"דגש קל", למי שמחפש רפרנסים בכותרת לפוסט מלפני חמש שנים.
לפני מספר ימים האזנתי בקפידה לשביב מתוכניתו של ירון וילנסקי בגלי צה"ל, כמיטב מנהגי בכמה הדקות בחודש שאני נקלע בהן לנהיגה ללא נוסעים באמצע השבוע בין חמש לשש. רצה הגורל ובאותו שביב הופיעה חצי הדקה הזו (הלינק באתר גל"צ הוא זה, בלוקיישן 27:45, אבל אני לא יודע אם ההקלטות שלהן נשמרות לנצח. למען הסר ספק, אין כאן כוונה להפרת זכויות יוצרים ואם טעיתי אמחק הקובץ.):
אז כן, וילנסקי טועה בעיצור האחרון של שמו של מחנה הפליטים, אבל תיקונים לשגיאות בערבית זה איתמר. אותי מעניינים דבריה של כתבת חדשות החוץ, עפרי אשל:
דיברתי יחד עם כריס גאוס, הוא דובר אונר"א כאן בישראל,
אינסטינקט ראשון: "כן, אז שניכם ניהלתם ראיון יחד, אבל עם מי דיברתם?". אבל אז המשפט ממשיך ואני מבין ש-"יחד עם" פשוט החליף אצלה את מילת היחס "עם", אולי מתוך בלבול חולף. סך הכל נסלח, היתה שיחה ושניכם דיברתם. יחד. נגיד.
עוד זה מפרסר וזה בא:
הוא נמצא בקשר יחד עם אנשים בתוך המחנה
אינסטינקט ראשון: תאונת דרכים. כאן כבר יש פועל שלגמרי לגמרי מתאר את נושאו בלבד, איך אפשר להלאים אותו כך? "יחד עם" פשוט החליף את "עם" וזהו, משל היה "אפילו אם" של המאה ה-*21. אבל "אפילו אם" הוא ביטוי מסוים ודי קפוא עם סמנטיקה יחסית מצומצמת, ו-"יחד עם" כבר משמש בביטוי שכזה למעלה ממאה שנה, אם שואלים את האקדמיה – הלא הוא "יחד עם זאת" שבכותרת. כאן יש לפנינו כבר שימוש פורה (פרודוקטיבי) במילת יחס של הברה בודדה שצמחה לשלוש. אז רק נחליף פרטים ומיד נצלול לעומק.
מה מקור הבלבול שלי בדוגמה הראשונה, ולמה הוא פחות חמור בשנייה? ובכן. "יחד" מעובד אצלי כתואר הפועל. הלכנו יחד, גדלנו יחד, חיברנו חלקי ארנבת מפורקים בעזרת סלוטייפ משומש יחד. תפקידו במשפט כבד למדי: הוא יוצר לבדו צירוף שלם שמאייך (מתחייס ל-) פועל. "עם", כמו "בעזרת" במשפט המלבב שזה עתה הגיתי עבורכם, הוא מילת יחס שאינה עומדת בפני עצמה. כשבא אחריה צירוף שמני, הם יוצרים יחד צירוף יחס שיכול לתפקד, למשל, כמושא או תיאור של פועל: רבתי עם אחי, ערבבתי וודקה עם מיץ תפוזים**, הביזנטים תקפו עם שחר. ודאי שמתם לב שהפעלים בדוגמאות של "יחד" קיבלו צורת רבים, וכך אכן יאמרו המקורות, אבל אצלנו בעברית המתחדשת בהחלט יש מקום לצורה "יחד עם". אלא שהוראתה שונה, וזו ההוראה שפירשתי בהציטוט הראשון: צירוף עוד ישויות לנושאו של הפועל. למשל, צפיתי יחד עם אשתי בגמר אליפות הקרלינג לאומות (אל תשאלו). הצפיה עצמה היתה משותפת, שנינו נטלנו בה חלק זהה. אמנם ניתן היה לוותר על ה"יחד", וזה למעשה מקרה פרטי של "עם", אבל לדעתי נוסף פה ניואנס לא זניח.
הפועל "דיברתי" בהקשר שבו הגתה אותו אשל בציטוט הראשון התפרש מיד כפועל שמצריך בן-שיח. בן-שיח מקבל במשפט עם הפועל "דיברתי" תפקיד של מושא תחת מילת היחס "עם". לכן כששמעתי "דיברתי יחד עם", קודם כל הבנתי את הצירוף שבא לאחר מכן כמראיין עמית, ורק בהעדר צירוף נוסף נאלצתי לפסוע במשאול ולעבד את "יחד עם" כתחליף ל-"עם" הלא-שיתופי, מובן שלא הכרתי.
"נמצא בקשר יחד עם" כבר היה יותר קל: אין שום פרשנות מקבילה ל-"מראיין עמית" בפועל החבור "להימצא בקשר". אלא אם אשל טוענת שאותו גאוס (ה-"הוא" של נושא המשפט) מיזג את הכרתו עם אנשים בתוך המחנה. כאן הפרדיגמה שלי כבר התיישרה לחלוטין, כמו שאומרים בחבר'ה, ונאצלתי להכיל את התופעה לפיה המילה "עם" יכולה לשלש עצמה ללא שום התראה מוקדמת.
לפחות היא לא מחמשת את עצמה. כאילו מה, רבי עקיבא, באמת חמישים ומאתיים מכות?
המשך חג שמח לכולם!
דגש קל 