Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for מאי, 2011

"ספינת האם" הוא ביטוי שמקורו בימאות, וקיים בעולמנו האמיתי גם לצורכי תעופה, אך משמעותו המוכרת ביותר היא בתחום המדע הבדיוני, בפרט בתחום המסע בחלל. למיטב ידיעתי, במשמעות זו הביטוי היה מוכר מראשית ימי הז'אנר (אם מישהו יודע להגיד לי אם הביטוי מופיע בתסכית של וולס ל"מלחמת העולמות", אשמח), ואת התנופה המשמעותית האחרונה שלו קיבל ב-1996 עם הסרט "היום השלישי".

בתוך הביטוי חבויה השתמעות: ספינת האם וספינת הבת (ושאר הכפופים לה) הן חלק מאותו צי. כולן מיודעות לקיומן של האחרות.

ל"ספינת האם" יש גם משמעות שאולה: סמכות גדולה, או גוף רב-מוניטין שמייצג תחום מסויים. אנחנו בדגש מתייחסים רבות ללנגוואג' לוג כאל "ספינת האם", וזכורה לי במיוחד הדוגמה מ"חברים" בה ספינת האם סאק'ס-השדרה-החמישית "קוראת" לרייצ'ל לעבוד אצלה (אליבא דפיבי). אולי שם החלה המשמעות המושאלת לצבור תאוצה. מי יודע.

שימו לב מה נעדר מהמשמעות המושאלת: ההשתמעות שהזכרתי קודם. ספינות  האם-לכאורה אינן מודעות לקיומם של ה"כפופים": בלנגוואג'לוג לא נראה לי שהפנימו את תגובותינו שמפנות לכאן (הם בין כה לא קוראים עברית), וסאק'ס רק זימנו את רייצ'ל לראיון בלא ההכרה שמדובר בפריקית אופנה ושופינג. ומעבר לדוגמאות האלה, ברור שבשימוש טבעי אין שום מניעה להתייחס למישהו שמעולם לא שמע עליך כאל "ספינת האם". [משהו על שייכות. אולי כרמל וייסמן יכולה לעזור כאן.]

בן לי מציין את המקרה הנוסף של השאילה החלקית בשעת לילה מאוחרת: "חלב" הוא נוזל שנחלב מיונק ממין נקבה, אך "חלב קוקוס" ו"חלב אורז" הם סתם נוזלים שקופים-לבנים שקשורים לסוג של צמח דווקא ומעולם לא ראו פטמה.

טוב, אתם מכירים את המקדחה. לדוגמאות מעניינות נוספות של שאילות שטומנות בחובן מחיקה של חלק משמעותי מהמובן המקורי, אגף התגובות פתוח לרווחה.

המשך…

Read Full Post »

הרשומה הזו בוחנת מחדש פוסט של גבי דנון מ-2005 על המבנה הכאילו-נחות 'לשים סוודר', לגביו דנון טען שהוא שונה דקדוקית מ'ללבוש סוודר'. נחזור על עיקרי ההסבר של דנון, נציג נתונים חדשים וננסה להעריך מחדש את הטיעון שלו.

"לשים סוודר" ואספקט לכסיקלי

אחת הרשומות המוצלחות ברשת הבלשנית העברית היא "לשים סוודר" של דנון; כל כך מוצלח, שקישרנו אליה לא פחות מארבע פעמים שונות (לפי ספירה אחרונה). דנון התייחס לטרוניה קטנונולוגית על 'לשים סוודר' כדוגמה לעברית נחותה לעומת 'ללבוש סוודר' וניסה להראות שבעצם דוברי העברית המודרנית שולטים בשני המבנים ושהשניים שונים זה מזה סמנטית.
ההבחנה מתבססת על אירועים טֶליים ואטליים. לראשונים נקודת סיום מוגדרת: 'להגיע לפסגה', שינוי רגעי, מסתיים ברגע שאנו מגיעים לפסגה; 'לבנות בית', שינוי מתמשך, מסתיים כשאנו במצב שבו הבית גמור. לאירועים האטליים אין סיום הכרחי: 'לאהוב קולנוע' הוא מצב קבוע יחסית; 'לרוץ' היא פעילות שאין לה סיום טבעי, למרות שהיא כמובן מסתיימת ברגע שמפסיקים לרוץ.
תיאורי זמן מהווים מבחן טוב למידת הטליות של אירוע: אירועיים טלים אפשר לסיים תוך זמן מסוים ואירועיים אטליים לא: 'איתמר הגיע לפסגת הכרמל תוך חצי שעה', אבל לא '*איתמר רץ לפסגת הכרמל תוך חצי שעה'. מנגד, את האחרונים אפשר לאפיין במשך הזמן: 'איתמר רץ במשך חצי שעה', אבל לא '*איתמר הגיע לפסגת הכרמל במשך חצי שעה'.
דנון מציין בנוסף שלפעמים ההבדל אינו בפועל עצמו (התאהב – טלי, אהב – אטלי) אלא במושא ('בונה בית' – טלי, 'בונה בתים' – אטלי).
הצירוף 'לבשתי סוודר' הוא דו-משמעי: שינוי מתמשך עם נקודת סיום טבעית, כלומר טלי, שמתאר את תהליך הלבישה; או תיאור המצב, כלומר אטלי. ובהתאם: 'לבשתי סוודר תוך דקה', 'לבשתי סוודר כשיצאתי החוצה'. אותו כנ"ל לגבי 'לחבוש', 'לגרוב' וכן הלאה.
ועכשיו לשוס: 'לשים סוודר' החדש הוא אך ורק במובן הטלי. כלומר,
דוברי עברית שיגידו "היא שמה את הסוודר ברגע שהיא קמה" לא יאמרו "היא שמה את הסוודר הזה כל היום, גם כשנעשה חם"; לצורך תיאור המצב של להיות לבוש בסוודר, גם דוברים אלה יאמרו "היא לבשה את הסוודר הזה כל היום" (או אולי "היא היתה/הלכה עם הסוודר הזה כל היום").
[…] העברית המדוברת מעשירה את השפה בהבחנה לכסיקלית שאינה קיימת במקרה זה בעברית התקנית […] דווקא אותם דוברים […] מחדדים הבחנה לשונית אוניברסלית אשר מסיבה כלשהי העברית התקנית בחרה להתעלם ממנה בהקשר של פעלים השייכים לשדה סמנטי מסוים.

נתונים נוספים

יובל ציין בשיחת-מסדרון במשרדי דגש קל שהוא שמע דוברת "אומרת על מישהו שהוא 'שם את החולצה כל היום'. תחקרתי אותה שתי וערב, והיא בהחלט טוענת שהפעלים 'שם' ו'לבש' שקולים בכל ההקשרים". הדוגמה הזו סותרת את הניתוח של דנון (בהנחה שלא מדובר על אדם שהסתבך מאוד עם השרוולים).
בשבוע שעבר נסעתי באישון לילה ברכבת ושמעתי סוקרת מדברת עם חברתה על כך שצבע העיניים שלה משתנה בהתאם לצבע הבגד שהיא לובשת:
"זה תלוי מה אני לובשת. אם אני שמה חולצה כהה – […], אם אני שמה חולצה בהירה – […]." מצד אחד נראה ששני הפעלים שקולים אבל מצד שני ניתן לומר ש'לשים' רומז לשינוי צבע העיניים ברגע שהחולצה נלבשת.
מנגד, בן לי טוען שכך הוא עצמו משתמש במילים האלו, לפי הדיכוטומיה הטלית/אטלית. גם מגיבינו לא הביעו אי הסכמה בעבר.

הערכה מחודשת

בואו ניקח את הפירוש המחמיר לדוגמת הסוקרת, כלומר 'לובש'='שם'. יחד עם הדוגמה של יובל, התיאוריה בצרות כי אין הבדל בין שימוש טלי ואטלי. אפשרות אחת היא שהניתוח פשוט שגוי. אולי, אבל לא בהכרח.
יכול להיות שבמהלך 6 שנים האחרונות (הרשומה המקורית התפרסמה במרץ 2005) חל שינוי בשימוש בפעלים הללו, אבל זה לא סביר.
אולי מדובר במבנים חיים שנמצאים בתהליכי שינוי כה אינטנסיביים שקשה לעשות לגביהם הכללות; בשנה שעברה מאז יום העצמאות שעבר גם פינטר וגם אני שמענו את הצירוף 'אחלה של X', מה שממוטט ניתוח קודם שלנו.
ובכל זאת, מימד הזמן רלוונטי. הדוברת של יובל מבוגרת יותר מהדוברים האחרים שהבאנו. יכול להיות שההבחנה הזו דווקא קיימת בקרב דורות צעירים יותר (נאמר, אצל בני 40 ומטה). ממעבר על כמה עמודי תוצאות בגוגל וחיפושים כמו 'שם/שמתי/שמה חולצה כל/במשך', נראה שאולי התיאוריה בכל זאת מחזיקה (אבל זה לא שאין דוגמאות נגד).
הרושם הכללי מהדפדוף בגוגל – וכמובן שיש מקום למחקר קורפוס רציני יותר – הוא שאולי יש מקום לעדן את הניתוח המקורי: ניתן להשתמש בשני הפעלים אבל כשהדובר רוצה להדגיש את הפעולה, כלומר את המימד הטלי, הוא ישתמש במילה 'שם'.
מעבר לזה, עשוי להיות גורם חיצוני שמשפיע על המשמעות – אני חושד שאין דין חולצה כדין סוודר אבל לא בטוח בטיב ההבדל. אולי בגלל שסוודר הוא מטבעו פריט לבוש "זקן" יותר ולכן הוא מתחבר טוב יותר למילה "זקנה" כמו 'ללבוש', או שיש היזון חוזר מהשימושים הנפוצים ביותר (השוו 'שים על עצמך כבר חולצה' עם 'תלבש סוודר כשאתה יוצא החוצה').
הרשומה של דנון עודנה מהווה מופת להסתכלות בלשנית שקולה על מה שהיה קל מאוד להכתיר כעילגות. אבל אני כבר לא משוכנע שהניתוח שלו קולע.
(דרך אגב, גבי חזר לבלוג באופן פחות או יותר סדיר. מומלץ)

Read Full Post »

אחחח, אשתי המושלמת. רק יצאה מבית החולים (טיפ לקוראינו: אל תחטפו קומקום מים רותחים על גב כף הרגל), וכבר מעניקה לדגש קל חזרה נהדרת משבוע וקצת של היעדרות.

מדובר בדוקטורנטית לביולוגיה. היום, במסגרת נסיונות לחזור לשגרה, היא היתה קצת באוניברסיטה. לעת ערב שאלתיהּ אם היא הספיקה לעשות דברים, ואת מה שהיא ענתה שמעתי כך:

כן, עשיתי כמה דברים חשובים. הספקתי לדבר עם תאים על הבוקר.

מה?

בעוד האונה הימנית של מוחי מדמיינת את מורן מול צלחת פטרי בכרזה סטייל הלוחש להסוסים, האונה השמאלית מנסה בטירוף לעבד מחדש את הקלט השמיעתי תוך חשש שמא נצטרך לבלות שוב חודש במתקן של משרד הבריאות.

פעם אחת…

פעם שניה…

נמכר! מורן הספיקה לדבר עם טעים על הבוקר, שזו החברה שמחלקת שוקו ולחמניות בבקרים במחוזותינו. [מבדיקה על המקרר מדובר בכלל בטרי על הבוקר, אבל רק עכשיו בכלל עלתה לי המחשבה שמורן טעתה בשם. אז לא נורא]. היו איתם כמה בעיות במשלוחים האחרונים, והיה צריך ללבן איתם את הסוגיה. היא בכלל דיברה איתם בצהריים.

שימו לב איזה יופי! לא היה פה משאול, אבל בהחלט היה משפט חולצה! ההומופוניה תאים-טעים, כמו ההומופוניה חולצה-חולצה (בשמיעה זה לא משנה אם הכתיב זהה או לא), יצרה בשמיעה האחרת משפט תקני, עם ניתוח תחבירי שונה*, ולא הגיוני בעליל. כמו במשפט החולצה המקורי, גם כאן חוסר-ההגיון מגיע מהאנשת-יתר: שָׁם של ביגוד, כאן של אלמנטים ביולוגיים בסיסיים.

כן ירבו.

* דיברתי [עם תאים] על הבוקר מול דיברתי עם [טעים על הבוקר]

Read Full Post »

לרגל יום העצמאות (בעצם לרגל הפוסט הקודם) אנחנו מבקשים מכם לעזור לנו לבחור שם עברי לתופעה לשונית חביבה ביותר ונפוצה למדי – האגקורן (eggcorn). מדובר בשיבוש לשוני במסגרתו מבלבלים בין מילה אחת ומילה אחרת שדומה לה בצליל, משום שהמילה השגויה הגיוניות יותר לשומע. קדימה לדוגמאות! תחי מדינת ישראל! כל הכבוד לצה"ל!

רונן תרם לנו את אנשים עמידים (וגם את מעשה מכפיר). לא כולם מכירים את התואר אמיד במשמעות 'מסודר כלכלית', ולכן כששומעים ish amid ניתן לשייך את זה בטעות למילה עמיד, 'יציב'.
שלומית עוזיאל מזכירה בין היתר את הצירופים מקרקר סביבה (כמו תרנגול), עיכלו לו את האוטו, משכח כאבים (גורם לנו לשכוח אותם) ואת יקירי הממוצע המשוכלל (ולא המשוקלל).
דנה זייברט מציינת גם את מטבלת (ולא מתבלת), להסית אותו מהדרך ואת עד רבה הנהדר (אדרבה), אבל לא מזהה אותם כאגקורנים.
ניתן להוסיף לרשימה גם אגקורנים שתיעדנו בעצמנו: את יד לוחצת יד (רוחצת), טעם נפגם (לפגם), עצת אחיטופל (אחיתופל), נעלם דום (נאלם) ונטולי קארתה (נטורי קרתא).
בנוסף, אפשר לומר שיש לנו גם תת-ז'אנר של אגקורנים באנגלית כמו פלייסמנט מהרשומה הקודמת (placemat), ניו-אנס (ניואנס), תנור ביל-דין (בילט-אין) ושמפו עדן שולדרס. את אלה נשים בצד בינתיים.

שימו לב שהמשותף לכל השיבושים הללו הוא שלא מדובר סתם בעילגות: צורת הכתיבה היא פשוט צורת הכתיבה של מילה אחרת, מוכרת יותר לדובר, שמתאימה מאוד בהקשר. כלומר לא מדובר באבטיחים, שהם סתם טעויות שמיעה משעשעות ("אבטיח / אני יודע זאת פתאום").

גם אנחנו התחלנו לאסוף אגקורנים בעברית, בהובלת הפינטר, וברגע שהוא יחליט על דרך טובה ליצור מאגר נגיש לכל גם העם היושב בציון יעודכן. המאגר האנגלי, בינתיים, שווה שיטוט קל.

וכאן אנחנו מגיעים ללב העניין: התופעה נקראת eggcorn בגלל שזהו שיבוש נפוץ למילה acorn (בלוט). אך זוהי לשון לע"ז. דרוש שם בעברית. במסגרת ישיבה מיוחדת שנערכה במשרדי הבלוג הועלו כמה הצעות אך אף אחת לא היתה משביעת רצון. דובי הציע לנו את "עצטרובל", שהיה שם מושלם לו רק היו אנשים כותבים כך. נמשיך לחפש.

חג שמח לחוגגים ולממנגלים ועצמאות שמחה גם למי שיש וגם למי שעדיין אין. אל תשכחו את ספיישל יום העצמאות שלנו מהשנה שעברה, אם פספסתם.

Read Full Post »

במסגרת פינתנו האהובה (עליי) "איתמר מצלם דברים מעניינים באיכות גרועה מהפלאפון שלו", מספר דוגמיות נוספות לעיונכם, והפעם עם דגש קליל על שגיאות והסיבות להן. אם אתם רוצים צילומים טובים יותר תצטרכו לחפש מופעות במקומות אחרים.

פלייסמנטים

נפתח בביקור במסעדת ההמבורגרים בורגוס, שם מונחות על השולחנות מצעיות (נו, תחתיות לצלחות ולסכו"ם) שנראות כמו קיר בפייסבוק ומכילות את מיטב ההגיגים שנכתבו בעמוד הפייסבוק של הרשת. מצעית היא באנגלית placemat, או בשפתם של הגולשים ושל הרשת עצמה: פלייסמנט, כפי שניתן(?) לראות בתמונות.

"רוצים להופיע על גבי הפלייסמנט הבא? היכנסו לעמוד שלנו תכתבו שם, ואולי תופיעו כאן :-)"

"בורגוס על הפלייסמנט ונשארים בפלייסמנט"

מאיפה באה הנו"ן? נראה לי שמדובר באגקורן, תופעה נחמדה שלא כתבנו עליה עד היום. הדוברים כנראה לא הכירו את המילה, וכשהם שמעו אותה הדבר הקרוב ביותר שהם הכירו היה המילה placement, מה שנשמע להם הגיוני. דבר דומה קורה כשאנשים אומרים דברים כמו "יד לוחצת יד" במקום "יד רוחצת יד" – זו טעות פונטית, אבל כזו שההסבר לה הגיוני לפעמים יותר מהצורה הנכונה. השם שניתן באנגלית, eggcorn, הוא שיבוש נפוץ של acorn (בלוט). הסבר מסודר יותר לתופעה הזו, עם דוגמאות וקול קורא לשם עברי – בשבוע הבא.

בורגוס, אלה מה

ויש דברים פחות משעשעים:

"איפו אכי טעים לאכול? אצלכם אלה מה!"

זה לא אגקורן, זו סתם עילגות. מצד אחד זה נורא עדכני ומגניב וצעיר להעתיק מה שאנשים כותבים כמות שהוא מפייסבוק לפלייסמטים. מצד שני, העילגות, העילגות.

מפאת סכנת לבריאות הציבור

הודעה על ריסוס במקום עבודתי:

'מפאת סכנת לבריאות הציבור חל איסור מוחלט לשהות באיזור ההדברה בשעות הנ"ל'

סכנת כאן, במקום סכנה. אני מניח שהכותב התלבט בין "מפאת סכנה לבריאות הציבור" ובין משהו כמו "סכנת הרעלה" (שהרי אין דבר כזה, "סכנת בריאות הציבור"). או כמו שאומרים בכדורגל: הוא לא החליט אם לבעוט או למסור ויצא לו משהו שהוא בין לבין.

fin

שלט איסור עישון בתחנה המרכזית של עיר מקום עבודתי, עם fin במקום fine.

"Breaking this law leads to fin"

רוצה לומר: אם תעשנו – זה הסוף שלכם!

יצירות שקיימות לגביהם זכויות יוצרים

שגיאה בהתאמה במין בין התואר והשם, בחדר צילום בניין מקום עבודתי.

"אסור בהחלט לצלם חלק ניכר מתוך יצירות שקיימות לגביהם זכויות יוצרים"

הסתבכנו עם שני שמות עצם בנקבה, יצירה ו-זכות. הניסוח הנכון צריך להיות "שקיימות לגביהן זכויות יוצרים". צורת הנקבה נעלמת אט-אט מהשפה המדוברת (מתי אמרתם לאחרונה "מה שלומכן"?) וכנראה שברגע שהכותב התגבר על המוקש הראשון, שקיימות, הוא נהיה שאנן ופספס את השני. כך שברור שהיה כאן נסיון לכתוב נכון אבל כזה שלא צלח. היחס שלנו כאן לגבי דברים כאלה נע בין 'נו, לפחות הם מנסים' (גישת בית הלל) ובין 'נו באמת' (גישת בית פינטר).

עם לאונרדו דיקפריו

לא טעות, סתם דו-משמעות תחבירית קלאסית. פוסטר ליד קפיטריית בניין מקום עבודתי.

'הלל חיפה וסינמטק חיפה מציגים את הסרט "התחלה" עם ליאונרדו דקפריו'

האם הם [מציגים את [הסרט "התחלה" עם לאונרדו דקפריו]], כלומר הסרט שבו דקפריו משחק, או [מציגים [את הסרט התחלה] עם לאונרדו דקפריו], כלומר דקפריו קופץ לסינמטק חיפה כדי להציג את הסרט?

פן מדינת, רד סקס

ולקינוח, שתי דוגמיות נחמדות מהעיר העתיקה בירושלים (עיר מקום עבודתם של אנשים אחרים).

Read Full Post »

כותב לי עידוק (הפעל "כותב" נראה קצת מיותר, כי מה עוד עידוק עושה כשהוא ער, אבל בכל זאת):

אני רואה הרבה פרסומות בזמן האחרון שמשתמשות בניסוח המשונה "עד כ-". למשל, בקמפיין המשרד לאיכות הסביבה עם טל פרידמן נאמר שמיחזור בקבוקים יכול לחסוך "עד כ-150 שקלים בשנה" או משהו כזה. אני מבין למה להגיד "יחסוך כ-150 שקלים בשנה" כשרוצים לתת הערכה ולא סכום מדויק, אבל כשאומרים "יחסוך עד 150 שקלים בשנה" זה גם סכום לא מדויק, למה לטרוח ולהוסיף "כ-"? זה ממש חשוב למקרה שיהיה מישהו שיצליח לחסוך 155 שקלים בשנה?

ראשית, השיפוט הלוגי. עידוק צודק, כמובןק. המילה "עד" תפקידה להציב חסם עליון, והמילית "כ-" תפקידה לעמעם מספרים (לרוב עגולים) כדי לתת קצת מרווח בטחון. לשים את שתיהן בכפיפה אחת זה קצת כמו למקם מדחנים על מדרכה ששפתה צבועה אדום-לבן.

שנית, סברותיי ללמה בכל זאת קיימת התופעה המרגיזה הזאת:

  1. סוציו: מדובר בהצהרת משלב, הזכורה לנו לטוב מעניין הניקוד. אל תשאלו אותי איך זה קרה, אבל הרושם שלי הוא ששימוש במילית "כ-" מעיד על שפה גבוהה. הפרסומאים בעצם רוצים לכתוב רק "עד", אבל התרגלו לכך שמספרים שמצמידים להם "כ-" קודם נשמעים יפה יותר (אולי כסוג של הצהרת "תראו אותנו! לא אמרנו "בערך"!"). או שככה נשמעים פחות חומרניים (כי מה זה עוד כמה שקלים או פחות כמה שקלים בין חברים). או השד יודע מה.
  2. פרגמטיקה: "עד" לבד זה לא אמין. אפשר להגיד "תחסכו עד מיליארד שקלים" וזה יהיה נכון תמיד, לכן בהקשרים הפרסומיים האלה (בהם סכום גבוה יותר עובד לטובת הלקוח) הציבור כבר למד להאמין פחות בסבירותם של הרפים האלה, וה-"כ-" כאן מחזיר קצת אמינות: נשמע הגיוני שהחוסך הסביר באמת יגיע לקרבת הסכום האמור, ולא יסתפק בעשירית ממנו.
    בהקשרים ההפוכים, בהם הקטנת הסכום היא מה שהלקוח רוצה (כמו עמלות, ריבית על הלוואות וכו'), ישתמשו ב"פחות מ-". הקופירייטרים הפחות מוצלחים ישתמשו ב"עד", אבל יוסיפו "בלבד" בסוף ויגֻשמו כהוגן.
  3. חיסון נגד המגיב הראשון: עשיתם לכם פה מנהג, מגיבים יקרים, לענות לפוסטים שלי עם הטיעון של "פשוט לקחו את זה מאנגלית", שזו אכן סברה לא רעה לעיתים קרובות, ולכן קשרתי לעצמי שרוך לאצבע פן אשכח את אותה ממזרית גרמאנית. ובכן: מהיכרותי עם פרסומות דוברות אנגלית, הביטוי Save up to about לא מצלצל פעמון, אם כי גיגול בהחלט לא דוחה אותו על הסף. בספרות מכבדים קצת יותר את הלוגיקה, מוסרים לי מגוגל אן-גראמז. אפס תוצאות! יש תקווה.
והתשובה הרשמית שלי לעידוק? כרגיל. שילוב של הכל (חוץ מ-3. לא תשכנעו אותי הפעם). ולנוחותו, הנה קישור לפוסט זה בפורמט דוקx.

Read Full Post »