Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for אוקטובר, 2012

מי שכותב בלוג על שפה יודע שלא מעט פעמים אזור התגובות לפוסטים מכיל התייחסויות שאינן קשורות לתוכן הפוסט, אלא הערות על השפה של הכותב, בסגנון "דווקא אתם? בבלוג על שפה? מעזים להשתמש בעברית כזאת?". פעם תגובות כאלה הרגיזו אותי, אם כי כיום כבר השלמתי עם העניין.

אבל לפני כמה שבועות, כשתגובה כזאת פורסמה באחד הפוסטים של הבלשן אלן מטקאלף בבלוג Lingua France, חלק מהמגזין The Chronicle of Higher Education, הוא החליט לנצל את ההזדמנות כדי ליזום תחרות מיוחדת במינה: על המשתתפים נדרש להמציא כלל שימוש חדש בשפה, כלומר, כזה שאינו מופיע בספרי הסגנון הקיימים, להסביר את ההגיון שעומד מאחוריו ולספק דוגמה של משפט שמפר את הכלל, ואיך יש לתקן אותו. בנוסף, הכלל צריך להיות מספיק פשוט כדי שניתן יהיה להסביר אותו בקלות לציבור הרחב.

לאחר כשבוע, הוכרזו המנצחים. הכלל החביב עליי הוא זה שטוען שאין להשתמש במילה "because" במשפטים בזמן עתיד, כיוון שזה לא הגיוני ליצור יחסי סיבתיות עם אירוע שטרם התרחש. כך למשל, את המשפט He’s going to Florida next week, because of a friend’s wedding, יש לתקן ל-He’s going to Florida next week *for* a friend’s wedding.

טוב, אז בטח כבר הבנתם לאן אני חותר. לא משנה מה אומרים הגויים, משנה מה עושים היהודים, ולכן אנחנו שמחים להכריז על תחרות הקטנונולוגיה הראשונה בעברית. החוקים זהים, אתם מוזמנים להציע בתגובות כלל שימוש חדש בשפה. הכלל צריך להיות חדש, כלומר, לא להופיע באחד מה"ודייקים" למיניהם (טוב, לא נלך ונסרוק את כל הספרים אז לכל הפחות תסתפקו בלא להעתיק), ולהיות קטנונולוגי למהדרין: כלומר, חסר כל בסיס היסטורי, פסקני ופשוט, ובעל נימוק הגיוני להפליא (למשל: לא אומרים "נפטר" על אדם שאינו יהודי). כמו כן, נבקשכם לצרף דוגמה להפרת הכלל והצעת תיקון.

התחרות תהיה פתוחה למשך שבועיים מהיום, לאחר מכן תתכנס מערכת "דגש קל" ותבחר את הזוכים. בהצלחה לכולם.

Read Full Post »

ענת באלינט כתבה אתמול מאמר מרעיד אמות ספים ב… חכו לזה… העין השביעית*. נושאו הוא הבזיון המתמשך של פרסום סמוי בערוצים המסחריים וחוסר המודעות הדי-בסיסי של הגופים מהצד הפרסומי/שיווקי של העניין שמדובר בעבירה על שלל תקנות.

את הפסקה הרלוונטית לענייננו חוששני שאצטרך להביא במלואה (ההדגשה שלי):

גורם בחברת ענני-תקשורת טען כי אין שום "תוכן שיווקי" בתוכניות המדוברות ("מסטר שף", יש לציין, אינה בהפקת ענני-תקשורת). אותו גורם הודה כי מאז החלה הרשות השנייה לקנוס ולפעול להורדת תוכניות שיש בהן פרסום סמוי, צומצמה פעילות זו, וכי בחברת ההפקה, שעסקאות מסוג זה היו בסיס למודל העסקי שלה, מודעים לכך שהם "פועלים כעת תחת הרדאר". החשש בחברות ההפקה מעוגן במציאות: גופי השידור משיתים את הקנסות של הרשות השנייה על מפיקי התוכניות. כך, למשל, הושת על ענני-תקשורת הקנס בשל פרסום סמוי שניתן על-ידי הרשות השנייה לתוכנית הבריאות של פרופ' רפי קרסו, שהורדה מהמסך. 

סקרינשוט, סקרינשוט, וואצ'ה גונה דו

ראשית נסגור איזו פינה – מהאופן שבו הפסקה כתובה לא ברור לגמרי האם הציטוט הוא ישיר של הגורם או פרפראזה של הכותבת – באלינט אישרה כי מדובר במילותיו של המקור.

מה האלמנט הבעייתי בשימוש בביטוי "תחת הרדאר"? לומר את האמת, גם בעת כתיבת שורות אלו, יום אחרי הקריאה הראשונה, אני לא בטוח אם הכוונה למשמעות התקנית של הביטוי. אשתפכם בהתלבטויותי.

מכ"מ, או רדאר בשמו הלועזי, סובל מקשיים באיתור כלי טיס הטסים בגובה נמוך (אפשר להגיד "גובה נמוך"? "גובה קטן" נשמע לי מוזר, ואין לי רעיון אחר). על-כן כלי טיס שמעוניין לחמוק מרדארי האויב טס נמוך, מתחת ל(רום המזוהה ע"י ה)רדאר. מכאן למטאפורה – "מתחת לרדאר" פירושו בהחבאבהסתר. האם לכך באמת מתכוון הגורם הסמוי מחברת ענני תקשורת?

משהו בפיסקה דווקא אומר לי אחרת. כיום יש תשומת-לב להפרות הכללים, יש אכיפה ויש קנסות, ומרגיש לי שמה שמטריד את מר פלוני ענניתקשורת הוא דווקא העובדה שיש אכיפה בסביבה, כלומר משהו בסגנון "אנחנו תחת הפנס". עצם השימוש במילת היחס "תחת" (זה מצחיק כי זה גס) במקום "מתחת ל-" מחשיד: המילה הזו מעידה על סמיכות בין מה שבשני צידיה (אנחנו והפנס, העדשה והמזרן) לעומת סתם יחס של קירבה אנכית למרכז כדור הארץ (המטוס וטווח הגילוי של הרדאר). זאת ועוד, תוכן המאמר כולו מעיד על כך שהגופים השיווקיים לא עושים יותר מדי כדי להחביא את פעולתם, אלא שהם פשוט נדרשים להתאים את עצמם למצב שבו גופי ההפקה והשידור שאיתם הם בקשר נמצאים במעקב.

בקיצור, אני נוטה לחשוב שיש לנו כאן מקרה של בחירת מטאפורה שגויה, או אפילו עירוב מטאפורות (בגלל שינוי מילת היחס). אתם יכולים לא להסכים. תאכלו תחת.

המשך…

Read Full Post »

ושוב, במסגרת סיקורנו המתמשך של הבחירות בארה"ב וסיקורנו המתמשך של שגיאות תרגום באתרי החדשות בעברית, אנחנו מוצאים שגיאות תרגום באתרי החדשות בעברית במסגרת סיקור הבחירות בארה"ב.

מה הפעם? ברק אובמה התראיין לתוכנית רדיו ודיבר בין היתר על העימות הטלוויזיוני הראשון שלו עם מיט רומני. הנשיא נדרש למטאפורה מעולם הכדורסל, כך אליבא דוואלה:

כשבוע לאחר התבוסה הבלתי מעורערת שלו בעימות הנשיאותי הראשון, מודה היום (רביעי) נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, כי התנהג בנימוס יתר. כשנשאל בראיון לשדרן הרדיו טום ג'וינר מה קרה בעימות, השיב הנשיא כי "אני חושב שזה הוגן לומר שהייתי פשוט מנומס מדי" והבטיח להיות לוחמני יותר בשני העימותים הנשיאותיים הבאים, שייערכו ב-16 וב-22 באוקטובר. "אנחנו הולכים לקחת לו (לרומני) את זה".

"הולכים לקחת לו את זה"? Them's fighting words! איזו אגרסיביות! וגם, זה קצת מוזר, לא? שהנשיא יודה שעכשיו "זה" (הבחירות) נמצא בכיס של רומני?

מנומס, מנומס מאוד, מנומס מדי

טוב, חסל שאלות רטוריות. מה שהנשיא באמת אמר (אפשר למצוא באתרי חדשות זרים ואפשר פשוט להאזין לראיון בן שמונה הדקות) הוא שהם מתכוונים to take it to them, שזה בתרגום חופשי 'להיכנס בהם', או לכל הפחות 'לקחת את היוזמה ולגרום להם להגיב'. נכון, במקרים רבים ניתן לתרגם את to בעזרת מילית היחס ל-, אבל לא במקרה הזה.

אז זה דבר אחד. בהמשך הראיון, לפי וואלה:

בסקרים האחרונים, שפורסמו בימים שלאחר העימות, נראתה עלייה באהדה של האמריקאים למועמד הרפובליקני – ובחלקם אף הוביל מיט רומני בפער של עד 4%. "תמיד היה ידוע שזה הולך להיות מרוץ קרוב", אמר אובמה בראיון. "המושל רומני ממשיך לעשות טעויות חודש אחר חודש, כך שזה גורם לזה להיראות מלאכותי כמו שזה היה, אולי כמו משחק ילדים. אך אנו מבינים שזה לעולם לא יהיה".

"מלאכותי כמו שזה היה"? מה בדיוק היה מלאכותי? אז זה כן היה מלאכותי או לא מלאכותי? בואו נראה מה כתבו בטמקא:

אובמה דחה את הטענות שלפיהן האמין שהבחירות "סגורות" בטרם התמודד בעימות בדנבר מול רומני. "המושל רומני המשיך לעשות טעויות חודש אחרי חודש, כך שזה גרם לזה להיראות מלאכותי כפי שזה היה, וזה יכול להיגמר כמו במשחק ילדים. אבל הבנו בתוכנו שזה לעולם לא יהיה".

אבל אם מקשיבים להקלטה או מביטים בתמלול נוכחים לדעת שאובמה אמר כך: "so it made it look artificially like this was, might end up being a cakewalk." כלומר, שגיאותיו האחרונות של רומני גרמו באופן מלאכותי לכך שנראה כאילו הסיפור גמור – אבל הוא לא.

טוב, אנחנו לא כאן רק בשביל לרטון. הנה משהו נחמד שמופיע בתחילת הראיון. המראיין, שדרן הרדיו השחור טום ג'וינר, אומר כך במה שנראה לי כמו מקרה של תיקון עצמי (ההדגשות שלי):

and the other question is
for all of my umm
my black friends who say that uh
the president's not doing nothing
not doing anything for the black community
talk to me
בדיאלקט הטבעי של ג'וינר, African American Vernacular English (שבוודאי זכור לכם מכאן), אפשר להגיד not doing nothing. אני חושב שג'וינר מתקן את עצמו לאנגלית תקנית.

Read Full Post »

הנה אחד המערכונים המפורסמים ביותר של אסי כהן וגורי אלפי, "חייזרים", הידוע יותר בשם "פה חשדתי". לאחרונה צפיתי בו שוב ושמתי לב שכמות בדיחות הבלשניות בו גבוהה במיוחד. אז ברשומה הזו אני עומד להרוס אותו. כלומר, אני הולך להסביר כל בדיחה ובדיחה, ואצביע על התרגיל הבלשני שאסי וגורי עשו כדי להשיג אפקט קומי. אתם מוזמנים לעקוב עם המערכון, ואם לא ראיתם אותו עדיין אולי כדאי לצפות בו פעם אחת לפני קריאת הרשומה הזו.

0:00 קודם כל, שימו לב שהדמות של אסי כהן – "יעקב" – מדברת בחי"ת ועי"ן. כי כידוע, מבטא מזרחי הוא מצחיק ועממי.

0:20 "יום אחד היה מזג אוויר". המילה היה לוקחת משלים תוארי: מזג האוויר היה חם, המשחק היה כיף, אבל לא *המשחק היה ילד. בעברית המודנית נהיינו יצירתיים: היה טוב, היה יוסי. היה אש. כשיעקב אומר מזג אויר הוא מתכוון למזג אויר נעים, שהרי אם אין מזג אויר (נעים) לא הולכים לטייל, וזה בדיוק מה שהדמות עשתה. בדיחה על התפר תחביר-סמנטיקה-פרגמטיקה.

0:25 "מטייל, מטייל". במובן של 'הולך', 'מסתובב'. למילה לטייל ככה, כשחוזרים עליה, יש כבר משמעות של להגיע למקומות רחוקים: 'טיילתי וטיילתי ובסוף הבנתי שאין כמו בארץ'. הטיול של יעקב הסתכם בשכונה שלו.

0:31 "כיפכוף של טיול". לדמות אין דרך להגיד כמה כיף היה לה, אז היא יוצרת את הצורה כיפכוף. למה כיפכוף? ראשית, כי יש מילה כזו בסלנג עם משמעות אחרת ('לתת כאפה') והדמות הזו משתמשת במילים רבות בצורה לא מתאימה, כפי שנראה גם בהמשך. אבל המשמעות ברורה, גם מההקשר וגם כי יש כאן מה שמכונה הכפלה (reduplication). הכפלה היא דרך ליצירת מילה שבשפות רבות משמשת למשמעות של חיזוק או התמדה, כאילו שבעברית היינו אומרים טיילטיילתי במשמעות של 'טיילתי הרבה', או בישלבישלת במשמעות של 'בישלת כל היום'. בעברית התופעה הזו פרודוקטיבית פחות ודווקא מקושרת עם הקטנה (כלב > כלבלב, פיל > פילפילון, חתול > חתלתול), אבל יש משהו בהכפלה שמתקשר באופן די טבעי לחיזוק והדגשה ולכן יעקב יכול לדבר על כיפכוף בתור משהו ממש כיפי.

0:34 "פתאום הבחנתי לב בזקנה". הכלאה בין הבחנתי ובין שמתי לב, מה שמכונה באנגלית mixed idioms. למשל בעברית, שיבושים דוגמת העם נקעה רגלו (א' בנאי) או באין ציפור שיר – גם מטאטא יורה (כפי שאמרו מ' ניב וע' גלילי).

0:37 "זקנה, מהשורש מבוגר". שני דברים. ראשית, הדמות אומרת סְקֵנָה ואפילו מדגישה את הסמ"ך. טוב, ככה אנחנו באמת מדברים — עיצור קולי (כמו ז') מאבד את הקוליות שלו לפני עיצור לא-קולי (כמו ק') והופך לעיצור לא-קולי בעצמו (כמו ס'). זה מה שקורה כשאנחנו אומרים ספתא במקום סבתא. בדיחה סוציו-פונולוגית.
שנית, "מהשורש מבוגר". שורש, במשמעות הלשונית, הוא רצף העיצורים שבבסיס כמעט כל מילה בשפות השמיות (כ.ל.ב, ז.ק.נ, וכו'). השורש של המילה מבוגר הוא ב.ג.ר — כשלעצמה המילה אינה שורש. אבל הדמות מנסה להיראות חכמה, ומשתמשת במונח הלא נכון.

0:44 "אתה רואה זקנה, אתה חושד בה?". גם המבנה הזה אופייני לעברית מדוברת מודרנית – אין "אם" או אפילו "נגיד" בתחילת משפט התנאי. חוץ מזה שזו שאלה נורא מוזרה, ולכן מצחיקה.

0:46 "כביכול זקנה". אין שום משמעות למילה כביכול כאן. הדמות כנראה ניסתה להגיד משהו בסגנון "פשוט זקנה" או "סתם זקנה", אבל כביכול נמצא במשלב גבוה יותר.

0:47 "מזדקנת לה". עוד בדיחה מורפולוגית מצוינת. הרי המילה להזדקן קיימת בעברית, אבל לרוב אנחנו לא משתמשים בה כדי לתאר אירוע (?הזקנה עומדת עכשיו ומזדקנת) אלא תהליך ארוך יותר (ילד מזדקן, הורה מזדקן, איך הזדקנתי). כדי לוודא שהמשמעות עוברת, הדמות של אסי כהן מוסיפה את צירוף היחס לה, שמתאים יותר למבע הקודם: עומדת לה. שפת הגוף של הדמות מדגישה את זה שהזקנה פשוט עומדת שם. צירוף היחס הזה הוא נושא מרתק כשלעצמו: זה אינו צירוף יחס רגיל, כמו במשפטים דוגמת "אסי אמר לה שהיא זקנה". זה גם לא צירוף שייכות כמו במשפט "נפלה לי המטריה", שבו מטרת המילה לי היא להביע שהמטריה שייכת לי. הוא הולך לרוב דווקא עם פעלים עומדים, כלומר כאלה שאין להם מושא ישיר, ומביע איזושהי השפעה חוץ-לשונית על הדובר: מה אתה רץ לי בכל הבית; עוף לי מהעיניים. בשפות רומנסיות המבנה הזה נפוץ למדי, ומכונה לעיתים בשם המקסים ethical dative. השוו: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשאר אראך".

0:51 "זקנה נטו". כביכול זקנה נטו.

0:54 "הנה המתח מגיע". אבל מתח לא יכול להגיע לאנשהו!

0:57 "מאחוריה עמד בחור עם חזות מזרחית". הצירוף הנכון הוא 'בעל חזות מזרחית', והדמות מערבבת את הקניין המטאפורי ('בעל חזות') עם הקניין הפיזי (מחזיק חזות בידיו פיזית).

1:03 "מה אני, אה, חשדניסט?" בנסיון מאולתר למצוא מילה מתאימה, יעקב משתמש בסיומת –יסט שיוצרת תארים אופייניים ובעלי מקצוע. השוו: סטטיסט, סטנדאפיסט, אפשר למצוא אפילו מטרידניסט.

1:06 "עכשיו זה המתח! הנה המתח". המטאפורה הזו, של מתח שמתקרב ובא, עובדת מצוין…

1:08 "מתח!" …ואין דבר פחות מותח מאשר להגיד את המילה מתח בשביל להביע מתח. זה כמו שבמקום לכתוב את הרשומה הזו אני פשוט אגיד "ניתוח בלשני!"

1:09 "הבחור עם החזות רץ וחטף לה את התיק". שוב עם החזות.

1:13 "פה חשדתי". למה זה כל כך מצחיק? ראשית, כי אסי כהן נותן הופעה נהדרת והשורה הזו נאמרת במעין תמימות. ושנית, כי במשך הדקה שעברה בינתיים הדמות שלו השתמשה בשורש ח.ש.ד על הטיותיו השונות עשר פעמים כדי להגיד שהיא לא חשדה בדבר. הציפייה שלנו הלכה ונבנתה ("עכשיו זה המתח!") והיה ברור לנו שתיכף יקרה משהו מחשיד, אלא שאז הסיפור קפץ מייד לשוד עצמו: הבחור ראה שוד מתרחש מול עיניו, וכל מה שהוא יכול להגיד זה שזה היה מחשיד? זו הפרה פרגמטית בוטה של כללי השיח. והפרה פרגמטית בוטה של כללי השיח זה מצחיק!
יש עניין נוסף, בשולי הדברים, והוא השימוש בתיאור המקום פה שלא מציין מקום בכלל. למעשה, פה מתייחס כאן לסיטואציה ולנקודת זמן, ולא למשמעות 'כאן, במקום שאני עומד בו'. זה לא עניין חדש; למשל, המילה לאלתר שמשמעותה תיאור זמן היא הלחם של על+אתר, 'בַמקום'. וגם בעברית מודרנית: על המקום הוא תיאור זמן ולא תיאור מקום.

1:16 "הרמתי מקל והתחלתי לטינית". אין לי מושג למה הוא מתכוון. למה לטינית זה להרביץ?

1:19 "תחזיר לה ת'תיק, פושע! תחזיר לה ת'תיק, קרימינולוג!" שוב שימוש במילה במשלב גבוה יותר, שוב שימוש שגוי.

1:25 "ואני מדריך עליו, ומדריך, ומדריך". זה כנראה החלק האהוב עלי במערכון. זה מצחיק כי המילה מדריך, משמעותה שונה לגמרי. על פניו, המילה הנכונה היא דורך. אבל הדמות רצתה להגיד משהו יותר חזק מסתם לדרוך (וזו באמת נראית כמו דריכה אלימה למדי). לבנין הפעיל יש משמעות של גרימה, אבל לרוב הוא לא בשימוש כשיש צורת גרימה קיימת בבנין קל (דורס > *מדריס, אבל קופא > מקפיא). למרות שלא נוצרת צורת גרימה בבניין הפעיל כשיש צורת גרימה בבניין קל, יעקב משתמש בבניין הזה בשביל להדגיש את האינטנסיביות של הדריכה. אולי המילה הזו גם נוצרת אצלו באנלוגיה לצורות כמו מוריק עליו.

1:33 "אמרתי לה: סליחה שאני מנומס". מנומס, כלומר באופן סרקסטי, 'סליחה באמת שאני מנסה לעזור לך'? או שזה אמור להיות 'סליחה שאני מדריך עלייך, זה מאוד לא מנומס', רק בלי המילה לא?

1:49 "אני לא מבין בחמזמזים". הוא כל כך לא מבין בחייזרים שהוא אפילו לא יודע איך אומרים את המילה.

2:00 "תגיד משהו על הזה". הדמות של גורי אלפי מתחילה להיות מתוסכלת מכך שהיא העלתה לתוכנית שלה מישהו שבכלל לא נחטף ע"י חמזמזים חייזרים. אז היא מבקשת, באופן כללי, מהאורח להגיד משהו על ה"זה". מה זה "זה"? לא משנה, העיקר שיהיה קשור לחטיפה ע"י חייזרים. זו גם מילה קצרה יותר מחייזרים אז הקהל בבית לא ישמע אותו מבקש.

2:24 "הזקנה התפצלה לשתיים". התפצלה בפ"ה רפה (f), לא התפּצלה. אי דיוק בבג"ד כפ"ת הוא סממן נוסף של עברית "עממית".

2:33 "על האור היתה מדובקת חללית, עם סקוץ'". זה כמובן תיאור לא הגיוני בעליל, אבל המילה מדובקת מעניינת אותי. היא כביכול בבנין פֻעל, שלא נפוץ במיוחד בעברית המודרנית. אבל חוץ מזה, לפעלים סבילים בעברית קיימות תמיד גרסאות פעילות, כך שלצד הפועל דֻבַק אמור להיות קיים הפועל דִבֵּק, מה שלא נכון. הנוסחה עובדת כמו שעון: שורש בבניין הלא נכון = צחוקים.

2:39 "החללית הסתובבה בצורה אליפסיסטית". עוד נסיון כושל להשתמש במילה מז'רגון או משְלב זרים.

2:45 "עם שלוש קרן לייזרים". אם למישהו היה ספק שיעקב הוא בחור עממי וחביב, אז במקום להגיד 'שלוש קרני לייזר' הוא יוצר ריבוי מהצורה 'קרןלייזר', כאילו היתה מילה אחת, ומקבל 'קרןלייזרים'. עכשיו, המילה הזו אמורה להיות צורת ריבוי של מין זכר (קרןלייזרים ולא קרןלייזרות) אבל היא מקבלת אצלו את המספר המונה שלוש, שמיועד בצורה תקנית לנקבה (שלוש בנות), במקום את שלושה שמיועד לזכר (שלושה ילדים). כידוע, ההבחנה הזו הולכת ונעלמת מהשפה המודרנית ונכתב עליה רבות, אצלנו ואצל אחרים (למשל, שלוש שקל).

2:50 "חמשת אלפים מטר גובה". נשמע לי כאילו העיצור האחרון במילה גובה נהגה בצורה גרונית, 'גובע'. זו כנראה השפעה של השימוש המוגזם בעי"ן לועית.

2:59 "אמרתי לו: אל תאכל אותי, יש לי אישה וילדים! תאכל אותם". סוף סוף פאנץ' שהצלחתי לחזות מראש. זו בדיחה קלאסית שמשחקת על כך שהאימפליקטורה (מה שנרמז) מהמשפט הראשון היא שהאישה והילדים חשובים מאוד לדובר, ואז בא המשפט השני וסותר אותה. וכידוע, סתירות פרגמטיות זה מצחיק.
בנוסף, הכ"ף הרפה מבוטאת כאן כמו הח' הלועית ולא כמו כ' וילונית "רגילה", שוב בהשפעת ההגייה המזרחית לאורך הקטע.

3:07 "תגיד לי שיהיה על הזקנה". תיאור הזמן נפתח, כמקובל בשפה המדוברת, באמצעות המילית ש- ולא באמצעות כש-. מעבר לכך, שיהיה על הזקנה זה תיאור שהוא מצד אחד כללי מאוד (שיהיה מה?) ומצד שני ברור מאוד בהקשר ('כשיהיה תורי לדבר על הזקנה', 'כשיהיה אייטם על הזקנה').

3:16 "ושמה, בפנים החללית אתה מרגיש כאילו אתה בתוך חללית, זה מדהים". קודם כל, שיבוש קל לשם השיבוש: בפנים החללית במקום בתוך החללית. ויש שיאמרו, בבפנוכו של החללית. שנית, הקלישאה 'כאילו אתה בתוך חללית' נשלפת כדי שיעקב יוכל לספר על החוויה שלו; אבל לפי הסיפור שלו הוא באמת היה בתוך חללית אז הדימוי הזה הוא מצד אחד מיותר ומצד שני מאוד קולע, והשילוב של השניים יוצר הומור.

3:20 "ומלא עב"מים עם לייזרים ושקפקפים". יעקב מתאר איבר או אביזר שיוצא בערך מאזור האוזניים כשהוא אומר שקפקפים. אבל שקפקפים הם כמובן סנדלי פלסטיק שקופים (הנה שירות לציבור עבור קוראינו הצעירים), ולפחות כשאני הייתי בבי"ס היינו מבטאים את המילה הזו עם טעם על ההברה הראשונה (שקאפ-קפים) ולא עם טעם מלרעי סטנדרטי כמו של יעקב (שקפ-קפים).

3:29 "עם לשון בגב מתנפנף למטה". כאן יעקב כבר בשוונג ואי אפשר לעצור אותו. מה מתנפנף? הלשון? לשון מתנפנפת, לא מתנפנף. שגיאה בהבדלה בין זכר ונקבה = עממי ומצחיק!

3:31 "וקמח! מלא קמחים של קמח, קמח". עוד אחד מהרגעים האהובים עלי במערכון הזה. איך קוראים להרבה סוגים של קמח? קמחים! קמחים של קמח! יש כאן שימוש במאייך מאולתר, שהוא דרך למנות שם עצם שלא ניתן למנייה (שלוש כוסות מים ולא * שלושה מים; עשרה קבין של יופי ולא *עשרה יופי; שלושה קמחים של קמח ולא *שלושה קמח). שימוש במאייך מאולתר שכזה יכול להיות דבר משעשע מאוד: בכמה פרקים של 'משפחה בהפרעה' הדמות הראשית אוכלת, ברגע של דכאון, "a whole thing of jelly beans", כלומר "כזה שלם של סוכריות". זו לא בדיוק שקית ולא בדיוק קופסת פלסטיק – זה "כזה". ובהתאם, מלא קמחים של קמח. כך אנחנו יכולים להשלים עם הדמיון האם מדובר בסוגים שונים של קמח, או במיכלים שונים, או פשוט בהמון המון קמח. מה שצורן ריבוי אחד יכול לעשות.

3:35 "ולולב מתלבלב על הראש". הרי מה עושה לולב? נסחוט ממנו את השורש ל.ל.ב/ל.ב.ל.ב ונמצא את הבניין הקלאסי לפעלים חוזרים, הלא הוא בניין התפעל. בהתאם, הלולב מתלבלב.

3:39 "וכל האצבעות שלהם זרת". למה הכוונה, כל האצבעות שלהם זרת? מן הסתם שכל אצבע היא זרת. אבל מה זה בעצם אומר? זרת היא, בהגדרה, האצבע הצרה שנמצאת באותו צד כמו עצם הגומד (כלומר הצד הפנימי של היד כשכף היד מופנית כלפי מעלה), אז אמורה להיות רק אחת כזו. יעקב כנראה התכוון שכל האצבעות של החייזרים הן באותו הגודל וכולן קטנות וצרות יחסית (והוא מייד מדגים: "זרת, זרת, זרת, זרת…"). אז מה הוא יגיד, שכל האצבעות שלהם זרתות? אין מילה כזו. הוא היה יכול להגיד שכל האצבעות שלהם הן זרת, אבל זה היה מאריך את המשפט ומפריע לפאנץ'.

3:43 "מלא זרִתות". מה, האמנתם לי כשאמרתי שאין מילה כזו, זרתות? זה סימן שקומיקאי יכול להשתמש בה! שימו לב שיעקב אומר זרִתות ולא זרָתות; לא ברור לי למה, אבל צורות לא תקניות זה מצחיק.

3:56 "-אני מבין שהם עשו עליך ניסויים. זה החלק הקשה. -כן, הם אמרו לי: תתחתן עם זאת ועם זאת ועם זאת". בדיחה שחוקה, אבל אחרי 4 דקות של פעלולים לשוניים הבדיחות הקלאסיות שוברות את התבנית. הבדיחה גם משתלבת היטב בסיפור שנבנה במערכון.

4:14 "אתה מלחיץ את זה". הדמות של גורי מלחיצה את יעקב, אבל בעברית אפשר להלחיץ רק בני אדם וחיות, לא חפצים ועצמים מופשטים: אל תלחיץ אותי, ולא *אל תלחיץ את הספר או *אתה מלחיץ את הציפייה. למה התכוון יעקב? הוא כנראה רצה לומר שהמראיין שלו מאלץ את זה ובו זמנית מלחיץ אותו.

4:21 "נסענו לכיוון הירח, בדרך עברנו ליד שביל החלב, לקחתי שוקו". אם כבר בדיחות שחוקות על החלל אז עד הסוף.

4:26 "נסענו נסענו, הגענו לירח, אבל לא הכניסו אותנו. למה היה ירח מלא". שימו לב למשמעות המתמשכת של נסענו נסענו — מדובר בסוג של הכפלה! פסוקית הסיבה כאן נפתחת במילה למה ולא במילה כי, כמקובל בשפה המדוברת. וכמובן, הירח המלא, כי צריך לנצל את כל בדיחות החלל כל עוד אפשר.

4:39 "-איך אתה מסכם את ההיכרות שלך עם אותם חייזרים? איך היתה ההיכרות? -שלום שלום, מה נשמע, בסדר? אני בסדר, איך אתה?". המילה היכרות היא שם הפעולה של הפועל להכיר, ולשמות פעולה יש לפעמים שתי משמעויות קשורות אבל נפרדות: אחת היא ממש הפעולה עצמה, והשנייה היא שם עצם שנגזר ממנה. למשל, יש הכנסה כשמכניסים משהו לאנשהו ויש הכנסה שהיא משכורת. הדמות של גורי שואלת על ההיכרות במובן של שם העצם המופשט, החוויה של המפגש עם החייזרים בכללותו. יעקב מתייחס למשמעות הישירה יותר, שם הפועל, ומסביר את האירוע עצמו. השניים ממשיכים מיד עם אותו הרעיון: "ההיכרות הראשונית — משחקי היכרות".

4:50 "-עזוב, אני מצטער ששאלתי אותך. -אני מצטער שתשתוק". הרי אי אפשר להצטער ש-[ציווי] בעברית. משפט קלאסי לסיום המערכון.

אז מה היה לנו? כמה סוגים שונים של משחקים לשוניים. הדמות של יעקב מקוטלגת בסטריאוטיפ מסוים לפי ההגייה שלו והשימוש הכושל במילים ממשלב גבוה. הפרות פרגמטיות בוטות משמשות לאפקט הומוריסטי, כפי שבדיחות עובדות מקדמת דנא. אבל בעיקר, יש כאן הרבה בדיחות תלויות מורפולוגיה ובניינים שאפשר לעשות רק בשפה כמו עברית. זה מערכון שיהיה קשה מאוד, אם לא בלתי אפשרי, לתרגם בצורה נאמנה לשפה אחרת.

ועכשיו, לשיעורי הבית שלכם: נתחו את הבדיחות במערכון הבא (במיוחד בחצי הראשון שלו).

Read Full Post »

העברית חולה. מה זה חולה, גוססת. תשכחו מכל מה שקראתם בבלוג הזה אי פעם, לא היו אלו אלא דברים חסרי אחריות של צעירים פוחזים שבטוחים שכל האמת בידם. התבגרנו, החכמנו, הגענו לכדי השלמה עם האמת המרה: האנגלית הולכת ומשתלטת על העברית בצעדי ענק, עד כי סביר מאוד להניח שבקרוב השפה תיזנח כליל לטובת בליל אנגלי מעורב ומזעזע.

לדור הצעיר, דעו-נא, אין שום כבוד לשפה ובורותו כה גדולה עד כי הוא מסרב להכיר בשגיאותיו הרבות. עצלנות הלשון, הפה והמחשבה חולשת על כל חלקי מוחו המתפקדים (אלו שעדיין לא נשרפו והתייבשו לאחר צפייה ממושכת בתוכניות ריאליטי) ויצירת הפאר של המפעל הציוני כולו עומדת בפני הכחדה.

מה גרם לי, אתם שואלים וודאי, לראות את האור. למה שהפעם תאמינו לי כשאני טוען שדבריי הקודמים לא היו אלא שובבות נעורים קצרת מועד. ובכן, בידיי הוכחות. לפני מספר ימים האזנתי לרדיו כשלפתע שודר הלהיט – שאני למד מידידי שפופולרי מאוד אצל בני הנוער – "שני צלמי רחוב". להלן מילות הבית האחרון:

בוא נצא לרחוב – כי הבקר טוב –
בוא נקח תמונה – עיר והמונה –
איש לדרכו – איש למעשיו –
קול יעקב – גם ידי עשו
והי-הו-הביטו נא –
זרח וצלמונע!

האזינו בעצמכם לתועבה:

נקח תמונה? האם נפרצו כל גבולות הסטנדרטיזציה? עד לאן יפלשו הביטויים באנגלית? אותו תרגום עילג ומזעזע ל-"take a picture", שאותו תקפו בעוצמה רבה ובצדק גמור פיגורות בכירות כגון נשיא האקדמיה ללשון העברית ושלל כותבים אחרים, אותו שיקוץ שהלך וקנה לו אחיזה בשפתנו – הגיע גם ללהיטי הרדיו!

מיהו האחראי, אתם ודאי שואלים. הבו לנו את ראשו. אם כן, חקרתי ובדקתי כי תמלילנית השיר היא פזמונאית ומלחינה צעירה בשם נעמי שמר. יש שאומרים שעתידה לפניה, אך אני סבור שעם רמת כתיבה ירודה שכזו, עם חוסר כבוד לשפה, למסורת, לפרוייקט הציוני כולו, ההיסטוריה תשפוט אותה לשכחה גמורה.

Read Full Post »