לישוּן כוזֵב, וחולצה קרוּעָה

אזעקת הלישוּן נשמעה אתמול במשרדי "דגש קל", בעקבות המשפט הבא בפוסט של יוסי גורביץ:

נזכיר שיהודי אפריקה והלבאנט החזיקו בעבדים, כל זמן שאחזקתם היתה מותרת באימפריה העות'מנית, ושחלק מהגזענות הערבית-מוסלמית כלפי האפריקנים – המילה 'עַבּד' עדיין מציינת 'שחור' בערבית – ודאי חלחל גם אל היהודים שישבו בקרבם.

הטענה, יש לומר, היא לכל הפחות דמגוגית, אם לא מטעה (המילה عبد אכן מופיעה במשמעות הזו במילונים ערביים, אך המילה המקובלת ל"שחור" בערבית איננה "עבד").

המילה عبد במילון הערבי-עברי הותיק איילון שנער. בואו כולנו נקשר ביחד עם המילים "איילון שנער" לאתר זה, כי הם עשו עבודת SEO כל כך גרועה שהם אפילו לא מופיעים בחמשת העמודים הראשון לחיפוש הזה, ואולי יותר, אבל לא היה לי כוח לבדוק.

אבל זה לא הדיון. האם אכן מדובר בלינגוויפיקציה כהלכתה? בעוד איתמר שלהב בשמחה את היצרים, אני הייתי קצת יותר סקפטי: את המונח לינגוויפיקציה, לגבי דידי, ראוי לשמור למקרים בהם טענה כלשהי על העולם מוחלפת בטענה לשונית שאיננה נכונה. למשל, לו הייתי רוצה למחות על תוצאות גמר "כוכב נולד" מאמש, והייתי אומר:

"את המילים "רוני דלומי" ו"זמרת" לא ניתן לשים באותו משפט"

היתה זו לינגוויפיקציה פר-אקסלנס, שכן קל לנחש שאת המילים "רוני דלומי" ו"זמרת" דווקא כן ניתן לשים אותו במשפט, למשל: "רוני דלומי לא זמרת לבמות גדולות ואצטדיונים" (יצויין שהיא גם אינה זמרת לבמות קטנות ובארים). אז מה עשה גורביץ? לא יותר מאשר יישום נוסף ומפוקפק של היפותזת ספיר-וורף, כשכרגיל במקרים אלה, הסיפור פשוט טוב מדי מכדי להתעמק בעובדות הלשוניות, והוא מנופח באופן חסר פרופורציות.

יתכן שחלקכם תוהה מה זה כבר משנה, ומה זו הנוקדנות הזאת שקפצה עליי פתאום, אך לטעמי עדיין יש מקום לערוך את ההבחנה הזאת ולא לבלבל בין מושגים, גם אם הם דומים. איתמר, כמובן, המשיך לא להשתכנע מטיעוניי.

מקרה אחר הנוגע להגדרות ומושגים, ובו דווקא הגענו להסכמה הגיע לאחר הפוסט בו ביקש איתמר מהקוראים דוגמאות ל"משפטי חולצה". לא הוצפנו במכתבים, בלשון המעטה, אך כן קיבלנו מספר תגובות שהצטיינו בכך שאף אחת מהן לא היתה דוגמה למשפט חולצה, על אף שאיתמר סיפק הגדרה בלשון מפורשת:

[משפטים] שאנחנו לא מצליחים לקרוא כמו שצריך בגלל שניתוח תחבירי מוקדם גורם לנו “להיתקע” בסוף המשפט.

אחד המגיבים הציע את הכותרת מ"כלכליסט": "בלעדי: משקיעים זרים מתעניינים ברכישת רשת אירית, לאחר שביהמ"ש הורה על פירוקה". אכן, מקרה של דו-משמעות בשל הההומוגרפים אירית-באה-מאירלנד, ואירית-שם-של-בחורה. אך הדו-משמעות איננה קשורה לניתוח תחבירי שגורם לנו להיתקע.

מגיבה אחרת שלחה בהסתייגות מהוססת כותרת מ-ynet: "המים ירדו בכנרת, הלידה היתה במשטרה". כפי שתוכלו לנחש, בידיעה לא כתוב על מפלס הכנרת המצטמצם, אלא על אישה הרה שהיתה בכינרת וירדו לה המים. שוב מדובר בדו-משמעות חביבה בהחלט, אך לא במשפט חולצה.

ולבסוף, משפט שלישי שאינו משפט חולצה ונשלח למערכת הוא מתוך פרסומת ברדיו לבית הספר למשחק "בית צבי", שם נאמר: "בית צבי, כשרון הוא רק ההתחלה". המאזין התמים פרש את המילה "כשרון" כצירוף "כי שרון", מה שמזכיר לי שלפני כמה שנים היתה ברדיו פרסומת שאמרה "כי נועה אוכלת רק קינואה", או משהו בסגנון.

נראה כי חלק מהקוראים פירשו את המונח שהציג איתמר באופן רחב למדי, כזה שכולל בתוכו כמעט כל דו-משמעות שהיא. אין בכך לטעון כי הדוגמאות שהביאו אינן יפות או מעניינות (עניין של טעם אישי, בוודאי), אך הן אינן נוגעות לתופעה שהוצגה. וכפי שהראיתי בחלק הראשון של הפוסט, גם עניינים כאלה נתונים לעיתים לויכוח.

Read Full Post »

דולפינים מצייתים לחוקי שפה טבעית! הם גם מצייתים לערים בדנמרק

שומו שמיים, דולפינים מצייתים לאותם חוקים הקיימים בשפת בני אנוש! הם שוחים בכפוף לחוקים לשוניים! כך מספרים לנו שלל אתרים על מדע, ערוצי טלוויזיה ועיתונים בעקבות מחקר שנערך לא מזמן בו נקבע שתנועות הגוף של דולפינים כשהם שוחים סמוך לפני המים מצייתות ל"חוק הקיצור", כך שהפעולות התכופות ביותר הן גם הקצרות ביותר. המאמר המדובר הוא Efficient coding in dolphin surface behavioral patterns מאת ראמון פרר אי קאנצ'ו ודיוויד לוסו (ראו הפנייה מלאה בסוף הפוסט) והחוקרים טוענים שזהו המקרה הראשון בו מתועד "חוק הקיצור" אצל מין שאינו בני אדם, אבל האם באמת יש כאן קשר לשפה? אין לי תשובה חד משמעית, אבל יש שלושה דברים עליהם אני רוצה לדבר: המאמר עצמו, "חוק זיף" אליו מתייחסים החוקרים ודיווחים על מדע בתקשורת.

למצולם אין קשר לכתבה

שפת הדולפינים

דולפינים מתקשרים באמצעות מה שנשמע כמו מיני שריקות וקליקים, כך שהחלק העיקר בשפה שלהם הוא קוֹלי. במחקר קודם ("מדוע דולפינים קופצים?", 2006), לוסו הראה איך הם יכולים להשתמש במחוות שונות כדי להעביר מידע במצבים מסויימים. המחוות הללו מבוצעות כשדולפין עולה אל פני השטח ומבצע אחת מכ-30 תנועות שונות, מורכבות במידה כזו או אחרת (פירוט מלא מופיע במאמר). לוסו הצליב את המחוות עם התנהגות הדולפינים והגיע למסקנה שיש קשר ישיר. למה שהם יתקשרו באמצעות מחוות כשהם יכולים פשוט "לדבר" אחד עם השני? ללוסו מעלה השערה:

In the case of dolphins, vocalisations can be detected over many kilometres (Janik, 2000). It would therefore be advantageous to be able to communicate motivation over a short-range to avoid eavesdropping by conspecifics and therefore minimise scramble competition (Dawson, 1991).

בגלל שהתחרות על מזון יכולה להיות חריפה (לוסו מתאר דולפינים שמתקיפים דולפינים מקבוצה אחרת ואפילו דולפינים שלוקחים אוכל מאם וצאצאיה), יכול להיות שהדולפינים מעדיפים "ללחוש" אחד לשני.

מה לזה ושפת בני אדם? החוקרים מדברים על מה שהם מכנים the law of brevity, "חוק הקיצור". פרר אי קאנצ'ו אמר בראיון:

The results show that the simple and efficient behaviour strategies of dolphins are similar to those used by humans with words, and are the same as those used, for example, when we reduce the size of a photographic or video image in order to save space.

בגרף התחתון, אורך המחווה מושווה לתכיפות בה היא מבוצעת. בגרף העליון, אורך מילה באנגלית מושווה לתכיפות בה היא מופיעה בספרו של אוסקר ווילד "תמונתו של דוריאן גריי". החוקרים טוענים שכמו ששפה משתמשת ב"חוק הקיצור" – ואני לא מכיר מישהו חוץ מהם שקורא לזה "חוק הקיצור" – כך גם מתנהגים הדולפינים. עכשיו, נניח שזה נכון לחלוטין. הנה בעיה אחת: 30 תנועות הן לא מילים, משום שהדולפינים מתקשרים קולית. השריקות שלהם הן המילים שלנו; המחוות שלהם הן… המחוות שלנו, אולי. לא התעמקתי במחקר על פנטומימה ומחוות, אבל אני משער שרוב המחוות שלנו קצרות יחסית. למשל כשאומרים למישהו שלום, אנחנו מרימים את היד לכיוונו ואולי מזיזים אותה קצת. כשאנחנו פוגשים מישהו שאנחנו מכירים, אנחנו לוחצים להם את היד. אם הם חברים טובים, אנחנו אפילו מוסיפים חיבוק, ככה שאם נבדוק את התנהגותנו לאורך זמן נראה שמה שיותר תכוף הוא גם יותר קצר ומה שפחות תכוף הוא גם פחות מורכב. האם זה אומר שמחוות של בני אדם מצייתות לחוקי שפה טבעית? מסופקני. זה כנראה משהו הרבה יותר בסיסי. זה לא אומר שהמדענים טועים, אבל אני חושב שהשוואה מתאימה יותר תהיה אולי למחוות של בני אדם, ואולי אפילו לשפת סימנים. זה לגבי הפירוש הפסיכו-בלשני של התוצאות, אבל יש לי התנגדות גם ל"חוק הקיצור" שהוזכר.

חוק זיף

"חוק הקיצור" הוא השלכה של תופעה די מרתקת שהוגדרה תחת השם "חוק זיף" על שם הבלשן ג'ורג' קינגסלי זיף. החוק הזה אהוב מאוד על בלשנים חישוביים משום שהוא מאפשר לאמוד תדירויות של מילים בטקסט, כמו בגרפו של דוריאן גריי. הרעיון הוא כזה: אם אנחנו מדרגים את כל המילים באוסף טקסט לפי מספר ההופעות שלהן, נמצא שיש יחס לוגריתמי ביניהן. רוצה לומר, אם יש לנו מאה מילים, המילה במקום ה-1 תופיע פי שניים מהמילה במקום ה-2 ופי חמישים מהמילה במקום ה-50. אני קצת שוחט כאן את ההגדרה מטעמי הפשטה, אבל מה שיוצא הוא גרף יפה מאוד כמו שיש למעלה.

בנסיון לפרש את התופעה, זיף טען שהיא מדגימה את עיקרון המאמץ המזערי: כששני אנשים מדברים, הדובר ירצה להשתמש בכמה שפחות מילים כדי להעביר כמה שיותר אינפורמציה בכמה שפחות מאמץ. השומע ירצה שהדובר ישתמש בכמה שיותר מילים כדי שההבדלים יהיו ברורים עבורו כמאזין במקום לשבור את הראש על דו-משמעויות בין מילים. מה שבאמת מרתק הוא שחוק זיף עובד על כל קורפוס של טקסט, אבל לא רק על טקסט: גם על התפלגויות סטטיסטיות שהקשר ביניהן ובין שפה קלוש כמו הקשר בין דולפין ובין ג'ורג' קוסטנזה.

• חוק זיף תקף לגבי גדלי ערים (אם כי היו נסיונות להפריך את הטענה הזו): אפשר להסתכל על גודל של ערים במדינה במקום על תדירות הופעת מילים באוסף טקסט, והתוצאות יהיו זהות.
• המאמר האהוב עליי בנושא מדגים איך חוק זיף לערים תקף בדנמרק. החוקר לא עצר שם והראה שחוק זיף תקף גם לגבי גודלן של חברות בדנמרק! להזכירכם, אין קשר של ממש בין ערים וחברות דניות ובין שפה…
• מחקר נוסף הדגים את תקפות חוק זיף גם לגבי ערים בארה"ב ובאירופה.
• יופיה של ההתפלגות הזו בטבעיות שלה. ויקיפדיה מספרת לי שספקיות אינטרנט משתמשות בחוק זיף בשביל לשמור עמודים נפוצים במטמון: העמודים הפופולריים ביותר נשמרים במטמון על שרתים קרובים ביותר למשתמש על מנת שניתן יהיה לגשת אליהם בקלות רבה יותר. אמנם יש כאן עניין של מאמץ מזערי, אבל לא במובן עליו זיף דיבר.

חוק זיף הוא יופי של דבר, אבל מה הקשר ל"חוק הקיצור"? בהחלט ניתן להבחין בכך שהמילים הנפוצות ביותר הן גם קצרות יחסית והמגיבים מוזמנים לספר מה הם יודעים על הנושא. כך או כך, העובדה שמשהו כלשהו מציית לחוק זיף לא צריכה להפתיע במיוחד.

דיווח בתקשורת

תקשורת המדע בלעה את הסיפור על הקשר בין הדולפינים ושפה טבעית די בקלות, כמו שקורה בדרך כלל. קשה לטעון שתפקיד התקשורת הוא לבדוק עד כמה מחקר מסוים הוא תקף מדעית, ולזכות העיתונים שדיווחו על המחקר ייאמר שסך הכל מדובר במחקר סולידי עם תוצאות מעניינות ולא באיזה חירטוט. בכל זאת, כקוראים צריך תמיד להיזהר, משום שדיווחים על מדע במדיה מחפשים בדרך כלל את הסנסציוני. אבל כאן אנחנו כבר נוגעים בבעיה אחרת, שמשתקפת יפה בדבריה של אפרת וייס מוואינט על דיווח שקרי שפירסמה: אין זה מתפקידה לערער על אמינותו של דובר צה"ל אלא להציג את דבריו כלשונם. ואם בארזי הפוליטיקה נפלה שלהבת, כנראה שמצבנו במדעים לא יהיה טוב בהרבה.

סיכום

הבעתי כאן את ההסתייגויות שלי מהמסקנות של מספר חוקרים לגבי הייחוד של שפת בני אנוש, עם כמה הצעות למחקרי המשך שאולי יעזרו לאשש או להפריך את הטענות שלהם. מעבר לזה, אני מקווה שהצלחתי להעביר דרך דפי הבלוג את הקסם של חוק זיף שתקף לתכיפות מילים בשפה, לגדלי ערים וחברות ולטעינת דפי אינטרנט. סיכמנו שכדאי להיזהר מדיווחים על מדע בתקשורת, למרות שבמקרה הזה אי אפשר לבוא בטענות למדיה. עכשיו בא לי ללכת לשחות עם דולפינים באילת.

[תודה לא']

Ramon Ferrer i Cancho and David Lusseau (2009). "Efficient coding in dolphin surface behavioral patterns". Complexity 14 (5): 23-25, 2009.

David Lusseau (2006). Why do dolphins jump? Interpreting the behavioural repertoire of bottlenose dolphins (Tursiops sp.) in Doubtful Sound, New Zealand. Behavioural Processes 73(3): 257–265

George K. Zipf (1935). The Psychobiology of Language. Houghton-Mifflin

George K. Zipf (1949). Human Behavior and the Principle of Least-Effort. Addison-Wesley.

Thornbjorn Knudsen (2001). Zipf's Law for Cities and Beyond: The Case of Denmark. The American Journal of Economics and Sociology, 60(1):123–146(24)

Kwok Tong Soo (2005). Zipf's Law for cities: a cross-country investigation. Regional Science and Urban Economics 35(3): 239–263

Bowen, Harry P., Munandar, Haris and Viaene, Jean-Marie (2006). Evidence and Implications of Zipf's Law for Integrated Economies . CESifo Working Paper Series No. 1743

Zipf's Law for Cities and Beyond: The Case of Denmark

Author: Knudsen T.¹

Source: The American Journal of Economics and Sociology, Volume 60, Number 1, January 2001 , pp. 123-146(24)

Read Full Post »

משפטי חולצה בחדשות

לפני כמה ימים דיברנו על "משפטי חולצה" כמו חולצה מטיילת בוואדי או The horse raced past the barn fell, כאלה שאנחנו לא מצליחים לקרוא כמו שצריך בגלל שניתוח תחבירי מוקדם גורם לנו "להיתקע" בסוף המשפט. היום בלאנגואג' לוג, בנג'מין זימר (או אולי בנימין צימר?) סוקר כמה משפטי חולצה חדשים שהופיעו בתקשורת האמריקאית לאחרונה ומלנקק לאחרים מארכיון האתר (Linguist thought able to read isn't).

זה גורם לי לבקש מקוראינו לשלוח לי הופעות של משפטי חולצה בתקשורת הישראלית, אם אתם נתקלים בכאלה. עידו קינן וקוראי חדר 404 חדי העין – אני מתכוון גם אליכם! כל מי שישלח משפט חולצה יזכה במנוי שנתי חינם לבלוג.

Read Full Post »

ישראל חופשת

יעל ציוותה עליי בזו הלשון:

תכתוב משהו בבלוג שלך על 'ישראל חופשת' הזה. זה מחרפן אותי.

גם אותי זה חירפן בזמנו. כבר ב-2005 יצא משרד התיירות בקמפיין לעידוד התיירות הפנימית בארץ תחת הסיסמה "קטנה גדולה ומרגשת, ישראל חוֹפֶשֶת". את הסרטון הסימפטי שליווה את הקמפיין אפשר לראות באתר של רפי עגיב, למי שמתגעגע. בפוסט הזה אנסה לבדוק למה הסיסמה הזו מטרידה אותנו, עד כמה הביטוי הזה השתרש בשפה ואיזה עתיד צפוי לו.

חָפַשתי, חפשת, הם חופְשים, הן חופשות

מבחינה סובייקטיבית לגמרי, הצירוף "ישראל חופשת" מציק לנו. זה נשמע מטופש, לא טבעי ועילג. עברית תקנית זה לא, אבל זה לפחות יצירתי. שר התיירות דאז הרצוג אמר ב-2006 שהסיסמה "נועדה לקדם את תיירות הפנים שלנו. כי ישראל שלנו מגלמת בתוכה חופש אמיתי במלא מובן המילה". אני די בטוח שהביטוי הזה לא היה קיים בצורה רצינית לפני שהקמפיין עלה לאוויר ושהוא נולד במוחם הקודח של הקופירייטרים, אבל לא זו הנקודה. השאלה היא, בהנחה שהצירוף המשוקץ הזה נדחף לקדמת הבמה לפני שנים ספורות, האם הוא כאן כדי להישאר?

עם ישראל לא חופֵש

אני יוצא מנקודת הנחה שהשימוש בשורש ח.פ.ש כפועל בבניין קל הוא המצאה של פרסומאים. מהבחינה הזו, אני נרגע: כמעט בלתי אפשרי ליצור סלנג חדש "מלמעלה למטה", כלומר שגוף כלשהו יחליט על מילה והציבור הרחב יאמץ אותה. קחו לדוגמה את שלל המילים שהאקדמיה ללשון ממציאה ותיווכחו שאנחנו אמנם משתמשים בחלק ממנו, אבל בפירוש לא בחלק גדול. במילים אחרות: למילים שלא מתפתחות באופן טבעי קשה לבסס אחיזה בשפה (גם בשפות סימנים, כמו שראינו).

יש שתי בעיות עם ההנחה הזו. ראשית, אולי השימוש במילה חפש בתור פועל כבר היה קיים בשפה, ושנית, אולי השימוש הזה כבר רווח. עשיתי כמה חיפושים קצרים ברשת, אבל לא מצאתי הופעות בשפה טבעית של אף אחד מהצירופים הבאים שמופיעים בסרטון הפרסומת: חופשת בצפון, חופשת בדרום, חופשת רגוע או חופשת פרוע.

הלאה. אם משערים שהשימוש הזה כבר קיים, אפשר להניח שהוא מתפשט בין הצורות הדקדוקיות. צורת הבינוני חופֶשֶת, צורת הפועל בעבר חָפַש, וכן הלאה. ניסיתי למצוא את צורת שם הפעולה חֲפִישָׁה אבל לא עלה כלום. מצד שני, כשחיפשתי הופעות של שם הפועל לַחְפּושׁ דווקא היו כמה:

• לי, להבדיל ממך, אין אופציה לחפוש חופשה ארוכה כמוך בפאריס, ולכן אני נשאר פה, וזהו. (כאן)
• מלא בעינינ חופש… איזה מזל שיש ימים כאלה. שאפשר לחפוש" בהם… (כאן)
• וממחר אצא לחפוש (מה? יש לי חופש להפוך את השם לפועל) בגולן. (כאן)
• במידה ותקציבכם נמוך, אך עדיין יש ברצונכם לחפוש ולנפוש תוכלו לעשות זאת בזול באמצעות הזמנת חדר במלון דירות ואילו אם תקציבכם מאפשר זאת, תוכלו לבחור במלון ברמה גבוהה יותר. (כאן)

שווה להתעכב על זה שבהרבה מההופעות, הכותבים הרגישו צורך להבהיר למה הכוונה. אפשר להסתמך על הופעות כאלה כדי לאשר שהמילה הזו באמת לא נמצאת בשימוש נרחב מדי, אבל כשהיא שם – אנחנו מבינים אותה, כמו בכתבה ישראל חופשת ביוקר של אורן אהרוני מערוץ 2 בדצמבר.

חפיש אפרפר

מגיבה באחד הבלוגים טענה שהצירוף "קיבל את אישור האקדמיה", מה שזה לא אומר. במאגר המונחים של האקדמיה ללשון הפועל לחפוש לא מופיע ואת האקדמיה עצמה לא שאלנו משום שהיא מבקשת לא לפנות אליה במהלך חופשות. אולי האקדמיה הכשירה את השרץ לבקשת משרד התיירות, ואולי לא.

משרד התיירות עצמו ניפק לא מעט סלוגנים מוצלחים בעשורים האחרונים (מ"סנוב, באילת כבר היית?" ועד הרשימה הנאה הזו בוויקיציטוט), ואין ספק ש"ישראל חופשת" הוא יצירתי. לאוזניי הצירוף חורה, אבל בהסתמך על השימוש המועט בו בשנים האחרונות, אני מנחש שהוא ייעלם מהעולם בקרוב. או שלא.

עד כאן לשון, אבל אם כבר אנחנו בנושא חפישה בארץ: בשבועיים האחרונים הזדמן לי להראות לתיירת את מיטב נופי ארצנו. מצדה, למשל, יפה הרבה יותר ממה שזכרתי (ומילה טובה מגיעה גם לקופאי שם שנתן לנו ארבעה כרטיסי סטודנט מוזלים למרות שרק לאחד מארבעתנו היתה תעודה).

אז שווה לצאת לטייל ולחפוש, אבל בלי לחץ (מתוך "קצרים"):

Read Full Post »

איך פוטרים את מנחם בן

אחת הרשומות הפופולריות ביותר בראשית ימיו של הבלוג הזה, אי שם בחודש שעבר, היתה התייחסותו של בן לי לצמד הטורים של דורון קורן על מערכת החינוך בארץ בכלל ושיטת הוראת התנ"ך בפרט. בין היתר, קורן קבל על שיטת ההוראה היבשה והאקדמית הנהוגה לדבריו בבתי הספר שגורמת לכך שהתלמידים לא יודעים להקריא פסוק בקול רם ומפסידים את כל היופי שבתנ"ך.

אתמול ראינו במעריב (איך איבדנו את התנ"ך, 25/8/09) שמנחם בן חזר לוויכוח הזה. למי שלא מכיר, לפני שבן הקפיץ את הרייטינג של האח הגדול הוא היה מוכר בעיקר בתור מבקר ספרות ושירה והיה מפורסם בזכות דעותיו נגד טיפולים פסיכיאטרים ושימוש בתרופות, בעד בריאתנות (יופיה של הרקפת הוא הוכחה לקיומו של האל) ונגד הומוסקסואלים. כך כותב בן אתמול:

[תלמידים] … ממש גמגמו קשות את הפסוקים. כאן שורש הרע. כי בלי לקרוא את התנ"ך ובלי לדעת להקריא אותו  בהטעמה, בטעם, ברהיטות, אי-אפשר לאהוב תנ"ך, כי היופי של התנ"ך עובר בין השאר דרך המילים עצמן, דרך הפסוקים עצמם, דרך הטעימה של הלשון, דרך העברית האלוהית.

עד כאן דברים דומים יחסית למה שקורן אמר לא מזמן, בהם דנּו בתגובות לפוסט של בן לי. נמשיך הלאה לקטע המעניין יותר:

מה שצריך לקרות […] בתנ"ך ובספרות הוא לא להגביר את כמות השיעורים, שייתנו לנו עוד מאותו דבר, אלא לשנות לחלוטין את דרכי ההוראה. […] לחייב כל תלמיד לדעת לקרוא ולהקריא, כפשוטו, ובדייקנות, פרקי תנ"ך, שירה וספרות. זה המפתח לכל.

זה מעניין אותי. בן אומר את אותם דברים שקורן אמר לגבי התנ"ך, מילא, אבל הוא מרחיב את זה גם לספרות יפה. בואו נעשה את ההיקש הבא: (1) אם דורון קורן אומר שחייבים לגרום לתלמידים לאהוב תנ"ך אפילו על חשבון שאר המקצועות כי רק תנ"ך זה קריטי, (2) ואז מנחם בן אומר שחייבים לגרום לתלמידים לאהוב תנ"ך וספרות אפילו על חשבון שאר המקצועות כי רק תנ"ך וספרות זה קריטי, (3) אבוא אני בתור מדען ואומר שחייבים לגרום לתלמידים לאהוב תנ"ך וספרות ומדע ומתמטיקה ואנגלית אפילו על חשבון שאר המקצועות כי גם הם הכי קריטיים. אולי אפשר לבחור כמה מקצועות קריטיים ממש ולתת להם שם יפה, נגיד מקצועות ליבה. ואולי אז אפשר יהיה להפסיק עם הטיעון הקלוש של "אנחנו העם הנבחר והדבר הכי חשוב הוא שילדינו ידעו לצטט את התנ"ך". אל תבינו אותי לא נכון: אני לא אומר שלדעת לצטט את קינת דוד ואת אבידן ולדעת לצטט את לוח הכפל זה אותו הדבר. אבל כשמנחם בן מדבר על חנה מ"מחוברות" שלומדת למבחן בתנ"ך ושונאת כל רגע, אני חושב שמותר לי לספר לו שזה קורה בכל מקצועות הלימוד. לקורן זה כואב בתנ"ך, לבן זה כואב בתנ"ך וספרות, ולי זה כואב גם במקצועות חשובים אחרים.

(אי אפשר בלי קצת בלשנות לסיום. בסוף הטור, בן מהלך על גבול הלישוּן ומחזק את טענותיו כך: "אם תשאלו את רוביק רוזנטל הוא יספר לכם, שעצם המושג "בית ספר" בעברית פירושו הבית שבו לומדים את "הספר", כלומר, את התנ"ך")

Read Full Post »

קופת חולים באמת מיוחדת

אז אני הולך היום לקופת חולים, ומודיע לפקידה שאני עובר לרמת אביב. שואל: לאיזו מרפאה כדאי לעבור?

אז היא מתקתקת לה דברים במחשב, ואחרי כחצי דקה עונה:

"הכי מהירה בַּ-28."

מה קורה פה, חשבתי לעצמי, אני בקופת חולים או בתחנת רכבת? איזו מין מרפאה נוסעת כל כך מהר, והאם אני צריך למהר כי זה עוד יומיים?

…

Read Full Post »

סוף סוף כספומט שמדבר כמו בנאדם

שני חברים שלחו לי היום את הכתבה הבאה של AP תוך חצי דקה זה מזה (כספומטים בלונדון ידברו בסלנג ויציעו למשוך "נקניקיות ופירה", אתר הארץ 25/8/09):

אם אתם מגיעים למזרח לונדון והכספומט פונה אליכם בשפה נטולת הגיון – אל פחד. בשלושת החודשים הקרובים, מספר מכונות למשיכת מזומן באזור יציעו ללקוחות אפשרות להקיש את ה"האקלברי פין" שלהם, במקום הקוד הסודי […] השפה המשונה ששולבה בממשק של האוטומטים היא סלנג קוקני בחרוזים, שהעיקרון שעומד מאחוריו הוא החלפת מילה במילה אחרת או בצירוף מילים קצר המתחרז עמה. כך לדוגמה, המילה כסף, Money, מוחלפת בצירוף Bread and Honey, שמקוצר ל-Bread.

הקוקנים הם תושבי המעמד הבינוני-נמוך הקלאסיים של מזרח לונדון, שעשויים להיות מוכרים למי שצפה באופרת הסבון Eastenders. הנה צילום מלבב של אחד הכספומטים מתוך כתבה של הטיימז:

(מורה נבוכים, מלמעלה למטה, טור שמאלי ואז ימני: Balance on screen, Balance on receipt, PIN change, PIN unlock, Cash no receipt, Cash with receipt)

על הסלנג הקוקני אפשר לקרוא קצת בוויקיפדיה. מזרח לונדון – כמו העיר כולה – הוא כבר מזמן אזור של מהגרים, אבל יש עדיין שכונות קוקניות יותר שבהן כספומטים כאלה יוכלו להעלות חיוך על פניו של הדור המבוגר יותר. כתב הטיימז מצטט קוקני בן 62, רוי פארקר, שדווקא חושב אחרת: "לקוקנים אמיתיים אין חשבונות בנק או את כל הבוג'ראס הזה – הם שמים את הכסף מתחת למזרן".

קוראים אמיצים, איך ייראה כספומט כזה בארץ? אתם מוזמנים להתייעץ עם קרובי המשפחה המבוגרים יותר. נגיד בירושלים: כספומט ירושלמי יציע ללקוחותיו למשוך "מאאתיים" ש"ח? אם אקליד קוד סודי שגוי הוא יקרא לי "פַסַאי"?

דרך אגב, הכספומטים שמופעלים ע"י הבנקים באנגליה לא גובים שום עמלה על משיכת מזומנים. לראות ולקנא.

[ת' לטליה ולבועז. את המילה "פסאי" שמעתי לראשונה מאופיר ועד היום קשה לי להאמין שיש ירושלמים שמדברים ככה]

Read Full Post »

גיגלתי מפות אותו

נעה הפנתה את תשומת לבי לפוסט בבלוג texts from last night:

(480): I just googled maps his house, and took the virtual tour back to my apartment, just so I could visualize the walk of shame in the morning

וכותבת:

"googled maps"?
רק לי הפועל הזה נשמע קצת מוזר?
אני הייתי הופכת את זה ל-"google mapped" או משהו בסגנון.

אני, בתגובה, הפניתי את השאלה לבלשן ארנולד זוויקי מסטנפורד, אשר כתב על הנושא פוסט בבלוג שלו בו הוא מסכם את ההופעות השונות של הביטוי ומגדיר אותו במונחים המקובלים בניתוח הדקדוקי האנגלי.

ואם כבר התכנסנו בהקשר, תהיה זאת הזדמנות טובה לשאול את המגיבים איך הם מתייחסים בעברית לפעולת החיפוש בגוגל. אני נוהג כבר שנים רבות לומר "גִיגַּלְתּי אותו", אך מבטים תמהים עד מגחכים מאנשים שונים הבהירו לי שהשימוש בהחלט לא סטנדרטי (על אף שאתרי טכנולוגיה שונים עושים בו שימוש חופשי ונטול הסברים למיניהם). יצא לי לשמוע לא מעט פעמים "עשיתי עליו גוגל", וגם יש כמה הופעות מתועדות ברשת, אבל באופן אישי הצירוף הזה נשמע לי כמו משהו שאומרות אמהות שצריכות להתקשר לבן שלהן רק בשביל להבין איך בכלל עושים חיפוש בגוגל (וסליחה מראש על הסטריאוטיפיות הלשונית, הטכנולוגית והמגדרית). כמובן שהאופציה התקנית "חיפשתי בגוגל" תמיד קיימת.

האם יש עוד אפשרויות שלא סקרתי?

Read Full Post »

רני רהב ויידוע מיותר

אחד מחשבונות הטוויטר החביבים עליי ביותר הוא "רני רהב המזוייף", חשבון טוויטר פארודי אודות היחצ"ן המפורסם. אחד הדברים הבולטים ביותר בחשבון (מלבד העיסוק האובססיבי בעולם המדיה החברתית, נושא שלדעתי אינו עומד בראש מעייניו של רני רהב האמיתי), הוא השימוש הבלתי סטנדרטי בה"א הידיעה. מספר דוגמאות:

"איך אפשר להיות חבר בהטוויטר רק של עינב גלילי בלי גורי אלפי?"

"ישבתי פעם עם חברים מהויינט, שתינו צחקנו וחשבנו איך לקבע את הפריפריה בתור משהו מרוחק, מוזר, ביזארי, מפגר ומיושן. וכך באותו לילה נולד מיינט"

"קראתי בהמעיין כהן […] שכיום כדי לעבוד ביחסי ציבור צריך להכיר את המדיה החברתית. אבל לא כתוב את מי צריך להכיר כדי להיות כתב רשת"

ההתנסחות הזאת, כך נדמה לי, נועדה לרמוז על כך שלתחושת כותב הטוויטר האלמוני, דיבורו של רני רהב רווי בשימוש מיותר בה"א הידיעה. אך האם זהו המצב באמת?

למרבה הצער, כמעט ולא עמדו לידי התבטאויות אותנטיות של רהב על מנת לבנות קורפוס ראוי של כתביו. היות שיש יסוד סביר להניח שהתבטאויותיו בראיונות עמו משוכתבות ומסוגננות ע"פ דעתו של העורך הלשוני, הצלחתי להציג שני מסמכים שניתן להיות בטוחים באותנטיות שלהם. הראשון הוא הקלאסיקה "שלי רעה", והשני הוא תמלול שערכתי לדבריו בפאנל שנערך בפסטיבל ראש פינה האחרון (ניתן למצוא וידאו של כל הכנס בקישור המצורף. אורך הפאנל כ-45 דקות, ובמסגרתו רהב הוא אחד הדוברים המרכזיים, כך שהעניין סיפק כמות לא מבוטלת של טקסט).

ספירת השמות המיודעים בטקסט איננה משימה קלה, ולכן כדי לעשות את המשימה ברת ביצוע גם לעצלנים, הצטמצמתי לכדי ספירת השמות שמתחילים ב"ה" בלבד (כלומר, ללא יידוע שמתחבא בתוך צירופי סמיכות, שייכות או מילות יחס למיניהן), כיוון שכך או כך, עושה רושם שזהו המאפיין הלשוני הספציפי שכותב החשבון בטוויטר מנסה להגחיך. סקריפט פשוט צימצם עבורי את העבודה למילים שמתחילות ב"ה" בלבד, ומתוכן ניפיתי ידנית את התוצאות שאינן מילים מיודעות.

התוצאות:
במכתב "שלי רעה" ישנן בסך הכל 1326 מילים, מתוכן 129 הן מילים מיודעות שמתחילות בה"א, כלומר יחס של 0.0972.
בפאנל בפסטיבל ראש פינה יש בסך הכל 1180, מתוכן 104 מילים מיודעות שמתחילות בה"א, כלומר יחס של 0.0881.

רק על מנת להשיג אישור נוסף לתוצאותיי, נעזרתי בראיון נרחב שנערך עם רהב בגלובס. קל להבחין שהציטוטים של רהב בראיון עברו עריכה סגנונית (למשל, בראיון רני רהב משתמש במילה שנכתבת "קלישאה", בעוד שמי שיאזין לפאנל בפסטיבל ראש פינה, יבחין באופן די ברור שרהב הוגה את המילה הזאת "קִילְשאה"). בכל אופן, הצלחתי לגזור מהראיון 3985 מילים של רהב, מתוכן 325 הן מילים מיועדות שמתחילות באות ה"א, כלומר יחס של 0.0815.

ניכר שרני רהב די עקבי בתדירות שימושו בה"א הידיעה. אך האם השימוש שלו עומד בחריגה ביחס לשימוש בציבור הרחב? סוגייה מעניינת. למרבה הצער, לא הצלחתי למצוא סטטיסטיקה אמינה באשר לשימוש בה"א הידיעה בעברית ישראלית. הממשק החינמי של המילון ההיסטורי ללשון העברית של האקדמיה ללשון העברית מציין שהשכיחות של ה"א בתור תווית יידוע היא "32" (כך מדווח לי איתמר, אני עצמי ממש לא הצלחתי להשתמש באתר ש"מותאם לצפייה בדפדפן אינטרנט אקספלורר, גירסה 6.0 ומעלה"). מדובר בטקסטים מקראיים וזה גם לא נתון שאפשר לעשות איתו משהו. הלאה.
מיל"ה סופרים בערך 30,000 הופעות, אבל לא מציינים מה מספר התמניות הכולל בכל הקורפורה, וגם יש להם מילים מיודעות ברשימה (כמו "הממשלה") אז לא ברור לגמרי מה הולך שם.
באנגלית, אגב, התשובה מעט יותר חותכת: וולפראם אלפא מגלה ששכיחות המילה the בשפה כתובה היא 1/16, ובשפה דבורה 1/25 (כלומר, שני הערכים נמוכים מהאחוזים של רני רהב, אבל זה לא אומר הרבה). האם למישהו מהקוראים יש גישה לסטטיסטיקה יותר מהימנה?

אז מה כן? על מנת לקבל בכל זאת סדרי גודל, ניסיתי להריץ את אותו הסקריפט ובאותה שיטה על כמה טקסטים אקראיים ולא "חשודים" בעברית, כקבוצת ביקורת. בחרתי אקראית שלושה מאמרים מעיתונות הסופ"ש האחרון:  מאמר דעה של עמוס הראל ב"הארץ" על בוגי יעלון כלל 413, מתוכן 42 מילים מיודעות שמתחילות בה"א, כלומר יחס של 0.1016. כתבה היתולית של אור ברנע ב-ynet על אגדות אורבניות בעולם הרוק כללה 912 מילים, מתוכן 111 רלוונטיות, יחס של 0.1217. ואילו סקירה של עפר שלח ב-NRG אודות המשבר במשטרה כללה 1719, מתוכן 223 מילים שעונות על התנאים, כלומר יחס של 0.1297.

כמובן שהניסוי הוא יותר בגדר שעשוע וממצאיו אינם תקפים לגמרי, אך בכל זאת קצת מוזר לי מהיכן שאב מחבר חשבון הטוויטר את המאפיין הזה, שכאמור, כנראה איננו מתקיים במציאות: רני רהב משתמש בה"א הידיעה באותה תדירות כמו שאר האוכלוסייה.

Read Full Post »

חולצה מטיילת בוואדי

והיום במסגרת פינתנו האהובה "התופעות המגניבות ביותר בעולם" ננסה להבין את המשפט הבא:

חולצה מטיילת בוואדי.

מי שהבין את המשפט על הנסיון הראשון – יש לי כמה אלקטרודות שאני מעוניין להדביק לראש שלכם כדי להריץ מספר ניסויים, אם אין לכם התנגדות. בינתיים הנה עוד כמה משפטים באותו הסגנון, הפעם באנגלית. הם בהחלט עשויים לדרוש קריאה שנייה, שלישית ורביעית בשביל להבין אותם כמו שצריך:

The horse raced past the barn fell.

The Russian women loved died.

The author wrote the novel was likely to become a best-seller.

The complex houses married and single soldiers and their families.

(אלה הפירושים הנכונים: חילצו מישהי שטיילה בוואדי; הסוס, שהוּרַץ לאורך החווה, נפל; הרוסי, שנשים אהבו, מת; הסופר כתב, שהרומן כנראה יהפוך לרב-מכר; הקומפלקס משכן חיילים נשואים ורווקים ואת משפחותיהם)

המשפטים האלה מעניינים בגלל שאנחנו מפרשים אותם לא נכון וחייבים לעצור לקראת סוף המשפט, לחזור אחורה, ולנסות להבין אותו אחרת. במשפט בעברית טבעי לחשוב ש"חולצה" היא שם עצם, אבל אז אנחנו נתקלים בבעיה משום שחולצה לא יכולה לטייל וחייבים לנתח את המילה אחרת, הפעם בתור פועל בסביל. משפטים כאלה מכונים garden path sentences משום שהכותב "מוביל" את הקורא לאורך שביל בלי שהקורא יידע שהוא הולך בכיוון הלא נכון. כל הסיפור הזה קורה בגלל שהמוח שלנו בוחר ניתוח תחבירי למשפט נתון בשלב מוקדם יחסית ורץ עם הניתוח הזה עד הסוף. מומלץ לקרוא את מה שגבי דנון כבר כתב על התופעה כאן (למרות שאני לא מסכים איתו לגבי המשפט שהוא מתאר, שנמצא מעל לסופרמרקט "חביב").

הבלשנית החישובית האיטלקיה פאולה מרלו (Paola Merlo) חוקרת בין היתר דרכים לזהות משפטים כאלה אוטומטית וטוענת שהם לא קיימים בכל השפות ואף קשורים בהכרח לפעלי תנועה: שימו לב שהחולצה מטיילת והסוס רץ. למעשה, מרלו טענה שאי אפשר למצוא משפטים כאלה בדנית וגרמנית (אפילו שהן שפות גרמאניות כמו אנגלית), אבל בסמינר שנערך ביוני שעבר הראו לה את ההיפך. נראה לי שמרלו מתמקדת בסוג מסויים מאוד של משפטים כאלה, אבל העניין הוא שישנם מספר גורמים: פעלי תנועה הם סוג אחד, אבל יש הרבה פעלים שאפשר להביע בסביל (כמו הרוסי שנשים אהבו). באנגלית במיוחד אפשר לשחק עם פסוקיות הזיקה ולוותר על המילה that, מה שגם תורם לאפקט. שוב, ראו ניתוח תמציתי אצל גבי דנון.

משפטי garden path הם אחת התופעות האהובות על תחבירנים, מהסיבה הפשוטה שהם דרך פיקנטית במיוחד להבין איך היכולות התחביריות שלנו עובדות. זו גם דוגמה אחת מיני רבות לדרכים בהן שפה יכולה להיות רב-משמעית. עד כמה שידוע לי, אין לתופעה הזו שם בעברית. אולי אפשר לקרוא לזה משפט חולצה? או אולי משפט חולצה מטיילת? אשמח לדוגמאות נוספות בעברית ולהצעות לשמות.

[ת' לרעות על הדוגמה המקורית בעברית]

Read Full Post »

תמר עילם גינדין ועידו קינן על סלנג ברשת העברית

באיחור של שבועיים הגעתי לכתבה של סיני גז בנרג, שולטתתתת ברשת: הסלנג האינטרנטי תופס תאוצה (נרג כלכלה, 9/8/09). גז רצה לכתוב על סלנג עברי ברשת ועשה בשכל כשראיין בין היתר את יקירי הבלוג עידו קינן (שמבין הרבה יותר באינטרנט ממה שאני מבין בבלשנות), ד"ר תמר עילם גינדין (בלשנית עם ראש על הכתפיים) וחגי גילר (איש השסק).

התזה העיקרית במאמר היא שסלנג מהרשת בדרך כלל לא "זולג" החוצה. חוץ מזה, המרואיינים גם מדברים על יכולתו של מישהו "מבחוץ" ללמוד את הסלנג התוך-אינטרנטי. בהחלט שווה קריאה.

[דרך חדר 404, אלא מה]

שולטתתתת ברשת: הסלנג האינטרנטי תופס תאוצה

Read Full Post »

לאכול את הפודיום ולהשאיר אותו שלם

רונן דורפן כותב בכותרת טורו ב"ישראל היום" היום את השאלה המסקרנת, שלא לומר הגורלית, הבאה:

"איך הקנייתים מסיימים ראשונים אבל לא עולים על הפודיום?"

בי דורפן הצליח להתל. היתה לי השערה, שהוא מדבר על התופעה של קנייתים שמתחרים תחת דגלי מדינות זרות תמורת תנאי אימון וכסף, וכך זוכים במדליות עבור בחריין וקטאר. אבל אז אמרתי לעצמי שזה לא יכול להיות: הרי אם השאלה שלו היא "איך זה שדגל קניה לא מתנוסס מעל טקסי המדליות?", כך הוא גם צריך לנסח אותה. הרי אותם הקנייתים שמהווים את נושאו של החלק הראשון של המשפט ("מסיימים ראשונים"), צריכים להיות הנושא של החלק השני ("לא עולים על הפודיום"). לצערי, זו בדיוק התופעה אליה הוא התכוון. מבחינה בלשנית, מה שדורפן עשה הוא לרקוד על שתי החתונות: חתונת הקנייתים של החלק הראשון – אנשים שנולדו בקניה, וחתונת הקנייתים של החלק השני – תת-קבוצה של הקבוצה הראשונה, ילידי קניה הרצים תחת דגל קניה. לתת כותרת כזאת אפשר רק אם אותם אנשים שמנצחים במירוצים לא עולים אל הפודיום (=זוכים במדליות), מה שכמובן לא קורה במציאות. זה לפחות השיפוט שלי.

חוסר זהירות? הטעיה מכוונת כדי ליצור עניין? או שאני והשיפוט שלי במיעוט? הבמה שלכם.

Read Full Post »

ג'רוזלם פוסט לייט ללימוד השפה האנגלית – מי יכול לעזור לנו?

[עדכון: הנה משהו יותר עדכני עליו והנה הסקירה שלנו]

אנשי הג'רוזלם פוסט משיקים שבועון חדש, The Jerusalem Post Lite, שמיועד לעזור לדוברי עברית ללמוד אנגלית (הנה דיווח לדוגמה של ליאור ליברובסקי בקרח).

אם מי מקוראינו עוסק באופן מקצועי בהוראה או באנגלית, נשמח אם תסקרו עבורנו גיליון או שניים. לחילופין, מנויי הג'רוזלם פוסט שקיבלו עותק מוזמנים להעניק לנו אותו למטרת סקירה בבלוג. נא להשאיר תגובה כאן או ליצור קשר בדרכים הידועות. תודה!

[תוספת 26/8/09: אני רואה שכל יום מגיעים לרשומה הזו כמה אנשים שמחפשים את הג'רוזלם פוסט לייט. אשמח אם תיצרו קשר, כאן בתגובות או בפרטיות דרך טופס "צרו קשר", כדי להגיד לי מה אתם מחפשים. אם אראה שאנשים מתעניינים בעיתון הזה והיו רוצים לקרוא עליו סקירה כאן, אפנה למערכת הג'רוזלם פוסט כדי להשיג עותק לסקירה]

Read Full Post »

המחט של המח"ט

"בולטוּת", מסתבר, הוא התרגום העברי הלא-משהו למונח הפסיכולוגי (והפסיכובלשני) salience.

במובנו הפסיכובלשני, המונח בא לתאר את מה שיש לנו בראש כשאנחנו שומעים או קוראים מילה מסוימת או מבע מסוים, ויש לו נגיעה לתחומים פסיכופוליטיים (?) כמו דעות קדומות ואפליה. כך למשל, כשאומרים לנו "ציפור" אנו נחשוב באופן טבעי על הדרור או הפשוש (או ציפורנו הלאומית, הלא היא הדוכיפת) ולאו דווקא על קיווי או פינגווין, כיוון שאלה אינן ציפורים "ציפוריות" מספיק (מה שנקרא נציג פרוטוטיפי של הקטגוריה): ציפור באופן כללי מסוגלת לעוף. ישראלי שרואה את המילה "מורה" כתובה מולו יחשוב כנראה על מורָה (נקבה), אבל בריטי אולי על מורֶה (זכר). ההוויה מעצבת את התודעה, או משהו.

עד כאן דיברנו בהקשרים כלליים, אאוט אוף דה בלו. אבל מה קורה אם "מהנדסים לנו קצת את המוח" קודם? ניסויים רבים נערכים בתחום הזה, ולמשל מראים שאדם שמציגים בפניו כסף ואח"כ את המילה bank יחשוב על המוסד הפיננסי, לעומת מי שמציגים בפניו מים זורמים ואז bank הוא גדת נחל (המדידה היא לרוב של זמני תגובה לגירויי טקסט ותמונות). כלומר, ההקשר בהחלט יכול "להקפיץ" את הבולטות של איבר מסוים מקבוצה, או של משמעות אחת מתוך כמה של רצף אותיות, ולגרום לו להיות הדבר הראשון שקופץ לנו לראש בעת שמיעת המילה הרלוונטית.

אבל זה באמת היה על קצה המזלג (שלוש או ארבע שיניים?) כדי לחלוק עמכם את הדוגמה החיה שחוויתי על בשרי לא מזמן. דיברתי עם מישהו על הדלקת מדורה.

– "ואז הוספנו ענפים דקים, אפילו לא זרדים"

– "מה, מחטים?"

– "לא בדיוק מחטים, אבל כן בעובי של מחט. <הפסקה> ענפים בעובי של מחטי אורן"

שימו לב מה קרה כאן. כשבן שיחי שאל אותי על "מחטים", היה ברור שמדובר במחטי אורן, ובהקשר של משמעות זו עניתי. אבל כשהשתמשתי בביטוי "עובי של מחט", הזזתי את המשמעות השנייה של מחט (זאת שתופרים איתה) לעמדת המשמעות הבולטת, כי אף אחד לא אומר "עובי של מחט" ומתכוון למחט של אורן. שמתי לב באיחור, והייתי חייב לתקן את חוסר הבהירות שנוצר. הבהרה במקרה זה חשובה, כי מחטי אורן עבות פי כמה ממחטי תפירה. וכך בתוך אותו משפט הבולטות של הערך "מחט" זיגזגה לה הלוך וחזור בין שתי המשמעויות.

משהו מקיף יותר על נושאי בולטות ופרוטוטיפיות, אני מקווה, יפורסם בהמשך ימי הבלוג.

Read Full Post »

סקוט אדאמס מוצא את קולו

סקוט אדאמס, האיש שמאחורי הקומיקס הפופולרי דילברט, עבר לפני כמה שנים חוויה מזעזעת למדי: הוא איבד את היכולת לדבר. הוא זכר איך אמורים לבנות משפטים, אבל כשהוא בא לדבר, שום דבר לא יצא. אני עוד זוכר איך קראתי ב-2007 על התהליך המדהים (הקישור תוקן, תודה למיכל) שעבר במהלכו לימד את עצמו לדבר מחדש ואיך חלק עם הקוראים שלו את הצורה בה אימן את עצמו.

למרבה הצער, אדאמס והקול שלו לא רכבו אל השקיעה – מחלה קצרה מחקה את כל ההתקדמות שהשיג ומצבו נהיה רע למדי שוב. אבל לא אדם כמו אדאמס יוותר – מי שהשיב את קולו ושנים לפני כן הצליח לאמן את היד שלו לא לרעוד בזמן שהוא מאייר. בראיון שהתפרסם החודש במגזין Wired מובא הסיפור השלם.

הכתבה ב-Wired עוררה בי פליאה בתור מי שמתעניין באיך המוח עובד, אבל הפוסט המקורי של אדאמס מ-2006 עורר בי השתאות עצומה בתור אדם שהמוח שלו עובד (תלוי את מי שואלים). מומלץ עבור פסיכולוגים ולא-פסיכולוגים כאחד.

Read Full Post »

גמאני רוצה לכתוב משהו בעיתון

נדב הולנדר קובל ב"קפטן אינטרנט"

ללקסיקון האינטרנט העברי ההולך ומתרחב הצטרפה זה מכבר מלה חדשה, ובחודשים האחרונים היא מציפה את פייסבוק. בניגוד לערכים ותיקים יותר במילון, כמו "סמולני" או "כנסו" או "שולתתת!!!1", נדמה שמדובר כאן ברצף אותיות שמצליח ללכוד משהו עמוק מרוחה של הרשת החברתית, או ליתר דיוק, מרוחו של הרישות החברתי. מלה אחת, שהיא היתוך של שתי מלים: גמאני.

הולנדר ממשיך בטקסט פילוסופי קמעא, הקושר בין צורת הכתיב "גמאני" לעדריות שברשתות החברתיות, כנגדה הוא יוצא מבין השורות.

"זה מכבר" הוא ביטוי נהדר, שמאפשר להולנדר לטעון טענה לשונית שמחזקת את טיעונו מבלי לטרוח לבדוק את העובדות. חיפוש פשוט במילון הסלנג המקיף של רוביק רוזנטל, היה מביא אותו לערך הבא:

גמני/גמאני. גם אני (פתיחה אופיינית להודעות באינטרנט): "גמני זה כל מיני תמונות שכתוב עליהם משפטים כמו: גמני עדיין מחפשת אהבה" (בלוגים, 2005); "גמאני לא סובלת אותה! היא לא יודעת לשיר!!!" (ואללה, 2005).

כלומר, רוזנטל שם לב והגדיר את הערך כבר ב-2005, הרבה לפני שדור הפייסבוק קם ופתח קבוצות לרוב. אך גם 2005 איננה הכי רחוק שאפשר ללכת. בחיפוש נאיבי בגוגל של "גמאני"+שנה, טִרחה שלקחה 5 דקות, הצלחתי בנקל למצוא הופעות מ-2001 או מ-2002. יתכן, ואף סביר, כמובן, שהשימוש בצורת הכתיבה הזו החל אף קודם לכן.

הולנדר, כצפוי לוקה בתופעה שאותה הזכיר איתמר בפוסט "אין דברים כאלה": "אשליית הטריוּת". הוא באמת ובתמים מאמין שהיות שהוא שם לב רק לאחרונה לצורת הכתיבה הזו, אז היא חדשה. התופעה מוכרת, צפויה, ואנושית, אך לא נותר אלא להצר על כך שלא נמצאה בו מידת הפקפוק העצמי שתאפשר בדיקה פשוטה של העובדות.

דבר זה מוביל אותנו באופן טבעי לכשל לוגי נוסף בטור הדעה: הולנדר, יבחין מי שיקרא את המאמר, איננו בא לטעון אף טענה לשונית, אלא לשפוך אור על תופעת העדריות כפי שמתבטאת בקבוצות הנפתחות בפייסבוק. דא עקא, בהרגישו כי הטיעון איננו מספיק חזק, הוא מתפתה לעבור למגרש הלשוני, שם ניתן למצוא משפטים תמוהים כמו:

לפחות מהבחינה המלולית, אנו עדים כאן ליצירתו של "אני" חדש, שהוא חלק בלתי נפרד מה"גם", כלומר משאר ה"אניים". יצור חברתי.

או:

"גמאני" מאויתת "גמני", וכך מאבדת אפילו הא' את מקומה לטובת הכלל.

כלומר, במקום לדבר לעניין, הולנדר בוחר לטעון טענות לשוניות שהן מספיק מעורפלות כדי לא להגיד בעצם כלום. את תופעה זו כינה הבלשן ג'ף פולום "לינגוויפיקציה" (האם תרגום עברי נאוֹת יהא "הַלְשָׁנָה"? איתמר הציע גם "לישוּן"). המקרה בו אבחנה עובדתית כלשהי מנוסחת כטענה לשונית, אשר במקרים רבים איננה נכונה כלל וכלל.

הרי מה פירוש "הא' מאבדת את מקומה לטובת הכלל"? האם האות א', שבצורה שרירותית לגמרי פותחת את המילה "אני", ומושמטת לעיתים בכתיבה כיוון שבין כך או כך היא נהגית כתנועה, האם אות זו מייצגת את הזהות העצמית של כותב? בוודאי שלא, לפחות מחוץ לקשקושים פסבדו-מדעיים של גרפולוגים או נומרולוגים שונים. הכוונה כנראה היתה לכתוב שאדם שמצטרף לקבוצות רבות בפייסבוק ללא אבחנה, מאבד בכך את זהותו ואישיותו לטובת ההמון. יתכן שיהיה מי שיחלוק על טענה זו, אך היא לפחות טענה שניתן לנהל סביבה ויכוח, שכן היא בעלת משמעות כלשהי.

Read Full Post »

או שאתה בהריון או שאתה לא בהריון. או שאתה מרב מיכאלי

אבנר פנה לאגף התחביר והרבייה של הבלוג עם המשפט הבא, שנאמר בסמינר על הוראת חשבון בגן הילדים:

זה כמו הריון – אתה לא יכול להיות גם בהריון וגם לא בהריון – או שאתה בהריון או שאתה לא בהריון. או שאתה משולש או שאתה לא משולש.

כלומר, מצולע הוא אחד משני דברים: (1) משולש, (2) לא משולש. אין להיות "חצי משולש", בדיוק כמו שאין להיות "חצי בהריון". מה שמעניין כאן הוא הצירוף המפתיע אתה בהריון שלא באמת יכול להתייחס לאף גבר. כדי לתאר את התופעה הזו, נפנה אל כינויי הגוף הסתמיים – indefinite pronouns.

למי קראת סתמי?

כינויי גוף – כמו הוא, ההיא, she, ذلك, nós וכו' – קיימים בשפות טבעיות כדי לציין עצמים בלי לנקוב בשם יותר מפורש שלהם. הנה דוגמה מעובדת מעמ' 84 של שפה במרחב, פעם בלי כינויי גוף ופעם עם (סימן שאלה מסמן משפט שנשמע מוזר לדובר השפה ויש שיאמרו שהוא בכלל לא תקין):

• ? דני ורותי החליטו ללכת לסרט. דני שאל את רותי אם רותי אוהבת סרטי מתח, ורותי ענתה לדני שעדיף סרטי מדע בדיוני.
• דני ורותי החליטו ללכת לסרט. הוא שאל אותה אם היא אוהבת סרטי מתח, והיא ענתה לו שהיא מעדיפה סרטי מדע בדיוני.

בניגוד לכינויי גוף "רגילים", כינויי גוף סתמיים לא מתייחסים לאף אחד במיוחד. ליתר דיוק, הם מתייחסים לכמות בלתי מוגדרת. במקום להיכנס להגדרות דקדוקיות, יותר כיף להסתכל על דוגמאות בכמה שפות ולראות מה בולט לעין.

עברית

זה אולי יפתיע, אבל יש לא מעט כינויי גוף סתמיים בעברית. בכל הדוגמאות הבאות, הכוונה היא לא לאדם מסוים אלא לאנשים באופן כללי וכולן משתמשות בכינויי גוף סתמיים במידה כזו או אחרת:

• אתה (וכל שימוש בגוף שני): אם אתה הולך ברגל זה ייקח יותר זמן מאשר אם אתה נוסע באוטובוס. זה פשוט, אתה יודע, שקשה לי עם משולשים. דוגמה עדכנית יותר: "תבסס את עצמך, יא זבל" של עירית לינור.
• הבנאדם: מה כבר רוצה הבנאדם? קצת שקט.
• אנחנו: אם אנחנו מסתכלים על המשולש, אנחנו רואים שיש לו שלוש צלעות (אבל גם אם מישהו אחר יסתכל עליו הוא יראה את זה).
• ללא כל כינוי גוף / גוף שלישי: אם מסתכלים היטב, רואים שלמשולש יש שלוש צלעות. אומרים שמשולשים הם צורות מרתקות.
• אפשר, ניתָן ושאר פעלים מודאליים: אפשר לראות שמשולש הוא צורה בעלת שלוש צלעות.
• מי ש-: מי שמסתכל היטב רואה שלמשולש יש שלוש צלעות.

ועוד ועוד. אבן-שושן מזכיר ברשימה חלקית את המילים מישהו, משהו, דבר-מה, מאום, פלוני ואלמוני. בשפות אחרות זה יכול להיות יותר מסובך.

גרמנית

בגרמנית יש שלל כינויי גוף סתמיים, אבל על אחד מהם שווה להתעכב: man. במילה הזו חייבים להשתמש כשמדברים על פעולה עם מבַצע לא מוגדר: Wo findet man Dreiecke? (איפה man מוצא משולשים, כלומר איפה אפשר למצוא משולשים). את המשפט קוראים לו וולפגאנג אפשר לתרגם לגרמנית גם כך: man nennt ihn Wolfgang , כלומר man קורא לו וולפגאנג (וביידיש אומרים "מען").

המילה הזו יוצרת בעיות רבות בתרגום, בגלל שכמעט אף מילה בשפה אחרת לא נושאת את אותה משמעות. תרגום לאנגלית עם one או עם we יגרום למשלב רשמי הרבה יותר, ותרגום לעברית עם "הבנאדם" או "איש" יהיה סלנגי מדי.

אנגלית

בוויקיפדיה אפשר למצוא רשימה ארוכה ומעניינת של כינויים כאלה באנגלית, ולכן נתמקד במילה you שחופפת חלקית ל"אתה" איתה התחלנו. שווה לשים לב לכך שהמילה you יכולה להיות סתמית וגם כינוי גוף לגוף 2, כשבמקרה האחרון היא מתאימה גם ליחיד וגם לרבים.

נכניס פיתול לעלילה עם המאמר Who is “You”? Combining Linguistic and Gaze Features to Resolve Second-Person References in Dialogue של פראמפטון ועמיתיו, בלשנים חישוביים מאונ' סטאנפורד ואונ' ברקלי. החוקרים ניסו לראות אם הם יכולים לפענח מתוך הקלטות וידאו של ישיבות מתי הכוונה לכל אחד משלושת המובנים של המילה. לצורך כך הם השתמשו גם במאפיינים של הטקסט (למשל אילו מילים צמודות ל-you באותו המשפט) וגם בסממנים ויזואליים, קרי הכיוון אליו פנה הדובר בזמן שהוא אמר את המשפט ואפילו למשך כמה זמן. את מידת ההצלחה שלהם אני יכול לתמצת כ-"בסדר ככה".

אלג'יראית

הבלוגר והחוקר אלאמין סואק סיפר לפני שנתיים על תופעה בערבית אלג'יראית: הכינוי הסתמי "אתה" מתאים למין של הדובר. אם אני גבר אלג'יראי, אני אומר "אם אתה הולך ברגל, זה ייקח יותר זמן". אם אני אישה אלג'יראית, אני אומרת "אם את הולכת ברגל, זה ייקח יותר זמן", גם אם אני מדברת עם גבר. לטענתו לא מדובר על החלטה פמיניסטית מודעת אלא על כלל דקדוקי. זה מוביל אותנו באופן טבעי לשפה האחרונה שלנו.

מרב מיכאלית

אהוד אשרי כתב בזמנו (עם הדגשות שלי):

מרב מיכאלי מסרבת לציית לתכתיב הזכרי של העברית. בתוכנית הבוקר שלה ב"רדיו ללא הפסקה" היא מתעקשת לדבר בלשון נקבה בניגוד משווע לכללי השפה, מה שמוליד משפטים מוזרים: "הפלשתינאים שולטות במעברים"; "ב'הארץ' שמות את זה בכותרת ראשית"; "קול ישראל הם בחורות רציניות". מיכאלי פונה ל"מאזינינו הלא עצמאיות" ואומרת לנסים משעל "אני ואתה מסכימות".

בפעם הראשונה זה נשמע כמו טעות צורמת. בפעם השנייה מבינים (כלומר מבינות) שמדובר בשיטה, ואז זה נשמע סתם מגוחך; בפעם השלישית זה מתחיל להישמע כמו נדנוד פמיניסטי. בפעם העשירית את מתחילה להפנים את האמירה הסאטירית המתריסה. נכון, זה מגוחך לפנות לגברים בלשון נקבה, אבל לא פחות מגוחך לפנות לנשים בלשון זכר. מיכאלי מצאה דרך סמלית להביע את מחאת המגדר שלה. מוכרחות להודות שזה יותר חינני מלשרוף חזיות.

אפשר לחשוב. היא סתם מחקה את הלהג האלג'יראי!

סיכום

יש כל מיני כינויי גוף סתמיים. הבולטים יותר משתמשים במילים שקשורות למילה "איש" (בנאדם, man, الواحد), אחרים משתמשים בצורת הריבוי (אנחנו, we, הולכים), וגם השימוש בגוף השני נפוץ למדי כמו עם המילה "אתה", שעושה צרות לבלשנים חישוביים (למרות שאנחנו מבינים אותה בקלות). עכשיו אנחנו יכולים להבין למה דווקא "אתה" נכנס להריון. רק אל תנסו את זה בבית.

[ת' לאבנר ולבן לי. גילוי נאות: אין לי שום קשר משפחתי למירב מיכאלי]

Frampton et al. (2009). Who is “You”? Combining Linguistic and Gaze Features to Resolve Second-Person References in Dialogue. In proceedings of the Conference of the European Chapter of the Association for Computational Linguistics.

Read Full Post »

נזק מוחי לשפה שנייה

ישנן מספר תיאוריות לגבי הצורה בה שפות שונות נשמרות בראש שלנו. נגיד ששפת האם שלנו היא עברית ואנחנו לומדים אנגלית בגיל צעיר. האם הדקדוק של האנגלית מקודד באותה צורה? האם שפה שנייה (מה שמכונה L2) מוגדרת בצורה אחרת במוח? המחקר האחרון שמנסה לשפוך אור על הנושא מגיע מתוצאות הטיפול באדם שעבר אירוע מוחי וטופל במרכז הרפואי רמב"ם ובבית החולים לוינשטיין. פרופסור רפיק אברהים מהחוג ללקויות למידה בפקולטה לחינוך של אונ' חיפה מדווח במאמר מרתק על מורה לביולוגיה ששפת אימו ערבית ואשר דובר עברית באופן שוטף.

לאחר אירוע מוחי, המטופל MH סבל מבעיות קשות בהבנת והפקת מילים ומשפטים. במשך חודשיים של שיקום בבית לוינשטיין נערך מעקב אחר ההתקדמות שלו, ונמצא שבעוד הערבית שלו הלכה והשתפרה, השיפור בעברית היה נמוך במידה משמעותית. זו השורה התחתונה האמפירית, ועכשיו השאלה היא איך ניתן לפרש את זה.

המאמר מתחיל בסקירה רחבה של סוגי הפרעות הדיבור (אפאזיות) שיכולות לצוץ והחלקים האחראים להן במוח, וממשיך לתאר את הצד העִצבּי של דו-לשוניות (בילינגוואליות). לאחר הסבר קצר על ערבית ועברית, אבראהים נכנס לפרטים. ביצועיו של MH בשלל מבחנים ומצבים מתוארים, כשבכל אחד מהם אפשר למצוא התנהגות מרתקת אחרת. התוצאות השונות מובאות בתור מספרים וטבלאות, בתור סריקות fMRI ובתור אנקדוטות, כמו במשימה בה המטופל נתבקש לספור אותיות במילה:

It was observed that MH had counted phonemes instead of letters. Interestingly, in naming Hebrew phonemes MH used the Arabic "popular terms", meaning that he referred to the sounds rather than the names of these letters. For example, when presented with the letter ב he said [ba] instead of [bet]. Also, in many cases he counted syllables instead of sounds or letters. His ability to count the number of syllables was intact.

בשלב הזה פרופ' אברהים מנתח את המקרה ומעריך איך הממצאים האלה משתלבים בתפישה הכללית של דו-לשוניות במוח. אין לי ספק שאני צריך להדפיס את המאמר הזה ולקרוא אותו כמו שצריך מתישהו בשבועות הקרובים, והוא מומלץ במיוחד לבלשנים, לפסיכולוגים ולניורוביולוגים שבינינו. יש גם גרסה קלה לעיכול כאן.

הרצתי חיפוש קצר על המדען וראיתי שמאמרים אחרים שלו נראים מעניינים למדי גם הם. אולי אחד הביולוגים/הפסיכולוגים בקהל ירצה לסקור אותם עבורנו?

[דרך שפה כובע]

Raphiq Ibrahim (2009). Selective deficit of second language: a case study of a brain-damaged Arabic-Hebrew bilingual patient. Behavioral and Brain Functions 2009, 5:17

Read Full Post »

טיול חמורים בלבוש תנ"כי

הימים הקרובים מלאים בפסטיבלים מעניינים. מצד אחד פסטיבל יערות מנשה, מצד שני פסטיבל התנ"ך והאהבה בבית גוברין. רק לא ברור לי של מי היה הרעיון להלביש חמורים בתחפושת:

Read Full Post »

האדם הזקן בעולם

הנרי אלינגהאם, בן 113, מת בחודש שעבר. הוא נחשב לאדם הזקן בעולם. לרוב האנשים בעולם מדובר בפיקנטריה, אך עבור סמנטיקאים, כלומר בלשנים שעוסקים במשמעויות של המילים במשפט, מדובר בהתגלמות של אחת הקושיות המהותיות של המקצוע (ולא חסרות).

מבחינה לוגית נטו, מדובר בסתירה. אם אדם מסוים הוא האיש הזקן ביותר בעולם, חזקה עליו שהוא עדיין חי. ואם הוא מת, הוא כבר לא יכול להיות האיש הזקן ביותר בעולם – מישהו אחר זוכה בתואר הזה!

עושה רושם שהמבעים הבאים מתייחסים כולם לאלינגהאם עצמו:

• האדם הזקן בעולם מת.
• האדם הזקן בעולם שמו הנרי.
• האדם הזקן בעולם הוא הנרי אלינגהאם.
• האדם הזקן בעולם אהוב על ידי נכדיו.

אבל המשפטים הבאים כללים יותר:

• האדם הזקן בעולם הוא האיש שגילו מתקדם מגיל שאר האנשים על כדור הארץ.
• האדם הזקן בעולם מעורר הזדהות.
• האדם הזקן בעולם הוא חיה בעלת שתי רגליים.
• האנשים הזקנים ביותר בעולם זוכים להערכה רבה.

נהוג לומר שהצירוף השמני בשורת המשפטים האחרונים הוא ביטוי גנרי, כלומר ביטוי שלא מתייחס לעצם מסוים אלא לכל עצם שמקיים מספר תכונות. באותה מידה היינו יכולים להגיד "נשיא המדינה נבחר על ידי הכנסת", משפט שתמיד נכון ולא מתייחס בהכרח לנשיא מסוים. מה שהופך ביטויים גנריים לחמקמקים במיוחד הוא שהם לא חייבים לחול תמיד. המשפט "ראש ממשלת ישראל הוא מי שניצח בבחירות הכלליות" הוא כמובן נכון, אבל נתקשה לפייס אותו כמות שהוא עם תוצאות מערכת הבחירות האחרונה.

דורות של סמנטיקאים מנסים למצוא את הדרך המתאימה ביותר להבין ביטויים גנריים. עוד ב-1892 ניסה גוטלוב פרֶגֶה לנסח בצמד מאמרים את הקשר בין עצם, המובן שלו, המשמעות שלו, הסימן שלו ושאר מושגים של פילוסופים. למשל, כאשר אנחנו מסתכלים על כוכב דרך טלסקופ מיוצגים בפעולה הזו גורמים רבים: הכוכב עצמו הוא עצם שנמצא אי שם בחלל. החזות שלו היא 'רעיון' מסוים. את ה'רעיון' הזה אנחנו חווים והוא נשמר אצלנו בראש בצורה מסויימת, אבל למעשה אנחנו חווים רק את המובן שהטלסקופ מספק לנו. אם אדם אחר יסתכל על אותו הכוכב דרך אותו הטלסקופ, הכוכב והרעיון שמאחוריו לא ישתנו, אבל התמונה בעיניו תהיה שונה מהתמונה בעינינו. האם המובן כפי שהוא עובר דרך הטלסקופ הוא זהה עבור כולנו? אולי. אבל אם האדם השני יזוז מטר שמאלה ויסתכל על הכוכב מזווית טיפה אחרת, נוכל לומר שהמובן השתנה אף הוא. ראוי לציין שעשיתי סלט קטן ברשימה הזו, אבל אני מקווה שקו המחשבה ברור.

אם נחזור לביטויים גנריים, טובה גדולה לאנושות עושה הסמנטיקאי אריק כהן מאונ' בן-גוריון בזה שההסברים שלו פורמליים מספיק בשביל שאפשר יהיה לתכנת אותם. ליישומים של עיבוד שפה טבעית קשה למדי לזהות אם ביטוי הוא גנרי או לא, ודווקא יש כאן פוטנציאל רב לרכישת ידע אוטומטית שהרי הרבה מהידע שלנו על העולם מקודד בביטויים גנריים, בין אם הם מדויקים ובין אם פחות (השמש זורחת במזרח ושוקעת במערב, ההרצאות בחוג לבלשנות מתחילות בשעה 9, אין ערבים אין פיגועים).

סמנטיקה היא בכל אופן תחום שמסוגל לעשות הרבה צרות, למשל עם ביטויים כמו 'מלך צרפת קירח' שאינם רלוונטים לעולמנו (ניתן לומר שאין להם ערך אמת כלל). יש הרבה דברים מעניינים להגיד על סמנטיקה ועל ביטויים גנריים, כמו גם על מלך צרפת. נשמור אותם להמשך.

[דרך Lousy Linguist]

Gottlob Frege (1892). Über Sinn und Bedeutung. Zeitschrift für Philosophie und philosophische Kritik, pp 25-50 [ויקיפדיה]

Gottlob Frege (1892). Über Begriff und Gegenstand. Vierteljahrsschrift für wissenschaftliche Philosophie, 16:192-205. [ויקיפדיה]

Ariel Cohen (1997). `Generics and default reasoning.' Computational Intelligence, 13:4,506-533.

Read Full Post »