Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for מרץ, 2012

חזרנו מטיול קסום בפטגוניה, שכלל כמובן את פארק-הדגל של צ'ילה, טורס דל פאינה. בכתיב המקומי, Torres del Paine. זהו אותו מקום בו התחוללה כחודש לפני צאתנו שריפה, שבהצתתה האשימו מטייל ישראלי (למיטב ידיעתי העניין טרם נפתר).
גם בשלב הכנת הטיול, גם סביב השריפה, גם במהלך הטיול עצמו, הבחנתי בתופעה לשונית חריגה: האטרקציה המרכזית  בפארק (שלא קרובה לאתר השריפה, אגב) נקראת לרוב בפי הישראלים "הטורוּסים". כך ממש, בשורוק. נדיר למצוא טעות  מקבילה בכתיבת שם המקום בספרדית (ושם, e זה בדיוק צליל הצירה/סגול העברי ואין מקום לטעות כמו באנגלית) ועדיין השורוק המוזר נשמר.
נבהירה, אם כן. בספרדית, torre הוא מגדל (מזכיר tower, ולא בכדי). Torres הם מגדלים. אין פשוט מכך. התבוננו-נא בתמונה, האין אלה מגדלים לתפארת?
ברוב המקרים, אגב, לא תשמעו ישראלים טועים בשם הפארק עצמו. כלומר, יאמרו "הייתי בטורֶס דל פאינה וראיתי את  הטורוּסים בזריחה". כאילו אין קשר בין הפארק לאתר המגדלים. אם כי גם בשם הפארק טועים פה ושם: די בגיגול הצירוף Torus del Paine (נדיר, כאמור) כדי להבין מאיזו מדינה ים-תיכונית מגיעות כמעט כל התוצאות. אין דין הטורוסים כדין המונדיאל.
אם ניקח את עניין המונדיאל כנקודת-מידע שנייה, נשים לב שכאן כיוון השינוי הפוך! שם הפכה תנועת u ל-o (בהנחה הסבירה שכן מדובר בשיבוש של ספרדית ולא באימוץ הצורה הצרפתית). כאן הופכת תנועת e ל-u. במונדיאל התנועה מונמכת, כאן היא מוגבהת ומואחרת (בסיס הלשון עובר לאחורי הפה). לכן לא נפנה להסברים אוניברסליים מסגנון "תנועה X קלה יותר לדוברי עברית מתנועה Y". אם בכל-זאת אחפש מכנה משותף, אציע את העיצור הקודם לתנועה כמעודד-שינוי אפשרי. העיצור m שקודם לתנועת-המריבה ב-"מונדיאל" הוא עיצור שפתי. הפה מתעגל בהגייתו, כמו בהגיית התנועה u. זוכרים את אותיות בומ"פ משיעורי לשון? זו הסיבה שאנו מסתדרים יותר עם u אחרי m. כאן העיצור הרלוונטי הוא ר, שבהגייתו העברית יושב כמעט בגרון. e היא תנועה קדמית, כאמור, לכן אולי נוח לקחת תנועה אחורית יותר.
זה עדיין לא תירוץ, כן? מדובר בעיוות ממש מרגיז.
בשולי החדשות, יש לנו את התופעה המרנינה של ריבוי-יתר. "טורס" זה כבר ברבים, לכן "טור(ו)סים" זה ריבוי של ריבוי. לא ארחיב על התופעה את הדיבור, אך אסבר את האוזן בדוגמאות נוספות מתחומי השאילה (מאנגלית): צ׳יפסים וברקסים, ומעל כולם הריבוי המשולש (!!!) של החסילונים: שרימפסים. באנגלית, הריבוי של shrimp הוא shrimp. המילה shrimps אינה קיימת (כמו שאין sheeps), לכן היא כבר ריבוי-יתר, ו-"שרימפסים" היא דובדבן שני בקצפת.
(גם בפוסט הראשון שלי בדגש מחיתי על עיוות עברי של מילה לועזית, וניסיתי להתחקות אחרי הסיבות. ספרו לחבריכם.)

Read Full Post »

טור חדש לענייני שפה הגיח לאוויר העולם כחלק ממוסף התרבות והספרות של 'הארץ'. הרך הנולד עושה את צעדיו הראשונים בעולם העיתונות והאב הגאה, יורם מלצר, מקדיש את פינתו הראשונה לענייני חיתולים, כראוי.

ליתר דיוק, מלצר מדבר על חדר החתלה ותוהה מדוע זה יש לנו בעברית החתלה אבל אין לנו את הפועל להחתיל: "איש אינו "מחתיל" תינוק. לכל היותר, מחתלים תינוק. ואפילו "לחתל" אינו מספק את כל הצרכים בהתבטאות על מה שמתרחש בחדר ההחתלה. ראשית, כיוון ש"לחתל" פירושו לעטות חיתול על גופו של מישהו. אלא שבחדר ההחתלה מסירים חיתולים ומלבישים, עוטים או שמים חיתולים חדשים במקומם". ועוד ממשיך מלצר וקובע לגבי להחתיל: "מעולם לא שמעתי או קראתי שימוש בפועל כזה. משפטים כגון "החתלתי את התינוק בקניון" או "צריך להחתיל אותו לפני שהוא ישן בצהריים" פשוט אינם קיימים בעברית".

פרה פרה. ראשית, אני לא בטוח שהפועל לחתל פירושו אך ורק לעטות חיתול על מישהו (או כמו שבאמת אומרים, לשים חיתול). נראה לי סביר שהוא מכסה את כל תחום ההתעסקות עם התינוק והחיתול, לפחות במשתמע. שני, לגבי הפועל להחתיל, אמנם מלצר משוכנע בצדקת דרכו אבל ניתן למצוא מספר הופעות קטן ברשת דוברת העברית. עכשיו, הנקודה אינה שאפשר למצוא כל דבר בגוגל (אי אפשר), אלא שאולי הסיבה שמלצר לא נתקל בפועל הזה היא פשוט שהוא נדיר מאוד. כלומר, קודם כל צריך להסתובב בקרב אוכלוסיה שעוסקת רבות בחיתול והחתלה; יכול להיות שזה אכן המצב. ושנית, צריך שתנוח המוזה על הדובר/ת כך שבאמת ישתמשו בפועל הנדיר הזה.

השאלה המעניינת יותר היא מדוע הפועל הזה כל כך נדיר (ולדידו של מלצר – לא קיים בכלל). נדמה לי שיש הסבר מתבקש לעניין. התחלנו עם שם העצם חיתול וממנו נגזר הפועל לחתל, כמו עם פעלים חדשים רבים שנכנסים לעברית ישירות בבניין פיעל. עכשיו שיש לנו פועל, אנחנו מגלים שאנו זקוקים לשם פעולה. אבל שם הפעולה של לחתל צריך להיות חיתול, והמילה חיתול כבר "נתפסה" ע"י שם העצם המקורי. לכן אנחנו נאלצים לנדוד לבניין אחר, ובניין הפעיל הוא בית טבעי. כך יצרנו את החתלה, ועכשיו שהיא שם יש לנו שם פעולה חדש בבניין הפעיל. ברגע ששם הפעולה קיים אין סיבה שלא לגזור את הפועל המתאים; העניין היחיד הוא שיש לנו כבר פועל ותיק יחסית, הלא הוא חיתל, שמתחרה עם החתיל על הבכורה. זו הסיבה, להערכתי, שהפועל להחתיל דווקא קיים, אבל אינו נפוץ.

אבל מה אני מבין בתינוקות.

Read Full Post »

אז יש דבר כזה, האגודה הישראלית לחקר שפה וחברה, ושם מסתובבים למיטב ידיעתי מיטב סוציובלשנינו. ספינת הדגל שלה היא כתב העת עיונים בשפה וחברה, שגליון מיוחד שלו יצא לאור ממש לאחרונה. עיינתי בתוכן העניינים של "עיונים", ותשמעו – יש מה לקרוא. לצערי את כתב העת אפשר למצוא רק במיטב ספריות ארצנו, אלא אם אתם משלמים על מנוי מכספכם, ולכן טוב עשתה האגודה שפתחה את הגליונות הקודמים של כתב העת לקריאה חינם במשך החודש הקרוב. אז אני ממליץ להקדיש קצת זמן לעיון בארכיון, ובינתיים אבחר כמה תקצירים מסקרנים מהגליון האחרון, שדווקא לא נגיש לציבור.

נושא הגליון המיוחד הוא "שפות לא יהודיות המדוברות בישראל כיום", וכבר יפה לראות שמדובר ביותר מאשר "רק" ערבית ורוסית. ניתן למצוא מאמרים על מעמד הצרפתית בישראל וה"קקופוניה הפרנקופונית"; על היחס לספרדית בקרב עולים מאמריקה הלטינית; על היחס לשפה של סטודנטים יוצאי חבר העמים בישראל; על הוראה באנגלית במכללה הדתית שאנן; ומאמר מאת כרמל וייסמן על שימוש במילים לועזיות בפקצית.

חוץ מזה נסקרים גם שלושה ספרים: עברית אינטרנטית הזכור לטוב בביקורת של איילת עוז; הספר פמיניזם, משפחה וזהות בישראל: שמות משפחה של נשים מאת מיכל רום ואורלי בנימין; וספרה המסקרן של אסתר בורוכובסקי בר-אבא, העברית המדוברת – פרקים במחקרה, בתחבירה ובדרכי הבעתה, שיושב לי על המדף מזה תקופה.

הנה שני תקצירים לדוגמה, של שני המאמרים שקוסמים לי הכי הרבה מבחינת המתודולוגיה (ועוסקים במקרה בערבית, אבל מכיוונים שונים לחלוטין). מי שמוצא פנינים בגליונות ישנים יותר מוזמן לשתף בתגובות.

הנגנה בערבית המדוברת של חיפה: מחקר תחבירי-פונטי סוציו-לשוני
יהודית רוזנהויז
הנגנה היא רכיב חשוב במערכת הפונטית-הפונולוגית של כל שפה. תחום זה כמעט לא נבדק ביחס ללהגים הערביים בישראל, אף שיש בו עניין מבחינה תיאורית, אנליטית והשוואתית. המאמר דן בהיבטים של הנגנה בקרב דוברי ערבית ילידיים נוצרים, יהודים ומוסלמים מחיפה. לצורך הבדיקה שימשו טקסטים מן המאגר של גבע-קליינברגר ( 2004 ) המופיעים באתר SemArch באינטרנט. החומר הלשוני חולק ליחידות תחביר-הנגנה ונותח בעזרת התוכנה .Praat
הוצגו שתי שאלות מחקר: ( 1) מהן תכונות ההנגנה של מבנים תחביריים מסוימים בלהג הערבי בחיפה? ( 2) האם יש הבדלי הנגנה בין להגי העדות? על פי השערת בלנק ( 1964 ) ייתכן שיהיו בישראל (ובלהגים אחרים) הבדלים מינימליים תלויי-עדה שישתקפו בהנגנה ובפרוזודיה של הדיבור. המחקר הנוכחי לא גילה הבדלים בין-עדתיים אלא הבדלים תחביריים-פרוזודיים תלויי נושא, רגש ותחביר. במאמר נידונות השלכות סוציולינגויסטיות של ממצאים אלה.

תפקיד השפה בארבעת מסמכי החזון בשינוי ההקשר הסוציו- פוליטי בישראל: לקחים מחינוך דו- לשוני
מוחמד אמארה ואימן אגבאריה
המאמר בוחן את התפקיד הסוציו-פוליטי המיועד לשפה הערבית בארבעת ניירות העמדה הידועים בשם "מסמכי החזון העתידיים", שהתפרסמו מטעם מוסדות פלסטינים-ערביים במדינת ישראל. בהציעם תכנית להעברת יותר כוח, הכרה ושוויון למיעוט הפלסטיני בישראל, המסמכים גם מבקשים לסיים את ההגמוניה הלשונית של הרוב היהודי בישראל. נוסף על כך, המסמכים מקדמים באופן מפורש שינויים להעצמת הנוכחות והשימוש בשפה הערבית במרחב הציבורי, הן מבחינה אינסטרומנטלית כאמצעי לתקשורת והן מבחינה סימבולית כביטוי לזהותם הלאומית והתרבותית של הפלסטינים.
כפי שמאמר זה מגלה, המסמכים מבקשים לשנות את ההסדר ההיררכי והמרובד של האזרחות הישראלית, שמשמר את השליטה האתנית של הרוב היהודי, באמצעות קידום דו-לשוניות. ליתר דיוק, המסמכים מציעים שהמדינה תאמץ דו-לשוניות כמאפיין המגדיר את זהותה של מדינת ישראל, וכמנוף לסיום ההגמוניה האתנית היהודית ולהפיכת ישראל למדינה דו-לאומית. בשעה שמאמר זה מכיר בסיכויים הטמונים בדו- לשוניות, בהישענותנו על תובנות מן הספרות על אודות החינוך הדו-לשוני כדרך לפתרון סכסוכים, המאמר גם טוען שסיכויים אלה עשויים להיות לא ממומשים, בלי לגרום לשוויון מוחשי ולהכרה אמִתית ביחסים בין ערבים ליהודים בישראל.

Read Full Post »

ברשת דוברת-העברית מסתובב לאחרונה סטיקר של עמותת חדו"ש משנת 2010:

החלק הרלוונטי בכתביו של הרמב"ם מודגש (הלכות תלמוד תורה, פרק ג', הלכה י'):

כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל את השם ובזה את התורה וכבה מאור הדת וגרס רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה אמרו חכמים כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם ועוד צוו ואמרו אל תעשם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן ועוד צוו ואמרו אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות.

"מלסטם"? כמו שאומרים, ויקומו המלפפונים וילסטמו את הגנן. איזה פועל נהדר. ניסיתי להתחקות אחריו ולהשוות אותו לשם העצם הארכאי "ליסטים", שמובנו שודד או שודדים.

אתנחתא לקסיקוגרפית קלה לפני שנחזור לפועל ללסטם. השורש השני שאני מכיר ביוונית לענייני שוד וגזל הוא קלפטוס, כמו במילה קלפטומניה. ניסיתי לבדוק אם אחד השורשים מודרני יותר מהשני, ללא הצלחה. בינתיים נראה לי שקלפטוס פירושו לגנוב וליסטיס פירושו לשדוד. אתם מוזמנים לתקן אותי בתגובות, ובינתיים נחזור לעברית המלסטמת.

המקום הראשון שבדקתי הוא אתר "השפה העברית" – על פי רוב אתר מהימן ביותר – ושם מסביר לנו רוני הפנר כי "המילה [ליסטים] נוצרה כתוצאה מטעות כתיב – המילה היוונית ליסטיס נקראה "ליסטים" (מ' סופית במקום ס') והובנה בטעות כצורת רבים." כלומר בגלל אי-הבנה אורתוגרפית האות האחרונה סמ"ך במילה ליסטיס (שאכן נשמעת יוונית למדי) פורשה כמ"ם סופית. הפנר מוכיח שהמילה שימשה בלשון חז"ל הן ביחיד והן ברבים:

"ליסטים מזויין בתוך ביתו ואנו נכנסים לבקרו?" (תמורה ט"ו ב') – יחיד.
"שדה שקצרוה גויים, קצרוה לסטים, קירסמוה נמלים" (משנה, פיאה ב' ז') – רבים.

אז מה עושים עם מילה כמו ליסטים, שפירשנו בטעות כצורת רבים? אפשר ליצור ממנה ממנה צורת יחיד, ליסטי, בתהליך שמכונה גזירה לאחור (back-formation). וברגע שניכסנו לעצמנו את השורש, ניתן לעשות ממנו גם פועל כמו ללסטם. מה שיפה הוא שהשורש כאן הוא ל.ס.ט.ם, בעוד השורש המקורי ביוונית הוא בכלל ליסט(יס). המ"ם הזו, שבכלל לא היתה חלק מהשורש המקורי, מצאה את דרכה לפועל בעברית כמו ליסטיס בלילה.

Read Full Post »

כמה מהפוסטים האחרונים שלנו עסקו בכל הערסים, ובנטייתם לבוא. גם הבלוג "הציווי החדש" (שעל אף שמו הבלשני אינו עוסק בשפה. חבל!) הרחיב על אודות המם והשלכותיו. בלהט החרדה מפני בואם של הערסים נדמה כי הזנחנו לחלוטין את הצד השני של המשוואה. אסתכן בלנחש שמרבית קוראי הבלוג אינם נוהגים לבלות את סופי השבוע שלהם במועדונים, אבל יתכן שחלקכם נחשף לתוכן השיווקי שאותם גופים מייצרים באמצעות פייסבוק, אך גם אם לא – אל דאגה. כמו תמיד, אני דואג להיחשף למראות הקשים במקומכם. זאת לא תמיד עבודה קלה או מהנה. אבל מישהו חייב לעשות אותה. אם כן:

» ליין 26+, ערב רגוע עם אנשים יפים ואיכותים. אולטרסאונד, קיבוץ יגור 23:30, סטודנטים, 50-30 שקל נבחרת האולטרסאונד ממשיכה בטירוף. על העמדות: די.ג'ייז בן סולומון בשחורה ואיתמר ונדב שוקרון ברחבה הישראלית. (לינק)

אז בואו לחגוג שנייה לפני שחוזרים לשגרה,
עם אנשים יפים ומוסיקה טובה ,
כי כבר מזמן כולם יודעים,
שלוולנברג מגיעים עם חיוך גדול ועם מצב רוח לעשות חיים (לינק)

מי שהיה במסיבה האחרונה (ולפי איך שזה נראה, רובכם הייתם) ראה בדיוק מה צפוי לנו בשבועות הקרובים… המון המווון אנשים יפים, אווירה מחשמלת, תפאורה ועיצוב מגניבים פצצות, יםם אבל יםםםםםם פינוקים וצוות שעושה הכל בשבילכם..
השבוע המייק-אובר שהמועדון עבר ממשיך. אם שבוע שעבר המקום נראה מיליון דולר, השבוע הוא יראה כמו
4,234,650 ש"ח. (לינק)

הקהל הכי יפה בארץ.

ועוד ועוד.

אז מי הם אותם אנשים יפים? נדמה שברור למדי שההבטחה שיהיו אנשים יפים לא מתייחסת אך ורק לאיכויות האסתטיות של הנוכחים. מובן שהשימוש בצירוף לא מוגבל אך ורק למועדונים. כדי למצוא לא מעט הופעות בטבע, רצוי לחפש בגוגל צירוף בסגנון "אנשים יפיםם" (כך בדיוק, ולאחר מכן להבהיר לגוגל באופן מפורש שכך התכוונתם לכתוב ושלא יתחכם) כדי לסנן את ההופעות שבהן המשמעות היא המשמעות המקורית. אבל בכל זאת נדמה לי שיש ערך בהתמקדות בהופעות הצירוף בטקסטים הפרסומיים הנ"ל, המתארים את האנשים היפים כמודל נחשק ואטרקטיבי.

מהם סגולותיהם של האנשים היפים? אפשר לנחש: הם מתלבשים בצורה הולמת, הם לא שותים המון אלכוהול בחנייה, הם לא מתחילים עם החברה שלך, הם לא צועקים, הם לא משתמשים בפייסבוק בעברית. הם אנשים כמונו. כאלו שבעוד כמה שנים יתחתנו עם אנשים כמוהם ויעברו ועדת קבלה ליישוב קהילתי בגליל.

במילים פשוטות: הם הניגוד המושלם לכל הערסים. מועדון שמפתה את קהל מבליו בהכרזה כי הם יפגשו בו אנשים יפים, למעשה קורץ ואומר: אנחנו הסותרן לכל הערסים. אלינו הם לא יבואו.

זה, לפחות, התוכן הממשי היחידי שאני מצליח לצקת לתוך הצירוף "אנשים יפים". ראוי אולי לציין שלתחום המועדונים יצא שם רע בשל הסלקציה, אשר למיטב הבנתי נפסלה על פי חוק אך היא עדיין פרקטיקה נהוגה במקומות רבים. לא מופרך לחבר את הנקודות ולעמוד על הקשר שבין השימוש במונח ובין אפליית הבליינים, אך כדי לשמור את הפוסט הזה קשור איכשהו לנושא הבלוג, לא ארחיב בנושא.

ההנגדה בין הערסים ובין האנשים היפים מעוגנת כמובן בעובדות בשטח:

מסיבת טראנס מקומה בטבע, עם אנשים יפים שאוהבים טראנס, ולא ערסים שחושבים שטייסטו זה גם טראנס ואפילו ירקדו לצלילי רימיקס של ריהאנה וישתו וודקה רד בול, ויחפשו מכות (לינק)

מועדון מצויין.. באמת כל האנשים שם.. פשוט אנשים יפים.. בלי ערסים בלי כלום.. זה באמת המועדון היחיד לדעתי שאף פעם לא ביקרו שם ערסים.. =\ (לינק)

לא ראיתי מלא ערסים דווקא ראיתי צפיפות של מלא מלא אנשים יפים ומלא ראסטות ומלא צבעוניות… (לינק)

אני חושב כי הטרקטורון הוא לא כלי של ערסים, ואני מכיר המון אנשים יפים וטובים שאוהבים לבלות עם הכלי הזה, ומעבר לכך – זה כלי פאן אמיתי שאפשר לעשות איתו ספורט טהור. כמו בכל העולם. (לינק)

טמונה בכך הפתעה מסויימת. לתחושתי לפחות, רוב האנשים שיתבקשו לתאר מהו ההיפך מ"ערס" יבחרו ב"חנון". הנה כי כן, מתברר כי דמות המראה לערס היא דווקא האיש היפה.

דווקא משום שהוא נפוץ מאוד, קשה לענות על השאלה מתי הופיע לראשונה הביטוי הזה במשמעות הזו. אבל בשביל האווירה, נסיים בשיר "אנשים יפים" שכתבה והלחינה נעמי שמר. הפזמונאית והמלחינה שנודעה בשיריה הלאומיים, ההיסטוריים והחשובים, על כל אותם חיילים גיבורים אשר שומרים על האומה, משרטטת בכישרון רב את קווי המתאר של ערב בוהמייני טיפוסי בשורות שהסרקזם פשוט נוטף מהן:

אצלי אל הסלון נכנסת
תהלוכת המוצלחים:
זמר צמרת
צייר צמרת
חייט צמרת
סנדלר צמרת
מה זאת אומרת רק צמרת!
אצלי נאספים
ביוטיפל פיפל,
אנשים יפים

השיר נכלל בתקליטה של "חבורת בימות" שיצא כבר ב-1972, והביצוע שמופיע להלן הוא מ-1977:

Read Full Post »