מלחמת האקדמיה הסמולנית בשפה העברית, או משהו

כתבה מסקרנת היתה לא מזמן ב'הארץ' על לשון ההרצאות בכינוס האגודה הבינלאומית ללימודי ישראל. כותרת המשנה (מלחמת האקדמיה העברית בשפה האנגלית, רויטל חובל, 12/10/2012):

קשה לתאר אבסורד גדול יותר: כנס של אגודה בינלאומית ללימודי ישראל התנהל כולו באנגלית, לא בעברית. כעת, אחרי סיומו, התפתחה מלחמת שפות שלא מביישת את קודמתה, זו שנוהלה לפני כמעט מאה שנה

החצי הראשון של הכתבה מבהיר מה קרה: מספר חוקרים התלוננו שההרצאות בכנס ניתנות באנגלית ולא בעברית, ואחרים ענו שמדובר בארגון בינלאומי שמנהל את כנסיו וכתביו באנגלית ופתוח לחוקרים מכל העולם. זה הכל. אבל זה כנראה לא מעניין מספיק לכתבה שלמה, אז חובל ממשיכה הלאה:

הכנס בחיפה חשף שני סודות שעד כה לא נטו לדבר עליהם: האחד הוא, שחוקרי התרבות העברית לא שולטים בעברית כמו שהם מציגים והשני, חוסר הכבוד של האקדמיה הישראלית לשפה העברית.

מה לעשות שאף אחד לא מדבר כאן על התרבות העברית. מדובר באגודה בינלאומית שנוסדה בכלל בארה"ב והיא חלק מארגון-גג אמריקאי. אתר האגודה מבהיר שהחברות בה פתוחה לכל מי שעוסק במחקר מלומד של ישראל, התנועה הציונית, או הקהילה הציונית בפלשתינה. בישראל מדברים שלל שפות, בקרב גדולי התנועה הציונית היו כמה ספצים בגרמנית, יידיש וברוסית, וגם בפלשתינה דיברו יותר מאשר רק עברית. אז מאיפה הדרישה שהחברים באגודה ישלטו בעברית? למיטב ידיעתי אין דרישה כזו כלל.

אחת לשלוש שנים בערך נודד הכינוס השנתי לישראל. עכשיו, אם מעיינים בתוכניות הכנסים הקודמים ניתן לראות שבאמת רוב המרצים הם ישראלים (לפחות על פי שמותיהם). אבל עדיין אין סיבה לחשוב שחוקרי ישראל לאורך השנים הם בהכרח חוקרי התרבות העברית וחובה עליהם לדעת עברית על בוריה. אם יורשה לי, אני חוקר היבטים מסוימם של שפת הסימנים האמריקנית אבל אני לא שולט בה מספיק בשפה בשביל להעביר הרצאה בשס"א בלי להביך את עצמי ואת הקהל שלי.

אפשר לחלץ טענה לפיה הכנסים שנערכים בארץ ראוי שיהיו דו-לשוניים, ואין ספק שזה עניין בו האגודה ללימודי ישראל יכולה לדון ולהחליט. פרופ' גור אלרואי מעלה טיעון אחד בכתבה:

"אחת ממטרות האגודה היא להשפיע על השיח הציבורי ואם שפת הכנס בארץ היא באנגלית, זה לא משרת את המטרה, להפך, זה מביא לניכור ולהתנשאות. לא אחת בכנסים המתקיימים בארץ, יש מושבים שבהם כל הדוברים ישראלים, הנוכחים באולם ישראלים, ובכל זאת מדברים אנגלית. זה מאולץ, לא טבעי ואפילו פתטי".

הרבה מאוד דברים נכוחים מופיעים בעברית אבל עדיין לא משפיעים על קובעי המדיניות (מחקרים, כתבות בעיתונים, תחקירים בטלוויזיה, רשומות בבלוגים). אבל בסדר, זו נקודה טובה. שוב, האגודה יכולה לדון בכך ולהחליט. עוד לא הגענו ל"חוסר כבוד של האקדמיה לשפה העברית" שהובטח לנו בכתבה. הטענה הזו שאובה כנראה מדבריה של פרופ' זהר שביט:

"באקדמיה בישראל קיים נוהג בזוי לכבד כל פרסום שלא בעברית ולזלזל בפרסומים בעברית. האבסורד הוא שמאמר בכתב עת נידח בעולם ייחשב יותר מאשר מאמר שהתקבל לפרסום בכתב עת ישראלי מכובד. בעבר אף פנו אלי מהטכניון ושאלו אותי אם כתב העת קתדרה – כתב העת החשוב ביותר בלימודי ארץ ישראל – מכובד מספיק. לא ידעתי אם לצחוק או לבכות."

עכשיו הגענו ללב העניין, אבל שימו לב שבינו ובין נושא הכתבה אין קשר של ממש. יש מקום לדון בטענתה של שביט, אבל כמו שהיא אומרת בעצמה:

"לצערי אני נתקלת יותר ויותר בחברי סגל שמתקשים לכתוב ולהרצות בעברית, מן הסיבה הפשוטה שאין להם די הזדמנויות להתנסות בכך. להערכתי, זה נובע ממה שאני מכנה ההעדפה הישראלית אפריורית לתוצרת חוץ, וזה כבר נושא לדיון נפרד שבמרכזו עומדת השאלה של מידת המחויבות של האקדמיה הישראלית לתרבות ולשפה העבריות".

אכן, דיון נפרד.

שלוש הערות לסיום. ראשית, ישנם כנסים בינלאומיים שנערכים בשפות שאינם אנגלית. מטבע הדברים, הממצאים המפורסמים בהם פחות נגישים למי שאינם דוברים את השפה. עמיתה סיפרה לי לא מזמן על כנס שבו כל דובר היה רשאי להרצות בשפת אמו: ההרצאה המרשימה ביותר היתה של חוקרת צעירה ונלהבת מאיטליה, אך לרוע המזל אף אחד בקהל לא הבין על מה היא דיברה. אני מתרשם שבגרמניה ובצרפת מתקיים מספר רב יחסית של כנסים בשפה המקומית ולא באנגלית, מה שכמובן מגביל את ההשתתפות בהם.

שנית, כדאי להדגיש שוב שבכתבה מדובר באגודה בינלאומית ללימודי ישראל. בארץ מאורגן מספר מבורך של כנסים בנושאי הקשורים לעברית. רק בחודשיים האחרונים הגיעו לתיבת הדוא"ל שלי הזמנות וקולות קוראים לכינוסים הבאים: יום עיון לרכזי לימודי לשון, כנס על היברידיזציה בשפה ובטבע, הכינוס השנתי של החוג הישראלי לבלשנות, האגודה הישראלית לחקר שפה וחברה (בעברית, ערבית ואנגלית!), כנס 'לשון ראשון', יום עיון 'העברית לאן', הכינוס השנתי לספרות ילדים ונוער, וכנס בינלאומי בנושא רב-לשוניות ורב-תרבותיות בהפרעות בתקשורת (בעברית ובאנגלית). יום עיון מוצלח במיוחד נערך לפני שנה וחצי באוניברסיטת חיפה כפי שסקרנו כאן. כמובן שאין לתמוה על כך שנערכים כנסים בעברית — אבל זו בדיוק הנקודה.

שלישית, הכתבה ב'הארץ' מסתיימת במשפט התמוה הבא:

שביט המוכרת כאשת שמאל קובעת: "אני סבורה שלאנשי הסגל האקדמי צריכה להיות מעבר למחויבות המקצועית לעברית, גם מחויבות לאומית אליה".

כנראה כי הנושא כל כך חמור שאפילו אנשי שמאל, שכידוע אין להם שום מחויבות לאומית, חושבים ככה?

Read Full Post »

תושבי ארה"ב מתאהבים במתורגמני שפת הסימנים האמריקאית; ובארץ מקצצים

כידוע, עוד מעט הולכים לבחירות. וכידוע, הסיבה שהולכים לבחירות היא שהממשלה לא הצליחה (או לא רצתה) להעביר תקציב. אבל כשאין תקציב, אין הקצאה מתאימה לשירותים שונים.

סל התקשורת של משרד הרווחה עומד על סכום מסוים הכולל בתוכו שירותי תרגום עבור אוכלוסיית החירשים וכבדי השמיעה, סכום שנמוך משמעותית ממה שהאוכלוסיה באמת צריכה. בשנים האחרונות משרד הרווחה ומשרד התקשורת הצליחו להעביר כספים בתוך המערכת ולהגדיל את ההקצאה עבור שירותי התרגום, אבל עכשיו שאין תקציב חדש ההקצאה חוזרת למצב ההתחלתי מהעשור הקודם. במילים אחרות: קיצוץ בסל התקשורת מבלי לעשות דבר.

כך למדתי מהודעות שפורסמו לאחרונה ע"י גופים דוגמת המכון לקידום החירש ואגודת החירשים בישראל, שמתכננים הפגנה מול הקריה ביום ראשון, 30/1. במכון לקידום החירש הכינו סרטון קצר (עם כתוביות תרגום) שמסביר במה מדובר. הם מקשרים למכתב שנשלח לשר כחלון כמו גם לתשובה הלאקונית של משרד הרווחה. באגודת החירשים הכינו סרטון עם פרטים נוספים שמיועד בעיקר לאנשי הקהילה. ההפגנה מתוכננת לשעה 10:00.

תרגום משפות סימנים ולשפות סימנים הוא נושא קרוב ללבי, ואחת הרשומות שאני הכי גאה בהן באתר הזה היא הסקירה על תרגום שירים. ההתפתחויות האחרונות הזכירו לי שבעוד חבריי נאלצים להיאבק על שירותים בסיסיים, ארה"ב חוותה לא מזמן רומן עם מתורגמנית לשפת הסימנים האמריקאית (שס"א) בשם לידיה קאליס.

קאליס: 'הגרוע מכל עוד לפנינו'. מתוך הכתבה ב-The Atlantic

קאליס היתה המתורגמנית של ראש העיר ניו יורק במהלך סופת ההוריקן סנדי. עבור אמריקנים רבים זו היתה ההזדמנות הראשונה לראות מתורגמנית עובדת, וההתפעלות הגיעה לרמות מוגזמות מעט מהיכולות התיאטרליות-כביכול שלה. קחו לדוגמה את הטאמבלר (מיקרו-בלוג) שמתעד את הבעות הפנים שלה. קוראי 'דגש קל' כבר יודעים שהבעות פנים הן חלק אינטגרלי מהדקדוק של שפות סימנים ואין בהן משהו אקזוטי מדי, אבל לרוע המזל לא כולם מתורבתים ומחונכים כמו קוראי 'דגש קל'. מה שקרה הוא שנוצר גל של אהדה לקאליס, אבל מכל הסיבות הלא נכונות: גולשים היללו אותה על ה"אקספרסיביות" שלה, תושבי העיר אמרו שהיא שחקנית מעולה, אבל בשורה התחתונה כל ההתלהבות היתה לריק: לא היה שום דבר מיוחד ב"הופעה" של קאליס, היא פשוט סימנה שס"א כרגיל. הפונולוג אריק באקוביץ' כינה את התופעה language exotification, כלומר התייחסות לשפה מסוימת כאל אקזוטית ומיוחדת. הבעיה היא שכך גורמים לשפה להיראות פחות כשפה סטנדרטית ויותר כמשהו מוזר ומשונה. הנה הטור של באקוביץ'.

כשניסיתי להסביר את זה לחבריי בארה"ב, השתמשתי באנלוגיה לחיקויים של סינים שהיו נפוצים בזמנו. היום כבר אי אפשר לומר "צ'י צ'ונג צ'אן" ולהעמיד פנים שאתה סיני – זה נחשב פוגעני. הצורה שבה שס"א משתמשת בהבעות פנים "מרתקת" בדיוק באותה מידה שהצלילים של שפה כמו מנדרינית "מרתקים" או שכל העיצורים הגרוניים בעברית "מרתקים". יותר מזה, הבעות הפנים של שס"א "מרתקות" בדיוק כמו שפרוסות הבשר הרכות שאנחנו מכים אחת בשנייה כדי ליצור צלילים (מה שאנחנו מכנים "שפתיים" או "לשון") הן "מרתקות". הדבר חשוב שבעתיים עבור מיעוטים ואוכלוסיות שחוו דיכוי בעבר הלא רחוק — כמו החירשים, ולהבדיל, מהגרים מהמזרח הרחוק בארה"ב — אשר נסמכים על השפה שלהם כמאפיין מהותי בתרבותם.

שני דברים קרו כתוצאה מהעניין שקאלאס משכה, האחד מצער והאחד משמח. מצד אחד, תוכניות טלוויזיה שונות הריצו מערכונים עם דמות שחיקתה את קאלאס. לרוב היה מדובר במערכונים בטעם רע שהעליבו מסמנים רבים, גם אם הם לא התכוונו לכך. כמה היו בטעם רע במיוחד. הנה דוגמאות לשני מכתבים רהוטים שהתלוננו על מערכון גרוע במיוחד (לא אקשר אליו – מדובר בבזבוז איום של זמן).

מצד שני, שס"א זכתה להתעניינות מחודשת. מאמר מצוין מאת אקירה אוקרנט הסביר בדיוק מה קאליס עושה כשהיא מתרגמת את ראש העיר בלומברג, בלווית תמונות להמחשה. יוזמות כגון זו לתיעוד מונחים מדעיים קיבלו תשומת לב רבה יותר, וקאליס עצמה הוזמנה להדגים את הסימנים החדשים ולתרגם לשס"א את הכתבה שפורסמה בנושא בניו יורק טיימס.

לידיה קאליס היא פשוט מתורגמנית מקצוענית, חלק מתעשייה חשובה ומשגשגת. המתורגמנים בארץ לא זוכים לתשומת לב כזו, אבל זו לא סיבה להגביל את הנגישות לשירותים שלהם. עדכונים נוספים על מאבק החירשים ועל ההפגנה ביום ראשון ניתן למצוא באתרי המכון לקידום החירש ואגודת החירשים בישראל.

Read Full Post »

אתפוס רימון ביום שמש יפה

תכינו כוס תה, כי הרשומה הזו כוללת הרבה סרטוני וידאו יפהפיים בשפות סימנים. אם אין לכם זמן, אני ממליץ לצפות בסרטון הראשון ובסרטון האחרון; השניים האלה היפנטו אותי למשך ימים שלמים לאחרונה. למעשה מדובר כאן בתרגומים לשפות סימנים של שירים ידועים. אבל כשתרגום הוא מוצלח הוא מקפל בתוכו תרבות שלמה ולא רק טקסט.

כידוע, קהילות החירשים וכבדי השמיעה מסביב לעולם משתמשות בשפות סימנים שונות, נפרדות אחת מהשנייה כפי ששפות דְבוּרות שונות אחת מהשנייה. שפה היא הרי תרבות, ותרבות שלמה צומחת יחד עם הקהילות הללו. הקהילה המבוססת והמגובשת ביותר היא אולי קהילת החירשים בארה"ב, ושם נהוג להקליט תרגומים — או אולי נכון יותר לומר עיבודים — לשירים מוכרים. ככה גם החירשים זוכים ליהנות מהיצירות וגם השומעים זוכים להיחשף לשפה אחרת ולצורת הבעה אחרת. בארץ המנהג הזה קיים בקטנה, אז מה שמחתי לראות את הסרטון הבא של בחור בשם עידן סעדה, שמסמן את "ביום שמש יפה" של עברי לידר בשפת הסימנים הישראלית (שס"י): [עדכון: הבנתי שהליקון חוסמים את הסרטון הזה בארץ. שאלתי את סעדה אם זה בסדר להפנות אנשים לגירסה אחרת של הסרטון ואני מחכה לתשובה. בינתיים ניתן להשתמש בשירותים דוגמת 'הסתר-נא את החמור שלי' כדי לגלוש בהיחבא]

איזה יופי! אז אמנם ברור שסעדה לא מסמן שס"י מלידה, אבל התוצאה מקסימה. יש מספר קטעים שבהם סעדה מרשה לעצמו להתרחק מהתרגום המילולי, והתוצאה שוטפת אפילו יותר (למשל כשהוא מסמן 'להכשיל אותי' במקום "שמה לי רגל"). מצד שני, היזהרו ממילת היחס 'ל-' שלמיטב ידיעתי לא קיימת בשס"י טבעית. הנה הסרטון השני של סעדה, גם הוא יפה עד מאוד ('עדיין ריק' של לירן דנינו):

שוב, סעדה אינו הראשון שמתרגם שירים מעברית לשס"י, אבל הוא עושה את זה היטב ואני מקווה שהגל הזה יתפוס תאוצה.

עכשיו, רבים מקוראינו ודאי זוכרים את תשדיר 'אני ואתה נשנה את העולם' של פרוייקט 'תעביר את זה הלאה'…

…ובנוסף אפשר לראות ברשת את הגירסה הכוריאוגרפית של שרה לנסמן ל-לכל איש יש שם בטקס יום השואה מלפני כמה שנים. כמו כן, להקת ח"מ ('חירשים מופיעים', אם הבנתי נכון) מופיעה באירועים שונים.

אבל הלהיט האמיתי הוא אנשים שלומדים שפת סימנים ומחליטים לתרגם שירים בצורה מקורית לחלוטין. הנה אחד הסרטונים המפורסמים (שתי מיליון צפיות!), ביצוע מרנין בשפת הסימנים האמריקאית (שס"א או ASL) ל-Party in the USA של מיילי סיירוס:

זה תופס גם אצל הזמרים עצמם: האמנית האוסטרלית סיה כללה תרגום מילולי ומסוגנן לשס"א בשירהּ Soon We'll be Found. במקרה הזה שפת הסימנים עזרה לי להבין את האנגלית, ולא ההיפך:

כשרציתי לבדוק אם הלהקה הגרמניה האהובה עליי זכתה לעיבודים בשפת הסימנים הגרמנית (DGS) התאכזבתי, אבל כן מצאתי למשל גירסה קצרה לשיר Grenade של הזמר האמריקאי ברונו מארס, שאומרים לי שזה מה שהילדים שומעים היום בדיסקוטקים. מרגישים את ההבדל בסימון מהסגנון האמריקאי, למרות שרגש לא חסר כאן. נדגום בקצרה:

לא מאוד התרשמתי מהגירסה הזו, משום שהתרגום קצת מילולי לטעמי. למשל בשורה שבה מארס אומר שהוא מוכן להשליך את עצמו מול רכבת משא אם אהובתו רק תבקש (דקה 0:58), ציפיתי שהמסמנת תשתמש במרחב על מנת להביע את הסצנה כפי שנהוג בשפה שלה. אבל אז, איזו הפתעה חיכתה לי כשחיפשתי להשוות עם גירסה בשפת הסימנים האמריקאית (ASL). הרשו לי להציג את הגירסה המדהימה של קלי גריר, ואז אספר לכם למה כל כך התפעלתי:

מה אין בעיבוד הזה! הבעות הפנים מושלמות: בשפות סימנים יש להן הן תפקיד דקדוקי (להבעת שאלה, למשל) והן תפקיד רגשי (והבעת רגשות לא חסרה בשיר הזה). הסימנים מדויקים: יש כאן לא מעט סלנג ASL וסימנים שלא כולם מכירים. השימוש בגוף מעולה: גריר מפנה את הגוף שלה לצדדים שונים כדי להביע תפקידים שונים (המספר ואהובתו), מה שאנחנו קוראים 'הסטת זהות'. התרגום חופשי למדי, וכתוצאה מכך הוא גם זורם ונראה טבעי מאוד. ובעיקר, השימוש האמנותי בתרגום מפעים. שימו לב לסימן "אני-אוהב-אותך" (זרת, אצבע ואגודל זקופות; אמה וקמיצה מקופלות. ככה) שמופיע לכל אורך השיר: כך המסמנת מביעה את החזרה הנואשת של מארס בצורה מקבילה בשפה שלה. אבל זה לא רק זה. הפזמון הוא יצירת מופת לשונית: כל הפעילות סובבת, פיזית ממש, סביב הלב. כשמארס שר שהוא יתפוס רימון עבור אהובתו [דקה 0:40], גריר מסמנת את הרימון על הלב שלה וגורמת לו להתפוצץ שם, כאילו שהלב שלה מתפוצץ. כשמארס שר בשורה הבאה על כך שהוא יניח את ידו על להב וייחתך, גריר מסמנת את הכל ליד הלב ובסוף מסמנת את החיתוך על הלב ממש. ואז, כשמארס אומר שהוא יקפוץ מול הרכבת, המסמנת עושה יותר מאשר להשתמש ביד אחת בשביל לסמל את האיש וביד השנייה בשביל לסמל את הרכבת, כפי שציפיתי. צפו בפזמון שוב: כשהרכבת פוגעת באיש, הוא עף אחורה והופך לסימן המוכר "אני-אוהב-אותך", כאילו כדי לומר שזו הסיבה; שהמספר אמנם נדרס ע"י רכבת, אבל הוא עדיין מאוהב. ואת כל זה המסמנת מביעה במחי תנועה אחת.

אולי לא יפתיע אתכם שחבריי למשרד חושבים שקרה לי משהו מרוב שאני צופה בסרטון הזה כל היום.

כאמור, יש ברשת המון גירסאות ועיבודים לשירים, בעיקר בשס"א. וזו רק ההתחלה: יש גם קומיקאים אמריקנים שיודעים שס"א (לרוב אלה בנים להורים חירשים) שעושים תרגומים מילוליים-בכוונה לשירים, אבל זה כבר למתקדמים. אולי בפעם הבאה. עד אז אפשר לקחת עוד לגימה מהתה ואולי לקרוא איזה ספר טוב על שפות סימנים.

ואת כל הסרטונים האלה אעלה בהדרגה לעמוד הפייסבוק שלנו, משם תוכלו לשתף אותם כאוות נפשכם.

[ת' לאילן ולעירית]

Read Full Post »

מכתבים להעורך: חקירת ארגוני השמאל או מחקר ארגוני השמאל

ידידתי צ' ביקשה ממני חוות דעת בלשנית על ההתבטאות הבאה של ח"כ פאינה קירשנבאום (ישראל ביתנו), יוזמת רעיון ועדת החקירה הפרלמנטרית לארגוני השמאל (הארץ, 20/7/11):

"כולנו מרגישים שיש כאן בעיה ולכן הצעתי להקים ועדת חקירה פרלמנטרית – לא מהמילה חקירה כמו במשטרה, אלא מחקר. אני רוצה לבדוק."

את נוסח הצעת החוק לא הצלחתי למצוא באתר הכנסת.
צ' שאלה לדעתי על ההתפלפלות הלשונית המעניינת הזו, כלומר היכן עובר הקו הלשוני בין חקירה ובין מחקר. אני לא חוקר עברית במקצועי אבל בואו נראה מה אפשר לדרדס כאן. נתחיל במילון האטימולוגי של קליין. הוא מתרגם את חקירה כך: 1. examination, investigation [מעברית בתר-מקראית]. 2. research [מהעברית החדשה]. הוא מפנה כמובן לפועל 'חקר': 1. to search, examine, investigate. 2. explore, spy out. לגבי מחקר, הפירוש הראשון שלו הוא מהעברית המקראית והשני מהעברית המודרנית: 1. inmost depth, recess, על שום המילה היחידאית מחקרי-ארץ (שגזנציוס מקביל ל"מרחקי ארץ") מתהילים צ"ה, ד'. 2. study, research.

אז הלקסיקוגרפיה של קליין מתעדת את חקירה כמילה כללית למדי שזכתה בעברית המודרנית לפירוש נוסף של מה שאנו מכנים היום מחקר. המילה מחקר עצמה לא היתה קיימת בעברית המקראית.

אבן שושן מציין דברים דומים. חקירה במילונו היא: 1. בדיקה, דרישה, גביית עדות [בלשון התלמוד והמשנה]. 2. מחקר, עיון מדעי או שיטתי בבירור עניינים סתומים [בלשון ימי הביניים]. 3. שם עברי לאינקוויזיציה, בית המשפט שהקימה הכנסת הקתולית הנוצרית בספרד ובפורטוגל בימי הביניים לשפיטת הכופרים בנצרות [בלשון ימי הביניים. לא נגענו]. הפועל 'חקר' משמעו: 1.בחן ובדק, גבה עדות, השתדל לברר ולגלות את הסתום [מהמקורות]. 2. תר, ריגל, התבונן לכל פרט בשים לב [מהמקורות]. ולגבי מחקר: 1. עיון וחקירה מדעית בנושא מסוים [בלשון ימי הביניים]. 2. חיבור מדעי; תוצאות חקירה מדעית, כתובות ומוסברות במאמר או בספר [בלשון החדשה. ההדגשה שלי]. 3. מעמק, מסתר [מתהילים צ"ה כנזכר לעיל]. הצורה הנגזרת 'מחקרי', מלשון ימי הביניים, מוגדרת בתור: הכרוך במחקר, מדעי, עיוני.

את הלקסיקוגרפיה הקלאסית ניתן לסכם כך: ח.ק.ר הוא שורש כללי של בדיקה לעומק. בימי הביניים נכנס לשימוש שם העצם מחקר והמילה חקירה שמרה על גוון החקירות (כפי שתעיד המילה לאינקוויזיציה). אפילו שבימינו ההפרדה ברורה יחסית בין חקירה ובין מחקר הראשונה עדיין יכולה לשמש בתפקיד השנייה, אך לא להפך.

עכשיו בואו נראה מה קורה עם השורש הזה בשפות נוספות. באנגלית המצב דומה: investigation ו-inquiry מקבילות לחקירה בכך שניתן להשתמש בהן כדי להתייחס למחקר. יש כמובן דקויות בין אנגלית אמריקאית ואנגלית בריטית: אני חושד שהבריטים יקראו לחקירה משטרתית inquiry/enquiry והאמריקאים לא. מצד שני, לא ניתן לומר research ולהתכוון לחקירה בלשית. בגרמנית יש שלל מילים מתאימות, ביניהן Untersuchung הכללית, Forschung המיוחדת למחקר וErmittlung המשמשת בשני המובנים אך עדיפה בעניינים משפטיים ומשטרתיים. בערבית המילה בחת' משמשת בשני המובנים וגם לחיפוש רגיל, בעוד תחקיק היא בעיקרה משטרתית. אני חושב שגם בשפת הסימנים הישראלית ובשפת הסימנים האמריקאית יש סימנים שונים לשתי המשמעויות.

ההשוואה הזריזה הזו מראה שבאופן כללי, המילה הכללית זוכה לעדיפות בצד המשפטי-משטרתי בעוד מחקר מדעי זוכה למילה מיוחדת יותר, שלא לומר חדשה יותר, הגם שלא פעם יש חפיפה בין השתיים.

מה שמוביל אותנו, אחרי כל ההתפלפלות הזו, לעברית המודרנית שלנו. דווקא בפעלים המצב הפוך: 'לחקור' משמש בעיקר לענייני מחקר (אבל לא רק), וכשרוצים להדגיש את המובן המשטרתי אומרים 'לתחקר'. ניסיתי למצוא דוגמאות מובהקות לשימוש במילה חקירה במובן של מחקר בצירוף שגור ולא הצלחתי (למשל *חקירת ביצועים במקום חקר ביצועים או *חקירה השוואתית במקום מחקר השוואתי). אבל אני בטח מפספס כאן משהו וקוראינו הזריזים ודאי יספרו לי מה, כי ח"כ קירשנבאום ודאי קיבלה את הרעיון שלה ממושג קיים. למרבה העניין, דווקא ועדת חקירה הוא מונח מוכר בעל משמעות משפטית ורשמית שלא ניתן להטביל מחדש בתור *ועדת מחקר.

לסיכום, בעברית ובשפות אחרות אכן ניתן לומר חקירה, בהקשרים מסוימים, בכוונה למחקר. אך השאלה מדוע ח"כ קירשנבאום מעוניינת להקים ועדת חקירה כשכוונתה בכלל לועדת מחקר, במיוחד כשקיימת מילה יחודית למחקר והיא מחקר, היא שאלה שהתשובה לה חורגת מההסבר הלשוני.

[תודה לצ']

Read Full Post »

מקבץ לינקים 2

ושוב אנו עם לקט אייטמים אשר קצרים מכדי להחזיק פוסט משל עצמם:

1. במסגרת אירועי מאהל הדיור ביקר את המחנאים ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי. ומה היה לו לעשות שם? להיות קטנונולוג ו"להסביר שבעברית נכונה צריך להגיד "אני שוכר דירה" ולא "אני משכיר דירה"", מדווח עפרי אילני בארץ האמורי.

2. בתוך עמנו אנו חיים, ואין דבר שיותר מעניין את האינטרנטים בימים אלו מאשר גוגל פלוס. אחת התכונות מעלות התמיהה של הרשת החברתית היתה הבחירה שלא לאפשר למשתמש להסתיר את מינו בהגדרות הפרטיות, אולם לאחר מעט לחץ מצד המשתמשים גוגל התקפלה. השאלה, כמובן, היא מה עושים עם עדכונים אשר מעצם ניסוחם חושפים את מינו של המשתמש, כמו בדוגמה שניתנת בוידאו: "Greg added you to his circle". באנגלית, הפתרון הקיים והזמין הוא "Greg added you to their circle". בסרטון הפתרון מכונה בכינוי המעליב Grammatically questionable: המקור, סביר להניח, הוא בספרי עצות לשוניות גרועים כמו של Strunk & White, בעוד הבלשן ג'פרי פולום הראה מזמן שמדובר במבנה ותיק שמתועד בכתביהם של כותבים מן השורה הראשונה זה מאוד שנים. יחד עם זאת, פולום שיער שהתופעה, שנקראת Singular They, לא תופיע לפני שם פרטי, אם כי הכיר בכך שישנן דוגמאות נגדיות. והנה לנו עוד כמה.

אבל בעברית? קפטן אינטרנט שתרגמו את הידיעה בחרו בתרגום "גרג הוסיפו אותך למעגל שלהם". מפוקפק מבחינה דקדוקית? לא ולא. אסון דקדוקי אמיתי. כפי שמראה התחקיר המעמיק שערכתי לצורך הפוסט, מתרגמי גוגל פלוס התמודדו יפה עם העניין ובחרו ב"הוסיף/ה". פתרון מקורי אחר היה יכול להיות "נתווספת למעגלים של גרג". אבל אז כבר היה נמצא מי שהיה מקטר על הסביל.

3. גיא דויטשר מתראיין במוסף סוף השבוע של כלכליסט על ספרו החדש, שסקירה שלו, מאת דפנה שיזף, פורסמה ממש בבלוג הזה. כפי שהעיר איתמר, כלכליסט בטיבם כשהם פשוט נותנים לגיא דויטשר לדבר.

(ואיתמר מעיר עוד:)

4. בדרך כלל אני נמנע מלכתוב כאן על המעבדה שלי כדי לשמור על הפרדה בין הבליגה ובין העבודה. אבל כשיש ראיון כל כך מוצלח עם ידידתי כריסטינה הילי, שעבדה אצלנו במשך שנה על השוואה בין שפת הסימנים האמריקאית ושפת הסימנים הישראלית, אני לא יכול שלא להמליץ. על שאר הראיונות שם כדאי לדלג.

(ויש סיום אופטימי:)

5. סוזי לוסן, מורה בבי"ס תיכון במילווקי, כתבה בשבוע שעבר על נסיונה ללמד שיעור בלשנות בבית הספר. התיאור שלה מעניין מאוד ונראה כמו קורס מבוא לבלשנות בתואר ראשון: קצת פונטיקה ופונולוגיה, קצת מורפולוגיה ותחביר, קצת שיטות כתיבה, קצת רכישת שפה, קצת סוציובלשנות וקצת בלשנות היסטורית. הרקע השונה של כל תלמיד גם תרם לשיעור. יפה מאוד. היא מצרפת בסוף משוב שכתבו התלמידים, ולפחות לטעמי הוא פחות מלהיב מתיאור החומר. ואצלנו האוניברסיטה הפתוחה הוסיפה בשעה טובה קורס מבוא לבלשנות תיאורטית.

[ת' לדפנה]

Read Full Post »

בוק ריפורט // שפה במרחב: אשנב לשפת הסימנים הישראלית

בהרצאות מבוא לבלשנות עולה לא פעם הנושא של שפות סימנים ואיך שהן בעצם שפות טבעיות כמו כל שפה דְבוּרָה; במילים אחרות, הן לחלוטין לא רצף של מחוות שמודבקות אחת לשנייה בנסיון לחקות שפה 'אמיתית' כביכול. מאז שלמדתי שתינוק 'רגיל' בן שנה ממלמל הברות ואחרי עוד חצי שנה כבר אומר מילים ראשונות, בעוד תינוק חירש עושה בדיוק את אותו הדבר רק בשפת הסימנים, התקבעה אצלי המשוואה הבאה: שפת הסימנים = מגניב. אני חושב שהסרטון למעלה מאמת את המשוואה הזו.

בשנת 2004 יצא הספר שפה במרחב: אשנב לשפת הסימנים הישראלית מאת ונדי סנדלר ועירית מאיר, חוקרות באונ' חיפה, ספר שגם זכה בפרס בהט מרוב שהוא מוצלח. סיימתי לקרוא אותו השבוע, נהניתי מאוד ממספר חלקים ואנסה לסקור אותו כאן בקצרה. הספר מיועד לקהל הרחב, כלומר גם לחסרי ידע מוקדם בבלשנות, אבל עדיין מכיל מספיק 'בשר' בשביל לספק חיות תחביר כמו אלה שרועות באחו של מערכת הבלוג. מה שהספר בעצם מנסה לעשות הוא שני דברים: ראשית, לספק דקדוק בסיסי (אבל מרתק) של שס"י בהקשר של השפה ככלל, כלומר להסביר איך היא בעצם עובדת ומה הקשר בין שפות סימנים לשפות דבורות; ושנית, לסקור את התהוות קהילת החרשים בישראל ולחוות דעה מקצועית על מקומה הראוי של שפת הסימנים בחינוך ילדים חירשים.

המטרה הראשונה מטופלת במסגרת השער הראשון (דקדוק קצר של שפת הסימנים הישראלית) והשער השלישי (שפות סימנים ושפות דבורות). הנושא השני נידון בעקיפין בשער השני, "השפה והקהילה". קישור לראיון עם שתי המחברות מופיע בסוף הפוסט, ומי שמתעניין במיוחד בטיעונים מדוע שפת סימנים היא שפה טבעית ודאי ימצא שם תשובות לכמה שאלות.

Read Full Post »