רשימה משותפת, תשדיר דיגלוסי

שטף תשדירי התעמולה תפס אותי לא מוכן השנה, ואני מודה שהתקשיתי לעמוד בקצב הדאחקות של ביבי ושות'. אבל שני סרטונים של הרשימה המשותפת מעלים על ראש שמחתנו את תופעת הדיגלוסיה: ההפרדה בין שפה תקנית לשפה מדוברת.

בסרטון החביב הבא מגיעים מנהיגי שלל מפלגות בזה אחר זה ומציקים למשפחה הממוצעת באמצע ארוחת השבת, עד שמגיע אימן עודה מהרשימה המשותפת ועושה סדר. כשאב המשפחה מציע לו כיסא, עודה משיב: "תביא חמישה עשר כיסאות" (חמישה עשר מנדטים). אבל מי אומר "חמישה עשר" בימינו? עודה אומר.

זה לא מקרה שדווקא הערבי, "האחר", מדייק בהתאמה במין ובמספר. רבות כבר נאמר בנושא, במיוחד בהתייחס לשפתו של זוהיר בהלול, ולא איכנס לעניין כאן. באופן כללי נראה שמדובר בשילוב בין החובה שחלה על תלמיד ערבי להצטיין במיוחד בשביל להגיע להישגים כלשהם בחברה היהודית, עם איזושהי התרסה שדווקא מי שמגיע מבחוץ מדבר עברית מדויקת יותר מהיהודי. אפשר להתחיל למשל עם הראיון הקצר הזה עם בהלול (שלא נכנס לפן הפוליטי-החברתי).

בסרטון נוסף של הרשימה המשותפת אנחנו עוברים לערבית וזוכים לראות הפרד קלאסית בין עברית מדוברת לערבית ספרותית:

מה שמשך אותי במיוחד הוא העובדה שהדרדסים משוחחים בערבית מדוברת מקומית, בעוד ליברמן ובנט מדברים בערבית ספרותית (ונדמה לי שהמבטא של בנט "משוכנז" מעט). בדקתי בכמה סרטונים מדובבים לערבית של הדרדסים באינטרנט, וזו לא הפרדה שקיימת במקור בין הדרדסים וגרגמל: בטלוויזיה כולם מדברים בספרותית. מצד אחד, אני מניח שהדרדסים אמורים להישמע אותנטיים יותר ואילו ליברמן ובנט ממסדיים ומנוכרים. מצד שני, אני לא חושב שבת דמותה של יונית לוי אמורה לעורר אנטגוניזם מיוחד.

ואם הדיגלוסיה היא הדבק שמחבר בינינו, דיינו.

[ת' לשי. ועכשיו יאללה להצביע]

Read Full Post »

יוסי יונה הוא אח ביולוגי

אני מאוד אוהב את עונת הבחירות, גם כי לכמה חודשים כולם מתעניינים בפוליטיקה וגם כי יש תשדירי בחירות. ואיפה שיש תשדירי בחירות יש שימושים יצירתיים בשפה.

את יריית הפתיחה לסיקור שלנו נותן נפתלי בנט עם תשדיר נגד פרופ' יוסי יונה, מועמד ברשימת ההעבודה/ההתנועה/ההמחנה הציוני/אמת. בואו נניח שאין כאן הסתה של ממש אלא סתם תשדיר בחירות בטעם רע ונראה מה ניסו בבית היהודי לעשות.

הסרטון נקרא "يوسي يونا هو شقيق", או פונטית "יוסי יונה הו שַׁקִיק". מה זה שקיק? בגדול המשמעות היא 'אח', אבל תיכף נחזור לזה. בואו נבחן את הטקסט קודם. הנה הוא לנוחיותכם:

אין היבדל בין יום השואה היאהודי ליום הנכבה הפלסטיני
כול הכבוד לחיילים הציונים המיסרבים לישרת בשטחים הכבושים
אני מיתפלל ליפינוי נוסף שילכם מיבתייכם
כול עוד יהייה כיבוש, יהייה טרור
טלי פחימה היא פיעילת שלום אמיצה

הסרטון רומז לסרטוני תעמולה של החמאס, על עבריתם הקלוקלת. איך ניסו בבית היהודי לחקות עברית קלוקלת? תתרשמו בעצמכם: אין שום שגיאות בטקסט הזה. למשל, יש התאמה נכונה בין נושא לנשוא. הסיבה שהעברית מדויקת היא כנראה כי אלה אמורים להיות ציטוטים ישירים מפי פרופ' יונה עצמו. מה כן יש? נראה שקופירייטרי הבית של הבית לקחו שק מלא באות יו"ד (או אולי שקיק?) ופיזרו בנדיבות מעל הטקסט: היבדל, המיסרבים, ליפינוי, פיעילת, וכן הלאה. האם אנשים שערבית שפת אמם ושמדברים עברית כשפה שנייה לצרכי תעמולה מוסיפים חיריק בכל מקום? או מאריכים צירה? אני חושב שהתשובה שלילית, אבל נותיר את זה כתרגיל בבלשנות קורפוס לקוראים הסקרנים.

הלאה: לא סתם הוספנו אמות קריאה כאן. אמנם יש היאהודי, אבל אין הנאכבה או טאלי פאחימה. אני חושב שזה בגלל שעורכי התשדיר לא רצו שחס וחלילה נפספס איזו נקודה. הקורא הממוצע יכול להבין מה זה יאהודי, בין היתר כי בערבית יש פתח ביו"ד: "יַהוּדי". אבל אם נכתוב נאכבה או טאלי, מילים שתדירות הופעתן נמוכה יותר, יכול להיות שהמסר יתפספס. וזה כמובן יהיה חבל.

נחזור עכשיו לכותרת: את המילה شقيق "שׁקיק" בהחלט אפשר לתרגם 'אח', והכוונה היא להנגיד בין "נפתלי בנט הוא אח" ובין "יוסי יונה הוא אח (של החמאסניקים)". אבל יש כאן כשל בתרגום: בעוד המילה أخ "אח" משמעה אח ביולוגי או רוחני כמו אצל 'האחים המוסלמים', שקיק משמעה כמעט תמיד אח ביולוגי. מטעמי דדליין לא הספקתי לבדוק עם דובר ילידי, אבל כפי שמסביר המילון הערבי של ווהר (אני מתרגם מאנגלית), "שקיק" משמעו "אח 'שלם' [בניגוד לאח למחצה – א"ק], אח הן מצד האם והן מצד האם; (כתיאור) אחי-, אחות-". יש כמובן יוצאים מהכלל: "الدول العربية [מדינות ערב – א"ק] מדינות-אחיות (בעיקר בהתייחס למדינות ערב).

המילה "שקיק" מביעה את ההיפך ממה שהמילה "אח" מביעה בהקשר הזה, שהרי אח ביולוגי יכול להחזיק בדעות מנוגדות לאלה שלך, אבל אח רוחני הוא בעל דעות דומות. למה בכל זאת הלכו בסרטון על "שקיק" ולא על "אח"? אולי כדי לא לבלבל את הצופים המסכנים (שוב): אם גם יוסי יוני זה "אח", וגם נפתלי בנט זה "אח", איך נדע למי להצביע?

על כל פנים, בלי קשר למי נצביע, אני מתרגש לקראת הבחירות הקרובות. נזכיר כאן שאתם מוזמנים לשלוח לנו ציטוטים וסרטונים שיש בהם קוריוז לשוני בשולי מערכת הבחירות, ובתמורה נשריין אתכם במקום לא-ריאלי.

Read Full Post »

על מה לא יתפשר משה בר-אשר

זה יהיה פוסט קצר, כי כמה כבר אפשר לדבר על התבטלות העברית בפני האנגלית? (טוב, זה תלוי אם צריך לפרסם כתבה או לא)

נשיא האקדמיה ללשון, פרופ' משה בר-אשר, מקונן על החלטת האוניברסיטה העברית לפיה ניתן להגיש מעתה עבודות דוקטורט גם באנגלית ולא רק בעברית.

"מכאן ואילך מנסחים תקנון חדש ובו הקביעה: 'עבודת הדוקטור תוגש בעברית או באנגלית'. ובזה בא המוסד הנכבד הזה כמו להודיע שחל פיחות במעמד העברית בו. הרי ברור שבלי משים החלטה גוררת החלטה ותקנה גוררת תקנה, ובסופו של דבר יגבר הלימוד באנגלית והתהליך הזה יגרור גם הוראה באנגלית בבית הספר היסודי ובתיכון". הוא שיגר מכתב לחברי הסנאט באוניברסיטה העברית, ובו מחה על ההחלטה לשנות את סעיף התקנון לתלמידי המחקר.  

שום דבר חדש בינתיים. אבל בין נימוקיו של בר–אשר ההכרזה הבאה:

"אנשים אינם אומרים 'שלום' ו'להתראות' אלא 'הי' ו'ביי'. אנו מושכים בידינו תרבות בת יותר מ-3,000 שנה שהתנהלה תמיד בעברית, גם כשדיברו לשונות אחרות. יש ברשות הרבים סחף במעמדה של העברית, ומי שהעניין הזה יקר לו צריך לעמוד על כך. אני לא מדבר על שוטרי לשון, אלא על אוהבי לשון ושוחריה שצריכים להסביר את הערך התרבותי של הדבר הזה".

לא הבנתי. מה זה אומר שהתרבות "התנהלה תמיד בעברית, גם כשדיברו לשונות אחרות"? איך זה עומד מול העברית היהודית מחד גיסא והיידיש מאידך גיסא? הארמית? הרוסית? ואיזה נזק נגרם עתה כשפרופ' בר-אשר השתמש במילים אלא (שאילה מארמית) ושוטר (שאילה מאכדית), אינני יודע.

והכי חשוב, שבסוף הכתבה מופיע הקישור Read this article in English.

Read Full Post »

עוגת גבינה, למען עתיד ילדינו

[זהו פוסט אורח מאת איתמר שפי, שטוען שמרוב שהוא צעיר אין לו איך למלא ביו של שורה.]

כמו כל אירוע משמעותי שמתרחש במדינתנו, גם הבחירות הקרבות עוררו את ההומור הישראלי. נכון, רוב הפוסטים בפייסבוק שקשורים לבחירות היו פוליטיים-מעצבנים-גוררי חסימה, אבל פה ושם גם ראינו גם סאטירה כמו פי 1000 יותר עוצמה לישראל, ובחמישי האחרון (למה הם חיכו כל כך הרבה?) עלה גם עמוד בשם דנד"ש שעדיין לא החלטתי אם הוא סאטירה ימנית או סתם הומור חביב. יכול להיות שאני פשוט לא מספיק מתוחכם בשביל זה.

שם העמוד קורץ לשמה של רשימת חד"ש (לפי מילון הסלנג המקיף של רוביק רוזנטל, שתי המילים נרדפות), ראשי תיבות של "דעתנים נאו-קומוניסטים דמוקרטיים שוויוניים". הפוסטים שם נחמדים, אבל הדבר שבאמת נהניתי ממנו הוא השימוש בערבית ברחבי העמוד.

נתחיל ממה שמתיימר להיות התרגום של שם המפלגה, צמד המילים שמופיע בכל הפוסטים תחת המילה דנד"ש – פטירה אלג'בן, שתרגומו הוא בכלל "עוגת גבינה". אחד מהגולשים דוברי הערבית גם הגיב (בתרגום חופשי) – "עוגת גבינה? איך לך משהו טבעוני?". תמיד חשבתי שטבעונות ושמאל רדיקלי הולכים יחד, אבל אולי זה רק אני.

ממש ליד שם המפלגה מופיע הפתק שלה – בעברית, הניקוד חטף-פתח ('כמו שהממשל הציוני חטף את הפת"ח משלטון בעזה', אם להוציא את אחד הפוסטים בעמוד מהקשרו), ובערבית – פתחה, תנועה קצרה שמקבילה לפתח בעברית (יסלח לי יובל אם אני טועה), יחד עם שדה – שהיא דגש חזק, שממש לא הייתי מקביל לחטף בעברית.

יותר קליט מתמנון ענק

ואחרון, מה שנראה כמו סיסמת המפלגה בערבית, אלחמצ – לוחה. אח'ד'

על החלק הזה שברתי את הראש. הפירוש של לוחה הוא לוח, board או plate באנגלית, והמשמעויות הכי נפוצות של הפועל אח'ד' הן לקח את- או נקט (החלטה),שני פעלים שמצריכים מושא בערבית. כנ"ל לגבי כל השימושים האחרים של הפועל שמצאתי, כולל הארכאיים שבהם. הרמז הגיע דווקא מהמילה הראשונה, אלחמצ – חומוס.

מקימי העמוד השתמשו בגוגל טרנסלייט כנראה, וכשplate זה גם "צלחת" בעברית, ממשהו כמו "קח צלחת חומוס" יצא "חומוס – לוח. קח".

99% יותר שמאל לישראל

חג דמוקרטיה שמח.

 [היה זה פוסט אורח מאת איתמר שפי. רוצים לפרסם פוסט אורח? יופי. תכתבו משהו ותשלחו לנו.]

Read Full Post »

תשדירי בחירות (3)

לקט תשדירי תעמולה נוסף. לא על הכל יש תובנות לשוניות מעמיקות, כמובן, אבל אתם מוזמנים להמשיך ולדווח על דברים מעניינים בתשדירי הבחירות (פייסבוק/טוויטר/'צרו קשר').

• העבודה: סתיו שפיר משתמשת במושא פנימי, אחד המבנים האהובים עליי: "כדי שבאמת נוכל לקחת את המדינה הזו בחזרה לידיים שלנו אנחנו צריכים להיות שם, במקומות שבהם מחליטים החלטות" (0:53). זה קצת מסקרן כי בעברית בד"כ מקבלים החלטה ולא מחליטים אותה. ואם מישהו תהה, באנגלית 'עושים' החלטה, בגרמנית 'פוגשים' החלטה ובערבית 'לוקחים' החלטה.
• בבית היהודי קראו כנראה את הלקט הקודם והולכים על אותנטיות הפעם, עם הרעיון החמוד 'סטטוסו של יום'. רק לא ברור לי אם אלה צילומי מסך אמיתיים, משום שליד חלק גדול מהסטטוסים לא מופיעות שטויות-פייסבוק רגילות כמו "אהבתי" או תגובות (גם בתשדיר הזה וגם בתשדיר ההמשך).
• חד"ש: התשדיר בסדר גמור, אבל הפסיק בתרגום לערבית מופיע בצד הלא נכון. חוץ מזה, שדא עאמר אומרת (בערבית): "חובתי להשמיע את קולי נגד הפרת זכויות אדם". במקור היא מוסיפה "שמתבצעת בשמי" וזה לא מופיע בכתוביות (0:47).
• ומחד"ש במעבר טבעי להליכוד/ישראל ביתנו, שמתגאים בחוק חינוך חינם מגיל שלוש (שהתגלגל מיוזמות של תמר גוז'נסקי מחד ויצחק שמיר מאידך – והנה החיבור). ראשית הערה לא-לשונית: התשדיר מציג תמונה של מורה ליד תרגיל בחשבון שחלק מהתשובות בו שגויות (0:30), אבל אני מניח שאפשר לומר שהמורה עומדת לסמן איקס ליד התשובה הלא נכונה. כך או כך זו בכלל לא תמונה של מורה ממערכת החינוך שלנו אלא קובץ מאתר תמונות. גם התמונות שמופיעות ממש לפני כן, כשהתשדיר מתגאה בהורדת מחירי הסלולר, אינן של לא מצביעי ליכוד קלאסיים (0:27). כנראה שב-'הליכוד/ישראל ביתנו' מאוד אוהבים את אתרי התמונות. או כמו שבן לי אמר, חבל שהם לא השתמשו בתמונה הזו וזהו.
  והערה לשונית: קצת מפריע לי שליד הטקסט הגדול "אנחנו גאים" מופיעים הישגים שונים בלי מילית יחס לפניהם, אבל אולי זה רק אני ("אנחנו גאים — צמיחה מהגבוהות בעולם", "אנחנו גאים — גייסנו את העולם לסנקציות נגד איראן").

[ת' לכל מי ששלח]

Read Full Post »

תשדירי בחירות (2)

פחות משבועיים נותרו לבחירות ותשדירי התעמולה מציפים את המסך כגשם בעמק חפר. אני חובב תשדירי בחירות אבל היות ואין לי טלוויזיה אני מסתמך על קישורים שאנשים שולחים לי ועל דברים שאני מוצא בעצמי ברשת. לכן, אם אתם רואים משהו מעניין לשונית באחד התשדירים, שימו בבקשה קישור בפייסבוק שלנו או שתשלחו לנו דרך 'צרו קשר' ואנחנו נשתדל להישאר עם האצבע על הדופק. אז אחרי שפירשנו את הערבית של אריה אלדד ומיכאל בן ארי, הנה לקט נוסף. על מנת שלא למלא את העמוד בסרטוני יוטיוב, אף אחד מהתשדירים לא מוטמע כאן אבל כולם נגישים בקישורים.

• שס: אריה דרעי אומר "אצלנו זה לא הבטחת בחירות" אבל הכתוביות מתקנות אותו ל-"זאת" (0:40). יש לי קטע עם כתוביות שמתקנות את הדובר בכוח (ולפעמים הן אפילו באות לברך ויוצאות מקללות).
• עוד שס: בסרטון האגרסיבי 'כוכבית גיור' מופיע בחור יהודי תמים מתחת לחופה עם כלתו הסלאבית. שס רומזים שממשלה עם 'ישראל ביתנו' תגייר שיקסעז רוסיות בהרף עין ורק שס תוכל לעצור בעדם. בחתונה עצמה מתנגן השיר 'מברוכ עליכ יא עריס מברוכ' – אני די בטוח ששמעתי אותו בחתונות יהודיות, ולא ברור לי מה שיר בערבית אמור לרמוז כאן.
  באותו תשדיר יש גם טעות כפולה (0:35). הפקס פולט תעודת גיור עבור MARINA IVANOF, שמה של הכלה, אבל זה לא יכול להיות: ראשית, אין F ברוסית, רק במילים שאולות. אמנם מבטאים V סופית בתור ף', אבל למיטב ידיעתי התעתיק הוא תמיד V. שנית, שמות משפחה סלאבים עובדים בצורה שונה מזו שאנשי שס אולי רגילים אליה. בגלל שמדובר במקרה הזה בשם המשפחה של אישה, הוא להיות איבאנובה ולא איבאנוב. אלא אם שס מנסים לרמוז שב-'ישראל ביתנו' לא יודעים רוסית, אבל אני בספק אם זו היתה המטרה.
• הבית היהודי: איילת שקד, אורי אורבך ונפתלי בנט מבטיחים תשדיר בחירות כנה וישיר, בלי להשתמש בכל הטריקים הישנים ובלי ללכלך על יריבים אלא רק להגיד במה הם באמת מאמינים. אבל העברית שלהם בתשדיר הזה היא ללא רבב, בצורה שנדיר מאוד למצוא בימינו: "נראֶה לכם" (ולא נראָה), הגייה תקנית של ו"ו החיבור, הגייה נכונה של אותיות בג"ד כפ"ת (או לפחות בכ"פ), וכן הלאה. אותנטי.
• בל"ד: ולסיום, התשדיר הזה נפסל כי הוא "מגחיך את ההמנון". הכתוביות טובות אז אין לי מה להוסיף עליהן. לחובבי ההמנונים המגויסים ובשביל טעם של פעם, נזכיר את גירסת הטראנס של 'עלה ירוק' להמנון מ-1998.

שמתם לב למשהו ששווה לנתח בתשדירי התעמולה? הלשינו כאן בפייסבוק או דרך 'צרו קשר'.

Read Full Post »

תשדיר הבחירות בערבית של 'עוצמה לישראל'

אריה אלדד ומיכאל בן ארי מדברים ערבית ושותים קפה שחור בעודם מלהגים על חובות וזכויות בתשדיר בחירות חדש של 'עוצמה לישראל' — זו יריית הפתיחה לעונת תשדירי התעמולה לקראת הבחירות הקרובות שמתחילה מחר. אז איך הערבית שלהם?

הסרטון נפתח עם כתוביות שמציגות את התעמולה הלא-בטחוניסטית הסטנדרטית נגד ערביי ישראל: הם לא משלמים ארנונה במזרח ירושלים, הם בונים וילות בטייבה ובנגב בזמן שאנחנו לא יכולים אפילו לסגור מרפסת, וכן הלאה. ואז אנחנו זוכים לארבעים שניות של דו-שיח בערבית עם כתוביות תרגום לעברית, כשאחריהן מונולוג של אריה אלדד בעברית עם כתוביות תרגום לערבית.

ראשית, להגייה. מיכאל בן ארי אינו מדבר בחי"ת ועי"ן בעברית (כפי שמעלה דגימה של נאומיו וראיונותיו ביוטיוב), אבל בערבית הוא מקפיד על הגייה נכונה; בערבית מדובר בשני הגאים שונים, שיכולים להביא לשתי משמעויות שונות. מעניין שהוא ממשיך עם החי"ת גם בעברית, כשהוא אומר "אם אין חובות אין זכויות". מצד שני, הוא מתקשה עם שאר העיצורים ה"בעייתיים": הרי"ש המתגלגלת, הקו"ף הענבלית ق, הטי"ת המלועלעת ط וכמובן הדל"ת המלועלעת ض, מוקש אמיתי ללומדי הערבית באשר הם. אלדד מנסה לקלוע לחי"ת הנכונה רק עם המילה 'כיבוד', احترام. גם ההטעמה לא רעה, למעט מספר מעידות. אבל אי אפשר לדרוש מאף אחד ללמוד להגות ערבית כמו שצריך תוך מספר ימים. מה לגבי הטקסט עצמו?

כשהשניים מדברים, הם משתמשים בערבית פלסטינית (עם מאפיין לא-עירוני, במתכוון או שלא, משום שאת האות ق הם הוגים [ק] כשבערים הגדולות היא מבוטאת לרוב [א]). בחלק השני של הסרטון, כשהם מדברים בעברית עם כתוביות בערבית, הכתוביות מופיעות בערבית ספרותית. זו גישה סטנדרטית למדי: מדברים כמו שמדברים, אבל כותבים בערבית ספרותית. הכתוביות עצמן לא רעות, אם כי במשפט הראשון הייתי מקדים את הפועל לנושא והייתי גם משתמש באלף עם המזה מתחתיה (إ) במקום באלף ללא המזה (ا) במקומות הרלוונטיים.

אבל דבר אחד לא הצלחתי להבין, והוא מה שאלדד ממלמל בסביבות 1:01 אחרי المواصلات. אם למישהו יש רעיון אשמח לשמוע (גירסת יוטיוב לאמיצים כאן). לגבי הגרסה של 'עוצמה לישראל' לדמוקרטיה כמערכת שבה זכויות תלויות בחובות — אני חושש שכאן הבעיה אינה בשפה.

שידורי תעמולה שמחים לכולם! כאן תיקנו לאחרונה את עמוד 'צור קשר' למקרה שאתם שמים לב למשהו מעניין במיוחד.

Read Full Post »

על השפה הפמיניסטית של מרב מיכאלי

אזרחים יקרים,
אתם אולי תוהים למה אני לא מתנקש באלה שמצנזרים אותי.
אז הסיבה היא שאני מקפיד להתעדכן בדרישות השמאל,
וכרגע אני לומד לדבר בלשון נקבה רבות כמו מרב מיכאלי.
גומר את הקורס – ומיד חוזר.
מוות לימינה הקיצונית! (המתנקש השמאלני)

(טור של עוזי וייל, מאת הדמות הסאטירית 'המתנקש השמאלני', לאחר שטורים סאטיריים אחרים צונזרו בפייסבוק)

תשומת הלב נחה לא מזמן על הבחירות המקדימות בעבודה והישגה של מרב מיכאלי שהגיעה למקום החמישי. אבל מה שתפס תשומת לב רבה הוא נטייתה של מיכאלי לדבר בלשון נקבה ובלשון רבות ("הפלסטינאים שולטות במעברים"), כהתרסה נגד מה שנתפש לעיתים כשוביניזם של השפה. הנושא הזה עולה מדי פעם על הפרק אז אשתדל לסכם אותו כאן בקצרה.

הרעש העיקרי נוצר בעקבות הפסקה שחותמת את טורו של יוסי ורטר ב'הארץ' על הפריימריז בעבודה:

מרב מיכאלי וסתיו שפיר הן הילדות השובבות של הרשימה. שפיר היא ג'ינג'ית וזה אומר הכול. למיכאלי יש ברקורד אפיזודות מביכות ביותר: אכילה בידיים, ישיבה על שולחנו של ראש ממשלה, וחשיפת חזייה בטלוויזיה. מדבר אחד היא בטוח תצטרך להיגמל במהרה: מהנוהג המטופש והילדותי, לדבר בשפת נקבה. אם היא תבחר לנאום כך במליאה ובוועדותיה, היא תהפוך מהר מאוד לבדיחה של הכנסת ה-19.

נסכם קודם את הטענות נגד. מיכאלי משתמשת בלשון נקבה בשלושה מקרים: עבור כינוי הגוף הסתמי 'אתה', שהופך אצלה ל-'את'; עבור צורת הריבוי הסתמית ('כאן בונות'); ועבור קבוצה מעורבת של גברים ונשים. הכלל הרשמי של העברית התקנית מוכר: ברגע שיש בקבוצה גבר אחד צורת הריבוי תהיה בזכר ולא בנקבה. ברם, אצל מיכאלי כל עוד יש אישה אחת צורת הריבוי היא בנקבה ולא בזכר. למיטב ידיעתי אלה המאפיינים העיקריים של צורת הדיבור המתריסה שלה.

כללי העברית (כפי שמבהירה האקדמיה) ברורים בנושא: בשלושת המקרים יש לנקוט לשון זכר. המתנגדים לצורת הדיבור של מיכאלי מבקשים לכאורה לקיים את חוקי השפה התקניים. ידידתנו תע"ג מאמצת את העמדה הזו וטוענת שדווקא הגברים מקופחים בעברית משום שלנשים יש צורה מיוחדת משל עצמן ואילו הגברים—המין הלא מסומן—מקבלים את צורת ברירת המחדל הסתמית. לכן, ניתן לומר שאין שום סיבה להיעלב בשם הנשים.

אז אמנם ניתן לנסח טיעון בלשני כמו של תע"ג, אבל לרוב ההתנגדות לצורת הדיבור של מיכאלי חורגת מסתם דאגה קדושה לטוהר השפה שכּן אף כלל אחר לא זוכה להגנה נלהבת כזו. מי שאינם מרוצים מצורת הדיבור הזו — ממש אינם מרוצים. אפילו המגנים בחירוף נפש על שלושה שקלים אל מול שלוש שקל לא חווים התקפי זעם דומים. הם פשוט מתנגדים בחירוף נפש, בלי סיבה מיוחדת. כך למשל עינת קדם (שבלוג הקטנונולוגיה החדש שלה זכה להפניית זרקור אצלנו) הקדישה רשומה לביקורת על מיכאלי, בלי להבהיר מה בעצם בעייתי באופן הדיבור הזה. רק לאחר 51 תגובות מבהירה קדם: "בעיניי הוא בעייתי :)".

אבל מיכאלי, כמובן, אינה טועה בטעות. היא טועה במתכוון והפרובוקציה עובדת. כך כתב בזמנו אהוד אשרי (שכבר ציטטנו בעבר באותו הנושא):

מרב מיכאלי מסרבת לציית לתכתיב הזכרי של העברית. בתוכנית הבוקר שלה ב"רדיו ללא הפסקה" היא מתעקשת לדבר בלשון נקבה בניגוד משווע לכללי השפה, מה שמוליד משפטים מוזרים: "הפלשתינאים שולטות במעברים"; "ב'הארץ' שמות את זה בכותרת ראשית"; "קול ישראל הם בחורות רציניות". מיכאלי פונה ל"מאזינינו הלא עצמאיות" ואומרת לנסים משעל "אני ואתה מסכימות".

בפעם הראשונה זה נשמע כמו טעות צורמת. בפעם השנייה מבינים (כלומר מבינות) שמדובר בשיטה, ואז זה נשמע סתם מגוחך; בפעם השלישית זה מתחיל להישמע כמו נדנוד פמיניסטי. בפעם העשירית את מתחילה להפנים את האמירה הסאטירית המתריסה. נכון, זה מגוחך לפנות לגברים בלשון נקבה, אבל לא פחות מגוחך לפנות לנשים בלשון זכר. מיכאלי מצאה דרך סמלית להביע את מחאת המגדר שלה. מוכרחות להודות שזה יותר חינני מלשרוף חזיות.

וזו הסיבה העיקרית בעד: האמירה המתריסה. או כפי שהבחינה רוויטל מדר:

אך מהי השפה עבור ורטר, שרואה נשים ועדיין בוחר לקרוא להן ילדות. שפה זו אינה יותר מאשר כלי עבורו, שבו הוא יכול להשתמש כפי שעולה על רוחו, אך אוי לה למי שתחליט לבצע בשפה זו שינויים מבלי להיוועץ בו לפני שהיא קמה ועושה את כל אותן פעולות שובבות ומגוחכות שאינן מתאימות לילדה בגילה.

במילים אחרות, למי מותר לשחק בשפה? אליבא דוורטר, רק לו עצמו. אליבא דמדר ומיכאלי, גם להן (ובעצם לכולם/ן).

בהתאם, המחקר שקיים לגבי המין של כינויי הגוף נוגע למאפייני השימוש בצורות זכר ונקבה שלא במיקומן הרגיל: מי, מתי, ובעיקר מדוע. האנתרופולוגית עמליה סער חקרה את השימוש בלשון זכר ובלשון נקבה בקרב נשים יהודיות וערביות בארץ. הממצאים שלה מעניינים (למשל, בעברית נפוץ יותר השימוש בצורת ה"שגויה" בגוף ראשון, ובערבית בגוף שני) וכוללים לא מעט מקרים בהם נשים משתמשות בצורת זכר אפילו כשאין שום סיבה. על שימוש בלשון זכר היא כותבת (סער 2007:425, התרגום שלי):

יתכן ונשים המדברות בלשון זכר זוכות בכך לאפשרות נוחה יותר לבסס את עצמן בלי ליצור את הרושם שהן מסוכנות. בסביבה בשליטה גברית, אשר עשויה להיות עוינת לנסיונותיהן של נשים ליצור נוכחות והשתתפות, אנו יכולים לפרש דיבור בלשון זכר כמנגנון ממתן יעיל.

אם בלשון זכר עסקינן, אפשר להפנות לרשומה על לשון הזכר של הבנות ב'מחוברות'. אבל נחזור ללשון נקבה; מה אומרים הבלשנים? שלא במפתיע, לא ממש אכפת להם (וזו גם עמדתה של האקדמיה ללשון). הרי ברור שמדובר בשימוש מכוון בצורת כלשהי על פני צורה אחרת, ומשום שהמשמעות שלו היא חברתית, אין כאן מה לומר לגבי נכון/לא נכון. זה קצת כמו לבקר שימוש "לא נכון" בעברית בשירה. משום שההתנגדות ללשון הנקבה של מיכאלי חורגת מהתנגדות לכל טעות אחרת, ומשום שהטעות אינה טעות כלל וכלל, כל התנגדות שכזו חייבת להיתפש כקריאת תיגר על הטענה של מיכאלי (אלא אם מדובר במיזוגניה בסגנון ורטר). אבל מה לעשות, עימות עם העמדה של מיכאלי חייב לקבל במובלע שיש על מה להתווכח.

לקריאה נוספת

Levon, Erez  (2012). Gender, prescriptivism, and language change: Morphological variation in Hebrew animate reference. Language Variation and Change 24:33-58.

Livnat, Zohar (2006). Gender online in Hebrew: New technology, old language. In E. M. Thüne, S. Leonardi & C. Bazzanella (eds.), Gender, language and new literacy. London: Continuum. 169–181.

Sa’ar, Amalia (2007). Masculine talk: On the subconscious use of masculine linguistic forms among Hebrew- and Arabic-speaking women in Israel. Signs 32(2):406–429.

Tobin, Yishai (2001). “Gender Switch in Modern Hebrew.” In Hellinger, Marlis, and Hadumod Bußmann (eds.), Gender across Languages: The Linguistic Representation of Women and Men. Philadelphia: John Benjamins. 177–98.

Read Full Post »

פרפראות 'עמוד ענן'

מבצע 'עמוד ענן' בא והלך, כך שבין תוצאות תחרות הקטנונולוגיה להידוע המיותר אפילו לא הספקנו להעלות את הרשומה שאתם קוראים כעת. אז במקום הפוגה מאירועי הימים האחרונים, קבלו (בתקווה) סיכום של המבצע, או לכל הפחות של האנקדוטות הלשוניות בתקשורת.

Ferocious

הארץ מדווח לקוראיו על סיקור תחילת המבצע בתקשורת הזרה:

עם זאת, יתרון העוצמה של צה"ל אף הוא בא לידי ביטוי. כמו למשל אצל הניו יורק טיימס שמתאר את מבצע "עמוד ענן" כ"פראי, עוצמתי" (במקור: Ferocious).

אני לא הייתי מתרגם את ferocious כך. להיפך, הרושם שמתקבל אצלי מהמילה הזו הוא שליטה בנעשה ואגרסיביות במחשבה תחילה, ולא פראיות. מילון מרים-וובסטר, לעומת זאת, חולק עלי:

exhibiting or given to extreme fierceness and unrestrained violence and brutality

ומילון אוקספורד (ה-OED) גורס:

 Of animals or persons, their dispositions or actions: Fierce, savage; savagely cruel or destructive.

טוב, כך או כך תרגום חדשות הוא לא הצד החזק של אתרי החדשות שלנו. הפעם הדבקות במילונים הסטנדרטיים דווקא הפריעה, לדעתי.

רפי נפש

שר הפנים אלי ישי, בהגיג מעט עילג לטעמי בפייסבוק (ההדגשה שלי):

אני מודה לכל המגיבים שהבינו את גודל האבסורד בה נמצאת מדינת ישראל שתגובה לגיטימית שלנו נגד טרור נהפכת לגינוי על ידי רפי נפש, אין לנו על מה להתנצל. אם על מדינה אחרת כגון אנגליה או גרמניה, או צרפת, היה מתבצע שיגור טיל לאחד מעריה, המקום ממנו היה משוגר הירי היה הופך מזמן לעיר רפאים. אנחנו חייבים לשים סוף לאיום היומיומי של ירי הרקטות שהיו מנת חלקם של אזרחי מדינת ישראל ולשים סוף למצב ההזוי הזה בו נהגנו בהבלגה תקופה ארוכה מתוך אחריות. אנחנו נעשה הכל כדי להחזיר את הבטחון לאזרחי מדינת ישראל והם יתעסקו עם ההריסות שלהם במקום לעסוק בטרור נגדנו

אם על מדינה אחרת כגון ספרד, או אירופה

רפי נפש? ישי התכוון ודאי ליפי נפש אבל התבלבל עם אנשים שנפשם, אפעס, רפה.

קשה לדעת אם הצירוף (המוצלח למדי) נוצר בכוונה. מצד אחד, הטקסט כולו רווי שגיאות וקשה לדעת אם לייחס זאת לסערת הרגשות שאפפה את ישי או לבורות של ממש. אני לא מנסה לעלוב בישי; אני באמת לא מכיר את כתיבתו ובהתחשב בכך שהוא מתנגד ללימוד מקצועות ליבה וצוטט כמי שמעוניין להחזיר את עזה לימי הביניים, אני נמנע מלקבוע כאן בפסקנות עד כמה הוא עשוי לשגות בנושאים כאלה. בכל מקרה, הצירוף רפי נפש מופיע מדי פעם בגוגל, לרוב כמובן כניאוץ לסמולנים.

ליציאה של ביתר

נציג הטוקבקיסטים בכנסת, ח"כ מיכאל בן ארי, מראה לישי איך עושים זאת נכון ונישא על גבי השנאה והגזענות בפייסבוק עם סטטוס ששואל את הגולשים מה כדי לעשות לח"כ חנין זועבי. העניין הגיע לחדשות לרגעים ספורים, לפני שנפל כאבן מסיתה במים אדירים. כך קיבצה וערכה רחלי רוטנר (זהירות, מכיל תיאורים אלימים ומחליאים למדי):

נתמקד בתרומה של Jonathan Jecoby (יהונתן יעקבי?) לשנאת המין האנושי, שנפתחת כך…

לשלוח אותה ליציאה של ביתר

…ונמשכת עם שגיאות כתיב נוספות. הכוונה היא לשלוח את זועבי ליציע של אוהדי בית"ר ירושלים (כפי שהמליץ מגיב אחר, מוקדם יותר באותו פתיל). אז תגידו, בסדר, שגיאת כתיב אחת מיני רבות. אבל השגיאה הזו מעניינת במיוחד משום שהמילים יציע ויציאה אינן מבוטאות בצורה זהה (אינן הומופונים, במינוח הבלשני), כך שלא ברור מאיפה השגיאה באה. זה אולי טיעון-נגד לחוכמת אנשים מלומדה לפיה כשמבטאים דברים בצורה שונה יודעים לכתוב אותם בצורה שונה (טענה שהושמעה כאן כמו גם בכמה מטוריו של ידידנו אמיר אהרוני).

כפי! ובעברית: חלאס

עוד מבית היוצר של בן ארי, הפוסטר הבא של רשימת 'עוצמה לישראל':

אז מה מתנוסס שם בערבית, מעל הסלוגן המלבב 'תנו לצה"ל לכסח'? זו המילה كفي, שפירושה… טוב, אני לא יודע. זה השורש שמשמעותו 'די', 'מספיק', אבל קשה להוציא מזה מילה אמיתית. אם מתאמצים אפשר להבין כאן צורת ציווי לנקבה יחידה ('הפסיקי!') או את התואר 'של כף יד', הגם שאני בספק אם לזו הכוונה. אמת, יש להגים של ערבית בהם למילה יש את המשמעות 'תרגיע!', אבל זה מנוגד למסר של הפוסטר, לא?

מילא. אפילו אם אפשר להבין את הרעיון הכללי, מה האבסורד? שהתרגום לעברית אמור להיות "חלאס!". בואו ניתן לקופירייטרים של "עוצמה לישראל" כמה רגעים לחשוב איך אומרים 'חלאס' בערבית. זה בסדר, יש לי זמן.

חובבי התרגומים הכושלים מ/לערבית ייזכרו אולי בערגה ברשומות קודמות שלנו בנושא. גם זו באה כנראה מבית הימין הקיצוני, בעוד זו וזו וזו סתם מוזרות, כל אחת בדרכה (דרך אגב, למילון איילון-שנער ברשת יש ממשק חדש ונוצץ. מומלץ).

הזרוע, גדודי, נטל

עדכון בוואלה! מיום שבת:

17:09 – הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז א-דין אל-קסאם, נטל אחריות על הירי לעבר אזור ירושלים.

ההתאמה בין הנושא והפועל שגויה. הזרוע הצבאית – נקבה יחידה, כלומר 'נטלה'. גדודי עז א-דין אל-קסאם – זכר רבים, כלומר 'נטלו'. אבל נטל אחריות – זכר יחיד. ההתאמה בראשו של העורך כנראה היתה עם "החמאס", צורת זכר יחיד.

אין מקומות עבודה שאינם חיוניים

מהנחיות פיקוד העורף: אין מקומות עבודה שאינם חיוניים.

או ליתר דיוק, אין פעילות או עבודה במקומות עבודה שאינם חיוניים. זה לא שכל מקומות העבודה בעוטף עזה מוכרזים כמקומות עבודה חיוניים.

רוצחים וקילרים

בנימין בן-אליעזר הסתבך מעט כשנשאל על ידי אמנון לוי על אחמד אלג'עברי (אני מצטט את 'הארץ' משום שלא צפיתי בראיון בערוץ 10):

"אני מכיר אותו, אני מכיר אותו" אמר בן אליעזר ללוי, "הוא גבר, הוא גבר". לוי שאל : "היתה טענה שהוא בין המתונים. אלוף בן ב"הארץ" כתב זאת". בן אליעזר השיב: "אם אתה שואל את דעתי, אז מילה שלו היתה מילה. הוא אומר 'אני אתן לך', הוא נותן לך. אתה בטח שמעת אותי אומר לא פעם: תשחררו את ברגותי. למה?"

לוי: "כי איתו אפשר לעשות עסקים?"

בן אליעזר: "כי עסקים אתה עושה רק עם רוצחים. תלמד את זה. רק עם רוצחים. חאפז אל אסד היה רוצח. סאדאת היה רוצח. רבין היה רוצח. אריק היה רוצח. חוסיין היה רוצח. נכון או לא נכון?" (אמש אמר בן אליעזר ל"ידיעות אחרונות" כי התכוון לומר שרבין ושרון היו אנשים חזקים).

את ההבהרה של פואד ל'ידיעות' לא הצלחתי למצוא בטמקא. האם הוא הבין שהוא אמר משהו מוגזם וניסה לתקן, או שהוא פשוט הבהיר את הכוונה המקורית? גם במקרה הזה אין לי תשובה חד משמעית. המילה קילר קיימת בסלנג במובן ציורי, וכך גם רוצח. הרושם שלי הוא שרוצח בכל זאת משמשת בעיקר במשמעותה המילולית, אלא אם מקדימים לה את תואר הפועל ממש ('הכלב הזה ממש רוצח').

Read Full Post »

גליון מיוחד של "עיונים בשפה וחברה", וגליונות קודמים לקריאה חופשית

אז יש דבר כזה, האגודה הישראלית לחקר שפה וחברה, ושם מסתובבים למיטב ידיעתי מיטב סוציובלשנינו. ספינת הדגל שלה היא כתב העת עיונים בשפה וחברה, שגליון מיוחד שלו יצא לאור ממש לאחרונה. עיינתי בתוכן העניינים של "עיונים", ותשמעו – יש מה לקרוא. לצערי את כתב העת אפשר למצוא רק במיטב ספריות ארצנו, אלא אם אתם משלמים על מנוי מכספכם, ולכן טוב עשתה האגודה שפתחה את הגליונות הקודמים של כתב העת לקריאה חינם במשך החודש הקרוב. אז אני ממליץ להקדיש קצת זמן לעיון בארכיון, ובינתיים אבחר כמה תקצירים מסקרנים מהגליון האחרון, שדווקא לא נגיש לציבור.

נושא הגליון המיוחד הוא "שפות לא יהודיות המדוברות בישראל כיום", וכבר יפה לראות שמדובר ביותר מאשר "רק" ערבית ורוסית. ניתן למצוא מאמרים על מעמד הצרפתית בישראל וה"קקופוניה הפרנקופונית"; על היחס לספרדית בקרב עולים מאמריקה הלטינית; על היחס לשפה של סטודנטים יוצאי חבר העמים בישראל; על הוראה באנגלית במכללה הדתית שאנן; ומאמר מאת כרמל וייסמן על שימוש במילים לועזיות בפקצית.

חוץ מזה נסקרים גם שלושה ספרים: עברית אינטרנטית הזכור לטוב בביקורת של איילת עוז; הספר פמיניזם, משפחה וזהות בישראל: שמות משפחה של נשים מאת מיכל רום ואורלי בנימין; וספרה המסקרן של אסתר בורוכובסקי בר-אבא, העברית המדוברת – פרקים במחקרה, בתחבירה ובדרכי הבעתה, שיושב לי על המדף מזה תקופה.

הנה שני תקצירים לדוגמה, של שני המאמרים שקוסמים לי הכי הרבה מבחינת המתודולוגיה (ועוסקים במקרה בערבית, אבל מכיוונים שונים לחלוטין). מי שמוצא פנינים בגליונות ישנים יותר מוזמן לשתף בתגובות.

הנגנה בערבית המדוברת של חיפה: מחקר תחבירי-פונטי סוציו-לשוני
יהודית רוזנהויז
הנגנה היא רכיב חשוב במערכת הפונטית-הפונולוגית של כל שפה. תחום זה כמעט לא נבדק ביחס ללהגים הערביים בישראל, אף שיש בו עניין מבחינה תיאורית, אנליטית והשוואתית. המאמר דן בהיבטים של הנגנה בקרב דוברי ערבית ילידיים נוצרים, יהודים ומוסלמים מחיפה. לצורך הבדיקה שימשו טקסטים מן המאגר של גבע-קליינברגר ( 2004 ) המופיעים באתר SemArch באינטרנט. החומר הלשוני חולק ליחידות תחביר-הנגנה ונותח בעזרת התוכנה .Praat
הוצגו שתי שאלות מחקר: ( 1) מהן תכונות ההנגנה של מבנים תחביריים מסוימים בלהג הערבי בחיפה? ( 2) האם יש הבדלי הנגנה בין להגי העדות? על פי השערת בלנק ( 1964 ) ייתכן שיהיו בישראל (ובלהגים אחרים) הבדלים מינימליים תלויי-עדה שישתקפו בהנגנה ובפרוזודיה של הדיבור. המחקר הנוכחי לא גילה הבדלים בין-עדתיים אלא הבדלים תחביריים-פרוזודיים תלויי נושא, רגש ותחביר. במאמר נידונות השלכות סוציולינגויסטיות של ממצאים אלה.

תפקיד השפה בארבעת מסמכי החזון בשינוי ההקשר הסוציו- פוליטי בישראל: לקחים מחינוך דו- לשוני
מוחמד אמארה ואימן אגבאריה
המאמר בוחן את התפקיד הסוציו-פוליטי המיועד לשפה הערבית בארבעת ניירות העמדה הידועים בשם "מסמכי החזון העתידיים", שהתפרסמו מטעם מוסדות פלסטינים-ערביים במדינת ישראל. בהציעם תכנית להעברת יותר כוח, הכרה ושוויון למיעוט הפלסטיני בישראל, המסמכים גם מבקשים לסיים את ההגמוניה הלשונית של הרוב היהודי בישראל. נוסף על כך, המסמכים מקדמים באופן מפורש שינויים להעצמת הנוכחות והשימוש בשפה הערבית במרחב הציבורי, הן מבחינה אינסטרומנטלית כאמצעי לתקשורת והן מבחינה סימבולית כביטוי לזהותם הלאומית והתרבותית של הפלסטינים.
כפי שמאמר זה מגלה, המסמכים מבקשים לשנות את ההסדר ההיררכי והמרובד של האזרחות הישראלית, שמשמר את השליטה האתנית של הרוב היהודי, באמצעות קידום דו-לשוניות. ליתר דיוק, המסמכים מציעים שהמדינה תאמץ דו-לשוניות כמאפיין המגדיר את זהותה של מדינת ישראל, וכמנוף לסיום ההגמוניה האתנית היהודית ולהפיכת ישראל למדינה דו-לאומית. בשעה שמאמר זה מכיר בסיכויים הטמונים בדו- לשוניות, בהישענותנו על תובנות מן הספרות על אודות החינוך הדו-לשוני כדרך לפתרון סכסוכים, המאמר גם טוען שסיכויים אלה עשויים להיות לא ממומשים, בלי לגרום לשוויון מוחשי ולהכרה אמִתית ביחסים בין ערבים ליהודים בישראל.

Read Full Post »

יאוד יאפסים אתם תתצטערו

נגיד שאתם רוצים להעמיד פנים שאתם כוח אויב שנלחם עם צה"ל. מה נדרש מכם? אם עניתם "כאפייה", "מגאפון", "מדים", "דגלי פלסטין", "חולצה מכופתרת" או "חוסר שליטה מוחלט בשפה הערבית" – צדקתם! במסגרת תחביב פענוח השלטים שלנו נבדוק מה קורה לעזאזל בכתבה שהתפרסמה אתמול בטמקא, צה"ל מקים 'פלוגת אויב' שתירה טילים כמו בעזה (יואב זיתון, 21/12/11). מסביר זיתון: "הפלוגה החדשה תשרת בצאלים, לוחמיה יתמקצעו בהתאם לשיטות הלחימה של ארגוני הטרור, ותפקידם יהיה להקשות מאוד על הכוחות שיהיו אמורים לכבוש יעדים אורבניים בכפר הענק "אל-באלדיה" שבצאלים […] כיום, באימונים לכיבוש שטח מיושב בצאלים, משתתפים שחקנים שמדמים מפגינים, עיתונאים ואזרחים בלתי מעורבים כדי לקרב ככל שאפשר את החיילים לאווירה של לחימה בשטח אזרחי."

לכתבה מצורפות שתי תמונות של אותם שחקנים, פרי עדשתו של אליעד לוי. בואו ננסה לפענח מה מופיע בהן.

המציגים אינם חיילים, חוץ מכמה שאולי כן חיילים

נלך משמאל לימין. הדגל הראשון, הצהוב, הוא כנראה דגל פתח אם כי קשה לי לומר בוודאות. כידוע, דגלי פתח נפוצים מאוד ברצועת עזה בתור חומר שלל, מה שמוסיף אמינות להצגה.
מימינו כנראה כתוב על השלט "פ פל (פ)לאס (פלאסט)ין". מי שמצפה ממני ללעוג להופעת אותיות בעברית על שלט ערבי טועה – התאזרו בסבלנות ותראו מדוע.
על השלט הבא, שמוחזק ע"י צעירה עטויית חולצה מ-"SOHO NEW YORK" (שם כידוע קונים המפגינים את בגדיהם תודות למימון מהקרן החדשה), כתוב ياود 'יאוד' ומופיע, אולי, ציור של רובה. זו לא מילה אמיתית, אבל אולי הכוונה ל'יהוד'.
השלט הבא הוא גירסת קרטון של דגל פלסטין המתנשא אל-על, כמובן (לידיעת הקורא ניוט גינגריץ').
והשלט האחרון – זה שמופיע בין מי שנקרא להם לשם הנוחות "האירופאית" ו-"הסמולן" – הוא המסתורי מכולם. אפשר לראות אותו במלוא תפארתו בתמונה השנייה שבכתבה:

אני לא יודע מה אמור להיות כתוב שם. אפשר לספקלץ, כמובן, אבל על השלטים לא מופיע ניקוד דיאקריטי, מה שגורם לכל האותיות להיראות זהות אחת לשנייה. בכל מקרה קשה להרכיב מזה מילים של ממש. הניחוש שלי הוא الدبر ندون, אם כי זה ג'יבריש.
השלט האחרון ממשיך באותו קו: כמעט כתוב שם للا حلال 'ללא חלאל', כלומר ללא בשר הכּשר למוסלמים. ברם, לא כך משתמשים במילה 'ללא' בערבית (במקרה כזה ייכתב אולי بدون). בנוסף, יש גרש לא ברור בסוף המילה הראשונה ועוד אות ערטילאית אחרי הח'. חוץ מזה, בשר חלאל הוא דווקא טעים למדי.

מה מאוד הייתי רוצה לראות את התמונות שעליהן הסתמכו מאיירי השלטים האלה. נו טוב, כולי תקווה שהיחידה החדשה תהיה מקצועית כמובטח. ועכשיו, אם כבר שלטים, נעבור למשהו אחר כמעט לגמרי:

ה~ות לישר'ול

אופיר, ששלח לי את התמונה הזו (מאתר 'הארץ', לא איתרתי את הכתבה), התמוגג בצדק מהאורתוגרפיה. שימו לב במיוחד למ"ם, שדומה מעט לחיבור של لموבמילה המקבילה בערבית, ולא', שדומה מאוד לאליף והמזה בערבית (ءا). אולי כדאי לשקול מעבר לאנגלית וזהו.

[ת' לעמית ולאופיר]

Read Full Post »

מכתבים להעורך: חקירת ארגוני השמאל או מחקר ארגוני השמאל

ידידתי צ' ביקשה ממני חוות דעת בלשנית על ההתבטאות הבאה של ח"כ פאינה קירשנבאום (ישראל ביתנו), יוזמת רעיון ועדת החקירה הפרלמנטרית לארגוני השמאל (הארץ, 20/7/11):

"כולנו מרגישים שיש כאן בעיה ולכן הצעתי להקים ועדת חקירה פרלמנטרית – לא מהמילה חקירה כמו במשטרה, אלא מחקר. אני רוצה לבדוק."

את נוסח הצעת החוק לא הצלחתי למצוא באתר הכנסת.
צ' שאלה לדעתי על ההתפלפלות הלשונית המעניינת הזו, כלומר היכן עובר הקו הלשוני בין חקירה ובין מחקר. אני לא חוקר עברית במקצועי אבל בואו נראה מה אפשר לדרדס כאן. נתחיל במילון האטימולוגי של קליין. הוא מתרגם את חקירה כך: 1. examination, investigation [מעברית בתר-מקראית]. 2. research [מהעברית החדשה]. הוא מפנה כמובן לפועל 'חקר': 1. to search, examine, investigate. 2. explore, spy out. לגבי מחקר, הפירוש הראשון שלו הוא מהעברית המקראית והשני מהעברית המודרנית: 1. inmost depth, recess, על שום המילה היחידאית מחקרי-ארץ (שגזנציוס מקביל ל"מרחקי ארץ") מתהילים צ"ה, ד'. 2. study, research.

אז הלקסיקוגרפיה של קליין מתעדת את חקירה כמילה כללית למדי שזכתה בעברית המודרנית לפירוש נוסף של מה שאנו מכנים היום מחקר. המילה מחקר עצמה לא היתה קיימת בעברית המקראית.

אבן שושן מציין דברים דומים. חקירה במילונו היא: 1. בדיקה, דרישה, גביית עדות [בלשון התלמוד והמשנה]. 2. מחקר, עיון מדעי או שיטתי בבירור עניינים סתומים [בלשון ימי הביניים]. 3. שם עברי לאינקוויזיציה, בית המשפט שהקימה הכנסת הקתולית הנוצרית בספרד ובפורטוגל בימי הביניים לשפיטת הכופרים בנצרות [בלשון ימי הביניים. לא נגענו]. הפועל 'חקר' משמעו: 1.בחן ובדק, גבה עדות, השתדל לברר ולגלות את הסתום [מהמקורות]. 2. תר, ריגל, התבונן לכל פרט בשים לב [מהמקורות]. ולגבי מחקר: 1. עיון וחקירה מדעית בנושא מסוים [בלשון ימי הביניים]. 2. חיבור מדעי; תוצאות חקירה מדעית, כתובות ומוסברות במאמר או בספר [בלשון החדשה. ההדגשה שלי]. 3. מעמק, מסתר [מתהילים צ"ה כנזכר לעיל]. הצורה הנגזרת 'מחקרי', מלשון ימי הביניים, מוגדרת בתור: הכרוך במחקר, מדעי, עיוני.

את הלקסיקוגרפיה הקלאסית ניתן לסכם כך: ח.ק.ר הוא שורש כללי של בדיקה לעומק. בימי הביניים נכנס לשימוש שם העצם מחקר והמילה חקירה שמרה על גוון החקירות (כפי שתעיד המילה לאינקוויזיציה). אפילו שבימינו ההפרדה ברורה יחסית בין חקירה ובין מחקר הראשונה עדיין יכולה לשמש בתפקיד השנייה, אך לא להפך.

עכשיו בואו נראה מה קורה עם השורש הזה בשפות נוספות. באנגלית המצב דומה: investigation ו-inquiry מקבילות לחקירה בכך שניתן להשתמש בהן כדי להתייחס למחקר. יש כמובן דקויות בין אנגלית אמריקאית ואנגלית בריטית: אני חושד שהבריטים יקראו לחקירה משטרתית inquiry/enquiry והאמריקאים לא. מצד שני, לא ניתן לומר research ולהתכוון לחקירה בלשית. בגרמנית יש שלל מילים מתאימות, ביניהן Untersuchung הכללית, Forschung המיוחדת למחקר וErmittlung המשמשת בשני המובנים אך עדיפה בעניינים משפטיים ומשטרתיים. בערבית המילה בחת' משמשת בשני המובנים וגם לחיפוש רגיל, בעוד תחקיק היא בעיקרה משטרתית. אני חושב שגם בשפת הסימנים הישראלית ובשפת הסימנים האמריקאית יש סימנים שונים לשתי המשמעויות.

ההשוואה הזריזה הזו מראה שבאופן כללי, המילה הכללית זוכה לעדיפות בצד המשפטי-משטרתי בעוד מחקר מדעי זוכה למילה מיוחדת יותר, שלא לומר חדשה יותר, הגם שלא פעם יש חפיפה בין השתיים.

מה שמוביל אותנו, אחרי כל ההתפלפלות הזו, לעברית המודרנית שלנו. דווקא בפעלים המצב הפוך: 'לחקור' משמש בעיקר לענייני מחקר (אבל לא רק), וכשרוצים להדגיש את המובן המשטרתי אומרים 'לתחקר'. ניסיתי למצוא דוגמאות מובהקות לשימוש במילה חקירה במובן של מחקר בצירוף שגור ולא הצלחתי (למשל *חקירת ביצועים במקום חקר ביצועים או *חקירה השוואתית במקום מחקר השוואתי). אבל אני בטח מפספס כאן משהו וקוראינו הזריזים ודאי יספרו לי מה, כי ח"כ קירשנבאום ודאי קיבלה את הרעיון שלה ממושג קיים. למרבה העניין, דווקא ועדת חקירה הוא מונח מוכר בעל משמעות משפטית ורשמית שלא ניתן להטביל מחדש בתור *ועדת מחקר.

לסיכום, בעברית ובשפות אחרות אכן ניתן לומר חקירה, בהקשרים מסוימים, בכוונה למחקר. אך השאלה מדוע ח"כ קירשנבאום מעוניינת להקים ועדת חקירה כשכוונתה בכלל לועדת מחקר, במיוחד כשקיימת מילה יחודית למחקר והיא מחקר, היא שאלה שהתשובה לה חורגת מההסבר הלשוני.

[תודה לצ']

Read Full Post »

לא בטוח

במסגרת שוונג הפונטיקה של הבלוג (פוסט אחד בשבוע! וואו!) החלטתי לחלוק עמכם את סיפור המבטא החביב עליי.

אי-שם בשנות התשעים נחתם הסכם מסוויטת אוסלו שהבטיח לפלסטינים "מעבר בטוח" משטחי יהודה-ושומרון לרצועת עזה. רשמית הוא עוד קיים, וחותך את כביש 40 בצומת פלוגות ליד קריית גת.

בבוקר יום החנוכה המיועד של המעבר, התראיין בכיר פלסטיני כלשהו לתוכנית בוקר כלשהי, בגל"צ אם אני זוכר נכון, ובשלב מסוים חלק את הפראזה הבאה (בכתיב פונטי):

[ma'avar lo batuax! ma'avar lo batuax!]

שאר הראיון עבר בנסיונות שווא של המראיין להבין באופן מנומס אם המרואיין מבקר את ההסכם או את סידורי הבטחון בכביש, או אם המעבר עדיין סגור וטרם נפתח לתנועה.

(זה היה השני. פתיחת המעבר נדחתה ביום)

Read Full Post »

מצרים בחינם!

אני לא יודע מה יקרה בלוב ובבחריין ובתוניסיה ובתימן ובסוריה ובאיראן, אבל לפחות סגרנו את הפינה המצרית: העתיד הוא מצרים בחינם! כך לפחות טוענת פרסומת לתוכנת המסחר בפורקס Efix של iForex (אם הבנתי נכון. אפשר לראות את סרטון הפלאש כאן):

"הבלאגן במזרח התיכון נמשך", מסבירה הפרסומת על רקע אגרופים קמוצים, שלטים בערבית ונעליים מתנוססות אל על – "כשתדע לנצל את ההשפעה של מצבים פוליטים על כספך גם אתה תרצה לצאת לרחובות לחגוג!". מה מביא את הדסק הכלכלי של הבלוג לקום מתרדמתו, לצאת לרחובות ולחגוג? עניין תרגומי, שכן על השלטים שנושא ההמון העולץ נישא בגאון הכיתוב مصر مجانا!, או בשפת הקודש: מצרים בחינם!

למה חינם? בגלל שברגע שתשקיעו בפורקס עם חברת iForex, תרוויחו כל כך הרבה כסף שתוכלו לקנות את כל מצרים בגרושים וזה יהיה כאילו שקיבלתם אותה בחינם. או זה, או שהם פשוט התעצלו לבדוק מה התרגום הנכון ל"מצרים חופשית!".

למוד נסיון, ניגשתי לגוגל-תרגום וניסיתי לשחזר את התוצאות של הפרסומת. לא הצלחתי. הצירוף free Egypt מתורגם נכון (مصر الحرة), למשל. ברם, המילה free מתורגמת ל-مجانا, אז אולי הקופירייטרים התעצלו לתרגם את כל הצירוף ותרגמו רק את המילה שלא ידעו איך לכתוב בערבית. נשמע מופרך, אני יודע, אבל אני לא בטוח למה אפשר לצפות מחברה שניסתה לתרגם שתי מילים מעברית לערבית וטעתה בחמישים אחוז מתוכן.

או כמו שפינטר מזכיר (התנצלותנו על רמת הקול החלושה):

Read Full Post »

מכתבים להעורך: דפק לו ברז, נתנה לה עציץ גדול

שחר שואלת לפשר הביטוי "דפק לו ברז" והאם ישנם ביטויים דומים בשפות אחרות עבור מה שקורה כשמישהו לא מגיע לפגישה. היא גם נידבה מספר ביטויים כאלה בעצמה, ובכך חיבבה עצמה מאוד על העורכים שמעט עבודה נחסכה מהם. נתחיל עם הממצאים, ובראשם אלו שהיא מצאה:

• בצרפתית (בלגית, ואולי בצרפתית בכלל) אומרים "הניח ארנב".
• בערבית אומרים "הצית" [לא הכרתי – א"ק].
• ברוסית ישנם ביטויים שונים, תלוי את מי שואלים ומאיזה דור הוא. ישנו ביטוי ישן שמשמעו להתניע דינמו לשווא.
• בסוואהילי אמרו לה "שזה משהו גס שלא מוכנים לתרגם לי מילולית".
• באנגלית – stood me up, "העמיד אותי".

מספר ממצאים משפות נוספות שליקט מדור חיפוש קרובים בבלוג:

• בספרדית ארגנטינאית אומרים hizo la pera, כלומר "עשה את האגס".
• בגליציאנית אומרים darlle plantón, "נתן לו עציץ גדול".
• בצ'כית אומרים ulejt se, "שפך קצת מעצמו".

וכן הלאה וכן הלאה, עד בלי די, באושר ועושר עד עצם היום הזה. קוראינו מוזמנים להוסיף בתגובות (נגיד, אם יש קוראי פרסית בקהל). למי שתהה, לגרמנים אין מילה ל"להבריז מפגישה".

ועכשיו להתקלתה של שחר:

רציתי לשאול את כותבי הבלוג אם הם מכירים עוד ביטויים בשפות שונות למושג זה? והאם אתם יודעים את המקורות לביטויים הללו שהקשר הסמנטי ביניהם לבין חוסר הגעה לפגישה ניראה מאוד קלוש?

התשובה הפשוטה היא לא. מדובר בסוג הביטויים שקשה מאוד לתארך ולהבין, במיוחד בשפות שפחות מוכרות לנו. למשל בעניין הדינמו הכושל ברוסית, האינפורמנטים ששאלתי הסבירו לי שפעם הדינמואים ברוסיה לא היו שווים כלום והיה אפשר להתניע אותם ואז לחכות במשך שעות ללא ברכה בעמלך. משם "דינמו" הפכה למילה שמתארת בחורה שלא נותנת, והשאר היסטוריה. או משהו. מי יודע. ולכן אומר בפשטות ששאלה כזו, לגבי הביטויים שמופיעים למעלה, גדולה עליי. אולי מגיבינו יוכלו לספקלץ.

[ת' לשחר, אריאל ודוד]

Read Full Post »

מן השילוט – ספיישל עריצים במדינות ערב

אפילו בלוג מנומנם כשלנו לא יכול להתעלם מהנעשה במצרים ובעולם הערבי בכלל לאורך זמן. לפיכך כינסנו כאן את מיטב השלטים שמניפים כל אותם בוגדים מצריים (נו, אלה שמפגינים ועושים דה-לגיטימציה לצבא המצרי, למשטרה המצרית ולממשלה המצרית) ושגם נשלחו אליי למייל כך שלא הייתי צריך לחפש אותם בעצמי.

ישנם כמובן שלטים רבים וססמאות רבות שלא נכנסו לרשומה הזו, כמו הסיסמה הנהדרת يا مبارك يا مبارك الطيار في انتظارك ("יא מובארק יא מובארק, הטייס כבר מחכה לך"). על הסיסמאות התוניסאיות, מנגד, כתב כבר אלאמין סואק. הנה כמה שמצאו חן בעיניי. מיותר לציין שאין לי מושג מה מקור התמונות. ננסה עם המצגת המשוכללת של וורדפרס, ואם לא ילך כל התמונות מופיעות גם אחריה.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

Read Full Post »

בלשן

[פוסט אורח מאת אמיר אהרוני, כותב הבלוג "חיפושים כמשל"]

ביום שלישי הייתי בכנס "החינוך ביד הלשון: בין המחקר הלשוני לעשייה החינוכית" באוניברסיטת חיפה. חינוך לשוני זה הדבר שהכי מעניין אותי בבלשנות ובחיים בכלל, כך שכותרת הכנס כבר הייתה מספיקה כדי לגרום לי לרצות להגיע. עבור הרבה אנשים אחרים הסיבה להגיע היא הרצאת מליאה של גיא דויטשר, בלשן ישראלי שעובד בעיקר באוניברסיטת מנצ׳סטר, ושהתפרסם בזכות ספרו "גלגולי לשון". אבל מכיוון שאני עוף מוזר ואיכשהו טרם התגלגלתי לקרוא את הספר הזה, לא גיא דויטשר היה המגנט ששכנע אותי סופית לנסוע שעתיים לחיפה, כי אם רחל רוזנר.

מיהי רחל רוזנר? לפני מספר חודשים התחלתי לכתוב איזה מאמר שעוסק בניקוד (פרטים בקרוב) ורציתי להוסיף אליו פרק על הוראת הניקוד בבתי ספר. התקשרתי למשרד החינוך ושם הפנו אותי לרחל רוזנר, שכתבה את עבודת הדוקטורט שלה על ההיסטוריה של החינוך הלשוני בארץ. אז ניצלתי את ההזדמנות לבוא להכיר מישהי שאכפת לה מחינוך לשוני עד כדי כך שהיא כתבה על זה דוקטורט. ההרצאה שלה בכנס עסקה גם היא בהיסטוריה של החינוך הלשוני בארץ ועל ההשפעות של האפנות בבלשנות האקדמית על תכנית הלימודים הממלכתית. מאמר שמבוסס על אותה ההרצאה אמור להתפרסם בקרוב ואני מצפה לו בקוצר רוח.

אבל אל תחשבו, חלילה, שאני מזלזל בגיא דויטשר. לא הכרתי אותו עד עכשיו, אבל ההרצאה שלו הייתה אחת הטובות ששמעתי אי־פעם. היא לא חידשה לי הרבה; עבורי, הערך שלה מצוי בעיקר בזה שדויטשר הראה שאפשר להיות בלשן צעיר וכוכב ומרצה מבוקש בלי לשבור מוסכמות ולעצבן את הקהל באמירות מתריסות ובלי להיות מתנגד קיצוני לדקדוק פוסקני; לא להכעיס, אלא לפייס. הרצאתו עסקה בתסכול שחווים הילדים בשיעורי לשון כאשר מורים מתייגים משפטים שהם אומרים כ"שגיאות", אף־על־פי שלאותם הילדים המשפטים האלה נשמעים הגיוניים: "למה 'למרות ש־' אסור ו'מפני ש־' מותר? למה 'הואיל ו־' מותר ו'במידה ו־' אסור?".

לטעמי "הואיל ו־" לא הרבה יותר טוב מ"במידה ו־", כי שניהם משמשים לזיון שכל משפטי. מתקני לשון אומרים ש"הואיל ו־" תקין – אבל למה הם אומרים את זה? כי הם מצאו אותו במקורות העתיקים והמכובדים ואת "במידה ו־" הם לא מצאו שם. בשלב הזה בלשנים רבים היו פוסקים שאותם מתקני הלשון פשוט צריכים לסתום, כי כל מה שהם אומרים זה קשקוש מוחלט שאין לו שום קשר לבלשנות. דויטשר מסכים עם זה שתיקון "שגיאות" לשון והוראת לשון תקנית אינם קשורים לבלשנות מדעית, אבל טוען שזה לא הופך אותם לדברים אסורים באופן מוחלט. אלה דברים הגיוניים וצפויים, וכשהם נעשים בחכמה, הם אפילו רצויים מבחינה חברתית.

איך עושים אותם בחכמה? משלימים עם העובדה שלשון תקנית אינה הגיונית יותר מלשון "מדוברת": ב"שגיאות" בשפה המדוברת יש לרוב היגיון, והן נחשבות לשגיאות רק בשל הזיהוי בין דיבור כזה לבין שכבות נמוכות בחברה, ולהפך – הלשון התקנית הספרותית הגבוהה כוללת כל מיני סתירות והפתעות, שממשיכות להתקיים ולהיחשב "נכונות" רק בשל היוקרה שיש לספרים שבה הם כתובים. אם משלימים עם זה ומסבירים את האמת הפשוטה הזאת לתלמידים, זה חוסך להם את התסכול ועוזר להם להפיק מלימודי לשון תועלת. דויטשר גם סיפר שלפני מספר שנים בלשן אחד עשה תגלית מרעישה: שהלשון העברית שמדברים היום בישראל אינה אותה לשון שדיברו בה דויד המלך ורבי עקיבא, ולכן לא צריך ללמד את הלשון של דויד המלך בבתי הספר. דויטשר טען שהצגת הדברים בצורה כזאת מעידה על חוסר ההבנה המוחלט של אותו הבלשן במהות הבעיה: אם מודים שלשונו של דויד המלך אינה בדיוק הלשון שבה מדברים התלמידים, או אז דווקא כן אפשר ללמד אותה בתור לשון התרבות, משום שיש ביקוש לדבר הזה שנקרא "לשון תרבות". המורים פשוט צריכים להפסיק לשקר לעצמם ולתלמידים, ויהיה להם סיכוי להשיג את מה שהם רוצים – שהילדים יֵדעו את הלשון הספרותית הגבוהה והעתיקה. הוא לא הזכיר את שמו של אותו בלשן; נחשו לבד.

הרצאה מעניינת, אם כי לא לגמרי קשורה לחינוך לשוני, העבירה יהודית הנשקה. היא עסקה בייצוג של לשון הפריפריה הישראלית בספרות עם דוגמאות מהספר – ניחשתם נכון – "שום גמדים לא יבואו" של שרה שילה. את הספר הזה כן קראתי, כי היה ברור שהמון בלשנים ירצו לכתוב עליו עבודות. המסר העיקרי של ההרצאה היה שהלשון של גיבורי הספר היא לא סתם עברית "נמוכה", אלא שמיוצגים בה בחכמה יסודות של ערבית יהודית מרוקאית, למשל "עזבתי" = "השארתי", "לקום" = "להתעורר", ועוד. אומנם הייצוג הזה לא בהכרח מהימן וייתכן שהוא חוטא למציאות, אבל – וזאת כבר תוספת שלי – אם מפעילים את הדמיון, כך אולי הייתה נשמעת השפה אילו בן־יהודה לא היה פרלמן, אלא אברג׳יל, כפי שמפנטז גלעד צוקרמן (ישראלית שפה יפה, עמ׳ 49).

הרצאה נהדרת נוספת הייתה זו של מיכל אפרת, שטענה שהילדים הם בלשנים קטנים. יש בזה כנראה ההשפעה מחומסקי, שטוען שדקדוק זו יכולת מולדת; לטענה הזאת יש מתנגדים רבים, אבל קשה להטיל ספק בטענתה של אפרת כי ילד שמתחיל כיתה א׳ כבר יודע המון על הדקדוק של השפה שלו, גם אם אינו יודע להגדיר מה זה פועל ומה זה נשוא. אפרת בדקה את תכניות הלימודים בלשון ומצאה שהן מתעלמות משפה מדוברות – "לפי התכניות, בשפה המדוברת אין דקדוק וסדר, אלא רק בשפה הכתובה", ושהיעדים של הוראת לשון נשארים באופן מתמיה ביותר זהים מכיתה לכיתה ואינם מתקדמים. אהבתי את ההרצאה, כי כשאנשים שואלים אותי דברים על לשון, אני תמיד משתדל לענות להם עם כמה שפחות מונחים מדעיים ולהראות לאנשים כמה לשון הם כבר יודעים.

הרצאה חמודה העבירה רביעה בסיס: היא דיברה על ההשפעה של העברית על הערבית המדוברת בישראל. אני אוסף לאט־לאט ביטויים כאלה כאן בדף "מעריב ערבים", אבל היא הביאה דוגמאות שאהבתי הרבה יותר: "טִיבּוּל נמרץ", "בנק הבועלים" ו"חִיבּוּשׂ בגוגל". מעבר לצחוקים, זאת הייתה הרצאה נהדרת, גם אם לא מאוד מחדשת, מצד הבלשנות התיאורית, כי חוץ מביטויים משעשעים היא גם הציגה תופעות מסקרנות בתורת הצורות ובתורת ההגה של העברית המדוברת, אבל מעט התאכזבתי מהמסקנה שלה: בסיס הביעה תקווה שהשפה הערבית תזכה למעמד מכובד יותר בישראל, בהתאם להיותה שפה רשמית – ועם זה אני בהחלט מסכים – וגם הוסיפה שהאקדמיה ללשון הערבית, שהוקמה בישראל לפני מספר שנים, צריכה לדאוג לכך שהערבית תישאר טהורה יותר וגם להמציא מונחים טכנולוגיים בערבית, כדי שהערבים לא יצטרכו להגיד בעברית "מזגן".

ובכן, זה בדיוק מה שהאקדמיה ללשון הערבית אצלנו לא אמורה לעשות, כי האקדמיה ללשון הערבית בסוריה עושה את זה עבור כל מדינות ערב ולפי ששמעתי, הולך לה די טוב. האקדמיה ללשון הערבית בישראל אמורה לחקור את הלשון של הערבים בישראל, עם ההשפעות הבלתי־נמנעות מכיוון העברית, ועם ההתפתחויות הפנימיות שבה. והיא צריכה לכתוב לה ספר דקדוק שלם ומסודר ולהנהיג לה כתיב תקני. כדי שדוברי הערבית בארץ יוכלו לנשום לרווחה ולדעת שהם מדברים בשפה אמתית שגם לה יש דקדוק.

ההרצאה האחרונה הייתה הפתעה גדולה: ליאור דגן הציג שיטה חווייתית לשימוש בשפה הערבית כדי להסביר תופעות בשפה העברית. הוא סיפר סיפור פשוט לילדים, כולו בערבית, והדגים לקהל איך אפשר גם להבין את הסיפור, גם ללמוד כמה דברים על דקדוק עברי וגם ללמוד קצת על תורת ההגה השוואתית בהרבה כיף.

---

אסיים בדבר חשוב שנאמר באחת ההרצאות, לצערי שכחתי של מי: אחת המטרות של תכנית הלימודים בעברית היא לטפח את הרגשות כלפי הלשון, מה שלא מוגדר כמטרה של לימודי האנגלית. משיחות עם תלמידי בית ספר של היום קיבלתי את הרושם שלכולם יש רגשות חיוביים כלפי אנגלית – אולי קשה להם ללמוד אותה, אבל הם חושבים שהיא שפה יפה. כי המוזיקה, הסרטים ואתרי האינטרנט שמעניינים אותם כתובים באנגלית. לעומת זאת, העברית מבחינתם היא בררת מחדל לא מי־יודע־מה מוצלחת. אז כן – ועכשיו אני לא מדבר בתור בלשן, אלא סתם בתור אחד שמשום־מה בוחר לגור בישראל – צריך לטפח רגשות כלפי העברית. אבל לא בגלל שזאת שפת התנ״ך, אלא פשוט כי זאת השפה שלנו.

Read Full Post »

ערבית קשה שפה לקריאה

אז מה, קשה לקרוא ערבית וזה משפיע לרעה על תלמידים ערבים? כך סיפרו לנו בכל מיני כלי תקשורת לאחרונה. בגלל שגם אני הייתי עצלן לא הספקתי לבלוג על המחקר עד עכשיו, אבל כעת נתקן את המעוות. נדבר על המחקר והתוצאות, ואז איך ניתן לפרש אותן. ואז – אוֹהוֹ! – נדבר על איך ניתן לפרש את פירוש התוצאות, כי זה מה שמעניין את הציבור הרחב (ולשם גם ניתן לדלג אם אתם לא מעוניינים בפרטים הטכנים): האם ערבית מקשה על ילדים ללמוד?

המחקר עצמו

המחקר נערך ע"י רפיק אברהים וזוהר אביתר מאוניברסיטת חיפה. פרופ' אברהים הוזכר אצלנו לפני שנה, אבל על פרופ' אביתר ועבודתה הפסיכובלשנית המעניינת עוד לא יצא לנו לכתוב. כשניגשים למאמר הזה כדאי להזכיר בקצרה את ההבדל בין ההמיספרה הימנית של המוח להמיספרה השמאלית: רוב עיבוד השפה נעשה בצד שמאל, בעוד צד ימין אחראי יותר על מחוות ותנועה. פיזית, ההמיספרה השמאלית שולטת בצד הימני של הגוף וההמיספרה הימנית בצד שמאל של הגוף, כך שאפשר לעשות ניסוי פיזי בצד ימין (כפי שנראה מיד) וללמוד ממנו על הפעילות של ההמיספרה השמאלית, ה"לשונית" יותר.

החוקרים עבדו עם סטודנטים ערבים באונ' חיפה, אוכלוסיה מעניינת בין היתר משום שהיא לכל הפחות תלת-לשונית: עברית, ערבית ואנגלית. יש שיטענו שקיימת דיגלוסיה משמעותית מספיק בערבית כדי שאפשר יהיה להתייחס לאוכלוסיה כאל ארבע-לשונית: ערבית מדוברת (שפת אם), ערבית ספרותית (נלמדת מכיתה א'), עברית (נלמדת מכיתה ב') ואנגלית (נלמדת מכיתה ד'). במחקרים קודמים (2004 עם דאיה גנאים, 2007), אותם לא היתה לי הזדמנות לקרוא, החוקרים גילו שההמיספרה הימנית מתקשה עם מספר מילים בערבית (אך לא בעברית). ספציפית, ההמיספרה הימנית לא הבדילה בין אותיות כמו تـ-ثـ-نـ-بـ אבל ההמיספרה השמאלית כן. ההסבר של אביתר, אברהים וגנאים: הנקודות הדיאקריטיות מקשות על הפיענוח, כמו גם הצורות שונות שאות עשויה לקבל (למשל هـ-ـهـ-ه-ـه, ואם יורשה לי רגע של טרחנות, כדאי לדאוג לאותיות מודפסות במאמר הבא ולא כפי שפורסם במאמר הזה).

אז מספר דברים משתלבים כאן: רב-לשוניות, שתי ההמיספרות של המוח ושפות שונות מבחינה מורפולוגית (בניינים ושורשים בשפות השמיות אך לא באנגלית) ואורתוגרפית (אותיות מתחברות וניקוד דיאקריטי בערבית). כדי לנסות ולבודד את ההשפעות השונות נבדקו מספר פנים של ניסוי בסיסי אחד: המשתתף התבקש לסמן אם מילה מסוימת היא מילה אמיתית (למשל פתרון) או לא-אמיתית (למשל כשלדן). חצי מהניסויים היו חד-צדדיים (רק מילה אחת מוצגת) וחצי היו דו-צדדיים (שתי מילים מוצגות, אחת בכל צד של המסך, כשהמילה הרלוונטית מסומנת בקו). ולהלן הדקויות:

• ההמיספרה המשתתפת. אם מילה מוצגת בצד ימין של שדה הראיה ניתן להניח שהיא תעובד על ידי ההמיספרה השמאלית, ולהיפך. כאן יש שני גורמים נוספים: מילה אמיתית/לא-אמיתית ומידת הסיבוכיות של המילה.
  למה הכוונה ב"סיבוכיות"? נטען שמילים בשלוש השפות יכולות להיות "פשוטות" או "מורכבות". מילים "מורכבות" הן הטייה של מילה אחרת, "פשוטה", שאותה לא ניתן לפרק הלאה. כך למשל idiot היא מילה "פשוטה" אך lover היא מילה "מורכבת" (love+er). בעברית, חלמון היא מילה "פשוטה" אך דרכון היא מילה "מורכבת" (דרך+ון). ובערבית, طاولة "פשוטה" אך مدرسة "מורכבת" (م+درس+ة). אני מוכרח לומר שאני לא משוכנע לגבי החלוקה הזו וגם לא הבנתי על איזה בסיס תיאורטי היא נשענת, אבל לאורך המחקר ברור שישנם הבדלים בין מילים "פשוטות" ומילים "מורכבות". הרשומה הזו היא לא המקום להיכנס לעומק העניין, ובין כה וכה המחקר לא נשען על ההבחנה הזו. ניתן לעיין ברשימות המילים בשלושת העמודים האחרונים של המאמר.
• מסיחים. בניסויים הדו-צדדיים היו מסיחים שמהם הנבדקים היו צריכים להתעלם. השפעה של המסיחים על התוצאות תעיד על כך שהמיספרה אחת משתמשת במשאבים של ההמיספרה השנייה על מנת לעבד את המילה ש"באחריותה".
• צדדיות. הבדל בתוצאות בין הניסויים החד-צדדים והדו-צדדים ירמוז לכך שישנם תהליכים שמבוצעים על ידי שתי האונות גם יחד.

המשתתפים בניסוי היו 37 סטודנטים ערבים באונ' חיפה. תפקידם היה לקבוע – במהירות האפשרית – האם מילה מסוימת היא באמת מילה בשפה או שאינה מילה בשפה. נזכיר גם שבניסויים הקודמים ניתן היה לראות שההמיספרה הימנית מתקשה לזהות מילים בערבית ללא עזרת ההמיספרה השמאלית. נמשיך הלאה.

התוצאות

זה החלק הקשה ביותר לסיכום משום שהוא מלא בניתוחים סטטיסטיים וגרפים. העירו-נא בתגובות אם משהו לא ברור מספיק.
אברהים ואביתר בדקו כיצד המשתנים שהוזכרו לעיל משפיעים על התשובה שהנבדקים נותנים, ובפרט על היחס בין תשובות נכונות ובין זיהויים שגויים. החוקרים הגדירו מדד רגישות למשתנה מסוים, שאפשר לתאר אותו כהתאמה בין תשובות מדויקות ובין המשתנה. מהניתוח הסטטיסטי ניתן היה לזהות גם הטייה לאחד משני הכיוונים, אם היתה קיימת; כלומר אם היתה נטייה לענות יותר "כן מילה" או "לא מילה". מדגדג לי לנתח את זה כך שנטייה לענות "כן מילה" משמעותה שניתנה תשובת ברירת המחדל ונטייה לענות "לא מילה" מעידה בהכרח על כך שהתרחש ניתוח, אבל זה לא עקרוני.
אם כך, תוצאות (שתמיד אפשר לדלג עליהן ולעבור לפסקה הבאה).

1. הרגישות היתה גבוהה יותר עבור טווח הראיה הימני מאשר טווח הראיה השמאלי, קרי רגישות גבוהה יותר עבור ההמיספרה השמאלית. מכאן שההמיספרה השמאלית היתה יעילה מאוד במשימה הזו באופן כללי, הן עבור ניסויים חד-צדדיים והן עבור דו-צדדיים (איור 1A).
   

   איור 1 מתוך אברהים ואביתר 2009

2. בשדה הראיה הימני – כלומר ההמיספרה השמאלית – הביצועים היו תמיד טובים יותר בערבית מאשר בשפות האחרות. בשדה הראיה השמאלי – כלומר ההמיספרה הימנית – אין הבדל כזה, מה שמתקשר לטענה הקודמת לגבי אי-היכולת של ההמיספרה הימנית לעבד ערבית.
3. הבדלים במורכבות לקסיקלית (מילה "פשוטה"/"מורכבת") היו רק בעברית ואנגלית, אבל בכיוונים הפוכים. באנגלית היה קל יותר לענות נכון על מילים "פשוטות" ובעברית היה קל יותר לענות על מילים "מורכבות". כמובן שהשוואות כאלה נעשו רק בתוך אותה שפה, כי אין טעם להשוות בין מילים "מורכבות" בערבית ומילים "פשוטות" באנגלית.
4. 

   איור 2 מתוך אברהים ואביתר 2009

   עוד בסיבוכיות, בשפות השמיות היתה הטייה לכיוון "כן מילה" רק במילים ה"מורכבות" אבל לא ב"פשוטות". הטייה כזו משמעותה זיהוי מוטעה של לא-מילים בתור כן-מילים. בעברית הדבר קרה בשני טווחי הראיה, מה שמעיד על מעורבות שתי האונות. לעומת זאת, גם בערבית וגם באנגלית הנטייה היתה לכיוון "כן מילה" רק כשהיה מדובר בטטוח הראיה השמאלי בניסויים דו-צדדיים. זה עסק מסובך, אבל החוקרים מסבירים אותו בכך שבעברית, ההמיספרה הימנית מסתייעת בהמיספרה השמאלית ובשפות האחרות האונות מנסות להסתדר לבד.

5. כשמסתכלים על האינטראקציה בין שתי האונות בולטת לעין העובדה שההמיספרה השמאלית תמיד חזקה יותר בכן-מילים וחלשה יותר בלא-מילים (איור 2). החוקרים טוענים שמדובר בעדות לעיבוד עצמאי של כל המיספרה והמיספרה.
6. מה קורה באמת בניסויים הדו-צדדיים? בערבית ישנה רגישות גדולה יותר עבור כן-מילים מאשר עבור לא-מילים. מעבר לכך, עבור כל שלוש השפות יש רגישות גדולה יותר עבור מילים "פשוטות" מאשר עבור מילים "מסובכות" (טבלה 3). להערכת החוקרים, זה משום שההמיספרות מזהות לא-מילים לבד אך על מנת לזהות כן-מילים יש צורך בשיתוף פעולה ביניהן. גם כאן עושה רושם שערבית דווקא נזקקת לשיתוף פעולה בין שתי ההמיספרות (איור 3). מה שמביא אותנו לדיון בתוצאות הניסוי.
   

   איור 3 מתוך אברהים ואביתר 2009

   

   טבלה 3 מתוך אברהים ואביתר 2009

פירוש התוצאות

אלה היו התוצאות העיקריות. כפי שניתן לראות, מדע זה עסק מסובך, וזה לא שניתן לומר "קשה לקרוא ערבית" וזהו. אבל בואו ננסה.

• ההמיספרה השמאלית מתמחה בעיבוד לאורך כל הניסוי. בנוסף, עושה רושם שההמיספרה הימנית מתקשה להתמודד עם ערבית לבדה.
• ברם, גם ההמיספרה הימנית השתתפה במשימה. ניתן לראות זאת באמצעות ההשפעה של טווח הראיה ימין/שמאל על תוצאות הניסוי עם סיבוכיות המילים.
• המיספרות מסוגלות לזהות לא-מילים לבדן, אך על מנת לזהות כן-מילים הן נדרשות לשיתוף פעולה זו עם זו.
• פרשנות מעניינת במיוחד נוגעת להשפעת שפת האם על השפות האחרות. כזכור, ההנחה שנתמכת במחקרים קודמים היא שההמיספרה השמאלית מטפלת במורפולוגיה אצל דוברי אנגלית, בעוד דוברי שפות שמיות נזקקים לשתי האונות עקב השילוב בין זיהוי השורש והכנסתו למשקל. בניסוי הנוכחי נצפתה התנהגות שונה לגבי אנגלית מזו שנצפית אצל מוחות של דוברי אנגלית ילידים. החוקרים משערים שישנה השפעה של שפת האם, ומסקרן לבדוק איפה עוד בתוצאות ישנה השפעה של שפת האם על עיבוד עברית ואנגלית.
• ושוב, ההמיספרה הימנית: בערבית יש רגישות לסטטוס כן-מילה/לא-מילה רק בהמיספרה השמאלית. כפי שראינו, זוהי אחת הנקודות העיקריות של אביתר ואברהים.

מה הלאה

אחת ההנחות הבולטות של צמד המדענים היא שההמיספרה הימנית של דוברי שפות שמיות מוכרחת להיות מודעת למורפולוגיה, בין אם לבדה או תוך היעזרות בהמיספרה השמאלית. המסקנה הבולטת שנגזרת מכך ומהנתונים היא שאמנם הדבר קורה בעברית אך לא בערבית, ולכן ניתן לומר שההמיספרה הימנית לא מצליחה לבצע את העבודה הזו בערבית; ולא באנגלית, כצפוי, משום שבשפה גרמאנית אין צורך בפירוק מורפולוגי כזה.

עכשיו כמה הערות משלי. הפרשנות של החוקרים היא אמנם רק הסבר אפשרי אחד, אבל כזה שנתמך היטב על ידי התוצאות. כדי להעמיק עוד יותר בנושא הזה, צריך לשים לב לשני המישורים הקיימים. האחד הוא המפורולוגי והשני הוא האורתוגרפי, כלומר צורת האותיות. אם לזה היתה השפעה מכריעה (כפי שניתן היה להבין בטעות מהכתבות בתקשורת), נצפה לראות תופעות דומות גם באמהרית (בגלל כתב הגעז המטריף), בגרמנית (בגלל ההבדלים המזעריים בין a ו-ä) ובאנגלית (כי הרי אין צמדים מבלבלים יותר מאשר O/Q, E/F ו-i/l).

ברם, המורפולוגיה היא עסק כבד הרבה יותר והיא יכולה ליצור עומס חישובי כמו זה שאולי ניתן להבחין בו בניסוי הזה. לכן הכיוונים העתידיים שצויינו בהודעה לעיתונות (השוואה בין דוברי ערבית מבוגרים יותר וצעירים יותר) נראים הגיוניים.

פירוש פירוש התוצאות

עכשיו שצלחנו את המחקר, נותרנו עם שאלה אחת – מה זה בעצם אומר אם המיספרה כך וכך מתפקדת כך וכך? זה באמת נתון לפרשנות. ראשית, זכות הדיבור לד"ר אברהים:

ד"ר רפיק אברהים מסכם את תוצאות הניסוי: "תוצאות אלו מעידות על כך שקיים אתגר גדול יותר בקריאה של השפה הערבית במיוחד אצל הקורא המתחיל. הדבר מחייב את העוסקים בהוראת הכתב הערבי, בעיקר בשלבי בית הספר ולימוד הקריאה, להיערך בהתאם ולבנות תוכניות לימוד מיוחדות כולל שיטות התערבותיות לקריאת הערבית.
יש לשקול קביעת לוחות זמנים שונים ללימוד ערבית מאשר ללימוד שפות אחרות, בניגוד לתוכניות הקיימות לפיהן על התלמיד ללמוד לשלוט בכל רזי השפה ופיענוח הכתב בתוך זמן קצר יחסית, כאשר אובייקטיבית נראה שזה כמעט בלתי אפשרי. יש למצוא עקומה אחרת ללימוד הקריאה בערבית ואפילו לדחות את הלימוד לשלב מאוחר יותר (התחלת כיתה ב')".

לא השתכנעתי. המחקר הזה לא הראה לי בוודאות שיש עומס קוגניטיבי מיוחד בעת קריאת ערבית, רק שהמנגנונים שונים. אולי כאן השוואה עם שפות שמיות נוספות בישראל יכולה להועיל. בפשטות, אני לא חושב שעמדתו של אברהים היא נובעת ישירות מהמחקר שלו, גם אם היא יכולה להסתמך עליו.

מה שברור עוד פחות הוא ההפרזה של אמצעי התקשורת כמו הביביסי והפרשנות היצירתית (תרגום שלי):

"ההמיספרה הימנית רגישה יותר להיבטים הגלובליים של מה שהיא מסתכלת עליו, בעוד ההמיספרה השמאלית רגישה יותר למאפיינים המקומיים", אומרת פרופסור אביתר. משמעות ההבדלים הקטנים מאוד בין תווים בערבית היא שלקרוא את התווים האלה זו משימה קשה עבור ההמיספרה הימנית.

מה שכן, לטמקא מגיע קרדיט על כותרת המשנה "הימין לא קורא ערבית".

לפני שנסיים, כדאי לראות מה נכתב בבלוגוספירה על המחקר הזה. שניים מבלוגרי השפה הנחשבים ברשת, Language Hat (עורך לשוני בעברו ואדם עם גישה בריאה לשפה) וד"ר אלאמין סואק (מבין לא קטן בשפות צפון-אפריקאיות) התייחסו בפקפוק לא ברור לדיווחים על המחקר. הטענה העיקרית של סואק היא שבגלל שמדובר בערבים ישראלים שמוקפים בעברית ואף לומדים בעברית באוניברסיטה, המחקר לא קביל כמקור מידע על התנהגות של דוברי ערבית "אמיתיים" (במילותיי שלי). סואק הוא בלשן מרשים למדי, אבל במקרה הזה הוא טועה בגדול. הבדלים בין שלוש השפות צצו לאורך כל הניסוי, כתוצאה של משתנים רבים ומגוונים, ואין זה רציני לפטור אותם במחי יד; מילא, אם היה מתייחס עניינית לפרשנות מסוימת של תוצאה כזו או אחרת, אבל לא זה המצב. נראה לי שבמקרה הזה, הסוציובלשן שבסואק ניצח את המדען שבו וניסה לייחס את התוצאות למאפיין חוץ-לשוני אנתרופולוגי. תעיד על כך התייחסותו למשתתפים במחקר כ"תושבים פלסטינים בישראל", צירוף שלא הופיע כלל במחקר המקורי.

הח"מ מנסה לשווא להבין את הניתוחים הסטטיסטיים המסובכים באברהים ואביתר 2009

Raphiq Ibrahim and Zohar Eviatar (2009). Language status and hemispheric involvement in reading: Evidence from trilingual Arabic speakers tested in Arabic, Hebrew, and English. Neuropsychology, 23(2), 240-254.

Read Full Post »

השטפונות הגז

ארגון כלשהו בשם "הפורום למען ארץ ישראל" פצח בקמפיין מוזר כנגד הקרן החדשה ומאבקה למען העלאת תמלוגי המדינה מקידוח הגז. הסיבה שאני מכנה את הקמפיין "מוזר" אינה כרוכה במסריו המשונים, אלא במשהו מהותי הרבה יותר.

אחד מהנפוצים שבז'אנרי בדיחות האינטרנט הוא תצלום של שלטים בסינית ולידם תרגומם המגוחך, לרוב לאנגלית, תרגום שנובע משימוש בלתי מושכל בתוכנות תרגום. הסינים, אם כן, לא לבד:

גז ישראלי, גז ערבי. בקרוב: פיזיקה יהודית

הביטו-נא במודעת הקמפיין הזאת. הבעייה הכי גדולה בה, כמובן, היא שהטקסט בערבית, שתופס חצי משטחה, פשוט לא אומר כלום. אני מנסה לחשוב כיצד להסביר זאת, כי גבב המילים שמופיע כאן מאוד רחוק ממבע דקדוקי בערבית. המילה הראשונה היא "قريبا", שמשמעותה "בקרוב". מכאן מתחילה הנפילה. המילה השנייה היא سوف, מילית שמופיע לפני פועל בצורת הבלתי-מושלם כדי לציין שהזמן שלו הוא עתיד. הבעייה היא שכאן אין לאחריו פועל, אלא שם עצם מיודע: الفيضانات, שפירושו "השטפונות". ומיד לאחריו שם עצם מיודע נוסף: "الغاز", שפירושו "הגז". הצירוף השמני الفيضانات الغاز, ראוי לציין, גם אינו תקין בפני עצמו.

אז מה היה לנו כאן? לא יודע. אפילו אין באפשרותי להציע הצעת תרגום לדבר הזה. כשמעצב הפוסטר הוסיף "מישהו רוצה שלא תבינו", הוא כנראה התכוון אל עצמו: כתיבה בערבית משובשת אכן מציבה מכשול כבד בדרך להבנה של המסר. לו לפחות היה להם את היושר להקטין קצת את הטקסט בערבית, אולי היה קשה יותר לשים לב.

אבל השאלה המעניינת באמת, כמובן, היא מה היה אמור להיות כתוב שם. הניחוש המושכל הוא שמישהו הלך והזין משהו לגוגל-תרגום, והעתיק את מה שהתקבל מבלי לבדוק. העובדה שהמשפט מכיל את המילה "גז", שקשורה לנושא הנידון, גם היא מרמזת בכיוון הזה. אבל כל הנסיונות שעשיתי לנחש משפטים שעשויים להיות המקור לתרגום המוזר הזה, ולנסות להזין אותם לגוגל תרגום כך שיתקבל הצירוף הנ"ל, עלו בתוהו. המילה "שטפונות" והמילית سوف מאתגרות במיוחד, ולכן אין לי ברירה אלא להשאיר את פענוח התעלומה לקהל הקוראים. אל-נא תקלו בה ראש. מדובר במשימה מורכבת שמחייבת ידע בעברית וערבית, יצירתיות ונחישות. אני מודה בהכנעה שלא עמדתי בה.

המסרים הבלתי-תקינים בערבית מככבים גם במודעות האחרות של הקמפיין:

תודה להקרן החדשה

המודעה אומרת, בערבית ובסרקאזם, תודה לקרן החדשה. את המשפט הזה, עושה רושם, כתב מישהו שיודע דבר או שניים בערבית, והלך ובדק באתר של הקרן החדשה ששמה בערבית הוא "الصندوق الجديد". רק שאז במודעה נשמטה לו האות و במילה הראשונה, ובנוסף, באופן שמזכיר בצורה מצחיקה למדי את חיבתנו ארוכת הימים לצורות יידוע ארכאיות בעברית, הוא שכח שכאשר שם עצם מיודע מופיע לאחר מילית היחס ل, האות ا של ال הידיעה נשמטת, ולכן המילה האמצעית היתה צריכה להיות للصندوق.

אבל שטויות. מה אני מציק. אולי זה בכלל סאטירה, כמו של אטימולוגיה עממית.

Read Full Post »

ISCOL הזין בתקופת מבחנים

ובכן, חברים ואויבים, אתמול אכן התקיים כנס החברה הישראלית לבלשנות חישובית. עבדכם הנאמן הקריב יום של חריש עמוק והגיע לאירוע החשוב, שהיה מעניין ביותר (ולעניות דעתי גם מוצלח כמותית – בערך 150 איש במושב השיא – וכל הכבוד למארגנים), אך אותם מבחנים ארורים לא יאפשרו לי להגיש לכם סיכום נרחב בשבועות הקרובים. בינתיים:

• התרשמות שטחית: היה עודף קל של משפרי אלגוריתמים למיניהם ומוצאי יישומים חדשים על פני הצד הבלשני / התיאורטי של התחום, ובכל זאת האחרון יוצג בכבוד (ע"י טל לינזן מת"א שהסביר איך יישומים חישוביים עוזרים למחקר תיאורטי), ובשתי הרצאות הרגשתי אפילו גישה היברידית של בלשניזם וחישוביזם: האחת של רשף שילון מת"א (תרגום מעברית-לערבית, הוזכרה כבר בתגובה לפוסט הקודם שלנו על הכנס) והשנייה של עמרי אבנד מהעברית (שימוש במושג הפרוטוטיפיות מהעולם הקוגניטיבי כדי לתייג חלקי דיבר). יישר כוח.
• פסגת הבלוגרים בשולי הכנס הניבה רעיון לפוסט פורץ דרך שלי, של אור"צ או משותף לשנינו, ונשאיר אתכם בעלטה בינתיים.
• הבמה פתוחה לכל מי שהיה בכנס לשתף סיכומים, הערות ותובנות; ולכל מי שלא היה – לשאול ולהגיב (ולהכות על חטא, אהמ אהמ).

Read Full Post »