להלן פוסט אורח מאת חן גפני.
בימינו ישנה מגמה חברתית מתפתחת וחשובה (לטעמי) המאופיינת ברצון לשוויון מגדרי והכלה מגדרית על כל גווניה. אחד האמצעים העיקריים להבעת הכלה מגדרית הוא שימוש בשפה נייטרלית. למרבה הצער, עברית כשפה בעלת מין דקדוקי לא מקלה על מלאכת ניטרול המגדר, ודוברי.ות השפה נדרשים/ות לפתרונות יצירתיים. הפתרון הנפוץ ביותר לבעיה הוא שילוב סיומות של זכר ונקבה, כפי שהודגם במשפט הקודם.
השימוש בסיומות המשולבות הפך להיות נפוץ בעיקר בשנים האחרונות (דרוש מחקר יותר מעמיק כדי לקבוע מתי וכמה), אבל עצם השימוש דווקא אינו חדש כל כך. ביומן אישי שנכתב בראשית שנות ה-30 של המאה ה-20 מצאתי להפתעתי ביטויים מוקדמים למדי של הכללה מגדרית:
כשבועים בערך אחרי פסח התחלנו לדרוש חברים לעבודה, ובמשך שבוע בערך נוספו 10 חברים-ות.
לא אעבור להכשרה בגליל ממל במקום שהתרכזו ב-25 ק"מ מרבעים 200 חלוצים-ות.
מעיון במאגר "עיתונות יהודית היסטורית" נראה שהתופעה קיימת לפחות משנות ה-20 של המאה ה-20. יתרה מזאת, התופעה קיימת גם ביידיש וייתכן שזהו מקורה, שכן נראה שהסיומות המשולבות היו נפוצות יותר בטקסטים מוקדמים ביידיש מאשר בעברית.
כמה דוגמאות מעניינות לצורות שונות:
· חברים-ות ("אונזער פריינד", 6 מאי 1921):
· חברים=ות ("אונזער פריינד", 7 מרץ 1922):
· חברים.ות ("כעלעמער שטימע", 22 פברואר 1935):
· תלמידים-ות ("אונזער פריינד", 16 אפריל 1922):
· תלמידים/ות ("הארץ", 14 אוגוסט 1942):
· מורים-ות ("אונזער פריינד", 23 אוקטובר 1922):
· מורים(ות) ("היינט", 24 מאי 1926):
· מורות-ים ("על המשמר", 19 יוני 1952):
· מדריך(ה) ("הארץ", 11 ספטמבר 1949):
לא ידועה לי הסיבה לשימוש בסיומות הללו מלכתחילה. ייתכן שבמקור הייתה זו פשוט צורת קיצור (חברים-ות במקום חברים וחברות).
הערת אגב לסיום: כדאי לציין שהשימוש בסיומות משולבות כאלו הוא מסורבל למדי, אין לו מקבילה בשפה הדבורה (למיטב ידיעתי), והוא הוכנס לשפה באופן מאולץ ומלאכותי ולא כחלק מהתפתחות ספונטנית וטבעית של השפה. כל הגורמים הללו מקשים על השגת המטרה של יצירת שפה נייטרלית. לתהליך כזה יש סיכוי יותר גבוה להצליח אם יתחיל בשפה הדבורה ואז יתורגם לכתב באופן שלא ידרוש אמצעים מלאכותיים כגון לוכסנים ונקודות באמצע המילה או פונטים מיוחדים שבעיקר הופכים את הטקסט לפחות קריא. החיסרון של שינוי שמגיע מהשפה הדבורה הוא שמדובר בשינוי דקדוקי של השפה (כגון המצאת סיומות מיוחדות למגדר נייטרלי), ומעצם היותו שינוי דקדוקי קשה מאוד להטמיע אותו בשפה (בניגוד, למשל, להמצאת מילות תוכן). שינויים דקדוקיים קשים להטמעה גם בשפה כתובה, ודווקא מבחינה זו השימוש בסימנים לא-אלפבתיים מקל על זיהוי הצורה החדשה.
* תודה לחברי ישראלינג על הדיון וההפניות למקורות שונים.
היה זה פוסט אורח מאת חן גפני.
דוגמאות מעניינות מאוד שלא הכרתי, בנושא שמאוד קרוב לליבי. תודה רבה!
כל הכבוד גם על ההוגנות שבהוספת המשפט הבא:
"והוא הוכנס לשפה באופן מאולץ ומלאכותי ולא כחלק מהתפתחות ספונטנית וטבעית של השפה."
עם זאת, אני חושב שמגיע לו מקום קצת יותר נכבד מאשר אמצע הערת אגב. זה לא רק תקדים מעניין ושורש העניין כאן, אלא גם עומד בסתירה מסוימת למשפט בו נפתח המאמר:
"בימינו ישנה מגמה חברתית מתפתחת וחשובה (לטעמי) המאופיינת ברצון לשוויון מגדרי והכלה מגדרית על כל גווניה."
דבר ראשון – לא מדובר במגמה חברתית גרידא, אלא בתוצר של תנועה פוליטית-אידיאולוגית בעלת תפיסת עולם מסוימת אותה היא מנסה להכיל לא רק על החברה אלא גם השפה. אין זה מקרה שהדחיפה של השפה הזו מגיעה מצד אחד מאוד מובהק של הזירה הפוליטית. זו גם לא תנועה מקומית אלא גלובלית שמקדמת את אותה אידיאולוגיה בשפות נוספות במערב – בין אם מדובר בשפות מגדריות כמו ספרדית ואיטלקית, ובין אם מדובר בשפות בהן המגדר כמעט לא בא לידי ביטוי כמו אנגלית.
דבר שני – זה לא מגמה מתפתחת אלא שיטה מהונדסת ומוכתבת מלמעלה על ידי אנשים שנמצאים במוקדי הכוח באקדמיה ובעמדות מפתח נוספות. כיום יש מדריכים אקדמיים לכתיבה א-מגדרית, אין מחקרים אקדמיים שמדגימים כיצד זה צץ וקנה אחיזה בקרב האוכלוסיה בצורה ספונטנית (למעט הלוכסן – שנושאי הדגל של השיטה החדשה מתנגדים לו משום שהוא מייצג בינאריות, בניגוד לנקודה שמייצגת פלואידיות). עובדה שמרבית הדוגמאות במאמר כאן הן אנקדוטות מפתיעות אפילו לדברי הכותב/ת. האקדמיה כאן לא משקיפה וחוקרת, אלא מתערבת ומנחה. בארה"ב למשל, המילה Latinx הוכנסה למילון למרות שהיא אינה עומדת בקריטריונים בסיסיים הן של זמן קיומה והן של שכיחות השימוש בקרב האוכלוסיה הילידית, וזאת אף למרות שסקרים מצביעים שרוב האמריקאים ממוצא לטיני דוחים את השימוש בה.
דבר שלישי – חלק ניכר מן הדחיפה של השיטה בזו מתבצע בכוחניות תוך שימוש באיומים מוסווים יותר ומוסווים פחות. יש לא מעט אנשים שמתנגדים לשיטה הזו, או לאידיאולוגיה שעומדת מאחוריה, אך יודעים היטב שאם ישמיעו ביקורת או הסגות כלפיה הם יתויגו כטרנספובים חשוכים ויסומנו כאויב. בחוגים מסוימים די אפילו פשוט לדרב להשתמש בשפה הזו כדי לשלם מחיר מקצועי וחברתי.
נקודה רביעית ואחרונה, שבעיניי היא שורש העניין כאן (ואף ניסיתי לקיים עליה דיון פרטי עם כותב אחר כאן באתר) – זו למעשה הפעם הראשונה בה אנחנו מזריקים ישירות לתוך הדקדוק (שהוא לב ליבה של השפה) אלמנטים שנובעים מתפיסות סובייקטיביות, ועוד כאלו שהן של פלח מאוד צר באוכלוסיה. אומנם אנחנו עושים זאת מסיבות טובות לכאורה והן נחמדות, סובלנות ורצון להיות מכילים ושוויוניים, אבל כל זה לא משנה את העובדה שעדיין מדובר בתפיסה סובייקטיבית. זו הנקודה שאף אחד לא מדבר עליה ועל ההשלכות שעלולות להיות לה. הדבר משול בעיניי ללתת לעיוור צבעים כמוני, שחלק מהגוונים הירוקים הופכים אצלי לאפור, לדרוש מכולם להתחיל להשתמש בביטוי 'צבע אפורק' רק כדי לגרום לי ולשכמותי להרגיש יותר בנוח, ופחות חסר ביטחון כשזה מגיע לצבעים.
השורה התחתונה היא שאיך שלא מסתכלים על זה מדובר בהנדסת שפה. ובכל מקום שבו ניסו לקדם דבר כזה, זה נגמר מאוד לא טוב עבור החברה – כולל הפרטים שבשמם זה נעשה.
אגב הערת האגב, התקדים הקיים בגרמנית מעניין למדי משום ששם החידוש שהחל בכתב וכלל את הסימן * תופס אחיזה גם בשפה הדבורה, כנראה משום שהיה ברור יחסית שאפשר פשוט לא להגות את הכוכבית (בדומה למקף או לנקודה בעברית).
אני חושב שמקור הכתיב הזה הוא הנוהג שהיה בשימוש במכונות כתיבה (בשפות שונות כנראה) לכתוב מקף ארוך כדי לציין העתקה של הקטע הקודם. זה נשמר עד היום במידה מסוימת בנוהג לכתוב —————–"—————
מתחת לשורה כדי לציין שהשורה הקודמת מועתקת כאן כלשונה. ציירתי את זה למעלה בעזרת מפרידים בודדים שיש ביניהם רווחים, אבל במקור משתמשים בשני קווים רצופים וביניהם מעין מרכאות שכנראה מציינות שזה במקור קו אחד שקוצר, כלומר המרכאות מציינות מעין קיטוע של הקו הארוך משני קצותיו הפנימיים לצורך קיצור.
בדוגמה של חברים-ות אני מפרש את זה כחברים חברות והקו מציין העתקה של המילה הקודמת למעט שתי האותיות האחרונות.