Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for מאי, 2017

והרי פוסט אורח מאת רן אתיה, מורה לסינית והאדם מאחורי הבלוג סימנית אחת ביום:


בוא תלמד סינית הם אמרו לי. זו שפה בלי דקדוק הם אמרו לי. מתקדמים בה ממש מהר הם הוסיפו. לא צריך לשנן כלום הם הבטיחו.

לשפה הסינית יצא שם של שפה נורא קשה ללמידה. בעיניי זה מוצדק אבל לא מהסיבות הנכונות. רוב האנשים חושבים שהאתגרים האמיתיים הם הכתב וההגייה, אבל האמת היא ששניהם לא כל כך מסובכים אם לומדים אותם בשיטתיות ובקצב המתאים. מתחת לכתב המפחיד מסתתר המון הגיון ובסוף מגלים שיותר קל להבין סינית מקריאה מאשר משמיעה.

wood

הסיבה האמיתית שהסינית כל כך קשה ללמידה מסתתרת דווקא במה שרבים תופסים כחלק הכי קל שלה – הדקדוק. על הנייר זה נשמע נהדר. אין ה"א הידיעה, אין יחיד ורבים וגם אין זכר ונקבה. אם למדתם להגיד תלמיד בסינית אז למדתם גם לומר תלמידה, תלמידים ותלמידות, וגם התלמיד, התלמידה, התלמידים והתלמידות. ממש מבצע של למדו אחד קבלו שבעה במתנה. בפעלים הדיל הזה אפילו עוד יותר משתלם כי בסינית לא רק שלא מטים את הפעלים לפי מין ומספר, גם הזמן לא בא לידי ביטוי בתוך הפועל אלא מתקיים ברכיבים אחרים במשפט. זה אומר שברגע שלמדתם את הפועל ללכת – you are good to go. אין הלכתי, הלכו, הולכות, נלך, לכו וכל השאר. בסינית גם דוברי השפה וגם עולים חדשים אומרים "אני מחר ללכת עבודה" וזה בסדר גמור.

אם נרצה לתאר את התופעה הייחודית הזו של היעדר הטיות נאמר שבסינית אין מורפולוגיה – כלומר צורת המילים אינה משתנה לפי שיטה כזו או אחרת. אבל מורפולגיה היא רק חצי מהדבר הזה שאנחנו קוראים לו דקדוק. החצי השני הוא התחביר ולכן לומר שסינית היא שפה נטולת דקדוק זה לא מדוייק. כי כשאין מורפולגיה צריך לפצות על כך ואחת הדרכים לעשות זאת היא להקשיח מאוד את חוקי התחביר. מבנה המשפט בסינית מקובע מאוד בהשוואה לעברית ולשפות אחרות. קחו למשל את המילה 'גם', בעברית אני יכול לומר "גם אני רוצה", "אני גם רוצה" או "אני רוצה גם" ואין עם זה שום בעיה. אמנם יש הבדלים דקים המשתמעים מכל משפט אבל כל הצורות תקפות. בסינית לעומת אפשר להגיד רק "אני גם רוצה" וזהו. עוד דוגמה נהדרת שממחישה כמה חשוב סדר המשפט בשפה נטולת מורפולגיה היא המשפט "לי יש" שאם נהפוך את הסדר שלו וננסה לומר "יש לי" בסינית, נקבל "יש אותי" כי בעצם הופעתה לאחר הפועל 'יש' המילה 'אני' הופכת למושא.

אבל תחביר קשיח הוא רק חצי צרה. הבעיה האמיתית בשפה ללא מורפולגיה היא שהכל נעשה, איך לומר את זה – אמורפי. מילים בשפות "נורמליות" הם כמו שולחן מאיקאה. הן מוצר סופי שעבר עיבוד והרכבה, הן מגיעות עם סט תוספות מודולריות במידה ונרצה לערוך בהן שינויים או להניח אותן במקום אחר, יש להן שכבת מגן, הוראות שימוש ואישור של מכון התקנים. מילים בסינית לעומת זאת, הן דבר הרבה יותר גולמי. לא שולחן גמור אלא יותר כמו קרש ממש גדול ורחב. הוא יכול להיות שולחן, והוא יכול להיות גם רק חלק משולחן. תשברו אתם את הראש על איך לאזן אותו.

table

אבני הבניין הבסיסיות של הכתב הסיני הן סימניות. סימניות הן לא אותיות, לא שורשים וגם לא מילים. סינית היא כל כך אמורפית עד שהן מצליחות להיות כל שלושת הדברים ביחד ואף אחד מהם בו זמנית. סימניות פשוט מבטאות משמעות. בואו ניקח למשל את הסימנית 关 שמשמעותה הבסיסית היא לסגור או לקשור. אפשר להשתמש בה כדי לומר לסגור את הדלת (关门) או לכבות את האור (关灯) ואז היא מתנהגת פחות או יותר כמו מילה העומדת בפני עצמה. אבל כאשר מצרפים אותה לסימנית 心 שמשמעותה לב מקבלים את הצירוף 关心 שפרושו הוא לא לסגור את הלב, כי שתי הסימניות האילו יוצרות ביחד מילה חדשה שפירושה אכפתיות.

רוב המילים בסינית מורכבות משתי סימניות או יותר. בדרך כלל הן מתנהגות כמו מילים רגילות אבל יש סוג אחד שפשוט לא מציית לאף חוק מוכר. אני לא יודע אם הוא קיים בשפות אחרות אבל בסינית הוא נקרא 离合词. פירוש השם הוא מילה (词) נפרדת (离) ונצמדת (合) והוא מתאר מילים שמתנהגות כמו אקורדיון. הדרך הכי טובה להבין במה מדובר היא באמצעות דוגמה אז תרשו לי להציג בפניכם את המילה 见面 שפירושה להיפגש. עכשיו תראו משהו מגניב:

meet

ראיתם מה קרה בצעד האחרון? המילה 见面 התפצלה ובתוכה מופיעות הסימנית 过 שמצביעה על כך שהפעולה התרחשה בעבר, וכן הצירוף 一次 שמשמעותו היא פעם אחת. זה קורה בגלל שהמילה להיפגש בסינית מכילה בעצמה שתי ישויות סמנטיות והן 见 שמשמעותה לראות ו-面 שמשמעותה היא פנים. כשאנחנו נפגשים עם מישהו אנחנו רואים את פניו. אם נפרק את המשפט הזה לחלקים הסמנטיים הכי קטנים שלו זה ייצא משהו כמו אני-עם-הוא-לראות-בעבר-אחת-פעם-פנים, אבל תודו שהרבה יותר נוח לתרגם את זה כנפגשתי איתו פעם אחת.

השאלה של האם אנחנו צריכים לראות מילים כגון 见面 כמילה אחת או כשתי מילים נפרדות שפשוט מופיעות בדרך כלל ביחד היא שאלה שמעסיקה חוקרי שפה רבים, וגם אנשי הוראה שתוהים איך להסביר סינית לתלמידים שלהם. השאלה שלי אליכם היא האם אתם מכירים תופעות דומות בשפות אחרות בהן מילה מסויימת יכולה לבלוע מילים אחרות בשלמותן? הדבר הכי קרוב שאני מכיר זה מוספיות תוכיות (infix) אבל לא מדובר במילים שלמות אלא באותיות והברות ללא משמעות בפני עצמן. אולי ניתן לראות את המילה 'להיפגש' בסינית כהרכב ולא כמילה עצמאית? אבל אז המבנה שלו הוא פועל-מושא והוא עדיין מתנהג באופן שונה לחלוטין מהרכבים אחרים שקיימים בסינית (למעשה רוב המילים בסינית הן הלחמים של שתי סימניות). עשר שנים של לימודי סינית למדו אותי דבר אחד וזה שהניסיון לפרק את השפה הזו לפי פרדיגמות הבלשנות המערבית נועד מראש לכישלון. וגם כשזה מצליח  זה דורש ערימות של אקרובטיקה לוגית והתוצאה שמתקבלת מעוותת ברמות. אני כבר מזמן עברתי לגישה הדאואיסטית שאומרת שלא צריך לנסות להבין ולהגדיר כל דבר, אלא פשוט להשלים עם כך שחוסר הוא חלק בלתי נפרד מן השלמות ופשוט לצעוד בנתיב. בינתיים זה עובד נהדר.

אבל ברצינות, מישהו יכול למצוא הקבלה בשפות אחרות למילה שמתנהגת באופן דומה למילה 'להיפגש' בסינית?


היה זה פוסט אורח מאת רן אתיה. רוצים גם לפרסם פוסט אורח? זה קל! השליכו דיסק-און-קי עם הפוסט בפורמט RTF מטיסה טרנס-אטלנטית עשרים דקות מערבית לאיים האזוריים, ומעבורת דגש קל תצא חיש ותאסוף אותו.

Read Full Post »