Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for נובמבר, 2011

נראה שהחומסקיבוט, אותו מנגנון פשוט שמצרף חלקים ממשפטים לא קשורים לכדי פארודיה שלמה אחת, זוכה לאחרונה לעדנה ברשת הישראלית. אני חושב שתיארנו את החומסקיבוטים לראשונה בתגובות כאן; האתר שולף משפטים או חלקי משפטים ממאמרים שונים של חומסקי ומחבר אותם לפסקה משעשעת אחת. בדומה לזה נוצר גם מחולל הפוסט מודרניזם, שמחבר מאמרים שלמים בעלי ניחוח אקדמי.

מה יש לאינטרנט העברי להציע לאחרונה? די הרבה.

נתחיל עם אתר שעלה לאחרונה לרגל התחדשות גל החקיקה האנטי-דמוקרטית, מחולל החוקים הרשמי של מדינת ישראל. חוק לדוגמה: "חוק איסור התחזות. יוזם החוק: מאיר שטרית. סטטוס: קריאה ראשונה. תמצית החוק: ייאסר על אזרחים ממוצא מוסלמי לקרוא לילדיהם בשמות אשר עלולים להתפרש גם כשמות יהודיים כגון אדם, אמיר או רני. אזרחים אשר כבר מחזיקים בשם שכזה יחויבו להחליף את שמם לשם הולם יותר, דוגמת עבדאללה נסראללה."
הערכה: צחוק, צחוק, בסוף לא הפסקנו לבכות. אל תפספסו את סדרת חוקי 'חוק בנות ישראל לא לישמעאל', 'חוק ישראל היום' וחוקי 'חוק היורד הבוגד'/'מי צריך אתכם יבוגדים'. מהבחינה הטכנית החוקים יחסית קבועים, רק שם היוזם והסטטוס משתנים. ובכל זאת לפעמים יש שינוי או שניים בגוף החוק עצמו, כדי לשמור על הגיוון.

נמשיך עם מחולל ההתרשמות הקולינרית של השף אייל שני, או האיילשניבוט, שיוצר משפטים כמו "הכבד ברוטב סוסוני ים שהכנת מעלה בי זכרונות של תקופת הטירונות. זה כמו להקליד את שמך במהופך אף על פי שמקובל לפתוח בהורה סוערת."
הערכה: מצד אחד, מי שלא ראה תוכנית של אייל שני מימיו (כמוני) עשוי לא להבין על מה המהומה. מצד שני, די קל להבין את הקטע. מהבחינה הטכנית זה לא חומסקיבוט מתוחכם מדי, פשוט בוחרים באקראי מתוך רשימה מה משלים את המשפט "ה-א' שהכנת עושה לי ב'. זה כמו ג' בלי ד'".

התגובמולטור עובד בצורה דומה ומחולל טוקבקים לתפארת: "560. המשטרה מתנהגת כמו פושעים. אבא לחייל קרבי, בושה וחרפה (09.10.10): האשכנזים ההומואים מלאים בשנאה עצמית ושונאים כל דבר שקשור ליהדות. גלעד שליט בשבי כבר יותר משלוש שנים וזה מה שאתם מתעסקים איתו? בושה כרגיל ברק וצהל חכמים על יהודים".
הערכה: כנראה המדויק מכל החומסקיבוטים. ניתן לקרוא את התגובמולטור ולא צריך אפילו לדבר עם אנשים ברחוב. מהבחינה הטכנית מסביר היוצר, ארז וולף, מה קורה בפשטות: "התגובמולטור מבוסס על אלגוריתם חזק שיודע להרכיב מבנה זהה של תגובה: מישהו (משתנה A) עכירת ישראל (משתנה B) עושה משהו (משתנה C)"

על הגל הזה רוכב גם היערימט, מחולל משפטי אהוד יערי, שמספק פרשנויות לתפארת דוגמת "ללא ספק יאיר, נצרף גם את דברי סלאם פיאד: 'ראלבין פיל קיסקוס, אינתי עומרי עחוש' או בתרגום חופשי – אין הכבשה פוסעת, זה לעולם לא יהיה זאבת".
הערכה: חוזר על עצמו די מהר, ויש כמות גדולה מהרגיל של ג'יבריש שפשוט נשמע מצחיק, אבל עושה את העבודה. מהבחינה הטכנית זה אותו השטיק כמו בשני החומסקיבוטים הקודמים.

נמשיך הלאה למחולל חדשות הפועל פתח תקוה, כנראה החומסקיבוט האהוב עלי. העמוד הנהדר הזה, חלק מאתר אוהדים, מייצר חדשות אמינות למדי כמו: "שחקני הפועל פ"ת נדרשו לקצץ 70% משכרם. דני לוי כינס את שחקני הקבוצה באמצע הלילה ובישר להם כי שכרם יקוצץ באופן חד צדדי. "ניסינו להבין מה קרה", אמר שחקן בקבוצה, "אבל הוא קרא לנו חבורה של כפויי טובה והוסיף שאנחנו צריכים להגיד תודה שבכלל משלמים לנו"."
הערכה: מעולה. לא רק שהסיטואציות המובעות באתר מצחיקות גם עבור מי שאינם חובבי כדורגל, מחולל החדשות גם מאפשר לנו לחוש את התסכול העצום שהוא מנת חלקם של אוהדי הקבוצה שירדה מגדולתה. מהבחינה הטכנית מדובר במספר כתבות שמועלות בכל פעם, ובכל אחת יש כמה פרטים שמשתנים – מספיק בשביל לגרום לי ללחוץ על "עוד חדשות" שוב ושוב.

מפתח תקוה נעבור לעוד עיר שלא באמת קיימת עם העיר שחוברה לה יחדיו, מחולל השכונות הירושלמיות. עם כל רענון של האתר תקבלו שם של שכונה ירושלמית דמיונית המורכב משתי מילים: תל הזיתים. צמרת חיים. מעוז מנחם. מעלה שאננים. הר שמעון.
הערכה: האתר הזה עושה בדיוק דבר אחד והוא עושה אותו מצוין. מהבחינה הטכנית אין יותר מדי מה להגיד – היופי הוא בפשטות. זה מזכיר לי שידידתי מיכל הציעה לבנות מחולל שמות תחנות רכבת בחיפה ('חוף השמונה' וכן הלאה).

את החומסקיבוט המתוחכם ביותר שמרתי לסוף – מדובר בגיספנומטור המפורסם, שאף זכה לאיום בתביעה ממחבר הלהיטים המזרחיים יוסי גיספן שאותו הוא מחקה. שיר לדוגמה: "לא קלה. לחן: מסורתי.
כולם חושבים שאת מכשפה / ושאת לא מתחברת לצלילי המוסיקה /אבל אני אורח בליבך
אז תתני לי את החום שבליבך /ותראי לי שאת המלכה שלי
אמא אומרת שאת לא קלה / ושאת עושה לי בלאגנים מכל שטות / אבל ההוא שלמעלה / רק ההוא שלמעלה במרומים".
הערכה: אות ומופת לחומסקיבוטים באשר הם. לא ניתן לדעת מה המקור ומה החיקוי. מהבחינה הטכנית יש כאן יותר מכמה משפטים שמתחלפים ביניהם בצורה צפויה – באמת יפה.

ובונוס אחרון שמצאתי בסימניות, של מישהו שדווקא כן עובר מסך ועובר מיקרופון.

[ת' לליאור, הופ ואופיר]

Read Full Post »

נפתח ישירות עם אבחנתה של דורה קישינבסקי על מצב הכותרות בעיתוני ארצנו:

מקף מעריב, ש"ע: המקף שבא באמצע כותרת כדי להתאים את טון הידיעה לגיל המנטלי המשוער של הקורא. "שמע שאשתו מוצצת לאחיו — וירה בה עם אקדח גדול!"

בהיעדר הזמן והמשאבים הנדרשים למחקר מעמיק יותר, אנסה לענות כאן על שתי שאלות: ראשית, מה מאפייניו של מקף מעריב? ושנית, האם זוהי תופעה חדשה?

מקף מעריב – קווים מפרידים לדמותו

מפתה לחשוב שהמאפיין הטכני הבולט ביותר של מקף מעריב הוא היותו מקף, אך למעשה מדובר בקו מפריד, משום שמקף מחבר בין שתי מילים (בית-חולים) בעוד קו מפריד מחבר בין שני חלקים של אותו המשפט. בגלל שלא עושה רושם שזה מפריע לרוב דוברי העברית, בגלל שדורה בחרה את השם ובגלל שספק אם העורכים היצירתיים מודעים להבדל, ניצמד למקף.

מספר דוגמאות למקפי מעריב:
(1) המורה צייר עם התחת – ופוטר [10/1/07, נרג]
(2) סבתא האשימה החבר ברמאות במונופול – ודקרה [29/10/11, טמקא]
(3) רצח נער בן 16 "בשוגג" – ונשלח למאסר עולם [13/11/11, וואלה]
(4) חגג את חג הקורבן – ונורה בעינו [8/11/11, חדשות 2]
(5) הקיבוצניק הלך לטירונות שמן – ורזה בגדול [16/11/11, מיינט]
(6) המאבטח הלך לקורס הכשרה – וחזר נכה
[8/11/11, מיינט]

ואם לא די בכל אלה:
(7) שחקן רוגבי חטף שבץ – והתעורר הומו [9/11/11, חדשות 2]

נאמנים לדוגמה שהתווה שלום רוזנפלד, אין ספק

נראה לי שהרעיון הכללי ברור, אבל מהו בדיוק המקף הזה? הרי לא כל מקף הוא מקף מעריב – יש קווים מפרידים שזוכים לשימוש נאות, ולפעמים קשה לדעת אם היה נסיון להריץ דאחקה או שהמקף שימש להביע סיבה ותוצאה או חלוף זמן (פועל בניין נפל מפיגום בטכניון – ונהרג, טמקא 30/10/11). אם נתמקד במקף מעריב הקלאסי, ההגדרה המקורית והקולעת של דורה היתה "המקף שבא באמצע כותרת כדי להתאים את טון הידיעה לגיל המנטלי המשוער של הקורא". אין ספק שרוח דחקאית מרחפת על פני הכותרות שדגמתי כאן – אפשר ממש לדמיין את העורך מגחך לעצמו בעוד ידו נשלחת אל אותו מקש קסום מימין לאפס. ננתח:
במשפט (1) המקף מבליט קשר של סיבה ותוצאה, כשברור לכל שלפעולה כגון ציור עם התחת יש השלכות. אולי יש כאן רצון לתת לקורא רגע להתאושש מהמילה המצחיקה "תחת" (ובגרמנית הקו המפריד באמת נקרא 'קו-של-מחשבה', כלומר הוא נותן לנו רגע להרהר במה שקראנו).
במשפט (2) המקף יוצר הפוגה דרמטית כדי להעצים את האפקט. אם לא די בכך שלְסבתא(!) יש חבר(!!) והיא משחקת מונופול(!!!), באה הסיפא המפתיעה: ודקרה!!!!
משפט (3) אולי נראה במבט ראשון כקו מפריד תמים, אבל סבורני שהמרכאות סביב המילה "בשוגג" מסגירות את ההתייחסות הספקנית של העורך, כאילו הוא רומז לנו הקוראים: "בשוגג, הא? הראנו לו מה זה בשוגג!".
ממשפט (4) ברור שערבים עם רובים זה מצחיק.
חשבתם שערבים זה מצחיק? חכו חכו, משפט (5) מביא אותה בילד שמן שהוא גם קיבוצניק.
משפט (6) לא רק מספר סיפור משעשע ומבדר לכל המשפחה אלא גם מזכה אותנו במשחק מילים מבדר. אחח, לו רק עזריאל קרליבך היה חי היום.
ואם המשפט הקודם היה גורם לעזריאל קרליבך להתמוגג, משפט (7) הוא ודאי עדות נצחית למורשתו של דב יודקובסקי.

זוהי כמובן דגימה אקראית למדי של מקפי מעריב – אני לא מתיימר להגיש ניתוח כולל ואחיד של התופעה. בן לי שאל אותי, למשל, אם "בשעת מלחמה – ערביי יפו יתקפו את תל אביב" זו דוגמה למקף מעריב. אני חושב שכן, אבל קשה לי לומר. כאמור, לפעמים מקף הוא רק מקף ("ניהל קרב קשה בלבנון – ומונה למפקד חטיבת גולני", וואלה, 5/9/11).

משהרעיון הכללי הובן, ראוי לבדוק אם אני לא נטפל למעריב על לא עוול מיוחד בכפו. אולי עורכינו משתמשים בתרגיל הזה מקדמת דנא? האם אשליית הטריות מרימה את ראשה הנפשע וגרמה לדורה לדמיין צל מקפים כמקפים?

מקף נרג', מקף מעריב, מקף טמקא, מקף הארץ

התשובה הקלה היא שקשה לדעת. קשה לחפש מקפים במאגרים היסטורים וקשה לחפש מקרים בהם העורכים ניסו להתחכם. ברם, בן לי הצליח לדלות את שתי ההופעות הבאות מארכיון העיתונות העברית ההיסטרי:
לקה בשבץ – ומת [מעריב, 2/5/1965]
חיפשו לשווא אמבולנס ליולדת – הוולד נחנק ומת [מעריב, 10/6/1966]

מה אפשר להסיק מכך? אני לא בטוח. תחושת הבטן שלי היא שדורה בכל זאת צודקת ומדובר בתופעה חדשה יחסית, אבל אין לי הוכחות כמותניות כרגע (ובטח גם אף פעם לא יהיו). מה שכן, המקף אינו מנת חלקו של 'מעריב' בלבד; ראינו ששאר האתרים טעמו מטעמו המשכר של המקף, אם כי עושה רושם ש'הארץ' נפגע פחות מהאחרים. שימו לב לאיפוק המקפי בכותרת חשבה שהיצירה היקרה היא כתם, והרסה אותה, ['הארץ', 5/1/2011], אולי בזכות מדריך הסגנון שלהם.

ניסיתי למצוא תופעה מקבילה באנגלית אבל לא הצלחתי בינתיים. זהו. ניסה לסכם את הפוסט – והחליק על קליפת בננה.

[ת' ללב]

Read Full Post »

בשולי ההברקה האחרונה של נשיאות אוניברסיטת בן גוריון, הבלשן עידן לנדו ניצל את ההזדמנות כדי לדבר על איך זה שחוקרים טוענים שהם עובדים אפילו כשהם לא במשרד שלהם באוניברסיטה. הרשומה שלו לא ארוכה ושווה קריאה גם עבור תלמידי מחקר וגם עבור אנשים נורמלים. הרשת מלאה בטקסטים על מחקר, חייו של הדוקטורנט המסכן ושאר קשקושים. לא אלאה אתכם, רק אוסיף פיסקה משלי.

מחקר אקדמי מלמדי אותי המון על עצמי. לנדו למשל מזכיר שיש אנשים שעובדים הכי טוב על הליכון בחדר הכושר. אני אוהב לרוץ אבל אני לא מסוגל לחשוב על עבודה כשאני רץ; ככה אני מנקה את הראש. אני יכול לענות לדוא"ל מקצועי בבוקר ולדוא"ל אישי בעיקר בערב, אבל משתדל לענות על הכל בתחילת היום כי בבוקר אני קורא חומר מקצועי הכי טוב. במהלך היום אני בד"כ צריך אוזניות כדי להתרכז בקריאה – וגם אז, מוזיקה קלאסית או אינסטרומנטלית, שום דבר עם מילים שעשוי להסיח את דעתי. בלי מילים מאף שפה, כמובן. היום לקחתי מאמר שלא פורסם באף פורום רשמי ושנכתב ע"י איזה דוקטורנט אפריקנר ב-2002 וישבתי איתו בפארק, כי רק שם יכולתי להתרכז. מאמר שלא מתמלא שרבוטים וקשקושים הוא מאמר שלא הבנתי ממנו כלום. יש לי ידידה שקמה בשש בבוקר, עושה יוגה וכותבת במשך שעה וחצי. כשאני עובד על היבטים חישוביים של המחקר שלי (כלומר תכנות) אני הכי יעיל כשאני מתכנת לתוך הלילה. בשעות הערב והלילה אני יכול לכתוב הכי הרבה. אני לא יכול בשום אופן לעבוד בבתי קפה. כמה מהמרצים שלי עובדים הכי טוב בבתי קפה. היה לי מרצה אחד, מבריק ופרודוקטיבי במיוחד, שהעדיף לעבוד מהבית כי שם היו כל הספרים שלו. כשהייתי אצלו הבנתי בכמה ספרים מדובר.

כל זה לא יותר קל או יותר קשה, יותר פשוט או יותר מסובך מכל עבודה אחרת (והתנסיתי בעבודות אחרות, תודה רבה). זה פשוט שונה. וזה מעודד לשמוע מישהו כמו עידן לנדו מדבר על התהליך, כי בדרך כלל חוקרים כמוהו גורמים לבלגאן הזה להיראות קל.

[ולהערה המנהלתית: לנדו סגר את הרשומה שלו לתגובות, אבל אני לא חושב שיש בזה צורך כאן. כמובן שכמיטב מסורת הבלוג, תגובות מזלזלות לא יאריכו ימים]

Read Full Post »

מבזקון קצר, ונלך לישון:

בצרפתית מילית החיבור היא et. היא נהגית לרוב כ-[e], אך ברור כי כתיבתה מרמזת לקיום חבוי של צליל t בסופה (הוא גם נהגה לעתים, אם לימדו אותי צרפתית נכון בהאוניברסיטה).

בימי החיאת השפה העברית היתה צרפתית שפת אינטיליגנציה נחשבת והשפעתה מספקת כדי שמילית החיבור תושאל לעברית על מצלולה (התיאורטי) ותיכתב כ-"את" בשמות בתי עסק ושאר צמדים. עד ימינו אנו, עידן לונדון את קירשנבאום.

פרוץ האינטרנט הביא לידיעת הציבור את הכרוכית (שטרודל), זו שנראית כך – @ – ונהגית בשפה האנגלית כמו מילית ההימצאות at. בהשטחה פונטית למערכת התנועות העברית – [et].

חמד לו לצון הצמד מיכאל כהן ומיכאל מושונוב (ואולי מישהו לפניהם, בשבילי זו פעם ראשונה) וניצל את הדמיון המצלולי לכינוי להלן:

מתוך העמוד הראשי של טמקא

איזה יופי. שרשרת פונטית-אורתוגפית חוצת-לשונות, שמי יכול לנחש מה סופה, ומי ינחש שהגיה אנגלית של סימן חוץ-אלפבתי על-פי קונבנציה עברית ממקור צרפתי היא שיוצקת כאן תוכן? נהדר. לילה טוב.

Read Full Post »

נצלול הישר למבזק שהיה בטמקא בשבוע שעבר:

אין לימודים בקריית גת, בבאר טוביה ובקריית מלאכי - יש

מזל שגוגל דוחפים את ה-+1 שלהם לכל מקום (צולמסך 5 ימים אחרי הפרסום)

"אין לימודים מחר בקריית גת, בבאר טוביה ובקריית מלאכי – יש"

אני מניח שאין יותר מדי צורך להסביר למה הכותרת הזו איומה. יש כאן מעין משאול פיסוקי: מי שמתחיל לקרוא את הכותרת חושב שמדובר ברשימה של מקומות בהם אין לימודים, כיוון שפסיק משמש בעברית (גם) להפרדת חלקי רשימה, וכאן יש שמות ישובים משני צדי הפסיק. עד הקו המפריד זה אחלה משפט, ופירושו באמת שבשלושת המקומות אין לימודים למחרת. פתאום מגיע הקו המפריד ובעקבותיו ה"יש", וצריך לקרוא מחדש כדי להבין שהפסיק, בו חשדנו כמפריד בין חלקי רשימה, הוא למעשה פסיק שמפריד בין משפטים, או יותר נכון בין משפט למשפט חסר. יובל כפיר, ששלח לנו את המקרה העצוב הזה (וגר בבאר טוביה), כותב על דרך יותר אופטימית (?) לקרוא את זה:

הבת שלי הביעה תקווה שפשוט חסר סימן קריאה בסוף…

ואכן, זו בערך רמת הכתיבה שניתן לצפות לה ממי שמפסק כך משפט (מה היה רע בנקודה? אפילו בנקודה-פסיק, רחמנא ליצלן?) וממי שמשתמש בקו מפריד בתור פאוזה דרמטית בלי משמעות תחבירית (אנחנו עומדים לקרוא לזה "מקף מעריב" בפוסט קרוב, למרות שזה לא מקף).

בהזדמנות מצוינת זו שבה אנחנו דנים בפסיקים, הרי ניסוי מחשבתי: מֶה היה קורה לו בעברית היה נהוג להשתמש בפסיק אוקספורד? זהו הפסיק, שבאנגלית הולך ודועך, שמפריד בין החלקים האחרונים ברשימה: א, ב ו-ג לעומת א, ב, ו-ג. כיוון שהוא חל רק ברשימות ארוכות משני איברים, המשפט לעיל היה מקבל שתי צורות שונות:

כוונת הכותרת: "אין לימודים מחר בקריית גת, בבאר טוביה ובקריית מלאכי יש", לעומת

מה שחשבנו בהתחלה: "אין לימודים מחר בקריית גת, בבאר טוביה, ובקריית מלאכי".

אז זה היה חוסך לנו קריאה כפולה של שתי מילים. אבל פסיק אוקספורד הוא מעצבן, אז טוב שאנחנו חיים בעולמנו.

—–

ומעניין לעניין באותו עניין – פסיקים שלפני משפטי זיקה. כתבתי על כך בעבר. כשיש פסיק לפני משפט זיקה, משתמע שמה שלפניו מתאר אובייקט יחיד, ולאחר מכן רק מוסיפים לו תכונות ("פסוקית בלתי-מוצרכת"). השוו "יובל, ששונא את רכבת ישראל, נוסע באוטובוסים" עם "הבחור שלובש חולצה ירוקה נוסע באוטובוסים". בדוגמית שלפנינו (תוקנה כבר בינתיים, סחתיין עליכום טמקא ובושה עליי שלא צילמסכתי בזמן) שימוש שגוי בפסיק גורם לקורא לחשוב שיש רק בית כלבו אחד בישראל.

עשרות אלפים חובבי קניות הגיעו לכיכר ציון בירושלים לחזות בפתיחתו של "המשביר לצרכן ג'רוזלם" – בית הכלבו הראשון בישראל, המשתרע על פני 7 קומות.

בתקציר בפייס של המשביר זה עדיין מופיע

כוונתם היתה לומר שיש רק כלבו אחד בישראל שמשתרע על פני 7 קומות. הפיסוק הנכון – לוותר על הפסיק. ואם כבר אנחנו בעניין – "ג'רוזלם", המשביר? "ג'רוזלם", באמת? באמת, כאילו? "ג'רוזלם"? "ג'רוזלם". טוב. שיהיה.

Read Full Post »