מלחמת האקדמיה הסמולנית בשפה העברית, או משהו

כתבה מסקרנת היתה לא מזמן ב'הארץ' על לשון ההרצאות בכינוס האגודה הבינלאומית ללימודי ישראל. כותרת המשנה (מלחמת האקדמיה העברית בשפה האנגלית, רויטל חובל, 12/10/2012):

קשה לתאר אבסורד גדול יותר: כנס של אגודה בינלאומית ללימודי ישראל התנהל כולו באנגלית, לא בעברית. כעת, אחרי סיומו, התפתחה מלחמת שפות שלא מביישת את קודמתה, זו שנוהלה לפני כמעט מאה שנה

החצי הראשון של הכתבה מבהיר מה קרה: מספר חוקרים התלוננו שההרצאות בכנס ניתנות באנגלית ולא בעברית, ואחרים ענו שמדובר בארגון בינלאומי שמנהל את כנסיו וכתביו באנגלית ופתוח לחוקרים מכל העולם. זה הכל. אבל זה כנראה לא מעניין מספיק לכתבה שלמה, אז חובל ממשיכה הלאה:

הכנס בחיפה חשף שני סודות שעד כה לא נטו לדבר עליהם: האחד הוא, שחוקרי התרבות העברית לא שולטים בעברית כמו שהם מציגים והשני, חוסר הכבוד של האקדמיה הישראלית לשפה העברית.

מה לעשות שאף אחד לא מדבר כאן על התרבות העברית. מדובר באגודה בינלאומית שנוסדה בכלל בארה"ב והיא חלק מארגון-גג אמריקאי. אתר האגודה מבהיר שהחברות בה פתוחה לכל מי שעוסק במחקר מלומד של ישראל, התנועה הציונית, או הקהילה הציונית בפלשתינה. בישראל מדברים שלל שפות, בקרב גדולי התנועה הציונית היו כמה ספצים בגרמנית, יידיש וברוסית, וגם בפלשתינה דיברו יותר מאשר רק עברית. אז מאיפה הדרישה שהחברים באגודה ישלטו בעברית? למיטב ידיעתי אין דרישה כזו כלל.

אחת לשלוש שנים בערך נודד הכינוס השנתי לישראל. עכשיו, אם מעיינים בתוכניות הכנסים הקודמים ניתן לראות שבאמת רוב המרצים הם ישראלים (לפחות על פי שמותיהם). אבל עדיין אין סיבה לחשוב שחוקרי ישראל לאורך השנים הם בהכרח חוקרי התרבות העברית וחובה עליהם לדעת עברית על בוריה. אם יורשה לי, אני חוקר היבטים מסוימם של שפת הסימנים האמריקנית אבל אני לא שולט בה מספיק בשפה בשביל להעביר הרצאה בשס"א בלי להביך את עצמי ואת הקהל שלי.

אפשר לחלץ טענה לפיה הכנסים שנערכים בארץ ראוי שיהיו דו-לשוניים, ואין ספק שזה עניין בו האגודה ללימודי ישראל יכולה לדון ולהחליט. פרופ' גור אלרואי מעלה טיעון אחד בכתבה:

"אחת ממטרות האגודה היא להשפיע על השיח הציבורי ואם שפת הכנס בארץ היא באנגלית, זה לא משרת את המטרה, להפך, זה מביא לניכור ולהתנשאות. לא אחת בכנסים המתקיימים בארץ, יש מושבים שבהם כל הדוברים ישראלים, הנוכחים באולם ישראלים, ובכל זאת מדברים אנגלית. זה מאולץ, לא טבעי ואפילו פתטי".

הרבה מאוד דברים נכוחים מופיעים בעברית אבל עדיין לא משפיעים על קובעי המדיניות (מחקרים, כתבות בעיתונים, תחקירים בטלוויזיה, רשומות בבלוגים). אבל בסדר, זו נקודה טובה. שוב, האגודה יכולה לדון בכך ולהחליט. עוד לא הגענו ל"חוסר כבוד של האקדמיה לשפה העברית" שהובטח לנו בכתבה. הטענה הזו שאובה כנראה מדבריה של פרופ' זהר שביט:

"באקדמיה בישראל קיים נוהג בזוי לכבד כל פרסום שלא בעברית ולזלזל בפרסומים בעברית. האבסורד הוא שמאמר בכתב עת נידח בעולם ייחשב יותר מאשר מאמר שהתקבל לפרסום בכתב עת ישראלי מכובד. בעבר אף פנו אלי מהטכניון ושאלו אותי אם כתב העת קתדרה – כתב העת החשוב ביותר בלימודי ארץ ישראל – מכובד מספיק. לא ידעתי אם לצחוק או לבכות."

עכשיו הגענו ללב העניין, אבל שימו לב שבינו ובין נושא הכתבה אין קשר של ממש. יש מקום לדון בטענתה של שביט, אבל כמו שהיא אומרת בעצמה:

"לצערי אני נתקלת יותר ויותר בחברי סגל שמתקשים לכתוב ולהרצות בעברית, מן הסיבה הפשוטה שאין להם די הזדמנויות להתנסות בכך. להערכתי, זה נובע ממה שאני מכנה ההעדפה הישראלית אפריורית לתוצרת חוץ, וזה כבר נושא לדיון נפרד שבמרכזו עומדת השאלה של מידת המחויבות של האקדמיה הישראלית לתרבות ולשפה העבריות".

אכן, דיון נפרד.

שלוש הערות לסיום. ראשית, ישנם כנסים בינלאומיים שנערכים בשפות שאינם אנגלית. מטבע הדברים, הממצאים המפורסמים בהם פחות נגישים למי שאינם דוברים את השפה. עמיתה סיפרה לי לא מזמן על כנס שבו כל דובר היה רשאי להרצות בשפת אמו: ההרצאה המרשימה ביותר היתה של חוקרת צעירה ונלהבת מאיטליה, אך לרוע המזל אף אחד בקהל לא הבין על מה היא דיברה. אני מתרשם שבגרמניה ובצרפת מתקיים מספר רב יחסית של כנסים בשפה המקומית ולא באנגלית, מה שכמובן מגביל את ההשתתפות בהם.

שנית, כדאי להדגיש שוב שבכתבה מדובר באגודה בינלאומית ללימודי ישראל. בארץ מאורגן מספר מבורך של כנסים בנושאי הקשורים לעברית. רק בחודשיים האחרונים הגיעו לתיבת הדוא"ל שלי הזמנות וקולות קוראים לכינוסים הבאים: יום עיון לרכזי לימודי לשון, כנס על היברידיזציה בשפה ובטבע, הכינוס השנתי של החוג הישראלי לבלשנות, האגודה הישראלית לחקר שפה וחברה (בעברית, ערבית ואנגלית!), כנס 'לשון ראשון', יום עיון 'העברית לאן', הכינוס השנתי לספרות ילדים ונוער, וכנס בינלאומי בנושא רב-לשוניות ורב-תרבותיות בהפרעות בתקשורת (בעברית ובאנגלית). יום עיון מוצלח במיוחד נערך לפני שנה וחצי באוניברסיטת חיפה כפי שסקרנו כאן. כמובן שאין לתמוה על כך שנערכים כנסים בעברית — אבל זו בדיוק הנקודה.

שלישית, הכתבה ב'הארץ' מסתיימת במשפט התמוה הבא:

שביט המוכרת כאשת שמאל קובעת: "אני סבורה שלאנשי הסגל האקדמי צריכה להיות מעבר למחויבות המקצועית לעברית, גם מחויבות לאומית אליה".

כנראה כי הנושא כל כך חמור שאפילו אנשי שמאל, שכידוע אין להם שום מחויבות לאומית, חושבים ככה?

Read Full Post »

תושבי ארה"ב מתאהבים במתורגמני שפת הסימנים האמריקאית; ובארץ מקצצים

כידוע, עוד מעט הולכים לבחירות. וכידוע, הסיבה שהולכים לבחירות היא שהממשלה לא הצליחה (או לא רצתה) להעביר תקציב. אבל כשאין תקציב, אין הקצאה מתאימה לשירותים שונים.

סל התקשורת של משרד הרווחה עומד על סכום מסוים הכולל בתוכו שירותי תרגום עבור אוכלוסיית החירשים וכבדי השמיעה, סכום שנמוך משמעותית ממה שהאוכלוסיה באמת צריכה. בשנים האחרונות משרד הרווחה ומשרד התקשורת הצליחו להעביר כספים בתוך המערכת ולהגדיל את ההקצאה עבור שירותי התרגום, אבל עכשיו שאין תקציב חדש ההקצאה חוזרת למצב ההתחלתי מהעשור הקודם. במילים אחרות: קיצוץ בסל התקשורת מבלי לעשות דבר.

כך למדתי מהודעות שפורסמו לאחרונה ע"י גופים דוגמת המכון לקידום החירש ואגודת החירשים בישראל, שמתכננים הפגנה מול הקריה ביום ראשון, 30/1. במכון לקידום החירש הכינו סרטון קצר (עם כתוביות תרגום) שמסביר במה מדובר. הם מקשרים למכתב שנשלח לשר כחלון כמו גם לתשובה הלאקונית של משרד הרווחה. באגודת החירשים הכינו סרטון עם פרטים נוספים שמיועד בעיקר לאנשי הקהילה. ההפגנה מתוכננת לשעה 10:00.

תרגום משפות סימנים ולשפות סימנים הוא נושא קרוב ללבי, ואחת הרשומות שאני הכי גאה בהן באתר הזה היא הסקירה על תרגום שירים. ההתפתחויות האחרונות הזכירו לי שבעוד חבריי נאלצים להיאבק על שירותים בסיסיים, ארה"ב חוותה לא מזמן רומן עם מתורגמנית לשפת הסימנים האמריקאית (שס"א) בשם לידיה קאליס.

קאליס: 'הגרוע מכל עוד לפנינו'. מתוך הכתבה ב-The Atlantic

קאליס היתה המתורגמנית של ראש העיר ניו יורק במהלך סופת ההוריקן סנדי. עבור אמריקנים רבים זו היתה ההזדמנות הראשונה לראות מתורגמנית עובדת, וההתפעלות הגיעה לרמות מוגזמות מעט מהיכולות התיאטרליות-כביכול שלה. קחו לדוגמה את הטאמבלר (מיקרו-בלוג) שמתעד את הבעות הפנים שלה. קוראי 'דגש קל' כבר יודעים שהבעות פנים הן חלק אינטגרלי מהדקדוק של שפות סימנים ואין בהן משהו אקזוטי מדי, אבל לרוע המזל לא כולם מתורבתים ומחונכים כמו קוראי 'דגש קל'. מה שקרה הוא שנוצר גל של אהדה לקאליס, אבל מכל הסיבות הלא נכונות: גולשים היללו אותה על ה"אקספרסיביות" שלה, תושבי העיר אמרו שהיא שחקנית מעולה, אבל בשורה התחתונה כל ההתלהבות היתה לריק: לא היה שום דבר מיוחד ב"הופעה" של קאליס, היא פשוט סימנה שס"א כרגיל. הפונולוג אריק באקוביץ' כינה את התופעה language exotification, כלומר התייחסות לשפה מסוימת כאל אקזוטית ומיוחדת. הבעיה היא שכך גורמים לשפה להיראות פחות כשפה סטנדרטית ויותר כמשהו מוזר ומשונה. הנה הטור של באקוביץ'.

כשניסיתי להסביר את זה לחבריי בארה"ב, השתמשתי באנלוגיה לחיקויים של סינים שהיו נפוצים בזמנו. היום כבר אי אפשר לומר "צ'י צ'ונג צ'אן" ולהעמיד פנים שאתה סיני – זה נחשב פוגעני. הצורה שבה שס"א משתמשת בהבעות פנים "מרתקת" בדיוק באותה מידה שהצלילים של שפה כמו מנדרינית "מרתקים" או שכל העיצורים הגרוניים בעברית "מרתקים". יותר מזה, הבעות הפנים של שס"א "מרתקות" בדיוק כמו שפרוסות הבשר הרכות שאנחנו מכים אחת בשנייה כדי ליצור צלילים (מה שאנחנו מכנים "שפתיים" או "לשון") הן "מרתקות". הדבר חשוב שבעתיים עבור מיעוטים ואוכלוסיות שחוו דיכוי בעבר הלא רחוק — כמו החירשים, ולהבדיל, מהגרים מהמזרח הרחוק בארה"ב — אשר נסמכים על השפה שלהם כמאפיין מהותי בתרבותם.

שני דברים קרו כתוצאה מהעניין שקאלאס משכה, האחד מצער והאחד משמח. מצד אחד, תוכניות טלוויזיה שונות הריצו מערכונים עם דמות שחיקתה את קאלאס. לרוב היה מדובר במערכונים בטעם רע שהעליבו מסמנים רבים, גם אם הם לא התכוונו לכך. כמה היו בטעם רע במיוחד. הנה דוגמאות לשני מכתבים רהוטים שהתלוננו על מערכון גרוע במיוחד (לא אקשר אליו – מדובר בבזבוז איום של זמן).

מצד שני, שס"א זכתה להתעניינות מחודשת. מאמר מצוין מאת אקירה אוקרנט הסביר בדיוק מה קאליס עושה כשהיא מתרגמת את ראש העיר בלומברג, בלווית תמונות להמחשה. יוזמות כגון זו לתיעוד מונחים מדעיים קיבלו תשומת לב רבה יותר, וקאליס עצמה הוזמנה להדגים את הסימנים החדשים ולתרגם לשס"א את הכתבה שפורסמה בנושא בניו יורק טיימס.

לידיה קאליס היא פשוט מתורגמנית מקצוענית, חלק מתעשייה חשובה ומשגשגת. המתורגמנים בארץ לא זוכים לתשומת לב כזו, אבל זו לא סיבה להגביל את הנגישות לשירותים שלהם. עדכונים נוספים על מאבק החירשים ועל ההפגנה ביום ראשון ניתן למצוא באתרי המכון לקידום החירש ואגודת החירשים בישראל.

Read Full Post »

גליון מיוחד של "עיונים בשפה וחברה", וגליונות קודמים לקריאה חופשית

אז יש דבר כזה, האגודה הישראלית לחקר שפה וחברה, ושם מסתובבים למיטב ידיעתי מיטב סוציובלשנינו. ספינת הדגל שלה היא כתב העת עיונים בשפה וחברה, שגליון מיוחד שלו יצא לאור ממש לאחרונה. עיינתי בתוכן העניינים של "עיונים", ותשמעו – יש מה לקרוא. לצערי את כתב העת אפשר למצוא רק במיטב ספריות ארצנו, אלא אם אתם משלמים על מנוי מכספכם, ולכן טוב עשתה האגודה שפתחה את הגליונות הקודמים של כתב העת לקריאה חינם במשך החודש הקרוב. אז אני ממליץ להקדיש קצת זמן לעיון בארכיון, ובינתיים אבחר כמה תקצירים מסקרנים מהגליון האחרון, שדווקא לא נגיש לציבור.

נושא הגליון המיוחד הוא "שפות לא יהודיות המדוברות בישראל כיום", וכבר יפה לראות שמדובר ביותר מאשר "רק" ערבית ורוסית. ניתן למצוא מאמרים על מעמד הצרפתית בישראל וה"קקופוניה הפרנקופונית"; על היחס לספרדית בקרב עולים מאמריקה הלטינית; על היחס לשפה של סטודנטים יוצאי חבר העמים בישראל; על הוראה באנגלית במכללה הדתית שאנן; ומאמר מאת כרמל וייסמן על שימוש במילים לועזיות בפקצית.

חוץ מזה נסקרים גם שלושה ספרים: עברית אינטרנטית הזכור לטוב בביקורת של איילת עוז; הספר פמיניזם, משפחה וזהות בישראל: שמות משפחה של נשים מאת מיכל רום ואורלי בנימין; וספרה המסקרן של אסתר בורוכובסקי בר-אבא, העברית המדוברת – פרקים במחקרה, בתחבירה ובדרכי הבעתה, שיושב לי על המדף מזה תקופה.

הנה שני תקצירים לדוגמה, של שני המאמרים שקוסמים לי הכי הרבה מבחינת המתודולוגיה (ועוסקים במקרה בערבית, אבל מכיוונים שונים לחלוטין). מי שמוצא פנינים בגליונות ישנים יותר מוזמן לשתף בתגובות.

הנגנה בערבית המדוברת של חיפה: מחקר תחבירי-פונטי סוציו-לשוני
יהודית רוזנהויז
הנגנה היא רכיב חשוב במערכת הפונטית-הפונולוגית של כל שפה. תחום זה כמעט לא נבדק ביחס ללהגים הערביים בישראל, אף שיש בו עניין מבחינה תיאורית, אנליטית והשוואתית. המאמר דן בהיבטים של הנגנה בקרב דוברי ערבית ילידיים נוצרים, יהודים ומוסלמים מחיפה. לצורך הבדיקה שימשו טקסטים מן המאגר של גבע-קליינברגר ( 2004 ) המופיעים באתר SemArch באינטרנט. החומר הלשוני חולק ליחידות תחביר-הנגנה ונותח בעזרת התוכנה .Praat
הוצגו שתי שאלות מחקר: ( 1) מהן תכונות ההנגנה של מבנים תחביריים מסוימים בלהג הערבי בחיפה? ( 2) האם יש הבדלי הנגנה בין להגי העדות? על פי השערת בלנק ( 1964 ) ייתכן שיהיו בישראל (ובלהגים אחרים) הבדלים מינימליים תלויי-עדה שישתקפו בהנגנה ובפרוזודיה של הדיבור. המחקר הנוכחי לא גילה הבדלים בין-עדתיים אלא הבדלים תחביריים-פרוזודיים תלויי נושא, רגש ותחביר. במאמר נידונות השלכות סוציולינגויסטיות של ממצאים אלה.

תפקיד השפה בארבעת מסמכי החזון בשינוי ההקשר הסוציו- פוליטי בישראל: לקחים מחינוך דו- לשוני
מוחמד אמארה ואימן אגבאריה
המאמר בוחן את התפקיד הסוציו-פוליטי המיועד לשפה הערבית בארבעת ניירות העמדה הידועים בשם "מסמכי החזון העתידיים", שהתפרסמו מטעם מוסדות פלסטינים-ערביים במדינת ישראל. בהציעם תכנית להעברת יותר כוח, הכרה ושוויון למיעוט הפלסטיני בישראל, המסמכים גם מבקשים לסיים את ההגמוניה הלשונית של הרוב היהודי בישראל. נוסף על כך, המסמכים מקדמים באופן מפורש שינויים להעצמת הנוכחות והשימוש בשפה הערבית במרחב הציבורי, הן מבחינה אינסטרומנטלית כאמצעי לתקשורת והן מבחינה סימבולית כביטוי לזהותם הלאומית והתרבותית של הפלסטינים.
כפי שמאמר זה מגלה, המסמכים מבקשים לשנות את ההסדר ההיררכי והמרובד של האזרחות הישראלית, שמשמר את השליטה האתנית של הרוב היהודי, באמצעות קידום דו-לשוניות. ליתר דיוק, המסמכים מציעים שהמדינה תאמץ דו-לשוניות כמאפיין המגדיר את זהותה של מדינת ישראל, וכמנוף לסיום ההגמוניה האתנית היהודית ולהפיכת ישראל למדינה דו-לאומית. בשעה שמאמר זה מכיר בסיכויים הטמונים בדו- לשוניות, בהישענותנו על תובנות מן הספרות על אודות החינוך הדו-לשוני כדרך לפתרון סכסוכים, המאמר גם טוען שסיכויים אלה עשויים להיות לא ממומשים, בלי לגרום לשוויון מוחשי ולהכרה אמִתית ביחסים בין ערבים ליהודים בישראל.

Read Full Post »

המספר אליו חייגת איננו מחויג

אודה ולא אבוש: במהלך התחקיר לקראת כתיבת פוסט זה חלה מטמורפוזה בדעתי על הנושא. כהרגלנו, כמובן, תוך שלוש תגובות תוציאו אותי טמבל ואאלץ לשנות את דעתי שוב.

זה התחיל כששמעתי אדם בשנות הארבעים לחייו מבקש מבתו לחייג מספר באייפון. אמרתי לעצמי "וואלה, רק מבוגרים אומרים 'לחייג'. המילה הזו איבדה את משמעותה המילולית, אין שום סיבה לומר אותה יותר. אפשר להשתמש ב'לצלצל' או 'להתקשר' הכלליות יותר, למרות שגם 'לצלצל' אולי כבר לא כ"כ נאמנה למקור, או 'להקיש' או 'להקליד' שזו הפעולה שאשכרה מבצעים. טוב יובל, אתה כבר מדבר עם עצמך המון, אולי תשתה כוס מים".

מה עורר אצלי מונולוג פנימי מרגש זה? העובדה שכבר אין חוגות בעולמנו. כאלה, שמחייגים בהן, עוגה עוגה חוגה חוגה:

חוגה

חוגלה

בטוח יש ילדים בימינו שמעולם לא ראו חוגה, או ראו ולא יודעים שיש לה קשר לטלפון, שזה הדבר הזה שמחליקים על הצג שלו עם האצבע או מקסימום לוחצים על לחצנים.

אבל אז חשבתי על זה. אנשים כן אומרים "לחייג", גם אם הם לא זוכרים קמפיינים מהניינטיז. הנה כמה תוצאות גיגול באפס מאמץ. ומילים נוספות שקשורות מוטמעות עמוק בהוויתנו – אזור חיוג, חיוג מקוצר, אולי אפילו החייגן? (שזה כבר ברמת ביזאר – שילוב של טכנולוגיית החיוג שמתה עוד לפני שהחלה טכנולוגיית מודם החיוג שמתה אף היא). וגוגל הן-גראמז מיודענו, עם כל אמינותו המפוקפקת לשנים האחרונות, עדיין מצביעה על עליה נאה ביותר בשימוש בצורות הפועל הלז בשנות התשעים דווקא. הנה הקישור האחרון ברפרודוקציה:

עוד דונם ועוד גראם ועוד עז

אז כן. איפה היינו? אנשים אומרים "לחייג", צריך להבין אם יש כאן בכל זאת משמעות מבודלת, שעבורה לא מספיק "להתקשר" או "לצלצל" או "להקיש" או "להקליד". התשובה, מסתבר, היא כן. להלן הטענה:

"לחייג" הוא הפועל היחיד המתאר את הפעולה הרצופה של הכנסת מספר למכשיר טלפון ויצירת קשר ברשת הטלפון.

כלומר, "לצלצל" או "להתקשר" גם יכול להיות מתוך תפריט אנשי הקשר או בחיוג חוזר (עוד אחד!). "להקיש" או "להקליד" אפשר גם כדי להכניס לאנשי הקשר, לא חייבים להוציא שיחה. התיאור היחיד שאולי מתקרב ל"לחייג" במשמעותו הנוכחית בעברית הוא "להקים שיחה". ומסתבר שהמשמעות הזו מספיק חשובה כדי שיהיה לה פועל משלה. "חייגתי אבל הוא לא ענה". "מה קורה כשמחייגים 555?". מה יפה.

נעבור לסקירה חוצת-הלשונות, והפעם מחכה טוויסט. באנגלית יש למילה dial כבוד אפילו יותר מלמקבילתה הלבנטינית. לא רק צליל החיוג והחיוג המקוצר עושים בה שימוש, אלא גם אחד הנוסחים המקובלים בתפריטים קוליים: for English, dial 1 (יחד עם press, הלוא הוא "הקש" או "לחץ"). אם כי יש משמעויות מוכרות אחרות למילה, למשל וסת עגול של תרמוסטט גם ייקרא dial.

קונטרול-טי: יש עוד רכיב שעבר זמנו – כפתור ערוצי הטלוויזיה המסתובב – ששרד עד היום בביטוי "don't touch that dial", שעוד משמש כתחליף ל-"לא לזפזפ!". קונטרול-דאבליו.

בצ'כית המצב לא שונה מדי. הפועל לחייג, vytáčet או vytočít (בצ'כית לכל פועל יש צורה מושלמת וצורה בלתי-מושלמת) מגיע מצורתה העגולה של החוגה, ונמצא בשימוש דומה לזה שבעברית ובאנגלית. אם כי, כמו באנגלית גם שם לאזור החיוג אין קשר לחוגה (משתמשים רק במילה předvolba, המקבילה ל"קידומת"). גם שם הפעולה, "חיוג", אינו ממש בנמצא.

הגענו ללה צרפתית. שם, שומו שמיים, לא מחייגים! שם מחברים. Composer, לא פחות ולא יותר. המתקשר הוא יוצר! ארטיסט! איזו תרבות. איזו רמה. החוגה הושלכה לפח האשפה של ההיסטוריה הלקסיקלית, לו היא ראויה.

[תודה לירון, מקור ההשראה, ולדוד ודניאל האינפורמנטים]

Read Full Post »

מסע בין לשונות

מבזקון קצר, ונלך לישון:

בצרפתית מילית החיבור היא et. היא נהגית לרוב כ-[e], אך ברור כי כתיבתה מרמזת לקיום חבוי של צליל t בסופה (הוא גם נהגה לעתים, אם לימדו אותי צרפתית נכון בהאוניברסיטה).

בימי החיאת השפה העברית היתה צרפתית שפת אינטיליגנציה נחשבת והשפעתה מספקת כדי שמילית החיבור תושאל לעברית על מצלולה (התיאורטי) ותיכתב כ-"את" בשמות בתי עסק ושאר צמדים. עד ימינו אנו, עידן לונדון את קירשנבאום.

פרוץ האינטרנט הביא לידיעת הציבור את הכרוכית (שטרודל), זו שנראית כך – @ – ונהגית בשפה האנגלית כמו מילית ההימצאות at. בהשטחה פונטית למערכת התנועות העברית – [et].

חמד לו לצון הצמד מיכאל כהן ומיכאל מושונוב (ואולי מישהו לפניהם, בשבילי זו פעם ראשונה) וניצל את הדמיון המצלולי לכינוי להלן:

מתוך העמוד הראשי של טמקא

איזה יופי. שרשרת פונטית-אורתוגפית חוצת-לשונות, שמי יכול לנחש מה סופה, ומי ינחש שהגיה אנגלית של סימן חוץ-אלפבתי על-פי קונבנציה עברית ממקור צרפתי היא שיוצקת כאן תוכן? נהדר. לילה טוב.

Read Full Post »

מכתבים להעורך: דפק לו ברז, נתנה לה עציץ גדול

שחר שואלת לפשר הביטוי "דפק לו ברז" והאם ישנם ביטויים דומים בשפות אחרות עבור מה שקורה כשמישהו לא מגיע לפגישה. היא גם נידבה מספר ביטויים כאלה בעצמה, ובכך חיבבה עצמה מאוד על העורכים שמעט עבודה נחסכה מהם. נתחיל עם הממצאים, ובראשם אלו שהיא מצאה:

• בצרפתית (בלגית, ואולי בצרפתית בכלל) אומרים "הניח ארנב".
• בערבית אומרים "הצית" [לא הכרתי – א"ק].
• ברוסית ישנם ביטויים שונים, תלוי את מי שואלים ומאיזה דור הוא. ישנו ביטוי ישן שמשמעו להתניע דינמו לשווא.
• בסוואהילי אמרו לה "שזה משהו גס שלא מוכנים לתרגם לי מילולית".
• באנגלית – stood me up, "העמיד אותי".

מספר ממצאים משפות נוספות שליקט מדור חיפוש קרובים בבלוג:

• בספרדית ארגנטינאית אומרים hizo la pera, כלומר "עשה את האגס".
• בגליציאנית אומרים darlle plantón, "נתן לו עציץ גדול".
• בצ'כית אומרים ulejt se, "שפך קצת מעצמו".

וכן הלאה וכן הלאה, עד בלי די, באושר ועושר עד עצם היום הזה. קוראינו מוזמנים להוסיף בתגובות (נגיד, אם יש קוראי פרסית בקהל). למי שתהה, לגרמנים אין מילה ל"להבריז מפגישה".

ועכשיו להתקלתה של שחר:

רציתי לשאול את כותבי הבלוג אם הם מכירים עוד ביטויים בשפות שונות למושג זה? והאם אתם יודעים את המקורות לביטויים הללו שהקשר הסמנטי ביניהם לבין חוסר הגעה לפגישה ניראה מאוד קלוש?

התשובה הפשוטה היא לא. מדובר בסוג הביטויים שקשה מאוד לתארך ולהבין, במיוחד בשפות שפחות מוכרות לנו. למשל בעניין הדינמו הכושל ברוסית, האינפורמנטים ששאלתי הסבירו לי שפעם הדינמואים ברוסיה לא היו שווים כלום והיה אפשר להתניע אותם ואז לחכות במשך שעות ללא ברכה בעמלך. משם "דינמו" הפכה למילה שמתארת בחורה שלא נותנת, והשאר היסטוריה. או משהו. מי יודע. ולכן אומר בפשטות ששאלה כזו, לגבי הביטויים שמופיעים למעלה, גדולה עליי. אולי מגיבינו יוכלו לספקלץ.

[ת' לשחר, אריאל ודוד]

Read Full Post »

אין על אין-גראם

עולם הבלשנות הבלוגיסטית כמרקחה: גוגל החליטו לעוף על פורמט גוגל-מגמות המוצלח, והביאו את אין-גראמים (NGrams). מי לא כתב על זה? בול העץ (ושוב), הכובע, דוד (תכתובת פרטית). וכאן מקלקלים. תקציר מנהלים: חיפוש כל רצף של מילה עד חמש העולה על רוחכם, מתוך קורפוס של המוני המוני ספרים שיצאו במאתיים השנים האחרונות. אחד השימושים המעניינים הוא כמובן להשוות בין שינויי התדירות של מונחים שונים. גוגל כבר עשו את זה על סלבז, צנזורה ועוד.

אני, מרוצה ממעמדנו הרם כבלוג גיקי קליל וקריא, ביליתי לי כמה שעות בחברת הכלי החביב הזה (ועוד כמה שעות בחיפוש אחר קישור לכל מילה בפוסט – חבר'ה, אתם חוזים בהיסטוריה). להלן ממצאי (הרחפת עכבר מעל התמונה תציג מקרא).

ראשית, מחווה ליהודה נוריאל:

ויהודה יהודה, גש הלום

וזה בצרפתית

ואם כבר צרפתית, אז זה בשביל החבר'ה ב"היפה והחנון":

סי וו פליי! כמו שאומר פיני

הלאה: מה קרה שם, במלחמת העולם השנייה? האם הבריטים הפסיקו להוציא ספרים?

אמרנו גיקיות בלשנית: חומסקי הוא טרנד חולף.

כאילו הם בחרו מקסימום של 5 מילים בשביל הדוגמה הזו

כמה אנשים מתחכמים יש שג'ף פולום מעוניין להרוג? האם ה"ציטוט" של צ'רצ'יל באמת לא היה בסביבה לפני שנות הארבעים? נראה שלא:

וכאן 5 מילים לא מספיקות, אז השתמשתי בשיטת השמיכה הקצרה

עכשיו ניתן למישהו חומר לדוקטורט:

קן של צרעות, מישהו?

מוזר, חשבתי שאת המספר גוגל כותבים googol. היתה למישהו סיבה לכתוב Google לפני 1998?

אולי טעות בזיהוי אותיות. או משו

וזה מוכוון-יישום. שימו לב כמה זה נקי, קצת מחשיד.

ולסיום, אכזבה לאור העובדה שעד לרגע סגירת הגליון לא ניתן היה לחפש בעברית, בניגוד לטענות של גוגל:

עברית זה כבר לא סקסי

(בון היבר לכולם, ושוב תודה לדוד)

Read Full Post »

מילים מסתוריות ומכושפות

עוד קצת לטינית כפי שלמדתי עליה מספרו של ניקולס אוסטלר, עד אין-קץ (סיכום אותו ספר על רגל אחת: מעניין, אבל יבש. בכל זאת, ספר על לטינית).

באירופה הקלאסית היו קוראים לשיעורי שיעורי תחביר ולטינית נכונה grammatica. בואו נראה מה קרה למילה הזו מלבד הפיכתה למילה המוכרת grammar. ובכן, למילה יש את סיומת הנקבה -ica (זו לא תמיד סיומת נקבה, אבל היא כן במקרה הזה). בצרפתית ישנה (אותו להג וולגרי של לטינית, רצוף שגיאות ושיבושים מחרידים), חל הקיצור aire < ica. כך medicum הפך ל-mire ו-mathematicam (במקור בכלל או לחילופין artem magicam) הפך ל-artimaire.

באופן דומה נתקבל הצורה grammaire. מה מעניין בה? שכל ההתעסקות הזו של המעמדות העליונים במילים, משפטים וכללים היתה משהו משונה וקסום ביותר, כך שהמילה עברה לשפות אחרות עם שינוי קל בצליל ובמשמעות: gramarye באי הבריטי ומאוחר יותר פשוט glamour בסקוטלנד, במשמעות "כישוף ולחשים".

בינתיים בצרפת, grammaire עברה עוד שינוי ל-grimoire, מילה שמשמעותה באנגלית מודרנית "ספר לחשים".

קשה לי להחליט איזה פן בסיפור הזה אני אוהב יותר: את זה שהמילה glamour מקורה ב-grammar בגלל שמדובר בעניין מכושף ומסתורי; את זה שדקדוק הוא למעשה, מעצם הגדרתו, משהו מלא זוהר; או את זה שיש לנו עוד דוגמה למילה שעברה שינויי משמעות לא קטנים במרוצת השנים, אבל אף אחד לא נתקף זעם מילים ולא חושב לטעון שזו מילה מגוחכת שאסור להשתמש בה.

ובצדק. glamour היתה מילת השנה לשנת 1720.

Read Full Post »

ניואנס

בשולי הכתבה בטמקא על המחקר של רפיק אברהים וזוהר אביתר (ההדגשה שלי):

התברר כי רק ההמיספרה השמאלית הצליחה לזהות את זוגות האותיות בערבית. הדבר עולה בקנה אחד עם ממצאים קודמים של החוקרים לפיהם ההמיספרה הימנית מתקשה בזיהוי גירויים שההבחנה ביניהם היא על בסיס לוקאלי – כלומר, היא מזהה רק את תבנית האות הכללית ואינה רגישה לניו-אנסים מקומיים כמו סימני הניקוד.

ניו-אנס? זו כנראה אטימולוגיה עממית. מקור המילה nuance הוא בצרפתית וחוזר למילה nue, "ענן". התואר new באנגלית מודרנית הוא גלגול של המילה הפרוטו-גרמאנית *newjaz בעלת אותה המשמעות. למילה זו אחיות בשלל שפות הודו-אירופאיות (למשל novus בלטינית ו-neu בגרמנית).

Read Full Post »

יאטל 26: ויהי בוקר יום שני

ויהי ערב. תם הכנס. אלה היו רשמיי:

17:50: שוב פינאלה, שוב סמנטיקה. אין, אין על סמנטיקה. סוזן רוטשטיין חולקת את רשמיה לגבי שמות עצם ספירים ובלתי-ספירים, וכאלה שהם לפעמים כך ולפעמים כך, וכאלה שההקשר מכריח אותם להיות כך ואיך יודעים שזה קורה, משפטים בהם סופרים דווקא שמות בלתי-ספירים. דוגמאות מאנגלית, עברית והולנדית, שחלקן חולק כבוד מיוחד לדר' סוס (1965). אח, סמנטיקה.

16:45: דינה אורנשטיין ויעל גרינברג מכשפות את הקהל עם ניתוח סמנטי של סתם. כבוד לנבחרת הביתית.

15:30: לביא וולף סיים את הרצאתו על "כשאת אומרת טעים למה את מתכוונת". לפי הגישה שלו לטענות כמו "העוגה טעימה", יש לדובר בראש קבוצת אנשים ממושקלת לפי חשיבות, ורף שצריך לעבור אותו כדי להיות טעים. הדעות בתוך קבוצת האנשים משתקללת לפי חשיבותם, ואם בסך הכל עברנו את הרף אז העוגה טעימה.

עכשיו מדברים אולגה קגן וסשה אלכסיינקו על הסיומת הרוסית "אוֹבָט".

בשולי הכנס: מודעה בקפה גרג לפיה הרשת "מחפשת עובדים בפריסה ארצית". דו-משמעות תחבירית, מישהו?

14:05: חזרנו מהפוגת הצהריים בשעה טעונה. גלית ששון בהרצאה עם נושא מבטיח להארד-קוריסטים שבינינו – מילים ניגודיות בלא פחות מ…אספרנטו! צלם בהיכל הגנרטיביזם.

12:25: אוון עושה לי חשק לכתוב את הפוסט הזה על אופטימליות שהבטחתי פעם.

הרצאה מדעית נקייה. תענוג.

אוון במילות סיכום: אין ספק שבמילים הטבעיות לעברית אין תופעה של הרמוניה. אין ספק שבמילים שעברית שואלת משפות זרות יש הרמוניה. אז אפשר לומר שהרמוניית תנועות היא תופעה אוניברסלית, שמופיעה רק בפריפריה של השפה (כלומר במקומות שבהם הצלילים נושאים פחות מידע). עוד סימוכין לכך – טורקית, שפה שנודעת בהרמוניה התנועתית שלה (ר' אריק אינשטיין בכבלים, 1990), מהרמנת לחלוטין רק את המוספיות שלה. רוב המילים הבסיסיות דווקא כן כוללות מגוון של תנועות.

12:00: ההרצאה של שירה פרבי (אֶת אָל) על קבילות ביטויים חוזרים בעברית כוללת תוצאות קצת מפתיעות: מניפולציות על סיבוכיות המשפט (כמו להכניס את הביטוי החוזר לתוך עוד משפט משועבד) לא משפרת את המידה שבה הכינוי החוזר מתקבל לעומת המשפט המקביל ללא הכינוי החוזר. כדי לסבר את האוזן, אנחנו מדברים על השיפוט של דברים כמו דינה מסכימה לפגוש את הצלמת שטל סיפר שדן פגש (אותה) בחיפה.

אבחנה מרתקת תורנית: כל התמסירים (handouts) עד כה היו בעלי מספר עמודים זוגי. כולל זה של ההרצאה הקרובה – אוון גרי כהן באתנחתא פונטית/פונולוגית, הרמוניית תנועות בשאילת מילים לעברית (או: למה לעזאזל אנחנו אומרים קנגוּרו?)

11:20: נזכרתי בדבר: אתמול חשבנו שוב על בעיית המשגת משפטי העיבוד הסבוכים, אז הרי הרעיון שלי: Garden Path הוא משעול, ונדמה שמקור המשפטים האלה בגיהנום. לכן, מִשׁאוֹל (מחשב אמיתי אולי, אבל הכפתור של השווא לא עובד. עמכם הסליחה).

אם כן, משאול. דונו.

10:45: דוגמה מעניינת אצל בלטי: מבנה תחבירי שמפורסם במסובכותו הוא פסוקית זיקת מושא (דיברנו על זה בדגש, לא מוצא כרגע): הפיל שהג'ירפה רוחצת (זו לא בדיוק הדוגמה שלה, שמתכתבת קצת עם crash blossoms אגב) נחשב ביטוי קשה לעיבוד. מה עושים? מסבכים אותו עוד יותר על-ידי הוספת סביל, ואז מתקבל ביטוי קל יותר לעיבוד… הפיל שנרחץ על-ידי הג'ירפה. בלטי מסבירה שכעת התפקידים של הפיל נשארים "מקובצים" ביחד ואין את הג'ירפה שמפריעה למהלך העניינים הלינארי.

רגע, מה עם הפיל שהג'ירפה רוחצת אותו? על ביטויים חוזרים בעברית, בהרצאה הבאה.

ומה יהיה עם כל הגופן בולט שלי? לפחות לי אין פטיש סימני קריאה.

שעה שמחה (10:10): ברוכים הבאים ליום השני של כנס האגודה הישראלית לבלשנות תיאורטית. היום בולג עבדכם הנאמן, ואפילו ממחשב אמיתי. לפני שאקדיש מלוא תשומת לבי להרצאתה של אדריאנה בלטי על גזירות מורכבות, מילה של נזיפה: בלשנים חישוביים! איפה אתם? הנה כנס חשוב מתחת לאפכם ממש, ואתם אינכם בנמצא. נא לתקן לקראת יאטל 27.

———————————————–

קישור לאתמול

Read Full Post »

אטרוסקית בתפקיד אנגלית, לטינית בתפקיד עברית

דסק הלטינית של הבלוג לא היה פעיל במיוחד לאחרונה אבל כידוע, אימפריות נופלות לאט, והיום הוא שמח לשלוף מספר אנקדוטות מהספר עד אין-קץ (Ad Infinitum) של הבלשן ניקולס אוסטלר. אחד הפרקים הראשונים בספר עוסק בהשפעת השפה האטרוסקית על הלטינית, רגע לפני שהרומאים השתלטו על אגן הים התיכון כולו והפכו חלק נכבד מעולם לדובר לטינית. היום אספר לכם על השפעת האטרוסקית על הלטינית, ותסמכו עליי שיש סיבה שתתבהר בסוף.

דרך טובה להתרשם מהשפעת תרבות אחת על תרבות אחרת היא לפי מספר המילים שהאחרונה שואלת ממנה. כך למשל יש באנגלית שני שמות לחיות רבות: השם הגרמאני המקורי לחיה, ושם צרפתי לצורתה המבושלת והאכילה (השוו pork-pig, beef-cow, poultry-chicken, וכן הלאה); ומונחים אנגליים רבים בתחום הספנות הגיעו במקור מדנית. לפי אוסטלר, ניתן להתרשם מהקידמה האטרוסקית – שבאה לידי ביטוי באמנות המפותחת שלהם – גם לפי המילים שלטינית אימצה. אלו היו בעיקר שמות עצם שתיארו את מנעמי החיים מהם נהנו האטרוסקים או את הטכנולוגיה המפותחת שלהם, וכדאי לזכור שאין קשר משפחתי בין אטרוסקית ולטינית. רבות מהמילים תהיינה מוכרות לדוברי שפות אירופאיות כאלה ואחרות (חלקן מקורו ביוונית). אם כן, כך נהגו הרומאים בהשפעת האטרוסקים (עמ' 36-40 ונספח ב'):

הם שייטו (gubernāre) והטילו עוגן (ancora), חגגו את נצחונותיהם (triumphāre) בעזרת תקיעה בחצוצרה (tuba) וכישפו (fascināre) את כל מי שפגשו. בבתיהם היו מבואות (atrium), עמודים (columna), חלונות (fenestra), ארונות (cella), צריחים (turra) וביבי שופכין (cisterna). כדי להאיר את דרכם היו משתמשים במנורה (lanterna) וכך היו מגיעים בבטחה לחנות או למסבאה (taberna).
חוש האופנה המשובח שלהם הוביל אותם לחבוש כובעים (cappa) ולהדק חגורות (balteus). הם אהבו ללבוש סגול (purpurissum), צבע הוורד (rosa). גם המטבח שלהם (culīna) היה תאווה לשפתיים, במיוחד הגבינה (caseus), כפי שיודע כל מי שביקר בטוסקנה.
בזמנם הפנוי הם העלו הצגות בזירת חול (harēna) בכיכובם של שחקנים (histriōnes) שדיקלמו מונולוגים (sermōnes), אפילו בסתיו (autumnus) הקריר.
על כל זה הם יכלו לספר במכתביהם (elementum), ובלבד שנתנו להם כותרת (titulus).

מספיק אטימולוגיות אטרוסקיות להיום. כידוע לכולנו, השפה העברית סובלת קשות מהשפעת האנגלית: מילים שאולות רבות מגיעות מאנגלית למרות שיש מקבילות עבריות ראויות, מבנים תחביריים משתנים ללא סיבה, העילגות משתלטת על חיינו, ילדים לא יודעים איך לכתוב, בלה בלה בלה בלה בלה. בלה בלה. מדי פעם יצא לנו להיאנח מול הצהרות מעייפות כאלה ואחרות ולנסות להסביר בסבלנות, אבל כמובן שזה לא עבד. אז הפעם אנסה מכיוון הפוך.

לאחרונה שמתי לב לטרנד: קטנונולוגים שאומרים "זה לא שאני טהרן, ברור לי ששפה משתנה תדיר, אבל כשאנשים אומרים X זה ממש מפריע לי כי זה לא נכון". מה שמשונה הוא שלקטנונולוגים לא אכפת שצרפתית, איטלקית, ספרדית ושאר שפות משעממות הן שיבושים של לטינית. לא יודע למה – כנראה שאם אמרו לך שצרפתית היא שפה מכובדת ואצילית, לא אכפת לך שהיא בעצם ערימה של שיבושי הגייה קשים של לטינית שמסתכמים בכך שמתעלמים מההברה האחרונה בכל מילה מקורית. בעיני הקטנונולוגים, התהליך שעבר על איטלקית בדרכה מלטינית לאיטלקית מודרנית הוא בסדר, אבל שיבושים שמתקבעים בעברית הם אסורים בתכלית האיסור. גם לי מפריע כשאנשים אומרים "אני ירשום" במקום אני "ארשום", אבל ברור לי במה מדובר: במשלב לשוני מסוים שעם הזמן יהפוך לנורמה. עוד כמה עשורים, לאף אחד כבר לא יהיה אכפת.

אני לא יודע אם היו קטנונולוגים רומאים שהתלוננו על כל המילים שבני עמם ייבאו מאטרוסקית כשהאחרונה היתה התרבות הגבוהה, לפני שהלטינית הפיצה את אוצר המילים שלה עצמה ברחבי אירופה וצפון אפריקה. אולי הם הבינו מה שאנחנו לא רוצים להבין: כל שפה שואלת מילים משפות אחרות איך ומתי שבא לה, וכל שפה משתנה איך ומתי שבא לה.

עד כאן התקוממותי הדו-שבועית נגד הקטנונולוגים. בקרוב, כמובטח, נספר לכם איך השפה האנגלית הגיעה למצב בו היא נמצאת היום. רק אצלנו, בדגש אטרוסקי!

Nicholas Ostler (2007). Ad Infinitum: A Biography of Latin and the World it Created. London: Harper Press. 382pp+xvii.

Read Full Post »

דמיון בין שפות: מחקר קטן באמצעות ויקיפדיה

[פוסט אורח מאת אדם מתן]

האם אפשר להגדיר את מידת הדמיון בין שפות, שלא דרך מחקר בלשני?

נחשוב לרגע על קרבה בין שפות (ותרבויות). אפשר להניח, למשל, ששפות שדובריהן שוכנים זה בקרבת זה, תהיינה קרובות יותר זו לזו מאשר שפות הנמצאות ביבשות שונות. הקשר הלשוני בין שפות שונות נחקר מזה מאות שנים; אותי עניין לחקור את הנושא מזווית אחרת, של קיום מונחים זהים בשתי השפות.

נגדיר את המרחק בין שפות כסבירות לכך שמונח שקיים באחת קיים גם בשניה. כך למשל, יש סיכוי טוב שהביטוי "חמסין" יהיה קיים גם בעברית וגם בערבית, אבל סיכוי נמוך לכך שהוא קיים גם בשפת הנאוואחו. זו גישה שמתעלמת לגמרי ממבנה המילה, מהתקופה בה המילה נכנסה לשפה וממספר הדוברים הילידים המכירים את המילה; השיטה חוקרת רק את כמות המונחים משותפים לשתי השפות, ואולי גם את איכותם ותפוצתם.

מכיוון שסריקה מילונית היא עסק מסובך מאוד, החלטתי לעשות לעצמי הנחה מסויימת ולהשתמש בערכים בויקיפדיה כמקור. כלומר, הקשר בין שתי שפות ייקבע לפי מספר הערכים המשותפים לשתיהן. אפשר, כמובן, להרחיב את הבדיקה הזו למשפחות של שפות, כלומר לנסות למצוא קבוצות של שפות שמאופיינות על ידי מילים משותפות. חשוב גם לציין שבבדיקה הזו יש לא מעט בעיות והטיות סטטיסטיות – אבל הנושא עדיין מעניין מספיק בשביל לבדוק אותו.

כדי לבדוק את העניין כתבתי סקריפט קטן בפייתון. הסקריפט לוקח בכל פעם ערך אקראי מויקיפדיה העברית, ושומר בטבלה את רשימת השפות בהן מופיע הערך, למשל:

http://he.wikipedia.org/wiki/תא_אפנדימלי

en, ar, de, es, fa, fr, it, ja, pl, ru, sk, sl, sv

כלומר, הערך "תא אפנדימלי" קיים גם באנגלית, ערבית, גרמנית, ספרדית, פרסית, צרפתית, איטלקית, יפנית, פולנית, רוסית, סלובקית, סלובנית ושוודית. לעומתו, הערך "כ"ו בכסלו" קיים רק בעברית וביידיש (כן, יש פרייער ענציקלאפעדיע גם ביידיש, עם יותר מ7,000 ערכים – עסק מעניין בפני עצמו).

נצא מנקודת הנחה שמספר השפות אליהן מתורגם הערך הופכי לחשיבותו. כלומר, הערך על התא האפנדימלי תורגם ל13 שפות ולכן מספק אישוש חלש לקשר בין השפות, ואילו "כו בכסל"ו" תורגם רק לשפה אחת, ומספק לנו אישוש חזק בהרבה על הקשר בין עברית ליידיש.

כדי לכמת את הקשר, נגדיר את המקדם של כל ערך בויקיפדיה להיות ריבוע מספר השפות אליו מתורגם הערך. המקדם של הערך על התא האפנדימלי הוא 169 (13 בריבוע), ואילו המקדם של "כו בכסלו" הוא 1 (1 בריבוע). עבור כל ערך שנדגם, כל אחת משפות התרגום קיבלה ניקוד ההופכי למקדם. כלומר, סלובנית, שוודית ושאר השפות שהערך על התא האפנדימלי תורגם אליהן קיבלו 1/169≈0.00592 נקודות כל אחת עבור הערך, ואילו יידיש קיבלה נקודה אחת עבור כ"ו בכסלו.

צברתי את הערכים עבור 4,003 ערכים אקראיים מהויקיפדיה העברית (שהם כ4% מהערכים) והרי התוצאות:

ro 6.238
fi 6.302
sv 8.027
ar 8.420
ja 10.426
cs 10.829
pt 10.914
nl 13.281
es 14.357
it 15.747
yi 19.878
pl 20.503
ru 22.485
fr 30.873
de 31.004
en 290.949
831.000


קצת פרשנות

את מספר הנקודות הרב ביותר קיבל ה"אין תרגום", כלומר ערכים שאינם קיימים בשפות אחרות. צריך להזהר מעט מהנתון הזה, משום שיכול מאוד להיות שהערכים קיימים בשפות אחרת אך אף ויקיפד לא יצר קישור ביניהן. בכל מקרה, הנתון הזה מעניין כי הוא יכול לאפיין את היחידאות, או הבידוד, של שפה מסויימת.

השפות הבאות בתור, לפי סדר ניקוד יורד, הן אנגלית (290.9), גרמנית (31.0), צרפתית (30.87), רוסית (22.49), פולנית (20.50), יידיש (19.88) ואיטלקית (15.74). מעניין לשים לב לכך שהשפות הנפוצות בויקיפדיה, לפי סדר יורד, הן אנגלית, גרמנית, צרפתית, פולנית, איטלקית, יפנית וספרדית. הנתון המעניין כאן הוא שתי השפות שמספר הערכים המשותפים להן ולעברית גדול בהרבה מהסבירות הסטטיסטית – יידיש ורוסית. וכאן נראה לי שהצלחנו לקלוע יפה.

רעיונות…

• עוד הרצות: אני מחכה בכליון עיניים להרצה הבאה של הסקריפט – על היידיש (אני מצפה לד מיון לעברית ולגרמנית), על שפה סקנדינבית ועל שפה מזרח אירופית.
• ללמוד על מנגנון הקישורים הבין-לשוניים בויקיפדיה. איך נוצרים קישורים בין שפות? האם מדובר בתהליך חצי אוטומטי, או ידני לחלוטין?
• התאמה סטטיסטית: לעבוד על ניתוח סטטיסטי תקף יותר לנתונים.
• העלאת התוצאות לרשת בצורה מסודרת, אולי דרך אפליקציה בגוגל.
• ויזואליזציה, אולי באמצעות דיאגרמות ון.
• תרבויות ושפות: האם ייתכן שלא מדובר בקרבה בין שפות, אלא גם בקרבה בין תרבויות? למשל, הקשר בין רוסית לעברית יכול לנובע מקיומה של קהילה גדולה הדוברת את שתי השפות, ומתרגמת ערכים. זו מחשבה שהופכת את הפרוייקט, בעיני, למעניין הרבה יותר.

אשמח לתגובות.

[פוסט אורח מאת אדם מתן, מפתח תוכנה במקצועו, וסקרן תמידי בזמנו הפנוי. בוגר (בקרוב) של לימודי מדעי המחשב ותכנית כללית למדעי הרוח באוניברסיטה העברית. הפוסט פורסם במקור בבלוגו "הבלוג הכחול"]

Read Full Post »

פוסט מאאאתיים – ספיישל הטעמה ירושלמית!

מה ההבדל בין עוגה לעוגה?

עוגה מכינים עם סוכר, ועוגה מכינים עם סוכר!

את הבדיחה החבוטה הזו, אני בטוח, מכירים לא מעטים מבין קוראינו. יהיה זה די בטוח לומר, שההגייה המלעילית המצוינת בה נפוצה בעיקר בבירתנו הנצחית. ירושלמים שאני מכיר אפילו מתעקשים שמילה כמו "שבועות" נהגית עם טעם על ה-"שָׁ", כלומר משהו שבעברית "תקנית" (כלומר תנכ"ית, או קדם-בן-יהודאית בכל אופן), שיודעת רק מלעיל ומלרע, בכלל לא קיים. גם בעברית מודרנית של אזורי החיוג הגדולים מ-02 אפשר למצוא מילים לא מעטות שהטעם מרוחק בהן מסוף המילה – אוניברסיטה, למשל, או טלפונים, שנשמעת בסדר גם עם טעם על ה-"פוֹ" וגם על ה-"טֶ"*. אבל לא על ה-"לֶ"… מה קורה כאן? פונולוגיה טו דה רסקיו!

ענף הפונולוגיה עוד לא קיבל בבלוג הזה את הכבוד המגיע לו, לדעתי. העובדה שאני מתייג את הרשומה הזו תחת "פונטיקה", כי אין לנו קטגוריית "פונולוגיה", אומרת הרבה. אך בסופו של דבר מדובר בענף שדואג לעובדות האמפיריות שלו ולא מהסס לעדכן תיאוריות בעקבות מידע מפריך. אז בואו נשמע עליה קצת.

מילת המפתח בתיאוריות הפונולוגיות הינה מסומננות (Markedness בלעז). תופעה נחשבת מסומננת אם היא נדירה יותר בקטגוריה שלה, ובמקרה זה קיומה בשפה מסוימת גוררת את קיום התופעה הפחות מסומננת. דוגמה: עיצורים קוליים, למשל [d], הינם מסומננים לעומת מקביליהם הבלתי-קוליים, במקרה שלנו [t]. ההצדקה היא פונטית: עיצורים מופיעים לרוב בין תנועות, שהן אלמנט קולי, ולכן קל יותר להבחין בעיצור בלתי-קולי, והשפה תעדיף את העיצור הבלתי-קולי כאלמנט הנושא אינפורמציה. המשמעות היא פונולוגית: אם בשפה כלשהי יש [d], יש בה גם [t]. יש גם הכללות חזקות יותר, שאומרות שבשפות שבהן יש את שני העיצורים, [d] יהיה פחות נפוץ (סטטיסטית) מ-[t]. (זה בגדול, כן? יש גם טיעוני-נגד)

הגענו לטעם. התורה המטרית בפונולוגיה (ברוס הייז, 1980), שמקורה בחקר השירה ועוסקת בטעם, גורסת שהברות המילה מחולקות לזוגות. בכל זוג הברות יש הברה ימנית ושמאלית, כאשר לשם הנוחות (שלי) נקרא דווקא משמאל לימין**. טעם הוא מחלה מדבקת בין הברות ימניות ובין הברות שמאליות, כלומר אם יש לנו מילה ארוכה והטעם נופל על הברה שמאלית, גם שאר השמאליות ירגישו קצת טעם (טעם משני). למשל, תגידו בקול "גמדונים" gamadonim. נכון הרגשתם משהו בהברה השנייה? אם לא, נסו "אנציקלופדיה" (ותחשבו על ה"ציק"), או "טלוויזיה" (עם ה"ט") או "מטאפורה": בהגייה עם טעם קדם-מלעילי ("טא") תרגישו משהו על ה"רה". בהגייה עם טעם מלעילי ("פו") תרגישו משהו על ה"מ".

נשאלות שתי שאלות: האחת, איך מחלקים את ההברות לזוגות – מההתחלה או מהסוף? ב"אנציקלופדיה", למשל, יש חמש הברות. האם ההברות שאנו מטעימים שם הן ימניות או שמאליות? והשאלה השנייה, מה בכלל המשמעות? בעברית ובאנגלית הטעם עושה מה שבא לו, אז מה אני מבלבל את המוח עם ימין ושמאל? נקרא לזה "כל הברה שנייה" ונסגור עניין.

אז זהו, שחוקרינו עמלו וגילו, שיש עוד שפות חוץ מאנגלית ועברית, וברובן הטעם דווקא קבוע (כלומר נקבע פונולוגית: רק לפי מבנה המילה, ולא לכל מילה בנפרד). ניקח כמה שפות לדוגמה – הונגרית וטורקית מטעימות תמיד את ההברה הראשונה. צרפתית ופרסית מטעימות את האחרונה. בספרדית הטעם נקבע רק על סמך ההגה האחרון במילה, ומילים יוצאות מן הכלל מסומנות באופן מפורש. קיבלנו שלוש שיטות שונות לקביעת הטעם באופן פונולוגי (ויש עוד כמובן), מה שמצביע על כך שלשתי השאלות ששאלתי בפסקה הקודמת יש אותה תשובה: גם הכיוון של קביעת הזוגות, וגם ההעדפה בתוך הזוגות, היא פרמטר לשוני. זוכרים? הזה מהעקרונות והפרמטרים לחומסקי. הונגרית וטורקית מחלקות לזוגות מתחילת המילה, ומעדיפות הברה שמאלית (כלומר, הראשונה בכל מילה), צרפתית ופרסית סופרות מסוף המילה ומעדיפות הברה ימנית (כלומר, האחרונה במילה). ספרדית סופרת מהסוף, מעדיפה ימנית אבל כלל פונולוגי יכול להטעים את השמאלית במקום (בדיוק כמו עברית מקראית, אגב), והלקסיקון יכול להתערב ולדרוש טעם מיוחד. שפת ווראו (Warao) בוונצואלה סופרת מהסוף ומעדיפה שמאלית, כלומר כל המילים שם מלעיליות. מקדונית סופרת מהסוף, מתעלמת מהזוג האחרון ומטעימה דווקא את ההברה השלישית מהסוף. נדמה לי שהבנו***.

מה לכל זה ולירושלמית? ולמסומננות? עכשיו אני אציף את התיאוריה הבלתי-מבוססת שלי, שמבוססת על מעט מאוד מידע (אבל בשביל זה יש בלוגים, לא?), ואנחש שהדיאלקט הירושלמי מבקש קצת סדר במערכת הטעם. הגישה הבלתי-מסומננת (כלומר היותר טבעית) היא לקבוע את הטעם פונולוגית ולא פר מילה (ככה יש הרבה פחות לזכור), וההגיה העברית המודרנית עם כל מילות השאילה החדשות שלה מקשה מאוד על הכללה. אז הירושלמית מצאה לה הכללה, ודווקא אחת שמאוד זרה לעברית הקלאסית: טעם על ההברה הראשונה. אמנם לספור מתחילת מילה זה קצת יותר מסומנן מלספור מהסוף, אבל העדפה של ההברה השמאלית דווקא לא. אז יש לנו ניב עם טעם פונולוגי בארץ. הידד!

—–

Read Full Post »

ספיישל המוֹנדיאל של דגש קל

יהודה נוריאל כותב השבוע ב-7 לילות:

מרבית הישראלים קוראים לאליפות העולם בכדורגל 'מוֹנדיאל'. אין חיה כזו. במדינות דוברות אנגלית אומרים 'World Cup'. במדינות היספאניות – 'Mundial', כלומר 'עולמי'. מאז הטורניר במקסיקו 86 התאהב העולם וגם העם היושב בציון בהגייה הספרדית, אבל כיוון שדופקים כאן את הספרדים – או מה שסביר יותר, סתם מטפחים עילגות – אצלנו זה יהיה 'מוֹנדיאל'. […] כל כך השתרש השיבוש הזה, עד שמצא את מקומו במשכן הרשמי של העילגות הישראלית, רשת האינטרנט. מימין לשמאל, אתר רשות השידור, 'וואלה' ואפילו 'הארץ' (אולי עם סקס-אפיל צרפתי, 'מון-דייה'?) הקימו אתרי מוֹנדיאל.

נוריאל ממשיך ומתלונן על אנשים שמשבשים את שמות המדינות סלובניה וסלובקיה, או שמות של כדורגלנים שונים, וכמיטב המסורת מסיק מכך בקלילות על מצבה העגום של ישראל. אבל למה הוא כל כך כועס על המונדיאל?

• לו יהודה נוריאל היה פותח את מילון אבן-שושן, הוא היה מוצא שם את המילה המנוקדת מוֹנְדְּיָאל, ולאחר מכן את ההסבר: [צרפתית: mondial עולמי]. פתאום ההערה על מון-דייה והסקס-אפיל הצרפתי נראית קצת פחות שנונה, נכון?
• אבל מה אבן שושן מבין. פשוט בושה שמעוז העילגות הישראלית חדר למילון. בואו נבדוק ברב מילים: מוֹנְדְּיָאל [מספרדית mundial, 'עולמי']. אה. גם כאן יש חולם ולא שורוק.
• בין אם המקור הוא צרפתי או ספרדי: מה זה משנה בעצם? ההגייה הנהוגה בעברית, בלי שום ספק, היא מוֹנדיאל. אולי הספרדים אומרים אחרת, אבל אטימולוגיה של מילה לא קובעת את ייעודהּ לנצח. יכול להיות שיש כאלה שגם אומרים exhaust במקום "אגזוז" (או במפּ במקום במפר), אבל רובנו, לפחות, לא רוצים להישמע חכמולוגים רוב הזמן. ובכלל, להתקרצצות אין סוף: בהמשך הטור נוריאל מכנה את שלמה שרף 'שליימה'. 'שליימה'? אין חיה כזאת. נוריאל פשוט מתכוון לאופן שבו נהגה ביידיש השם שנכתב, גם שם, 'שלמה'.
• ממש קשה לי להתאפק: קל לנוריאל להתנשא על וואלה, רשות השידור והארץ על כך שכתובת אתר המונדיאל שלהם כוללת את המילה mondial. קל מאוד, כשכתובת אתר המונדיאל של האתר של העיתון שלו היא הרצף הקליט והקריא http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-8237,00.html.

ולבסוף: המשכן הרשמי של העילגות הישראלית? אאוץ'. אם כבר אנחנו עוסקים בהעלבות, נוריאל מציין במהלך הטור שלו ש"זו אינו רק הערה טרחנית". אל תאמינו לו. זו כן. פעם גם היתה לי טיוטת פוסט על השימוש החופשי למדי שטרחני שפה למיניהם עושים במילה "עילגות". היה לי אפילו איזה שם לכשל הזה, ששכחתי (המגיבים מוזמנים להציע), אבל השורה התחתונה היתה שמבחינתם כל מי שאינו מדבר בדיוק כמותם הוא עילג. את הטיוטה ההיא זנחתי לבסוף, אבל למען היושרה חשוב לציין: אני לא סבור שיהודה נוריאל הוא עילג. על אף הביקורת שיש לי על ההערות הלשוניות שלו, אין ספק שהוא כותב מוכשר.

(עוד במתקני-היתר: עידו קינן)

Read Full Post »