שואלת הקוראת לימור: מה זה בעצם "אח על מלא" ו-"על מלא"? איך הביטוי נוצר ואיך הוא התפשט?
שאלות טובות. תשובות חותכות לא יהיו לי, אבל ננסה להבין לפחות את היקף התופעה, בתקווה שקוראינו יוכלו לעזור. למי שלא מכירים, "אח על מלא" הוא אח על אמת, בחור זהב, כפי שאפשר לראות בראש ובראשונה בשיר של אודימן מ-2014:
קצת קשה לתאר מה זה בדיוק "אח על מלא". שאלות כמו זו של לימור נפוצות למדי וברשת ניתן למצוא הודעות מ-2012 בהן אנשים שואלים מה בעצם משמעות הביטוי ותשובות שמתקשות להסביר אבל מבהירות שמדובר במשהו טוב.
די ברור שבמקור הביטוי התייחס לאחים וחברים, אבל מאז הוא התרחב. כשירות לציבור, הרי רשימה חלקית של דברים שהם אח על מלא כפי שמצאתי במרשתת: רוני דניאל, נפתלי בנט, ממציא ה-LSD, ולראות סרטוני יוטיוב עם חבר בקיוסק. הפרסומת הזו לחטיף נקראת למשל "אח על מלא", ולא "אחשלו" או נסיון אחר של הקופירייטרים להתחבר לשפת-הנוער.
עושה רושם שהביטוי מוגבל ליחסים של קרבה מסורתית. אפשר למצוא הופעות שונות של "דוד על מלא", "אחיין על מלא" ו-"נסיך על מלא". לא מצאתי "אבא על מלא", אולי במקרה ואולי כי האב מסורתית פחות חם מהאח או האמא? באופן פחות מפתיע לא מצאתי "שוער על מלא" (בנסיון לדבר על שחקן כדורגל) וגם לא "שר על מלא" או "ראש ממשלה על מלא".
אז עד כמה הביטוי "על מלא" קיים לבדו? קצת יותר קשה לתת תשובה על סמך חיפושי רשת. מישהו אוהב את רני רהב על מלא, אבל בגדול לא נראה לי ש-"על מלא" תפס. להתרשמותי גם הביטוי השלם כבר לא נפוץ כמו לפני כמה שנים: לא מצאתי טוקבקים בסגנון "אלאור אזריה הוא אח על מלא" (מה שכן, בתגובות כאן אפשר לראות שהצל הוא אח על מלא).
מאיפה כל זה בא? קשה לדעת. הביטוי "על ריק" קיים בסלנג כבר תקופה ארוכה, אבל אם זה היה המקור, היינו מצפים להרבה הופעות של "אח על ריק" שרק אחריהן ההנגדה ל-"אח על מלא" הייתה צצה. לפחות ברשת יש מעט הופעות של "אח על ריק", ובכל אופן הרבה פחות ממה שהיינו מצפים אם שני הביטויים היו אמורים להיות מקבילים. אפשרות אחרת היא שהמקור הוא בביטוי "על אמת" שעבר שינוי קל. הבעיה כאן היא שהביטויים שונים בהגייה: ב-"על מלא" הטעם מלרעי (על הלמ"ד) וב-"על אמת" הטעם מלעילי (על האל"ף), מה שמקשה לקשר ביניהם.
ניתן אם כך את זכות הדיבור למגיבינו (מגיבים על מלא!) כדי לשמוע השערות נוספות.
הפרסומת הבאה לקוקה קולה שודרה אתמול במהלך הסופר בול. השיר הפטריוטי America the Beautiful הוקלט במספר שפות ונשא איתו מסר מלבב של אחדות, חירות, צרכנות וכן הלאה:
Coca-Cola ran a commercial with a multilingual rendition of "America the Beautiful," with languages including English, Spanish, Keres Pueblo, Tagalog, Hindi, Senegalese French, and Hebrew.
אני לא שמתי לב לעברית כשראיתי את הפרסומת, אבל השורה הלפני-אחרונה (החל משנייה 43) היא באמת בשפת הקודש: משהו כמו "ברוב טובך יכתיר אותך" (אני לא בטוח לגבי המילה הראשונה), תרגום של חלק מהשורה המקורית "And crown thy good with brotherhood".
למזלנו החברה סיפקה מבט אל מאחורי הקלעים ובו ניתן לשמוע חלקים נרחבים יותר מהשיר. הנה מעט יותר על הביצוע בעברית, של ילדה בשם נטלי:
למה קשה להבין את המילים בשמיעה ראשונה? יש כמה סיבות. ראשית, התרגום מילולי למדי. שנית, ההגייה של נטלי משקפת את העובדה שהיא (ככל הנראה) גדלה בארה"ב. לא נדיר להיתקל בילדים דוברי-עברית שגדלו בארה"ב וההגייה שלהם מושפעת מהפונולוגיה של אנגלית; רמת השליטה שלהם בעברית עשויה להיות טובה מאוד או גרועה למדי (מה שנקרא heritage speakers) אבל ההגייה מושפעת באופן בולט. נטלי אמנם הוגה את הרי"ש שלה בסדר, אבל הת"ו מחוככת למדי, הלמ"ד לועית מדי וכמה מהמילים זרות לה בבירור. כך למשל היא מבטאת את המילה "ענבר" עם בי"ת רפה ואת המילה "דגן" יותר כמו "צגן".
הנה המילים לשיר באנגלית, ואתם מוזמנים לנסות לפענח את התרגום בעצמכם (תיכף ניתן את הפתרון). בחיפושיי מצאתי גירסה יפה בעברית לבית הראשון, מאת אדם בשם יורם קולרשטיין (דרך הפוסט המושקע כאן):
יפֵהפִיָה ללא גבולות
וּזְהב דגן גלִי
הרים סגוּלים סְפוּגים בְּהוֹד
מישור עמוּס בִּפְרי
אמריקה אַת אֶרץ
שהאל בּרֵךְ בלי סוף
וּבְרית אחים נאמנה
תִשְׂרוֹר מחוף אל חוף.
אם כן, את הבית הראשון בן לי ואני ניסינו להבין בזריזות, אבל נתקענו קצת לקראת הסוף:
הו יפת שמים רחבים
O beautiful for spacious skies,
וגלי ענבר דגן
For amber waves of grain,
הדר הרים סגולים
For purple mountain majesties
מעל שדה ???
Above the fruited plain!
גם הילדה ששרה במנדרינית, למשל, מבטאת לא נכון כמה עיצורים. הילדה ששרה בערבית מבטאת את המילים בסדר, אבל לרוע המזל המשקל של השיר מתנגש חזיתית עם התרגום מרובה-ההברות לערבית. כור היתוך.
חברנו אא"א חיבר לא מזמן מילון מקוצר למונחי פוליטיקה ישראלית. יש לי כמה דברים לומר על זה, אבל עד שאכתוב על זה רשומה בטח יקדימו כבר את הבחירות הבאות.
סיפור מוזר במיוחד קרה עם קליפ לשיר של הזמר מקס פינק: שיר על בחירות הפך לתשדיר תעמולה אינטרנטי של רשימת מפלגת כלכלה, שהדביקה עליו כתוביות משלה, תמונות של בכיריה ואת הפתק שלה בקלפי. ברשימה עצמה מכחישים וטוענים שמישהו אחר עשה את זה. בכל אופן, הנקודה הלשונית המעניינת היא שבפזמון פינק שר "תבחרו בי" וחוזר על "בי" עוד כמה עשרות פעמים. בשלב הזה הפתק של כלכלה — שאותיותיה פי — מהבהב על המסך.
הצלילים בּ' ופּ' דומים מאוד (דוברי ערבית רבים משתמשים ב-בּ' משום שבשפתם אין את הצליל פּ'): שניהם מופקים באמצעות הפרדת השפתיים ונשיפת אוויר דרכם, רק ש-בּ' מרעידה את מיתרי הקול יותר (נסו ללחוש בּ' ותקבלו פּ'). פונטיקאים מסוגלים לכמת את המעבר מפּ' לבּ' כפונקציה של פרק הזמן שחולף בין נשיפת האוויר והרעדת מיתרי הקול. רוצה לומר, ההבדל בין בּ' ל-פּ' אינו מוחלט, וזה מה שגורם לאחד להישמע כמו השני לפעמים ולטריק של הסרטון המעובד להצליח. (עוד על פונטיקה כזו כאן, בניתוח שורה משיר של יהוא ירון)
סיפור נוסף שצץ אתמול נוגע ליאיר לפיד. לפיד הואשם שכמעט וקרא לאנשי ש"ס 'פרענקים', אבל הוא טען בזחיחות מה שהוא בכלל התכוון להגיד "פרגמנט". סקירה ממצה תוכלו למצוא כאן. האמת היא שאין לי משהו מיוחד לומר בעניין הזה וגם לא ניתוח פונטי מועיל. אני דווקא מאמין ללפיד בנקודה הזו, אבל לא אבזבז עליו ספקטרוגרמות.
וזהו, לכו להצביע מחר. עדיף להצביע לטובים, אבל גם אם לא, העיקר להצביע. וכשתחזרו מהקלפי, מרוצים שמילאתם את זכותכם וחובתכם הדמוקרטית, תוכלו ליהנות מרשומה משעשעת במיוחד שתופיע כאן לסיום עונת הבחירות.
פחות משבועיים נותרו לבחירות ותשדירי התעמולה מציפים את המסך כגשם בעמק חפר. אני חובב תשדירי בחירות אבל היות ואין לי טלוויזיה אני מסתמך על קישורים שאנשים שולחים לי ועל דברים שאני מוצא בעצמי ברשת. לכן, אם אתם רואים משהו מעניין לשונית באחד התשדירים, שימו בבקשה קישור בפייסבוק שלנו או שתשלחו לנו דרך 'צרו קשר' ואנחנו נשתדל להישאר עם האצבע על הדופק. אז אחרי שפירשנו את הערבית של אריה אלדד ומיכאל בן ארי, הנה לקט נוסף. על מנת שלא למלא את העמוד בסרטוני יוטיוב, אף אחד מהתשדירים לא מוטמע כאן אבל כולם נגישים בקישורים.
עוד שס: בסרטון האגרסיבי 'כוכבית גיור' מופיע בחור יהודי תמים מתחת לחופה עם כלתו הסלאבית. שס רומזים שממשלה עם 'ישראל ביתנו' תגייר שיקסעז רוסיות בהרף עין ורק שס תוכל לעצור בעדם. בחתונה עצמה מתנגן השיר 'מברוכ עליכ יא עריס מברוכ' – אני די בטוח ששמעתי אותו בחתונות יהודיות, ולא ברור לי מה שיר בערבית אמור לרמוז כאן.
באותו תשדיר יש גם טעות כפולה (0:35). הפקס פולט תעודת גיור עבור MARINA IVANOF, שמה של הכלה, אבל זה לא יכול להיות: ראשית, אין F ברוסית, רק במילים שאולות. אמנם מבטאים V סופית בתור ף', אבל למיטב ידיעתי התעתיק הוא תמיד V. שנית, שמות משפחה סלאבים עובדים בצורה שונה מזו שאנשי שס אולי רגילים אליה. בגלל שמדובר במקרה הזה בשם המשפחה של אישה, הוא להיות איבאנובה ולא איבאנוב. אלא אם שס מנסים לרמוז שב-'ישראל ביתנו' לא יודעים רוסית, אבל אני בספק אם זו היתה המטרה.
הבית היהודי: איילת שקד, אורי אורבך ונפתלי בנט מבטיחים תשדיר בחירות כנה וישיר, בלי להשתמש בכל הטריקים הישנים ובלי ללכלך על יריבים אלא רק להגיד במה הם באמת מאמינים. אבל העברית שלהם בתשדיר הזה היא ללא רבב, בצורה שנדיר מאוד למצוא בימינו: "נראֶה לכם" (ולא נראָה), הגייה תקנית של ו"ו החיבור, הגייה נכונה של אותיות בג"ד כפ"ת (או לפחות בכ"פ), וכן הלאה. אותנטי.
בל"ד: ולסיום, התשדיר הזה נפסל כי הוא "מגחיך את ההמנון". הכתוביות טובות אז אין לי מה להוסיף עליהן. לחובבי ההמנונים המגויסים ובשביל טעם של פעם, נזכיר את גירסת הטראנס של 'עלה ירוק' להמנון מ-1998.
ושוב דסק המושאים בשירת הפופ הישראלית מוצא את עצמו נדרש לסוגיות מעמיקות. והפעם, עקב מבצע "להעלות את אהוד ברק מעל אחוז החסימה" "עמוד ענן", במהלכו ביקש מי מאזרחי הדרום מגלגלצ את השיר ההולם (בלב, ואת הסיטואציה) הבא:
שר שלומי (מילים: יענקל'ה רוטבליט), ומאשר שירונט:
היא זועקת – אהבוני!
מלחמה אל נא תלמדוני את אהבתכם הראוני
תנו לגדול בשקט
והדסק שוקק. האם הפעל להראות יודע לקחת שני מושאים ישירים? הרי אם נפצל את המושא החבור ונארגן מחדש את סדר המילים הפואטי, נקבל "הראו אותי את אהבתכם". לדעתי כל דובר עברית מודרנית יחמיץ פניו למשמע זה המשפט. אם "הראו אותי" או "הראוני", הרי אני האובייקט שמראים, לא זה שמראים לו…
או אז יבוא העברי העתיק ויגיד, "נו, יא טמבל. אבל אלוהים שולח את אברהם "אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית יב 1)". ויאמר יובל "וואלה". אז פעם זה נשמע טוב. ובאופן כללי, גם לעברית המודרנית לא זרים פעלים בני כפל מושא ישיר (דיטרנזיטיביים בלעז, ואולי בעברית נציע "יוצאים לאללה"?), אחד מהם* אפילו מופיע בשורה הקודמת של השיר: לימדתי את אחי הקטן קרוא וכתוב. שאלתי אותך את השאלה הזאת בעבר. וכך וכן וכו'. בקיצור, אני סבור שלהראות אינו נמנה על זו הקטגוריה, ושיש פה שוויץ תנ"כי, או חוסר תשומת-לב של רוטבליט את שבת. לדעתי אפשר להנותם מהספק, ולא לשולחם למחנות החינוך מחדש.
דקות לפני סגירת הגיליון, עת חיפשתי את שנת כתיבתו של השיר (האלבום של שבת מ-2003) נקלעתי לאתרו הרשמי של רוטבליט, שם ניתן למצוא את מילות השיר (כאן, שני מהסוף). לואו וביהולדו, שחור על-גבי #E8DAC2 מופיע המשפט בסטנדרטיותו המודרנית, "את אהבתכם הראו לי". שמיעה חוזרת של השיר הותירה בדיוק אפס ספק: שבת מבטא נו"ן, ככתוב בשירונט. האם שגיאת העתקה מרוטבליט אליו? שינוי המילים לאחר מעשה מצד רוטבליט? באתרו לא מצאתי דרך ליצור קשר עם המשורר עצמו, אולי למי מקוראינו יש גישה נוחה יותר. אולי אפילו ספר שירים שבו הודפס השיר.
*לא, אל תנסו גם את "אהבתי אותה אהבת אמת". המושא השני כאן נקרא מושא פנימי, שמות העצם המתאימים לו מוגבלים ביותר, והוא אפשרי גם בפעלים עומדים, דוגמת ישנתי שינה עמוקה.
[כט בנובמבר שמח לכל! לא כל יום מציינים תאריך לועזי באותיות עבריות.]
העברית חולה. מה זה חולה, גוססת. תשכחו מכל מה שקראתם בבלוג הזה אי פעם, לא היו אלו אלא דברים חסרי אחריות של צעירים פוחזים שבטוחים שכל האמת בידם. התבגרנו, החכמנו, הגענו לכדי השלמה עם האמת המרה: האנגלית הולכת ומשתלטת על העברית בצעדי ענק, עד כי סביר מאוד להניח שבקרוב השפה תיזנח כליל לטובת בליל אנגלי מעורב ומזעזע.
לדור הצעיר, דעו-נא, אין שום כבוד לשפה ובורותו כה גדולה עד כי הוא מסרב להכיר בשגיאותיו הרבות. עצלנות הלשון, הפה והמחשבה חולשת על כל חלקי מוחו המתפקדים (אלו שעדיין לא נשרפו והתייבשו לאחר צפייה ממושכת בתוכניות ריאליטי) ויצירת הפאר של המפעל הציוני כולו עומדת בפני הכחדה.
מה גרם לי, אתם שואלים וודאי, לראות את האור. למה שהפעם תאמינו לי כשאני טוען שדבריי הקודמים לא היו אלא שובבות נעורים קצרת מועד. ובכן, בידיי הוכחות. לפני מספר ימים האזנתי לרדיו כשלפתע שודר הלהיט – שאני למד מידידי שפופולרי מאוד אצל בני הנוער – "שני צלמי רחוב". להלן מילות הבית האחרון:
בוא נצא לרחוב – כי הבקר טוב –
בוא נקח תמונה – עיר והמונה –
איש לדרכו – איש למעשיו –
קול יעקב – גם ידי עשו
והי-הו-הביטו נא –
זרח וצלמונע!
האזינו בעצמכם לתועבה:
נקח תמונה? האם נפרצו כל גבולות הסטנדרטיזציה? עד לאן יפלשו הביטויים באנגלית? אותו תרגום עילג ומזעזע ל-"take a picture", שאותו תקפו בעוצמה רבה ובצדק גמור פיגורות בכירות כגון נשיא האקדמיה ללשון העברית ושללכותביםאחרים, אותו שיקוץ שהלך וקנה לו אחיזה בשפתנו – הגיע גם ללהיטי הרדיו!
מיהו האחראי, אתם ודאי שואלים. הבו לנו את ראשו. אם כן, חקרתי ובדקתי כי תמלילנית השיר היא פזמונאית ומלחינה צעירה בשם נעמי שמר. יש שאומרים שעתידה לפניה, אך אני סבור שעם רמת כתיבה ירודה שכזו, עם חוסר כבוד לשפה, למסורת, לפרוייקט הציוני כולו, ההיסטוריה תשפוט אותה לשכחה גמורה.
תכינו כוס תה, כי הרשומה הזו כוללת הרבה סרטוני וידאו יפהפיים בשפות סימנים. אם אין לכם זמן, אני ממליץ לצפות בסרטון הראשון ובסרטון האחרון; השניים האלה היפנטו אותי למשך ימים שלמים לאחרונה. למעשה מדובר כאן בתרגומים לשפות סימנים של שירים ידועים. אבל כשתרגום הוא מוצלח הוא מקפל בתוכו תרבות שלמה ולא רק טקסט.
כידוע, קהילות החירשים וכבדי השמיעה מסביב לעולם משתמשות בשפות סימנים שונות, נפרדות אחת מהשנייה כפי ששפות דְבוּרות שונות אחת מהשנייה. שפה היא הרי תרבות, ותרבות שלמה צומחת יחד עם הקהילות הללו. הקהילה המבוססת והמגובשת ביותר היא אולי קהילת החירשים בארה"ב, ושם נהוג להקליט תרגומים — או אולי נכון יותר לומר עיבודים — לשירים מוכרים. ככה גם החירשים זוכים ליהנות מהיצירות וגם השומעים זוכים להיחשף לשפה אחרת ולצורת הבעה אחרת. בארץ המנהג הזה קיים בקטנה, אז מה שמחתי לראות את הסרטון הבא של בחור בשם עידן סעדה, שמסמן את "ביום שמש יפה" של עברי לידר בשפת הסימנים הישראלית (שס"י): [עדכון: הבנתי שהליקון חוסמים את הסרטון הזה בארץ. שאלתי את סעדה אם זה בסדר להפנות אנשים לגירסה אחרת של הסרטון ואני מחכה לתשובה. בינתיים ניתן להשתמש בשירותים דוגמת 'הסתר-נא את החמור שלי' כדי לגלוש בהיחבא]
איזה יופי! אז אמנם ברור שסעדה לא מסמן שס"י מלידה, אבל התוצאה מקסימה. יש מספר קטעים שבהם סעדה מרשה לעצמו להתרחק מהתרגום המילולי, והתוצאה שוטפת אפילו יותר (למשל כשהוא מסמן 'להכשיל אותי' במקום "שמה לי רגל"). מצד שני, היזהרו ממילת היחס 'ל-' שלמיטב ידיעתי לא קיימת בשס"י טבעית. הנה הסרטון השני של סעדה, גם הוא יפה עד מאוד ('עדיין ריק' של לירן דנינו):
שוב, סעדה אינו הראשון שמתרגם שירים מעברית לשס"י, אבל הוא עושה את זה היטב ואני מקווה שהגל הזה יתפוס תאוצה.
עכשיו, רבים מקוראינו ודאי זוכרים את תשדיר 'אני ואתה נשנה את העולם' של פרוייקט 'תעביר את זה הלאה'…
…ובנוסף אפשר לראות ברשת את הגירסה הכוריאוגרפית של שרה לנסמן ל-לכל איש יש שם בטקס יום השואה מלפני כמה שנים. כמו כן, להקת ח"מ ('חירשים מופיעים', אם הבנתי נכון) מופיעה באירועים שונים.
אבל הלהיט האמיתי הוא אנשים שלומדים שפת סימנים ומחליטים לתרגם שירים בצורה מקורית לחלוטין. הנה אחד הסרטונים המפורסמים (שתי מיליון צפיות!), ביצוע מרנין בשפת הסימנים האמריקאית (שס"א או ASL) ל-Party in the USA של מיילי סיירוס:
זה תופס גם אצל הזמרים עצמם: האמנית האוסטרלית סיה כללה תרגום מילולי ומסוגנן לשס"א בשירהּ Soon We'll be Found. במקרה הזה שפת הסימנים עזרה לי להבין את האנגלית, ולא ההיפך:
כשרציתי לבדוק אם הלהקה הגרמניה האהובה עליי זכתה לעיבודים בשפת הסימנים הגרמנית (DGS) התאכזבתי, אבל כן מצאתי למשל גירסה קצרה לשיר Grenade של הזמר האמריקאי ברונו מארס, שאומרים לי שזה מה שהילדים שומעים היום בדיסקוטקים. מרגישים את ההבדל בסימון מהסגנון האמריקאי, למרות שרגש לא חסר כאן. נדגום בקצרה:
לא מאוד התרשמתי מהגירסה הזו, משום שהתרגום קצת מילולי לטעמי. למשל בשורה שבה מארס אומר שהוא מוכן להשליך את עצמו מול רכבת משא אם אהובתו רק תבקש (דקה 0:58), ציפיתי שהמסמנת תשתמש במרחב על מנת להביע את הסצנה כפי שנהוג בשפה שלה. אבל אז, איזו הפתעה חיכתה לי כשחיפשתי להשוות עם גירסה בשפת הסימנים האמריקאית (ASL). הרשו לי להציג את הגירסה המדהימה של קלי גריר, ואז אספר לכם למה כל כך התפעלתי:
מה אין בעיבוד הזה! הבעות הפנים מושלמות: בשפות סימנים יש להן הן תפקיד דקדוקי (להבעת שאלה, למשל) והן תפקיד רגשי (והבעת רגשות לא חסרה בשיר הזה). הסימנים מדויקים: יש כאן לא מעט סלנג ASL וסימנים שלא כולם מכירים. השימוש בגוף מעולה: גריר מפנה את הגוף שלה לצדדים שונים כדי להביע תפקידים שונים (המספר ואהובתו), מה שאנחנו קוראים 'הסטת זהות'. התרגום חופשי למדי, וכתוצאה מכך הוא גם זורם ונראה טבעי מאוד. ובעיקר, השימוש האמנותי בתרגום מפעים. שימו לב לסימן "אני-אוהב-אותך" (זרת, אצבע ואגודל זקופות; אמה וקמיצה מקופלות. ככה) שמופיע לכל אורך השיר: כך המסמנת מביעה את החזרה הנואשת של מארס בצורה מקבילה בשפה שלה. אבל זה לא רק זה. הפזמון הוא יצירת מופת לשונית: כל הפעילות סובבת, פיזית ממש, סביב הלב. כשמארס שר שהוא יתפוס רימון עבור אהובתו [דקה 0:40], גריר מסמנת את הרימון על הלב שלה וגורמת לו להתפוצץ שם, כאילו שהלב שלה מתפוצץ. כשמארס שר בשורה הבאה על כך שהוא יניח את ידו על להב וייחתך, גריר מסמנת את הכל ליד הלב ובסוף מסמנת את החיתוך על הלב ממש. ואז, כשמארס אומר שהוא יקפוץ מול הרכבת, המסמנת עושה יותר מאשר להשתמש ביד אחת בשביל לסמל את האיש וביד השנייה בשביל לסמל את הרכבת, כפי שציפיתי. צפו בפזמון שוב: כשהרכבת פוגעת באיש, הוא עף אחורה והופך לסימן המוכר "אני-אוהב-אותך", כאילו כדי לומר שזו הסיבה; שהמספר אמנם נדרס ע"י רכבת, אבל הוא עדיין מאוהב. ואת כל זה המסמנת מביעה במחי תנועה אחת.
אולי לא יפתיע אתכם שחבריי למשרד חושבים שקרה לי משהו מרוב שאני צופה בסרטון הזה כל היום.
כאמור, יש ברשת המון גירסאות ועיבודים לשירים, בעיקר בשס"א. וזו רק ההתחלה: יש גם קומיקאים אמריקנים שיודעים שס"א (לרוב אלה בנים להורים חירשים) שעושים תרגומים מילוליים-בכוונה לשירים, אבל זה כבר למתקדמים. אולי בפעם הבאה. עד אז אפשר לקחת עוד לגימה מהתה ואולי לקרוא איזה ספר טוב על שפות סימנים.
ואת כל הסרטונים האלה אעלה בהדרגה לעמוד הפייסבוק שלנו, משם תוכלו לשתף אותם כאוות נפשכם.
אז מה שר יהוא ירון באותה שורה לא ברורה ב"קומי"? בין ההצעות האהובות עלי היו "תרווד" ו-"גוועלד". התשובה הנכונה – כפי שבן לי ואני שיערנו בשבוע שעבר, וכפי שאיששתי כשבדקתי בחוברת המילים – היא וכשטבעת. ברכות לאיילת שצדקה ראשונה וזכתה בתואר משקלטת החודש של חולם חסר דגש קל. מכאן והלאה, הסברים וניתוח.
קצת פונולוגיה
נדמה לי שבסופו של דבר המילה נשמעת בעיקר כמו davad. הצליל [v] שבבי"ת הרפויה הוא חוכך קולי (אם תגידו אותו בלי להניע את מיתרי הקול תקבלו את מקבילתו הלא-קולית [f]). הקוֹליות פשוט התפשטה אחורה וקדימה והפכה את ה-[t] ל-[d] (אותו קונץ). זה אותו תהליך שגורמת ל"מקבילית המוחות" להישמע כמו "מגבילית המוחות": [g] היא הגירסה הקולית של [k] והיא מושפעת מהקוליות של [b].
אבל יש משהו מעבר לזה. פונולוגים אוהבים לומר שמערכת הדיבור מיוחדת ("speech is special"). כשאנחנו שומעים דיבור אנחנו משתמשים בתפישה קטגורית (categorial perception), להבדיל מתפישת הצבעים שלנו, למשל, שנעה על טווח של גוונים. אם אציג צבע מסוים אפשר יהיה לומר שהוא כחול בהיר, או כחול כהה, או יותר בהיר מכהה, או בהיר-אבל-יותר-כהה-מהקודם-שגם-הוא-היה-בהיר, וכן הלאה. אין דבר כזה עם צלילים – אנחנו תופשים צליל מסוים בתור [t] או בתור [d] אבל אין "חצי-חצי".
כאמור, יש לנו עסק עם עיצורים. מה שמבדיל בין פוצצים קוליים ללא-קוליים הוא ה-VOT שלהם, voice onset time. זהו הזמן שחולף בין הגיית הפוצץ ובין הרעדת מיתרי הקול, שהיא-היא הקוליות עצמה (בוויקיפדיה מדגימים עם [t] ו-[d]). זה אומר שאם מיתרי הקול מורעדים 100 מילישניות אחרי הפוצץ הוא יהיה קולי ואם הם מורעדים 5 מילישניות אחריו הוא יהיה לא-קולי. אבל מה לגבי 50 מילישניות? 70 מילישניות? 30 מילישניות? ומה אם צועקים? או צרודים? או מצוננים? התפישה הקטגוריאלית, שבמקרה של קוליות מתבססת על ה-VOT, היא הסיבה שקשה כל כך להכריע. אבל לא סתם קשה להכריע, שימו לב להתפלגות היפה של מילים שהציעו מגיבינו בתשובה לרשומה הקודמת: גברת, גבהת, גוועלד – שלוש אפשרויות עם עיצור ראשון קולי. טבעת, תרווד, טבלת – שלוש אפשרויות עם עיצור ראשון לא-קולי. נפלת, נברת – שתי אפשרויות עם עיצור ראשון אפי (שאפשר להחשיב כקולי).
אז בכמה מילישניות מדובר?
קצת פונטיקה
שלפתי מהנפטלין את פראאט וקודדתי בעזרתה את הספקטרוגרמה של הצירוף המדובר. האמת שהיה קשה – אני לא פונטיקאי וגם ככה מדובר בקטע קשה לפיענוח, ועוד כחלק משיר. אבל זה מה יש:
שני העיצורים המדוברים מופיעים אחרי הדגשות שונות – הראשון אחרי "כש", השני אחרי תנועה מוארכת. ה-VOT של הראשון הוא 85 מ"ש ושל השני 55 מ"ש.
וכשטבעת
אם ננסה להשוות ל-[t] ב"חיוך קטן אחד שלך" נגלה ששם ה-VOT הוא בערך 60 מ"ש:
קטן
והשוואה ל-[d] בשורה "אם מדברים בקלישאות מאמינים בקלישאות" מהבית הראשון של השיר. כאן העיצור מופיע אחרי עיצור אפי ותנועה, עם VOT של כ-40 מ"ש:
מדברים
כמובן שניתן להשוות לעיצורים נוספים, אבל ה-[d] ב"מכל דבר שאני יודע" לא מופיעה אחרי תנועה, ולא היה לי כוח לבדוק את המילים "חדשות" ו-"עדיין" שמופיעות בהמשך השיר.
כך או כך, מתקבלת התמונה הבאה: ט' נוצרת עם VOT ארוך יותר (60 מ"ש) וד' עם VOT קצר יותר (40 מ"ש). דווקא במילה הבעייתית ה-VOT נוטה לכיוון ארוך יותר (55 ו-85 מ"ש) ובכל זאת נשמע לא פעם כמו [d]. זה נובע או מהטעמה שונה בשירה, או מהדיקציה של ירון, או מניתוח גרוע שלי את הספקטרוגרמות. מה שבטוח הוא שה-VOT עושה שמות בתפישה הקטגורית שלנו, שפשוט חייבת לקבוע אם משהו הוא ד' או ט'. ובאמת, אם מקשיבים שוב לשורה מהשיר ו"מנסים" לשמוע דווקא את הגירסה הקולית או דווקא את הגירסה הלא-קולית, מצליחים. התגובות, כרגיל, לרשותכם.
[לקוראים ברסס ובדוא"ל: יש כאן קטע שמע שלא בהכרח יופיע אצלכם, אז בואו לקרוא באתר. חוץ מזה התחפשנו לרגל פורים אז גם את זה כדאי לראות]
מכתבים להקוראים: היום נחוד חידה ונשאל מה יהוא ירון שר בשורה מסוימת מתוך השיר "קומי" שבאלבום הבכורה הנהדר שלו, "דברים יומיומיים כאלה". זהו הבית הרלוונטי, עם המילה החסרה:
כל הערב את הלכת על קרח דק ___ התחלת נורא להיעלב ממני אבל אחר כך זה נגמר כשאת חיבקת אותי בלילה אני אוהב אותך יותר אני אוהב אותך יותר מכל דבר שאני יודע
קוראינו החרוצים כבר רגילים שאנחנו מפנים אותם לכל מיני גוגלים וקורפוסים, אבל הפעם הם יכולים להירגע: המילים לשיר לא פורסמו ברשת, לפחות לא בינתיים, והקלטה אחת מהופעה חיה (חוצמזה 2009, ראו למטה) מופיעה בהיוטיוב אבל לא באיכות מרשימה מדי. הפעם צריך פשוט להקשיב למוזיקה.
כמה אירועים מעניינים שמתרגשים עלינו לכבוד שפת השנה בעברית שאנחנו בעיצומה.
כנס ראש הממשלה לשפה העברית ראשון לציון
ובכן, מדובר בכנס על השפה העברית, בחסות ראש הממשלה, בעיר ראשון לציון. הוא ייערך בשבוע הבא, מיום שלישי עד יום שישי, 18-21/1/11. התוכנית אקלקטית למדי: מוזיקה, לשון, ספרות וחינוך. חדי העין והמעורים בנעשה ישימו לב שאין שם הרבה בלשנים. נו טוב.
המושבים שנראים מעניינים במיוחד: פאנל לשונות היהודים בהשתתפות תע"ג, פאנל שפות סימנים והקהילה החירשת (נראה מרתק, אבל אני משוחד) ואף יום עיון למורות לעברית. מה הסיכוי שיעלו שם אותם הנושאים שעלו ביום העיון של החוג לשון העברית בחיפה בחודש שעבר?
מטמון במוזיאון הכט
מוזיאון הכט עורך תחרות עיצוב כרזות למבקריו הצפוניים הצעירים (כיתות ד'-ט'): ניב ומילה מסתתרים בתערוכה. החוקים פשוטים: על הכרזה לשלב ביטוי בעברית עם מוצג מהמוזיאון. מעניין איזה רעיונות יהיו לזאטוטים (ולהוריהם).
וגם ערבית
אמנם שנת השפה העברית, אבל לא נשכח את הערבית. "רתם" כותבת בבלוג ארץ האמורי על ערבית כחלק מחייה: שפה זרה, שפה לצרכי עבודה, שפה שכולה נאמנות ותשוקה. בתגובות נפרש הדיון למספר כיוונים נוספים.
או ליתר דיוק, לשון של זמרת אופרה ושל ראפר. ד"ר קרישנה נאיאק העלה לווימאו סרטון מניסוי שהוא ערך עוד ב-2004 עם טכניקת שיקוף חדשה יחסית, וריאציה על MRI. נאיאק ועמיתיו באוניברסיטת דרום קליפורניה (שידועה הן בזכות החוג לבלשנות והן בזכות החוג להנדסת חשמל) הקליטו זמרת אופרה וביטבוקסר והשוו בין השימוש שהשניים עושים בלשון. פרטים נוספים באתר של קבוצת המחקר שלו (צריך רמקולים, וכשהזמרת שרה צריך גם להנמיך את הווליום).
אם זה נראה לכם מוכר, אולי נזכרתם בסרטון הרנטגן הבא מהפוסט על דיבור:
סרטון סבבה והכל, אבל הוא ישן למדי. היום כבר לא שולחים קרני רנטגן לתוך גולגלות של אנשים, למרבה המזל, והטכניקה של דרום קליפורניה עושה רושם של אלטרנטיבה טובה.
לפני כל הטרראם המשטי, הסיפור הגדול (נגיד) היה האירוויזיון. בתחרות זכתה לנה מאייר-לנדרוט מהאנובר עם שיר פופ באנגלית שמנסה לרכב על הגל האיימי-ויינהאוסי, כולל מבטא מוקפד. הנה תזכורת, אבל ממש ממש לא חובה לצפות. מה שיהיה מעניין בכל העסק הוא המבטא של לנה וסנובון גרמני:
אנחנו סנובון!
בגרמניה שמחו מאוד על עצם הזכייה והכריזו: Wir sind Lena, דהיינו "אנחנו לנה!". שמחתי לראות את זה: זה אחד הסנובונים [מה זה סנובון?] המעניינים ביותר בגרמנית וצורתו "Wir sind X", כלומר "אנחנו X", כאשר X הוא לרוב תפקיד או אדם מסוים.
המבנה כשלעצמו אינו מיוחד יתר על המידה: כך אומרים "אנחנו אלופי העולם" (Wir sind Weltmeister), וללהקה הגרמנית האהובה עלי קוראים "אנחנו גיבורים" (Wir sind Helden). אבל באפריל 2005 מונה הקרדינל יוזף ראצינגר לאפיפיור והצירוף החל בהפיכתו לסנובון עת הכריז הצהובון הגרמני בילד:
"אנחנו האפיפיור", מטעים הבילד הגרמני
בשלב זה הסכר נפרץ לחלוטין. ויקיפדיה הגרמנית מתעדת שלל וריאציות על התמה, כולל הקומיקאי הבווארי מיכאל מיטרמאיר שהדגיש "אנחנו הבווארים האפיפיור" והסאטיריקן הגרמני ממוצא טורקי עוסמן אנגין שטען "אני האפיפיור". מאגר הסנובונים הגרמניים מזכיר שכשהבמאי פלוריאן הנקל פון דונרסמארק זכה באוסקר לסרט הזר על "חיים של אחרים", השפיגלהכריז: "אנחנו האוסקר!".
אז עכשיו "אנחנו לנה!". זה הסנובון, והלאה למבטא.
אנחנו מבטא!
אני מקווה שאתם יושבים: באירוויזיון שולטת המגמה של שירים חסרי-טעם באנגלית במבטא אחיד וסתמי. כן כן.
טוב, זו לא כזו תגלית גדולה. ועדיין, המבטא שסיגלה לעצמה לנה יצר מרמור קל בחוגים טרחניים מסוימים. כדי להגן על המבטא שלה ועל המבטא הגרמני באנגלית בכלל, ועם הרבה הומור עצמי בריא, לנה הגיבה כך במסיבת העיתונאים באוסלו (כן, זו אנגלית, רק עם מבטא גרמני מוגזם):
No matter what they tell you
No matter what they say
We Germans have good humour
And can good music play
If you don't like my accent
I try the best I can
And if you still don't like it
I sing the song again
תענוג. ורק אסביר את השורה הרביעית: בגרמנית, פועל משלים לפועל-עזר בא בסוף המשפט, כאילו שהיינו אומרים בעברית "אני יכול מוזיקה טובה מאוד לנגן" או "אני רוצה לטיול עם הכלב ללכת".
מי מקוראינו יוכל להיזכר איפה היתה בדיחה דומה במשפחת סימפסון?
במסגרת מלחמתהחורמההמתמשכת של הבלוג בשורות של שירים שמתעללות במיליות יחס, הפעם שוב תור השפה העברית!
שרה עפרה בקולה המהפנט (כתבה: איילה אשרוב):
תגיד לי איך לעצור את הדמעות
תגיד לי איפה יש עולם אחר לחיות
האלו? לא שכחת איזה בו בסוף שם?
דיברנו פה בעבר על כינויים חוזרים בפסוקיות, ובפרט על מתי צריך או לא צריך, אפשר או אי אפשר, להוסיף "אותו" כדי להזכיר מחדש את שם העצם המשמש מושא. גם ניהלנו עמכם, קוראינו, דיון מהנה בנושא.
אלא מאי? כאן יש מושא עקיף, כלומר מוצרך מילת-יחס, השולט על הפסוקית (המשתמעת: עולם אחר שאפשר לחיות בו). תחשבו שנייה על הדוגמאות הבאות (אני אלמד מהעבר ולא אשים כוכביות, אם כי במרמור-מה):
הילד שנתתי צעצוע
החבר שהייתי אתמול
המועמד שהיא הצביעה
השולחן שהתחבאנו
ההצעה שהסכמתי
רע, רע, רע, רע ורע. בלי לו, אצלו, בעדו, מתחתיו, ואיתה בהתאמה, זה לא מובן ולא מתקבל על הדעת (ובשניים מהמקרים אפילו יש כמה אפשרויות). לעומת:
הצעצוע שנתתי לילד
החבר שהזמנתי
השולחן שניקיתי
סבבה, אחלה ופרפקט.
איך בכל זאת הבנו את עפרה? כנראה שמילת השאלה משחקת פה תפקיד – הרי לא בסתם צירוף שמני עסקינן. אם אנחנו שואלים שאלה, או מציגים משפט שאלה בתור פסוקית (כמו בשיר), מילת השימוש לעיתים אצה-רצה בעקבות מילת השאלה. המונח המקובל הוא pied-piping. כך יהיה:
תגיד לי מי ראה אותך אתמול ("מי" הוא נושא המשפט ולכן לא צריך מילת יחס)
תגיד לי את מי ראית אתמול
תגיד לי לאיזה מקום הלכת אתמול (לעומת "תגיד לי איזה מקום הלכת אליו אתמול". תתחננו, תתחננו שאני אחזיר את הכוכביות)
תגיד לי אצל מי שתית חשיש הלילה
תגיד לי עם מי הכנת קניידלך לסדר
ואילו מילות שאלה נשארו, שהתשובה הקצרה אליהן מתחילה במילת שימוש? מתי, לאן (שבה ממש רואים את ה-ל, ויש כמובן סיבה היסטורית) ומיודעתנו איפה. אז כנראה שבתוכן מובלעת מילת השימוש, והדוברת הילידית עפרה חזה לא נדרשת לחזור עליה בפסוקית עצמה.
אפילו שיצא לי לשמוע כמה פעמים את השיר Empire State of Mind לג'יי-זי ואלישה קיז, לא שמתי לב בהתחלה לשורה הבאה בפזמון:
In New York Concrete jungle where dreams are made of
There's nothing you can't do
Now you're in New York
כמובן שיש כאן שתי בעיות. הבעיה עיקרית היא שגברת קיז מתבזבזת בשיר המטופש הזה (והוא באמת מטופש, תסתכלו על המילים שלו). הבעיה הזניחה יותר היא שמה זה צריך להיות, concrete jungle where dreams are made of?
לא מזמן דיברנו על כנסיית השכל ואיך שהם יצרו משפט שקשה לעבד, על סף הלא-תקני, והנה אלישה קיז עושה דבר דומה. ממה חלומות עשויים (באנגלית)? הם חייבים להיות עשויים ממשהו, אבל בשורה הזו זה לא קיים. סביר להניח שזו השפעה של צירופים שגורים כמו This is the stuff dreams are made of, "החומר שממנו עשויים חלומות". הבעיה היא שכשקיז שרה "היכן ש-" היא פותחת פסוקית חדשה, ובפסוקית הזו אין לנו מושג ממה החלומות עשויים. בעברית אולי אפשר לתרגם את השורה הזו כך: "ג'ונגל מבטון היכן שחלומות עשויים מ-", או אם מתעקשים, "ג'ונגל מבטון היכן שחלומות עשויים ממנו". אפשר לכפות ניתוח לפיו החלומות עשויים מג'ונגל הבטון, אבל זה לא ניתוח טבעי.
עד שהשלמתי עם זה שהשורה הזו לא תקינה והיא עובדת רק בזכות הנוכחות של קיז, מצאתי הסבר של המשתמש/ת latalianheat באתר רדיט: הפסוקית לא מסתיימת שם אלא מכילה ציטוט. Where dreams are made of "there's nothing you can't do", כלומר החלומות בנויים מהאתוס של "אין שום דבר שלא תצליח לעשות". האם ההסבר הזה מספק? אני לא יודע. תקראו לי רומנטיקן, אבל אני מעדיף לחשוב שהשורה פשוט לא נכונה וזה רק הביצוע של אלישה קיז שמאפשר אותה.
עד כאן הניתוח. ראוי לציין שלא שמתי לב לכל זה בעצמי; הייתי צריך שריאן נורת' המופלא, יוצר "קומיקס דינוזאורים" ובלשן חישובי בעברו, יזכיר את זה בחטף ויטען שהנושא מתחלף באמצע המשפט:
It's in NEW YORK CITY, "concrete jungle where dreams are made of", listen I'm not sure what that phrase means but I think it changes subjects mid-way through.
לא רק ריאן נורת' (אדם נוח לצטט) שם לב. נראה שגם שאר האינטרנט, אם לשפוט מההשלמה האוטומטית של גוגל לחיפושים נפוצים:
רשות הדיבור לכנסיית השכל ("אני מאמין", מילים ולחן רן אלמליח, בערך 40 שניות לתוך הווידאו):
וכשהיא מתלהבת אז אתם צריכים לראות איך סו-
-סים בדהרה אין מה להשוות וכש-
וכשהיא צוחקת אז הקרח כמו נמס אז א-
-ני בוחר לגעת, אז אני בוחר לתת
איך סוסים בדהרה אין מה להשוות? בחוברת שמצורפת לאלבום הכפול "אוטוביוגרפיה" השורה הזו מופיעה דווקא עם ל': איך לסוסים בדהרה אין מה להשוות. אם למישהו יש את "מילים בלחש" ויכול להגיד לנו איך השורה הזו מופיעה שם, אשמח (למי שלא בקיא בדיסקוגרפיה של הכנסייה: ב"אוטוביוגרפיה" מופיעה גרסה מעובדת ומחודשת של השיר, שבמקור הופיע ב"מילים בלחש")[שמוליק כץ בדק עבורנו וזה אותו הדבר גם ב"מילים בלחש". תודה שמוליק!]. בינתיים, נעדיף את מה שאפשר לשמוע על פני מה שכתוב בחוברת, כהרגלנו.
איך סוסים בדהרה אין מה להשוות (אליה)
אז איך אפשר להגיד דבר כזה? בשיר של אלמליח, אי אפשר להשוות בין סוסים בדהרתם ובין אהובתו כשהיא מתרגשת, אבל משהו בתחביר שבור. להשוות הוא פעל דיטראנזיטיבי, כלומר הוא מקבל שני שמות עצם משלימים: אנחנו משווים את הדבר הראשוןלדבר השני (או עם הדבר השני). ברגע שאלמליח זורק את מושא ההשוואה למשפט אחר ומעביר את הסוסים לתחילת המשפט, אנחנו מאבדים את הידיים והרגליים; אנחנו רגילים לקבל שני שמות עצם אחרי הפועל להשוות וברגע שיש לנו אפס, אנחנו מוכרחים לחזור אחורה וללקט אותם. איך המשפט הזה בכל זאת יוצא נסבל?
ההסבר הראשון שאני יכול לתת הוא שאולי היה כאן משפט יחוד: אם המשפט המקורי היה איך אין מה להשוות (אליה) סוסים בדהרה, יכול להיות שהצירוף השמני הועבר לתחילת המשפט: איך [סוסים בדהרה] – אין מה להשוות (אליה).
ההסבר השני שאני יכול לתת הוא שמדובר בחופש אמנותי וזהו. יכול להיות שזה הסבר עדיף.
מדי פעם זוכים דסק המוזיקה (המגניב) ודסק התרגום (הנמרץ) לשלב זרועות ולעסוק בשירים מתורגמים, אחד הנושאים האהובים עליהם. היום נוסיף לרשימה את השיר של להקת 'עוזי נבון ומכרים', היא לא שם. בניגוד לדוגמאות קודמות שהבאנו, זה דווקא לא תרגום מילולי ומטופש אלא תרגום אמיתי ומשועשע. גם טוב.
השיר עצמו הוא לא יותר מאשר גרסת כיסוי אנרגטית לשיר של הזומביז משנות השישים (שיר זכה לא מזמן לעדנה מחודשת בזכות העיבוד של מלקולם מקלארן בסרט 'להרוג את ביל').
אם אנחנו כבר מדברים על מוזיקה, ננצל את ההזדמנות לאחל מזל טוב ומוצאי חנוכה שמח לרבקה בורטמן, הסולנית של להקת My First Earthquake, אותה להקה ששרה על "חבר עם דוקטורט בדקדוק" ועל כמה קר בחנוכה. על הדרך נאחל גם חג מולד שמח לקוראינו הנוצרים.
[החלק השני בביקורת שלנו על לונדון פינת בן יהודה. את החלק הראשון אפשר למצוא כאן. הביקורת כנראה לא תהיה נהירה במיוחד אם לא ראיתם את הפרק, אז אנחנו ממליצים לראות את הפרק]
אהבה עברית
ירון לונדון יוצא לבארים של תל אביב. הוא רוצה "לכתוב עבורם פזמון" אבל צריך ללמוד את שפתם קודם, ומי מאשר לקבל עצה מיוני בלוך (שגם כתב את המוזיקה לסדרה). בלוך לא מבין על מה המהומה. אם לונדון אוהב את אשתו – ואוהב – אז עליו "לדבר פשוט: אוהב אותך, רוצה אותך, בואי נלך". לונדון לא מצליח להסביר לו מה חסר בשפה של ימינו ובלוך מבקש ממנו לכתוב "פשוט אך לא פשטני", בהגבהת-משלב כזו שקורה לאנשים כשהם מדברים עם ירון לונדון ("אך"?). הרגעים בהם בלוך מוודא שלונדון יודע מה זה אימייל הם הדבר המצחיק ביותר שבלוך היה מעורב בו מאז כתב שיר בשם למה את משחקת בי מה אני מונופול?.
"האם מסוגלת העברית העכשווית לדבר אהבה?"
לונדון מתחיל את מסעו בעקבות האהבה עם שיעור שימוש באתר ההיכרויות קיופיד, בו הוא לומד ש"היי מה קורה" זה קוד. כשהטרף אומרת שהיא הולכת לישון מוקדם היום ולונדון והמדריך שלו שואלים אותה "באלכסון? (:".
לפני
תשובתה "מה לעשות עד שאתה תגיע (:" גורמת ללונדון לפרוץ בקריאות שמחה משום שהוא פירש את ההודעה בתור שאלה: מה עליה לעשות עד שהוא יגיע? אבל לנו ברור שזה 'מה לעשות, (אלה החיים. זה המצב) עד שאתה תגיע.' לונדון מתרשם מהתהליך (שמסתכם בהשגת מספר טלפון), אבל לצערו "אין שום ייחוד גם לסגנון". לונדון מאוכזב מאוד, מאוכזב מ"לסמס סמיילים … וסימני קריאה". חבל, הוא לא רע בזה כשהוא מנסה לכתוב שיר: "אמר לי, 'איך?' אמרתי, 'וואלה'."
אחרי
כשלונדון מפטפט בחינניות עם רנה ורבין בשבוע הספר על הצורך ב"מלל מעודן, מלל מפתה" היא מתקשה לענות ברצף השאלות שלו, עד שהיא מתקילה בעצמה: "איך אומרים אינטואיציה בעברית?". שאר מרואייניו של לונדון ממשיכים להוכיח את ההיפך ממה שהוא טוען. זוג צעירים בקניון חולק איתו את השיחה הראשונה שלהם: "מה תעשי אם אני אנשק אותך?" -"תנסה ותגלה". "כל כך פשוט", מתפלא לונדון. "לא נרדם ממחשבות עליך", סימס לה הבחור, בלי לדעת שלונדון קיווה "שהלשון הרומנטית תתעשר ותתעדן". ולהבדיל, כשלונדון מדבר עם שני דתיים בקניון רננים, הבעל מספר שהוא שר לאשתו כל שבת את "אשת חיל". השיחה שלו עם ערסי-צעצוע פחות מרשימה: "אתה מדבר כאילו זה שיר, אתה מבין? אתה מדבר רגיל ומילים של שיר" ומצטטים לו מושיק עפיה. אז גיוון לא חסר.
יוסי גיספן מספק תובנה נאה: "כל שנה, כל רגע יש בן 16 חדש. והבן 16 החדש, יש לו שפה אחרת … אני רוצה להיות מעודכן, אני שואב את השפה של הילדים שלי". אבל הוא מסייג שחובה עליו "לא לפגוע בשפה העברית". לונדון שואל אותו למה הוא לא משתמש במילה 'כוסית' וגיספן עונה שהוא בא מרקע מזרחי ושמרני, והוא לא יכתוב "כמו ריקי גל (!) היא מזדיינת, היא לא נותנת, היא מוצצת, היא מחללת". ודוק: "את הדברים האלה אני לא יעשה לעולם". ממש כך, אני לא יעשה, כדי לא לפגוע בשפה – מה שרק מראה שאין שפה אחת נכונה שאפשר לשמור עליה. יש עוד הסברים יפים של גיספן על כתיבת שירים ומה רצוי להגיד. שווה לצפות, האיש אשף. (דרך אגב, אולפני נ.ל.ס שדואגים לכתוביות כתבו דווקא 'אעשה' ולא 'יעשה', אחד הנושאים הראשוניםבהם עסקנו כאן)
מי המציא את המילה כפרה
אחרי ביקור קצר באולפן בו עולים חדשים מספרים לו שעברית אינה שפה טובה לאהבה (למרות שהגרמניה המרואיינת עברה מ-schatzie לכפרה), לונדון הולך לשוק. סצינה בשוק זה הרי תמיד טוב אז יאללה, תצפו, זה כיף. זה מצחיק כמו שסצנה של ירון לונדון מדבר עם מישהו בשוק יכולה להיות. כמו תמיד, הבאסטיונר יותר מצחיק ממה שמצפים: "מה ביאליק? מעניין אותה נד-נד? מעניין אותה רוץ בן סוסים? הבחורה רוצה לדהור!" ושאר מרגליות. לונדון לא אומר כלום על כמה טוב לשמוע עברית שמדברים בשוק וכמה הבדיחות שמסופרות שם לא יכולות להיות חלק מאף להג אחר ולא יכולות להופיע בשפה התקנית.
בניגוד לשוק, פרופסור אדמיאל קוסמן, משורר, מתחלחל כמו טרחן טוב מהמילה כוסית ש"הופכת את כל הגוף לאיבר אחד, ומתייחסים בגסות ובאלימות לעדינות שבגוף הנשי". חבל ששני הנכבדים לא אמרו מה דעתם על המילה נקבה שמוצאה דומה מאוד (ושמחתי לגלות שיש ערך נאה בוויקיפדיה העברית על כוסית). קוסמן ממשיך עם המתקפה הסטנדרטית: וזין זה כלי נשק וזה הכל אלימות ופורנו וכן הלאה וכן הלאה. מה לעשות, קוסמן מלהג קצת: "גם נשים הן אלימוֹת כאן. בגלל השפה, זה מה שאני טוען. מתכנתים אותנו." מוזר לשמוע דבר כזה ממרצה למדעי היהדות. העברית המקראית היתה אלימה ביותר (כמו כל התנ"ך), אבל רק עכשיו נהיינו אלימים כתוצאה מעברית מודרנית? כך או כך, אני אישית מעדיף לחשוב ששפה כוחנית — אם היא אכן כזו — היא פועל יוצא של חברה כוחנית, ולא ההיפך. השפה לא יצרה כיבוש, פשיעה, חוסר סובלנות, גזענות ושחיתות. היא רק משקפת את התופעות הקיימות. אבל היי, האשימו את השפה. לונדון עצמו נופל בפח ואומר שאולי אלימות היא המצב הטבעי של גבר המערות.
סופגניה שלי
חזרה בקניון, מרואיינת רוסיה מספרת איך ברוסית אומרים "שמש שלי", "סופגניה שלי" ולונדון הולך לדבר עם סקסולוג על "אימפוטנציה של השפה העברית כאשר היא מנסה להתמודד עם מין" (אימפוטנציה, הבנתם? חח חח). ד"ר דריי משתף פעולה עם תזת החברה המיליטריסטית (פצצה, תקעתי, הטיל שלי). בחיי המין הישראלים, אליבא דדריי, אתה מקבל סקס בעברית ולא מנסה לתת; לכן הוא מסביר למטופלים שלו שסקס זה לא מילואים. דריי ולונדון, צרפתי ופרנקופיל, מתלוננים: יש דברים רומנטים שאפשר להגיד בצרפתית, אבל בארץ אי אפשר. פשוט אי אפשר. דברים כמו: "מלאך שלי, אוצר שלי, יקרה שלי". אני יודע ששירים זה משהו אחר, אבל באמת אי אפשר?
לקראת סוף הפרק לונדון מדבר עם הסופרת מיכל זמיר. לונדון מובך מציטוט בוטה-משהו מאחד מספריה אבל היא לא מתרגשת לכתוב מה שנוח לה. היא לא מסכימה עם דבריו של לונדון לפיהם "עברית לא יודעת לדבר אהבה, או לא יודעת לדבר ארוס". לונדון טוען שלהשתמש רק בזין וכוס משעמם ספרותית, וזמיר עונה שיש סט מוגבל גם פיזיולוגית. היא ממליצה לו לא לכתוב שיר של תשוקה נעורית אלא להשתמש במצבו האמיתי. עושה רושם שזו עצה טובה.
לונדון חוזר ליוני בלוך עם השיר שלו. העיבוד קצת יוני בלוכי מדי לטעמי, אבל שווה לראות את הפרק רק בשביל הבית שלונדון עצמו מקריא בסופו. נדמה לי שגם לונדון מבין שעברית של ימינו יודעת לדבר אהבה. ובאין אהבה, נסתפק בערגה.
אז אתמול צפיתי בתוכנית הטלוויזיה האהובה עליי אינפומאניה ולמדתי מילה חדשה. או ליתר דיוק, ביטוי חדש בסלנג אמריקאי. והביטוי הוא: No homo. זה צירוף שמקובל להגיד אחרי שאומרים משהו ממנו עשוי להשתמע כאילו אתם הומואים. ה-Urban Dictionary המעולה מגדיר זאת כך:
Phrase used after one inadvertently says something that sounds gay.
His ass is mine. No homo.
אינפומאניה (Infomania) היא תוכנית טלוויזיה על תרבות פופ ותקשורת שמופקת על ידי תחנת הטלוויזיה האמריקאית הצעירה והקצבית Current. אחת הפינות הקבועות (והמצחיקות ביותר) היא That's Gay של בחור סימפטי בשם בריאן סאפי שמפרשן עבורנו את הדרך בה מוצגת קהילת הלהט"ב בתקשורת ההמונים. בפרק האחרון הוא התייחס לצירוף הזה בשירי ראפ. מומלץ מאוד לצפות בפינה כאן – סאפי מפרק לגורמים את ההתעקשות של ראפרים קשוחים להגיד "נו הומו" על ימין ועל שמאל.
לפני פרסום הפוסט בדקתי אם לאנגאוג' לוג כבר התייחסו לצירוף הזה (או ליתר דיוק, בן לי בדק עבורי כי התעצלתי) וכמובן שהם הזכירו אותו כבר לפני חודשיים וכרגיל נותרתי נטוע מאחוריהם. No homo.
שלא תגידו שבלשנים לא מעסיקים את עצמם בסוגיות מהותיות הנוגעות לכל אחד ואחת מאיתנו! הבלשן הוותיק והמוערך דיוויד קריסטל מספר בבלוג שלו על דיון שצץ לאחרונה באחת מתוכניות הרדיו של ה-BBC לגבי שורה מהשיר Live and Let Die של פול מקארתני וכנפיים. העניין רחוק מלהיות קריטי, אבל הוא יאפשר לנו לראות כמה אמצעים איתם הבלשן יכול לנתח סוגייה פונטית, כלומר של הגייה או שמע. קודם כל נעיין בשורות הראשונות של השיר, לפי חוברת המילים של האלבום:
When you were young
And your heart was an open book,
You used to say "live and let live".
But if this ever changin' world In which we live in
Makes you give in and cry,
Say "live and let die"
העניין הוא שהשורה המודגשת היא לא הכי תקינה. זה כמו להגיד "העולם שבו אנו חיים בו" – יש כפילות מיותרת. כדי לנסות ליישב את הזוועה, השדרנים ב-BBC הציעו שאולי מקרטני בעצם שר In which we're livin ומשמיט את ה-g בסוף, כנהוג באנגלית דבורה. קריסטל טוען שלא היו דברים מעולם ושמקארתני מעולם לא היה עושה דבר כזה; במילים אחרות, השורה מושרת כפי שהיא כתובה בחוברת המילים של האלבום. הסיבה: מקרטני הוא מליברפול ובניב המקומי לא נהוג להשמיט את ה-g. קריסטל נותן כדוגמה נוספת את All My Loving של החיפושיות, שבו לטענתו ה-g בסוף נשמרת. כלומר לדעתו של קריסטל, מקרני שר In which we live in ולא In which we're livin.
באמת שקטונתי מלהתווכח עם דיוויד קריסטל, אבל יש כאן מספר בעיות:
מבחינת שמיעה נטו, אני לא בטוח איזו משתי הגרסאות אני שומע. היינו יכולים לקבל רמז ברור לגבי המשך המשפט מהמילה we או we're אבל קשה מאוד לדעת איזו משתי האפשרויות היא הנכונה בגלל הנטייה הבריטית הארורה להשמיט גם את ה-r. לנוחיותכם, הקליפ:
ב-All my Loving, לשם השוואה, אני בהחלט שומע השמטה של ה-g (או יותר נכון, לא שומע g בכלל). לאורך כל השיר, שוב ושוב ושוב. ואז שוב בפזמון אותו שר מקרטני לבד. הנה השיר:
אז מה עושים? קריסטל שומע דבר אחד, אני שומע דבר אחר, ויש לו ניתוח דיאלקטי לצידו. פניתי לתוכנת הניתוח הפונטי החביבה והחינמית Praat. פירוש המילה "פראאט" בהולנדית הוא דיבור, והתוכנה מסוגלת להציג את גלי הקול המרכיבים קובץ שמע וגם לזהות מרכיבים פונטיים כגון עוצמה, טון וכיוצא באלה. ראשית ניסיתי לבדוק ב-All my Loving אם אותה g חמקמקה אכן מופיעה שם. את החלוקה לאותיות או הברות עשיתי אני, ומה שמעניין אותנו כאן זה הפס התכלת שפראאט מזהה בעצמה. זהו ה-pitch, גובה הקול (מוצג כתדירות בהרצים). ככל שהפס התכלת גבוה יותר, כך הצליל גבוה יותר (כלומר יותר "צפצפני"). ככל שהפס התכלת נמוך יותר, כך הצליל נמוך יותר (כלומר יותר "עמוק", עם יותר בס).
I'll pretend that I'm kissin / The lips I am missin
אפשר לראות בסוף השורה שאין צליל נוסף, נמוך יותר, אחרי ה-n. לכאורה ה-g היתה אמורה להיות שם, ולא כך היא. צריך לסייג ולומר שהניתוח של פראאט הוא לא מושלם, ובנוסף ניתן לומר שה-g היא כל כך מובלעת ועמוקה שהיא בכלל לא מופיעה על הסקאלה הזו. גם אם זה המצב, זה בעצם אומר שהיא מושמטת…
זו לא הוכחה חד-משמעית, אבל אני מרגיש יותר טוב עם החשד שלי לגבי השמטת ה-g בשירים של מקרטני. אם נעבור לשיר שהתחיל את הכל המהומה, אנחנו רוצים לבדוק שני דברים: מצד אחד האם הוא שר live in או livin/living, ומצד שני האם הוא שר we're או we. שוב נתמקד בפס התכלת:
In this ever-changin' world in which
נראה לי שאפשר לשלול די בוודאות את קיומה של g כאן, אבל זה עדיין לא פותר לנו את בעיית המשפט. יכול להיות שהוא שר In which we live in ויכול להיות זה היה In which we're livin. לכן נבדוק את המילה השלישית בשורה, אבל הפעם נפזר נקודות אדומות:
In which we're livin
הנקודות האדומות גורמות לי לחלק את התנועות דווקא בצורה הזו ולהסיק שיש כאן שתי תנועות, מה שמעיד על קיום המילה we're. הנקודות הללו מייצגות את הפורמנטים של הקול, מושג מסובך שאנסה להבהיר בפסקה קצרה וערמומית.
אפשר לחשוב על פורמנט כעל התדר של תהודה בחלל הפה שלנו. כל תנועה (כמו a, e, i) יוצרת תהודה כלשהי בתוך חלל הפה ולרוב ניתן לזהות 4 פורמנטים נבדלים של תנועה בדיבור. אל תשאלו אותי בדיוק איך זה עובד, אבל כמו שהאור מורכב מספקטרום של תדרים שונים (שהם למעשה הצבעים), כך צליל מורכב מספקטרום של תדרים. התדרים הבולטים ביותר, בואו נאמר, הם הפורמנטים, והיופי הוא שאפשר להבדיל בין תנועות לפי הפורמנטים שלהן. אם נחזור לחשוב על חלל הפה: אפשר להבדיל בין התנועות לפי מה שקורה לאוויר בתוך חלל הפה כשאנחנו מזיזים אותו. פרטים נוספים יש בוויקיפדיה.
מה עושים עם כל הסמטוחה הזו? הפורמנטים מסודרים בקווים אופקיים לפי התדר שלהם. הפורמנט הראשון הוא הקו התחתון, השני מעליו, וכן הלאה. בהיסטוגרמה שלנו צריך להתעלם מהרעש ולהבחין בשני רצפי הנקודות העבים ביותר, אחד קצת יותר גבוה מהפס התכלת ואחד ממש עליו. במעבר שסימנתי בין התנועה [e] ובין התנועה [i] הפורמנט העליון עולה מעט. זהו בדיוק ההבדל בין שתי התנועות! זאת ועוד: בתנועה [e] הפורמנט שנמצא מתחת לשניים שהזכרנו מתחיל לנטות כלפי מטה. זהו מאפיין של ה-r הבריטית, שהיא כמעט תנועה.
בסופו של דבר, קצת מגוחך להגיד על סמך הניתוח הזה שיש שם דיפתונג של ממש, כלומר שתי תנועות צמודות זו לזו, אבל זה כן נראה לי יותר כמו we're מאשר כמו we ארוך. שני הניתוחים האחרונים מובילים אותי להסיק שמקרטני ניסה לשיר במקור in which we're livin.
החיפושית עצמו לא זוכר איך השורה אמורה להיות, אבל לדעתו הגירסה הראשונה "חמודה יותר". דיוויד קריסטל, מומחה לאנגלית, מתבסס על הכרתו את הניבים השונים של השפה, אבל אני חולק עליו בהסתמך על מה שהצלחתי לפענח באמצעים טכנולוגיים. מצד אחד קיימת התרומה של הדיאלקטולוגיה, מצד שני האמצעים הפונטיים ה"טכניים" יותר, ושתי השיטות תורמות לניתוח, בין היתר בגלל שאף אחת מהן לא מביאה הוכחות חותכות במקרה הזה. עד כאן ממצאיי. אם יש פונטיקאים בקהל, השמיעו קול! (חה חה)
[תודה וסליחה מדר' פיצפטריק שלימד אותי להשתמש בפראאט אבל בטח קיווה שאשתמש בה למחקר רציני יותר. הוא גם ניסה ללמד אותי על פורמנטים אבל לא ממש הלך לו. בלי קשר, יש היום גם מרתון ביטלס עם יואב קוטנר ברדיו ת"א במשך כמעט כל היום]
דולי מצטטת שגיאה של נואל גלאגר מהלהקה אואזיס, שהכריז אתמול על פרישתו ממנה במסגרת יחסי האהבה-שנאה שלו ושל אחיו ליאם (ההדגשה שלי):
It's with some sadness and great relief to tell you that I quit Oasis tonight. People will write and say what they like, but I simply could not go on working with Liam a day longer.
התחלת המשפט הזה היא לא ממש דקדוקית: It's with some sadness to tell you that I quit? חסר שם משהו, נגיד It's with some sadness that I have to tell you that I quit. לא נראה לי שיש נטייה של דוברי אנגלית להשמיט פעלים במצבים כאלה, שלא לדבר על פסוקיות זיקה שלמות (ואין לי זמן לבדוק את זה היום), מה שגורם לי לחשוב שברגע מסוים לגלאגר פשוט נמאס והוא שירבט את ההודעה הזו. אימפולסיביות כזו לא צריכה להפתיע, ומאוחר יותר הוא באמת פירסם הצהרה מפורטת יותר. עד כאן פרשנות לינגוויסטו-פוליטית פנים-אואזיסית בגרוש.
ולמי שרוצה גירסה בורגנית יותר של השיר, תמיד יש את 
דגש קל 