אפשר גם להאכיל אותנו מרורים

[הערה מנהלתית: שלום לקוראי עונג שבת. אם זו הפעם הראשונה שלכם כאן אתם מוזמנים להתרשם מרשומות טיפוסיות בהיכל התהילה שלנו או לקרוא אודות. יש לנו גם קטגוריית מוזיקה אם זה מעניין אתכם במיוחד -א"ק]

עורכי העיתונים! פסח הגיע ועליכם להוציא מוספים חגיגיים כל יומיים? נגמרו ההיפסטרים שאפשר לצלם ברחוב ולקרוא לזה "הפקת אופנה"? לא מצאתם שף שיסכים לתת מתכון לקניידלעך בטטה? אין בארכיון אף תשבץ או תפזורת לילדים לכבוד פסח? פנו לפתרון הקל – שטויות על שפה! האלגוריתם: שואלים את אחד הכותבים הקבועים שלכם מה מפריע לו בשפה של הנוער של היום. מקבלים בתגובה בדואר האלקטרוני תרעומת ארכנית וקטנונולוגית שמערבבת מין שאינו במינו ולא כוללת אף טענה מנומקת אחת. מפרסמים. מביטים בחדווה בתגובות המהללות בעוד כל מגיב טורח להוסיף את מה שמפריע לו. חוזרים על הפעולה בראש השנה.

מה שהקפיץ את דסק הקטנונולוגיה של "דגש קל" הפעם היה הטור "אפשר לאכול תפודים בהול" מאת צפי סער, שפורסמה באחד ממוספי פסח המאוחרים. על אף הייאוש שכרוך בנסיון לברור את הטענות מתוך בליל הרטינות שסער קושרת באופן אסוציאטיבי למדי, בואו ננסה בכל זאת להגיב לחלק מהדברים:

גם סימני ניקוד חפים מפשע נעלמים כמו נבלעו במרתפיה של משטרה חשאית. אחד הקורבנות של העברית המדוברת העכשווית הוא, למשל, החיריק. […] לפעמים נדמה שאנשים מתחת גיל 25 כבר לא מכירים בכלל את החיריק; הם אומרים: 'הרגשתי', 'התחלתי', 'המלצתי' – הכול בסגול. כאילו אין חיריק בעולם.

בואו נסתכל על המשפט הראשון בציטוט: גם סִמּני נִקוד חפִים מִפשע נעלמִים כמו נִבלעו במרתפיה של מִשטרה חשאִית. סימנתי לטובת הציבור 8 חיריקים באותו המשפט שבו סער טוענת שהחיריק נעלם מהעברית. צפִי סער. אני לא מכיר מישהו שיהגה אף אחד מהחיריקים הללו בסגול. נמשיך:

היום כבר לא כותבים, רק רושמים; כבר לא באים, רק מגיעים; לא נותנים אלא אך ורק מביאים

מה שבטוח זה שהיום לא מחפשים בגוגל. הנה אנשים שכותבים, הנה אנשים שבאים, הנה אנשים שנותנים.

"גם לא פושטים ולא חולצים, אלא רק מורידים", היא מוסיפה, "וגם כשזה בעצם לא למטה: חולצה, למשל, הרי מסירים מלמעלה, אבל בכל זאת אומרים 'להוריד'". כמו לפועל להוריד, גם לפועל לשים היתה עדנה – על חשבון רבים אחרים שנדחקו הצדה וסובלים עכשיו בשקט בחושך: אנשים שמים בגדים ושמים נעליים.

כמה פעמים עוד נצטרך לקשר לפוסט של גבי דנון בעניין "לשים סוודר"? (כדי שאף אחד לא יפספס, כל המילים במשפט האחרון מקשרות אליו).

אנחנו גם כבר לא רוצים, ואפילו לא מתחשק לנו: רק בא לנו.

כאמור, אנחנו בעיקר לא רוצים להשתמש בגוגל.

יש אף אותיות שנעלמות להן, נשמטות וזהו: כש מפנה את מקומו ל-ש ("שהייתי קטן…"), "נבוא שבוע הבא" ולא בשבוע הבא

אכן, מאחד העם דרך אברהם ב. יהושע וכלה באתגר קרת, "נבוא שבוע הבא" היא בהחלט תופעה חדשה ומסוכנת של הצעירים שיש למגר. רגע, אני מרגיש משפט חשוב מגיע:

יש גם היעלמויות ושינויים שאינם נובעים סתם מעצלנות וצמצום אוצר המלים, שלא לומר התייחסות לספרייה כאל טפט נאה וצפייה ב"אח הגדול" ודומיו

או! הוצאנו את זה. נו, הרי היה ברור לכם שהכל נובע מהעצלנות של הצעירים, בהשפעת, איך לא, האח הגדול. אבל האח הגדול לא לבד ברשימת הגורמים שמהרסים את השפה. אתם בטח מרגישים שחסר משהו. איזשהו אתר מאוד פופולרי, רשת חברתית גדולה וכחולה. אל חשש. תיכף זה יגיע. בכל אופן, קצת מתחיל לשעמם להפריך את טענותיהן של סער ואופק ע"י שימוש בגוגל, וגם לא זכור לי שמישהו מינה אותי לעוזר מחקר בחינם שלהן. אז רק עוד כמה דברים קטנים:

גם המלה משונה, ירדה קרנה: "במקום זה אומרים הזוי. כל מה שלא לגמרי במיינסטרים הוא כבר הזוי".

אתם יודעים מה? עזבו גוגל. בואו נלך למקום הרבה יותר קרוב. למשל, תחילת הפסקה הבאה באותו טור:

היעלמות נוספת, משונה למדי

לנשום עמוק. להירגע. יהיה בסדר. אז מה? למי לא יוצא לטעון שמילה מסויימת נעלמה מהשפה ולהשתמש בה מיד במשפט שלאחר מכן. קורה לכולם בואו נירגע ונמשיך עם הפסקה:

היעלמות נוספת, משונה למדי, היא של ההווה. מן הסתם בהשפעת פייסבוק, אנחנו אומרים על דברים שאנחנו רואים או חווים עכשיו: "אהבתי". "מתי אהבת?" תוהה אופק, "עכשיו אתה אוהב. כך גם 'התקשרתי בקשר למודעה'; הרי אתה מתקשר עכשיו. או 'רציתי לברר'".

בום! רשת חברתית גדולה וכחולה מספר 1 (חלק מכם בטח חשב על הרשת החברתית הכחולה והגדולה השנייה. אל חשש. היא גם תגיע). "מן הסתם בהשפעת פייסבוק". מן הסתם. הטענה המטופשת הזאת נראית לצפי סער כל כך טבעית, שהיא ראויה לקידומת "מן הסתם". מה כבר אפשר להגיד? שהסלנג אהבתי היה קיים לפני פייסבוק, וזאת הסיבה שהוא נבחר כתרגום ל-Like? ש"רציתי לברר" הוא בכלל לא מבנה חדש, ובטח שלא קשור לפייסבוק, ושאין שום קשר להיעלמות של ההווה, שבכלל לא נעלם? הנה, אמרתי את כל זה. נסיים בסיבה היחידה שעוד לא הזכרנו להרס של העברית:

מעבר לסיבה שכבר צוינה בעבר, העצלנות של החיך, הקיצורים למיניהם נובעים גם מהודעות הטקסט, הטוויטר וכדומה: הכל מקצרים, הכל בקטן.

בינגו. להתראות בחג הבא.

Read Full Post »

מכתבים להעורך: לא בוחלים באמצעים זולים

הקוראת המתמידה יסמין שלחה להעורך קישור לסקירה במדור "קוסמטיקה קלה" בוואלה! אופנה, שעוסקת בקרמים שונים לטיפוח הפנים, והפנתה את תשומת לבנו לכותרת המשנה שלה:

מדור קוסמטיקה קלה כבר לא בוחל באמצעים זולים לשיקום הפנים, ובודק תותחים כמו קרם פצפוני ב-650 שקלים.

לדברי יסמין:

עקצוץ אי הנוחות מופיע מיד בכותרת המשנה: להבנתי, שמבוססת במקרה זה בייחוד על היכרות עם המילה "בוחל", השימוש בה פשוט שגוי.

אז מה באמת קורה פה? איך אפשר לצקת תוכן הגיוני כלשהו לכותרת המשנה הזאת? נתחיל מהעובדות: מחיר סטנדרטי לקרם קוסמטי, כך ע"פ יסמין, אתר סופרפארם הבלתי-שמיש-בעליל, ומקורות נוספים נע בערך בטווח שבין 100 ל-300 שקלים. כלומר, 650 שקלים לקרם "פצפוני" זה בהחלט לא זול, מה גם שבכתבה עצמה נכתב מפורשות שהקרם יקר.

מאידך, כאשר מישהו "לא בוחל באמצעים", פירוש הדבר הוא שכל אמצעי, בזוי ככל שיהיה, לגיטימי מבחינתו כדי להשיג את מטרתו. אם המדור לא בוחל באמצעים זולים לשיקום הפנים, אני מבין מכך שמטרת שיקום הפנים כה נעלה בעיניו, עד שהוא מוכן להשתמש באמצעים זולים מאוד (נגיד, להוציא שחורים עם מדבקה).

איך השניים מסתדרים יחדיו? אפשרות מספר 0 היא שהכותב ועורכו לא יודעים מה פירוש הביטוי "לא בוחל באמצעים", אבל זה נשמע קצת לא סביר, אז נתעלם מכך. אפשרות מספר 1 היא שהכותרת היתה אמורה להיות:

מדור קוסמטיקה קלה כבר לא בוחל באמצעים יקרים לשיקום הפנים, ובודק תותחים כמו קרם פצפוני ב-650 שקלים.

או. פתאום הכל מסתדר. חשוב מאוד לשקם את הפנים, ואם זה מצריך לשלם 650 שקלים עבור 15 מ"ל של פניני הים הדרומי, זהב קולואידי, אבנים יקרות ושאר פלסיבו, אז שיהיה. הבלבול יכול להיות תוצאה של misnegation, אותה תופעה חמקמקה שבה לעיתים המוח הפרימיטיבי שלנו מתבלבל בביטויים שכוללים שלילה וגורם לנו להגיד ההיפך ממה שהתכוונו.

אפשרות מספר 2 היא קצת יותר מסובכת, אבל לא דורשת להכניס שינויים בגוף כותרת המשנה. אם נשתמש בסוגריים מרובעים כדי לציין סדר קדימויות, הרי שהכותרת, במובן שבו עסקנו בו עד עכשיו (והוא כנראה היותר טבעי), היא ששני הדברים קשורים אחד לשני, והמדור עושה אותם יחדיו:

מדור קוסמטיקה קלה [כבר לא בוחל באמצעים זולים לשיקום הפנים, ובודק תותחים כמו קרם פצפוני ב-650 שקלים].

אך ניתן להציע את החלוקה הבאה:

מדור קוסמטיקה קלה [כבר לא בוחל באמצעים זולים לשיקום הפנים], ו[בודק תותחים כמו קרם פצפוני ב-650 שקלים].

כלומר, המדור לא בוחל באמצעים זולים ומרשה לעצמו להשתמש בכל מני קרמים מצ'וקמקים ושיטות סבתא, ובאופן בלתי תלוי בודק קרמים יקרים. הבעייה עם הפירוש הזה הוא שהקרם השני שנסקר בכתבה עולה 450 שקלים, שהוא גם, כזכור, לא מחיר זול במיוחד.

אז מה האפשרות הנכונה? אלא אם עורך מדור האופנה יגיע ויספר לנו למה יתכוון, כנראה שהתעלומה תישאר בלתי פתורה. אנחנו, לשם שינוי, דווקא כן בוחלים באמצעים כדי לענות לעצמנו על השאלות.

(הינד-כובע ליסמין. יש לכם גם שאלה להעורך? שלחו-נא אותה בדף יצירת הקשר)

Read Full Post »

משאולים

עסקנו כבר כמה פעמים בבלוג במשפטי Garden Path (או כפי שיובל הציע לתרגם לאחר שהשם הקודם נפסל, "משאולים"). הנה שתי דוגמאות שנתקלתי בהן לאחרונה, ועשויות לשכנע את מי שמפקפק שאכן מדובר בתופעה שנתקלים בה בטבע ולא רק במעבדה. הראשונה היא מתוך עכבר העיר:

בשלוש השנים שחלפו מאז המאבק הציבורי והחקיקתי למען הכרה בנישואים חד-מיניים לא שכך. (לינק)

מה? אותי, לפחות, המשפט הותיר מאוד מבולבל. שניות ארוכות חלפו, כולל מספר נסיונות כושלים לתיקון, לפני שהגעתי לניתוח הנכון. כל כך קשה להשתמש בסימני פיסוק? הרי פסיק אחד קטן היה עושה הכל הרבה יותר ברור:

בשלוש השנים שחלפו מאז, המאבק הציבורי והחקיקתי למען הכרה בנישואים חד-מיניים לא שכך.

או אם בדיוק נגמרו סימני הפיסוק במחסני עכבר העיר, לשנות את סדר הרכיבים במשפט:

המאבק הציבורי והחקיקתי למען הכרה בנישואים חד מיניים לא שכך בשלוש השנים שחלפו מאז.

הרבה יותר טוב. הלאה. מבזקני וואינט, קרה משהו מעניין היום?

"נפל קסאם נוסף שנורה הלילה אותר בנגב המערבי" (זה היה הלינק אבל הוא הפסיק לעבוד ושכחתי לשמור תצלום מסך)

ושוב: מה קרה? מי נפל? אם הקסאם נורה בלילה, רק עכשיו הוא נפל? כמה גבוה הדברים האלה עפים? למעשה, רק במילה "אותר" מבינים שיש כאן בכלל בעייה כלשהי.

נו, טוב. נֵפֶל היא כמובן מילה לגיטימית שמופיעה במילון, וויקיפדיה מסבירה כי מדובר ב"כינוי לחלק מאמצעי לחימה או תחמושת שנפל מבלי להתפוצץ ועודו מכיל חומר נפץ חי". טוב עושים מבזקני וואינט בהשתמשם במינוח מקצועי, ובכל זאת, איך אפשר לקרוא את זה? אפשר כמובן לנקד, ולמען האמת קשה לי לחשוב על ניסוח שונה של המשפט שלא היה גורם לי לקרוא את זה בתור "נָפַל". "נֵפֶל" מקופחת לרעה, אבל ככה זה כשמנסים להשתבץ במשבצת של מילה כל כך פופולרית.

Read Full Post »

עוד סנובונים

עד שיוקם מאגר הסנובונים העברי (תזכורת: מה זה סנובון?), נראה שגורלם של הדברים האלה להופיע כאן. הנה, אם כן, שני סנובונים אשר נידונו לאחרונה סביב ברזיית המים במגדלי "דגש קל":

אחד ה-X-ים/ות, אם לא ה-X שבהם/ן

מבחר דוגמאות:

• אנזאגי הוא באמת אחד הגדולים אם לא הגדול שבהם (לינק)
• ראשית רציתי להודות לך על האתר המקסים שלך אחד היפים אם לא היפה שבהם. (לינק)
• אחד הפאבים הותיקים בארץ(אם לא הוותיק שבהם!)אחלה מוזיקה, צוות חברותי מאד שמעניק אווירה ביתית ,מבחר נאה ביותר של אלכוהול, מטבח טוב. (לינק)
• בשווי שוק של 4.2 מיליארד דולר ומניה במחיר של 17.2 דולר, מכפיל הרווח של צ'ק פוינט הוא אחד הנמוכים, אם לא הנמוך שבהם (לינק)

הצירוף הזה, שלכאורה הוא ביטוי שבח פשוט, התעלה למדרגת הסנובון משעה שברור לגמרי שהשימוש בו נעשה באופן קלישאתי שלא הולם את משמעותו המילולית (גם הדיוט בכל אחד מהתחומים יכול לדעת שפיליפו אינזאגי אינו שחקן הכדורגל הגדול בהיסטריה, "הבית של עידה" אינו האתר היפה ביותר באינטרנט, וכן הלאה). "ארץ נהדרת", כמובן, תרמו לנו לאחרונה את הווריאנט המעניין "אחד ה-X-ים אם לא ה-".

ה-X לא י-Y את עצמו/ה

אכן, חפצים דוממים אינם נוטים לבוא לעזרת האדם מיוזמתם:

• יום חמישי היום, הבית לא ינקה את עצמו, תזיז את עצמך ובוא (לינק)
• מנהלת שיחה קולחת עם ס`, בו במקביל לתכנון שלי להתקלח ולשתות קפה עם ס` השניה, ובמקביל מעיינת עיון עגמומי במאמר הזה, שאני צריכה להציג בעוד שבועיים, ולא, הוא לא יקרא את עצמו (לינק)
• תפרטי באופן משעשע, השרשור לא יכתוב את עצמו את יודעת. (לינק)
• החליל לא יחזיק את עצמו (שיחה פרטית ביני ובין איתמר בהופעה של יהוא ירון. אז אין לינק)

בדיקה קצרה מראה שגם במאגר הסנובונים האנגלי אחד המגיבים הציע את הנוסחה "X won't Y itself/themselves", כך שלא מופרך להניח שהסנובון העברי נשאל מאחיו האנגלי.

Read Full Post »

ynet מחשבים מטלטלים את עולם מודעות הדרושים

בבלוג "חדר 404", פירסם יהונתן זילבר מודעת דרושים מקורית:

ערוץ הטכנולוגיה והאינטרנט של ynet מחפש עיתונאית-לוחמת שגרה באינטרנט, ניזונה מטכנולוגיה, יודעת לספר סיפור, מריחה דם במים, מזהה שגיאות ניסוח לפני שהיא פותחת את קובץ הוורד, לא ישנה אף פעם, מבינה שהנאמר כאן מתייחס לשני המינים ומובא בלשון נקבה רק מאחר וכולנו סובלים מרגשי אשמה מגדריים, וזמינה לעבודה במשרה מלאה באופן קרוב למיידי.

שלחו את הצעת המועמדות שלכן, וכן את שגיאת הדקדוק שמצאתן בפסקה הקודמת, אלי.

ראיתי בעבר מודעות דרושים שכוללות חידות שונות, אבל זו הפעם הראשונה שאני נתקל באתגר מתחום העריכה הלשונית במודעה כזו. החידה, למען האמת, איננה בלתי אפשרית לפתרון, וסביר להניח שכל מי שמכיר מעט ספרי סגנון וקטנונולוגיה בעברית יוכל לזהות עד מהרה שני רכיבים "בעייתיים" בפסקה:

1. "מאחר ו"

אינספור מדריכי שימוש וסגנון כבר נתנו דעתם לצירוף הזה. אני מקשר לדף התוצאות בגוגל ולא לתוצאות עצמן, כיוון שפעמים רבות חיתוך הטקסט גורם לכך שהטקסט בשאילתת החיפוש אינו זה שמופיע במובאה מהספר. פועל יוצא מעט מבדר הוא ההתבוננות בגינויים החריפים שהצירוף זוכה להם לצד השימוש הנפוץ בו. את ההתייחסות הקדומה ביותר מצאתי בספר "לשון וסגנון", משנת 1959 (אם כי לא חיפשתי באופן אקטיבי מופעים קדומים יותר). גם מחיפוש בארכיון העיתונות היהודית ההיסטורית, קל להשתכנע שהביטוי הזה איתנו כבר עשרות שנים: במודעה מ-1955 מפרסם אגוד הנהלות העתונים היומיים בישראל גלוי דעת:

הועדה המקצועית שליד אגודת העתונאים הכריזה היום על שביתה כללית בעתון "ידיעות היום". אנו רואים בזה מעשה ללא תקדים, מאחר והוא נעשה למרות נכונותנו למשא מתן כולל על תנאי השכר בכל העיתונים, ולמרות ההתערבות של המחלקה ליחסי עבודה ליד משרד העבודה.

נו, טוב. מאחר ו(שיואו!)מי שקורא את הבלוג כבר מכיר את דעתנו, נעשה את זה במהירות, אבל במתינות ואורך רוח: מדוע להשקיע מאמצי סרק לאורך עשרות שנים ולהשחית מילים בנסיון לאכוף כלל בלתי הגיוני לחלוטין על ציבור שגם ככה אינו מציית לו ואינו מעוניין לציית לו? עד כאן דברי התביעה.

אבל בתוך עמי אני חי, ולו היה מבקש ממני מישהו להעיר לו הערות על טקסט שכתב, והייתי מבחין בו בצירוף  הפסול "מאחר ו", אני סבור שבקול נכאים וברוח שפופה הייתי מסב את תשומת לבו בעדינות הראויה לכך שישנם אנשים אשר עלולים להגיב בצורה לא נעימה. אם יאזור אומץ ויבחר לשאת את קול ההגיון מול ההמון המוסת, אתמוך בו; אבל למען האמת, הפתרון הקל הוא פשוט להחליף ל"מאחר ש". אני יודע, ברגע שכולנו ננהג ככה, הם ינצחו. אבל לפחות יהיו לנו בלוגים שבהם אפשר לכתוב איך שבא לנו, והעונש הכי גרוע על שגיאה הוא עשרה (אל תטרחו) תגובות שמתקנות אותך.

2. פסיק לפני ו' החיבור

הזמן שחלף קצת מקשה להגיד לומר בוודאות, אבל אני די משוכנע שבכיתה א' או באיזור למדתי את הכלל המושמץ לפיו אין משתמשים בפסיק לפני ו' החיבור. וגם אם לא, חיפוש פשוט מראה כי החוק האגדי אכן שריר וקיים בחוגים מסויימים. כאן, יש לומר, הקונצנזוס מתערער: אפילו דף עבודה ללימוד לשון שנמצא באתר סנונית מציג גירסה מרוככת של החוג, ומציג תנאים מסויימים שבהם יש לפסק, ותנאים אחרים שבהם לא. גם באנגלית, כמובן, אנשים תהו בקול מה לעשות עם הנושא הזה, והערך Serial comma בויקיפדיה מציג בפירוט ויקיפדי מה מדריכי סגנון שונים אומרים בנושא. אני באופן אישי סבור שהנושא מעניין מעט פחות מאיך סוגרים סוגריים עם אמוטיקון.

אז מה התשובה הנכונה?

על מנת לוודא, פניתי ליהונתן ושאלתי לאיזה מהתופעות הוא כיוון בפסקה שלו. תשובתו היתה שהמבחן היה כפול: הכוונה היתה למצוא אנשים מספיק רגישים שיעירו על ה-ו' ב"מאחר ו", ושלא יעירו על הפסיק.

אין לי עניין רב לעסוק בשאלה עד כמה הכישורים הללו רלוונטיים לכתב מחשבים ב-ynet. האינטואיציה אומרת שלא כל כך, אבל אני מניח שהעוסקים בגיוס עובדים מכירים את הדרישות הרבה יותר טוב ממני, וגם בכל מקרה ברור שזהו אינו קריטריון ההערכה היחיד, ואני מרשה לעצמי לנחש שגם לא העיקרי.

אבל גם אם הכותב לא ידע זאת, הוא יוכל למצוא את עצמו בחברה טובה. למשל, כתבי ynet מחשבים. למשל, בדוגמה הזו:

המחשבים נתונים בתוך מארז גומי נגד רטיבות ונפילות. הדגם הראשון של המחשב הנייד הופעל באמצעות מנואלה, אך מאחר ובדיקות גילו כי מדובר במקור כוח חלש למדי, כיום פועל המחשב עם סוללה נטענת המספיקה לכמה שעות עבודה.

ובעוד לא מעט דוגמאות אחרות שלא כל כך קשה למצוא. ככה שאפשר להיות רגועים. החידה של ynet היא כנראה בסך הכל תרגיל נחמד בבדיקת רגישות המועמדים לעבודה לענייני שפה ודקדוק, ולא מדיניות עריכה קפריזית וכוללת.

Read Full Post »

השטפונות הגז

ארגון כלשהו בשם "הפורום למען ארץ ישראל" פצח בקמפיין מוזר כנגד הקרן החדשה ומאבקה למען העלאת תמלוגי המדינה מקידוח הגז. הסיבה שאני מכנה את הקמפיין "מוזר" אינה כרוכה במסריו המשונים, אלא במשהו מהותי הרבה יותר.

אחד מהנפוצים שבז'אנרי בדיחות האינטרנט הוא תצלום של שלטים בסינית ולידם תרגומם המגוחך, לרוב לאנגלית, תרגום שנובע משימוש בלתי מושכל בתוכנות תרגום. הסינים, אם כן, לא לבד:

גז ישראלי, גז ערבי. בקרוב: פיזיקה יהודית

הביטו-נא במודעת הקמפיין הזאת. הבעייה הכי גדולה בה, כמובן, היא שהטקסט בערבית, שתופס חצי משטחה, פשוט לא אומר כלום. אני מנסה לחשוב כיצד להסביר זאת, כי גבב המילים שמופיע כאן מאוד רחוק ממבע דקדוקי בערבית. המילה הראשונה היא "قريبا", שמשמעותה "בקרוב". מכאן מתחילה הנפילה. המילה השנייה היא سوف, מילית שמופיע לפני פועל בצורת הבלתי-מושלם כדי לציין שהזמן שלו הוא עתיד. הבעייה היא שכאן אין לאחריו פועל, אלא שם עצם מיודע: الفيضانات, שפירושו "השטפונות". ומיד לאחריו שם עצם מיודע נוסף: "الغاز", שפירושו "הגז". הצירוף השמני الفيضانات الغاز, ראוי לציין, גם אינו תקין בפני עצמו.

אז מה היה לנו כאן? לא יודע. אפילו אין באפשרותי להציע הצעת תרגום לדבר הזה. כשמעצב הפוסטר הוסיף "מישהו רוצה שלא תבינו", הוא כנראה התכוון אל עצמו: כתיבה בערבית משובשת אכן מציבה מכשול כבד בדרך להבנה של המסר. לו לפחות היה להם את היושר להקטין קצת את הטקסט בערבית, אולי היה קשה יותר לשים לב.

אבל השאלה המעניינת באמת, כמובן, היא מה היה אמור להיות כתוב שם. הניחוש המושכל הוא שמישהו הלך והזין משהו לגוגל-תרגום, והעתיק את מה שהתקבל מבלי לבדוק. העובדה שהמשפט מכיל את המילה "גז", שקשורה לנושא הנידון, גם היא מרמזת בכיוון הזה. אבל כל הנסיונות שעשיתי לנחש משפטים שעשויים להיות המקור לתרגום המוזר הזה, ולנסות להזין אותם לגוגל תרגום כך שיתקבל הצירוף הנ"ל, עלו בתוהו. המילה "שטפונות" והמילית سوف מאתגרות במיוחד, ולכן אין לי ברירה אלא להשאיר את פענוח התעלומה לקהל הקוראים. אל-נא תקלו בה ראש. מדובר במשימה מורכבת שמחייבת ידע בעברית וערבית, יצירתיות ונחישות. אני מודה בהכנעה שלא עמדתי בה.

המסרים הבלתי-תקינים בערבית מככבים גם במודעות האחרות של הקמפיין:

תודה להקרן החדשה

המודעה אומרת, בערבית ובסרקאזם, תודה לקרן החדשה. את המשפט הזה, עושה רושם, כתב מישהו שיודע דבר או שניים בערבית, והלך ובדק באתר של הקרן החדשה ששמה בערבית הוא "الصندوق الجديد". רק שאז במודעה נשמטה לו האות و במילה הראשונה, ובנוסף, באופן שמזכיר בצורה מצחיקה למדי את חיבתנו ארוכת הימים לצורות יידוע ארכאיות בעברית, הוא שכח שכאשר שם עצם מיודע מופיע לאחר מילית היחס ل, האות ا של ال הידיעה נשמטת, ולכן המילה האמצעית היתה צריכה להיות للصندوق.

אבל שטויות. מה אני מציק. אולי זה בכלל סאטירה, כמו של אטימולוגיה עממית.

Read Full Post »

ספיישל המוֹנדיאל של דגש קל

יהודה נוריאל כותב השבוע ב-7 לילות:

מרבית הישראלים קוראים לאליפות העולם בכדורגל 'מוֹנדיאל'. אין חיה כזו. במדינות דוברות אנגלית אומרים 'World Cup'. במדינות היספאניות – 'Mundial', כלומר 'עולמי'. מאז הטורניר במקסיקו 86 התאהב העולם וגם העם היושב בציון בהגייה הספרדית, אבל כיוון שדופקים כאן את הספרדים – או מה שסביר יותר, סתם מטפחים עילגות – אצלנו זה יהיה 'מוֹנדיאל'. […] כל כך השתרש השיבוש הזה, עד שמצא את מקומו במשכן הרשמי של העילגות הישראלית, רשת האינטרנט. מימין לשמאל, אתר רשות השידור, 'וואלה' ואפילו 'הארץ' (אולי עם סקס-אפיל צרפתי, 'מון-דייה'?) הקימו אתרי מוֹנדיאל.

נוריאל ממשיך ומתלונן על אנשים שמשבשים את שמות המדינות סלובניה וסלובקיה, או שמות של כדורגלנים שונים, וכמיטב המסורת מסיק מכך בקלילות על מצבה העגום של ישראל. אבל למה הוא כל כך כועס על המונדיאל?

• לו יהודה נוריאל היה פותח את מילון אבן-שושן, הוא היה מוצא שם את המילה המנוקדת מוֹנְדְּיָאל, ולאחר מכן את ההסבר: [צרפתית: mondial עולמי]. פתאום ההערה על מון-דייה והסקס-אפיל הצרפתי נראית קצת פחות שנונה, נכון?
• אבל מה אבן שושן מבין. פשוט בושה שמעוז העילגות הישראלית חדר למילון. בואו נבדוק ברב מילים: מוֹנְדְּיָאל [מספרדית mundial, 'עולמי']. אה. גם כאן יש חולם ולא שורוק.
• בין אם המקור הוא צרפתי או ספרדי: מה זה משנה בעצם? ההגייה הנהוגה בעברית, בלי שום ספק, היא מוֹנדיאל. אולי הספרדים אומרים אחרת, אבל אטימולוגיה של מילה לא קובעת את ייעודהּ לנצח. יכול להיות שיש כאלה שגם אומרים exhaust במקום "אגזוז" (או במפּ במקום במפר), אבל רובנו, לפחות, לא רוצים להישמע חכמולוגים רוב הזמן. ובכלל, להתקרצצות אין סוף: בהמשך הטור נוריאל מכנה את שלמה שרף 'שליימה'. 'שליימה'? אין חיה כזאת. נוריאל פשוט מתכוון לאופן שבו נהגה ביידיש השם שנכתב, גם שם, 'שלמה'.
• ממש קשה לי להתאפק: קל לנוריאל להתנשא על וואלה, רשות השידור והארץ על כך שכתובת אתר המונדיאל שלהם כוללת את המילה mondial. קל מאוד, כשכתובת אתר המונדיאל של האתר של העיתון שלו היא הרצף הקליט והקריא http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-8237,00.html.

ולבסוף: המשכן הרשמי של העילגות הישראלית? אאוץ'. אם כבר אנחנו עוסקים בהעלבות, נוריאל מציין במהלך הטור שלו ש"זו אינו רק הערה טרחנית". אל תאמינו לו. זו כן. פעם גם היתה לי טיוטת פוסט על השימוש החופשי למדי שטרחני שפה למיניהם עושים במילה "עילגות". היה לי אפילו איזה שם לכשל הזה, ששכחתי (המגיבים מוזמנים להציע), אבל השורה התחתונה היתה שמבחינתם כל מי שאינו מדבר בדיוק כמותם הוא עילג. את הטיוטה ההיא זנחתי לבסוף, אבל למען היושרה חשוב לציין: אני לא סבור שיהודה נוריאל הוא עילג. על אף הביקורת שיש לי על ההערות הלשוניות שלו, אין ספק שהוא כותב מוכשר.

(עוד במתקני-היתר: עידו קינן)

Read Full Post »

הכינוס הפתוח ללשון העברית ולספרותה: מה אומר המבטא של אברי גלעד וג'קי לוי?

האשמות חריפות עלו לחלל האוויר בכינוס הפתוח ללשון העברית ולספרותה (חגי חיטרון, הארץ): ההגייה הכפולה של אברי גלעד וג'קי לוי, טוען ירון לונדון, זועקת דרשני:

קטעים שבהם הם פשוט מבטאים את דעתם, בישירות, בלי חוכמות, מבטאם אשכנזי צברי רגיל (גם של לוי), ואילו ברצותם לחקות באירוניה דיבור "פוצי" חגיגי נפוח הם נוקטים הגייה ספרדית.

תגובת הנאשם:

"נכון שאני מדבר בשני מבטאים, אבל אני עצמי לא יכול להגיד מתי אני עובר מהאחד לאחר. החוקיות שירון לונדון מצביע עליה אינה מהדהדת לי כמשהו נכון". מי יודע? הוסיף גלעד, אולי בבדיקה מדוקדקת יתברר שלונדון צודק.

מבטאו של אברי גלעד זכה כבר ללעג ותהודה לאומית בזכות החיקוי שלו ב"ארץ נהדרת": אפילו מי שאינו צופה, כמוני, שמע מה זה "מגעיל ומ-עו-לה". אך האם עומדת מאחורי זה אג'נדה סמויה שמטרתה ללעוג לציבור המזרחי? ובכן, הרשו לי להטיל ספק בכך. קשה לחשוד בי באהדת יתר לאברי גלעד וג'קי לוי. עצם העובדה שבחרתי להאזין לכמה קטעים מתכנית הרדיו שלהם לרגל הפוסט הזה גרמה לי ייסורים לא מעטים. ובכל זאת.

משפטים בהם גלעד ולוי גולשים למבטא מזרחי בולט ומודגש, נדמה לי, אינם קיימים בשפע (כאן ניתן לשמוע אחד מהם, אבל באופן כללי בשאר הסרטונים שלהם ביוטיוב לא מצאתי הופעות נוספות, והם מדברים במה שלונדון כינה "מבטא אשכנזי צברי רגיל": האם יש מקום בכלל לכנותו אשכנזי?). אבל רגע, למה אני בכלל צריך לעשות את העבודה הזאת? לונדון טען, ועליו חובת ההוכחה; כל עוד לא הביא מראי מקום לדבריו אלא הסתפק בהטחת האשמות, שיתכן שנובעות מאשליית הטריות או שאר כשלים לוגיים אחרים, אברי גלעד בכלל לא צריך להצטדק.

המשך הכתבה, אגב, הוא שוב מופת קטנונולוגי טרחני:

רוב הדוברים, לרבות הרהוטים שבהם, קראו את הרצאתם מן הכתב, אולי כאמצעי זהירות, שהרי דוברי עברית חפה משגיאות לא יישמעו כמעט, ואפילו הבקיאים נזהרים – שמא ייתפסו מטיפים לשפה תקינה ושרץ בידם. אגב, גם קריאה מן הכתב לא תמיד מצילה. הוכחה אחת לכך היתה "בספרות העברית", עם פתח בסמך של "הספרות".

ובכן, לו חגי חיטרון היה טורח לפתוח את רב-מילים, או את מילון ספיר, הוא היה מגלה שם את המילה ספרות כתובה בשתי הצורות, גם עם חיריק וגם עם פתח (באבן שושן, לפחות בגירסתו הממוחשבת, לא). אבל אז, כמובן, היתה נשללת ממנו הרגשת העליונות החמימה הנגרמת מהערות על השפה של אחרים. אבל גם באופן כללי, כל המשפט הזה מפחיד אותי: האם זהו באמת המקום שאליו שואף חיטרון להגיע? מקום שבו טרור לשוני מושל בכיפה, ואיש אינו יכול לדבר בביטחון? אני מאוד רוצה להאמין שהסיבה שרוב הדוברים קראו מן הכתב, כמו רבים מאיתנו, פשוט כי הם רצו לא לשכוח את מה שהם באו להגיד, ולא כאמצעי זהירות. אני גם רוצה להאמין שרובם לפחות עסקו בדברים קצת יותר מעניינם מלהטיף לשפה תקינה, אבל מי יודע.

עוד ירון לונדון, אברי גלעד וג'קי לוי:
לונדון פינת בן-יהודה – פרק ראשון.

[הינד-כובע לעמית וטליה]

Read Full Post »

שלילה שגויה ב"הארץ"

בשולי הפרשה שמסעירה את המדינה, הבה נעיין במשפטים הבאים מתוך הכתבה "מסתמן: חלק מפרשי הפרשה הבטחונית יפורסמו היום" (הארץ, 7/4/2010):

השב"כ, צה"ל והפרקליטות החליטו להסיר את התנגדותם להמשך איסור הפרסום על פרשה ביטחונית-תקשורתית האסורה לפרסום בישראל. בכוונתם לפנות היום (חמישי) לבית המשפט המחוזי בתל אביב ולבקש כי יוסר באופן חלקי צו האיסור שהיה בתוקף מעל שלושה חודשים וחצי.

קצר, פשוט, וברור, נכון? ניסוח זהה ("הפרקליטות, צה"ל והשב"כ יודיעו מחר לבית המשפט המחוזי בתל אביב, כי הסירו את התנגדותם להמשך איסור הפרסום הגורף על פרטי הפרשה") מופיע גם בכותרת המשנה, כך שברור שהוא נכתב כך בכוונה תחילה. אבל מה? בואו ננתח קצת יותר לעומק על מה שכתוב כאן, שלילה אחר שלילה:

אם השב"כ, צה"ל והפרקליטות היו תומכים באיסור הפרסום, הרי שהם היו מעוניינים שהמידע לא יפורסם. כיוון שהם מתנגדים לאיסור הפרסום, הרי שהם מעוניינים שהמידע יפורסם. ולבסוף, אם הם מסירים את התנגדותם להמשך איסור הפרסום, הרי שהתנגדותם לאיסור הפרסום אינם תקופה עוד: כלומר, הם אינם מעוניינים עוד שהמידע יפורסם. או במילים אחרות, הם תומכים בהמשך האיסור על פרסומו. מה מפתיע אם כן, שמשפט אחד לאחר מכן הם פונים לבית המשפט ומבקשים כי הצו יוסר!

כבר הזכרנו את המונח misnegation כשדיברנו על אמנון דנקנר, והמקרה הזה הוא מייצג נוסף ואף יותר בולט: המשפט אומר בדיוק להיפך ממה שכותבו התכוון לומר, ובכל זאת כולנו בדרך פלא הצלחנו להבין את כוונתו: ההקשר, ידע העולם וההבנה שלנו את יחסי הכוחות במקרים אלו אפשרו לנו להתעלם מהפסוק הלוגי המורכב שהוא יצר (באמצעות שימוש חוזר ונשנה בביטויי השלילה) ופשוט לקלוט מיד מה הוא רוצה להגיד. למעשה, המשפט הזה, למרות שלא נראה ממבט ראשון כל כך מסובך, מצליח לבלבל אותנו עד כדי כך שנדרשות כמה קריאות על מנת להבין שקיימת איתו בכלל בעייה.

[הינד-כובע לנטע וטל לינזן]

Read Full Post »

לקסיקון ממשלת נתניהו

רוביק רוזנטל, יסודי כתמיד, מפרסם בסוף השבוע במעריב לקסיקון קצר לרגל יום השנה לכינונה של הממשלה. כמו פעמים רבות, התוצאה היא בחציה לקסיקון של התרבות הפוליטית הנוכחית הישראלית ("השביעייה", "הקפאה", "שותפים טבעיים") ובחציה מאמר פובליציסטי. שניים מהערכים שמופיעים בלקסיקון ראויים להרחבה קלה:

ביבי החדש. ההבטחה הגדולה לפני, בינתיים המימוש חלקי. עושה פחות טעויות, אבל לא הגיש עדיין קבלות למנהיגות של ממש.

הסנובון "X החדש", כאשר X הוא שם של פוליטיקאי שבילה תקופה מסויימת מחוץ לאור הזרקורים מסיבות שונות, אינו משמש כמובן רק עבור ביבי. גם אריק שרון, למשל, היה "אריק החדש" בתקופה שבה ראובן אדלר עסק בשיווק של תדמיתו כקשיש חובב כבשים (ואף הוקם גשר אריק החדש), וגם שר הבטחון אהוד ברק היה בתקופה מסויימת ברק החדש.

שיחות קרבה. שיחות ישירות, חמימות ומלאות כוונות טובות בין ישראל לפלסטינים. הרעיון עמד באוויר שעתיים וחצי בערך ונמוג כשהוא משאיר ניחוחות נעימים.

המונח "שיחות קרבה" (proximity talks) איננו הפעם הראשונה שבה ביטוי דיפלומטי באנגלית עושה דרכות ישירות בתרגום-שאילה אל העברית. גם בעלי הזיכרון הקצר מביניכם וודאי יזכרו את "מפת הדרכים", הלא-היא היא ה-Road Map for Peace, של ג'ורג' וו. בוש והקווארטט. בטור On Language שהתפרסם ב-1995, טוען הדיפלומט האמריקאי ג'וזף סיסקו בפני וויליאם סאפייר כי הוא זה שטבע את הביטוי proximity talks בתחילת שנות ה-70, כתיאור לשיחות בין ישראל ומצרים, תוך שימוש בשיטות דיפלומטיות שנהגו כבר קודם לכן אך לא כונו בשם זה. פרט מעניין נוסף עליו מתוודה סיסקו הוא טביעת הביטוי "דיפלומטיית דילוגים", shuttle diplomacy, ביטוי נוסף שנדד מהאנגלית לעברית (בזמן כתיבת הפוסט גיליתי שחמי שלו מישראל היום הקדים אותי וכתב על טורו של סאפייר כבר לפני חודש. פרס יוגרל בין מי שיבין איך נדחק איור של טניס שולחן לתחתית הכתבה).

מכל הכתבה, ראויה לציטוט במיוחד תשובתו של סיסקו לשאלת סאפייר, מדוע בחר דווקא במילה proximity, ולא במילה nearness:

"Look, I had a Ph.D. and was very proud of it. Nearness would have been much too understandable."

Read Full Post »

קשה להגזים בחשיבותו

רשות הדיבור לאמנון דנקנר, בטור מוצלח במיוחד:

המשימה הוטלה עליי וניסחתי מכתב די ארוך, מעטיר שבחים על מצחו של העסקן משיקגו, ובין השאר כתבתי את הפסקה שנראתה בעיניי כאלגנטית ביותר: "קשה להגזים בחשיבותה של פעולתו של משה פולצ'ק בחיים היהודיים בשיקגו ובאמת בארצות הברית כולה".

[…]

עמדתי נבוך והאיש התנפל עליי בצעקות, ולקח לי זמן להבין שהוא המנהיג הציוני-סוציאליסטי הדגול משיקגו ושנפגע מהניסוח שעליו הייתה גאוותי. מה זאת אומרת קשה להגזים בחשיבותו? אמר. מי מבין דבר כזה? זה טוב או רע? לך תדע. לי זה נשמע רע. גם לחברים שלי. זה נשמע כמו, נו, שוין, מוישה פולצ'ק הוא בחור טוב, אבל בואו לא נגזים – הוא לא כזה קנאקער. לא. . . לא . . . גמגמתי . זה בדיוק להפך. זה אומר שקשה להגזים בחשיבות שלך, זאת אומרת שככל שנפליג במחמאות עדיין נתקשה להגיע לכלל גוזמה, זאת אומרת. . . זאת אומרת. . . אה . . . ככה קורה, לעתים, שמה שנראה לך ברור כשמש, נתקע לך בגרון כמו חצץ ומנתק את המצתים במוח כשאתה נתבע להסביר אותו.

מבלי לנקוב בשמה המפורש, דנקנר מתייחס לתופעה מוכרת בשם misnegation (לעיתים over או undernegation), שגורמת למשפטים שגויים (מבחינה לוגית טהורה) להישמע לנו תקינים, ולהבין באופן מדוייק את כוונתו של הכותב, על אף שהוא כתב את ההיפך הגמור. אבל בואו נתחיל בהכרעת הויכוח בין דנקנר לפולצ'ק. הביטו-נא בשני המשפטים הבאים:

(1) קשה להגזים בחשיבותה של פעולתו של משה פולצ'ק.
(2) קשה לזלזל בחשיבותה של פעולתו של משה פולצ'ק.

במבט ראשון, לי לפחות שני המשפטים נשמעים כמעבירים את אותו המסר, בדבר חשיבותה הרבה של פעולתו של משה פולצ'ק. אבל, כשאני מעמיד אותם אחד ליד השני, קל לראות שמבחינה לוגית טהורה הם בעצם אומרים דברים הפוכים. למעשה, דנקנר צודק: אם קשה להגזים בחשיבותו של משהו, הרי ככל שנדגיש ונשבח את חשיבותו לרוב, עדיין לא יהיה זה בגדר הגזמה, כיוון שהוא מאוד חשוב. מצד שני, אם קשה לזלזל בחשיבותו של משהו, הרי ככל שנפחית ונמעיט בה, זה עדיין לא ייחשב כזלזול: עד כדי-כך חשיבותו מועטת. ובכל זאת, ניתן על-נקלה למצוא משפטים כגון "קשה לזלזל בחשיבותה של סביבת עבודה נעימה ופתוחה, במיוחד בארגוני סיוע, שנסמכים על רצון טוב ורוח התנדבותית" (כאן), שרובנו עוברים על פניהם תוך הבנה מדוייק של המסר, ומבלי להתעכב לרגע: למעשה, אנשים רבים יתקשו מאוד בכלל להבין היכן טמונה הבעייה.

אחד המקרים המפורסמים ביותר הוא המשפט "No head injury is too trivial to ignore", שעל פי האגדה היה כתוב על קירות בתי החולים בלונדון עשרות שנים, עד שמישהו שם לב שהוא שגוי (זכרו-נא כי זאת אגדה). ואכן, המשפט הזה, שכולנו מבינים אותו מיידית, אומר למעשה את ההיפך ממה שהתכוון מחברו. מאוד קשה לתפוס את זה, בין היתר בשל ההבנה הראשונית ששובה אותנו, אבל השוואה עם משפטים כגון: "No business is too small to play a role", או "No donation is too small to make a difference" מבהירה את הבעייה: מבחינה לוגית טהורה: המשפט אומר שמכל פציעת ראש, לא משנה כמה קטנה היא, צריך להתעלם (הסברים נוספים ניתן למצוא בפוסט של מארק ליברמן, משם גם לקוחות הדוגמאות).

כנראה שמסיבה מסויימת המוח שלנו מאוד מתקשה בניסוח המשפטים הללו, שכוללים שלילות רבות וביטויים מודאליים, וחלקם מתקבעים לכדי ביטויים של ממש (כמו "לא ניתן לזלזל בחשיבותו").

Read Full Post »

חשבון נפש

השפה בה אנחנו משתמשים מכוננת את המחשבה שלנו, את הדרך שבה אנחנו תופשים את העולם, כך טוענים חוקרים העוסקים בפילוסופיה של השפה. במובן זה לשפה יש תפקיד בעיצוב המציאות בתוכה אנחנו חיים.

כשאני קורא טקסט שמתחיל כך (יובל דרור, העין השביעית), קל לדעת לאן הדברים הולכים להתדרדר, ואני מניח שגם קוראינו כבר יודעים (כרגיל, מי שכבר יכול לנחש ולצטט בעל פה מה הולך להיות כתוב בפוסט הזה, יכול לדלג ישירות לתגובות ולהשתתף בהגרלת מנוי-חינם לבלוג). אם כך, התחלנו בספיר-וורף. לאן נמשיך?

במהלך השבוע החולף יצא לי להאזין למספר רב של דוברים בכמה תוכניות רדיו שדנו במגוון של נושאים. כעבור כמה שעות של להג אינסופי, שמתי לב שאני מתקשה למצוא אפילו אחד שלא שילב בדבריו את הביטוי "חשבון נפש".

אה, כן. בוודאי. גם דרור נופל קורבן לאשליית הטריות: שמתי לב לזה רק עכשיו, אז זה חייב להיות חדש. וזאת טענה על שפה, אז אני לא צריך לטרוח לבסס אותה. בואו ננסה לבדוק רגע: חיפוש פשוט בגוגל חדשות אחר הופעות של המונח, לא מראה דברים מרגשים מדי: עלייה מתונה לאורך השנים (שכנראה נובעת מהתרבות המקורות הטקסטואליים בכלל, ואלו שגוגל מאנדקס בפרט: את אותו שיפוע מתון תוכלו למצוא גם בחיפוש אחר מונחים ניטרליים כמו "מטבע חוץ" או "משרד התחבורה"), ופסגות מחזוריות כל שנה בסביבות ספטמבר-אוקטובר (יום הכיפורים).

אבל גם אם נניח שחלה עלייה, אפילו עלייה משמעותית, בשימוש בביטוי "חשבון נפש": למה זה כל כך רע?

העובדה שעורכי דין, פוליטיקאים וספורטאים כל כך אוהבים להשתמש בביטוי הפומפוזי הזה, שאמור לרמז על עולמו התרבותי העמוק של הדובר, חושפת את מה שהשימוש השכיח בו מסתיר בכל כוחו: מדובר במלל ריק, חסר שחר, שכל משמעותו הוא: "ככה אי אפשר להמשיך אבל אין לי מושג מה לעשות".

טוב, מסתבר שעורכי דין, פוליטיקאים וספורטאים משתמשים בקלישאות. זה באמת מעצבן, אבל בואו כולנו ננסה להירגע ולא לגלוש ל…

השימוש בביטוי "חשבון נפש" מצביע על מה שקלוקל, רקוב ודל בדיון הציבורי.

לאאאאא!!!! זעם מילים!!! מכאן, כצפוי, דרור ממשיך לקטנונולוגיה מכלילנית אודות תכונות האופי האיומות והנוראות של כל מי שמעז להשתמש בביטוי "חשבון נפש".  זה נשמע כמו טענה מוגזמת במתכוון, בעיקר על מנת להביע את מורת רוחו מהמרואיינים אותם שמע ברדיו, אותם כדורגלנים, פוליטיקאים ועורכי דין. וזה קצת חבל, כי נדמה שברקע דבריו של דרור מסתתרת טענה אמיתית ובעלת משמעות, שהלכה לאיבוד.

Read Full Post »

גם ב"לינגו": אין דברים כאלה

אחד הפוסטים הראשונים שנכתבו בבלוג כלל בדיקה קצרה של איתמר לגבי מקורות הביטוי "אין דברים כאלה". חלק מהדוברים שאותם חקר איתמר נשבעו, כצפוי, שהביטוי בן כמה שנים לכל היותר, ולא מעבר לכך, מה שהוביל אותו לרטון מעט אודות אשליית הטריוּת (Recency Illusion). מה מפתיע, אם כן, היה לגלות אתמול הופעה אותנטית של הביטוי משנת 1994 בקטע וידאו מתוך השעשועון "לינגו" (לחיצה על הקישור תוביל אתכם ישירות למשפט הרלוונטי. השנה בה שודר הקטע כתובה בסיומו, בסוף הכתוביות):

(לאחר שהמתמודדת מנחשת את המילה "דחפור" בנסיון הראשון, ולאחר כמה סיבובים רצופים בהם ניחשה את המילה בנסיון הראשון):
גיל אלון, המנחה: לא, זה פשוט לא יכול להיות! אין כאלה דברים! פשוט אין כאלה דברים.
מירי, המתמודדת (מתלוצצת): דחפור זה כזה עם כף, למה אין כאלה דברים?

מסתבר, אם כן, שהביטוי אכן יותר ישן ממה שנדמה לנו. מה שהתמיה את איתמר ב-2009, היה צריך להתמיה אותו כבר ב-1994 (לו רק היה בגיל המתאים, וצופה אדוק ב"לינגו" כפי שהוא צופה אדוק במשחקי כדורסל). רוב הסיכויים הם שגם ניתן יהיה למצוא אף הופעות יותר מוקדמות – ונשמח לשמוע על כך בתגובות.

Read Full Post »

טוויטר איננה מילת השנה

הכינו-נא את צקצוקי הלשון, הנה זה מתחיל שוב: האתר Global Language Monitor מדווח כי טוויטר היא מילת השנה לשנת 2009 (במקור: Top Word Of 2009; שלא תחשבו שרק התרגום חסר כל משמעות – כך גם הביטוי המקורי), וכלי התקשורת ברחבי העולם ממהרים לדווח, מבלי לחשוד לרגע שמדובר בתעלול יחסי ציבור (או שפשוט לא אכפת להם). בואו ננסה לקבור את השטות הזאת לפני שהיא תגיע לוואינט מחשבים.

כמה מילים על ה-Global Language Monitor, ברשותכם. האתר הריץ במשך זמן רב קמפיין לקראת הכניסה של המילה המיליון לשפה האנגלית. בבלוג Language Log עקבו אחר הקמפיין התמוה במשך זמן רב: בנג'מין זימר, בגרף מצחיק במיוחד, הראה כיצד המילה המיליון מתואמת באופן פלאי לתאריך יציאת הספר של מנהל האתר. בשלב הזה אתם בטח במתח לדעת מהי המילה המיליון. ובכן, לבסוף התברר שהמילה היא Web 2.0. קצת מביך, לא? אחרי הכל, זאת לא ממש מילה.

אבל מסתבר שהתקשורת מאוד אוהבת שמאכילים אותה בשקרים שיכולים להיות כותרת טובה – ואין בעולם כולו כותרת טובה יותר מאשר זו שמשלבת בין המילים "טוויטר" ו"אובמה" (טיפ לנוכל הישראלי שיחליט לשחזר את השיטה: המילים שלך צריכות להיות "האח הגדול" ו"נינט").

בעלי הסבלנות מביניכם מוזמנים לקרוא את הרשימה המלאה. הפסקה המצחיקה ביותר, על כל פנים, היא זו שמתארת את הליך הבחירה של המילים:

The analysis was completed in late November using GLM’s Predictive Quantities Indicator (PQI), the proprietary algorithm that tracks words and phrases in the media and on the Internet, now including blogs and social media. The words are tracked in relation to frequency, contextual usage and appearance in global media outlets, factoring in long-term trends, short-term changes, momentum and velocity.

תנע ומהירות! אורן זריף לא היה מנסח זאת יותר טוב. יצויין כי מיטב המוחות של הבלוג עובדים בימים אלה על אלגוריתם סודי שיקבע כי "דגש קל" הוא הבלוג הפופולרי ביותר לשנת 2009. האלגוריתם מתבסס על קיבולת, הספק, וזמן חצי-חיים. הישארו עמנו. התוצאות תהינה מפתיעות.

Read Full Post »

ה"אני" של ביבי: סיבוב שני

לפני מספר שבועות העלה יואל מרקוס טענה תמוהה בדבר תדירות השימוש של ביבי בכינוי הגוף "אני" לעומת ראשי ממשלה קודמים, טענה שהפרכתי בבלוג בעזרת ניתוח הנתונים האמיתיים.

בין היתר, העזתי לקוות שאצליח למנוע את התפשטות הטענה בתקשורת. למרבה התדהמה, נכשלתי. נחום ברנע, האיש שכנראה לא יכול להעביר שבוע מבלי להסתכסך עם בלוג כלשהו, טוען בטורו השבועי את הטענה ההפוכה:

נתניהו נאם השבוע בוועידת הנשיא בירושלים. נאומו עמד בסימן "אנחנו" […] אותי סיקרן השינוי שחל, אם חל, בנתניהו. ה"אני" מהקנדציה הקודמת פינה מקומו ל"אנחנו".

המממ מה? כלומר אתם רוצים להגיד לי שביבי אומר פחות "אני", או יותר? כנראה שלא ניתן להסתמך על דעתם של הפרשנים הפוליטיים בעניין, ויש צורך, בשנית, לבדוק את הנתונים. מישהו רוצה להמר האם ברנע צודק?

למרבה המזל, באחד העמודים הנשכחים באתר נשכח של בנימין נתניהו, ניתן למצוא חמישה נאומים מהשנים 1996-1997, כלומר תחילת כהונתו הראשונה. מצאתי את הסקריפט שסופר הופעות של המילה "אני" מהפעם הקודמת ויצאתי לעבודה לא ארוכה מדי של איסוף הנתונים:

נאום	הצגת הממשלה בכנסת	ישיבת הכנסת – יום ירושלים	ועדת העורכים	הקונגרס הציוני הל"ג	איל"א	סה"כ
מספר מילים כולל	1981	506	1287	1000	1650	6424
מספר מופעי המילה "אני"	22	0	17	9	9	57
יחס	0.011105502	0	0.013209013	0.009	0.005454545	0.008872976

מפתיע? לשם התזכורת, בבדיקה הקודמת, שנגעה לכהונתו הנוכחית של נתניהו, היחס הכולל עמד על 0.012163509. כלומר, בקדנציה הנוכחית חלה עלייה במספר הפעמים שהוא אומר "אני", בניגוד לטענת ברנע.

למרבה הפלא, מרקוס בא להכפיש את נתניהו וטען טענה אחת, ברנע בא לשבח וטען את ההיפך, ובכל זאת שניהם הצליחו לטעות. המסקנה כי כנראה לא להסתמך על ניתוחים לשוניים של פרשנים פוליטיים, אשר מומלץ להם פשוט לומר את דעתם, מבלי להסתתר מאחורי אמיתות לשוניות מפוקפקות.

[עדכון]: בעקבות הערה מועילה של יואב בתגובות החלטתי לספור את מספר הופעות המילה "אנחנו" בנאומים מייצגים מכל אחת מהקדנציות של נתניהו. להלן הנתונים. תחילה, הנאומים מהקדנציה הראשונה שנזכרו לעיל:

נאום	הצגת הממשלה בכנסת	ישיבת הכנסת – יום ירושלים	ועדת העורכים	הקונגרס הציוני הל"ג	איל"א	סה"כ
מספר מילים כולל	1981	506	1287	1000	1650	6424
מספר מופעי המילה "אנחנו"	20	1	1	24	0	46
יחס	0.010095911	0.001976285	0.000777001	0.024	0	0.007160648

לעומת 3 הנאומים מהקדנציה הנוכחית שנסקרו בפוסט הקודם:

נאום	נאום בר אילן	טקס השבעת הממשלה	ישיבת הכנסת – יום הרצל	סה"כ
מספר מילים כולל	2071	1670	1274	5015
מספר מופעי המילה "אני"	8	1	2	11
יחס	0.003862868	0.000598802	0.001569859	0.00219342

ניתן לראות שגם כאן המגמה ההפוכה מזאת שמצביע עליה ברנע: נתניהו אומר בקדנציה הנוכחית יותר "אני" ופחות "אנחנו".

Read Full Post »

סנובון: איך אומרים X ב-Y

בבלוג זה הזכרנו בעבר יותר מפעם אחת את הנוסחה הלשונית לה קראנו סנובּוֹן, אותה קלישאה תבניתית שמשמשת במגוון הקשרים. דוגמה בולטת נוספת שלא זכתה עד כה להתייחסות בבלוג, היא הכותרת העיתונאית הנפוצה "איך אומרים X ב-Y", שמשמשת לכל אירוע שבו משהו שקשור ל-X מתרחש במדינה שבה קורה Y. מבחר דוגמאות:

• איך אומרים אובססיה בספרדית
• איך אומרים בתיאבון ביפנית
• איך אומרים פיג'מה באנגלית
• איך אומרים מונטסורי באנגלית
• איך אומרים פירומן בירושלמית
• איך אומרים תרבחו ותסעדו בהונגרית
• איך אומרים הייטק בסינית
• איך אומרים נדל"ן בצרפתית

ועוד מספר רב של דוגמאות נאסף בעבר בבלוג "חדר 404".

מובן שמדובר בלא יותר מאשר קלישאה אידיומטית ואת אף אחד לא באמת מעניין איך אומרים X ב-Y (אחרת הוא היה בודק במילון ולא שואל בכותרת). נסיונותיי להתחקות אחר מקורות התופעה עלו בתוהו, ונראה שזה פשוט מעין מֵם שמרחף בשמי הכתיבה העיתונאית ויהיה קשה למצוא את נקודת ההתחלה שלו, אבל יתכן שמישהו מהמגיבים יידע להאיר את עינינו.

Read Full Post »

המירי מסיקה של בלוגי השפה בעברית

לאחר שבפוסט הקודם איתמר איזכר נוסחה סנובונית דומה, אין זמן טבעי יותר לקשר ל"רוזה פארקס של הבלוגים", בלוג שאוסף הופעות אבסורדיות ומצחיקות של הנוסחה "X is the Y of Z", כאשר Y הוא לרוב דמות מפורסמת כלשהי.

ובעברית? גם כאן לא חסרות דוגמאות:

פרויד, הדודו טופז של הפסיכולוגים, כתב על זה כבר לפני כמעט מאה שנים (מקור)

המנחם בגין של מכבי חיפה הוא שלמה שרף (מקור)

היא תלמד שלא מעצבנים את הדנה ספקטור של הדוגמניות (מקור)

אתם מוזמנים, כמובן, להוסיף בתגובות השוואות מופרכות יותר או פחות.

Read Full Post »

מחוברים: חנה, אנגלינה וכינויי הגוף

בפוסט הקודם, "האשימו את השפה", הזכרתי בחטף את העובדה שחנה ואנגלינה מ"מחוברות" מרבות להשתמש בכינויי גוף בצורת הזכר גם כאשר הן מתייחסות לקבוצה על טהרת המין הביולוגי הנשי, או לשמות עצם ממין נקבה. בשל קוצר זמן ובניגוד למנהגי לא הבאתי סימוכין לטענתי, אך עקב הדיון הער שהתנהל בתגובות בנושאים משיקים החלטתי להרים את הכפפה ולהביא מספר דוגמאות אותנטיות.

הדוגמאות כולן מבוססות על הפרקים שניתנים לצפייה ב-ynet:

"אנחנו הולכים להשתכר עד המוות, נכון סיוון?" (חנה פונה לאנגלינה [שמה העברי הוא "סיוון". זה הצליח לבלבל גם אותי. כיוון שאינני יודע כיצד היא מעדיפה להיקרא, אהיה עקבי ואשתמש ב'אנגלינה'], פרק 21, 12:15)

"אנחנו לא מבינים כלום, גם אם אנחנו מנסים לקרוא, אנחנו לא מבינים מה זה קשור" (אנגלינה, מתכוננת ביחד עם חנה לבגרות בתנ"ך, פרק 25, 14:19)

"אנחנו בדרך לאסיפת הורים. אנחנו מאחרים" (חנה מספרת עליה ועל אמהּ, פרק 25, 19:25)

"בראש שלי רצים עדיין מחשבות של 'מה קרה בינינו'?"  (אנגלינה, פרק 37, 21:02)

עוד שתי נקודות שראוי לציין בהקשר:

1. הסצנה שבה חנה ואנגלינה לומדות לבגרות נפתחת בהצהרה "יש לנו מחר בגרות בתנ"ך ואנחנו לומדות יום לפני", כך שהצורה לא נמחקה לגמרי.
2. יחסם של מתמללי התכנית לנטייה הזו איננו עקבי. לעיתים התמלול יציג את הנטייה הסטנדרטית בניגוד ברור למה שנאמר על המסך, אך לעיתים הוא זורם ביחד עם הדוברת.

הן חנה והן אנגלינה הן בנות להורים אשר היגרו לישראל בגיל מבוגר, אך דוברות עברית מגיל צעיר ושנים רבות: אנגלינה עלתה בגיל 4, לגבי חנה לא הצלחתי למצוא נתון אך סביר להניח שהוא דומה. שיחותיהן בסדרה אכן מתנהלות בשפה דבורה על מאפייניה המוכרים (שימוש בתחילית י' במקום ב-א' לציון גוף ראשון עתיד [קטנונולוגים, אל-נא תהפכו את התגובות למקום לקיטורים על תופעה זו], שילוב מילים באנגלית [עם העדפה מיוחדת ל-פאקינג/פאקר/פאק וכו']) ובין היתר, כך מסתבר, התנוונות של נטיית הפועל בגוף רבות; אך כמובן שאין בכך שום מסר אנטי-פמיניסטי, או הצהרה על עליונוּת כלשהי או ברירת-מחדליוּת כלשהי של המין הגברי.

Read Full Post »

שנה טובה מוויסלבה שימבורסקה (ומדגש קל)

לוח-שנה לשנת 1973

ולמה לא לכתוב משהו על לוח-השנה לתלייה על הקיר, עם הדפים לתלישה? הרי זה ממש ספר עבה, שכן אינו יכול להכיל פחות מ-365 דפים […] הוא מחייב את המו"לים לדיוק מירבי, שכן אי-אפשר לדחות את פירסומו בשנה, שנה וחצי. מן המגיהים הוא תובע שלמות מקצועית, שכן כל שגיאה, ולו הזעירה ביותר, עלולה לשבש את הדעת. מפחיד לחשוב על שני ימי רביעי בשבוע אחד או על יומו של ג'ורג' הקדוש ביומו של יוסף הקדוש. לוח-השנה אינו ספר מחקר שאליו מצרפים באופן מסורתי errata – נספח תיקונים. גם לא ספר שירה שבו שגיאות ההגהה נתפסות כגחמת ההשראה. מכל זה עולה שיש לנו עניין עם קוריוז עריכתי. וזה עוד לא הכל. לוח-השנה נידון לחיסול הדרגתי באמצעות תלישת הדפים. מיליוני ספרים ישרדו אחרינו ובהם רבים שכתובים רע, חסרי-טעם ולא אקטואליים. לוח-השנה […] תוכנן להיות בן-חלוף. בצניעותו הרבה הוא אפילו לא חולם שיקראו בו ברצינות, דף אחר דף, ורק ליתר ביטחון הוא מלא בטקסט מגוון. יש כאן מעט מהכל: ימי זיכרון שנופלים על יום מסוים, פזמונים, מכתמים, בדיחות (ברמת לוח-שנה כמובן!), מידע סטטיסטי, חידות, אזהרות מפני עישון ושיטות להדברת חרקים. ערבוביית חומרים נוראה, דיסוננסים איומים, רוממות ההיסטוריה בצד זוטות היומיום […] אצלי הגיעו הדברים לידי כך שאני מגלה בו דמיון נסתר לסיפורי המעשה הגדולים בעולם, כאילו לוח-השנה הוא קרובו של האפוס, ילד מחוץ לנישואים… וכשיום אחד (יברכנו האל!) נתקלתי בקטע משיר קטן שלי, קיבלתי את העובדה בהשלמה נוגה. מצידו השני של הדף נדפס מתכון לעוגת גבינה וינאית: חצי קילו גבינה, כף של קמח תפוחי-אדמה, כוס סוכר, שש כפות חמאה, ארבע ביצים, תמצית וניל, צימוקים. אני מסיימת בצימוקים האלה ומאחלת לקוראי שנה טובה ומאושרת.

מתוך קריאת רשות מאת ויסלבה שימבורסקה. מפולנית: רפי וייכרט. (חרגול הוצאה לאור, 2005)

[ת' לבועז]

Read Full Post »

אני ואני ואני ואני (וביבי)

יואל מרקוס, במדור המאמרים והדעות של הארץ היום, מעלה טענה מעניינת:

מה גם שמזמן לא היה לנו ראש ממשלה, המרבה כל כך להשתמש במלה "אני". לעומתו ד. בן-גוריון, שעשה קצת יותר ממנו למען גיבוש צביונה של המדינה, לא השתמש מעולם במלה "אני".

ישנה אמרה ידועה-יחסית המיוחסת לבלוגר קן ליין, אשר הזהיר אי-שם בתחילת העשור את התקשורת הממוסדת: We can fact-check your ass! ואכן, פשוט מאוד לבדוק את טענתו חסרת הסימוכין של יואל מרקוס, ואכן נעשה זאת עוד רגע.

Read Full Post »