ספר חדש ומסקרן יוצא לאור: ממיטב חומרי לימוד העברית בגרמניה של שנות השלושים. הספר, מכונת הדיבור בתור מורה שפות – פה מדברים עברית, נערך ע"י פרופ' שלמה יזרעאל ועמיתים מאוניברסיטת תל אביב. התוכן נראה מבטיח, אם לשפוט לפי הפירוט באתר הוצאת הספרים של האוניברסיטה.
לספר נבנה חיש-קל גם אתר עם מבחר חומרי נלווים, ביניהם שלל הקלטות במבטא ייקי נהדר ("אדוני בא ארצה מגרמניה או מפולניה?") וסריקת חומרי לימוד שהכין דוד ילין. מסקרן מאוד.
אני תמיד מרגיש שמחובתי לכתוב כאן על אלן טיורינג, אז הנה עדכון לא-עדכני מלפני שבועיים בערך. טיורינג, המתמטיקאי שנטל חלק מרכזי במלחמות הצפנים של מלחמת העולם השנייה, ולאחר מכן הורשע בהומוסקסואליות וכנראה התאבד, זכה לפני כשנתיים להתנצלות פומבית שלאחר מותו מראש ממשלת בריטניה דאז, גורדון בראון.
כעת, בשנת המאה להולדתו, מתנהל קמפיין שמטרתו להעניק חנינה רטרואקטיבית לטיורינג. דא עקא שהרשויות באנגליה מתנגדות:
שר המדינה במשרד המשפטים, הלורד מקנאלי, סיפר השבוע בבית העליון של הפרלמנט הבריטי על ההחלטה בנושא שקיבלה הממשלה הקודמת ב-2009, והצדיק את הותרת ההרשעה על כנה: "זה טראגי שטיורינג הורשע בעבירה שנראית היום אכזרית ואבסורדית, במיוחד בהתחשב בתרומתו היוצאת דופן למאמץ המלחמתי", אמר מקנאלי. "עם זאת, החוק באותו הזמן חייב העמדה לדין, כך שהמדיניות ארוכת השנים קובעת שיש לקבל הרשעות מסוג זה ובמקום לנסות לשנות את ההקשר ההיסטורי ולתקן את מה שלא ניתן לתקן – יש להבטיח שלעולם לא נחזור לאותו הזמן".
מעניין מאוד, ואני בהחלט יכול להבין את שני הצדדים. בגלל שאנחנו לא בלוג משפטי ואפילו לא בלוג מתמטי, נעצור כאן.
תכינו כוס תה, כי הרשומה הזו כוללת הרבה סרטוני וידאו יפהפיים בשפות סימנים. אם אין לכם זמן, אני ממליץ לצפות בסרטון הראשון ובסרטון האחרון; השניים האלה היפנטו אותי למשך ימים שלמים לאחרונה. למעשה מדובר כאן בתרגומים לשפות סימנים של שירים ידועים. אבל כשתרגום הוא מוצלח הוא מקפל בתוכו תרבות שלמה ולא רק טקסט.
כידוע, קהילות החירשים וכבדי השמיעה מסביב לעולם משתמשות בשפות סימנים שונות, נפרדות אחת מהשנייה כפי ששפות דְבוּרות שונות אחת מהשנייה. שפה היא הרי תרבות, ותרבות שלמה צומחת יחד עם הקהילות הללו. הקהילה המבוססת והמגובשת ביותר היא אולי קהילת החירשים בארה"ב, ושם נהוג להקליט תרגומים — או אולי נכון יותר לומר עיבודים — לשירים מוכרים. ככה גם החירשים זוכים ליהנות מהיצירות וגם השומעים זוכים להיחשף לשפה אחרת ולצורת הבעה אחרת. בארץ המנהג הזה קיים בקטנה, אז מה שמחתי לראות את הסרטון הבא של בחור בשם עידן סעדה, שמסמן את "ביום שמש יפה" של עברי לידר בשפת הסימנים הישראלית (שס"י): [עדכון: הבנתי שהליקון חוסמים את הסרטון הזה בארץ. שאלתי את סעדה אם זה בסדר להפנות אנשים לגירסה אחרת של הסרטון ואני מחכה לתשובה. בינתיים ניתן להשתמש בשירותים דוגמת 'הסתר-נא את החמור שלי' כדי לגלוש בהיחבא]
איזה יופי! אז אמנם ברור שסעדה לא מסמן שס"י מלידה, אבל התוצאה מקסימה. יש מספר קטעים שבהם סעדה מרשה לעצמו להתרחק מהתרגום המילולי, והתוצאה שוטפת אפילו יותר (למשל כשהוא מסמן 'להכשיל אותי' במקום "שמה לי רגל"). מצד שני, היזהרו ממילת היחס 'ל-' שלמיטב ידיעתי לא קיימת בשס"י טבעית. הנה הסרטון השני של סעדה, גם הוא יפה עד מאוד ('עדיין ריק' של לירן דנינו):
שוב, סעדה אינו הראשון שמתרגם שירים מעברית לשס"י, אבל הוא עושה את זה היטב ואני מקווה שהגל הזה יתפוס תאוצה.
עכשיו, רבים מקוראינו ודאי זוכרים את תשדיר 'אני ואתה נשנה את העולם' של פרוייקט 'תעביר את זה הלאה'…
…ובנוסף אפשר לראות ברשת את הגירסה הכוריאוגרפית של שרה לנסמן ל-לכל איש יש שם בטקס יום השואה מלפני כמה שנים. כמו כן, להקת ח"מ ('חירשים מופיעים', אם הבנתי נכון) מופיעה באירועים שונים.
אבל הלהיט האמיתי הוא אנשים שלומדים שפת סימנים ומחליטים לתרגם שירים בצורה מקורית לחלוטין. הנה אחד הסרטונים המפורסמים (שתי מיליון צפיות!), ביצוע מרנין בשפת הסימנים האמריקאית (שס"א או ASL) ל-Party in the USA של מיילי סיירוס:
זה תופס גם אצל הזמרים עצמם: האמנית האוסטרלית סיה כללה תרגום מילולי ומסוגנן לשס"א בשירהּ Soon We'll be Found. במקרה הזה שפת הסימנים עזרה לי להבין את האנגלית, ולא ההיפך:
כשרציתי לבדוק אם הלהקה הגרמניה האהובה עליי זכתה לעיבודים בשפת הסימנים הגרמנית (DGS) התאכזבתי, אבל כן מצאתי למשל גירסה קצרה לשיר Grenade של הזמר האמריקאי ברונו מארס, שאומרים לי שזה מה שהילדים שומעים היום בדיסקוטקים. מרגישים את ההבדל בסימון מהסגנון האמריקאי, למרות שרגש לא חסר כאן. נדגום בקצרה:
לא מאוד התרשמתי מהגירסה הזו, משום שהתרגום קצת מילולי לטעמי. למשל בשורה שבה מארס אומר שהוא מוכן להשליך את עצמו מול רכבת משא אם אהובתו רק תבקש (דקה 0:58), ציפיתי שהמסמנת תשתמש במרחב על מנת להביע את הסצנה כפי שנהוג בשפה שלה. אבל אז, איזו הפתעה חיכתה לי כשחיפשתי להשוות עם גירסה בשפת הסימנים האמריקאית (ASL). הרשו לי להציג את הגירסה המדהימה של קלי גריר, ואז אספר לכם למה כל כך התפעלתי:
מה אין בעיבוד הזה! הבעות הפנים מושלמות: בשפות סימנים יש להן הן תפקיד דקדוקי (להבעת שאלה, למשל) והן תפקיד רגשי (והבעת רגשות לא חסרה בשיר הזה). הסימנים מדויקים: יש כאן לא מעט סלנג ASL וסימנים שלא כולם מכירים. השימוש בגוף מעולה: גריר מפנה את הגוף שלה לצדדים שונים כדי להביע תפקידים שונים (המספר ואהובתו), מה שאנחנו קוראים 'הסטת זהות'. התרגום חופשי למדי, וכתוצאה מכך הוא גם זורם ונראה טבעי מאוד. ובעיקר, השימוש האמנותי בתרגום מפעים. שימו לב לסימן "אני-אוהב-אותך" (זרת, אצבע ואגודל זקופות; אמה וקמיצה מקופלות. ככה) שמופיע לכל אורך השיר: כך המסמנת מביעה את החזרה הנואשת של מארס בצורה מקבילה בשפה שלה. אבל זה לא רק זה. הפזמון הוא יצירת מופת לשונית: כל הפעילות סובבת, פיזית ממש, סביב הלב. כשמארס שר שהוא יתפוס רימון עבור אהובתו [דקה 0:40], גריר מסמנת את הרימון על הלב שלה וגורמת לו להתפוצץ שם, כאילו שהלב שלה מתפוצץ. כשמארס שר בשורה הבאה על כך שהוא יניח את ידו על להב וייחתך, גריר מסמנת את הכל ליד הלב ובסוף מסמנת את החיתוך על הלב ממש. ואז, כשמארס אומר שהוא יקפוץ מול הרכבת, המסמנת עושה יותר מאשר להשתמש ביד אחת בשביל לסמל את האיש וביד השנייה בשביל לסמל את הרכבת, כפי שציפיתי. צפו בפזמון שוב: כשהרכבת פוגעת באיש, הוא עף אחורה והופך לסימן המוכר "אני-אוהב-אותך", כאילו כדי לומר שזו הסיבה; שהמספר אמנם נדרס ע"י רכבת, אבל הוא עדיין מאוהב. ואת כל זה המסמנת מביעה במחי תנועה אחת.
אולי לא יפתיע אתכם שחבריי למשרד חושבים שקרה לי משהו מרוב שאני צופה בסרטון הזה כל היום.
כאמור, יש ברשת המון גירסאות ועיבודים לשירים, בעיקר בשס"א. וזו רק ההתחלה: יש גם קומיקאים אמריקנים שיודעים שס"א (לרוב אלה בנים להורים חירשים) שעושים תרגומים מילוליים-בכוונה לשירים, אבל זה כבר למתקדמים. אולי בפעם הבאה. עד אז אפשר לקחת עוד לגימה מהתה ואולי לקרוא איזה ספר טוב על שפות סימנים.
ואת כל הסרטונים האלה אעלה בהדרגה לעמוד הפייסבוק שלנו, משם תוכלו לשתף אותם כאוות נפשכם.
ראשית, מספרי ההופעות בגוגל הם מאוד לא מדוייקים. למעשה, פרט למקרים בהם מספר התוצאות מספיק קטן בשביל שתוכלו לספור בעצמכם, המלצתי היא לעולם לא להתייחס אליהם כפשוטם. הסיבה לכך היא שגוגל אינו באמת סופר את מספר הדפים בהם מופיעה המילה. ספירה כזאת, כנראה (אינני מהנדס של גוגל), תיקח יותר מדי זמן. תחת זאת, גוגל מנחש.
מה טיבו של הניחוש? קשה להגיד. מספיק לציין שלו תחפשו "אדבר איתך", תקבלו מספר הופעות שעומד על כ-232,000. אבסורד! הלא קבוצת הדפים שמכילים את הצירוף "אדבר איתך" מכילה את קבוצת הדפים שמכילים את הצירוף "אני אדבר איתך", ולכן מספר הדפים בקבוצה הראשונה גדול או שווה למספר הדפים בקבוצה השנייה. מה גם ש"אדבר איתך" הוא שיר פופולרי של חווה אלברשטיין (מילים רחל שפירא, לחן אלונה טוראל) ולכן ניתן להעריך שמספר הדפים שמכילים את הצירוף "אדבר איתך" גדול הרבה יותר ממספר שמכילים את הצירוף היתיר "אני אדבר איתך". אתנחתא מוזיקלית:
שנית, מה אפשר להסיק מדוגמה אחת? לא הרבה. אם לשאול את דוגמתו של פינטר מהפוסט הקודם, "אני עוד ידבר איתך" זוכה לפחות הופעות מ"אני ידבר איתך". "אני אכתוב לך" מנצח את "אני יכתוב לך". מה החוכמה, תגידו. הרי כבר אף אחד לא אומר לכתוב. כולם אומרים לרשום. צודקים. אבל גם "אני ארשום לך" מנצח את "אני ירשום לך". אפשר להיות רגועים. הערסים מתדפקים על הדלת, אבל עדיין לא באו.
אין בכוונתי להעביר ביקורת על אורבך, על גוגל, או על מי מהמעורבים. התמונה נחמדה כקוריוז וכהלצה. מומלץ לא לייחס לה רצינות מעבר לכך.
דגש קל 