Feeds:
פוסטים
תגובות

קוראינו המסורים יודעים את המסורת – כשיש מערכת בחירות סוערת, דגש קל לא נשאר אדיש!

לכן מה יותר טבעי מהעיתוי הנוכחי לשתף אתכם בניסוי-הצעצוע האחרון שלי? שאלת המחקר אקטואלית מאין כמוה – האם הצד המועדף בשחרור צידי מושפע מהצד הדומיננטי בשאר אברי הגוף? אמ;לק: כן! אזהרת טריגר להמשך הפוסט – פונטיקה.

נתחיל במה-זה-לעזאזל-שחרור-צדי. ובכן, חלקכם אולי למד בשיעורי לשון שישנן כמה דרכים לסווג את (רוב) העיצורים בשפות אנוש. האחת היא מקום החיתוך: איפה הלשון עוצרת את זרימת האוויר לפני הפתיחה. סיווג זה מבחין בין *[b] (לא הלשון עוצרת אלא השפה), [d] (הלשון קרובה לשן), ו-[k] (הלשון פוגשת בחך העליון). עוד אחת היא קוליות: האם מיתרי הקול רועדים בזמן ההגייה, או לחלופין – האם העיצור משתנה בעת לחישה. זה הסיווג שמבחין בין [b] (קולי) ל-[p] (בלתי קולי), או בהתאמה [g] ו-[k].

הסיווג השלישי הוא קצת יותר פרי-סטייל ויש בו טוויסטים מעניינים. מדובר במה קוראים אותו אופן החיתוך. עיצור פוצץ חוסם את מלוא זרימת האוויר ומשתחרר בבת אחת, כמו [d]. עיצור חוכך נותן לאוויר לחמוק דרך פתח צר ואפשר למשוך את הגייתו עוד ועוד, נגיד [z]. יש עיצורים מקורבים, שם הפתח פחות צר ועובר יותר אוויר. אלה [j] (יו"ד עיצורית) ו-[w] למשל. יש מחונככים כמו צ'די וג'ימל, יש אפיים כמו [n] ו-[m], שם האוויר חסום בחלל הפה אבל עובר דרך האף (ולכן ההגיה משתנה כשבצודדיב). יש מיליון סוגים של רי"ש בעולם, ולכל אחד אופן חיתוך משלו.

ויש את החומד הזה שעונה לשם עיצור צדי. בעברית יש רק את ה-[l], הלמ"ד. בשפות אחרות יש גם את הגרסה ה"כהה" שלו, [ɫ], שם הלשון יותר אחורנית (דוברים אנגלית? תגידו "lie bill"). אצלי לפחות, כשהעיצור בא בין תנועות באופן טבעי, ההגיה קלה וברורה למדי: האמצע של הלשון חוסם את החלק שבין השן לחך (המכתש) ושני הצדדים מונמכים ונותנים לאוויר לעבור. לעומת זאת, כשהגאים נוגעים זה בזה תמיד קורים דברים מוזרים. תגידו רגע "אנשום" ושימו לב איפה הלשון בנו"ן. עכשיו תגידו "אנקום" וחייכם ישתנו לבלי היכר. תכונות החיתוך של עיצור אחד יכולים להשפיע על הגיית עיצור סמוך. אז מה שהבחנתי בו הוא שכשהלמ"ד שלי באה אחרי [t], כמו למשל במילה "אטלס", התופעה ההכרחית הנקראת שחרור צדי (lateral release) מתבטאת אצלי ללא יוצא מן הכלל בשחרור פתאומי של אוויר רק מצד ימין. צד שמאל של הלשון נשאר בחסימה.

אמרתם לעצמכם ושמתם לב מה קרה אצלכם? יופי, אתם מוזמנים לענות לסקר (דוברי עברית, דוברי אנגלית) אבל כבר שמעתם את הרקע אז יכול להיות שזוהמתם כמשתתפים תמימים. למזלכם, 66 נשמות טהורות כן ענו לסקר ומהוות מדגם נאה**. העם תיאר מה קורה אצלו, האם זה תמיד קורה ומהי היד הדומיננטית שלו. למה? כי זו ההיפותזה שהעליתי – אני מעדיף שחרור מימין כי היד החזקה שלי היא ימין. סקירת הספרות שלי אמנם היתה שטחית למדי וכללה כמה ניסוחי חיפושים בגוגל סקולר (העליתי חרס) ושיחה עם הפונטיקאי המדופלם דר' אוון כהן (לא הכיר התייחסות בספרות), אבל זה הכיף שבכובע הבלוגר.

קיצר, התוצאות נחמדות למדי אם מנכים את הלא-מעניינים ומתעלמים מגודל המדגם שנשאר. נתחיל מזה שכל דוברי האנגלית טענו שהשחרור אצלם מגיע מהאמצע, אבל היו רק שבעה עונים וכולם ימניים אז רק בעירבון מאוד מוגבל אפשר לנחש שזה קשור לעובדה שבאנגלית מדובר כאמור ב-l כהה, שמקום חיתוכה אחורי יותר ולכן החסימה מראש קלה יותר. עם זאת, גם בקרב דוברי העברית רוב גדול טען לשחרור אמצעי (42 מתוך 59). עוד אחדת ענהתה שהלשון לא פוגשת את החך. נשארנו עם 16 מופלאים, שנחתכים כך:

שמאל ימין יד / שחרור
5 8 ימין
3 0 שמאל

(סטטיסקטיה כללית – 8/57 מאלה שענו על היד הדומיננטית הם שמאליים, שזה בערך היחס הרגיל באוכלוסיה).

אז כן, אין במדגם (המזערי) שלי מישהו עם יד שמאלית דומיננטית שמשחרר [l] מצד ימין. בקרב ימני-היד יש רוב של 62% לימני-השחרור. אבל יאללה, נחכה שיצטברו עוד איזה אלף-אלפיים תשובות ונעדכן. תהנו מהמשך העימות.

המשך »

שואלת הקוראת לימור: מה זה בעצם "אח על מלא" ו-"על מלא"? איך הביטוי נוצר ואיך הוא התפשט?

שאלות טובות. תשובות חותכות לא יהיו לי, אבל ננסה להבין לפחות את היקף התופעה, בתקווה שקוראינו יוכלו לעזור. למי שלא מכירים, "אח על מלא" הוא אח על אמת, בחור זהב, כפי שאפשר לראות בראש ובראשונה בשיר של אודימן מ-2014:

קצת קשה לתאר מה זה בדיוק "אח על מלא". שאלות כמו זו של לימור נפוצות למדי וברשת ניתן למצוא הודעות מ-2012 בהן אנשים שואלים מה בעצם משמעות הביטוי ותשובות שמתקשות להסביר אבל מבהירות שמדובר במשהו טוב.

די ברור שבמקור הביטוי התייחס לאחים וחברים, אבל מאז הוא התרחב. כשירות לציבור, הרי רשימה חלקית של דברים שהם אח על מלא כפי שמצאתי במרשתת: רוני דניאל, נפתלי בנט, ממציא ה-LSD, ולראות סרטוני יוטיוב עם חבר בקיוסק. הפרסומת הזו לחטיף נקראת למשל "אח על מלא", ולא "אחשלו" או נסיון אחר של הקופירייטרים להתחבר לשפת-הנוער.

כמו שיש "אח על מלא", יש אחות על מלא (ביולוגית וגם בסטארט-אפ), אמא על מלא וסבא על מלא. יש גם שני הורים על מלא, גם כאן בטור שכנראה מנסה לקרוץ לשפת הנוער ויוצא קצת יותר מדי מילולי, שלא לומר טרחני.

עושה רושם שהביטוי מוגבל ליחסים של קרבה מסורתית. אפשר למצוא הופעות שונות של "דוד על מלא", "אחיין על מלא" ו-"נסיך על מלא". לא מצאתי "אבא על מלא", אולי במקרה ואולי כי האב מסורתית פחות חם מהאח או האמא? באופן פחות מפתיע לא מצאתי "שוער על מלא" (בנסיון לדבר על שחקן כדורגל) וגם לא "שר על מלא" או "ראש ממשלה על מלא".

אז עד כמה הביטוי "על מלא" קיים לבדו? קצת יותר קשה לתת תשובה על סמך חיפושי רשת. מישהו אוהב את רני רהב על מלא, אבל בגדול לא נראה לי ש-"על מלא" תפס. להתרשמותי גם הביטוי השלם כבר לא נפוץ כמו לפני כמה שנים: לא מצאתי טוקבקים בסגנון "אלאור אזריה הוא אח על מלא" (מה שכן, בתגובות כאן אפשר לראות שהצל הוא אח על מלא).

מאיפה כל זה בא? קשה לדעת. הביטוי "על ריק" קיים בסלנג כבר תקופה ארוכה, אבל אם זה היה המקור, היינו מצפים להרבה הופעות של "אח על ריק" שרק אחריהן ההנגדה ל-"אח על מלא" הייתה צצה. לפחות ברשת יש מעט הופעות של "אח על ריק", ובכל אופן הרבה פחות ממה שהיינו מצפים אם שני הביטויים היו אמורים להיות מקבילים. אפשרות אחרת היא שהמקור הוא בביטוי "על אמת" שעבר שינוי קל. הבעיה כאן היא שהביטויים שונים בהגייה: ב-"על מלא" הטעם מלרעי (על הלמ"ד) וב-"על אמת" הטעם מלעילי (על האל"ף), מה שמקשה לקשר ביניהם.

ניתן אם כך את זכות הדיבור למגיבינו (מגיבים על מלא!) כדי לשמוע השערות נוספות.

[ת' ללימור]

קלטו איזו אנאפורה משובחת נותנים בידיעות אחרונות עלי צייצן:

למען יראון אם הציוץ ישתנה או יימחק:

Screen Shot 2016-06-27 at 19.44.39

כאילו, הבנתם כולם שמי שביקשה להיקבר בטקס עם שירים ופרחים זו היוצאת בשאלה אסתי וינשטיין ולא בתה, נכון?

יתרה מכך, הבנתם שמי שבית המשפט עסק בקבורתה (בכלל) היא אסתי ולא הבת, נכון?

עכשיו קיראו=נא שוב את הטקסט וספציפית ראו איפה המילה ״להיקבר״ חלה בה, תחבירית. אין סיכוי שזה דקדוקי, נכון?

ברגקסזיט

היום, כפי שוודאי יודע כל מי מקוראינו שאינו גר תחת סלע, יוצאים תושבי הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד לקבוע את עתידה של ממלכתם המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד בהאיחוד האירופי (באמת? זה כל השם הרשמי שלו? מאכזב). כיוון שבימינו אי-אפשר בלי איזה הלחם מעיק, וכיוון שיציאתה הספקולטיבית של יוון מאותו איחוד כונתה בכינוי הלא-רע-מדי Grexit (שמשחק על הקידומת Grec- ולכן זוכה לציון הלחם 2, תנועה ועיצור), בחרו הנודניקים הארורים מהתקשורת ועוזריה את הכינוי האנגלי Brexit, שמלבד היותו הלחם בעל ציון פונטי 0 (אין צליל משותף בין המילים המולחמות), הוא גם לא מאה אחוז נכון גיאוגרפית/פוליטית (כי, כאמור, גם צפון אירלנד ועוד כל מיני טריטוריות תלויות משתתפות במשאל וביציאה האמורה).

אבל זהו בלוג הבלשנות ״דגש קל״, לא בלוג הקנטרנות הגיאוגרפי ״מפת שולחן״. אך שלשום שם לב קברניט ספינת האם מארק ליברמן לכך שהמילה Brexit זוכה להגיה שונה מפיהם של אנשים שונים: חלק הוגים את האיקס כזוג עיצורים בלתי-קוליים, /ks/, וחלק כקוליים, /gz/. טובי הניואנסרים שביניכם אולי שמו לב שהקרי הראשון נפוץ יותר בממלכה המאוחדת שבהגוצ״א, והשני בארצות הברית של אמריקה. ליברמן תוהה כך על קולו הפנימי, שבגד באמריקאיותו והיה קורא באופן בלתי-קולי עד שהחל לשמוע שידורים אמריקאיים בנושא וחש את הדיסוננס. הוא מעלה את הסברה של זכרון ה-Grexit, שם העיצור /k/ דומיננטי בשל השורש התורם הראשון (ואכן, בלי ה-Grexit לא היינו ״זוכים״ למונח Brexit).

בתגובה לאותו פוסט כותב מגיב מסוקס במיוחד שגם אצלו היה המצב בלתי-קולי, אך שכאן סבל מהתעתיק העברי שמחייב את הכותב להחליט בין שני הקריאים ולהאכיל את הקורא באחד מהם. מכאן, כיוון שכותבים ברקסיט בעיתונות לשון עבר, שגם הייצוג הפונטי בראש יתיישר. אממא, ממשיך אותו פנומן, מילה אחרת שיובאה לעברית היא exit עצמה, במובן של מכירת חברה לתאגיד גדול ממנה תוך גזירת קופון נאה, וכאן דווקא בחרה העברית בתעתיק אקזיט, השד יודע למה. הצמדת עיצור קולי (/z/) לבלתי-קולי (/k/) באותו צרור היא קשה מאוד לדוברי כל שפה שהיא, ובואו נסו להגות כך את המילה. אני מחכה.

Screen Shot 2016-06-23 at 13.33.54

בינתיים, קחו ראייה בלתי תלויה לחלוטין.

באותה הזדמנות, נסו אגסיט. קצת יותר קל, אבל עדיין דורש מאמץ.

 

כך או כך, את אותו ״אקזיט״ נוהגים להגות בעברית עם /gz/. ובכן יונית, דיסוננס. למה אותה מילה אנגלית מקבלת טיפול שונה כשהיא בגפה וכשהיא בהלחם? אז יכול להיות שהמשמעויות מספיק שונות כדי שאף אחד לא ישים לב ולא יהיה אכפת. הרי לא מדובר פה באקזיט חגיגי של הממלכה המאוחדת שבהגוצ״א שבו מישהו קונה ממנה את פירות השהות באיחוד. אפילו מבחינת תומכי המהלך תהא זו מעין מנוסה מבוהלת מיבשת שוקעת. ואם המשמעות לא נגזרת ממילה שנהוגה בעברית, אזי אפשר פשוט לתעתק אותה (1) כפי שהיא נהגית, ואז באמת נשמע אותה יותר מבריטים מאשר מאמריקאים; או (2) ״כמו שהיא נכתבת״, ואז X בפני עצמה באמת נתפסת בעברית יותר כ-״קס״, כלומר כשהיא לא ״ח״. עיינו קסילופון, מקסימום, דיאודורנט אקס, אקס פקטור, אקסית מיתולוגית.

כעת תשאלו: ״שיואו, יובל, אחלה מקרה! יש לך עוד דוגמאות למילים שהגיעו פעמיים לעברית בתעתיקים שונים?״ ולאחר שאודה על המחמאה אשיב: ״אמ, צ׳מעו, אז מצאתי כמה, אבל יש להם דרך קצת עקלקלה. נניח פנצ׳ר וקונטרפונקט, שבאו משפות מקור שונות אבל מכילות את המרכיב הזהה /punct/, הולך?״ ואז די תתאכזבו ותשאלו אם אני יכול להציע לקוראים לתרום משלהם בתגובות. ואז תיזכרו לרגע בעת שתפנו ללכת ותגידו ״אבל בעצם ראינו כמה פעמים שכותבים ברקזיט. ואפילו קישרו את זה לאקזיט״.

אז זה כבר רציני. למרות שבהן צדקי אשבע שעד לגיגול שגיגלתי בזה הרגע לא נתקלתי ב״ברקזיט״, הוא קיים גם קיים. ואפילו מנצח במבחן הגוגל, ואפילו אינו מוגבל רק לאתרי הכלכלונים.

Screen Shot 2016-06-23 at 13.12.02

אגזיביט איי

Screen Shot 2016-06-23 at 13.12.14

אקסיביט בי

לפחות לשתי האפשרויות האחרות אין ראיה (אם כי, כאמור, ברגזיט היא הגייה הגיונית).

נתראה עוד חצי שנה!

פך שמן? שמן פח!

…ובו אנחנו לא רק בול-עץ שפה, אלא גם קורטוב של שפה חזקה.

עוד ביום העצמאות תש״ע סיפרנו לכם שמשהו מוזר קורה בעולם איוך שמות העצם (איוך – modification ). בניגוד לסכימות הרגילות, בהן שם עצם מצטרף לאחר ויוצר סמיכות (שמן זית), או שם תואר בא אחרי שם עצם ויוצר צמידות (שמן צמיגי), יש כמה חבר׳ה שלא בדיוק ברור אם הם עצם או תואר, ולא בדיוק ברור אם הם יוצרים צמידות או סמיכות. הצענו כמה מבנים תחביריים אחרים כמבדקים לקטרוג שלהם. אחזור על כמה מהדוגמאות ואוסיף קצת:

  1. אחלה סרט
  2. *סרט אחלה
  3. *אחלה של סרט
  4. אחלה סרט שבעולם
  5. סרט סבבה
  6. *סבבה סרט
  7. סבבה של סרט
  8. *סבבה סרט שבעולם
  9. חרא סרט
  10. סרט חרא
  11. חרא של סרט
  12. *חרא סרט שבעולם

היום אדון בשתי מילים נוספות המותחות פה את היריעה. הראשונה היא פח, שכבר זמן רב אני מתכוון לכתוב עליה בתפקידה כמאייכת. כמדומני חדרה זאת לשפה הכללית מתוך ז׳רגון הספורט, ומשמעותה – גרוע, מצ׳וקמק, עלוב. קבוצה פחשחקן פחילד פח, והמהדרין מחזקים בשחקן פח זבל. איפה היא יושבת בסכימה המרובעת לעיל?

  1. *פח סרט
  2. סרט פח
  3. *פח של סרט
  4. *פח סרט שבעולם

יששש. פרדיגמה חדשה.

המילה השניה היא כזו שלא נתקלתי בה הרבה מעבר לביטוי קפוא אחד, ובעוד כמה פסקאות אסביר מדוע עוררה את זה הפוסט. המילה המאייכת היא זין והיא מופיעה בעיקר בביטוי העלבון הגנרי ילד זין, גנרי כי כמעט אף פעם לא נאמרת על ילדים (אלא גם ילד כאן משמשת כעלבון המורה על ילדותיות).

  1. *זין ילד
  2. ילד זין
  3. ?זין של ילד
  4. *זין ילד שבעולם

מה משותף לשתי המילים האלה? בדומה לחרא, גם כאן יש מילה שהיא שם עצם ללא עוררין (ממש מתארת חומר או חפץ בעולם) שהפכה למתאר כשהיא מוצמדת לשם עצם אחר, סביר שמסיבות מטאפוריות (חפצים לא נעימים הופכים לכינויי גנאי שיושבים על אי-הנעימות הבולטת שלהם). יש גם את אלמנט התמורה (שדנו בו בפוסט הראשון), ״קבוצה שהיא פח״ או שמקומה בפח, ״ילד שהוא זין״ ולמעשה זרג מהלך.

יש גם הבדלים, כפי שכבר ציינתי את זין אי אפשר ממש לחבר להכל. כיוון שהיא מתארת התנהגות היא מראש מתאימה רק לאינדיבידואל בעל אופי (לאו דווקא בן אדם, אפשר אולי לחשוב על חתול זין שלא אכפת לו כשאתה חולה) ואולי, אוליייי לקבוצות קטנות (?איזה כיתה זין, במובן של חבורת מניאקים אחד אחד ולא כאלה שרק התחילו חטיבת ביניים). פח יכול גם לתאר חפצים דוממים ללא הרמת גבה: טלפון פחעיתון פחפח פח. ודאי יש עוד, אבל האמת שבא לי כבר להגיע לדיון שהציף בי את הפוסט הזה, שהוא דווקא תחבירי ולא סמנטי.

הנה לפניכם פוסט של רבקה פרסלר בפני הספר, בשבתו כשיתוף של עידוק. הוא מתאר את הוט כ-״ילדי זין״, למגינת לבי העמוקה. חששותיי נפלו שם על אוזניים ערלות, כי לא בסמנטיקה התעניינתי (סמיכויות זה דבר בלתי צפוי, זאת יודעים כולנו). מה שהפריע לי הוא שאני בכלל לא תופס (אינטואיטיבית, כדובר) את המבנה ילד זין כסמיכות קלאסית ולכן לא חושב שצורת הריבוי הנכונה היא בריבוי הנסמך. למען האמת, עד אותו רגע בכלל לא יצא לי לחשוב על צורת הרבים של הביטוי הזה כי כאמור הוא לא ממש קורה הרבה. ואמנם, בעוד הדפים הראשונים של גיגול ״ילד זין״ (עם המרכאות) מעלה כמעט אך ורק תוצאות רלוונטיות של שם עצם ומאייך, ״ילדי זין״ נותן דברים לא רלוונטיים בעליל. גם אפשרויות הריבוי האחרות שחשבתי עליהן העלו חרס זין.

חיזוק קצת יותר תיאורטי לטענה שלי מצאתי ביידוע. אני די בטוח שתמיד יגידו ״הילד זין הזה״ ולא ״ילד הזין הזה״. מצד שני גם אומרים בימינו ״השמן זית״, אז זה לא מובהק.

אז פניתי לחשוב איך בכל זאת הייתי מרבה את הביטוי, והגעתי למסקנה שהכי טוב נשמע ילדים זין (ביידוע – הילדים זין). ״בוא׳נה, איזה ילדים זין אתם״. נחמד. כמו ״איזה קבוצות פח משחקות פה״. ״ראינו כמה סרטים לעניין״. ״יש בקפה הזה טוסטים לפנים״. ״אלה דווקא כיסאות סבבה״. צורת הריבוי הזו קיימת, הגם אם קשה לשים את האצבע על מה היא בדיוק עושה ואיך מוגדר כאן המאייך. מכירים רפרנסים? אולי חגית בורר?

[חנוכה שמח באיחור, קיוויתי שהכותרת עוד תהיה סבירה באקטואליותה ואני לא חושב שהצלחתי :(]

בין ״בחזרה לעתיד״ 1 ל-2 חלפו ארבע שנים. כך גם בין מטריקס לרילודד. בין אינדיאנה ג׳ונס הראשון לשני חלפו שלוש. כנ״ל ליל המסכות (האלווין).  בין שני הראשונים של שר הטבעות רק שנה.

שליחות קטלנית והנוסע השמיני, על שבע שנות ההמתנה שנגזרו עליכם, הם הפרנצ׳ייזים היחידים מאלה שחשבתי עליהם שגרמו לכם ליותר ציפייה מאשר הפוסט הזה ממש, פוסט שממשיך את דרכו של האוונגארד שבאוונגארדים, פאר היצירה, הלוא הוא הפוסט ההוא מינואר 2011 שקעקע את כל מה שחשבתם על הפעלים בעתיד בגוף ראשון שנהגים עם יו״ד במקום אל״ף.

תקציר למי שלא יודע ללחוץ על לינק כוסאומו: ״אני ידבר״ במקום ״אני אדבר״ זה לא רק פונטיקה, כי הרי אומרים גם ״אני לא ידבר״ ו-״אני כבר ידבר״ (האזינו קצת בחלל הציבורי הקרוב למקום מגוריכם). אז מה עוד יש שם? יש שם את העובדה שבמשלב המדובר כבר לא משמיטים את כינוי הגוף. להגיד ״אדבר איתך מחר״ נשמע פלצני ולא בגלל האל״ף (השוו עם ״אני אדבר איתך מחר״). על כן, השפה, שרוצה לרזות ולהשיל מעליה נטיות לא הכרחיות, מיישרת את גוף ראשון עתיד עם גוף שלישי וחסל. גם ככה תמיד הוגים את הנושא. ולראיה, בעבר עדיין סבבה להגיד ״אמרתי לך אתמול״ ולכן אין ״אני אמר לך אתמול״.

אז מדוע כינסתי אתכם כאן שוב? לבשר על אסימון שנפל. שכבר שולשל בפוסט ההוא אבל לא באמת הפכתי בו. הזמן החמקמק הזה, ציווי. הכבשה השחורה של מערכת הפועל. מה הטרוניה העיקרית ששמעתם שקשורה אליו בשנים האחרונות? נכון, שצורות העתיד משתלטות עליו. ״תעבירי את המלח״, ״תתנו לי סיבה״, ״תגיד את זה תגיד את זה תגיד את זה כבר״, ״תראו את המטומטמים האלה שמחים על גול מפנדל כאילו המאזן שלהם עכשיו יותר טוב משל מכבי ב-2010״. ומה יש לי להגיד? מובן שהן משתלטות. הרי בציווי עדיין לא נהוג להגות את כינוי הגוף (שהוא תמיד בגוף שני). אפילו אי אפשר כל כך – זה נשמע כמו עתיד. מכאן שההבחנה בין זמן עתיד לציווי עדיין קיימת, היא פשוט השתנתה, והפכה למינימלית בדרכה – אותה הטיה לשניהם, אבל בעתיד חייבים לציין נושא ובציווי לא.

תופעת מקור אחת (חיוב נושא לפעלי עתיד), שתי השלכות נצפות (מעבר גוף ראשון להטית גוף שלישי בעתיד, איחוד הטיות גוף שני עם זו של ציווי), עקביות במשלב. אני חושב שלגיטימי לקרוא לזה תיאוריה.

הו הזויגמה, מה התגעגענו אלייך.

תודה לאיתמר שפי, האיש שהתחיל את קבוצת הפייסבוק חולצה מטיילת בוואדי, קבוצת הקאלט שאפילו אוזכרה ברשימת 10 הקבוצות המומלצות של איזה כתב מכלכליסט או גלובס או משהו. איתמר זיהה עבורנו את הפתית החביב הבא, מהאתר גבה-המצח האהוב עליו ביותר:

avril-zeugma

הנה כי כן, למי שלא האמין למראה עיניו,

אבריל לאבין חושפת חבר חדש ופטמה.

מה נאמר ומה נגיד? שזו זויגמה (כתבנו עליהן כאן), כלומר מקרה בו מתחברים שני משלימים שהשילוב שלהם עם הרכיב המשותף הוא שונה. כאן יש זויגמה רכה יחסית, שכן שתי ההוראות של ״חושפת״ דומות הגם אם השניה פיזית והראשונה חצי-מטאפורית. גם תחבירית אין פה משחק – שני המחוברים הם צירופים שמניים.

ובכל זאת, בימים קשים אלה, הבה נעלוץ גם מההנאות הפשוטות בחיים. איתמר, אל תפסיק לקרוא פנאי פלוס למען יעלו חיוך על פנינו והמוראל הלאומי.