Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for אוגוסט, 2009

אזעקת הלישוּן נשמעה אתמול במשרדי "דגש קל", בעקבות המשפט הבא בפוסט של יוסי גורביץ:

נזכיר שיהודי אפריקה והלבאנט החזיקו בעבדים, כל זמן שאחזקתם היתה מותרת באימפריה העות'מנית, ושחלק מהגזענות הערבית-מוסלמית כלפי האפריקנים – המילה 'עַבּד' עדיין מציינת 'שחור' בערבית – ודאי חלחל גם אל היהודים שישבו בקרבם.

הטענה, יש לומר, היא לכל הפחות דמגוגית, אם לא מטעה (המילה عبد אכן מופיעה במשמעות הזו במילונים ערביים, אך המילה המקובלת ל"שחור" בערבית איננה "עבד").

המילה عبد במילון הערבי-עברי הותיק איילון שנער

המילה عبد במילון הערבי-עברי הותיק איילון שנער. בואו כולנו נקשר ביחד עם המילים "איילון שנער" לאתר זה, כי הם עשו עבודת SEO כל כך גרועה שהם אפילו לא מופיעים בחמשת העמודים הראשון לחיפוש הזה, ואולי יותר, אבל לא היה לי כוח לבדוק.

אבל זה לא הדיון. האם אכן מדובר בלינגוויפיקציה כהלכתה? בעוד איתמר שלהב בשמחה את היצרים, אני הייתי קצת יותר סקפטי: את המונח לינגוויפיקציה, לגבי דידי, ראוי לשמור למקרים בהם טענה כלשהי על העולם מוחלפת בטענה לשונית שאיננה נכונה. למשל, לו הייתי רוצה למחות על תוצאות גמר "כוכב נולד" מאמש, והייתי אומר:

"את המילים "רוני דלומי" ו"זמרת" לא ניתן לשים באותו משפט"

היתה זו לינגוויפיקציה פר-אקסלנס, שכן קל לנחש שאת המילים "רוני דלומי" ו"זמרת" דווקא כן ניתן לשים אותו במשפט, למשל: "רוני דלומי לא זמרת לבמות גדולות ואצטדיונים" (יצויין שהיא גם אינה זמרת לבמות קטנות ובארים). אז מה עשה גורביץ? לא יותר מאשר יישום נוסף ומפוקפק של היפותזת ספיר-וורף, כשכרגיל במקרים אלה, הסיפור פשוט טוב מדי מכדי להתעמק בעובדות הלשוניות, והוא מנופח באופן חסר פרופורציות.

יתכן שחלקכם תוהה מה זה כבר משנה, ומה זו הנוקדנות הזאת שקפצה עליי פתאום, אך לטעמי עדיין יש מקום לערוך את ההבחנה הזאת ולא לבלבל בין מושגים, גם אם הם דומים. איתמר, כמובן, המשיך לא להשתכנע מטיעוניי.

מקרה אחר הנוגע להגדרות ומושגים, ובו דווקא הגענו להסכמה הגיע לאחר הפוסט בו ביקש איתמר מהקוראים דוגמאות ל"משפטי חולצה". לא הוצפנו במכתבים, בלשון המעטה, אך כן קיבלנו מספר תגובות שהצטיינו בכך שאף אחת מהן לא היתה דוגמה למשפט חולצה, על אף שאיתמר סיפק הגדרה בלשון מפורשת:

[משפטים] שאנחנו לא מצליחים לקרוא כמו שצריך בגלל שניתוח תחבירי מוקדם גורם לנו “להיתקע” בסוף המשפט.

אחד המגיבים הציע את הכותרת מ"כלכליסט": "בלעדי: משקיעים זרים מתעניינים ברכישת רשת אירית, לאחר שביהמ"ש הורה על פירוקה". אכן, מקרה של דו-משמעות בשל הההומוגרפים אירית-באה-מאירלנד, ואירית-שם-של-בחורה. אך הדו-משמעות איננה קשורה לניתוח תחבירי שגורם לנו להיתקע.

מגיבה אחרת שלחה בהסתייגות מהוססת כותרת מ-ynet: "המים ירדו בכנרת, הלידה היתה במשטרה". כפי שתוכלו לנחש, בידיעה לא כתוב על מפלס הכנרת המצטמצם, אלא על אישה הרה שהיתה בכינרת וירדו לה המים. שוב מדובר בדו-משמעות חביבה בהחלט, אך לא במשפט חולצה.

ולבסוף, משפט שלישי שאינו משפט חולצה ונשלח למערכת הוא מתוך פרסומת ברדיו לבית הספר למשחק "בית צבי", שם נאמר: "בית צבי, כשרון הוא רק ההתחלה". המאזין התמים פרש את המילה "כשרון" כצירוף "כי שרון", מה שמזכיר לי שלפני כמה שנים היתה ברדיו פרסומת שאמרה "כי נועה אוכלת רק קינואה", או משהו בסגנון.

נראה כי חלק מהקוראים פירשו את המונח שהציג איתמר באופן רחב למדי, כזה שכולל בתוכו כמעט כל דו-משמעות שהיא. אין בכך לטעון כי הדוגמאות שהביאו אינן יפות או מעניינות (עניין של טעם אישי, בוודאי), אך הן אינן נוגעות לתופעה שהוצגה. וכפי שהראיתי בחלק הראשון של הפוסט, גם עניינים כאלה נתונים לעיתים לויכוח.

Read Full Post »

שומו שמיים, דולפינים מצייתים לאותם חוקים הקיימים בשפת בני אנוש! הם שוחים בכפוף לחוקים לשוניים! כך מספרים לנו שלל אתרים על מדע, ערוצי טלוויזיה ועיתונים בעקבות מחקר שנערך לא מזמן בו נקבע שתנועות הגוף של דולפינים כשהם שוחים סמוך לפני המים מצייתות ל"חוק הקיצור", כך שהפעולות התכופות ביותר הן גם הקצרות ביותר. המאמר המדובר הוא Efficient coding in dolphin surface behavioral patterns מאת ראמון פרר אי קאנצ'ו ודיוויד לוסו (ראו הפנייה מלאה בסוף הפוסט) והחוקרים טוענים שזהו המקרה הראשון בו מתועד "חוק הקיצור" אצל מין שאינו בני אדם, אבל האם באמת יש כאן קשר לשפה? אין לי תשובה חד משמעית, אבל יש שלושה דברים עליהם אני רוצה לדבר: המאמר עצמו, "חוק זיף" אליו מתייחסים החוקרים ודיווחים על מדע בתקשורת.

למצולם אין קשר לכתבה

למצולם אין קשר לכתבה

שפת הדולפינים

דולפינים מתקשרים באמצעות מה שנשמע כמו מיני שריקות וקליקים, כך שהחלק העיקר בשפה שלהם הוא קוֹלי. במחקר קודם ("מדוע דולפינים קופצים?", 2006), לוסו הראה איך הם יכולים להשתמש במחוות שונות כדי להעביר מידע במצבים מסויימים. המחוות הללו מבוצעות כשדולפין עולה אל פני השטח ומבצע אחת מכ-30 תנועות שונות, מורכבות במידה כזו או אחרת (פירוט מלא מופיע במאמר). לוסו הצליב את המחוות עם התנהגות הדולפינים והגיע למסקנה שיש קשר ישיר. למה שהם יתקשרו באמצעות מחוות כשהם יכולים פשוט "לדבר" אחד עם השני? ללוסו מעלה השערה:

In the case of dolphins, vocalisations can be detected over many kilometres (Janik, 2000). It would therefore be advantageous to be able to communicate motivation over a short-range to avoid eavesdropping by conspecifics and therefore minimise scramble competition (Dawson, 1991).

בגלל שהתחרות על מזון יכולה להיות חריפה (לוסו מתאר דולפינים שמתקיפים דולפינים מקבוצה אחרת ואפילו דולפינים שלוקחים אוכל מאם וצאצאיה), יכול להיות שהדולפינים מעדיפים "ללחוש" אחד לשני.

מה לזה ושפת בני אדם? החוקרים מדברים על מה שהם מכנים the law of brevity, "חוק הקיצור". פרר אי קאנצ'ו אמר בראיון:

The results show that the simple and efficient behaviour strategies of dolphins are similar to those used by humans with words, and are the same as those used, for example, when we reduce the size of a photographic or video image in order to save space.

dolphins0809בגרף התחתון, אורך המחווה מושווה לתכיפות בה היא מבוצעת. בגרף העליון, אורך מילה באנגלית מושווה לתכיפות בה היא מופיעה בספרו של אוסקר ווילד "תמונתו של דוריאן גריי". החוקרים טוענים שכמו ששפה משתמשת ב"חוק הקיצור" – ואני לא מכיר מישהו חוץ מהם שקורא לזה "חוק הקיצור" – כך גם מתנהגים הדולפינים. עכשיו, נניח שזה נכון לחלוטין. הנה בעיה אחת: 30 תנועות הן לא מילים, משום שהדולפינים מתקשרים קולית. השריקות שלהם הן המילים שלנו; המחוות שלהם הן… המחוות שלנו, אולי. לא התעמקתי במחקר על פנטומימה ומחוות, אבל אני משער שרוב המחוות שלנו קצרות יחסית. למשל כשאומרים למישהו שלום, אנחנו מרימים את היד לכיוונו ואולי מזיזים אותה קצת. כשאנחנו פוגשים מישהו שאנחנו מכירים, אנחנו לוחצים להם את היד. אם הם חברים טובים, אנחנו אפילו מוסיפים חיבוק, ככה שאם נבדוק את התנהגותנו לאורך זמן נראה שמה שיותר תכוף הוא גם יותר קצר ומה שפחות תכוף הוא גם פחות מורכב. האם זה אומר שמחוות של בני אדם מצייתות לחוקי שפה טבעית? מסופקני. זה כנראה משהו הרבה יותר בסיסי. זה לא אומר שהמדענים טועים, אבל אני חושב שהשוואה מתאימה יותר תהיה אולי למחוות של בני אדם, ואולי אפילו לשפת סימנים. זה לגבי הפירוש הפסיכו-בלשני של התוצאות, אבל יש לי התנגדות גם ל"חוק הקיצור" שהוזכר.

חוק זיף

"חוק הקיצור" הוא השלכה של תופעה די מרתקת שהוגדרה תחת השם "חוק זיף" על שם הבלשן ג'ורג' קינגסלי זיף. החוק הזה אהוב מאוד על בלשנים חישוביים משום שהוא מאפשר לאמוד תדירויות של מילים בטקסט, כמו בגרפו של דוריאן גריי. הרעיון הוא כזה: אם אנחנו מדרגים את כל המילים באוסף טקסט לפי מספר ההופעות שלהן, נמצא שיש יחס לוגריתמי ביניהן. רוצה לומר, אם יש לנו מאה מילים, המילה במקום ה-1 תופיע פי שניים מהמילה במקום ה-2 ופי חמישים מהמילה במקום ה-50. אני קצת שוחט כאן את ההגדרה מטעמי הפשטה, אבל מה שיוצא הוא גרף יפה מאוד כמו שיש למעלה.

בנסיון לפרש את התופעה, זיף טען שהיא מדגימה את עיקרון המאמץ המזערי: כששני אנשים מדברים, הדובר ירצה להשתמש בכמה שפחות מילים כדי להעביר כמה שיותר אינפורמציה בכמה שפחות מאמץ. השומע ירצה שהדובר ישתמש בכמה שיותר מילים כדי שההבדלים יהיו ברורים עבורו כמאזין במקום לשבור את הראש על דו-משמעויות בין מילים. מה שבאמת מרתק הוא שחוק זיף עובד על כל קורפוס של טקסט, אבל לא רק על טקסט: גם על התפלגויות סטטיסטיות שהקשר ביניהן ובין שפה קלוש כמו הקשר בין דולפין ובין ג'ורג' קוסטנזה.

  • חוק זיף תקף לגבי גדלי ערים (אם כי היו נסיונות להפריך את הטענה הזו): אפשר להסתכל על גודל של ערים במדינה במקום על תדירות הופעת מילים באוסף טקסט, והתוצאות יהיו זהות.
  • המאמר האהוב עליי בנושא מדגים איך חוק זיף לערים תקף בדנמרק. החוקר לא עצר שם והראה שחוק זיף תקף גם לגבי גודלן של חברות בדנמרק! להזכירכם, אין קשר של ממש בין ערים וחברות דניות ובין שפה…
  • מחקר נוסף הדגים את תקפות חוק זיף גם לגבי ערים בארה"ב ובאירופה.
  • יופיה של ההתפלגות הזו בטבעיות שלה. ויקיפדיה מספרת לי שספקיות אינטרנט משתמשות בחוק זיף בשביל לשמור עמודים נפוצים במטמון: העמודים הפופולריים ביותר נשמרים במטמון על שרתים קרובים ביותר למשתמש על מנת שניתן יהיה לגשת אליהם בקלות רבה יותר. אמנם יש כאן עניין של מאמץ מזערי, אבל לא במובן עליו זיף דיבר.

חוק זיף הוא יופי של דבר, אבל מה הקשר ל"חוק הקיצור"? בהחלט ניתן להבחין בכך שהמילים הנפוצות ביותר הן גם קצרות יחסית והמגיבים מוזמנים לספר מה הם יודעים על הנושא. כך או כך, העובדה שמשהו כלשהו מציית לחוק זיף לא צריכה להפתיע במיוחד.

דיווח בתקשורת

תקשורת המדע בלעה את הסיפור על הקשר בין הדולפינים ושפה טבעית די בקלות, כמו שקורה בדרך כלל. קשה לטעון שתפקיד התקשורת הוא לבדוק עד כמה מחקר מסוים הוא תקף מדעית, ולזכות העיתונים שדיווחו על המחקר ייאמר שסך הכל מדובר במחקר סולידי עם תוצאות מעניינות ולא באיזה חירטוט. בכל זאת, כקוראים צריך תמיד להיזהר, משום שדיווחים על מדע במדיה מחפשים בדרך כלל את הסנסציוני. אבל כאן אנחנו כבר נוגעים בבעיה אחרת, שמשתקפת יפה בדבריה של אפרת וייס מוואינט על דיווח שקרי שפירסמה: אין זה מתפקידה לערער על אמינותו של דובר צה"ל אלא להציג את דבריו כלשונם. ואם בארזי הפוליטיקה נפלה שלהבת, כנראה שמצבנו במדעים לא יהיה טוב בהרבה.

סיכום

הבעתי כאן את ההסתייגויות שלי מהמסקנות של מספר חוקרים לגבי הייחוד של שפת בני אנוש, עם כמה הצעות למחקרי המשך שאולי יעזרו לאשש או להפריך את הטענות שלהם. מעבר לזה, אני מקווה שהצלחתי להעביר דרך דפי הבלוג את הקסם של חוק זיף שתקף לתכיפות מילים בשפה, לגדלי ערים וחברות ולטעינת דפי אינטרנט. סיכמנו שכדאי להיזהר מדיווחים על מדע בתקשורת, למרות שבמקרה הזה אי אפשר לבוא בטענות למדיה. עכשיו בא לי ללכת לשחות עם דולפינים באילת.

[תודה לא']
Ramon Ferrer i Cancho and David Lusseau (2009). "Efficient coding in dolphin surface behavioral patterns". Complexity 14 (5): 23-25, 2009.
David Lusseau (2006). Why do dolphins jump? Interpreting the behavioural repertoire of bottlenose dolphins (Tursiops sp.) in Doubtful Sound, New Zealand. Behavioural Processes 73(3): 257–265
George K. Zipf (1935). The Psychobiology of Language. Houghton-Mifflin
George K. Zipf (1949). Human Behavior and the Principle of Least-Effort. Addison-Wesley.
Thornbjorn Knudsen (2001). Zipf's Law for Cities and Beyond: The Case of Denmark. The American Journal of Economics and Sociology, 60(1):123–146(24)
Kwok Tong Soo (2005). Zipf's Law for cities: a cross-country investigation. Regional Science and Urban Economics 35(3): 239–263
Bowen, Harry P., Munandar, Haris and Viaene, Jean-Marie (2006). Evidence and Implications of Zipf's Law for Integrated Economies . CESifo Working Paper Series No. 1743

Zipf's Law for Cities and Beyond: The Case of Denmark

Author: Knudsen T.1

Source: The American Journal of Economics and Sociology, Volume 60, Number 1, January 2001 , pp. 123-146(24)

Read Full Post »

לפני כמה ימים דיברנו על "משפטי חולצה" כמו חולצה מטיילת בוואדי או The horse raced past the barn fell, כאלה שאנחנו לא מצליחים לקרוא כמו שצריך בגלל שניתוח תחבירי מוקדם גורם לנו "להיתקע" בסוף המשפט. היום בלאנגואג' לוג, בנג'מין זימר (או אולי בנימין צימר?) סוקר כמה משפטי חולצה חדשים שהופיעו בתקשורת האמריקאית לאחרונה ומלנקק לאחרים מארכיון האתר (Linguist thought able to read isn't).

זה גורם לי לבקש מקוראינו לשלוח לי הופעות של משפטי חולצה בתקשורת הישראלית, אם אתם נתקלים בכאלה. עידו קינן וקוראי חדר 404 חדי העין – אני מתכוון גם אליכם! כל מי שישלח משפט חולצה יזכה במנוי שנתי חינם לבלוג.

Read Full Post »

יעל ציוותה עליי בזו הלשון:

תכתוב משהו בבלוג שלך על 'ישראל חופשת' הזה. זה מחרפן אותי.

גם אותי זה חירפן בזמנו. כבר ב-2005 יצא משרד התיירות בקמפיין לעידוד התיירות הפנימית בארץ תחת הסיסמה "קטנה גדולה ומרגשת, ישראל חוֹפֶשֶת". את הסרטון הסימפטי שליווה את הקמפיין אפשר לראות באתר של רפי עגיב, למי שמתגעגע. בפוסט הזה אנסה לבדוק למה הסיסמה הזו מטרידה אותנו, עד כמה הביטוי הזה השתרש בשפה ואיזה עתיד צפוי לו.

חָפַשתי, חפשת, הם חופְשים, הן חופשות

קטנה גדולה ומרגשתמבחינה סובייקטיבית לגמרי, הצירוף "ישראל חופשת" מציק לנו. זה נשמע מטופש, לא טבעי ועילג. עברית תקנית זה לא, אבל זה לפחות יצירתי. שר התיירות דאז הרצוג אמר ב-2006 שהסיסמה "נועדה לקדם את תיירות הפנים שלנו. כי ישראל שלנו מגלמת בתוכה חופש אמיתי במלא מובן המילה". אני די בטוח שהביטוי הזה לא היה קיים בצורה רצינית לפני שהקמפיין עלה לאוויר ושהוא נולד במוחם הקודח של הקופירייטרים, אבל לא זו הנקודה. השאלה היא, בהנחה שהצירוף המשוקץ הזה נדחף לקדמת הבמה לפני שנים ספורות, האם הוא כאן כדי להישאר?

עם ישראל לא חופֵש

אני יוצא מנקודת הנחה שהשימוש בשורש ח.פ.ש כפועל בבניין קל הוא המצאה של פרסומאים. מהבחינה הזו, אני נרגע: כמעט בלתי אפשרי ליצור סלנג חדש "מלמעלה למטה", כלומר שגוף כלשהו יחליט על מילה והציבור הרחב יאמץ אותה. קחו לדוגמה את שלל המילים שהאקדמיה ללשון ממציאה ותיווכחו שאנחנו אמנם משתמשים בחלק ממנו, אבל בפירוש לא בחלק גדול. במילים אחרות: למילים שלא מתפתחות באופן טבעי קשה לבסס אחיזה בשפה (גם בשפות סימנים, כמו שראינו).

יש שתי בעיות עם ההנחה הזו. ראשית, אולי השימוש במילה חפש בתור פועל כבר היה קיים בשפה, ושנית, אולי השימוש הזה כבר רווח. עשיתי כמה חיפושים קצרים ברשת, אבל לא מצאתי הופעות בשפה טבעית של אף אחד מהצירופים הבאים שמופיעים בסרטון הפרסומת: חופשת בצפון, חופשת בדרום, חופשת רגוע או חופשת פרוע.

ישראל חופשת

הלאה. אם משערים שהשימוש הזה כבר קיים, אפשר להניח שהוא מתפשט בין הצורות הדקדוקיות. צורת הבינוני חופֶשֶת, צורת הפועל בעבר חָפַש, וכן הלאה. ניסיתי למצוא את צורת שם הפעולה חֲפִישָׁה אבל לא עלה כלום. מצד שני, כשחיפשתי הופעות של שם הפועל לַחְפּושׁ דווקא היו כמה:

  • לי, להבדיל ממך, אין אופציה לחפוש חופשה ארוכה כמוך בפאריס, ולכן אני נשאר פה, וזהו. (כאן)
  • מלא בעינינ חופש… איזה מזל שיש ימים כאלה. שאפשר לחפוש" בהם… (כאן)
  • וממחר אצא לחפוש (מה? יש לי חופש להפוך את השם לפועל) בגולן. (כאן)
  • במידה ותקציבכם נמוך, אך עדיין יש ברצונכם לחפוש ולנפוש תוכלו לעשות זאת בזול באמצעות הזמנת חדר במלון דירות ואילו אם תקציבכם מאפשר זאת, תוכלו לבחור במלון ברמה גבוהה יותר. (כאן)

שווה להתעכב על זה שבהרבה מההופעות, הכותבים הרגישו צורך להבהיר למה הכוונה. אפשר להסתמך על הופעות כאלה כדי לאשר שהמילה הזו באמת לא נמצאת בשימוש נרחב מדי, אבל כשהיא שם – אנחנו מבינים אותה, כמו בכתבה ישראל חופשת ביוקר של אורן אהרוני מערוץ 2 בדצמבר.

חפיש אפרפר

מגיבה באחד הבלוגים טענה שהצירוף "קיבל את אישור האקדמיה", מה שזה לא אומר. במאגר המונחים של האקדמיה ללשון הפועל לחפוש לא מופיע ואת האקדמיה עצמה לא שאלנו משום שהיא מבקשת לא לפנות אליה במהלך חופשות. אולי האקדמיה הכשירה את השרץ לבקשת משרד התיירות, ואולי לא.

משרד התיירות עצמו ניפק לא מעט סלוגנים מוצלחים בעשורים האחרונים (מ"סנוב, באילת כבר היית?" ועד הרשימה הנאה הזו בוויקיציטוט), ואין ספק ש"ישראל חופשת" הוא יצירתי. לאוזניי הצירוף חורה, אבל בהסתמך על השימוש המועט בו בשנים האחרונות, אני מנחש שהוא ייעלם מהעולם בקרוב. או שלא.

עד כאן לשון, אבל אם כבר אנחנו בנושא חפישה בארץ: בשבועיים האחרונים הזדמן לי להראות לתיירת את מיטב נופי ארצנו. מצדה, למשל, יפה הרבה יותר ממה שזכרתי (ומילה טובה מגיעה גם לקופאי שם שנתן לנו ארבעה כרטיסי סטודנט מוזלים למרות שרק לאחד מארבעתנו היתה תעודה).

אז שווה לצאת לטייל ולחפוש, אבל בלי לחץ (מתוך "קצרים"):

Read Full Post »

אחת הרשומות הפופולריות ביותר בראשית ימיו של הבלוג הזה, אי שם בחודש שעבר, היתה התייחסותו של בן לי לצמד הטורים של דורון קורן על מערכת החינוך בארץ בכלל ושיטת הוראת התנ"ך בפרט. בין היתר, קורן קבל על שיטת ההוראה היבשה והאקדמית הנהוגה לדבריו בבתי הספר שגורמת לכך שהתלמידים לא יודעים להקריא פסוק בקול רם ומפסידים את כל היופי שבתנ"ך.

אתמול ראינו במעריב (איך איבדנו את התנ"ך, 25/8/09) שמנחם בן חזר לוויכוח הזה. למי שלא מכיר, לפני שבן הקפיץ את הרייטינג של האח הגדול הוא היה מוכר בעיקר בתור מבקר ספרות ושירה והיה מפורסם בזכות דעותיו נגד טיפולים פסיכיאטרים ושימוש בתרופות, בעד בריאתנות (יופיה של הרקפת הוא הוכחה לקיומו של האל) ונגד הומוסקסואלים. כך כותב בן אתמול:

[תלמידים] … ממש גמגמו קשות את הפסוקים. כאן שורש הרע. כי בלי לקרוא את התנ"ך ובלי לדעת להקריא אותו  בהטעמה, בטעם, ברהיטות, אי-אפשר לאהוב תנ"ך, כי היופי של התנ"ך עובר בין השאר דרך המילים עצמן, דרך הפסוקים עצמם, דרך הטעימה של הלשון, דרך העברית האלוהית.

עד כאן דברים דומים יחסית למה שקורן אמר לא מזמן, בהם דנּו בתגובות לפוסט של בן לי. נמשיך הלאה לקטע המעניין יותר:

מה שצריך לקרות […] בתנ"ך ובספרות הוא לא להגביר את כמות השיעורים, שייתנו לנו עוד מאותו דבר, אלא לשנות לחלוטין את דרכי ההוראה. […] לחייב כל תלמיד לדעת לקרוא ולהקריא, כפשוטו, ובדייקנות, פרקי תנ"ך, שירה וספרות. זה המפתח לכל.

זה מעניין אותי. בן אומר את אותם דברים שקורן אמר לגבי התנ"ך, מילא, אבל הוא מרחיב את זה גם לספרות יפה. בואו נעשה את ההיקש הבא: (1) אם דורון קורן אומר שחייבים לגרום לתלמידים לאהוב תנ"ך אפילו על חשבון שאר המקצועות כי רק תנ"ך זה קריטי, (2) ואז מנחם בן אומר שחייבים לגרום לתלמידים לאהוב תנ"ך וספרות אפילו על חשבון שאר המקצועות כי רק תנ"ך וספרות זה קריטי, (3) אבוא אני בתור מדען ואומר שחייבים לגרום לתלמידים לאהוב תנ"ך וספרות ומדע ומתמטיקה ואנגלית אפילו על חשבון שאר המקצועות כי גם הם הכי קריטיים. אולי אפשר לבחור כמה מקצועות קריטיים ממש ולתת להם שם יפה, נגיד מקצועות ליבה. ואולי אז אפשר יהיה להפסיק עם הטיעון הקלוש של "אנחנו העם הנבחר והדבר הכי חשוב הוא שילדינו ידעו לצטט את התנ"ך". אל תבינו אותי לא נכון: אני לא אומר שלדעת לצטט את קינת דוד ואת אבידן ולדעת לצטט את לוח הכפל זה אותו הדבר. אבל כשמנחם בן מדבר על חנה מ"מחוברות" שלומדת למבחן בתנ"ך ושונאת כל רגע, אני חושב שמותר לי לספר לו שזה קורה בכל מקצועות הלימוד. לקורן זה כואב בתנ"ך, לבן זה כואב בתנ"ך וספרות, ולי זה כואב גם במקצועות חשובים אחרים.

(אי אפשר בלי קצת בלשנות לסיום. בסוף הטור, בן מהלך על גבול הלישוּן ומחזק את טענותיו כך: "אם תשאלו את רוביק רוזנטל הוא יספר לכם, שעצם המושג "בית ספר" בעברית פירושו הבית שבו לומדים את "הספר", כלומר, את התנ"ך")

Read Full Post »

אז אני הולך היום לקופת חולים, ומודיע לפקידה שאני עובר לרמת אביב. שואל: לאיזו מרפאה כדאי לעבור?

אז היא מתקתקת לה דברים במחשב, ואחרי כחצי דקה עונה:

"הכי מהירה בַּ-28."

מה קורה פה, חשבתי לעצמי, אני בקופת חולים או בתחנת רכבת? איזו מין מרפאה נוסעת כל כך מהר, והאם אני צריך למהר כי זה עוד יומיים?

המשך…

Read Full Post »

שני חברים שלחו לי היום את הכתבה הבאה של AP תוך חצי דקה זה מזה (כספומטים בלונדון ידברו בסלנג ויציעו למשוך "נקניקיות ופירה", אתר הארץ 25/8/09):

אם אתם מגיעים למזרח לונדון והכספומט פונה אליכם בשפה נטולת הגיון – אל פחד. בשלושת החודשים הקרובים, מספר מכונות למשיכת מזומן באזור יציעו ללקוחות אפשרות להקיש את ה"האקלברי פין" שלהם, במקום הקוד הסודי […] השפה המשונה ששולבה בממשק של האוטומטים היא סלנג קוקני בחרוזים, שהעיקרון שעומד מאחוריו הוא החלפת מילה במילה אחרת או בצירוף מילים קצר המתחרז עמה. כך לדוגמה, המילה כסף, Money, מוחלפת בצירוף Bread and Honey, שמקוצר ל-Bread.

הקוקנים הם תושבי המעמד הבינוני-נמוך הקלאסיים של מזרח לונדון, שעשויים להיות מוכרים למי שצפה באופרת הסבון Eastenders. הנה צילום מלבב של אחד הכספומטים מתוך כתבה של הטיימז:cockney-atm0809

(מורה נבוכים, מלמעלה למטה, טור שמאלי ואז ימני: Balance on screen, Balance on receipt, PIN change, PIN unlock, Cash no receipt, Cash with receipt)

על הסלנג הקוקני אפשר לקרוא קצת בוויקיפדיה. מזרח לונדון – כמו העיר כולה – הוא כבר מזמן אזור של מהגרים, אבל יש עדיין שכונות קוקניות יותר שבהן כספומטים כאלה יוכלו להעלות חיוך על פניו של הדור המבוגר יותר. כתב הטיימז מצטט קוקני בן 62, רוי פארקר, שדווקא חושב אחרת: "לקוקנים אמיתיים אין חשבונות בנק או את כל הבוג'ראס הזה – הם שמים את הכסף מתחת למזרן".

קוראים אמיצים, איך ייראה כספומט כזה בארץ? אתם מוזמנים להתייעץ עם קרובי המשפחה המבוגרים יותר. נגיד בירושלים: כספומט ירושלמי יציע ללקוחותיו למשוך "מאאתיים" ש"ח? אם אקליד קוד סודי שגוי הוא יקרא לי "פַסַאי"?

דרך אגב, הכספומטים שמופעלים ע"י הבנקים באנגליה לא גובים שום עמלה על משיכת מזומנים. לראות ולקנא.

[ת' לטליה ולבועז. את המילה "פסאי" שמעתי לראשונה מאופיר ועד היום קשה לי להאמין שיש ירושלמים שמדברים ככה]

Read Full Post »

Older Posts »