Feeds:
רשומות
תגובות

הו הזויגמה, מה התגעגענו אלייך.

תודה לאיתמר שפי, האיש שהתחיל את קבוצת הפייסבוק חולצה מטיילת בוואדי, קבוצת הקאלט שאפילו אוזכרה ברשימת 10 הקבוצות המומלצות של איזה כתב מכלכליסט או גלובס או משהו. איתמר זיהה עבורנו את הפתית החביב הבא, מהאתר גבה-המצח האהוב עליו ביותר:

avril-zeugma

הנה כי כן, למי שלא האמין למראה עיניו,

אבריל לאבין חושפת חבר חדש ופטמה.

מה נאמר ומה נגיד? שזו זויגמה (כתבנו עליהן כאן), כלומר מקרה בו מתחברים שני משלימים שהשילוב שלהם עם הרכיב המשותף הוא שונה. כאן יש זויגמה רכה יחסית, שכן שתי ההוראות של ״חושפת״ דומות הגם אם השניה פיזית והראשונה חצי-מטאפורית. גם תחבירית אין פה משחק – שני המחוברים הם צירופים שמניים.

ובכל זאת, בימים קשים אלה, הבה נעלוץ גם מההנאות הפשוטות בחיים. איתמר, אל תפסיק לקרוא פנאי פלוס למען יעלו חיוך על פנינו והמוראל הלאומי.

סופר וישנה

היום, לא תאמינו, נכנסתי בעצמי לאתר ״הארץ״. הטריגר היה תגובתה של מלי לוי לביקורת אכזרית מצד רוגל אלפר על הסדרה ״חשודה״. באותו מאמר מסב לי אלפר אושר ענק: שילוב של קטנונולוגיה (טרוניות חסרות שחר על שפה עכשווית), התנשאות מחליאה, ושגיאה תוך טיעון לשוני שיפוטי.

זה האחרון נקרא חוק וישנה, הנה ההגדרה אצל המוזר מהאינטרנט. אז הנה להנאתכם, האקזמפלר של אלפר:

ברור שאם בעלילה היו הרבה ערבים, עניים וחרדים פלוס פיגוע בכותל, אז אדרבא, ירושלים היא לוקיישן מתאים אם לא ה (כפי שאומרים היום העילגים).

זהירות, ״הארץ״

הנה צילמתימסך לכם, באמת שאתם לא צריכים להיכנס לקישור

אוי אוי אוי. כך לא אומרים ״העילגים״. התבנית שאליה חתר אלפר, המנותק מעמו בו הוא יושב, הוא ״איקס הוא אחד הוואיים, אם לא ה-״. אין תוספת ה״א הידיעה על סתם שם עצם, אלא על שם עצם שכבר נמצא במקום גבוה בדירוג. אלפר לא מבין את הסכמה, לא את הרציונל, ולא את האופרציה, והוא עוד מעז לקרוא לאחרים עילגים.

צק צק.

שנה טובה, ושלא יתקנו אתכם!

בחודשים האחרונים הצטברו אצלנו כמה וכמה פניות נרגשות מקוראינו ובהן זוטות לשוניות מהסוג שאנחנו אוהבים, אבל שכבר לא ממש מצדיקות פוסט משל עצמן. הנה, אם כן, פוסט לקט לסיום הקיץ (והאביב, וקצת מן החורף, אבל כמו יין טוב – שגיאות של ״הארץ״ רק משתבחות אצלנו בתיבות הדואר הנכנס).

המשך »

להלן פוסט אורח פרי עטו של עזר ראסין.

הנשיא השתמש בצירוף סמיכות דו-משמעי והובן בטעות כמי שמאשים את העם היהודי כולו בטרור


המשך »

פלאשבק לשיעורי לשון: משפט ייחוד הוא משפט שאחד ממרכיביו מועבר לתחילתו לצורך הדגשה ובמקומו המקורי במשפט מופיע תחתיו כינוי גוף. למשל, המשפט הרגיל "דני אכל את הבננה בעזרת מזלג" יכול להיהפך למשפט ייחוד מושא ישיר: "הבננה – דני אכל אותה בעזרת מזלג". או למשפט ייחוד מושא עקיף: "מזלג – דני אכל את הבננה בעזרתו". אפשר גם לגוון קצת עם הרכיב שמוציאים ועם הכינוי המחליף: "בעזרת מזלג – דני אכל את הבננה כך".

עקרונית יש גם חיה כזו משפט ייחוד נושא, אבל לא ברור איזו מטרה היא ממלאת. הרי גם כך בעברית הנושא מגיע בטבעיות בתחילת המשפט, אז אין באמת סיבה להעביר אותו להתחלה: "דני – הוא אכל את הבננה בעזרת מזלג". כאילו, למה. אולי באיזה הקשר שבו ממש ממש צריך להדגיש את זה שדווקא דני עשה את דבר-המה שאנחנו מדברים עליו, אבל אפילו אז עדיף להישאר עם המבנה המקורי ופשוט לשים את הדגש באינטונציה על דני.

לא זו אף זו, כשהוגים משפט ייחוד הוא יכול לבולבל בהרבה מקרים עם משפט שמני, שבו כינוי גוף משמש כאוגד. השוו בין "הבית הוא כתום" ובין "הבית – הוא כתום". יש פה ניואנס, אבל למה להטריד את השומע עם דו-המשמעות הדי-מיותרת מעיקרה הזו.

ובכן, להערכתי רובנו לא שומע הרבה משפטי ייחוד נושא בחייו. מיעוטנו, למרבה המזל הרע, צופה ב"גב האומה" (או בגלגולה הקודם "מצב האומה") מסיבות כאלה ואחרות. את ליאור שליין הוא מכיר בתור חברהּ לחיים של ח"כית שידועה בגישתה הלשונית הייחודית, אבל גם (אולי באופן בלתי מודע) בתור חריג לשוני לא קטן בעצמו.

ליאור שליין – הוא מאוד אוהב משפטי ייחוד נושא. להלן הדוגמאות שדגתי לי רק משתי התוכניות ששודר עד כה בהעונה השנייה של הגב. הדוגמאות – הן מוגשות כשירות לציבור:

תוכנית ראשונה, 5:43

תוכנית ראשונה, 5:43

תוכנית ראשונה, 13:58

תוכנית ראשונה, 13:58

schlein2a

חכו לזה

תוכנית שנייה, 18:06

תוכנית שנייה, 18:06

תוכנית שנייה, 22:56

תוכנית שנייה, 22:56

תוכנית שנייה, 25:36

תוכנית שנייה, 25:36

תוכנית שנייה, 28:33

תוכנית שנייה, 28:33

זהו. אין פואנטה. הדבר הזה – הוא ישב לי על הלב שנים ועכשיו סוף סוף ירד. עכשיו אפשר להתכונן בשקט להרצאה ולפוסטר של יום שני ביסקול (לא נרשמתם? בואו! זה בחינם וזה ברעננה, קרוב למרכז הזה שלכם).

זהו חברים, אני מכריז רשמית על הקמת קטגוריית "עירוב ביטויים" כאן בדגש קל.

מה שבר אותי, אתם בוודאי שואלים. היה זה הלינק משובב הנפש מדן, שהפנה אותי לפנינת הטמקא הזו. אומרים שם אנשי הנמלים:

שותים לנו את הדם בכפית

לאלה שלא מאמינים, ולאלה שלא נכנסים לקישורים לטמקא (ברוכים יהיו), הנה צילומסך:

kapit

המדינה מורחת לנו את הדם כבר שנתיים

והנה קישור לגיגול שמראה שבשנה החולפת הביטוי "את הדם בכפית" כנראה לא נאמר.

הנה כי כן, אותה כפית שמצא הבלשן בעיר דגסטאנית אפורה משמשת את המדינה בשבתה כנושא סתמי לשתיית דמם של עובדי נמלים. השאלה הראשונה העולה לראש היא, כמובן, איך בדיוק שותים בכפית? קיימים נוזלים אותם צורכים בכפית, למשל מרק, אבל אצלי בבית לפחות היו אוכלים מרק. גוגל אנגראמז מסכים.

לא בתמונה: לוינסקי

לא בתמונה: לוינסקי

גם כשמנרמלים בתפוצת הפועל הוא מסכים.

marak-norm

לא בתמונה: יאהו אנגראמז

(מה קרה סביב 1980? אני מנחש שמיעוט מקורות ארעי. אפשר להחליק את הגרפים עוד, אבל מה פתאום עכשיו שוב צילומי מסך וכל זה)

אז למרות שיש קהילות שבהן "מוזגים סלט" כשם שמוזגים מרק, בכיוון ההפוך (מוצקיזציה של המרק להבדיל ממרקיזציה של מוצקים) הסחף הרבה פחות מורגש. והנקודה איתה התחלנו את בדיקת-האגב הזו נותרת על כנה: לא שותים בכפית.

שאלה שניה: האם זהו סתם עירוב ביטויים שנובע מחוסר תשומת-לב? היה לנו כאן שבר שיא חדש, והיה לנו מלחמת סוף עולם. אני חייב להודות שבהתחלה חשבתי שזה עוד אחד מהמקרים האלה, תוצר של הביטויים הנפוצים "שותים לנו את הדם" ו-"לרוקן את הים בכפית" [סליחה, טעות בלינק המשתמש בסכו"ם כאנלוגיה למלחמה בטרור, כל המרק הזה בלבל אותי. הנה הנכון]. אבל אז קראתי שוב את הפסקה המלאה, ונראה שההקשר משנה כאן. לפני המשפט האבסורדי-לכאורה מתלוננים העובדים שהמדינה מורחת אותם, כלומר מתנהלת באיטיות. הכפית היא כלי שהיעזרות בו מאטה פעילות קצרה – כמו ריקון הים – שלא לצורך (יש עוד שימוש אידיומטי לכפית, והוא הפחתת מידת העצמאות של אדם – "להאכיל בכפית"). אז לא מספיק שהמדינה שותה את דמם של העובדים – היא גם עושה את זה לאט מדי! כמאמר הבדיחה העבשה, "לא רק שהאוכל פה מגעיל, גם המנות נורא קטנות". כיוון שהשילוב עושה את עבודתו, אפשר (אבל לא מומלץ במיוחד) לדמיין מצב שבו קודם המדינה מקיזה את דם העובדים למעין קונטיינר, ואז צורכת אותו בכפית במשך זמן ארוך מדי. למעשה, בגלל שיקולי קרישה, אולי הנקודה היא שהמדינה מקיזה את הדם רק בקצב כזה שמאפשר לה לשתות אותו בכפית, הרי מה הטעם להקיז את כל הדם על ההתחלה אם צריכים אותם על הרגליים. טוב, נראה לי שדנתי מספיק בעניינים שגורמים לי לפעמים להתעלף, נשאיר את שאר האופציות לרומן הערפדים המצליח שיוציא ועד עובדי הנמלים במהרה בימינו אמן, לפני שהטרנד יחלוף (הצעה לשם: "ניבי הסוור").

לסיכום, חידוש לא רע. 8 בסולם (העדיפויות של) יובל.

יחד עם זאת

"דגש קל", למי שמחפש רפרנסים בכותרת לפוסט מלפני חמש שנים.

לפני מספר ימים האזנתי בקפידה לשביב מתוכניתו של ירון וילנסקי בגלי צה"ל, כמיטב מנהגי בכמה הדקות בחודש שאני נקלע בהן לנהיגה ללא נוסעים באמצע השבוע בין חמש לשש. רצה הגורל ובאותו שביב הופיעה חצי הדקה הזו (הלינק באתר גל"צ הוא זה, בלוקיישן 27:45, אבל אני לא יודע אם ההקלטות שלהן נשמרות לנצח. למען הסר ספק, אין כאן כוונה להפרת זכויות יוצרים ואם טעיתי אמחק הקובץ.):

אז כן, וילנסקי טועה בעיצור האחרון של שמו של מחנה הפליטים, אבל תיקונים לשגיאות בערבית זה איתמר. אותי מעניינים דבריה של כתבת חדשות החוץ, עפרי אשל:

דיברתי יחד עם כריס גאוס, הוא דובר אונר"א כאן בישראל,

אינסטינקט ראשון: "כן, אז שניכם ניהלתם ראיון יחד, אבל עם מי דיברתם?". אבל אז המשפט ממשיך ואני מבין ש-"יחד עם" פשוט החליף אצלה את מילת היחס "עם", אולי מתוך בלבול חולף. סך הכל נסלח, היתה שיחה ושניכם דיברתם. יחד. נגיד.

עוד זה מפרסר וזה בא:

הוא נמצא בקשר יחד עם אנשים בתוך המחנה

אינסטינקט ראשון: תאונת דרכים. כאן כבר יש פועל שלגמרי לגמרי מתאר את נושאו בלבד, איך אפשר להלאים אותו כך? "יחד עם" פשוט החליף את "עם" וזהו, משל היה "אפילו אם" של המאה ה-*21. אבל "אפילו אם" הוא ביטוי מסוים ודי קפוא עם סמנטיקה יחסית מצומצמת, ו-"יחד עם" כבר משמש בביטוי שכזה למעלה ממאה שנה, אם שואלים את האקדמיה – הלא הוא "יחד עם זאת" שבכותרת. כאן יש לפנינו כבר שימוש פורה (פרודוקטיבי) במילת יחס של הברה בודדה שצמחה לשלוש. אז רק נחליף פרטים ומיד נצלול לעומק.

מה מקור הבלבול שלי בדוגמה הראשונה, ולמה הוא פחות חמור בשנייה? ובכן. "יחד" מעובד אצלי כתואר הפועל. הלכנו יחד, גדלנו יחד, חיברנו חלקי ארנבת מפורקים בעזרת סלוטייפ משומש יחד. תפקידו במשפט כבד למדי: הוא יוצר לבדו צירוף שלם שמאייך (מתחייס ל-) פועל. "עם", כמו "בעזרת" במשפט המלבב שזה עתה הגיתי עבורכם, הוא מילת יחס שאינה עומדת בפני עצמה. כשבא אחריה צירוף שמני, הם יוצרים יחד צירוף יחס שיכול לתפקד, למשל, כמושא או תיאור של פועל: רבתי עם אחי, ערבבתי וודקה עם מיץ תפוזים**הביזנטים תקפו עם שחר. ודאי שמתם לב שהפעלים בדוגמאות של "יחד" קיבלו צורת רבים, וכך אכן יאמרו המקורות, אבל אצלנו בעברית המתחדשת בהחלט יש מקום לצורה "יחד עם". אלא שהוראתה שונה, וזו ההוראה שפירשתי בהציטוט הראשון: צירוף עוד ישויות לנושאו של הפועל. למשל, צפיתי יחד עם אשתי בגמר אליפות הקרלינג לאומות (אל תשאלו). הצפיה עצמה היתה משותפת, שנינו נטלנו בה חלק זהה. אמנם ניתן היה לוותר על ה"יחד", וזה למעשה מקרה פרטי של "עם", אבל לדעתי נוסף פה ניואנס לא זניח.

הפועל "דיברתי" בהקשר שבו הגתה אותו אשל בציטוט הראשון התפרש מיד כפועל שמצריך בן-שיח. בן-שיח מקבל במשפט עם הפועל "דיברתי" תפקיד של מושא תחת מילת היחס "עם". לכן כששמעתי "דיברתי יחד עם", קודם כל הבנתי את הצירוף שבא לאחר מכן כמראיין עמית, ורק בהעדר צירוף נוסף נאלצתי לפסוע במשאול ולעבד את "יחד עם" כתחליף ל-"עם" הלא-שיתופי, מובן שלא הכרתי.

"נמצא בקשר יחד עם" כבר היה יותר קל: אין שום פרשנות מקבילה ל-"מראיין עמית" בפועל החבור "להימצא בקשר". אלא אם אשל טוענת שאותו גאוס (ה-"הוא" של נושא המשפט) מיזג את הכרתו עם אנשים בתוך המחנה. כאן הפרדיגמה שלי כבר התיישרה לחלוטין, כמו שאומרים בחבר'ה, ונאצלתי להכיל את התופעה לפיה המילה "עם" יכולה לשלש עצמה ללא שום התראה מוקדמת.

לפחות היא לא מחמשת את עצמה. כאילו מה, רבי עקיבא, באמת חמישים ומאתיים מכות?

המשך חג שמח לכולם!

המשך »