חובבי השפה שביניכם (אל תדאגו, שונאי שפה שקוראים "דגש קל", גם אליכם נגיע מתישהו) כנראה כבר נתקלו ביצור הגרפי המרהיב שנקרא מפת ניבים, יעני דיאלקט מאפס. יושבים אנשי מקצוע, לקסיקוגרפים או סוציובלשנים או גם וגם, ומתכננים ומפיצים שאלונים לארבע כנפות המדינה דוברת-האנגלית שהם גרים בה, ולפעמים אפילו מכתתים רגליים עם שאלונים ברחבי המדינה דנן, ובהם דוברי אנגלית נשאלים איך הם קוראים לצ'ופצ'יק-של-קומקום כזה או אחר. הדוגמה הקלאסית שלרוב נותנים היא כינויים של משקאות מוגזים ממותקים ברחבי 48 המדינות ה"תחתונות" של ארה"ב:
נו, לא מרהיב? כנסו לגוגלתמונות ויאללה שעות של הנאה.
בטח שמתם לב לאיזשהו מוטיב חוזר בדף התוצאות. כמו שרמזתי לעיל, הדברים האלה זמינים כמעט אך ורק עבור ניבים של אנגלית, ובפרט של ארצות הברית של אמריקה. אבל אני דובר עברית מבטן ומלידה. גם אני רוצה מפות ניבים! של ישראל! גם לנו יש הבדלים גיאוגרפיים ולא עדתיים בין מילים! אני חושב! משהו עם מ-א-תיים! נכון? !
מה רבה שמחתי ומה געש לבבי כשבקבוצת הפייסוש הדי-סיוט בכללי "כל התשובות נכונות" (היא סגורה אז אין טעם לקשר בשלב זה) קיים הגולש אורן מנדלבאום סקר ניבים הלכה למעשה? ולא זו אף זו, קיבל גם הרבה תשובות לרבות מקומות מוצא של העונים! עטתי כמוצא שלל רב, בין היתר מסיבה אישית.
השאלה, עבור מי שלא נמצא בקבוצה או לא נכנס לקישורים המפוקפקים שלי, נוסחה כדלהלן:
אתם בכיתה ג' ויש לכם יותר מדי מהקלפים/ פוגים/ גוגואים שאתם אוספים והחלטתם לחלק אותם לכל הכיתה. איך אתם קוראים לפעולה של החלוקה? איך היא מתבצעת?
עכשיו, אני לא יודע כמה מחוג קוראינו מתחברים לסיטואציה. לי זה הציף זכרונות מתוקים של מיאוס מאיזה אוסף קלפים, זריקת כל האלמנטים באוויר, ואיזושהי אווירת הכרת תודה כללית מהחברה הסובבת אותי בימים הקרובים; ושל האושר של להיקלע קרוב לאספן אחד שנמאס לו מפוגים ולקבל כך כמה מפוגיו היותר משובחים. עם כל זאת, הוצפתי גם בתחושת הגאווה/עלבון הניבי שנשאתי על גבי, עוד בילדותי. אצל אחותי הגדולה, המילים שנהגו לצעוק בעת מעשה חלוקת העושר מחדש היו "עופי-עופי". עם זאת, בעיתוני הזוהמה של הילדות כמו כולנו (אמרנו או לא אמרנו מפוקפקים) ומעריב לנוער טענו בתוקף שיש שתי וריאציות ניביות: "שאשא" ו-"קולולוש". ואלה עיצבו את תודעת המעגל החברתי שלי עד כדי כך, שמשלב מסוים נותרתי היחיד שאומר "עופי-עופי". ברבות השנים לא מצאתי עדות למונח הזה מחוץ לגבולות שכונות הכרמל בחיפה.
ואז הגיע השאלון. דבר כזה הוא בדיוק ההזדמנות שלי ללמוד איך עושים מפות דיאלקט יפות! אספתי הנתונים הגולמיים לאקסל והתחלתי לברר. למרבה הצער, ניסיונותיי למצוא חבילת קוד נוחה שלוקחת מפה ונתוני דוברים והופכת אותה לכתמים היפים האלה עלו בתוהו (נוחה אומרים לכם, בייסמאפ). אפילו את הנוסחאות להפיכת מידע גיאוגרפי לא מדויק במיוחד (רמת עיר או לפעמים אזור) ולא רב במיוחד (כמה עשרות נתנו מקום בכלל) למפה מהסוג הזה לא מצאתי, וממשקי המפות שכן הצלחתי למצוא היו מסורבלים למדי. בצר לי, פניתי לגוגל-המפות-שלי ושם בניתי מפה פשוטה מנקודות ופוליגונים בממשק גרפי. אז הרבה מהגבולות כאן הם די סתם. אבל יש ממצאים מעניינים, כמו כמה מובלעות שלא הכרתי:
אז כצפוי, שאשא (בכחול) אכן מקובל על רוב יושבי הארץ. קולולוש (אדום-חום) הוא בחירתם של הירושלמים ושל דרום-מזרח השרון; אבל יש לשניהם וריאציות! בבקעת הירדן אומרים שושה. באזור ראשל"צ מתעקשים על קולולושה. בנהריה יש גיללושה.
בחיפה מכורתי לא פחות משלושה (!) עונים טענו לעופי-עופי, אך אכן היו עדויות גם לשאשא. לא זו אף זו, מישהו אמר שם מכירה פומבית בתשובה שאני לא בטוח ברצינותה. בכרמיאל וקריית-שמונה פינקו עם שתי צורות יחידאיות מעניינות – מי שתופס תופס (אני מניח כיחידה פרוזודית בודדת) והללויה.
אבל עכשיו שימו לב לאזור גוש דן.
קודם כל, היחידים שהצהירו על עצמם כתל-אביביים אמרו בכלל דברים יחידאיים – כרוזים וכפרות. אבל אולי מי שמתל אביב לא טורח להצהיר על כך (שהרי זה ברווווור) ובעצם גם שם הכל זה שאשה. חוץ מזה יש באזור שורק את חטיפקס (מה), אבל שני ניבים עיקשים במיוחד ביססו את מעמדם עם הרבה עונים: רחובות (כן באמת יש שם כמה תופעות מקומיות) עם אוריה, ורמת-גן עד שיפולי כפר-סבא עם פולו.
אז שלא יעבדו עליכם, יש ניבים אזוריים בישראל! ואם למישהו מתחשק כן למצוא דרך נוחה לעשות מפה כמו אצל המקצוענים, דברו עמי ואחלוק את המידע הגולמי שאספתי מהפוסט.
אני גדלתי בחדרה ואצלנו, באמצע שנות התשעים, זה היה "פוללה" (בשורוק) – נשמע כמו וריאציה על הפולו הכפרסבאי.
כמו כן, שמעתי שמועות ש"נעלי בית בקיבוצניקית" זה אנפילאות, ולא בקטע אירוני ומודע לעצמו סטייל "נודר".
מעניין! לא ראיתי חדרתיים או "פוללה" בהשרשור ההוא.
קיבוצניקית זה תופעה בפני עצמה, ודי קשה למיפוי. אצל סבתא שלי היה מילון עם המון מונחים קיבוצניקיים-שמו"צניקיים-לכאורה, ואיכשהו היחיד שאני זוכר משם זה "חולפיה" עבור טי-שירט (יעני הלחם של חולצה וגופיה).
חוץ ממ–אתיים הירושלמית (שאני לא יודע אם היא עדיין בשימוש) ומשחקי ילדים (כנידון כאן), יש בכלל בעברית של ימינו אלה איזשהו שמץ של ניבים התלויים במקום?
'לאפה' (מה שהיה בילדותי ברמת גן: פיתה עיראקית, בירושלמית זה: אש תנור).
בירושלים אצלנו זה היה קולולולו
בירושלים היה גם משהו דומה ל"קולולו", וגם "מי שתופס תופס" :)
פוסט נהדר. ומעניין.
היה נחמד באמת ליצור סקר גדול יותר עם מגוון של מילים.
א. נדמה לי שהכלי שאתה מחפש נקרא Google Data Studio. הוא מאפשר לבנות אינפוגרפיקה על בסיס מסד נתונים, קובץ אקסל וכד'. ראה כאן דוגמה:
https://datastudio.google.com/reporting/1tlqT8tm00MX9md_f4DitMSVqWbk-6oK0/
ב. בתור ירושלמי, היה לי מוזר שלא שמעתי מעולם "קולולוש". אחרי מחשבה בנושא, הגעתי למסקנה שמה שנקרא "קולולוש" הוא בעצם "צהלולים", כלומר קריאות השמחה הענבליות בנוסח הנשים מצפון אפריקה. מי ומתי נתן לזה את השם קולולוש אני לא יודע.
(יש שם שמונה דפים, הדפדוף באמצעות החיצים בצד שמאל למעלה).
אצלנו הירושלמים היה "קולולוש" (והמהדרים הוסיפו: "על אמת"), וגם "מי שתופס תופס", בהגייה מלעלית (אני חושב שזה מלעיל…).
ואם כבר בנושא, אחרי שנים רבות גיליתי באקראי ש"שאשא" זה פופקורן במרוקאית, ואני עדיין תוהה אם זה באמת מקור הביטוי.
יש לי רעיון לתוספת:
את.ה בכתה ג׳ וחבר.ה שלך אמר.ה בסנכרון מושלם את אותה המילה שאת.ה אמרת. מה את.ה חייב לומר לפני החבר.ה? (ושאלת בונוס, מה הסנקציה על זה שלא אמר ראשון?)
הילדים שלי (גליל תחתון) מכירים רק קללושה.
אצלנו בת"א – היה קולולוש… פוסט מרתק! אהבתי! :) עושה חשק לעשות עוד סקרים כאלו.
חשוב מאוד להרחיב לגבי רחובות שבאיזורים מסוימים של העיר נהוג היה לזמר "אוריה ב*משהו*, מי שתופס תופס!" בלחן:
לה-לה סול-לה-סול-פה / לה-לה סול-לה-סול-פה
אור-יה ב-מ-ש-הו / מי-ש תו-פס-תו-פס