הרשומה הזו בוחנת מחדש פוסט של גבי דנון מ-2005 על המבנה הכאילו-נחות 'לשים סוודר', לגביו דנון טען שהוא שונה דקדוקית מ'ללבוש סוודר'. נחזור על עיקרי ההסבר של דנון, נציג נתונים חדשים וננסה להעריך מחדש את הטיעון שלו.
"לשים סוודר" ואספקט לכסיקלי
אחת הרשומות המוצלחות ברשת הבלשנית העברית היא
"לשים סוודר" של דנון; כל כך מוצלח, שקישרנו אליה לא פחות מארבע פעמים שונות (לפי ספירה אחרונה). דנון התייחס לטרוניה קטנונולוגית על '
לשים סוודר' כדוגמה לעברית נחותה לעומת '
ללבוש סוודר' וניסה להראות שבעצם דוברי העברית המודרנית שולטים בשני המבנים ושהשניים שונים זה מזה סמנטית.
ההבחנה מתבססת על אירועים טֶליים ואטליים. לראשונים נקודת סיום מוגדרת: 'להגיע לפסגה', שינוי רגעי, מסתיים ברגע שאנו מגיעים לפסגה; 'לבנות בית', שינוי מתמשך, מסתיים כשאנו במצב שבו הבית גמור. לאירועים האטליים אין סיום הכרחי: 'לאהוב קולנוע' הוא מצב קבוע יחסית; 'לרוץ' היא פעילות שאין לה סיום טבעי, למרות שהיא כמובן מסתיימת ברגע שמפסיקים לרוץ.
תיאורי זמן מהווים מבחן טוב למידת הטליות של אירוע: אירועיים טלים אפשר לסיים תוך זמן מסוים ואירועיים אטליים לא: '
איתמר הגיע לפסגת הכרמל תוך חצי שעה', אבל לא '*
איתמר רץ לפסגת הכרמל תוך חצי שעה'. מנגד, את האחרונים אפשר לאפיין במשך הזמן: '
איתמר רץ במשך חצי שעה', אבל לא '*
איתמר הגיע לפסגת הכרמל במשך חצי שעה'.
דנון מציין בנוסף שלפעמים ההבדל אינו בפועל עצמו (התאהב – טלי, אהב – אטלי) אלא במושא ('בונה בית' – טלי, 'בונה בתים' – אטלי).
הצירוף 'לבשתי סוודר' הוא דו-משמעי: שינוי מתמשך עם נקודת סיום טבעית, כלומר טלי, שמתאר את תהליך הלבישה; או תיאור המצב, כלומר אטלי. ובהתאם: '
לבשתי סוודר תוך דקה', '
לבשתי סוודר כשיצאתי החוצה'. אותו כנ"ל לגבי '
לחבוש', '
לגרוב' וכן הלאה.
ועכשיו לשוס: 'לשים סוודר' החדש הוא אך ורק במובן הטלי. כלומר,
דוברי עברית שיגידו "היא שמה את הסוודר ברגע שהיא קמה" לא יאמרו "היא שמה את הסוודר הזה כל היום, גם כשנעשה חם"; לצורך תיאור המצב של להיות לבוש בסוודר, גם דוברים אלה יאמרו "היא לבשה את הסוודר הזה כל היום" (או אולי "היא היתה/הלכה עם הסוודר הזה כל היום").
[…] העברית המדוברת מעשירה את השפה בהבחנה לכסיקלית שאינה קיימת במקרה זה בעברית התקנית […] דווקא אותם דוברים […] מחדדים הבחנה לשונית אוניברסלית אשר מסיבה כלשהי העברית התקנית בחרה להתעלם ממנה בהקשר של פעלים השייכים לשדה סמנטי מסוים.
נתונים נוספים
יובל ציין בשיחת-מסדרון במשרדי דגש קל שהוא שמע דוברת "אומרת על מישהו שהוא 'שם את החולצה כל היום'. תחקרתי אותה שתי וערב, והיא בהחלט טוענת שהפעלים 'שם' ו'לבש' שקולים בכל ההקשרים". הדוגמה הזו סותרת את הניתוח של דנון (בהנחה שלא מדובר על אדם שהסתבך מאוד עם השרוולים).
בשבוע שעבר נסעתי באישון לילה ברכבת ושמעתי סוקרת מדברת עם חברתה על כך שצבע העיניים שלה משתנה בהתאם לצבע הבגד שהיא לובשת:
"זה תלוי מה אני לובשת. אם אני שמה חולצה כהה – […], אם אני שמה חולצה בהירה – […]." מצד אחד נראה ששני הפעלים שקולים אבל מצד שני ניתן לומר ש'לשים' רומז לשינוי צבע העיניים ברגע שהחולצה נלבשת.
מנגד, בן לי טוען שכך הוא עצמו משתמש במילים האלו, לפי הדיכוטומיה הטלית/אטלית. גם מגיבינו לא הביעו אי הסכמה בעבר.
הערכה מחודשת
בואו ניקח את הפירוש המחמיר לדוגמת הסוקרת, כלומר 'לובש'='שם'. יחד עם הדוגמה של יובל, התיאוריה בצרות כי אין הבדל בין שימוש טלי ואטלי. אפשרות אחת היא שהניתוח פשוט שגוי. אולי, אבל לא בהכרח.
יכול להיות שבמהלך 6 שנים האחרונות (הרשומה המקורית התפרסמה במרץ 2005) חל שינוי בשימוש בפעלים הללו, אבל זה לא סביר.
אולי מדובר במבנים חיים שנמצאים בתהליכי שינוי כה אינטנסיביים שקשה לעשות לגביהם הכללות; בשנה שעברה מאז יום העצמאות שעבר גם פינטר וגם אני שמענו את הצירוף '
אחלה של X', מה שממוטט
ניתוח קודם שלנו.
ובכל זאת, מימד הזמן רלוונטי. הדוברת של יובל
מבוגרת יותר מהדוברים האחרים שהבאנו. יכול להיות שההבחנה הזו דווקא קיימת בקרב דורות צעירים יותר (נאמר, אצל בני 40 ומטה). ממעבר על כמה עמודי תוצאות בגוגל וחיפושים כמו '
שם/שמתי/שמה חולצה כל/במשך', נראה שאולי התיאוריה בכל זאת מחזיקה (אבל זה לא שאין
דוגמאות נגד).
הרושם הכללי מהדפדוף בגוגל – וכמובן שיש מקום למחקר קורפוס רציני יותר – הוא שאולי יש מקום לעדן את הניתוח המקורי: ניתן להשתמש בשני הפעלים אבל כשהדובר רוצה
להדגיש את הפעולה, כלומר את המימד הטלי, הוא ישתמש במילה '
שם'.
מעבר לזה, עשוי להיות גורם חיצוני שמשפיע על המשמעות – אני חושד שאין דין חולצה כדין סוודר אבל לא בטוח בטיב ההבדל. אולי בגלל שסוודר הוא מטבעו פריט לבוש "זקן" יותר ולכן הוא מתחבר טוב יותר למילה "זקנה" כמו 'ללבוש', או שיש היזון חוזר מהשימושים הנפוצים ביותר (השוו 'שים על עצמך כבר חולצה' עם 'תלבש סוודר כשאתה יוצא החוצה').
הרשומה של דנון עודנה מהווה מופת להסתכלות בלשנית שקולה על מה שהיה קל מאוד להכתיר כעילגות. אבל אני כבר לא משוכנע שהניתוח שלו קולע.
(דרך אגב, גבי חזר לבלוג באופן פחות או יותר סדיר. מומלץ)
Read Full Post »
