Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for אוקטובר, 2011

הטרגדיה של מורן היא שהיא התחתנה עם בלשן. ראיתם כבר שאני מנתח את שפתה פה ושם, אך זה בהחלט לא היה המקרה הראשון. כבר בשנת לימודיי הראשונה בחרתי לבצע מחקר לשוני קטן בהשראתה. אציג אותו לפניכם באיחור אופנתי של ארבע שנים, ואת הטוויסט הקטן שמצאתי באיחור של שנתיים. ככה זה עם טיוטות בדגש קל. הן נרקבות במכבש של וורדפרס עד שהן מתחילות להסריח, ואז ממשיכות להרקיב.

טוב, הגיע הזמן להגיד לכם (לפחות לאלה מכם שלא קוראים כותרות) במה דברים אמורים. חשבו לעצמכם בלב מה דעתכם על המשפטים/צירופים הבאים:

  1. רצתי קצת יותר מהר ממנו.
  2. רצתי מעט יותר מהר ממנו.
  3. אני קצת מבולבל.
  4. אני מעט מבולבל.
  5. יש בספר הזה קצת עמודים.
  6. יש בספר הזה מעט עמודים.
  7. יש בבאר קצת מים.
  8. יש בבאר מעט מים.
  9. יש לו לא קצת כסף.
  10. יש לו לא מעט כסף.
  11. הלכתי קצת.
  12. הלכתי מעט.
אצלי לפחות, משך כל שנותיי השיפוטים היו ברורים למדי: 1, 3, 6, 7, 10, 11 תקינים. 2, 4, 8, 12 תקינים אך מליציים (אני לא הייתי אומר אותם בשיחה יומיומית). 5, 9 לא קבילים. כיוון שהמשפטים הזוגיים כולם משתמשים במעט והאי-זוגיים בקצת אפשר לסכם ולומר שמעט אפשרי בכל ההקשרים, אך לפעמים עדיף קצת, ואילו לקצת יש מגבלות שלמעט אין. אם נפרק את זה עוד קצת מעט: שמות-עצם בלתי-ספירים (כמו מים) מעדיפים קצת. כך גם שמות תואר, כולל ערכי השוואה (מבולבל, יותר מהר), ופעלים (כמו הלכתי, כלומר קצת עדיף בתור תואר-הפועל). שמות עצם ספירים (עמודים) ושלילה מחייבים מעט. עד כאן שיפוטיי, וסביר להניח שחלקכם מנענע כעת את ראשו באי-הסכמה, וזה מצוין כי אחרת לא היתה לי תופעה לחוקרה. ספציפית, אני מניח ש-5 נשמע בסדר לכם החולקים.

מעבר לשיפוט האישי

כמו תמיד ברגעי משבר, פניתי לתנ"ך. מתברר שקצת אינה מילה תנ"כית (מופיעה רק בספרי דניאל ונחמיה הארמופילים), ומעט נמצאת לרוב בהקשרי שמות-עצם בלתי-ספירים, פה ושם גם עם ספירים ("מעט שנים") וכתואר-הפעל ("קצפתי מעט"). אם נסיק מכאן שקצת היא תוספת חדשה שכובשת לה אט-אט תפקידים נוספים מתוך אלה של מעט, נקבל שההתפתחות האחרונה היא רק עוד מעוז של מעט שנכנע, שזה תהליך דיאכרוני (=על-פני זמן) מתקבל על הדעת.

במעבר חד, הדבר השני שבדקתי היה ספירות-גוגל (2008, להזכירכם. אל תנסו זאת בבית). היחס מעט/קצת היה 0.43, אז השתמשתי בו כבסיס להשוואה. והנה התוצאות: קצת ניצח כשהופיע לפני שם-העצם הבלתי-ספיר כסף (0.012 מעט/קצת) ובעמדת תה"פ אחרי הלכתי (0.039), כצפוי. מעט ניצח לפני שם-העצם הספיר אנשים (7.92), כצפוי, ולפני מדי ומאוד (13, 30.64 בהתאמה), כנראה בהשראת ביטויים קפואים כמו "מעט מדי, מאוחר מדי". מקרים אחרים הראו יחסים בין 0.23 ל-1.83, ובהתחשב במדיום החלטתי שזה לא החלטי מספיק. בינתיים נראה שגוגל מסכים איתי מלבד העובדה שכל הצורות הופיעו, רובן יותר מאלף פעמים. האם משפטים 5 ו-9 קבילים?

לפחות 5 כן, אם נשאל את מורן. מזה בכלל התחיל כל הסיפור. פניתי למשאל. שלחתי שאלון למכרים מקבוצות גיל וגיאוגרפיה שונות בשביל לבדוק האם הקבילוּת הלא-מוכרת לי של קצת היא עניין של ניב מקומי (מורן מושבניקית) או אולי משהו חדש (מורן צעירה ממני בשנתיים שלמות). השאלון כלל זוגות מתוך המשפטים לעיל ועוד כמה דומים, והנשאל התבקש למחוק את המשפטים שאינם תקינים בעיניו ולציין אם שני המשפטים תקינים אך משמעותם שונה.

מתוך 30 נשאלים, 24 ומעלה הסכימו על רוב הצורות שציינתי לעיל כמקובלות עליי וכן על 8 ו-12 (שציינתי כמליציות). את 2 ו-4, שציינתי כמליציות, 22 ציינו כתקינות. אחד בלבד ציין את 9 כקביל, וההתפתחות המעניינת ביותר היתה קבוצת משפטים ש-6-11 נבדקים (תמיד מתוך אותה קבוצה של 11 נבדקים) ציינו כתקינים: "אתה ישן קצת מדי", "אכלתי אתמול קצת מדי", "יש בספר הזה קצת עמודים". כלומר, קצת לפני תואר-הפעל "מדי" ולפני שמות-עצם ספירים. יש וריאציה דקדוקית לקצת. (לא היו שום תוצאות באמצע, כלומר 2-5 מסכימים או 12-21 מסכימים)

מיהם הדוברים שהסכימו לצורות שאני פחות אהבתי? המדגמים לא היו גדולים מספיק כדי לומר חד וחלק. אך אף נשאל מבוגר (גילאים 35-55) לא קיבל את "אתה ישן קצת מדי", לעומת שישה צעירים (18-25), מה שמוביל אותי להאמין שהמשמעות הנוספת של קצת היא באמת חדשה. [3 מתוך 6 לא-עירוניים קיבלו את "יש בספר הזה קצת עמודים" לעומת 5 מתוך 24 עירוניים, אבל לך תגיד משהו על סמך מספרים כאלה. בטח כשפרופורציית הגילאים אינה בלתי-תלויה בעירוניות הנשאל. למגדר, אם היה מי שתהה, היתה אבסולוטלי אפס השפעה על השיפוטים.]

כמה הערות שעלו מהנשאלים (הנה הרסתי לכם תגובות, מואהאהא), המעניינת ביותר בסוף:

  • "זוז מעט שמאלה" נתפסת כבקשה, אך "זוז קצת שמאלה" כפקודה.
  • "יש קצת עמודים בספר" יכול להתפס כציניות (!)
  • סדר מילים: עדיף להגיד "אני קצת מאחר", לעומת "אני מאחר מעט". פייג'ינג פרופסור צוקרמן.
  • שני נשאלים טענו בתוקף שבבאר עם "מעט מים" יש יותר מאשר בזו עם "קצת מים". אבל התובנה העיקרית לגבי זה היא דווקא:
  • "יש בבאר קצת מים" בא בסיטואציה בה אולי ציפינו שהבאר תהיה ריקה. "יש בבאר מעט מים" בא בסיטואציה בה ציפינו שבבאר יהיו יותר מים. המשמעות הבסיסית אולי זהה, הפרגמטיקה הפוכה. אני סומך ידיי על התחושה הזו, ומציע אותה כחומר למחשבה: קצת נכנס לשפה, ובמקום לקבל אותו כמילה נרדפת פשוטה למעט, השפה אמרה לו "הלו! תן ערך מוסף! תעבוד קצת!". והשאר היסטוריה.

אפילוג

והרי הטוויסט שהבטתחי בהקדמתי הטרחנית. הביטו בכתבה עתיקת יומין זו של יואב קרני, וושינגטון. אדם עם שפה עשירה ומסוגננת מאין כמוה, שאפילו מנקד כראוי ולא תטעו בו במניירות של צעירים פוחזים. ומה מופיע שם, במרכז המאמר המקושר? לא פחות מהציטוט הבא:

חמתם של הדמוקרטים, וגם של קצת מאוד רפובליקאים, בערה בהם להשחית.

טן טן טן!!! "קצת" המתייחס לשם עצם ספיר, ואפילו "קצת מאוד"! הגם בארזי מחוז קולומביה נפלה שלהבת? נשאיר את מזועזעי הנוער-של-היום עם חלומות הבלהות.

Read Full Post »

בדיווח על התקדמות עסקת גרפל הופיעה הפסקה הבאה בכתבתם של טל שלו, פנחס וולף וניר יהב (הושגה עסקה לשחרורו של הישראלי אילן גרפל מהכלא המצרי, וואלה! 24/10/11, ההדגשה שלי):

העסקה נרקמה על ידי שליחו המיוחד של ראש הממשלה, יצחק מולכו, השוהה כעת בקהיר ובסיוע ח"כ ישראל חסון (קדימה) שעזר במגעים בשל קשריו הטובים עם הגורמים המצרים. במסגרת העסקה ישוחררו 25 אסירים ובירושלים מדגישים כי מדובר באסירים ללא דם בידיים. מדובר בעיקר במדריכים של אמצעי לחימה. העסקה נחתמה בעקבות לחץ כבד שהפעילה ארה"ב.

הכוונה היא למה שמכונה אסירים עם/ללא דם על הידיים, כפי שמופיע גם בכותרת המשנה של הכתבה: "גרפל ישחורר ביום חמישי בתמורה ל-25 אסירים מצריים, ללא דם על הידיים". בימים כתיקונם הייתי פוטר זאת כדוגמה נוספת להידרדרותה המתמשכת של רמת הכתיבה העיתונאית, אלא שאז חשבתי לבדוק אם בתוך עמם כותבי וואלה! חיים. ונראה שכן.

פניתי לכלי חיפוש מתקדם ומקיף בעברית, שיש לי גישה שוטפת אליו תודות לאוניברסיטה בה אני עובד: הגוגל. גוגל דנן מצא קרוב למאה עמודים בהם הצירוף 'דם בידיים' מופיע לצד המילים 'אסירים', 'עצורים', 'שבויים' או 'מחבלים'. מספר חיפושים נוספים מראים שבימינו ניתן גם לענוד (שלא לומר לשים) טבעות באצבעות ובידיים, בניגוד לאצבעות לטבעות שעונדים על האצבעות ועל הידיים. מצד שני, עדיין אי אפשר לעשות משהו (למשל לצאת ממקום מחסה) *עם הידיים בראש, כך שיכול להיות שהשימוש הזה תקף רק לידיים ולא לזרועות, או רק לדברים שנמצאים על הידיים עצמן. ואולי בעצם מדובר בתזכורת שגם לאסירים יש דם בידיים.

Read Full Post »

טוב, זה קצת מביך: ישנו אתר בשם מיינט, שרמת הכתיבה שתמצאו בו דומה לזו של עיתון בית הספר היסודי. הסיבה שאני קורא אותו, כמובן, היא שלעיתים נדירות אפשר למצוא בו יצירתיות לקסיקלית שלא תראו בשום מקום אחר. כך, בתום ידיעה על קללות שמופנות לילדי משמרות הזה"ב באור יהודה, מובאת תגובת העירייה:

מהעירייה נמסר: "לאחר בדיקה עם הנהלת בית הספר אהוד מנור ועם ועד ההורים, נראה כי הדברים לעיל מצוצים מאצבע מזוהמת".

הנה לכם, "מצוצים מאצבע מזוהמת". הברקה נהדרת שלא תוכלו למצוא בשום אתר שיש לו עורך (כבר הדגשתי שהאותנטיות הפרועה הזאת היא הסיבה המרכזית שבגללה אני קורא את אתר המקומונים מיינט?). הצירוף הזה היה כל כך חריג בעיניי שמיד בדקתי אם יש לו הופעות נוספות. בניגוד חריף למקרים קודמים, הפעם התברר שלא רק אני לא שמעתי את הצירוף הזה מעולם – גם גוגל לא.

הביטוי "מצוץ מהאצבע", או בגירסה הלא-מיודעת, "מצוץ מאצבע", הוא ביטוי ותיק ומוכר שמופיע במיטב המילונים – גם מילוני סלנג, כגון "מילון עולמי לעברית מדוברת" של נתיבה בן-יהודה ודן בן-אמוץ או "מילון הסלנג המקיף" של רוביק רוזנטל, וגם מילונים כלליים כגון אבן-שושן (שמציין שמדובר בלשון הדיבור).

מצוץ מהאצבע - מילון עולמי לעברית מדוברת

מצוץ מהאצבע - מילון הסלנג המקיף

השאלה המרכזית היא עד כמה הצירוף הזה קפוא: אם לא מצאנו דברים שמצוצים מאצבעות מזוהמות, האם יש סוגי אצבעות אחרים שאפשר למצוץ מהם דברים? אז מסתבר שגם לא כל כך הרבה, אם כי אפשר למצוא כמה הופעות:

האנק גרין (וגם צוות של שלל מנחים אורחים) יציג לכם שתי עובדות על שלל נושאים. אילו עובדות? מדהימות למדי. והתפקיד שלכם הוא לבחור מי מהן נכונה, ומי מומצאת. זה לא קל, בגלל ששתיהן נראות מצוצות מאצבע יצירתית במיוחד. (לינק)

חזי אתה ממשיך להסתבך בבלופים שלך!
כרגיל הצגת טענות מצוצות מאצבע פגומה
כעת כרגיל אתה מצהיר על בריחה. גם לזה התרגלנו. (לינק)

הימין מאשים את השמאל והשמאל שונא את הימין.. אז מילה קטנה אליכם.. אתם.. לא הרוב.. אתם המיעוט.. מיעוט של דבילים וטיפשים שחיים בתוך רעיונות שמכרו לכם עטופים באידיאולוגיה מצוצה מאצבע משוחה ברעל.. אתם לא הרוב.. אנחנו הרוב.. אלה שלא הימין ולא השמאל מעניין אותם..  (לינק)

מה אפשר להבין מזה? בכל הדוגמאות הללו נראה כי הלוואי של האצבע בעצם מתאר את הדברים שמצוצים ממנה – במקרה הראשון העובדות יצירתיות, במקרה השני הטענות פגומות, ובמקרה השלישי האידיאולוגיה משוחה ברעל. קצת קשה להחיל את הפרשנות הזאת על האצבע המזוהמת. השימוש הדומה ביותר שהצלחתי למצוא מופיע בדבריה של ראש הממשלה לשעבר גולדה מאיר, בראיון לעיתון "מעריב" מה-22 במאי, 1969:

גולדה מאיר: "מצוץ מהאצבע החולה"

היות שהעיתונאי רפאל בשן לא ממשיך לחקור בנושא, גם כאן קצת קשה לי להבין למה הכוונה. נראה שמדובר בהדגשה כלשהי של דבריה, תוך נסיון לתבל מעט קלישאה מוכרת. מעניין לציין שאת אותו ביטוי ("מצוץ מהאצבע החולה") אפשר למצוא בתגובות לידיעה באתר מיינט (שוב מיינט):

 ל- 31. מכרו לאמא שלך סיפורים מצוצים מהאצבע החולה של המדינה .

ההבנה האינטואיטיבית שלי מרמזת על כך שדברים שמצוצים מאצבע מזוהמת או חולה הם יותר בדויים או מופרכים מדברים שנמצצו מסתם אצבע. גם ברוב שאר הדוגמאות שמצאתי ללוואי יש משמעות שלילית, כנראה בגלל שהמשפט כולו שלילי ומזלזל, ולא כתוצאה מהעובדה שאצבע במצב גרוע מאפשרת למצוץ מעצמה סיפורים בדיוניים יותר.

האטימולוגיה שמספק מילון הסלנג המקיף מרמזת לכיוון היידיש – אבל חיפושים שעשיתי אחר מה שעשוי להיות התרגום ביידיש לא הניבו תוצאות, והיידיש שלי לא מספיק טובה בשביל לחקור זאת יותר לעומק. איתמר מוסיף שגם בגרמנית אומרים כך, וגם הוא לא מצא דוגמאות שבהם יש לוואי שנדחף באמצע.

אז האם באמת עומדת כוונה נסתרת כלשהי שפספסנו מאחורי תגובת העירייה, או שמדובר בהתבטאות חסרת-מחשבה שמטרתה להשמיץ את הצד השני? כמיטב המסורת באתר מיינט (שאותו, אני מזכיר, אני קורא רק באופן אירוני ומודע לעצמו), נסיים בסקר מפגר:

(הינד כובע לעמית)

Read Full Post »

סליחות הוא שיר מכונן, הן במרחב הלירי (כתבה: לאה גולדברג) והן במרחב המוזיקלי של ימינו (לחן: עודד לרר, ביצוע: יהודית רביץ, תשל"ז). שמעתי אותו לא מזמן, אולי בפעם האלף בחיי, ולפתע עלתה בי שאלה: עד כמה חזקה השורה הבאה?

וְלָמַדְתִּי: שֵׁם לְכָל רִיס וְצִפֹּרֶן

וּלְכָל שַׂעֲרָה בַּבָּשָׂר הֶחָשׂוּף

אמירה שכזו, לפיה ניתן להעניק תשומת לב רבה לכל פרט ופרט בגופו של אדם, נחלקה אצלי לשני חלקיה: שם לכל ריס (שם גם תהיה השערה), ושם לכל ציפורן. הרושם הוא שלציפורן אפשר להעניק שם, נניח בהסתמך על שם האצבע והיד/רגל בה היא נמצאת. במקרה כזה, עקירת ציפורן (איחסאיחסאיחס) וצמיחת חדשה לא תשנה את השם: שתיהן תיחשבנה לאותה אחת.

אלט-טאב פילוסופי: ספינתו של תזאוס. הספינה מוצגת במוזיאון, ומדי פעם מוחלפים בה כמה קרשים. ברבות השנים, כל הקרשים המוצגים אינם אותם קרשים שהיו בה במקור. אך הספינה נותרה ספינתו של תזאוס. שמה נותר, וגם שמות חלקיה נותרו. הלא-כן? אלט-טאב.

ריסים ושערות, לעומת זאת, צומחים באזור רציף כלשהו: חד-מימדי (קצה העפעף) או דו-מימדי (פני הגוף, הקרקפת, מה שתבחרו), קשה בהרבה להגדיר מיקומים ספציפיים שעבורם שערה שצומחת במקום רעותה תזכה לאותו שם, כלומר תיחשב בעינינו לאותה אחת. אולי הריס הימני ביותר והשמאלי ביותר בכל עין (וגם לא בהכרח – אם הימני נושר זה שלידו נוטל את הכתר על נקלה), ואולי שערות בודדות באזור קירח. אם היה עלי להעניק שם לכל ריס ושערה, הייתי בוחר כנראה בדרך השם האינדיבידואלי לכל שערה פיזית, בלי התייחסות להיסטוריה של המיקום בו היא נמצאת. נשר ריס וצמח חדש במקומו? מדובר בריס חדש.

אלט-שיפט phkuxuph: ahy' v,ckck,h go tky-ytc/ tky-ahpy/

אלט-טאב פילוסופי: פרדוקס הקירח, של יווני שאיני יודע איך מאייתים את שמו אז אומר אויבולידעס. מתי אדם הופך קירח? לכאורה מתישהו על הרצף שבין סט שערות צפוף ומושלם לראש נטול כל שערה שהיא. אך אם נעבור שערה-שערה נגלה שלא נצליח לקבוע בשלב בודד מתי האדם קירח ומתי לא. בימינו פשוט נאמר, "אה, סקאלה והקשר וזה" ונפטור את הפרדוקס במחי יד. אח, איזה עידן מופלא לחיות בו. אלט-טאב.

על ריח דבק ואורן אין לי יותר מדי מה לחדש לכם. בשבוע הבא אהרוס שיר שקשור באופן רופף לסוכות.

Read Full Post »