Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for נובמבר, 2009

מאז התחלתי ללמוד גרמנית, לפני כשלוש וחצי שנים, מעבר לשפה שמצאה חן בעיניי מההתחלה, קשה היה לא לשים לב לכמות המלים והביטויים הזהים – אני מדגיש: זהים! לא רק "דומים" – בגרמנית ובעברית.

סביר להניח שאני לא מגלה פה את אמריקה* (*ראו אנקדוטה בסוף הפוסט). סה"כ לא קשה לנחש שעליות האשכנזים לארץ גרמו ממש, אם לא רק תרמו, להשפעות השפה הגרמנית על העברית המדוברת בישראל, בין אם ישירות דרך הגרמנית ובין אם דרך היידיש. אבל זאת בדיוק הנקודה המעניינת: לא הייתי מעלה בדעתי שההשפעות מהגרמנית הן עד כדי כך חזקות, שאפשר למצוא אותן בשימושים הכי מודרניים, לפעמים ממש סלנגיים, של העברית המדוברת בארץ כיום. עוד יותר מכך, רוב הביטויים האלו אכן נשמעים, כמו שהוער לי נכונה, מיושנים בגרמנית (עובדה היא שנתקלתי ברבים מהם בספרי קריאה לא מי-יודע-מה חדשים) וזה כמובן לא מפתיע, מאחר ואנחנו מדברים על שנותיה הראשונות, או אולי עשוריה הראשונים, של המדינה.

אבל, כאמור, מה שמעניין הוא שרבים מהביטויים המיושנים הללו הם בשימוש לגמרי מודרני בעברית – "אם כבר אז כבר", "זה לא במקום", "אני לא קונה את זה", "מאיפה אני צריך לדעת" ואחרים נשמעים לנו אפילו סלנגיים משהו, או בכל מקרה הם לא מעידים על עברית יותר מדי "יפה".

ומה שעוד מעניין הוא, שכמעט במאה אחוז מהמקרים – בין אם של מלים בודדות, כלומר פעלים, שמות תואר וכו' ובין אם של ביטויים המורכבים ממילות יחס ו/או יותר ממילה אחת – נראה שמדובר בתרגום אחד-לאחד, מילה-מילה, מילית-מילית, מגרמנית לעברית.

ובמקרים של שמות העצם המורכבים בגרמנית, בעברית הם כמובן הפכו לשתי מלים נפרדות אבל הקשר התחבירי בין המלים נשמר: כך במקרה של "סולם גנבים" או "דממת מוות", בהם יש קשר של סמיכות (מה שנקרא גניטיב, genitive).

  1. "מה, אני בחופש ואני לא אקנה מתנה לאישה? אם כבר אז כבר!"
    Wenn schon, denn schon!
  2. "זה לא במקום, מה שעשית…" (כמו בעברית, גם בגרמנית הביטוי מופיע בעיקר בצורת השלילה).
    Es ist nicht am Platz, was du gemacht hast…
  3. "מיום ליום הוא הולך ונעשה יותר גרוע"
    Von Tag zu Tag wird es schlimmer.
  4. "הלו, מה אתה רץ? חכה. בוא נעשה את זה לאט אבל בטוח"
    Machen wir es langsam aber sicher.
  5. "מה זה השטויות האלו? אני לא קונה את זה…"
    So ein Quatsch! Ich kaufe es nicht ab.
  6. "וואללה, אני מסכים איתך! מה שנכון נכון!"
    Ich bin einverstanden. Was wahr ist, ist wahr.
  7. "בוא'נה, הבנאדם הזה עולה לי על העצבים. אני לא סובל אותו" (שימו לב לתרגום המדויק: מושא ישיר אחרי הפועל "לסבול")
    Er geht mir auf die Nerven. Ich leide ihn nicht!
  8. "רצה המקרה, ואבנר נהיה מיליונר!"
    Wollte der Zufall, und Avner wurde Millionär!
  9. "מה אתה שואל אותי שאלות קשות? מאיפה אני צריך לדעת את זה?"
    Was für eine Frage ist das? Woher soll ich es wissen?
  10. "זאת דממת מוות פה"
    Es ist hier eine Totenstille.
  11. "שמעת שאבנר השתחרר? 5 שנים הוא היה צריך לשבת בפנים"
    Avner sollte 5 Jahre einsitzen.
  12. "חבר הכנסת פרידמן, אני קורא אותך לסדר!" (גם כאן, הפועל "לקרוא", בדר"כ בעברית מלווה במילת היחס "ל", אבל כאן עם מושא ישיר – אותך)
    Ich rufe dich zur Ordnung!
  13. "תקפוץ אליי מחר בבוקר, אכתוב לך את המרשם על המקום"
    Komm zu mir morgen vorbei, ich schreibe dir das Rezept auf der Stelle.

מעבר לביטויים הנ"ל, ישנן עוד מלים, חלקן בודדות ועומדות בפני עצמן, שנכנסו אף הן לשימוש יומיומי בעברית:

  1. הפועל teilnehmen מורכב משתי המלים teil (חלק) ו-nehmen (לקחת), כלומר "לקחת חלק", כמו שאפשר להגיד גם באנגלית.
  2. "סולם גנבים" – בדיוק כמו בגרמנית Räuberleiter (Räuber = גנב/ים, Leiter = סולם).
  3. המילה (למרות שאני הייתי אומר שמדובר בביטוי) "בסדר" חוזרת על עצמה במדויק בגרסה הגרמנית, in Ordnung, ומשתמשים בה בדיוק באותן נסיבות וקונטקסטים כמו בעברית.
  4. לרשום משהו תחת השם… – בגרמנית unter dem Namen.
  5. "חוט השני", בדיוק עם אותה משמעות בגרמנית, der rote Faden.
  6. בית חולים – בעוד ששפות רבות משתמשות במלים שמקורן במילה הלטינית hospitale ("מקום בו משכנים אורחים, זרים"; הקשר נשמר למשל באיטלקית: אורח = ospite), בגרמנית אומרים Krankenhaus, שמורכב מ-kranken (חולים) ו-haus (בית).
  7. אם נשאר בסביבת בית החולים, נראה מסביבנו הרבה אחיות. "אחות" במובן של אחות בית-החולים היא מילה שאפשר להשתמש בה, ככל שאני יודע, גם באנגלית ובאיטלקית (אולי כי פעם הנזירות עבדו בהתנדבות בבתי החולים, והפניה לנזירה כ"אחות" היא שכיחה), אלא שזה פשוט לא נהוג. לעומת זאת, בגרמנית Schwester מיועד הן לאחות במחלקה והן לאחות הקטנה שנולדה אמש.
  8. "זה מתבקש" – בגרמנית es verbietet sich, כאשר sich היא מילית המציינת פעולה רפלקסיבית (מבצע הפעולה עושה אותה על עצמו, מה שבעברית בדר"כ בא לידי ביטוי בבנין התפעל), והמשמעות המילולית היא, אם כן: "זה מבקש את עצמו", או במלים אחרות "זה מתבקש".
  9. "תולעת ספרים" זה ביטוי שעוד לא נתקלתי בו באף שפה אחרת (באיטלקית, סתם לשם העניין, אומרים "עכבר ספריות"), מלבד המקביל הגרמני Bücherwurm (Bücher משמעו ספרים ו-wurm תולעת).
  10. עוד כמה קצרצרים:
    tagtäglich = יומיומי. בגרמנית Tag משמעו "יום". שימו לב לחזרה, כמו בעברית, על המילה יום: יומ-יומ-י (שתי הנקודות מעל התנועה a מתווספות מאחר והוספנו בסוף המילה את הסיומת של שם התואר lich).
    sonnenklar = "ברור כשמש" (Sonne היא השמש ו-klar, כמו באנגלית, משמעו ברור).
    einmalig = חד-פעמי (את המילה ein כבר ראינו במשמעות של "בתוך, בפנים" – בפועל einsetzen, "לשבת בפנים" – אבל זהו גם המספר אחד; Mal משמעו פעם; הסיומת ig יוצרת את שם התואר).
    Unterwelt = העולם התחתון (unter = מתחת, Welt = עולם).
    zielgerichtet = "מוכוון מטרה". אני לא יודע כמה אנשים באמת משתמשים בביטוי הזה, אבל הכנסתי אותו משום שגם הוא מתורגם אות לאות מהמקביל הגרמני.
  11. גם את "קדחת הנסיעות" נראה שלקחנו מהגרמנים, למרות שנדמה לי שאפשר להגיד גם בשפות אחרות – Reisefiber.
  12. ושניים אחרונים לסיום:
    בעוד שאיטלקית, אנגלית, צרפתית וספרדית משתמשות במילה הלטינית peninsula (שמורכבת מ-insula = אי, ו-pene = כמעט – כלומר "כמעט אי"), בעברית אנחנו אומרים "חצי אי", כמו בגרמנית Halbinsel (insel +halb).
    כשאנחנו רוצים לקנות פלטת עץ בגודל מסוים, אנחנו אומרים "20 מטר על 20 מטר", ובגרמנית גם 20 Meter auf 20.

כמובן, אפשר למצוא חלק גדול מהמלים והביטויים האלו גם בשפות אחרות (את חלקם מצאתי באנגלית ובאיטלקית, בינתיים), גם בצורה של תרגום מילולי מדויק. בכל זאת, אין זה בלתי אפשרי שאני טועה ורבים, אם לא כל הביטויים האלו, הם שכיחים ויומיומיים גם בשפות אחרות, בצורה מדוייקת כל כך ע"פ המודל הגרמני. לכן אשמח לגילויים חדשים ולתיקוני טעויות.

ולמרות כל זאת, נראה לי יותר הגיוני שמבחינה היסטורית הביטויים הללו נכנסו לשימוש בעברית המדוברת דווקא דרך הגרמנית ולא דרך האנגלית או דרך שפות אחרות, אפילו אם יתגלה שהמקור המקורי בהחלט הוא לא בגרמנית.

*אנקדוטה:

המשפט "סביר להניח שאני לא מגלה פה את אמריקה" בהקשרו בפוסט הזכיר לי סיפור אמיתי ומצחיק ששמעתי באוניברסיטת לה ספיינצה ברומא. לפני כמה וכמה עשרות שנים, בתקופה בה הלשונאי, סמיוטיקן, פילוסוף והסופר הנודע אומברטו אקו (Umberto Eco) לימד באוניברסיטת לה ספיינצה, הזדמן לו ללמד במהלך תואר לבלשנות איטלקית סטודנט לא צעיר, שגילה עניין רב בחומר הנלמד.

כשהגיע הרגע לדון עם המרצה בבחירת הנושא לתיזה, הסטודנט הנלהב שלף מתיקו מחברת מלאה עד אפס מקום במלים באיטלקית וברוסית. הוא סיפר לאומברטו אקו שבהיותו עלם צעיר הוא נשלח להילחם בשורות הצבא במלחמת העולם השנייה, ונפל בשבי הרוסי. המסכן, כמובן בלי שלמד לפני כן, בילה כמה שנים טובות בכלא הרוסי, בתנאים ובבידוד שאין צורך לתאר.

אבל, סיפר האיש בהתלהבות, בהיותו בכלא הרוסי הזדמן לו ללמוד את השפה הרוסית לא רע והוא גילה משהו! משהו מהפכני שהפתיע אותו מאוד והוא בטוח לא רק שאקו יתלהב כמוהו מהגילוי, אלא הוא רוצה – הוא כבר הרבה זמן רצה – לכתוב את התיזה שלו על הנושא הזה שהוא גילה, ובוודאות מדובר בתיזה שתשנה את עולם הבלשנות וההיסטוריה של השפה האיטלקית!

ומה הגילוי, שאל אקו? האיש הראה לו את המחברת, מלים על גבי מלים – בטור הימני מלים באיטלקית ובטור השמאלי מלים ברוסית. גיליתי, הוא ענה, שיש כל כך הרבה מלים דומות באיטלקית וברוסית, שזה פשוט לא ייאמן!

אומברטו אקו, שנשאל באחד מראיונותיו מה הסיפור המעניין ביותר שקרה לו בתקופה בה לימד באוניברסיטה, סיפר את הקוריוז הזה. הוא אמר שבלב באמת כבד הוא נאלץ לאכזב את הסטודנט ההוא ולספר לו שהוא לא גילה שום דבר חדש. הבלשנים, כך אמר לו אקו בצער, כשהוא מתאפק לא לצחוק, כבר החל מתחילת המאה ה-19 "גילו" את משפחת השפות האינדו-אירופאיות ואת הקשר ההיסטורי, ולכן גם את הדמיון הלקסיקלי (ובמקרים מסוימים גם תחבירי), בין השפות ההודו-איראניות, האנטוליות, הארמניות, האלבניות, הסלאביות, הבלטיות, הרומאניות, הקלטיות, הגרמאניות וכן הלאה. אתם יכולים לתאר לעצמכם את האכזבה של האיטלקי האומלל, האסיר לשעבר בכלא הרוסי שהאמין שהתגלית שלו תשנה את עולם האקדמיה.



Read Full Post »

הכינו-נא את צקצוקי הלשון, הנה זה מתחיל שוב: האתר Global Language Monitor מדווח כי טוויטר היא מילת השנה לשנת 2009 (במקור: Top Word Of 2009; שלא תחשבו שרק התרגום חסר כל משמעות – כך גם הביטוי המקורי), וכלי התקשורת ברחבי העולם ממהרים לדווח, מבלי לחשוד לרגע שמדובר בתעלול יחסי ציבור (או שפשוט לא אכפת להם). בואו ננסה לקבור את השטות הזאת לפני שהיא תגיע לוואינט מחשבים.

כמה מילים על ה-Global Language Monitor, ברשותכם. האתר הריץ במשך זמן רב קמפיין לקראת הכניסה של המילה המיליון לשפה האנגלית. בבלוג Language Log עקבו אחר הקמפיין התמוה במשך זמן רב: בנג'מין זימר, בגרף מצחיק במיוחד, הראה כיצד המילה המיליון מתואמת באופן פלאי לתאריך יציאת הספר של מנהל האתר. בשלב הזה אתם בטח במתח לדעת מהי המילה המיליון. ובכן, לבסוף התברר שהמילה היא Web 2.0. קצת מביך, לא? אחרי הכל, זאת לא ממש מילה.

אבל מסתבר שהתקשורת מאוד אוהבת שמאכילים אותה בשקרים שיכולים להיות כותרת טובה – ואין בעולם כולו כותרת טובה יותר מאשר זו שמשלבת בין המילים "טוויטר" ו"אובמה" (טיפ לנוכל הישראלי שיחליט לשחזר את השיטה: המילים שלך צריכות להיות "האח הגדול" ו"נינט").

בעלי הסבלנות מביניכם מוזמנים לקרוא את הרשימה המלאה. הפסקה המצחיקה ביותר, על כל פנים, היא זו שמתארת את הליך הבחירה של המילים:

The analysis was completed in late November using GLM’s Predictive Quantities Indicator (PQI), the proprietary algorithm that tracks words and phrases in the media and on the Internet, now including blogs and social media. The words are tracked in relation to frequency, contextual usage and appearance in global media outlets, factoring in long-term trends, short-term changes, momentum and velocity.

תנע ומהירות! אורן זריף לא היה מנסח זאת יותר טוב. יצויין כי מיטב המוחות של הבלוג עובדים בימים אלה על אלגוריתם סודי שיקבע כי "דגש קל" הוא הבלוג הפופולרי ביותר לשנת 2009. האלגוריתם מתבסס על קיבולת, הספק, וזמן חצי-חיים. הישארו עמנו. התוצאות תהינה מפתיעות.

Read Full Post »

קוראים יקרים, תוכלו להגיד לי מה אתם חושבים על המשפטים הבאים? הם האם קבילים בעברית תקינה? אם כן, האם הם תלויים בהקשר מסוים? אני מעוניין לאמת את התחושות שלי עם עוד אנשים לפני שאני מודה בפני המרצה שלי שהוא צודק.

  1. קראתי את המכתב שרינה כתבה אותו.
  2. פגשתי את האיש שדליה מכירה את האישה שאוהבת אותו.
  3. כל אחד מהילדים קורא את המכתב שרינה כתבה אותו.
  4. דינה תמצא את המכתב שהיא מחפשת אותו.
  5. קראתי את המכתב אותו רינה כתבה.
(התחבירנים שבקהל עשויים לזהות חלק מהמשפטים; הם מעובדים ממאמר מרתק למדי שבלשנית מוערכת פירסמה לפני שני עשורים ועדיין רלוונטי היום. למה מעובדים? בשביל הגיוון וכדי להתאים למדיום הנוכחי)

Read Full Post »

נטשה מוזגוביה מדווחת-מתרגמת כתבה של הדיילי טלגרף (הארץ, 24/11/09, הטלגרף חושף: יחסים עכורים ונתק בין הצבא הבריטי לאמריקאי בעיראק, ההדגשה שלי):

"למרות 'היחסים המיוחדים' בינינו לכאורה, אני חושב שמתייחסים אלינו כמו לפורטוגלים", אמר ראש הסגל של סטיוארט, קולונל ג'יי קיי טאנר. "חווינו קושי אמיתי בהתמודדות עם הצבא והארגונים האזרחיים האמריקאיים, שבגלל יוהרה ובגלל הביורוקרטיה, הכתיבו לנו רק דרך אחת: הדרך האמריקאית".

טליה, ששלחה לי את הכתבה, תהתה: כמו לפורטוגלים? מדובר באיזה ביטוי לא מוכר? לצערנו, לא. הנה הפסקה  המקורית מהטלגרף (22/11/09, אנדרו גיליגאן, נחשפה עוינות בין בכירי צבא בריטים ואמריקאים):

In the papers, the British chief of staff in Iraq, Colonel J.K.Tanner, described his US military counterparts as “a group of Martians” for whom “dialogue is alien,” saying: “Despite our so-called ‘special relationship,’ I reckon we were treated no differently to the Portuguese.”

כלומר, בהקשר המקורי: אמור להיות קשר עתיק-יומין ומיוחד בין אמריקאים לבריטים, אבל למעשה הבריטים לא זוכים ליחס מיוחד. אדרבה, מתייחסים אליהם כמו אל כל עם אירופאי אחר שמוצב שם, למשל הפורטוגזים, כְּרוּב העמים האירופים.

[ת' לטליה]

Read Full Post »

איך אומרים דינוזאור בעברית?

ירון לונדון הוא מהאנשים האלה, שכל מה שהם עושים מעניין. בסדרה של פוסטים נדבר על התוכנית האחרונה שלו, לונדון פינת בן יהודה, שהוקרנה ממש לאחרונה בערוץ 10, בה הוא בודק את מצב העברית בארץ היום. בתחילת השנה הסדרה שודרה ב'יס', ואת כל ששת הפרקים עדיין אפשר לראות במלואם ברשת. איזה כיף, ירון לונדון! איזה כיף, עברית!

לא נסקור כאן את הפרקים רק כדי לספר מה קורה בהם אבל כן נעיר היכן הם פספסו; אנחנו ממליצים בחום להקדיש חצי שעה לכל פרק ואח"כ לשוב לכאן ולראות מה הביקורת שלנו. הסדרה בהחלט שווה צפייה (כמו שאמר לי אורן: בסוף כל פרק נדמה שהוא היה קצר מדי, וזה סימן לטלוויזיה טובה) וטוב עשתה אחותי שהפנתה את תשומת לבי אליה, גם אם המסקנות וקדם-ההנחות של לונדון מפוקפקות; כשהוא יוצא להגנה על השפה, כמו שכתוב בכרזה, קדם-ההנחה היא שהשפה בסכנה. אבל למה להקדים את המאוחר.

"אני חושש לגורל הנכס הזה וכעת אצא לבדוק את מצבו"

נקודת המוצא של ירון לונדון, טהרן וקטנונולוג לתפארת, היא שהעברית מידרדרת ומצבה היום בכי רע. כנראה שלונדון אף פעם לא חקר שפה באופן מדעי וגם לא קרא את 'גלגולי לשון' המעולה של גיא דויטשר (אף פעם לא נמאס לנו להמליץ על הספר הזה). כדי לבדוק מה באמת מצב השפה, לונדון יוצא לדבר עם מומחים ומומחים בעיני עצמם. אני מוכרח לומר שנדרכתי כבר בתחילת ההקדמה של הפרק הראשון, כשלונדון העלה את ספיר-וורף מן האוב ואמר על נכדו בן השנתיים: "לשון אמו תדבק בו כצבע עיניו. גם האישיות שלו תושפע ממנה", אבל נכדיו האחרים המיסו את לבי הקר. איזה נכדים חמודים יש לו! ארור תהיה, ירון לונדון! אני אף פעם לא חושב שילדים הם חמודים!

בתפקיד הבלשן הנבון מופיע מאיר שלו, שאומר לא מעט דברי טעם ומציג ראיה מפוכחת אבל אופטימית של המציאות. אולי כדאי לציין שכשהוא אומר ש-"אנחנו מדברים היום את השפה היחידה בעולם שילד יכול לקרוא טקסט שנכתב לפני 3000 שנה ולהבין חלק גדול ממנו", הוא צודק. כי חלק גדול מהזמן היא היתה מתה ולא השתנתה.

בחזרה לבית הספר

לב הפרק הוא בית הספר, ובעיקר הסצינה בה לונדון מדבר עם הילדים על השפה. אתם יודעים, הילדים-של-ימינו, אלה עם השפה הרזה/השטוחה/הדלה שלהם. כשהם מדברים עם לונדון, הם מסבירים בעברית שנשמעת מאוד רזה/שטוחה/דלה דברים מאוד יפים ומאוד נכונים על משלב, על העברת מסרים בצורה יעילה ועל הבדל בין שפה דבורה וכתובה. אני התמוגגתי מאיך שהשפה הרזה/הדלה/השטוחה שכל כך כיף לבקר מצליחה להעביר בצורה מדוייקת כמה נקודות חשובות מאוד. נהדר.

מנהלת אותו בית הספר בחולון חושבת שהשפה של הילדים "מאוד קצרה, רדודה, ואנחנו צריכים להתאים את עצמנו" כדי להבין על מה הם מדברים. לרגע חשבתי שלונדון עומד להגן עליהם, אבל הוא רק שאל אם אולי הדור המבוגר והמלומד יותר צריך להתעקש ולדבר עברית 'יפה'. "אז אנחנו נישמע כמו דינוזאורים" היא התשובה של המנהלת, שכנראה מקוננת על כך שהילדים-של-ימינו לא יודעים מה זה "וחמור אבוס בעליו" (אם להיות הוגן, גם אני הזדעזעתי קצת מאוצר המילים הדל שלהם).

וזהו, לא עברו 13 וחצי דקות מהפרק הראשון בסדרה וכבר נכנס לתמונה "פרופ' גלעד צוקרמן, בלשן". זהו הבלשן הראשון בו נתקלים הצופים, אולי הראשון בו הם נתקלים בכל חייהם: אותו אחד שמחזיק בתיאוריות קלות-להפרכה על אותה העברית ממש שבעניינה הוא מתראיין. נו שויין. הוא מגן על "הדובר הילידי" וזכויותיו בעניין "עשר שקל" ו"יש לי את הספר" וטוען ששפה מדוברת באה טבעי ושפה כתובה נרכשת, אבל לא בצורה משכנעת למדי עבור טיפוס כמו לונדון. כאן חייבים להגיד שצוקרמן ודאי ערך עם לונדון שיחה ארוכה ומלאת טיעונים חכמים, אבל אני משער שרובה נחתכה בעריכה.

ובכל זאת, כשלונדון שואל את צוקרמן אם "ההרזיה" של השפה המדוברת לא מפריעה לו – כבר לא לובשים בגד אלא שמים בגד, כבר לא חובשים כובע אלא שמים כובע – אני שואל את עצמי איפה גבי דנון כשצריך אותו בשביל להסביר על הדקויות החדשות שנוצרות בשפה; היא מרזה מצד אחד ומתפטמת מצד שני. צוקרמן מודיע ש"הפסדנו ניואנסים מיוחדים, ללא ספק, אבל אנחנו הרווחנו כל כך הרבה ניואנסים חדשים, שיכול להיות שאתה לא שם לב אליהם." מה שנכון! ואני בטוח ששאר השיחה עם צוקרמן היתה מעניינת מאוד אבל לא זכינו לראות אותה (מקטעים נוספים ממנה מופיעים בפרקים הבאים).

המלמדה ללשון העברית

כשלונדון מסתכל על הארוניות של התלמידים, צורות כתובות כמו "בר נחמיאס הכוסיט XD" עושות עליו רושם נורא (את הסמיילי XD הוא לא הבין בכלל), אבל חידושים כמו "נינטושית/ברבית אני אוהבת אותך … בסוגריים אחותך האוהבת" חולפים לידו כאילו כלום. נינטושית? בסוגריים? אני לא יודע מה אתכם, אבל בתור מישהו שמנסה לחקור איך אנשים משתמשים בשפה, אני מתפעל כל פעם מחדש איזו יצירתיות יש לילדים-של-ימינו.

מאיר שלו שוב מתפקד בתור המבוגר האחראי כשהוא מחווה דעה על "שתי שקל", על תהליכים מואצים ששפות אחרות עברו במשך מאות שנים ועברית עוברת במשך עשורים בודדים (אני לא בטוח לגבי זה) ועל סלנג. את לונדון זה לא משכנע והוא מלין באוזני דן כנר באולפני קול ישראל על כך ש-"העברית מתפתחת, משתחררת מאיתנו!" דווקא האחרון מסביר שזו בדיוק הסיבה שהוא אינו "כופה אותה על אחרים". אז "שתי מצודות" נפלו ללונדון, ביה"ס והרדיו הממלכתי, והוא הולך למגדל המשמר האחרון – האקדמיה ללשון (או המלמדה, כמו שיעל קוראת לה).

זה באמת נחמד לצפות בדיון על "שנמוך" באקדמיה; מתקבל הרושם שחברי האקדמיה מבינים את מקומם ואת מקומה. אפילו משה בר-אשר, נשיא האקדמיה, עורר מעט סימפטיה כשסיפר על ההבדל בין הֶחַלה ויישום (אפליקציה) ועל מפח נפש, פחי נפש ותסכול. לתסכולו הרב, הציבור יצר את המילה מתוסכל כשהיה צורך בצורת בינוני, והאקדמיה היתה חייבת לקבל אותה: "אז מה תעשה עם פחי נפש? איך תגיד, 'מפויח נפש', 'מפוחת נפש'? XD".

אבל בר-אשר איבד אצלי נקודות כשלונדון הקשה עליו עם הטענה הרגילה: הילדים-של-היום משתמשים בקריאות ותנועות ידיים ולא מצליחים להביע רעיונות מופשטים ומורכבים. לתדהמתי, בר-אשר מסכים ומפיל את התיק לא רק על המורים ללשון אלא על כל המורים כולם, שלדידו צריכים לדבר יפה. כן, זו הבעיה של העברית בימינו – המורים צריכים לדבר עברית צחה יותר, ואז התלמידים יפסיקו לשנות את השפה כדי שתתאים לצרכיהם. זה באמת נשיא האקדמיה? ברצינות? אני מניח שחתכו את החלקים בהם הוא אמר דברים נבונים אבל משעממים, לא כמו הפנינה הבאה: "מערכת החינוך מועלת בתפקידה … משרד החינוך משתתף בקבורה של תרבות ישראל." (כך ממש! קבורתה. של. תרבות. ישראל.)

שרתה השיבה בשכליכם

"כיצד יש לקרוא לסכין החשמלית הגוזזת במחלפות השווארמה", שואל אברי גלעד את מאזיניו ב"מילה האחרונה". לונדון מחמיא להם על פינת יצירת הסלנג, משום שלדבריו אין עוד תוכנית אקטואליה שעוסקת בעברית כבת שעשועים, אם כי אני יכול לחשוב על תוכנית או שתיים (האם הן תוכניות אקטואליה, זו כבר שאלה אחרת). גלעד עצמו מרגיש תחושה של שליחות אחרי שבתחילת הקריירה שלו הוא המציא המון סלנג וכך, במשתמע, השחית את הנוער. אברי גלעד, שמע-נא: סלנג לא משחית את הנוער; שותפיך להנחיית התוכנית עירית לינור וקובי אריאלי משחיתים את הנוער.

ג'קי לוי מתפייט לעומתו ואומר שכולנו "נכדים לסבאים וסבתות שלא דיברו בשפה שלנו", ושאנחנו מדברים היום עברית במסגרת "ההיווצרות המתמדת של שפה שבמשך 2000 שנה היתה מתה". למרבה ההפתעה, הוא מגיע למסקנה ההפוכה: אנחנו לא מחדשים את השפה, בדיוק כמו שכל שפה אחרת מתחדשת תמידית. "אנחנו מוציאים משהו מהבוידעם". וכך הוא מסכם את הקו המנחה של הסדרה: הושיעו, יהודים, הושיעו. שפתנו הולכת לעזאזל.

"זרקה השיבה בשכליכם", מתלוצץ לונדון עם גלעד ולוי, בעוד הכתוביות של ערוץ 10 מציגות בטעות "שרתה השיבה בשכליכם" (אולי כדאי לשלוח אותן לבית ספר בחולון?). אני מניח שאת הטעות הזו לונדון לא ראה, ואת הפרק הוא מסיים בגן ילדים. להפתעתו ולשמחתו, השהייה במחיצת הילדים הקטנים מנחמת אותו: "עודני חרד לגורל [השפה], אבל היאוש שלי הרבה יותר נוח." הילדים יודעים לא רק מה פירוש אגודל ואצבע אלא גם קמיצה וזרת, ולונדון מאושר. הוא אפילו מאושר כשהם אומרים לו שהוא שמן. טוב, אלה לא בדיוק הימים של 'מסיבת גן', אבל גם זו תוכנית לא רעה בכלל.

Read Full Post »

חטיבת הדיאלקטולוגיה של הבלוג עומדת לעשות מעשה נדיר ולבלוג על נושא שהבטחנו לבלוג עליו: אנגלית אמריקאית מול אנגלית בריטית. דפנה שיזף שאלה לא מזמן לגבי הבדלים בין השתיים:

מישהו מכותבי/קוראי הבלוג יכול להביע את דעתו על השאלה האם יש הבדל *תחבירי* בין אנגלית אמריקאית תיקניות לאנגלית בריטית תיקיית?

ראשית, יש לא מעט הבדלים באוצר המילים בין שני הלהגים. אלה פחות מעניינים אותנו כרגע, אבל שווה להגיד משהו לגביהם לפני שעוברים להבדלים התחביריים.

לקסיקון

ג'ורג' ברנארד שו מצוטט בכותרת הרשומה הזו כאומר שהבריטים והאמריקאים הם שני עמים שביניהם מפרידה שפה משותפת. מהציטוט הזה שואבת ד"ר לין מרפי, בלשנית מאונ' סאסקס (ואמריקאית במקור), את השם לבלוג שלה – Separated by a Common Language. ד"ר מרפי גרה באנגליה כמעט עשור אבל מילים רבות עדיין מפתיעות אותה. בלי קשר לחוויותיה של ד"ר מרפי, הנה כמה מהפריטים הלקסיקלים (ככה אומרים "מילים" בבלשנית) האהובים עליי:

  • pants – בבריטית, המשמעות היא תחתונים. חד וחלק. מכנסיים הם trousers. באנגלית אמריקאית מדובר ב-underpants ו-pants.
  • robin – זו ציפור שונה בשני הלהגים.
  • biscuit – באמריקאית ביסקוויט הוא מלוח, בבריטית ביסקוויט זו גם המילה לעוגיה. למעשה עניין העוגיות מורכב ביותר בשני הדיאלקטים. המילה האמריקאית לעוגיה מתוקה היא cookie, שבכלל הגיעה באמצעות מלחים הולנדים במאה ה-18.
  • קללות. אבל זה כבר עולם ומלואו.

תחביר

שלא במפתיע, רוב ההבדלים התחביריים אינם תהומיים. למעשה, רובם נוגעים למילות יחס:

  • בריטית: Go to hospital – להתאשפז
    בריטית: Go to the hospital – ללכת לבי"ח בתור מבקרים
    אמריקאית: Go to the hospital – בשני המובנים
  • Of בפעלי תנועה: אני לא יודע עד כמה זה באמת קיים אבל נהוג לטעון שהבריטים מוסיפים of כשהאמריקאים לא. וכך look out of the window לעומת look out the window, וכן הלאה.

אבל לא רק:

  • בריטית: Have you got X – האם יש לך X?
    אמריקאית: Do you have X – האם יש לך X?
  • שם עצם קיבוצי בתור רבים – על זה בן לי דיבר בתשובה שלו לדפנה. בשני הלהגים, אפשר להגיד דבר כזה: The committee is inviting presentations. בבריטית, ורק בבריטית, אפשר להגיד גם: The committee are inviting presentations. זה עובד גם עם שמות עצם אחרים: The government are וכן הלאה. מארק ליברמן מאונ' פנסילבניה (האב הרוחני שלנו) בדק את העניין אמפירית בלאנגואג' לוג וגילה שבסופו של דבר בשני הלהגים נוטים להשתמש בצורת היחיד הרבה יותר.

מה שביניהם

ישנם נושאים נוספים כמו סלנג והגייה, אבל הם מתועדים בצורה טובה יותר. יותר מהכל אני מתרשם שבריטי ואמריקאי פשוט לא יגידו את אותו המשפט באותה הצורה, בעיקר כי יש הבדל גדול מדי באוצר המילים.

לסיום הפוסט האנגלו-אמריקאי הזה, הנה משהו נחמד: מלכת אנגליה ונשיאי ארה"ב לאורך השנים (בבלוג שמעוצב יפה מאוד. מזכיר לי בלוגים מסוימים. אולי את זה?). כמו שאמרה ידידה: "איפשהו בין טרומן לאייזנהאור אמרתי OMG".

Read Full Post »

דסק התרגום נזכר בכתבה שהיתה בשבוע שעבר ב'הארץ' על המתרגם והמלחין דורי פרנס, שעוסק מזה זמן רב בתרגום שייקספיר ומחזאים אחרים לעברית. פרנס מעלה כעת את תרגומיו לאתר שייקספיר ושות', וכך הוא כותב שם:

כיוון שכבר שנים אני מתרגם ממחזות שייקספיר ובני תקופתו –

וכיוון שאני מתכוון להמשיך ולתרגם אותם –

וכיוון שמדי פעם מבקשים ממני לקרוא את התרגומים –

וכיוון שנמאס לשמוע מהוצאות הספרים ששייקספיר לא מסחרי, ושבלי תמיכות וקרנות וועדות איש לא ייקח את הסיכון להוציא סדרה של תרגומי שייקספיר (ובוודאי לא של מחזאים פחות ידועים בני דורו) – […]

החלטתי להקים את האתר הזה. […]

תוך כדי העבודה על הקמת האתר, מצא חן בעיני הרעיון יותר ויותר. הפורמט האינטרנטי כבר לא נראה לי כמין ברירת מחדל מול המצב, אלא כצורה כמעט אידיאלית (לי) של פרסום התרגומים – כי, שלא כמו בספר, אפשר כל הזמן לתקן, לשפץ, לשנות, לעדכן. זה לא נעול, סגור וגמור.

בכתבה בעיתון, מיכאל הנדלזלץ תוהה:

אם התרגומים של דורי פרנס […] מוצעים לקוראים חינם, והם יכולים לקרוא בהם ואף להדפיס אותם, פוחתים עוד יותר הסיכויים שמו"לים יקחו על עצמם להוציא תרגומי שייקספיר או בני זמנו. […] המו"לים לא ששו להוציא לאור שייקספיר גם בלעדיו. אחרים מוזמנים ללכת בעקבותיו, ואז אולי המו"לים שחוששים עכשיו להמר על שייקספיר בספר, יבינו שכדאי להם לנסות להצטרף לטרנד (אם יהיה כזה, כמובן). האם דורי פרנס והאינטרנט יהפכו את שייקספיר בעברית ללהיט מו"לי? בארץ שבה "המלט" רץ זה חמש שנים מ-800 הצגות רצופות (בתרגום כרמי ובעדכון אלמגור) זה אולי לא מופרך.

[ת' לטליה]

Read Full Post »

Older Posts »