קשה להגזים בחשיבותו

רשות הדיבור לאמנון דנקנר, בטור מוצלח במיוחד:

המשימה הוטלה עליי וניסחתי מכתב די ארוך, מעטיר שבחים על מצחו של העסקן משיקגו, ובין השאר כתבתי את הפסקה שנראתה בעיניי כאלגנטית ביותר: "קשה להגזים בחשיבותה של פעולתו של משה פולצ'ק בחיים היהודיים בשיקגו ובאמת בארצות הברית כולה".

[…]

עמדתי נבוך והאיש התנפל עליי בצעקות, ולקח לי זמן להבין שהוא המנהיג הציוני-סוציאליסטי הדגול משיקגו ושנפגע מהניסוח שעליו הייתה גאוותי. מה זאת אומרת קשה להגזים בחשיבותו? אמר. מי מבין דבר כזה? זה טוב או רע? לך תדע. לי זה נשמע רע. גם לחברים שלי. זה נשמע כמו, נו, שוין, מוישה פולצ'ק הוא בחור טוב, אבל בואו לא נגזים – הוא לא כזה קנאקער. לא. . . לא . . . גמגמתי . זה בדיוק להפך. זה אומר שקשה להגזים בחשיבות שלך, זאת אומרת שככל שנפליג במחמאות עדיין נתקשה להגיע לכלל גוזמה, זאת אומרת. . . זאת אומרת. . . אה . . . ככה קורה, לעתים, שמה שנראה לך ברור כשמש, נתקע לך בגרון כמו חצץ ומנתק את המצתים במוח כשאתה נתבע להסביר אותו.

מבלי לנקוב בשמה המפורש, דנקנר מתייחס לתופעה מוכרת בשם misnegation (לעיתים over או undernegation), שגורמת למשפטים שגויים (מבחינה לוגית טהורה) להישמע לנו תקינים, ולהבין באופן מדוייק את כוונתו של הכותב, על אף שהוא כתב את ההיפך הגמור. אבל בואו נתחיל בהכרעת הויכוח בין דנקנר לפולצ'ק. הביטו-נא בשני המשפטים הבאים:

(1) קשה להגזים בחשיבותה של פעולתו של משה פולצ'ק.
(2) קשה לזלזל בחשיבותה של פעולתו של משה פולצ'ק.

במבט ראשון, לי לפחות שני המשפטים נשמעים כמעבירים את אותו המסר, בדבר חשיבותה הרבה של פעולתו של משה פולצ'ק. אבל, כשאני מעמיד אותם אחד ליד השני, קל לראות שמבחינה לוגית טהורה הם בעצם אומרים דברים הפוכים. למעשה, דנקנר צודק: אם קשה להגזים בחשיבותו של משהו, הרי ככל שנדגיש ונשבח את חשיבותו לרוב, עדיין לא יהיה זה בגדר הגזמה, כיוון שהוא מאוד חשוב. מצד שני, אם קשה לזלזל בחשיבותו של משהו, הרי ככל שנפחית ונמעיט בה, זה עדיין לא ייחשב כזלזול: עד כדי-כך חשיבותו מועטת. ובכל זאת, ניתן על-נקלה למצוא משפטים כגון "קשה לזלזל בחשיבותה של סביבת עבודה נעימה ופתוחה, במיוחד בארגוני סיוע, שנסמכים על רצון טוב ורוח התנדבותית" (כאן), שרובנו עוברים על פניהם תוך הבנה מדוייק של המסר, ומבלי להתעכב לרגע: למעשה, אנשים רבים יתקשו מאוד בכלל להבין היכן טמונה הבעייה.

אחד המקרים המפורסמים ביותר הוא המשפט "No head injury is too trivial to ignore", שעל פי האגדה היה כתוב על קירות בתי החולים בלונדון עשרות שנים, עד שמישהו שם לב שהוא שגוי (זכרו-נא כי זאת אגדה). ואכן, המשפט הזה, שכולנו מבינים אותו מיידית, אומר למעשה את ההיפך ממה שהתכוון מחברו. מאוד קשה לתפוס את זה, בין היתר בשל ההבנה הראשונית ששובה אותנו, אבל השוואה עם משפטים כגון: "No business is too small to play a role", או "No donation is too small to make a difference" מבהירה את הבעייה: מבחינה לוגית טהורה: המשפט אומר שמכל פציעת ראש, לא משנה כמה קטנה היא, צריך להתעלם (הסברים נוספים ניתן למצוא בפוסט של מארק ליברמן, משם גם לקוחות הדוגמאות).

כנראה שמסיבה מסויימת המוח שלנו מאוד מתקשה בניסוח המשפטים הללו, שכוללים שלילות רבות וביטויים מודאליים, וחלקם מתקבעים לכדי ביטויים של ממש (כמו "לא ניתן לזלזל בחשיבותו").