המתפקדים שרצים

חברים, אנו חוזים בימים גדולים למגבלותיו של הכתב העברי! זה אך סיימנו ללעוג על האקדמיה ללשון עם הצוהוריים שלה וכבר באו לא אחת אלא שתי פרשיות שהזכירו לנו כמה הכתב שלנו חסר, ויש שיגידו, מצ'וקמק, ויש שירצו בערב דורבנות לפני כמה שנים, דרוש החלפה.

דוגמא ראשונה: לפני כחודש הפכו עיתונאים שרצים (נעים בריצה) בשרשרת דיבות אליבא דשרה נתניהו, לשרצים (רמשים) בדיווחה של יונית לוי. העין עם הפרטים.

והשני, טרי מהתנור, אך היום חדשות התאגיד בהרצה דיווחו על קו הגנה דומה של נאמני השר חיים כץ, במיטב מסורת ה"שלופים": לא כתבנו מתפקדים, כתבנו מתפקדים! ומה היינו עושים בלי ניקוד שגוי של דסק כאן שיאפשר לנו כמעט להבין מה רצו מאיתנו המקורבים. אחרי הכל, מחורבנותו של הכתב לא מצומצמת רק לרוב-משמעות תדירה בהרבה מהנחוץ, אלא גם לכך שאנשים לא יודעים לנקד, אפילו אם הם נזקקים לכך.

mitpaqqdim

תמונה, כי זה קרה

מה שנחמד כאן הוא, כמובן, שלשינויים שהגדירה האקדמיה אין שום השפעה על המקרים הללו. כל שפצורי אותיות אהו"י הינם כפלסטער על רגל גדומה. הבה נבנה לנו תותבת תחתיו!

יפה אמר המפכ"ל בדימוס דודי כהן לחדשות ערוץ 2 ב-1 ביוני (ויה נילי גור אריה דתייגה אותי בפוסט של רפי מוזס דפרסם צילומסך דצילם הצלם בתרי מקשי אייפון):

כל המינויים שמיניתי היו תחת פיקוח ובקרה[.] אין מינוי שלא בוצע בהליך שאינו סדור ותקין.

לא מאמינים? תמונה:

dudi-cohen-shlilation.jpg

שנפרוק? נפרוק. הליך סדור ותקין – מה שכהן רוצה שנחשוב. הליך שאינו סדור ותקין – רע ומר. מינוי שלא בוצע בהליך שאינו סדור ותקין – מינוי תקין. אין מינוי שלא בוצע בהליך סדור ותקין – אין מינוי תקין – כל המינויים היו לא תקינים. אה הא! למעשה היתה פה הודאה בהרבה יותר ממה שהואשם בו המפכל"ש – לא רק שחלק מהמינויים היו לא כשרים, כולם היו כאלה! השליכוהו אל הבור!

נו, מזל שלפחות זו לא תגובה שנמסרה על ידי מישהו שמטרתו של חלק לא מבוטל מהכח תחת פיקודו היתה להיזהר בניסוחים של מסמכים שמתארים עבירות פליליות.

רוצים עוד שלילות שגויות? פה יש רשימה.

השולחן הסיני

והרי פוסט אורח מאת רן אתיה, מורה לסינית והאדם מאחורי הבלוג סימנית אחת ביום:


בוא תלמד סינית הם אמרו לי. זו שפה בלי דקדוק הם אמרו לי. מתקדמים בה ממש מהר הם הוסיפו. לא צריך לשנן כלום הם הבטיחו.

לשפה הסינית יצא שם של שפה נורא קשה ללמידה. בעיניי זה מוצדק אבל לא מהסיבות הנכונות. רוב האנשים חושבים שהאתגרים האמיתיים הם הכתב וההגייה, אבל האמת היא ששניהם לא כל כך מסובכים אם לומדים אותם בשיטתיות ובקצב המתאים. מתחת לכתב המפחיד מסתתר המון הגיון ובסוף מגלים שיותר קל להבין סינית מקריאה מאשר משמיעה.

wood

הסיבה האמיתית שהסינית כל כך קשה ללמידה מסתתרת דווקא במה שרבים תופסים כחלק הכי קל שלה – הדקדוק. על הנייר זה נשמע נהדר. אין ה"א הידיעה, אין יחיד ורבים וגם אין זכר ונקבה. אם למדתם להגיד תלמיד בסינית אז למדתם גם לומר תלמידה, תלמידים ותלמידות, וגם התלמיד, התלמידה, התלמידים והתלמידות. ממש מבצע של למדו אחד קבלו שבעה במתנה. בפעלים הדיל הזה אפילו עוד יותר משתלם כי בסינית לא רק שלא מטים את הפעלים לפי מין ומספר, גם הזמן לא בא לידי ביטוי בתוך הפועל אלא מתקיים ברכיבים אחרים במשפט. זה אומר שברגע שלמדתם את הפועל ללכת – you are good to go. אין הלכתי, הלכו, הולכות, נלך, לכו וכל השאר. בסינית גם דוברי השפה וגם עולים חדשים אומרים "אני מחר ללכת עבודה" וזה בסדר גמור.

אם נרצה לתאר את התופעה הייחודית הזו של היעדר הטיות נאמר שבסינית אין מורפולוגיה – כלומר צורת המילים אינה משתנה לפי שיטה כזו או אחרת. אבל מורפולגיה היא רק חצי מהדבר הזה שאנחנו קוראים לו דקדוק. החצי השני הוא התחביר ולכן לומר שסינית היא שפה נטולת דקדוק זה לא מדוייק. כי כשאין מורפולגיה צריך לפצות על כך ואחת הדרכים לעשות זאת היא להקשיח מאוד את חוקי התחביר. מבנה המשפט בסינית מקובע מאוד בהשוואה לעברית ולשפות אחרות. קחו למשל את המילה 'גם', בעברית אני יכול לומר "גם אני רוצה", "אני גם רוצה" או "אני רוצה גם" ואין עם זה שום בעיה. אמנם יש הבדלים דקים המשתמעים מכל משפט אבל כל הצורות תקפות. בסינית לעומת אפשר להגיד רק "אני גם רוצה" וזהו. עוד דוגמה נהדרת שממחישה כמה חשוב סדר המשפט בשפה נטולת מורפולגיה היא המשפט "לי יש" שאם נהפוך את הסדר שלו וננסה לומר "יש לי" בסינית, נקבל "יש אותי" כי בעצם הופעתה לאחר הפועל 'יש' המילה 'אני' הופכת למושא.

אבל תחביר קשיח הוא רק חצי צרה. הבעיה האמיתית בשפה ללא מורפולגיה היא שהכל נעשה, איך לומר את זה – אמורפי. מילים בשפות "נורמליות" הם כמו שולחן מאיקאה. הן מוצר סופי שעבר עיבוד והרכבה, הן מגיעות עם סט תוספות מודולריות במידה ונרצה לערוך בהן שינויים או להניח אותן במקום אחר, יש להן שכבת מגן, הוראות שימוש ואישור של מכון התקנים. מילים בסינית לעומת זאת, הן דבר הרבה יותר גולמי. לא שולחן גמור אלא יותר כמו קרש ממש גדול ורחב. הוא יכול להיות שולחן, והוא יכול להיות גם רק חלק משולחן. תשברו אתם את הראש על איך לאזן אותו.

table

אבני הבניין הבסיסיות של הכתב הסיני הן סימניות. סימניות הן לא אותיות, לא שורשים וגם לא מילים. סינית היא כל כך אמורפית עד שהן מצליחות להיות כל שלושת הדברים ביחד ואף אחד מהם בו זמנית. סימניות פשוט מבטאות משמעות. בואו ניקח למשל את הסימנית 关 שמשמעותה הבסיסית היא לסגור או לקשור. אפשר להשתמש בה כדי לומר לסגור את הדלת (关门) או לכבות את האור (关灯) ואז היא מתנהגת פחות או יותר כמו מילה העומדת בפני עצמה. אבל כאשר מצרפים אותה לסימנית 心 שמשמעותה לב מקבלים את הצירוף 关心 שפרושו הוא לא לסגור את הלב, כי שתי הסימניות האילו יוצרות ביחד מילה חדשה שפירושה אכפתיות.

רוב המילים בסינית מורכבות משתי סימניות או יותר. בדרך כלל הן מתנהגות כמו מילים רגילות אבל יש סוג אחד שפשוט לא מציית לאף חוק מוכר. אני לא יודע אם הוא קיים בשפות אחרות אבל בסינית הוא נקרא 离合词. פירוש השם הוא מילה (词) נפרדת (离) ונצמדת (合) והוא מתאר מילים שמתנהגות כמו אקורדיון. הדרך הכי טובה להבין במה מדובר היא באמצעות דוגמה אז תרשו לי להציג בפניכם את המילה 见面 שפירושה להיפגש. עכשיו תראו משהו מגניב:

meet

ראיתם מה קרה בצעד האחרון? המילה 见面 התפצלה ובתוכה מופיעות הסימנית 过 שמצביעה על כך שהפעולה התרחשה בעבר, וכן הצירוף 一次 שמשמעותו היא פעם אחת. זה קורה בגלל שהמילה להיפגש בסינית מכילה בעצמה שתי ישויות סמנטיות והן 见 שמשמעותה לראות ו-面 שמשמעותה היא פנים. כשאנחנו נפגשים עם מישהו אנחנו רואים את פניו. אם נפרק את המשפט הזה לחלקים הסמנטיים הכי קטנים שלו זה ייצא משהו כמו אני-עם-הוא-לראות-בעבר-אחת-פעם-פנים, אבל תודו שהרבה יותר נוח לתרגם את זה כנפגשתי איתו פעם אחת.

השאלה של האם אנחנו צריכים לראות מילים כגון 见面 כמילה אחת או כשתי מילים נפרדות שפשוט מופיעות בדרך כלל ביחד היא שאלה שמעסיקה חוקרי שפה רבים, וגם אנשי הוראה שתוהים איך להסביר סינית לתלמידים שלהם. השאלה שלי אליכם היא האם אתם מכירים תופעות דומות בשפות אחרות בהן מילה מסויימת יכולה לבלוע מילים אחרות בשלמותן? הדבר הכי קרוב שאני מכיר זה מוספיות תוכיות (infix) אבל לא מדובר במילים שלמות אלא באותיות והברות ללא משמעות בפני עצמן. אולי ניתן לראות את המילה 'להיפגש' בסינית כהרכב ולא כמילה עצמאית? אבל אז המבנה שלו הוא פועל-מושא והוא עדיין מתנהג באופן שונה לחלוטין מהרכבים אחרים שקיימים בסינית (למעשה רוב המילים בסינית הן הלחמים של שתי סימניות). עשר שנים של לימודי סינית למדו אותי דבר אחד וזה שהניסיון לפרק את השפה הזו לפי פרדיגמות הבלשנות המערבית נועד מראש לכישלון. וגם כשזה מצליח  זה דורש ערימות של אקרובטיקה לוגית והתוצאה שמתקבלת מעוותת ברמות. אני כבר מזמן עברתי לגישה הדאואיסטית שאומרת שלא צריך לנסות להבין ולהגדיר כל דבר, אלא פשוט להשלים עם כך שחוסר הוא חלק בלתי נפרד מן השלמות ופשוט לצעוד בנתיב. בינתיים זה עובד נהדר.

אבל ברצינות, מישהו יכול למצוא הקבלה בשפות אחרות למילה שמתנהגת באופן דומה למילה 'להיפגש' בסינית?


היה זה פוסט אורח מאת רן אתיה. רוצים גם לפרסם פוסט אורח? זה קל! השליכו דיסק-און-קי עם הפוסט בפורמט RTF מטיסה טרנס-אטלנטית עשרים דקות מערבית לאיים האזוריים, ומעבורת דגש קל תצא חיש ותאסוף אותו.