המתורגמן המזויף בטקס האשכבה של נלסון מנדלה

הימים ימי סוף הסמסטר, המבחנים נכתבים ונבדקים, העבודות משוכתבות, המאמרים נשלחים לכתבי העת, הסקריפטים רצים ומעבדים את הנתונים מהניסויים, והתירוצים לגבי אי-הבליגה נשפכים כשלג בירושלים. אז מה מעיר את הבולג — עבדכם הנאמן — מרבצו? כשכל העולם ואחותו, ואחותו, שולחים לו את הקישור הבא או הבא או הבא או הבא על שערוריית המתורגמן בטקס האשכבה לנלסון מנדלה אתמול (למיטב ידיעתי, הסיקור הראשוני באתר לא-אפריקאי הובא באתר הבריטי המצוין Limping Chicken). יש שני דברים שאני רוצה לומר בנושא, אחד על ההתרשמות שלי ואחד על הסיקור התקשרותי.

החדשות בקצרה: על הבמה בטקס המכובד עמד אדם שהתיימר לתרגם את הנאומים השונים לשפת הסימנים הדרום אפריקאית. דא עקא שאף אחד לא הצליח להבין אותו, משום שהוא לא באמת סימן בשפת הסימנים הדרום אפריקאית. נראה שמדובר בשרלטן. התאחדות החירשים בדרום אפריקה הוציאה הודעה בעמוד הפייסבוק שלה ופירטה מה שגוי: לא רק שהסימנים עצמם לא נכונים, האיש גם לא השתמש בשאר הדקדוק של שפת הסימנים הדרום אפריקאית: שימוש במרחב, הבעות פנים וכן הלאה [קוראים חדשים ירצו לעיין בשני הקישורים הללו או בהודעה של התאחדות החירשים כדי ללמוד מעט על הדקדוק של שפות סימנים]. אפילו את הסימנים המוסכמים לאישים כמו ת'אבו מבקי ונלסון מנדלה הוא לא הכיר. התאחדות החירשים המקומית קבעה: לא מדובר בשפת הסימנים הדרום אפריקאית.

שאלה אחת שעולה היא: האם מדובר אולי בשפת סימנים אחרת? התרשמותי היא שזה לא סביר. כפי שצויין גם בהודעה הרשמית, המשפטים של ה"מתורגמן" היו קצרים למדי והמעברים ביניהם היו חדים ומלאכותיים. לא הצלחתי להבין אם יש חוקיות בין הסימנים, כך ש"נשיא" במשפט אחד הוא גם "נשיא" במשפט אחר. אולי מדובר בשפת סימנים של מיעוט כלשהו, שלא זוכה להכרה מספקת בדרום אפריקה ומעוניין להעלות את הנושא למודעות? מסופקני. מנסיוני המוגבל עם שפות סימנים צעירות, הן עדיין משתמשות באינטונציה (הנגנה) כדי להביע מבנים תחביריים, כמו למשל באמצעות הבעות הפנים שהזכרנו קודם. אני סומך ידיי על התאחדות החירשים המקומית בעניין הזה – לא מדובר בשפת סימנים כלשהי.

הנקודה השנייה שחשוב לי להבליט היא זו: בכמעט כל אתרי החדשות ציטטו את השורה הבאה (כאן בתרגום של 'הארץ'): "יצויין כי שפת הסימנים הדרום אפריקאית היא שפה אחת משותפת ל-11 השפות הרשמיות במדינה." תהרגו אותי, אין לי מושג למה הכוונה כאן. הרי שפת סימנים אינה גירסה של שפה דבוּרה שמשתמשת בסימני ידיים במקום במילים: לשפות סימנים יש דקדוק עשיר משלהן. שפת הסימנים הישראלית אינה גירסה מסומנת של עברית. שפת הסימנים האמריקאית אינה גירסה מסומנת של אנגלית. שפת הסימנים הדרום אפריקאית היא שפת הסימנים הרשמית של כל דרום אפריקה, ללא הבדל אתני, זה כן, אבל אין לזה כל קשר לעובדה שבדרום אפריקה יש 11 שפות רשמיות. ההצהרה התמוהה הזו מיוחסת להתאחדות החירשים, אבל לא הצלחתי למצוא אותה בהודעה רשמית שלהם. שאלתי אותם בטוויטר למה הכוונה ואעדכן כשיחזרו אליי.

Read Full Post »

האם שר החינוך נגד השפה העברית? על איחוד הבגרויות בלשון וספרות

[טור אורח מאת פרופ' זהר לבנת, ראש המחלקה ללשון העברית באוניברסיטת בר אילן ויו"ר ועדת המקצוע ללשון העברית במשרד החינוך. יתפרסם בקרוב גם ב'הארץ']

כחלק מכוונתו של שר החינוך לצמצם את מספר בחינות הבגרות, הוא צפוי להכריז בימים הקרובים על איחוד בין שני מקצועות הבגרות – לשון וספרות. מאחר שאין מדובר כרגע בתכנית מגובשת אלא בכותרת בלבד, לא ברור אם הכוונה היא לאחד בין הבחינות בלבד, או שמא ליצור מקצוע חדש ומאוחד ולבנות גם תכנית לימודים משותפת.

איחוד הבחינות בלבד הוא רעיון חסר שחר שלא יועיל לאיש ורק יזיק לתלמידים. מדובר למעשה בשתי בחינות באותו מועד, בשני מקצועות הנשענים על דרכי חשיבה שונות לחלוטין ומחייבות התמודדות עם סוגים נפרדים של מטלות קוגניטיביות, במסגרת של בחינה אחת. אין בכך כל יתרון, מלבד האפשרות של השר להוכיח כי "צמצם" את מספר הבחינות.

אם מדובר באיחוד ממשי של שני המקצועות, במסגרת תכנית לימודים משותפת ובהוראה משותפת – מדובר במהלך שיהיה בכייה לדורות, מהלך שידרדר את הישגי התלמידים בעברית לשפל שלא היה כמוהו.

אין חולק על כך שמצב לימודי העברית בישראל הוא בכי רע. אין מדובר דווקא בשאלות של תקינות ושל שיבושי שפה, אלא בעיקר במה שקשור ליכולת הבנה והבעה בכתב ובעל פה. המרצים באקדמיה נדהמים בכל שנה מן הירידה ביכולתם של הסטודנטים לא רק להבין טקסט ברמה אקדמית אלא אפילו לנסח רצף של שני משפטים סבירים ולקשור ביניהם באופן משכנע.

ואין מדובר רק באקדמיה. השליטה בשפת האם היא אחד המפתחות החשובים להצלחה בכל תחומי החיים. היא מהותית ביותר להצלחה במקצועות הלימוד בבית הספר, אך היא גם הכלי המרכזי שבאמצעותו אנו מנהלים את חיינו החברתיים והמקצועיים ומשתתפים בחיים הציבוריים במדינה דמוקרטית. היכולת לנסח טענות ורעיונות, להבין את טענותיהם של אחרים ולהשפיע עליהם באמצעות השפה, יכולת זו אחראית במידה רבה להישגים שאנו משיגים בכל התחומים וליכולתנו להשתתף במעגלי חיים רחבים.

כדי לקדם ולטפח יכולות אלה בבית הספר דרוש זמן: יש צורך בתרגול רב והמורים צריכים לקרוא ולתקן טיוטות שוב ושוב. ועוד לא דיברנו על סוגיית ההבעה בעל פה, שהיום כלל לא ניתן לה מקום בבית הספר. לכל אלה חובה להקדיש שעות הוראה מיוחדות. מזה שנים אנו מבקשים משרי החינוך תוספת שעות למטרות אלה. מניסיוננו אנו יודעים שיש קשר ישיר וברור בין התשומות הלשוניות, כלומר למידת העיסוק בשפה בבית הספר, לבין הישגי התלמידים. בשנים שבהן ניתנו שעות נוספות לעניינים אלה, ההישגים בתחום השפה השתפרו באופן משמעותי. שרי חינוך אחדים היו קשובים לכך ואף החלו להתגבש תכניות לקידום הנושא. הרוחות המנשבות כעת במשרד החינוך מנשבות לצערי בכיוון ההפוך.

לפי כל חישוב אפשרי, ברור כי תכניותיו של השר יביאו לקיצוץ נוסף בכל מה שקשור לידע לשוני ולשליטה בשפה. איחוד של שני המקצועות, או אפילו רק של הבחינות, שלא יהיה כרוך בהגדלה של מספר השעות – יביא בהכרח לכך שפחות שעות יוקדשו לעברית. סוגיה חשובה נוספת היא סוגיית המורים: מקצוע משותף פירושו גם הוראה משותפת. התוצאה הטבעית של המהלך הזה תהיה שהמורים לספרות יידרשו ללמד לשון מבלי שזכו להכשרה מתאימה. דבר זה לא יעלה כלל על הדעת. אין שום מוסד אקדמי בארץ שמכשיר מורים לשני המקצועות יחד, ובמערכת החינוך יש מעט מאוד מורים המסוגלים ללמד את שניהם באופן ראוי.

נושאי הלשון חייבים להישאר בידי אנשי הלשון. לא רק בידיהם של המורים, אלא בעיקר בסמכותם של החוקרים ואנשי האקדמיה המומחים לשפה. תכניתו של השר תפקיע מידיהם את האוטונומיה בתחום זה באופן שיגרום לנזק בלתי הפיך. באופן מפתיע, היא מקודמת בימים אלה מבלי להיוועץ כלל באנשי המקצוע – לא בוועדת המקצוע ואפילו לא במפקח הראשי (מפמ"ר) של המקצוע במשרד החינוך, משום שתפקיד זה אינו מאויש מזה חודשים אחדים. התנהלות זו של המשרד מעידה על זלזול בידע המדעי ועל חוסר הבנה מהו ידע דיסציפלינארי. אני תקווה ששר החינוך יוכיח לנו שאין זה כך ושהוא אינו נגד השפה העברית.

[טור אורח של פרופ' זהר לבנת. אתם מוזמנים לשתף את העמוד הזה עם מכריכם/ן בדוא"ל וברשתות החברתיות: http://wp.me/pzkWR-1gv ]

Read Full Post »