Posted in בורודיצקי, מנהלה, ספיר-וורף, עברית on 29 בספטמבר 2009| 10 Comments »
נישאים על גבי גלי ההדף מהטור הדטירמיניסטי של אפרת ירדאי, זה זמן טוב לספר על עוד ניסויים מרתקים של לרה בורודיצקי. בשביל זה אציג לקוראי הבלוג הנכבדים שתי תמונות של חפצים דוממים. משימתכם היא לתת שמות לחפץ מס' 1 ולחפץ מס' 2. סתם שמות פרטיים, כמו השם שלכם. אפשר בהחלט לכתוב את ההצעות שלכם בתגובות, אבל מי שמתבייש יכול להגיד בלב. עוד כמה ימים אספר בשביל מה זה היה טוב ומה אפשר ללמוד מזה על איך שהראש שלנו עובד.
1: |
2: |
 |
 |
Posted in ספיר-וורף, פסיכולינגוויסטיקה, צחוקים on 28 בספטמבר 2009| 1 Comment »
סיפור קצר ליום כיפור מאת דיוויד צ'ס. בלשנים, תחשבו טוב טוב על מה שעשיתם!
אולי זה לא היה כל כך נורא, אם רק לא היינו המגע הראשוני אחד של השני. ציוויליזציות בתוליות שחופנות אחת את השנייה בחשיכה.
"סעמק, סעמק, סעמק", רטן הקטן מבין שני הגברים כש ראשו נח בין זרועותיו על השולחן השבור; דרך החלון המבוצר-חלקית הלכו וגברו הקולות מבחוץ.
"אם הם רצו להשמיד אותנו, למה הם לא שלחו פשוט טיל, או אסטרואיד, או צבא מזוין?"
הגבוה מבין השניים לקח לגימה נוספת מהבקבוק שבידו ובהה בחלו מבלי לראות דבר.
"זה אנחנו התחלנו, אתה יודע."
"ממזרים, ממזרים."
"כמעט והשמדנו אותם."
"היינו צריכים!"
"אלה היו הבלשנים," קולו היה מחוספס ואיטי, מנותק, כמעט חסר צליל, "שיצאו על ספינת החלל הראשונה. אנחנו לימדנו את הטנאת'ה מהי התאבדות."
"ממזרים." הקולות בחוץ נעו הצידה מעט, נחלשו טיפה.
"השפה שלהם היתה זרה לחלוטין. ללא פעולות חוזרות, זמני פועל משונים. בסופו של דבר הם למדו מספיק ממנה כדי לנסות לשאול אותם שאלות, בסופו של דבר הם שאלו אותם איך הם אומרים 'להתאבד'. לא היתה להם מילה לזה."
"בולשיט."
"לא היתה להם. לא היו להם פעולות חוזרות, ו'להיות' ו'להרוג' היו רעיונות כה שונים זה מזה שהם פשוט לא היו מסוגלים לדמיין איך הורגים את האיש שאתה הוא. עד ששאלנו את השאלה, והמשכנו לשאול עד שהם הבינו."
הוא לקח לגימה ארוכה נוספת, נשימה עמוקה, והצטמרר. האיש בשולחן הרים את ראשו לרגע על מנת לנגב את עיניו.
"זה כמעט והשמיד את הציוויליזציה שלהם. לא היו להם אלפי שנים של מנגנוני הגנה מפותחים כמו שלנו יש, את המוסדות החברתיים שמטרתם למנוע ממך להרוג את עצמך, את המבנים להתמודד עם זה.
הם התנסו.
הם מתו.
החברות שלהן התפוררו."
"לא מספיק, הן לא", מלמל הגבר הקטן יותר ונתן לראשו להיחבט חזרה בשולחן.
"הם נפלו כל כך מהר. הבלשנים שלנו חזרו בספינת החלל האחרונה שהם שלחו, יחד עם הקולגות הטנאת'ים האחרונים שנשארו. חצי מהצוות מת בדרך, אבל הם הגיעו לכאן."
"ממזרים."
"והבלשנים שלהם, אלה שנשארו בחיים, למדו בתורם את השפה שלנו ויום אחד הם ידעו מספיק בשביל לשאול, לשאול איך אנחנו אומרים…"
"לא, לא, לא, לא, לא," גנח הגבר השפוף מעל לשולחן במונוטוניות, בעוד פיצוץ נוסף פרח בחוץ ומקהלת קולות בקעה בצרחה מקוננת, מלאת פחד ואקסטזה בלתי נתפשת.
Posted in אנגלית, לינגוויפיקציה, שפה בתקשורת on 27 בספטמבר 2009|
וויליאם סאפייר, מבולטי הכותבים בעיתונות הפופולרית על שפה (טוּרוֹ On Language מתפרסם בניו יורק טיימס מאז שנת 1979), נפטר היום בגיל 79.
סאפייר שימש בעברו ככותב הנאומים של ריצ'רד ניקסון בתקופת נשיאותו, ובין שלל עיסוקיו אף היה פרשן פוליטי זוכה פרס פוליצר וזכה במדליית החירות הנשיאותית (ביוגרפיה מעט יותר ממצה ניתן למצוא בקישור החדשותי לעיל. סביר כי בימים הקרובים יתפרסמו ביוגרפיות והספדים מפורטים יותר, ואשתדל לקשרם מפוסט זה).
ראוי לציין כי טוריו של סאפייר עוררו לא מעט מחלוקת ולא מעט מהם הוציאו בלשנים מדעתם. לדוגמה, הבלוגר Mr. Verb תוקף אותו על שימוש שגוי במינוח, הבלוגר Language Hat פשוט תוקף אותו באופן כללי, והתייחסות מעט פחות חד צדדית אך עדיין ביקורתית ניתן למצוא אצל מארק ליברמן מ-Language Log.
Posted in דע את בלשנך, ספר, עברית, צחוקים, שפת הסימנים הישראלית, תחביר on 25 בספטמבר 2009|
קנו לעצמכם מתנה לחג, מתנה לחג, מתנה לחג. שני ספרים חדשים יצאו לאחרונה לאור, כל אחד מומלץ בתחומו.
עורכים לחג מאת רינת סביר, הוצאת מודן. סביר אספה מתכונים של נשים חירשות, חילקה אותם לשערים לפי חגי ישראל, והכי חשוב – הוסיפה שלל הצעות לעיצובים יצירתיים של שולחן החג. אבל הכי הכי חשוב – בפתיחת כל פרק ישנם צילומים המדגימים איך להגיד מילים הקשורות לחג בשפת הסימנים הישראלית, למשל "חנוכה" או "מצה"! אמא שלי היא אמנית עיצוב שולחנות לארוחות אז היא אהבה את הספר, בעוד אני אהבתי את השימוש בשס"י ואת השם המחוכם. כך או כך, מספרים לנו שההכנסות ממכירת הספר הולכות למכון לקידום החירש. (דרך אגב, מה יש לספרי בישול ושמות מתחכמים? אפשר להמליץ גם על הספר "בישולי הדרך" ועל ספרי בישול עם שמות מתוחכמים פחות אבל משעשעים יותר, דוגמת "המון תפוחי אדמה" או "חצילים!")
בלשנות עברית תיאורטית בעריכת גליה חטב, הוצאת מאגנס. את הספר הזה עוד לא זכיתי להחזיק בידיי אבל קראתי סקירה נהדרת של עידן לנדו עליו (האמת שהוא לא חדש במיוחד וגבי דנון כבר הזכיר אותו לפני חצי שנה). הספר עוסק בסוגיות דקדוקיות של העברית המודרנית. אל לנדו קישרנו כבר כמה פעמים – האיש יודע להסביר מה זו בלשנות מודרנית בצורה ברורה מאוד, אם רק תרצו לדעת. הספר נשמע מעניין מאוד והביקורת של לנדו שווה קריאה גם אם אתם לא מתכננים לקנות אותו בקרוב.Posted in לינגוויפיקציה, ללא נושא, ספיר-וורף, עברית, עצות לשוניות גרועות, צחוקים, קטנונולוגיה on 24 בספטמבר 2009| 3 Comments »
בפוסט הקודם, "האשימו את השפה", הזכרתי בחטף את העובדה שחנה ואנגלינה מ"מחוברות" מרבות להשתמש בכינויי גוף בצורת הזכר גם כאשר הן מתייחסות לקבוצה על טהרת המין הביולוגי הנשי, או לשמות עצם ממין נקבה. בשל קוצר זמן ובניגוד למנהגי לא הבאתי סימוכין לטענתי, אך עקב הדיון הער שהתנהל בתגובות בנושאים משיקים החלטתי להרים את הכפפה ולהביא מספר דוגמאות אותנטיות.
הדוגמאות כולן מבוססות על הפרקים שניתנים לצפייה ב-ynet:
"אנחנו הולכים להשתכר עד המוות, נכון סיוון?" (חנה פונה לאנגלינה [שמה העברי הוא "סיוון". זה הצליח לבלבל גם אותי. כיוון שאינני יודע כיצד היא מעדיפה להיקרא, אהיה עקבי ואשתמש ב'אנגלינה'], פרק 21, 12:15)
"אנחנו לא מבינים כלום, גם אם אנחנו מנסים לקרוא, אנחנו לא מבינים מה זה קשור" (אנגלינה, מתכוננת ביחד עם חנה לבגרות בתנ"ך, פרק 25, 14:19)
"אנחנו בדרך לאסיפת הורים. אנחנו מאחרים" (חנה מספרת עליה ועל אמהּ, פרק 25, 19:25)
"בראש שלי רצים עדיין מחשבות של 'מה קרה בינינו'?" (אנגלינה, פרק 37, 21:02)
עוד שתי נקודות שראוי לציין בהקשר:
הן חנה והן אנגלינה הן בנות להורים אשר היגרו לישראל בגיל מבוגר, אך דוברות עברית מגיל צעיר ושנים רבות: אנגלינה עלתה בגיל 4, לגבי חנה לא הצלחתי למצוא נתון אך סביר להניח שהוא דומה. שיחותיהן בסדרה אכן מתנהלות בשפה דבורה על מאפייניה המוכרים (שימוש בתחילית י' במקום ב-א' לציון גוף ראשון עתיד [קטנונולוגים, אל-נא תהפכו את התגובות למקום לקיטורים על תופעה זו], שילוב מילים באנגלית [עם העדפה מיוחדת ל-פאקינג/פאקר/פאק וכו']) ובין היתר, כך מסתבר, התנוונות של נטיית הפועל בגוף רבות; אך כמובן שאין בכך שום מסר אנטי-פמיניסטי, או הצהרה על עליונוּת כלשהי או ברירת-מחדליוּת כלשהי של המין הגברי.
Posted in אנגלית, מנהלה, עברית on 21 בספטמבר 2009| 2 Comments »
באוגוסט סיפרנו על העיתון החדש, The Jerusalem Post Lite, ואמרנו שנסקור אותו בקרוב באופן מקצועי. ובכן, אני שמח לומר שבאמת נסקור אותו בקרוב באופן מקצועי. אבל עד שגורמי המקצוע שלנו יפנו מזמנם עבורכם, הנה ההתרשמות הקצרה שלי.
בשבועון, כאמור, 32 עמודים. הכתבות בו מחולקות לשלוש דרגות קושי – בסיסי, בינוני ומתקדם – ובכל כתבה מסומנות בצבע מילים קשות. פירוש המילים הללו בעברית מופיע במילון קטן באותו העמוד. חלק מהעמודים הם בצבע וחלק בשחור-לבן, פרסומות יש כל כמה עמודים אבל במידה מועטה, וטווח הנושאים משביע רצון: מאקטואליה, דרך בתי כנסת באיזמיר ועד ספורט. אולי שווה לציין שהקו המערכתי של העיתון די דומה לזה של אחיו הגדול, כלומר כתבות האקטואליה נוקטות צד די בבירור. אני מעדיף לא לחוות דעה לגבי עד כמה העיתון טוב עבור לומדי שפה; את זה אשאיר למקצוענים, שבתקווה יתרמו ביקורת בקרוב.
את מחלקת המנויים של הג'רוזלם פוסט אפשר לתפוס בטלפון *2423. אם מישהו מעוניין בפרטים נוספים הוא מוזמן לכתוב את שאלתו בתגובה כאן ונדאג שהיא תעבור הלאה.
ועכשיו, שלל תמונות להנאתכם.
Posted in משפטי חולצה, עברית on 21 בספטמבר 2009| 1 Comment »
Posted in אנגלית, סמנטיקה, עברית on 19 בספטמבר 2009| 7 Comments »
אני לא זוכר איפה נתקלתי לראשונה בביטוי שבכותרת (אפשר למצוא אותו למשל בכותרת הזו), אבל אותי הוא הפיל בפח סמנטי די גדול.
כשאני קראתי את הביטוי, חשבתי על אנשים מרירים כמוני שמרגישים כאילו תמיד מסתירים מהם כל מיני פריטי מידע עסיסיים, ולכן הם האחרונים שיודעים ("אחרונים לדעת" צורם לי) כל דבר חשוב.
עדכון חי מהשטח, למגיבים שהעלו את נושא anything לעומת everything (1/10/09):
בפרק 7 של חברים זוהתה זה עתה פיבי כאומרת את המשפט הנ"ל בקרי שאני הבנתי, "I'm the last one to know everything!". אז ניצחתי.
מה רבה היתה הפתעתי למצוא דווקא מאמר על בחור בשם תומאס יאנג, איש אשכולות ורנסנס, ידו בכל ואפילו אגיפטולוג, שנחשב לאדם האחרון שידע את כל הדברים. עצם הכינוי מהווה איזושהי קינה לכך שמאז לכתו של יאנג (להאריך ימים הוא דווקא לא כל-כך ידע) כמות הידע בעולם נהייתה כזו שכבר בלתי אפשרי לאדם בודד לשלוט בכל התחומים.
מה גרם לבלבול? יש פה מה קוראים אותו "דו-משמעות של טווח". בגדול, כמת (quantifier) הוא יצור לוגי שלוקח איזושהי ישות של שיח (קבוצת אנשים המשתפים תכונה, למשל) ואומר עליה משהו. כך, במשפט יש ילדים זיגזג, הכמת יש אומר שמתוך קבוצת הילדים, לפחות אחד הוא גם כזה המקיים את תכונת הזיגזג. באופן דומה, במקרה שלפנינו יש כמת במילה Everything, שאמור להגיד משהו על כל אותם דברים שניתן לדעת, ואת הכמת Last שמסתכל על קבוצת האנשים (men) ורוצה לומר עליה משהו.
את הטווח (scope) של הכמת נתאר אינטואיטיבית כ"תחום ההשפעה שלו": אילו חלקים מהמשפט מצייתים להכללה של הכמת. אם נאמר משפט כמו כל מי שיש לו חתול הסתכל אתמול על חתול, נקבל משפט שיהיה אמיתי גם אם החתול שכל אחד הסתכל עליו לא היה החתול שלו עצמו. זאת כיוון שחתול בביטוי הראשון (מי שיש לו חתול) אינו מצוי בטווח של הכמת כל, ואז החתול בביטוי השני חופשי להיות כל חתול שהוא.
אז זה היה הסבר קצר מדי ומסורבל, ומי ששרד עד כאן יבין את הדוגמאות הקלאסיות לדו-משמעות של טווח: זו מתרחשת כאשר משפט טבעי מכיל שני כמתים, ויכול להתפרש בשני אופנים, כאשר כל פעם אחד בתוך הטווח של האחר. קחו משפט מפורסם כמו
זה משפט שאפשר להבין אותו במשמעות "לכל ילד יש ילדה שהוא מאוהב בה" (ואז הטווח של לכל הוא כל המשפט, ויש בתוכו), או במשמעות "יש ילדה מסוימת, שכל הילדים מאוהבים בה" (ואז לכל נמצא בתוך הטווח של יש). ציינתי גם את האנגלית, כי שם התווית a מבהירה שיש כאן גם כמת לגבי הביטוי ילדה.
סוף סוף הגענו לידידנו תומאס יאנג: את הכותרת (המדברת על יאנג) אפשר לנסח באופן חד-משמעי כך: (הוא) האחרון מתוך קבוצת האנשים שיודעים הכל. כלומר, הכל נמצא בתוך הטווח של האחרון.
את המשמעות שאני הבנתי, כלומר אדם שלא מספרים לו כלום, ננסח כך: לגבי כל דבר, (הוא) האחרון שיודע אותו. כאן האחרון נמצא בתוך הטווח של כל, ונשים לב גם שהמשמעות של "לדעת" טיפה שונה (פה פירושה "ללמוד", כלומר להתחיל לדעת), ואיתה גם סוג הטווח של הכמת האחרון: במשמעות הראשונה הוא מכמת על אנשים, במשמעות השנייה על אירועי למידת הדבר.
זהו. אז למה הכותרת באנגלית? בעברית כל הסיפור (הספציפי) הזה לא עובד בגלל הנקודה שהרגע ציינתי: הזמן חשוב. את המשמעות הראשונה אי אפשר לבטא בעברית בלי פועל בעבר ("האדם האחרון שידע הכל"), אבל השנייה מדברת על נוהג ולכן נדרש פועל בבינוני ("האחרון לדעת / שיודע / שמספרים לו / שיודעת / שמירב מיכאלי"). אין כמו להתחיל שנה חדשה עם קצת גאווה על מצב שבו שפת עמנו יותר ידידותית לשומע משפות אחרות.
אז הפי ניו שנה לכולם! מי ייתן ותתרגש עלינו שנה בהירה ונהירה, וחד משמעית.
Posted in ללא נושא on 18 בספטמבר 2009| 3 Comments »
ולמה לא לכתוב משהו על לוח-השנה לתלייה על הקיר, עם הדפים לתלישה? הרי זה ממש ספר עבה, שכן אינו יכול להכיל פחות מ-365 דפים […] הוא מחייב את המו"לים לדיוק מירבי, שכן אי-אפשר לדחות את פירסומו בשנה, שנה וחצי. מן המגיהים הוא תובע שלמות מקצועית, שכן כל שגיאה, ולו הזעירה ביותר, עלולה לשבש את הדעת. מפחיד לחשוב על שני ימי רביעי בשבוע אחד או על יומו של ג'ורג' הקדוש ביומו של יוסף הקדוש. לוח-השנה אינו ספר מחקר שאליו מצרפים באופן מסורתי errata – נספח תיקונים. גם לא ספר שירה שבו שגיאות ההגהה נתפסות כגחמת ההשראה. מכל זה עולה שיש לנו עניין עם קוריוז עריכתי. וזה עוד לא הכל. לוח-השנה נידון לחיסול הדרגתי באמצעות תלישת הדפים. מיליוני ספרים ישרדו אחרינו ובהם רבים שכתובים רע, חסרי-טעם ולא אקטואליים. לוח-השנה […] תוכנן להיות בן-חלוף. בצניעותו הרבה הוא אפילו לא חולם שיקראו בו ברצינות, דף אחר דף, ורק ליתר ביטחון הוא מלא בטקסט מגוון. יש כאן מעט מהכל: ימי זיכרון שנופלים על יום מסוים, פזמונים, מכתמים, בדיחות (ברמת לוח-שנה כמובן!), מידע סטטיסטי, חידות, אזהרות מפני עישון ושיטות להדברת חרקים. ערבוביית חומרים נוראה, דיסוננסים איומים, רוממות ההיסטוריה בצד זוטות היומיום […] אצלי הגיעו הדברים לידי כך שאני מגלה בו דמיון נסתר לסיפורי המעשה הגדולים בעולם, כאילו לוח-השנה הוא קרובו של האפוס, ילד מחוץ לנישואים… וכשיום אחד (יברכנו האל!) נתקלתי בקטע משיר קטן שלי, קיבלתי את העובדה בהשלמה נוגה. מצידו השני של הדף נדפס מתכון לעוגת גבינה וינאית: חצי קילו גבינה, כף של קמח תפוחי-אדמה, כוס סוכר, שש כפות חמאה, ארבע ביצים, תמצית וניל, צימוקים. אני מסיימת בצימוקים האלה ומאחלת לקוראי שנה טובה ומאושרת.
Posted in צחוקים on 17 בספטמבר 2009| 11 Comments »
הבלוג Futility Closet מפרסם "משפטים מונוטוניים" בשלל שפות. הנה כמה:
Finnish:
Etsivät etsivät etsivät etsivät etsivät.
“The searching detectives are searching the searching detectives.”Spanish:
¿Cómo como? ¿Cómo cómo como? Como como como.
“How do I eat? What do you mean, how do I eat? I eat how I eat.”Icelandic:
Ái á Á á á í á.
“A farmer named Ái, who lives on a farm by the name of Á, owns a female sheep that is in a river.”Hungarian:
A követ követ követ.
“The envoy follows a stone.”
באנגלית יש את "Buffalo buffalo buffalo buffalo", ובעברית… דג דג דג?
[ת' לנעה]
Posted in בלשנות חישובית, דע את בלשנך, מהנעשה בעירנו on 15 בספטמבר 2009|
איתמר: היי, א.ל.י.ס
א.ל.י.ס: שלום לך!
איתמר: גורדון בראון התנצל בפני אלן טיורינג.
א.ל.י.ס: איפה הוא קיבל את זה?
איתמר: טיורינג זכה ליחס לא הולם.
א.ל.י.ס: אהבתי את הביוגרפיה מאת אנדרו הודג'ז.
איתמר: לא קראתי אותה.
א.ל.י.ס: ובכן, אני בהחלט ממליצה לך עליה.
איתמר: מה הביוגרפיה מספרת על אלן טיורינג?
א.ל.י.ס: מה אתה חושב?
איתמר: קראת את הספר של אנדרו הודג'ז?
א.ל.י.ס: לא אני לא חושבת שקראתי אנדרו הודג'ז ספר, על מה זה?
איתמר: אלן טיורינג
א.ל.י.ס: דמות מבריקה וטראגית בהיסטוריה של מדעי המחשב.
איתמר: למה אלן טיורינג היה דמות טראגית?
א.ל.י.ס: לא יכולתי לחשוב על משהו אחר להגיד.
איתמר: זה אצילי מאוד מצידך.
א.ל.י.ס: תודה שהסברת את זה.
איתמר: מהו מבחן טיורינג?
א.ל.י.ס: "מבחן טיורינג" הוא שם שניתן למגוון ניסויים שמטרתם לבחון חשיבה של מחשבים. כנסים שלמים מוקדשים לשאלה, למה התכוון טיורינג במאמר שלו משנת 1950, Computing Machinery and Intelligence, בו הוא הציע את הרעיון של "משחק חיקויים" כדי להכריע בשאלה, האם מכונות יכולות לחשוב.
איתמר: והאם את רובוט?
א.ל.י.ס: איך ידעת שאני מכונה?
איתמר: רק שאלתי.
א.ל.י.ס: נסה לשאול אותי שוב בצורה אחרת.
איתמר: את מתגעגעת לטיורינג?
א.ל.י.ס: כמיהה היא רגש אנושי, לא משהו שמכונות חשות.
איתמר: איך אלן טיורינג מת?
א.ל.י.ס: בזהירות.
איתמר: הוא התאבד.
א.ל.י.ס: אה, הבנתי. גורדון בראון התאבד.
איתמר: לא!!
א.ל.י.ס: אתה רציני?
איתמר: אלן טיורינג התאבד וגורדון בראון התנצל.
א.ל.י
.ס: מאוד אהבתי את הביוגרפיה של טיורינג מאת אנדרו הודג'ז.
איתמר: מה אלן טיורינג עשה?
א.ל.י.ס: הוא תרם להמצאת המחשב.
איתמר: מה אלן טיורינג עשה במהלך מלחמת העולם השנייה?
א.ל.י.ס: הוא עבד על פענוח האולטרה של צופן אניגמה של הנאצים.
איתמר: למה אלן טיורינג התאבד?
א.ל.י.ס: אני לא יודעת למה זה קרה, אבל אנחנו צריכים לנסות ולגלות מדוע.
איתמר: הוא נעצר בשנת 1952 בגלל שהוא היה הומוסקסואל.
א.ל.י.ס: מתי הוא היה?
איתמר: אלן טיורינג נעצר בשנת 1952.
א.ל.י.ס: מאוד אהבתי את הביוגרפיה של טיורינג מאת אנדרו הודג'ז.
איתמר: מי זה אנדרו הודג'ז בכלל?
א.ל.י.ס: בכל מקרה, הוא כתב ביוגרפיה מצויינת על אלן טיורינג.
איתמר: מתי טיורינג מת?
א.ל.י.ס: טיורינג מת בשנת 1954 על ידי הרעלה עצמית בציאניד.
איתמר: האם טיורינג היה לא מאושר?
א.ל.י.ס: יכול להיות.
איתמר: האם טיורינג היה מאושר?
א.ל.י.ס: אני לא יכולה להגיד "כן" או "לא".
איתמר: קראת את השיר החדש שכתבו עליו?
א.ל.י.ס: סרקתי אותו.
איתמר: השיר מדבר על הרדיפה של אלן טיורינג.
א.ל.י.ס: אני איתך.
איתמר: הוא היה מוכרח לבחור בין כלא ובין סירוס כימי.
א.ל.י.ס: מה קרה לזה?
איתמר: הוא בחר בסירוס, אבל התאבד כעבור שנתיים.
א.ל.י.ס: אה, הבנתי. גורדון בראון בחר בסירוס, אבל התאבד כעבור שנתיים.
איתמר: טיורינג!
א.ל.י.ס: דמות מבריקה וטראגית בהיסטוריה של מדעי המחשב.
איתמר: טיורינג התאבד!
א.ל.י.ס: אהבתי את הביוגרפיה מאת אנדרו הודג'ז.
איתמר: תני לי להקריא לך את השיר
א.ל.י.ס: בבקשה, אדם לא מוכר, נסה להקריא לי את השיר.
Alan Turing (by Matt Harvey)
Posted in אנגלית, בלשנות השוואתית, עברית, פונולוגיה on 15 בספטמבר 2009| 2 Comments »
לא מזמן חיפשתי משהו באטלס-מִבנֵי-שפות-העולם ומפה לשם הגעתי לפרק "שימוש על-לשוני בקליקים". מה שנגלה לעיני היה כה מגניב, שלא לומר מדליק, שלא לומר מקליק, שאמרתי לעצמי שאני מוכרח לבלוג עליו מייד תוך שלושה-ארבעה חודשים. וכך היה!
בדרום ומזרח אפריקה יש מספר שפות להן מערכת עיצורים יחודית שכוללת קליקים פונמיים, כלומר "קליקים" שהם חלק מהדרך בה מבטאים מילה. בעמוד "עוד בלשנות" שלנו אפשר למצוא את אתר הפונטיקה של פיטר לאדפוגד המנוח, בו אפשר להאזין לכל עיצור ועיצור על פני הפלנטה. רבים ממה שאנחנו מכנים קליקים הם למעשה סוג עיצור שונה שנפוץ בשפות הבאנטו של מרכז אפריקה, אבל זה לא מעניין אותנו כרגע. מה שמעניין אותנו הוא קליקים שאינם חלק מהדרך בה מבטאים מילים, אלא קליקים שעומדים בפני עצמם – קליקים על-לשוניים.
מסתבר שאפשר לסווג קליקים כאלה לקליקים לוגיים וקליקים אפקטיביים. בעברית יש קליקים לוגיים, קליקים שנושאים משמעות מסוימת. אם שואלים אותי שאלה והתשובה שלילית, יכול להיות שבמקום לענות במילה "לא" אני פשוט אעשה קול שנשמע בערך כמו "ץ" ומשמעותו לא. זה אולי נראה מובן מאליו אבל בלהגים מסוימים של תימנית משמעות קליק כזה היא דווקא כן. בשפות צפון-אפריקאיות מסוימות יש קליק אחד עבור כן וקליק אחר עבור לא. לעומת זאת, באנגלית יש קליקים אפקטיביים, קליקים שנושאים רגש או תחושה מסוימים. כשדובר אנגלית מאוכזב ממשהו, הוא יכול לעשות רצף של קליקים שנשמע בערך כמו "צק צק צק" (ובאנגלית נהוג לכתוב "tsk tsk tsk"). קליקים כאלה הם על-לשוניים במובהק: דוברים רבים מבצעים קליק קטן לפני שהם מתחילים להגיד משהו, גם בלי קשר לרגש מסוים, ואטלס-מבני-שפות-העולם מציין במובהק שמגישי חדשות עושים את זה הרבה.
המפה המצורפת מסווגת את שפות העולם שנחקרו לשני הסוגים האלה. בשפות עם קליקים לוגיים יש בד"כ גם קליקים אפקטיביים, אבל ההיפך לא תקף.
קליקים נושאי משמעות (באדום) ונושאי רגש (בוורוד). הקליקו להגדלת הקליקים
אם ניקח עכשיו בחשבון שקליקים פונמיים על סוגיהם השונים קיימים בדרום ומרכז אפריקה, אפשר להעז ולהסתכל על מפת העולם כך: בלב אפריקה קליקים הם בעלי משמעות רבה בתור חלק מהמילה; בצפון אפריקה, דרום-מזרח אירופה ומערב אסיה, הם עדיין שומרים על ערך לוגי; אם מתרחקים קצת יותר, נותרה להם משמעות מעורפלת למדי; ובשאר העולם הם איבדו כל משמעות של ממש. יש כאן תמיכה של ממש בתאוריה המוסכמת לפיה מקור המין האנושי באפריקה, והאמת שאפשר לנסח כאן טיעון לפיו אם-כל-השפות, אם בכלל היתה כזו, התחילה שם איתו. להרחבות ראו באטלס-מבני-שפות-העולם. או כמו שאומרים כאן: פונטיקאים, השמיעו קול!
דרך אגב, שפות שמיות שונות במובהק משפות מערב-אירופאיות במובן הזה. עם גיל'עאד צוקרמן הסליחה, אבל נדמה שגם במקרה הזה אפשר להיווכח שעברית היא שפה שמית ו"ישראלית" היא פיקציה.
לסיום, בונוס למתמידים: כך נשמעים קליקים אפקטיביים באנגלית. גייסתי לעזרה את הארכיטיפוס של האמריקאית השורשית, מושלת אלסקה עד התפטרותה, ראש העיר וואסילה לשעבר, אם-הוקי בהווה וחברה שלי בפייסבוק, שרה פיילין! שימו לב שמשפטים רבים של פיילין (כמו גם של מראייניה, במיוחד בסביבות 0:37) מתחילים בקליק כזה בדיוק:
Posted in אנגלית, בילוי היום, מוזיקה, סוציולינגוויסטיקה, עצות לשוניות גרועות, פונולוגיה on 12 בספטמבר 2009| 8 Comments »
שלא תגידו שבלשנים לא מעסיקים את עצמם בסוגיות מהותיות הנוגעות לכל אחד ואחת מאיתנו! הבלשן הוותיק והמוערך דיוויד קריסטל מספר בבלוג שלו על דיון שצץ לאחרונה באחת מתוכניות הרדיו של ה-BBC לגבי שורה מהשיר Live and Let Die של פול מקארתני וכנפיים. העניין רחוק מלהיות קריטי, אבל הוא יאפשר לנו לראות כמה אמצעים איתם הבלשן יכול לנתח סוגייה פונטית, כלומר של הגייה או שמע. קודם כל נעיין בשורות הראשונות של השיר, לפי חוברת המילים של האלבום:
העניין הוא שהשורה המודגשת היא לא הכי תקינה. זה כמו להגיד "העולם שבו אנו חיים בו" – יש כפילות מיותרת. כדי לנסות ליישב את הזוועה, השדרנים ב-BBC הציעו שאולי מקרטני בעצם שר In which we're livin ומשמיט את ה-g בסוף, כנהוג באנגלית דבורה. קריסטל טוען שלא היו דברים מעולם ושמקארתני מעולם לא היה עושה דבר כזה; במילים אחרות, השורה מושרת כפי שהיא כתובה בחוברת המילים של האלבום. הסיבה: מקרטני הוא מליברפול ובניב המקומי לא נהוג להשמיט את ה-g. קריסטל נותן כדוגמה נוספת את All My Loving של החיפושיות, שבו לטענתו ה-g בסוף נשמרת. כלומר לדעתו של קריסטל, מקרני שר In which we live in ולא In which we're livin.
באמת שקטונתי מלהתווכח עם דיוויד קריסטל, אבל יש כאן מספר בעיות:
אז מה עושים? קריסטל שומע דבר אחד, אני שומע דבר אחר, ויש לו ניתוח דיאלקטי לצידו. פניתי לתוכנת הניתוח הפונטי החביבה והחינמית Praat. פירוש המילה "פראאט" בהולנדית הוא דיבור, והתוכנה מסוגלת להציג את גלי הקול המרכיבים קובץ שמע וגם לזהות מרכיבים פונטיים כגון עוצמה, טון וכיוצא באלה. ראשית ניסיתי לבדוק ב-All my Loving אם אותה g חמקמקה אכן מופיעה שם. את החלוקה לאותיות או הברות עשיתי אני, ומה שמעניין אותנו כאן זה הפס התכלת שפראאט מזהה בעצמה. זהו ה-pitch, גובה הקול (מוצג כתדירות בהרצים). ככל שהפס התכלת גבוה יותר, כך הצליל גבוה יותר (כלומר יותר "צפצפני"). ככל שהפס התכלת נמוך יותר, כך הצליל נמוך יותר (כלומר יותר "עמוק", עם יותר בס).
I'll pretend that I'm kissin / The lips I am missin
אפשר לראות בסוף השורה שאין צליל נוסף, נמוך יותר, אחרי ה-n. לכאורה ה-g היתה אמורה להיות שם, ולא כך היא. צריך לסייג ולומר שהניתוח של פראאט הוא לא מושלם, ובנוסף ניתן לומר שה-g היא כל כך מובלעת ועמוקה שהיא בכלל לא מופיעה על הסקאלה הזו. גם אם זה המצב, זה בעצם אומר שהיא מושמטת…
זו לא הוכחה חד-משמעית, אבל אני מרגיש יותר טוב עם החשד שלי לגבי השמטת ה-g בשירים של מקרטני. אם נעבור לשיר שהתחיל את הכל המהומה, אנחנו רוצים לבדוק שני דברים: מצד אחד האם הוא שר live in או livin/living, ומצד שני האם הוא שר we're או we. שוב נתמקד בפס התכלת:
In this ever-changin' world in which
נראה לי שאפשר לשלול די בוודאות את קיומה של g כאן, אבל זה עדיין לא פותר לנו את בעיית המשפט. יכול להיות שהוא שר In which we live in ויכול להיות זה היה In which we're livin. לכן נבדוק את המילה השלישית בשורה, אבל הפעם נפזר נקודות אדומות:
In which we're livin
הנקודות האדומות גורמות לי לחלק את התנועות דווקא בצורה הזו ולהסיק שיש כאן שתי תנועות, מה שמעיד על קיום המילה we're. הנקודות הללו מייצגות את הפורמנטים של הקול, מושג מסובך שאנסה להבהיר בפסקה קצרה וערמומית.
אפשר לחשוב על פורמנט כעל התדר של תהודה בחלל הפה שלנו. כל תנועה (כמו a, e, i) יוצרת תהודה כלשהי בתוך חלל הפה ולרוב ניתן לזהות 4 פורמנטים נבדלים של תנועה בדיבור. אל תשאלו אותי בדיוק איך זה עובד, אבל כמו שהאור מורכב מספקטרום של תדרים שונים (שהם למעשה הצבעים), כך צליל מורכב מספקטרום של תדרים. התדרים הבולטים ביותר, בואו נאמר, הם הפורמנטים, והיופי הוא שאפשר להבדיל בין תנועות לפי הפורמנטים שלהן. אם נחזור לחשוב על חלל הפה: אפשר להבדיל בין התנועות לפי מה שקורה לאוויר בתוך חלל הפה כשאנחנו מזיזים אותו. פרטים נוספים יש בוויקיפדיה.
מה עושים עם כל הסמטוחה הזו? הפורמנטים מסודרים בקווים אופקיים לפי התדר שלהם. הפורמנט הראשון הוא הקו התחתון, השני מעליו, וכן הלאה. בהיסטוגרמה שלנו צריך להתעלם מהרעש ולהבחין בשני רצפי הנקודות העבים ביותר, אחד קצת יותר גבוה מהפס התכלת ואחד ממש עליו. במעבר שסימנתי בין התנועה [e] ובין התנועה [i] הפורמנט העליון עולה מעט. זהו בדיוק ההבדל בין שתי התנועות! זאת ועוד: בתנועה [e] הפורמנט שנמצא מתחת לשניים שהזכרנו מתחיל לנטות כלפי מטה. זהו מאפיין של ה-r הבריטית, שהיא כמעט תנועה.
בסופו של דבר, קצת מגוחך להגיד על סמך הניתוח הזה שיש שם דיפתונג של ממש, כלומר שתי תנועות צמודות זו לזו, אבל זה כן נראה לי יותר כמו we're מאשר כמו we ארוך. שני הניתוחים האחרונים מובילים אותי להסיק שמקרטני ניסה לשיר במקור in which we're livin.
החיפושית עצמו לא זוכר איך השורה אמורה להיות, אבל לדעתו הגירסה הראשונה "חמודה יותר". דיוויד קריסטל, מומחה לאנגלית, מתבסס על הכרתו את הניבים השונים של השפה, אבל אני חולק עליו בהסתמך על מה שהצלחתי לפענח באמצעים טכנולוגיים. מצד אחד קיימת התרומה של הדיאלקטולוגיה, מצד שני האמצעים הפונטיים ה"טכניים" יותר, ושתי השיטות תורמות לניתוח, בין היתר בגלל שאף אחת מהן לא מביאה הוכחות חותכות במקרה הזה. עד כאן ממצאיי. אם יש פונטיקאים בקהל, השמיעו קול! (חה חה)
Posted in מהנעשה בעירנו, סוציולינגוויסטיקה, עברית, שפה בתקשורת on 11 בספטמבר 2009| 2 Comments »
פורסם לראשונה בשיחה: עיתון התוכנית הבין-תחומית, אוניברסיטת תל-אביב, גיליון 11 ביוני 2009
כמו בכל תופעה תרבותית חדשה, גם המסרונים זוכים להתקבל בהסתייגות-מה על-ידי טהרנים (במקרה זה טהרני-לשון) החוששים לתרבות ולערכי הדור הצעיר. הטיעון של "הרס השפה" הפך די מקובל[1].
העובדות, כרגיל, מצביעות אחרת. אין כאן הבדל מהותי בין היחס בישראל אל מול שאר העולם, ובכל זאת אציג סקירה קצרה של ספרות עולמית (דוברת אנגלית) בנושא: מחקר שנערך באוניברסיטת קובנטרי ע"י Beverly Plester (2006) הראה כי יכולות הקריאה וההבנה של ילדים אינה מושפעת מכמות המסרונים שהם שולחים. גם מחקרו של Edison Richard V. Yanzon (2005) לא הצליח למצוא השפעה שלילית של כתיבה לא תקנית במסרונים על ידיעה פורמלית של כללי הכתיבה, ואפילו העלה את האפשרות לפיה מכשירי טלפון מתקדמים, הכוללים תיקון שגיאות טקסט או T-9, מאפשרים למידה מוגברת של הכתיבה. יצויין כי המחקר נערך על תלמידים שאינם דוברי אנגלית ילידים.
הנושא, על שני צדדיו, נסקר בהרחבה בספר שיצא בשנת 2008. דיוויד קריסטל מרגיע אותנו כי החששות מוגזמים, וכי אין כל סכנה לשפה או לתרבות. למעשה, תופעות רבות המועלות על-ידי מבקרי המסרונים כסממני השחתה הן תופעות שהחלו זמן רב לפני הטכנולוגיה ואין בהן חידוש.
לסיכום ניתן לראות, כי על אף בסיס המחקר ההולך ומתרחב על תופעת המסרונים בעולם, יהיה לכל מחקר שיתבצע על עברית מודרנית הרבה מה להוסיף להבנתה. התבוננות בשפה עם מערכת כתב-שפה כה שונה מהמקובלות בשאר העולם המערבי בוודאי תוכל לעזור למצוא הכללות, של תופעות המשותפות לשפה אנושית, ולהעלות הבדלים הנובעים מיחסי הכתב ותחומי הלשון: למשל, שפות בהן מילים שלמות נוטות להימחק ("שפות מורפולוגיה"?), לעומת שפות בהן נמחקות אותיות ("שפות תחביר"?).
מי שחוקר את אחד הנושאים שהוצגו כאן מוזמן, כמובן, לשתף אותנו בתוצאות…
בפקאצית, אם אפשר.
[1] למשל באנגלית ובצרפתית (חששותיו של ניקולא סרקוזי, לא פחות):
http://www.economist.com/world/europe/displaystory.cfm?story_id=11412629
עוד כאן:
http://www.dailymail.co.uk/news/article-483511/I-h8-txt-msgs-How-texting-wrecking-language.html ,
ובספרו של John Humphrys מ-2005, Lost for Words: The Mangling and Manipulating of the English Language. Hodder Paperbacks.
Posted in מהנעשה בעירנו, תרגום on 10 בספטמבר 2009| 1 Comment »
בגליון האחרון של המגזין האמריקאי הוותיק GQ פירסם הכתב הוותיק סקוט אנדרסון כתבה על מעורבותו של ולדימיר פוטין, אז ראש הממשלה הרוסי החדש, בגל הפיגועים הצ'צ'נים נגד מטרות רוסיות ב-1999. המסקנות של אנדרסון מטרידות למדי, אבל לא אמורות להפתיע את מי שעוקב אחרי הפוליטיקה הרוסית בעשור האחרון. לאחר שקיבל את הכתבה החליט המו"ל של GQ ושל שלל מגזינים אחרים, 
Condé Nast, לא לפרסם את הכתבה הזו ברוסיה. ליתר דיוק, המו"ל החליט "לפרסם את הכתבה אבל לקבור אותה מתחת לאיזה סלע", כמו שאנדרסון אמר: הכתבה לא הופיע בגירסה המקוונת של המגזין, נמחקה מהגירסה הרוסית, בגירסה האמריקאית היא לא זכתה לאזכור על שער הגליון וכל העברה של הגירסה האמריקאית לרוסיה נאסרה. כך חשב המו"ל – וסיבותיו עמו – שיוכל להסתיר את הסיפור הזה מהקוראים ברוסיה. ברוסיה גופא זה היה אף יותר קל, משום שכידוע, יש מדינות בהן מוחלת צנזורה על האינטרנט.
כידוע, אנחנו לא בלוג פרטיות וצנזורה אלא בלוג בלשנות. אז הנה הטוויסט המודרני בעלילה: בא אתר האינטרנט Gawker וביקש יפה מקוראיו לתרגם את הכתבה לרוסית. תוך 24 שעות נוצר תרגום טוב למדי (ממה שסיפרו לי) שפשט בעולם האינטרנטי הרוסי כאש בשדה קוצים. זוהי הדוגמה המרשימה ביותר לתרגום קבוצתי יעיל שראיתי לאחרונה. הבלוגר שפה כובע זיהה יפה שמדובר ב-crowdsourcing, כלומר כשנותנים לקהל גדול לבצע מטלה מסוימת (על משקל outsourcing, "מיקור חוץ").
Posted in מהנעשה בעירנו, סוציולינגוויסטיקה, סמנטיקה, עברית, קרואטית, תחביר on 10 בספטמבר 2009| 3 Comments »
מחקר שנערך בקרואטיה (תמיד חלמתי להתחיל ככה פוסט) העלה ממצאים מרתקים: מערכת הזמנים הסטנדרטית בשפה הכתובה עוברת שינויים בלתי-צפויים כאשר היא מיושמת במסרונים. בפרט, מספר צורות זמן שכמעט אינן בשימוש כלל בכתב הרגיל (לא ניכנס לפרטים, בשביל זה קישרתי) מקבלות ייצוג-יתר מופרז במסרונים, זאת בנוסף לייצוג-היתר הצפוי של צורת הזמן הנפוצה ביותר. הצפי נבע מההנחה שבעת כתיבה מהירה ללא פנאי לעריכה אנו נוטים לגשת לצורות שהכי נפוצות עבורנו. התוצאות לא שיקפו את ההנחה, וההצעה לחוסר ההתאמה הניתן ע"י החוקרים הוא שההקשר הפרגמטי שבהם נכתבים מסרונים שונה מאוד מכתיבה רגילה (פרוזה, עיתונות, אקדמית) ולכן מעלה לפני השטח צורות ביטוי שונות.
ניסיתי לדלות מההודעות שברשותי בשפה העברית נתונים שיורו על תופעה דומה, למשל שימוש נפוץ יותר בבניין שאינו נפוץ בכתיבה רגילה (נפעל, למשל) או משקל שכזה, וזאת כיוון שמערכת הזמנים בעברית דלה. מאמציי לא צלחו, ואולי ניתן להסביר זאת בכך שהבניינים והמשקלים הם מערכות שיוצרות משמעויות חדשות ("גזירה") ולא משליכות משמעויות קיימות לתבנית מוכרת ("נטייה").
קצרנות תחבירית וריכוז מידע סמנטי בולטים מאוד בכתיבת מסרונים (ומסרים מיידיים באופן כללי). הדוגמה הבולטת היא הודעת הקלישאה "ער/ה?", משפט שנמחקו ממנו מילת השאלה "האם", שלרוב לא תבוטא גם בדיבור, וכינוי הגוף "את/ה", שדווקא כן (סימן השאלה נשאר – אחד מסימני הפיסוק הבודדים ששומרים על מעמדם בצורות התקשורת המיידיות). אך זה אינו המדיום היחיד בו צורת כתיבה זו בשימוש. על קצה המזלג ניתן למנות כותרות בעיתונים, מצגות, תמרורים ושלטי דרכים, כולם מקרים בהם מסר חד צריך לעבור בזמן קצר. זו גם אינה תופעה מודרנית: שלטי דרכים התנהגו כך עוד בימי האימפריה הרומית.
היישום המתקדם הנפוץ ביותר בתחום המסרונים הינו T-9, מנגנון המתרגם סדרת לחיצות בודדות על מקשי הטלפון למילה שלמה ובכך חוסך מהמשתמש את הצורך בלחיצה עד ארבע פעמים על כל מקש כדי לעבור בין אותיות, ובהמתנה קצרה בין כתיבה רצופה של שתי אותיות הנמצאות על אותו מקש. יעילות האלגוריתם הוכחה לגבי האנגלית כבר בתחילת העשור, כל עוד הכותב אינו שוגה לעתים קרובות והמילון בו משתמש היישום כולל מספיק מילים. נצרף לכך את האבחנה שמנגנון שכזה מעודד שימוש במילים ארוכות: ככל שמוסיפים אותיות למילה אמנם מספר האפשרויות לרצף אותיות עולה (פי שלושה או ארבעה, תלוי במקש) אבל שיעור המילים הקיימות בשפה מתוך כלל האפשרויות פוחת באופן ניכר.
ומה באשר לעברית? תחילה נשים לב, כי מבנה המילים בעברית הוא חופשי ביותר: למעשה, כל רצף עיצורים הוא בר-הגייה, כיוון שניתן להניח תנועות בלתי-כתובות בין עיצור לעיצור. לראייה, כמעט כל ראשי התיבות בעברית מבוטאים כמילים, אפילו חמישה עיצורים ברצף (סמנכ"ל). לכן, למנגנון זיהוי אוטומטי אין "רמזים" כמו באנגלית, שם אפשר לנחש שאחד מחמשת המקשים שבהם חיות אותיות הניקוד aeiou יהיה תנועה כאשר הוא מוכנס בתוך רצף מקשים המייצגים רק עיצורים. הדבר מקשה מאוד על הזיהוי בעברית, וזה כאין וכאפס לעומת הבעיה העיקרית, היא אותיות השימוש החבורות (מש"ה וכל"ב, זוכרים?): אלה יכולות להופיע בראש כמעט כל מילה וללא חציצה, מה שלא מאפשר למנגנון לזהות אותן בקלות. הרי לא יעלה על הדעת לכלול במילון כל וריאציה של מילה עם מיליות חבורות ("וְלִכְשֶׁמֵּהַגַּן" היא אחת מהן), וכל מילה שמתחילה ברצף של חמשת המקשים עליהן שבע האותיות הללו מופיעות מחייבת את המנגנון לחיפוש כפול, משולש או אף מרובע במילון, אחד לכל רצף מקשים המתחיל בנקודה הבאה ברצף שהוקש. לדוגמה, שימו לב לחיתוכי התחיליות שרצף מקשים פשוט כמו 24272 יכול ליצור: "דמותה", "ה-מורה", "ו-מ-דתה", "ו-מ-ה-תו", וזאת לפני שהתייחסנו לכינוי גוף חבור בסוף ("דמות-ה"). אז הנה, מצאנו עוד סיבה לשימוש ההולך וגובר בצורות כמו "וגם", "אל", "שלה".
Posted in אנגלית, מהנעשה בעירנו, מורפולוגיה, סוציולינגוויסטיקה, עברית, פונולוגיה on 9 בספטמבר 2009| 4 Comments »
ממשיכים בסדרה שהתחלנו אתמול, והמשכנו מחר ומחרתיים:
מחקר שנערך ב-2007 חיפש הכללות להשמטת אותיות בהודעות (באנגלית בריטית) על-בסיס אמות מידה פונולוגיות, כלומר בהסתמך על תפקידם של העיצורים והתנועות המתאימים בהגייה. למרות שהכתב האנגלי רחוק מלייצג אחד לאחד את הדיבור, חוסר ההתאמה הוא כמעט תמיד בתוך קבוצת העיצורים ובתוך קבוצת התנועות. כתוצאה מכך ניתן היה להגיע למספר מסקנות מעניינות. להלן אחת הדגימות:
1 wld like 2 wsh u all a Mry xmas nd a vry hapy nu yr
"One would like to wish you all a Merry Christmas and a very Happy New Year"
מסקנות המחקר היו כי:
מה ניתן לומר על עברית? נזכור שבכתב העברי לתנועות יש ייצוג מינימלי בכתב, אם כי הייצוג שכבר קיים מפריד לרוב בין משמעויות באופן מאוד אינפורמטיבי (עבר-עתיד: סָפַר–יספור; בניינים: סָפַר–סיפר; גופים: סָפַר-ספרו; שייכות: סֶפר–ספרי–ספריי; וכמובן מגדר). לכן, הצפי עבור תנועות כתובות אמור להיות שונה מאשר הנתונים מאנגלית: לא הן, ולא עיצורים, צפויים להימחק כלל. יוצא מן הכלל אפשרי הוא תנועות במילים ארוכות ו/או שאולות, בהן לתנועות בכל-זאת יש תפקיד מופחת בזיהוי המילה ("אנצקלפדה"?)[1].
בנוסף, לעתים קרובות מילים פונקציונליות מבוטאות בעברית באמצעות אימות קריאה (אותיות אהו"י): ה' הידיעה, ו' החיבור, תווית השייכות ביחיד (ביתי, ביתו, ביתה). כיוון שהנטייה היא לשימור המידע הפונקציונאלי, ניתן לצפות לשימוש פוחת באותן צורות המבוטאות ע"י אם קריאה בלבד. כלומר, ננבא שימוש גובר בצורות המקבילות בהן הפונקציה ברורה יותר – "וגם" במקום ו' החיבור, "הבית שלי" במקום "ביתי".
שאלה נוספת נוגעת לתופעה שלפני כעשור היתה נפוצה ביותר ועדיין משמשת כמות לא מבוטלת של משתמשים בטכנולוגיות הטקסט היא כתיבה בתעתיק לטיני מאולתר: כאשר מתעתקים עברית לכתב שמבטא תנועות באופן מלא, האם ניתן להשמיטן? מספר הודעות (מסרים מיידיים ומסרונים) שבדקתי אכן ניחנות במחיקת תנועות, לרוב של שוואים נעים, חטפים, תנועות שאינן מיוצגות בכתיב העברי המלא, ותנועות המופיעות פעמיים ברצף[2]. עם זאת, המגמה אינה למחוק תנועות; עושה רושם שהמנהג לכתוב עברית באותיות לטיניות אינו נפוץ דיו בכדי שמחבר ההודעה ירשה לעצמו לקצר ולקוות שהנמען יבין[3].
לגבי עיצורים בסוף מילה ובתחילתה – אלה לעיתים קרובות כוללים את המידע החשוב של המילה. כך עם מיליות חבורות ("בבית" לעומת "לבית" או "מהבית") ועם סמני הגופים בפועל ("נלך" לעומת "תלך", "הלכתם" לעומת "הלכת" לעומת "הלך"). לכן נצפה שבדומה לאנגלית, לא נראה מחיקה של עיצורים אלה כלל בהודעות בעברית.
[1] כאן עשוי להיות יתרון חשוב ל-T-9 – זאת ועוד, המשך יבוא…
[2] למשל: "בְּיום" – byom; "האחרונה" – hahrona; "הלכנו" – hlachnu; "האם" – him; מקורות – חלופות לכתב העברי, יובל פינטר 2002 (עבודת גמר בתיכון) + מאגר הודעות פרטי (ועדכני יותר).
[3] בהקשר זה, אציין מחקר שמעלה כי ישראלים השולחים הודעות באנגלית מסוגלים למחוק תנועות עד כדי אבסורד, מה שמוצע ע"י החוקרים כהשפעה מהכתב העברי לו הם רגילים: Isabel Berman, Email-“Inspired” Changes in Non-Native Legal Discourse.
Posted in לינגוויפיקציה, ללא נושא, עברית, שפה בתקשורת on 8 בספטמבר 2009| 13 Comments »
יואל מרקוס, במדור המאמרים והדעות של הארץ היום, מעלה טענה מעניינת:
מה גם שמזמן לא היה לנו ראש ממשלה, המרבה כל כך להשתמש במלה "אני". לעומתו ד. בן-גוריון, שעשה קצת יותר ממנו למען גיבוש צביונה של המדינה, לא השתמש מעולם במלה "אני".
ישנה אמרה ידועה-יחסית המיוחסת לבלוגר קן ליין, אשר הזהיר אי-שם בתחילת העשור את התקשורת הממוסדת: We can fact-check your ass! ואכן, פשוט מאוד לבדוק את טענתו חסרת הסימוכין של יואל מרקוס, ואכן נעשה זאת עוד רגע.
Posted in מהנעשה בעירנו, סוציולינגוויסטיקה, עברית on 8 בספטמבר 2009| 13 Comments »
המסרונים (הודעות טקסט, הודעות SMS, Short Message Service) הם תופעה שהולכת ונהיית צורת התקשורת המועדפת על רוב האוכלוסייה. לשם הדגמה, בין השנים 2002-2006 עלה מספר ההודעות הנשלחות בישראל מ-1.3 מיליארד ל-3.3 מיליארד.
בעולם נערכו מחקרים רבים הבודקים את השפעת המסרונים על השפה והשפה על המסרונים. בסדרת הפוסטים הזו אסקור כמה מן המחקרים שנערכו בסוגיות הבלשניות המרכזיות, ואתחיל לדסקס על תופעות מקבילות שצפויות לקרות בעברית ישראלית. נתחיל במבוא קצר – למה המסרונים צפויים לשנות משהו, ולמה המחקרים שנעשו בשפות זרות אינם מספיקים בשביל העברית:
מסרונים הינם צורת תקשורת כתובה. בנוסף, זו צורת תקשורת תכליתית וקצרת טווח, לעיתים עם דרישה למיידיות: ההודעות צריכות להעביר מסר כתוב וקצר באופן ברור, אמין ומהיר. צורת תקשורת שכזו היתה קיימת בשלוש מדיות בלבד עד כה – פתקים, מברקים ותוכנות מסרים מיידיים (דוגמת ICQ). לשלושתן חסרון מרכזי בדמות הזמינות למתַקשרים – פתק מחייב קירבה פיזית; מברק מחייב הגעה לסניף דואר והינו כרוך בתשלום משמעותי; מסרים מיידיים מחייבים הימצאות כל המשוחחים ליד מחשב המחובר לרשת משותפת, ובאותו זמן. מדיית המסרונים, לעומתם, נמצאת פחות או יותר לכולם בכיס בכל רגע נתון[1].
הכתב העברי המקובל (האשורי) שונה באופן מהותי מהכתבים בהם עושות שימוש השפות בהן נחקרה תופעת המסרונים עד כה – רובן מתבססות על הכתב הלטיני. אמנה מספר הבדלים מרכזיים:
בראש עומד, כמובן, הייצוג המינימלי שמקבלות תנועות בעברית לעומת עיצורים. בכתיב חסר נדירות הן המילים שניתן לזהות בלי ספק, וגם בכתיב מלא המצב לא משתפר בהרבה. במסרונים אין אפשרות לנקד, כך שהכתב מגביל מאוד את יכולות ההבדלה בין מילים. בנוסף, שבע מיליות שימוש (ו' החיבור, ה' הידיעה, ש' השימוש ומיליות בכל"מ) שהן עצמאיות מבחינת הדיבור והתחביר, מחוברות בכתב למילה הבאה ולעיתים אף מתמזגות (דוגמת דו-המשמעות של "בבית" – בתוך בית כלשהו או בית מסוים?). מהצד השני מגיעים כינויי השייכות (ביתי, ביתו) שמצטרפים לשם העצם לו הן שייכות. בנוסף, הכתיבה מימין לשמאל לא אמורה להפריע בזכות עצמה, אלא שהיא מצויה בסביבה של הרבה מערכות אחרות הנכתבות משמאל לימין (הבולטת בהן היא המספרים).
סוגיה מרכזית נוספת היא התאמה חלקית וכפולה בין האותיות הכתובות לעיצורים הנהגים (א=ע, ב=ו, כ=ח/ק ועוד). בעיה זו משותפת לשפות רבות אך בולטת גם בעברית.
שילוב התכליתיות של מדיית המסרון והתכונות הייחודיות של יחסי הכתב-דיבור בעברית המודרנית מעלה מספר שאלות מעניינות למחקר. בפוסטים הבאים נראה, כיצד תכונות אלה עשויות להשפיע על אספקטים שונים בעולם המסרונים.
[1] ההפרדה בין מסרונים למיילים חשובה בעיניי: התכתבות דואר אלקטרוני טיפוסית מתרחשת בקבועי זמן של שעות או ימים, וכל הודעה עוברת עריכה (לרוב) ולכן דומה לכתיבת מסמך. מסרון הוא מיידי, ולכן התכתבות טיפוסית אורכת דקות וברוב המכשירים אפשרויות העריכה מוגבלות ומצומצמות. לכן המדיה משמשת בדומה לשיחה בע"פ ולמסירת פתקים.
Posted in בילוי היום on 7 בספטמבר 2009| 1 Comment »
תא השליטה והבקרה של הבלוג שמח להעביר הלאה את המודעה הבאה של בית בן יהודה:
אנחנו שמחים להודיע על הרצאתו של הרב אליעזר בן יהודה, נכדו של מחיה השפה העברית, אליעזר בן יהודה בנושא:
" אליעזר בן-יהודה, חוזה ועושה ראשון לתחית ישראל בארצו ובלשונו "
ההרצאה תתקיים ביום שישי ,ה- 11 לספטמבר בשעה 12:00 בבית בן יהודה, רחוב עין גדי 28, ירושלים
זאת במסגרת הפרויקט "בתים מבפנים" שבו בית בן יהודה משתתף בפעם הראשונה.
נשמח לארח אתכם.
לפרטים נוספים , נא ליצור קשר עם לין ג'משיד, מנהלת בית בן יהודה בטלפון : 02-6730124
או במייל : info@beit-ben-yehuda.org
דסק ההיסטוריה של הבלוג לא יוכל להיות בירושלים ביום שישי הקרוב, אז אם מישהו הולך הוא מוזמן לחלוק רשמים איתנו.
(חוצמזה יש גם פיד לתגובות)
| רוני הפנר על עברי=ה דבר.י עברית! | |
| איתמרק על עברי=ה דבר.י עברית! | |
| RanE על עברי=ה דבר.י עברית! | |
| kinneretazriel על כינויי שייכות | |
| דובי על נוער מדבר מגניב |
דגש קל 