בתור בלוג עם מודעות חברתית ופוליטית מפותחת, גם דּגש קל מקדיש פוסט לפרסומת שזעזעה את המדינה. הכוונה כמובן לפרסומת למקדונלד'ס בכיכובו של חיים רביבו (עם הופעת אורח קטנה של אייל ברקוביץ'):
במברק ששיגר לדסק המדיה כותב לנו שי:
במהלך הפרסומת מתרברב רביבו באוטו המרהיב שלו באומרו "זה אוטו מאה אלף דולר!" (בכתוביות של הפרסומת תרגמו ל"זה אוטו של מאה אלף דולר"). זה נראה לי מעניין מבחינה תחבירית, אבל קשה לי להסביר למה.
אנסה לתת הסבר קצר ולא-רשמי. הסיבה ש"זה אוטו מאה אלף דולר" נשמע מוזר היא שזה באמת לא משפט או צירוף תקני. בתבנית הזו היינו מצפים למצוא שם תואר (זה אוטו ירוק) או צירוף תוארי מורכב יותר (זה אוטו ירוק מבחוץ ואדום מבפנים ויש לו גרעינים של אבטיח). זה אוטו מאה אלף דולר לא מתאים לתבנית משום שמאה אלף דולר הוא צירוף שמני ולא צירוף תארי – זה כמו להגיד זה אוטו חולצה או זה אוטו אמנסיפציה.
מעבר לזה, ברגע שעברנו לעברית תת-תקנית שבה אפשר להגיד דבר כזה, אפשר לתהות אם מדובר בתיאור לגיטימי (זה אוטו פגז בו פגז משמש כתיאור למרות שהמילה היא בעצם שם עצם) או שמדובר עדיין בצירוף שמני עם איזו צורת השוואה שהושמטה (זה אוטו שהוא כמו מאה אלף דולר). ההפרדה הזו כמובן לא מושלמת בעליל, אבל אין לי ספרות מתאימה בהישג יד בשביל לבדוק את היווצרות התארים בעברית מודרנית.
בכתוביות, כמו ששי מציין בצדק, הוכנסה המילה של (אולי בנסיון להפוך את המשפט לתקני יותר?). הוא טוען שהעמימות נשמרת גם ככה, אבל כשקוראים את המשפט עכשיו (זה אוטו של מאה אלף דולר) אני נוטה לפרש אותו כאילו המכונית עלתה מאה אלף דולר. מנגד, אם מבינים את זה כתיאור, הכוונה היא פשוט לאוטו מאוד יקר (ולא שזה מאוד משנה לצורך הדיון, אבל באינטרנט מצאתי שהמכונית הזו עולה בערך 50 אלף דולר ולא 100. אולי זה כפול כשלוקחים בחשבון את המחיר של הדלק).
ולכן אפשר להפנות את השאלה לקהל בבית ולשאול את גדודי המגיבים שלנו אם הם רואים הבדל במשמעות בין זה אוטו מאה אלף דולר ובין זה אוטו של מאה אלף דולר.
(וכאן יש הסבר נוסף)
דגש קל 
הפנייה עצמית נטולת בושה: כתבתי פעם משהו דומה וקראתי לו "סינדרום אלון מזרחי" כלומר ריקון של צירוף מילים (שאינו אידיום פורמלי) מהמשמעות המילולית והפיכה לביטוי קבוע. במובן הזה הצירוף' מאה אלף דולר' פירושו 'יקר לאללה' היינו "זה אוטו יקר לאללה" וזה כבר משפט תקני: http://www.sciencefriction.net/blog/2008/02/17/78/
אני מוכרח לציין שאני לא ממש רואה הבדל במשמעות בין אם מוסיפים את ה"של" ובין אם לאו, אבל כמובן שהסיבה המרכזית שאני טורח להגיב זה בשביל להגיד כמה המשחק בפרסומת הזאת מביך.
אפשר גם לקרוא את זה כביטוי סמיכות. כמו "אוטו גלידה" או "אוטו מכבי אש" אפשר גם "אוטו מאה-אלף-דולר".
יש כמה סוגי קשרים בין שמות העצם בצירוף סמיכות כמו ייעוד (ספר לימוד), מרכיב (עוגת שוקולד), שמות פעולה (הרתחת מים) והשניים האחרונים קשורים לעניין – שייכות (אשת איש, מכונית השר) או פשוט מושג חדש (קופת חולים, תפוח אדמה).
"אוטו מאה אלף דולר" יכול להפוך למושג חדש כמו "חיוך מיליון דולר".
בכל אופן, להוסיף את מילת הקישור "של" לא תורם מהסיבה הפשוטה שאין קשר של שייכות.
*אגב, המילה "של" נוצרה בימי לשון חכמים מהצורה "אשר ל" שהתקצרה ונפרדה משם העצם השני.
קופת חולים הוא צירוף יעוד, לפחות במקור (קופה שמיועדת לחולים).
ולגבי הפרסומת, אפשר לראות גם את "אוטו מאה אלף דולר" כייעוד: כל יעודו של האוטו הוא להיות שווה ערך למאה-אלף-דולר.
ולגבי השל: אני חושד שהיה עוד שלב בדרך: אשר -> ש
אני חושבת שזה הצירוף של יואב ושי ביחד.
אפשר לראות את "אוטו מאה אלף דולר" בתור צירוף סמיכות.
בצירוף סמיכות תפקיד נוסף שיכול להיות ללוואי הוא מסווג, לאיזה מותג או קבוצה הגרעין שייך. כמו עץ אלון, אוטו טויוטה – אוטו מאה אלף דולר. נראה לי שזה נכנס לקטגוריה הזו (וגם עוגת השוקולד שנזכרה לעיל). ובכל מקרה צירופי שם מהקטגוריה הזו מוגבלים אך ורק לסמיכות חבורה, לא פרודה. לכן אין כאן באמת מקום לשימוש ב"של".
ובקשר להערה על "של" – היא החלה להיות בשימוש נפוץ הרבה יותר בלשון חכמים, אך ניצנים אפשר לראות כבר בתנ"ך, בשירה או בספרים המאוחרים: ,הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶלִּשְלֹמֹה…" (שיר השירים ג,ז)
לא הבנתי בכלל למה יש כתוביות, אולי עורכי הפרסומת מסכימים שהשפה המדוברת בסרטון איננה העברית שרבים מכירים.
אולי בגלל ההקשר הספורטיבי, זה מזכיר לי את הביטוי "כל אבטיח מלמיליאן".
[…] מדוברת שלרוב לא משתקפת לגמרי בכתוביות, נושא שכבר עלה כאן לא […]
[…] נ.ל.ס שדואגים לכתוביות כתבו דווקא 'אעשה' ולא 'יעשה', אחד הנושאים הראשונים בהם עסקנו […]
[…] הקלפים. שם תואר קלאסי לא אמור בכלל להופיע ליד של שכזה! (דיברנו פעם על סוגים של של. בערך) […]
אני לא מסכים עם קודמיי לגבי כל הרעיון של סמיכות. זה אמנם מאד מתבקש (בגלל התחביר), אבל אני חושב שהאינטואיציה הראשונית של כותב הפוסט היא נכונה ומשקפת את המצב לאשורו: 'מאה אלף דולר' הוא צירוף שם עצם המתפקד כאן כמו שם תואר (שזה כמובן לא נהוג ולכן נשמע עילג), בדיוק כמו "אוטו פצצה". מעין תהליך הפוך להעצמה של שם תואר.
מה שמאפשר לנו לפרש זאת כסמיכות היא העובדה של"אוטו" אין צורת סמיכות שונה. אבל אם נקביל את הביטוי לעוגה למשל, נראה שאם אנחנו רוצים לשמור על המשמעות המקורית, נקבל "עוגה מאה אלף דולר", ולא "עוגת מאה אלף דולר". גם "עוגה פצצה" ולא "עוגת פצצה" (כך לפחות לדעתי, מי שיתעקש אחרת לא אוכל לשכנעו, אבל אני חושב שיסכימו שזה מאולץ).
ההוספה של המלה "של" היא פשוט להדגיש את העובדה שאכן מדובר בסכמיכות, וכך זה יותר מתקבל על הדעת מבחינה תחבירית, אבל אני חושב שכולנו מסכימים שזה נשמע פחות טוב או אחרת. לא בגלל חוסר שייכות סמנטית – פשוט מכיוון שזה לא באמת סמיכות כפי שהתחביר התקני מבקש מאיתנו להבין זאת.
גם אני לא קונה את רעיון הסמיכות כאן. נראה לי שזו השמטה מכוונת כדי להתאים למישלב דיבור מסויים – המשפט במלואו יאמר משהו כמו: זה אוטו ששווה מאה אלף דולר. כלומר: זה אוטו יקר יקר!
והוספת ה"של" בכיתובית היא נסיון לתקן את המשפט הבלתי-תקני, אבל התוצאה יותר גרועה מהמקור כי היא חסרת משמעות – מה זאת אומרת "אוטו של מאה אלף דולר"? מה, למאה אלף דולר יש אוטו? יש להם גם בית וכלב וטלפון נייד?