Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for מאי, 2012

הקיץ בפתח, וזה סימן לעורכי העיתונים לפרסם את הטור הקבוע שבו מרוכזות טענות מופרכות על שפה; ובאמת, הרבה זמן לא שמענו על מצבם המחפיר של לימודי הלשון בארץ. זו בטח הסיבה שבגינה זכינו לקרוא את השפה התחתונה: כך הפכה העברית למקצוע נחבט (תומר ולמר, טמקא, 4/5/12), חלק מסדרת "מקצוע במבחן".

את הטור הזה ניתן לחלק לשני חלקים. הפסקה הראשונה שופכת מררתה על העברית הדבוּרה בקרב הילדים-של-ימינו, וכצפוי הוא מאזן פאתוס רב וקינה מרה מצד אחד עם הגיון דל ומיעוט בטיעונים מצד שני. שאר הטור כבר טוב בהרבה ומנסה להבין מה בין תשומת הלב המוקדשת ללימודי הלשון ובין רמת העברית בקרב אותם ילדים-של-ימינו. לטעמי, מרוב תשוקה יוקדת הנקודות החשובות הולכות לאיבוד, ולכן אנסה להבליט אותן מחדש כאן.

כפי שאמרנו, הפסקה ראשונה היא הגיבוב הרגיל של חצאי-טענות על העברית המודרנית (המכונה כאן "ישראלית", במה שנראה לי כמו סוג של זלזול):

הישראלית היא השפה הפופולרית בבתי הספר בישראל. היא דומה לעברית, אך לרוב היא תמציתית ובוטה, אין בה מילים נרדפות, היא נעדרת משלים, הפתגמים נעלמו ממנה כליל ומילות הקישור בה הן פשוטות ורב-שימושיות: "סבבה" ו"אחלה" המיתולוגיות, הצמד החביב "וואלה?" השואל ו"וואלה!" הנחרץ, ולצדן כמובן "יעני" ו"כאילו" התיאוריים וחברם המדגיש "כאילו כזה". בישראלית אין סימני ניקוד – כי הנוער מתקשה לקרוא אותם. סימני הפיסוק הושלכו לפח האשפה, והבעת עמדה אישית נעשית לא פעם בעזרת הביטויים האוניברסליים "חחח", :( ו-:).

כן, יש כאן הכל. "ישראלית" היא שפה "תמציתית ובוטה" (להזכירכם, הדיבור נוטה להיות תמציתי יותר מהכתיבה); אין בה מילים נרדפות (אפילו שמייד אח"כ מופיעים הצמדים יעני וכאילו, סבבה ואחלה); מילות הקישור הן פשוטות ורב שימושיות (אי אפשר לנצח במשחק הזה. אם מילות הקישור הן רב שימושיות, סימן שהן פשוטות מדי. ואם כל מילה מיוחדת במינה אז מאשימים את השפה בהיעדר מילים נרדפות); אין בה סימני ניקוד (מה שנכון לחלוטין, אבל גם בני חמישים ושישים לא מנקדים את העברית הישנה והטובה שלהם על בסיס קבוע); היא נעדרת פתגמים (מי משתמש בפתגמים כשהוא מדבר עם חבריו? ואפילו בכתיבה לא. כדאי לציין שלא ראיתי פתגם אחד מופיע בכל הכתבה הזו); והיא נעדרת מְשלים (משלים? מי מדבר במשלים בכלל? למה הדבר דומה, לאדם שהיה הולך במדבר, והיה רעב, ועייף, וצמא, ומצא אילן שפירותיו מתוקין, וצילו נאה, ואמת מים עוברת תחתיו. אכל מפירותיו ושתה ממימיו, וישב תחת צילו, וכשביקש לילך אמר, אילן, אילן, במה אברכך? אם אומר לך שיהיו פירותיך מתוקין, הרי פירותיך מתוקין. שיהא צילך נאה, הרי צילך נאה. שתהא אמת מים עוברת תחתיך, הרי אמת מים עוברת תחתיך. אלא כבר שכחתי על מה דיברנו מרוב שהמשל הזה ארוך, וכל מי שדיברתי איתו כבר הלך הביתה, הממזרין).

עכשיו אפשר לדבר על מה שהטור הזה עושה נכון. כשהכתבה סוף סוף מדברת על הבעיה האמיתית הכל נהיה הגיוני יותר: ולמר טוען שרמת העברית ה"קלאסית" בירידה משום שלא מוקדשות לה מספיק שעות לימוד. ובאמת, זה חייב להיות נכון. הרי בשלב הזה כבר בהיר לרוב העוסקים בנושא שישנה עברית "ספרותית" שאנחנו לומדים בבי"ס וישנה עברית דבורה; אנחנו איפשהו בין המצב היחסית-בסדר של אנגלית והדיגלוסיה האופיינית לערבית. העניין הוא שאנחנו רוצים שהתלמידים ידעו לדבר — או למצְער לקרוא ולכתוב — במשלב מסוים שלא בא להם באופן טבעי, אבל לא מקדישים לזה מספיק שעות לימוד. כמובן שהשאלה היא גם מה מלמדים, שאלה שתיכף נחזור אליה, אבל כך או כך ולמר מסביר ששיעורי לשון מקבלים מחצית משעות הלימוד שמקבלים שיעורי אנגלית. (והנה איך מבססים טענה בנושא, פרי עטה של ידידתנו תע"ג)

אם זה המצב, פלא שהתלמידים מסתדרים בכלל. מעניין מה היה קורה אם זו לא היתה שפת האם שלהם; הם בטח היו מתקשים מאוד.

מקור: טמקא

אה.

למעשה מה שמעניין בתוצאות מבחני פיז"ה (כפי שמובאות בכתבה) הוא שבקרב דוברי העברית יש הבדל רציני בין המעמד הבינוני למעמד הנמוך, אבל בממוצע פיז"ה אין הבדל.

אולי כדאי להשקיע קצת שם, איפה שיד התלמידים והוריהם אינה משגת, וכשאני אומר 'להשקיע' אני לא מתכוון לקצץ תקציבים, להעסיק מורים כעובדי קבלן או לשלוח ילדים לסיורי אינדוקטרינציה בחברון. [במאמר מוסגר ולא כלכלני, כמובן שיש בעיה גם עם השוואות למדינות OECD. הכיבוש, הזלזול בסוציאל דמוקרטיה על חשבון הערצה עיוורת ליד הנעלמה ושאר משתנים מבדילים מהותית בין כלכלת ישראל וכלכלות מתקדמות אחרות. אבל כמובן שבהיעדר אמות מידה אחרות, השוואה עם מדינות ה-OECD אינה פסולה כלל. אלט-שיפט-סגור-סוגריים-מרובעים]

אז מה אומרים בעצם אנשי החינוך?

ג', אותו מורה ממרכז הארץ, מוסיף כי אחת הבעיות העיקריות היא שמערכת החינוך מתמקדת בטכניקה ולא במהות. "התלמידים בישראל מסיימים את התיכון כשהם יודעים להדגיש את אותיות בג"ד כפ"ת בראש מילה ולזהות בכל מאמר מהו שם התואר ומהי פסוקית הלוואי, אבל הבעיה היא שהם לא מבינים את המשפטים שהם קוראים וכשמבקשים מהם להסביר במילים שלהם את הרעיון המרכזי בטקסט הם מאבדים את הביטחון, מתחילים למלמל ומתקשים להתבטא", אומר ג'. "במקום ללמד כל היום מה זה שווא נח או מהו שורוק, כדאי להתחיל ללמד את הילדים כבר מגיל קטן לפתוח את הפה ולדבר בקול רם ובאופן ראוי מול קהל בכיתה".

ומנגד:

ד"ר גילה שילה, רכזת פורום לשון במכון מופ"ת וראש לימודי היסוד במכללת בית ברל, סבורה שמערכת החינוך אינה יכולה לטפל בכל תחלואי החברה ושההורים אינם פטורים מאשמה. לדבריה, לפני שמפנים אצבע מאשימה לעבר המורה על כך שהילד אינו קורא ספרים בבית הספר, ההורים צריכים לשאול את עצמם אם בכלל קיימת תרבות של קריאת ספרים בבית.
"כפי שלא ניתן לשלוט בשפה האנגלית רק מלימודי השפה בבית הספר, כך לא ניתן לצפות שהתלמידים ישלטו בשפה העברית אם לא יעודדו אותם בבית לקרוא ספרים ולדבר בשפה תקינה", אומרת ד"ר שילה. "בשנים האחרונות המגמה היא לשים את הילד במרכז וחלילה לא להכביד עליו ולדרוש ממנו לשנן טקסטים בעל פה, אבל האמת היא שאולי הגיע הזמן קצת להחזיר את הגלגל לאחור. לא יקרה שום אסון אם התלמידים יתאמצו וישננו טקסטים קאנוניים כמו שירת רחל ושירי ביאליק".

לקרוא זה חשוב מאוד, אבל לשנן את כתבי ביאליק? לא אמרנו לפני רגע שאנחנו לא רוצים שהתלמידים ישננו מה זה חולם חסר ודגש קל (אללי) אלא יבינו מה כתוב במאמר? אין ספק שהנושא מורכב. אבל עדיף להגדיר מהן הנחות היסוד שלך ולבסס אסטרטגיה חינוכית לפיהן (כפי שעשתה תע"ג, ונקשר שוב כאן עבור מי שלא קרא) מאשר להיאנח אל מול בורותם המדהימה-כביכול של כל אותם תלמידים עילגים. ואם להיות הוגנים, ולמר לפחות לא מאשים את הדור שהולך ופוחת; כי הדור לא הולך ופוחת, אולי סדרי העדיפויות שלנו הם אלה שנשחקים.

Read Full Post »

הקוראת הנאמנה נילי שלחה אלינו את האקזמפלר המלבב בא:

זהירות לא לשפוך את איברי המים איתם

ההמלצה לחקור את היס הגיעה נוכח איברי תינוק שנמצאו במכון, שאביו הורשע בהריגתו.

לאחר חיפוש קדחתני אחר הניסוח הכי לא הולם למשפט הקרוב הגעתי בסוף ל: בואו ננסה לנתח מה קרה כאן. בעקבות הפופולריות לה זכתה צביעת קסטנר, ננהג לפיה.

רגע!

מה קרה?

איך אפשר לקרוא את זה?

מצד אחד, יש כאן את הצירוף התקין [איברי תינוק שנמצאו במכון]. מצד שני, אחרי הצירוף מגיעה פסוקית שמתארת את התינוק, כלומר [איברי [תינוק |שנמצאו במכון]| שאביו הורשע בהריגתו]. סימנתי בקווים אנכיים את החלק שמפריע לפסוקית של התינוק, אבל התיאוריה הבלשנית לא מכירה בחלקים תקועים שכאלה (ותסכימו איתי שהמשפט אכן נשמע נורא). זאת ועוד, המבנה אינו מקוּנן: תיאור האיברים מסתיים לפני תיאור התינוק, למרות שהוא חלק מתיאור האיברים.

למה הייתי מצפה? להסרת המילה "תינוק" מהחלק הראשון, או לחזרה עליה לקראת הפסוקית המתארת. הנה כך:

  1. [איברים [שנמצאו במכון] של [תינוק שאביו הורשע בהריגתו]]. קדימה, תגיבו שכאן אפשר לבלבל את הפסוקית השנייה כאילו היא מתארת את המכון. אני יודע שאתם רוצים.
  2. [איברי [תינוק] שנמצאו במכון, [תינוק שאביו הורשע בהריגתו]]. חזרה אולי קצת מעיקה, אבל לגיטימית.

קסום ממש, לא?

יאללה בוריס מלחמה!

Read Full Post »

יש לי כאן משפט מטור של רון מיברג, וכבר שבועיים שאני לא מצליח להחליט מה אני חושב עליו (על המשפט הזה, לא על מיברג). אז קודם כל, קחו כמה רגעים לקרוא אותו פעמיים-שלוש. הטור עוסק בברק אובמה.
במשך שלוש שנים וחצי הוא הקפיד לשמור מרחק מהעם שאותו נבחר להוציא מעידן בוש-צ'ייני.
זה נשמע לכם כמו משפט תקין בעברית? בפעם הראשונה שקראתי אותו חשבתי שמשהו השתבש כאן, אבל מאז אני הולך ומתרכך. ניסיתי לשבת ולהבין מה צורם לי בתחביר של המשפט הזה, והנה מה שאולי קורה כאן. קודם כל, בואו נסמן את הפסוקיות והצירופים הרלוונטים בצבעים, צעד אחר צעד.
  1. מה אובמה הקפיד לעשות?
    במשך שלוש שנים וחצי הוא הקפיד [לשמור מרחק מהעם שאותו נבחר להוציא מעידן בוש-צ'ייני].
  2. לשמור מרחק ממי?
    במשך שלוש שנים וחצי הוא הקפיד [לשמור מרחק [מהעם שאותו נבחר להוציא מעידן בוש-צ'ייני]].
  3. איזה עם?
    במשך שלוש שנים וחצי הוא הקפיד [לשמור מרחק [מהעם [שאותו נבחר להוציא מעידן בוש-צ'ייני]]].
  4. מה הוא נבחר לעשות?
    במשך שלוש שנים וחצי הוא הקפיד [לשמור מרחק [מהעם [שאותו נבחר [להוציא מעידן בוש-צ'ייני]]]].

הבעיה שלי היא בצעד האחרון: העם שאותו נבחר להוציא מעידן בוש-צ'ייני. הנה מה שמשתבש: הפסוקית הירוקה מביעה את המחרוזת "שהוא נבחר להוציא אותו מעידן בוש-צ'ייני". זה כמובן קצת מסורבל, ולכן אנחנו הולכים על פסוקית זיקה עם אותו אותו בהתחלה. אבל אז מה שקורה זה שבפסוקית הירוקה יש לנו עומס של נושאים ומושאים. אותו הוא המושא, אבל המושא של להוציא שבכלל נמצא בפסוקית המשועבדת, הסגולה. נבחר מתייחס לנושא של המשפט (ברק אובמה) אבל למעשה מדובר במושא לוגי (כי בחרו את אובה כדי להוציא וגו'), מה שמוסיף לעומס העיבוד. בתחביר הגנרטיבי קוראים לדבר כזה "אי".

במילים אחרות, יש לנו שתי מערכות תלות בין פועל ומשלים שמשתלבות אחת בשנייה. כלומר, הבעיה היא שאותו הוא המושא של להוציא, שמופיע אחריו. באמצע מופיע פתאום נבחר שמתייחס לנושא כלשהו, שהוא גם מושא מבחינה הגיונית. הפועל נבחר לוקח כמשלים את הצירוף להוציא אותו מעידן בוש-צ'ייני, אבל שם הפועל להוציא לוקח כמשלים את אותו, שבכלל מופיע לפני נבחר. שתי ההשלמות האלה נשזרות אחת בשנייה. חד גדיא.

Read Full Post »

ליגת העל בכדורגל חתמה עונה נוספת לאחרונה, עונה בה המיאוס מיוֹשב ראש ההתאחדות לכדורגל (אחד אבי לוזון) הגיע לשיאים חדשים. בגלל האלימות במגרשים — הן של האוהדים, הן של השחקנים, הן של המאמנים והן של יושב הראש עצמו — בגלל הרמה הירודה, בגלל האצטדיונים העלובים, בגלל כשלונותיה של נבחרת ישראל, בגלל שערוריות ושחיתויות שונות; טוב, הרעיון מובן, והוא שהמצב בקאנטים. לרבים מאוהדי הכדורגל ועיתונאי הספורט יש פתרון קסם: הקמת "מִנְהֶלת ליגה" שתייצג את כל הקבוצות בליגה ותוריד את נטל ניהול ליגת העל מההתאחדות לכדורגל, וכמובן תעשה הכל בצורה מקצוענית יותר. בכדורסל קיים גוף דומה מזה עשור.

ולמה אני מטריח את קוראינו האיסטניסים עם אחד עשר חוליגנים רצים אחרי כדור? משום שאוהדי הכדורגל לא באמת מדברים על מִנהלת ליגה. הם מדברים על מִנהלת. אבל אני חושב שהמילה אמורה להיות מִנהלה, ורק בסמיכות: מִנהלת ליגת העל.

קודם כל, אוכיח לכם שאני לא משוגע ושבתוך עמי אני חי. הנה כמה התייחסויות לַמנהלת, כמובן של ליגת העל, מאתר ערוץ הספורט וממקורות אחרים. ניתן למצוא עוד הופעות רבות, חפשו "המינהלת" ותיהנו:

  • שחקן השבוע של המינהלת: ג'ו קרופורד [נרג]
  • ראשי המינהלת: לא נאפשר פיינל-פור של האדריאטית בתל-אביב [גלובס]
  • המצב רע מאוד. אם רוצים שינוי, הפתרון טמון אך ורק בבעלי הקבוצות. הם חייבים להקים מנהלת נפרדת. [וואלה]

והנה כמה דוגמאות למנהלות אחרות (מנהלתות?), חלק מהן מנהלות מקומיות:

זו נראית לי השערה סבירה שהמילה המקורית היתה מנהלה וממנה נוצרה המילה החדשה מנהלת. אני לא בטוח איך זה קרה, אבל נראה לי שיש כאן שילוב של שני גורמים: משקל קיים ודמיון פונטי.

ראשית, משקל מֶקְטֶלֶת חי וקיים בעברית: מזחלת, מקטרת, משקפת, מקלדת וכן האלה. זהו בעיקר משקל לכלים. למיטב ידיעתי המילים הללו לא נוצרו מהצורות מִזְחָלָה, מִקטָרָה, משקָפָה או מקלָדָה (שווה לציין שאני פחות בטוח לגבי מזחלה — אני חושב שהצורה הזו דווקא נוצרה בגזירה לאחור ממזחלת).

שנית, עצם זה שהמילה מִנהלת מופיעה בתדירות גבוהה כחלק מצירופים דוגמת מנהלת הליגה מקל על הדוברים לנתח אותה מחדש בתור מילה בפני עצמה (ולא בתור הטייה של מנהלה). זה קורה בגלל שצירוף הסמיכות נפוץ מאוד.

ישנה אפשרות אחרת, והיא שהמקור הוא לא משקל מֶקטָלָת כשלעצמו אלא משקל מִקְטָל: המילה מִשמֶרֶת אינה מציינת כלי כלשהו והיא נוצרה ממִשְמָר, לא משם העצם הלא-קיים מִשְמָרָה. במקרה כזה המקור של מנהלת הוא מִנְהָל. אני חושד שזה לא המקרה כאן, אבל קשה לקבוע בוודאות.

הנה דרך אחת לבדוק את ההשערה שלי. אם באמת גזרנו שם עצם חדש (מנהלת) שנשמע כמו שם עצם במשקל קיים אבל בסמיכות (מנהלה), אולי זה תהליך שיכול לעבור על שורשים אחרים. זה אולי נשמע מופרך, אבל מה לגבי מִפלגת, במובן של מִפלגה? מופרך-מופרך, אבל יש לי שתי הופעות שלמות שתומכות בטענה שלי! באתר אותיות, "עיתון לילדים מבית מקור ראשון" ניתן למצוא בפורום את פתיל "ממשלה וירטואלית", ובו ההוראות הבאות: "אם אפשר לעשות סניף וירטואלי ושוק פורים וירטואלי וליל הסדר וירטואלי אז אפשר לעשות ממשלה וירטואלית. אז ככה זה הולך אני הראש ממשלה ומי שרוצא ליהיות במיפלגת שלי או ליפתוח מיפלגת או ליהיות חבר מיפלגת אז צריך להירשם (מי שיפתח מיפלגת הו כובע [הוא קובע–א"ק] את שם המיפלגת)."
המשתתפים מתבקשים לרשום את הפרטים הבאים: שם, כינוי, תפקיד, שם המיפלגת ואותיות המיפלגת. הפתיל, אגב, מלא שגיאות כתיב.

ובקומונת "משפחה וחברים" בתפוז מציע אחד הגולשים מצע למפלגה במדינת התפוזים, וחותם (ההדגשה שלי): "מפלגת neway אין מפסידים, יש רק מנצחים. neway דרך חדשה, למדינה החדשה בהצלחה בברכה. יו"ר מיפלגת neway מכל צוות המיפלגת!"

בעצתו של פינטר חיפשתי גם "המיכללת" ואכן יש הופעה בודדה: "המיכללת נמצאת ממש ליד הכנרת."

אני האחרון לטעון שאפשר להכליל מהופעה וחצי ברשת, אבל האפשרות הזו של גזירת שמות עצם כנראה זמינה לדוברים. השאלה כעת היא אילו שמות עצם (כמו מנהלת) מנותחים מחדש ואילו (כמו מפלגת) לא. יכול להיות שזה קשור לשמות העצם שעשויים להופיע בעברית צה"לית.

Read Full Post »