Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for אוקטובר, 2016

קוראינו המסורים יודעים את המסורת – כשיש מערכת בחירות סוערת, דגש קל לא נשאר אדיש!

לכן מה יותר טבעי מהעיתוי הנוכחי לשתף אתכם בניסוי-הצעצוע האחרון שלי? שאלת המחקר אקטואלית מאין כמוה – האם הצד המועדף בשחרור צידי מושפע מהצד הדומיננטי בשאר אברי הגוף? אמ;לק: כן! אזהרת טריגר להמשך הפוסט – פונטיקה.

נתחיל במה-זה-לעזאזל-שחרור-צדי. ובכן, חלקכם אולי למד בשיעורי לשון שישנן כמה דרכים לסווג את (רוב) העיצורים בשפות אנוש. האחת היא מקום החיתוך: איפה הלשון עוצרת את זרימת האוויר לפני הפתיחה. סיווג זה מבחין בין *[b] (לא הלשון עוצרת אלא השפה), [d] (הלשון קרובה לשן), ו-[k] (הלשון פוגשת בחך העליון). עוד אחת היא קוליות: האם מיתרי הקול רועדים בזמן ההגייה, או לחלופין – האם העיצור משתנה בעת לחישה. זה הסיווג שמבחין בין [b] (קולי) ל-[p] (בלתי קולי), או בהתאמה [g] ו-[k].

הסיווג השלישי הוא קצת יותר פרי-סטייל ויש בו טוויסטים מעניינים. מדובר במה קוראים אותו אופן החיתוך. עיצור פוצץ חוסם את מלוא זרימת האוויר ומשתחרר בבת אחת, כמו [d]. עיצור חוכך נותן לאוויר לחמוק דרך פתח צר ואפשר למשוך את הגייתו עוד ועוד, נגיד [z]. יש עיצורים מקורבים, שם הפתח פחות צר ועובר יותר אוויר. אלה [j] (יו"ד עיצורית) ו-[w] למשל. יש מחונככים כמו צ'די וג'ימל, יש אפיים כמו [n] ו-[m], שם האוויר חסום בחלל הפה אבל עובר דרך האף (ולכן ההגיה משתנה כשבצודדיב). יש מיליון סוגים של רי"ש בעולם, ולכל אחד אופן חיתוך משלו.

ויש את החומד הזה שעונה לשם עיצור צדי. בעברית יש רק את ה-[l], הלמ"ד. בשפות אחרות יש גם את הגרסה ה"כהה" שלו, [ɫ], שם הלשון יותר אחורנית (דוברים אנגלית? תגידו "lie bill"). אצלי לפחות, כשהעיצור בא בין תנועות באופן טבעי, ההגיה קלה וברורה למדי: האמצע של הלשון חוסם את החלק שבין השן לחך (המכתש) ושני הצדדים מונמכים ונותנים לאוויר לעבור. לעומת זאת, כשהגאים נוגעים זה בזה תמיד קורים דברים מוזרים. תגידו רגע "אנשום" ושימו לב איפה הלשון בנו"ן. עכשיו תגידו "אנקום" וחייכם ישתנו לבלי היכר. תכונות החיתוך של עיצור אחד יכולים להשפיע על הגיית עיצור סמוך. אז מה שהבחנתי בו הוא שכשהלמ"ד שלי באה אחרי [t], כמו למשל במילה "אטלס", התופעה ההכרחית הנקראת שחרור צדי (lateral release) מתבטאת אצלי ללא יוצא מן הכלל בשחרור פתאומי של אוויר רק מצד ימין. צד שמאל של הלשון נשאר בחסימה.

אמרתם לעצמכם ושמתם לב מה קרה אצלכם? יופי, אתם מוזמנים לענות לסקר (דוברי עברית, דוברי אנגלית) אבל כבר שמעתם את הרקע אז יכול להיות שזוהמתם כמשתתפים תמימים. למזלכם, 66 נשמות טהורות כן ענו לסקר ומהוות מדגם נאה**. העם תיאר מה קורה אצלו, האם זה תמיד קורה ומהי היד הדומיננטית שלו. למה? כי זו ההיפותזה שהעליתי – אני מעדיף שחרור מימין כי היד החזקה שלי היא ימין. סקירת הספרות שלי אמנם היתה שטחית למדי וכללה כמה ניסוחי חיפושים בגוגל סקולר (העליתי חרס) ושיחה עם הפונטיקאי המדופלם דר' אוון כהן (לא הכיר התייחסות בספרות), אבל זה הכיף שבכובע הבלוגר.

קיצר, התוצאות נחמדות למדי אם מנכים את הלא-מעניינים ומתעלמים מגודל המדגם שנשאר. נתחיל מזה שכל דוברי האנגלית טענו שהשחרור אצלם מגיע מהאמצע, אבל היו רק שבעה עונים וכולם ימניים אז רק בעירבון מאוד מוגבל אפשר לנחש שזה קשור לעובדה שבאנגלית מדובר כאמור ב-l כהה, שמקום חיתוכה אחורי יותר ולכן החסימה מראש קלה יותר. עם זאת, גם בקרב דוברי העברית רוב גדול טען לשחרור אמצעי (42 מתוך 59). עוד אחדת ענהתה שהלשון לא פוגשת את החך. נשארנו עם 16 מופלאים, שנחתכים כך:

שמאל ימין יד / שחרור
5 8 ימין
3 0 שמאל

(סטטיסקטיה כללית – 8/57 מאלה שענו על היד הדומיננטית הם שמאליים, שזה בערך היחס הרגיל באוכלוסיה).

אז כן, אין במדגם (המזערי) שלי מישהו עם יד שמאלית דומיננטית שמשחרר [l] מצד ימין. בקרב ימני-היד יש רוב של 62% לימני-השחרור. אבל יאללה, נחכה שיצטברו עוד איזה אלף-אלפיים תשובות ונעדכן. תהנו מהמשך העימות.

המשך…

Read Full Post »