Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for יוני, 2010

הלוגו של פקפוק, עיתון הסטודנטים של המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באונ' העברית, עם ניקוד יצירתי על הקו"ף השנייה:

איך נקרא לזה? "שווא משולש"? בעצם זה שווא כפול אחת וחצי. ובמבט קרוב יותר – שווא עם מלבן בתוכו, שמייצג בוודאי את האנתרופולוג המלבני אשר עורך מחקר בקרב השבט העיגולי.

מה שבטוח – בעיריית חיפה ימצאו דרך להשתמש בזה לא נכון.

[ת' לרואי]

Read Full Post »

לבלשנים ניקולס אוונס וסטיבן לוינסון נמאס. למרות שניסיתי להסביר את תמצית הגישה החומסקיאנית לבלשנות תיאורטית, שעיקרה תיאור אותו דקדוק אוניברסלי העומד בבסיס כל השפות האנושיות, אוונס ולוינסון לא השתכנעו. "אין דבר כזה, דקדוק אוניברסלי", הם טוענים. המאמר האחרון שלהם בנושא נסקר לאחרונה במגזין המדע הפופולרי New Scientist. אנסה לתמצת כאן את הכתבה (שכתובה בצורה ברורה אבל נגישה למנויים בלבד) ולחוות דעה על הטענות של אוואנס ולווינסון. את המאמר עצמו התחלתי לקרוא אבל ייקח לי זמן לסיים, בין היתר משום שעורכי כתב-העת Behavioral and Brain Sciences עשו מעשה נבון מאוד כשפירסמו אותו: הם נתנו למבחר בלשנים, ביולוגים ופסיכולוגים להגיב על המאמר, ואז נתנו לאוונס ולוינסון לענות לתגובות. נוצר דו-שיח מרתק למדי – שכאמור, ייקח לי זמן לקרוא לעומק. אז בינתיים, סקירה שטחית.

לפני שניכנס בעובי הקורה צריך להסביר למה זה חשוב. יום אחד עוד אכתוב פוסט על מה בעצם בלשנים עושים ומה זה בעצם משנה. עד אז, הכתבה הזו מספקת הזדמנות טובה. שפה אנושית היא מעניינת, כי בסופו של דבר היא חלק עיקרי במה שהופך אותנו לאנושיים: לאף חיה אחרת אין מערכת תקשורת מורכבת באותה המידה, ומיקומנו בראשית שרשרת המזון הוא עדות ליכולת שלנו לפתח טכנולוגיות וכלים חכמים מאוד שמאפשרים לנו להכפיף למרותנו את הטבע ואת שאר החיות (חלק מהן עדיף עלינו פיזית), הכל בזכות היכולת שלנו לתקשר ברמת מורכבות גבוהה. נשאיר לרגע שאלות של אתיקה בצד; מהי אותה מערכת תקשורת ואיך היא בנויה בתוך המוח שלנו – זהו חלק גדול מהמחקר הבלשני התיאורטי, שמנסה בעצם לעשות צעד לקראת מענה על השאלה "מה הופך אותנו לאנושיים". מה אנחנו עושים עם היכולות האלה – זו כבר שאלה אחרת.

כאמור, הגישה השלטת בבלשנות תיאורטית היום היא הגנרטיבית, שכרוכה בהנחת-היסוד לפיה ישנו מבנה בסיסי משותף לכל השפות הטבעיות. תינוק אנושי מצויד במערכת מתוחכמת שנמצאת במוח שלו ושיודעת לפענח את השפה שהוא שומע מגיל אפס (ועוד לפני כן, ברחם) ולהסיק ממנה את חוקי השפה. כך מוגדרים העקרונות והפרמטרים של השפה, למשל: הפועל בא בראש המשפט, ישנם מין זכר ומין נקבה, ישנה צורת זוגי לשמות עצם, וכן הלאה. את המערכת הזו נהוג לכנות, במידה ניכרת של הפשטה, דקדוק אוניברסלי (Universal Grammar, UG). מהו בדיוק אותו UG זו שאלה כבדה למדי, ולכל בלשן תהיה תשובה שונה בעניין. עבור חלק זו תהיה סדרה של חוקים כמו "כינוי חוזר בפסוקית משועבדת אינו יכול להתייחס לשם עצם בפסוקית המשעבדת אותה אלא רק בפסוקית עצמה" ועבור חלק זו תהיה הגדרה כמו "מה שמאפשר לנו ללמוד שפה".

תקציר הכתבה

אוונס ולוינסון טוענים – עם הרבה רגש ופאתוס, יש לציין – שהבסיס לחקר השפה האנושית אינו UG אלא דווקא המגוון/הרבגוניות (diversity): לנו יש מגוון כזה בעוד לחיות אחרות אין. מכאן שהמגוון מגדיר אותנו ולא אנחנו אותו, והוא אף – הנה זה בא – מעצב את המוח שלנו. וכך, בכל פעם שעוד שפה מתה, האנושות מאבדת חתיכה מעצמה ומהעושר התרבותי שהיה ואיננו עוד, כי השפה מעצבת את התודעה.

כללים אוניברסאלים או נטיות

כיצד מדגימים שאין מבנה משותף לכל השפות? זה קל מאוד. פעם, למשל, חשבו שצירוף צלילים מסוים אינו אפשרי באף שפה. אבל לפני עשור גילו שבשפה מסוימת הצירוף הזה דווקא קיים. צרפו לזה את ההכללה לפיה לכל שפה יש שמות עצם ופעלים, ותראו שגם אותה אפשר להפריך. ומכאן – אין יסוד משותף לשפות טבעיות! (אני קצת מגחיך את הטענות, אבל זה לא קשה במיוחד. ראו בחלק השני של הרשומה הזו)

אז מה בעצם קורה, אם יש אפס מבנים דקדוקיים שכל השפות טבעיות חולקות? החוקרים טוענים שאין מאפיינים אוניברסאלים ובמקום זה שפות מאמצות פתרונות מסוימים עבור הבעיה של תקשורת יעילה. יכול להיות שיש נטיות מסוימות, למשל לכיוון סט מסוים של צלילים, אבל אין מאפיינים חובקי-עולם. לדוגמה, למה כל כך הרבה שפות משתמשות במבנה של נושא (מבצע פעולה) ונשוא (הפעולה שמבוצעת)? כי בתור ילדים, כך אנחנו רואים את העולם. למה מעט שפות משתמשות בקליקים? כי במערכת הביולוגית שלנו יותר קשה לבצע אותם.
כדי להבהיר את הנקודה, החוקרים מדברים על שבטים אוסטרליים שבהם יש אחוז גבוה של דלקות באוזן הפנימית. בשפות של השבטים האלה, הפלא ופלא, אין צלילים שקשה לשמוע אם יש לכם דלקת כזו.

חקר הקוגניציה – לאן

מה קורה בממלכת החיות? אוונס ולוינסון טוענים שאמנם יש מגוון גם במערכות התקשורת של כמה ציפורי שיר וקופנים, אבל הוא אינו דומה לזה שבשפה טבעית. או שמא, בשפות טבעיות. אחד הרעיונות שמועלים בכתבה הוא שהמוח האנושי מסוגל לפתח יכולות נוספות: נגינה בפסנתר, קריאה מימין לשמאל, דיבור ערבית וכן הלאה.

יש כמה השלכות חשובות להמשך חקר הקוגניציה. התזה של המחברים משמעה שלא בהכרח כל השפות קלות באותה המידה ללימוד (או ליתר דיוק, לרכישה ע"י תינוק), כמו שסוברים היום. מבחינת המדע, אם שפות שונות גורמות לתפישות שונות של המציאות וליכולות קוגניטיביות שונות, הרי שניתן לערוך מספר עצום של ניסויים על אנשים עם סוגי תפישה שונים – אולי 6,000 גרסאות של אותו ניסוי (אחת לכל שפה) ואולי 400 (אחת לכל משפחת שפות). כך או כך, זה מספר עצום.

מיודענו מייקל טומאסלו, אחד המתנגדים הגדולים לחומסקי, הכריז בשמחה בתגובתו למאמר כי "הדקדוק האוניברסלי מת". אני לא בטוח. הדקדוק האוניברסלי מת, יחי הדקדוק האוניברסלי!

בעיות

כאמור, שורה של חוקרים מכובדים הגיבה על המאמר הזה. קוראים שמכירים את התחום ודאי ישמחו לדעת שפסצקי, ריצי, נווינס, פולום, פינקר, ג'קנדוף והאוזר נדרשו לסוגיה. מבלי שקראתי את המאמר והתגובות לעומק, שני דברים הפריעו לי בכתבה: ראשית, לא השתכנעתי ש-UG מת. שנית, לא הבנתי מה החלופה.

UG חיה מתה

אין ספק שקשה להפריך טענות כמו "לכל השפות מבנה בסיסי משותף, אבל הוא כל כך בסיסי ולהסביר אותו דורש כל כך הרבה מונחים טכניים ונפנופי ידיים שקשה להבין את זה". ובכל זאת, ישנם כמה כללים אוניברסאלים שכאן בשביל להישאר. אם פעם חשבו שרצף צלילים מסוים בלתי אפשרי ואז הוכח שהוא אפשרי, זה לא מצביע על דבר מלבד התקדמות במחקר. השפה שנטען שאין בה חלוקה בין שמות עצם ופעלים היא השפה הצפון-אמריקאית Straits Salish, אבל קיימים ניתוחים הטוענים שדווקא ניתן לעשות את ההפרדה הזו. גם סיפור הרקורסיה בשפה של שבט הפירהא (עניין ששווה פוסט או שניים או שלושה משל עצמו) נתון במחלוקת עמוקה, הן מתודולוגית והן תיאורטית.

בכתבה מוזכרת השפה Bininj Gun-wok, אותה חקר אוונס עצמו, ושבה ישנה מערכת מורכבת מאוד של כינויי גוף שמבוססים יותר על ייחוס משפחתי וכבוד מאשר על מאפיינים בסיסיים כמו גוף ראשון/שני/שלישי. הכותבים טוענים שלילד לוקח יותר זמן לרכוש את מערכת הכינויים הזו, אבל מבחינתי זה רק מאשש את הסבירות של UG: בגלל שיש כאן השפעה של גורמים חוץ-לשוניים, נדרש מאמץ גדול יותר על מנת ללמוד את המערכת. גם שפות כמו קיוואה, שמוזכרת בכתבה בתור שפה עם מערכת מספרים "מוזרה", זכו לטיפול יפה מאוד על ידי הדקדוק הגנרטיבי ולא עושה רושם שהן סותרות דבר.
סוף כל סוף, זו העבודה של תחבירנים גנרטיביים – לראות איך שפות "משונות" מתאימות לתבנית הכללית של שפה אנושית, ולהיפך.

אבל נגיד ש-

אוקיי, נגיד שהדקדוק האוניברסלי לא קיים. מה החלופה? איך תינוק רוכש שפה אם אין לו איזושהי מערכת בסיסית? המחקר המעט שקיים בתחום נוטה להראות שמנגנונים סטטיסטיים לא יכולים ללמוד שפה שלמה לבד, ללא שום ידע מוקדם. החוקרים מזכירים נגינה בפסנתר, מה שנראה לי כמו הקבלה יפה מאוד: אפשר ללמוד לנגן הרבה סגנונות והרבה יצירות שונות, אבל ברור שלכולם מכנה משותף. תיאורטית, להגיד שאין מבנה משותף לעברית ולסינית זה כמו להגיד שאין מבנה משותף ליצירות של באך ולשירים של יקירינו My First Earthquake.

עוד בעניין רכישת שפה, המשמעות תהיה שניתן ללמוד כל שפה שהיא באותה מידה, לא משנה עד כמה המבנים שלה שרירותיים וכמה היא לא דומה לשפות הטבעיות שאנחנו מכירים. אבל אני די בטוח שקיימים מספר ניסויים שמראים שקשה מאוד, אפילו בלתי אפשרי, ללמוד שפה כזו. לא רק ה"נטיות" עליהן מדברים אוונס ולוינסון חייבות להגיע מאיפשהו, גם הכיוונים אליהם אפשר "לנטות" אבל בכל זאת לא נוטים מצריכים הסבר. אם כל תרבות יכולה ליצור שפה בלי להתאים לכללים מסוימים, אז אין מה לתאר, אלא אם אנחנו חוזרים לנסיון לתאר את ה"נטיות", ואז עלינו לשאול מאיפה הן באו ולמה דווקא אלה הנטיות הקיימות.

סיכום ביניים

דקדוק גנרטיבי ו-UG הם הלחם והחמאה שלי כבר כמה שנים. כמו כל תיאוריה מדעית, בהחלט יכול להיות שהרעיון הזה שגוי, ועוד יותר יכול להיות שאני משוחד. הבעיה היא שהכתבה הזו לא הצליחה לשכנע אותי שיש חלופה סבירה. מה שכן, המאמר עצמו נראה מעניין ואמשיך לדווח אחרי שאקרא את כולו.

בסופו של דבר, חשוב לזכור שהשאלה במחקר מדעי היא אף פעם לא מי צודק ומי טועה (מלבד מאבקי אגו מיותרים פה ושם). זה לא שאם נוכל לשאול את בורא עולם מי צודק – חומסקי או אוונס ולוינסון – והוא יענה לנו, הסיפור ייגמר בזה. ביסוס תיאורית ונסיון לערער עליהן הוא לב-לבה של החשיבה המדעית, שמטרתה המובהקת לנסות להבין את העולם לעומק. ולכן, אם המאמר הזה יציב סימני שאלה של ממש מול כמה הנחות יסוד של הבלשנות התיאורטית המודרנית, הרי זה מבורך.

Nicholas Evans and Stephen C. Levinson (2009). The myth of language universals: Language diversity and its importance for cognitive science. Behavioral and Brain Sciences 32:429–448. doi:10.1017/S0140525X0999094X

Read Full Post »

בחינת הבגרות בלשון תיערך ביום ראשון. תע"ג פתחה פורום מיוחד כדי לענות על שאלות לקראת הבחינה, אם יש תלמידים בין קוראינו.

Read Full Post »

ההודעה הבאה הגיעה אלי היום בעניין ההצהרות האחרונות של שר החינוך:

מצורפת עצומה שתוגש לשר החינוך, מר גדעון סער, בעקבות דבריו על כוונתו להתערב אצל ראשי האונבירסיטאות כדי שיפעלו נגד מרצים שתמכו בחרם בינלאומי לישראל ובעקבות תמיכתו במסמך 'אם תרצו'.
את העצומה יזמו חברים בפורום להגנת ההשכלה הציבורית.
יודגש כי העצומה אינה מביעה תמיכה בחרם על ישראל ומטרתה – להתריע מפני פגיעה בחירויות הביטוי האזרחיות בקמפוסים ומחוץ להם, ובדרך זו – פגיעה (נוספת) במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, פגיעה שדברי שר החינוך והפעולות שהכריז כי ינקוט, עלולה לגרום.
[…]
נשמח אם תפיצו הלאה, דרך רשתות של אגודות אקדמיות מקצועיות, אגודות סטודנטים, קבוצות סטודנטיאליות של פעילות חברתית, עובדים מנהליים באוניברסיטאות. הכוונה היא שחותמי העצומה יבואו מכל שדרות הקהילה האקדמית.

פרטים נוספים, כולל נוסח העצומה ואיפה חותמים, אצל הפורום להגנת ההשכלה הציבורית.

לגבי איזה יופי של דיונים יכולים לצמוח מחופש אקדמי – בפוסט הבא, כמובטח.

Read Full Post »

הבלשן ההיסטורי גיא דויטשר, שעל ספרו הנהדר "גלגולי לשון" השתפכנו כאן לא פעם, הוציא לאחרונה ספר חדש, Through the Language Glass. את ההקדמה ניתן לקרוא באתר של דויטשר, והיא מעוררת תיאבון – המחבר טוען שהוא יצליח לענות "כן" על שלוש שאלות שהתשובה עליהן היא בדרך כלל "לא":

  1. האם יש עוד מה לומר על הקשר בין שפה והתרבות שהיא חלק ממנה?
  2. האם שפה באמת מייצגת משהו מהותי לגבי התרבות ממנה היא באה, מעבר לשטויות כמו מספר המילים שיש לאסקימוסים עבור שלג?
  3. האם שפות שונות יגרמו לדובריהן לתפוש את העולם בצורה שונה?

טוב, אלה בהחלט שאלות מעניינות למדי ונגענו בהן לא אחת. עד כמה מצליח דויטשר לערער את יסודות הדקדוק האוניברסלי, שמניח קיומו של בסיס אחד לכל השפות הטבעיות? לא יודע, עוד לא קראתי את הספר. לפי ביקורת בגארדיאן, הספר מתמקד במידה רבה בהבדלים שיש בייצוג צבעים בשפות שונות; היזכרו בגווני הכחול של דוברי-האנגלית ודוברי הרוסית. למעשה, היזכרו בכל הרשומה ההיא. הביקורת מזכירה את ניסוי גווני הכחול, את ניסוי התפוחים והמפתחות ואת השבט קואוק תאיורה שמסמן זמן ממזרח למערב. על כל אלה קראתם כאן לראשונה! או לא לראשונה. אבל לפחות קראתם.

הספר ייצא בעברית בהוצאת חרגול/עם עובד בשנה הבאה (שאלתי אותם והם ענו בזריזות ובאדיבות). בבריטניה הוא יצא לפני שבועיים, ובארה"ב הוא ייצא באוגוסט. מי שמעוניין בטיפול מעמיק יותר בנסיונות לערער על הנחות יסוד חומסקיאניות מוזמן לחכות לפוסט הבא.

Read Full Post »

דפנה הסקפטית סקפטית לגבי המשפט הבא של גיל גרינגרוז בפוסט המונדיאל האחרון שלו (ההדגשה שלי):

כל מי שמשחק כדורגל להנאתו או צופה במשחק בטלביזיה יודע שבמהלך משחק בודד יש עשרות תיקולים בין שחקנים. בהרבה מהתיקולים הללו לא ממש ברור מי המתקל ומי המתוקל ועל השופט להחליט בהרף עין מי אשם ולחובת מי לשרוק. זוהי דילמה טיפוסית בקבלת החלטות, שבה אדם צריך לקבל החלטה במהירות רבה וכשהמידע שלפניו חלקי (אין הילוכים חוזרים בכדורגל). מחקרים שונים מראים על השפעות שונות שיש על שופטים בזמן משחק כדורגל. למשל, המוניטין של קבוצה משפיע כך שקבוצה הידועה ככסחנית ישרקו יותר פאולים נגדה. אם שחקנים מסוימים ביצעו עבירות בשלב מוקדם של המשחק אז סביר שישרקו יותר נגדם גם בהמשך, רעש מהקהל ואפילו צבע החולצה משפיעים (קבוצה שמשחקת בשחור ישרקו נגדה יותר).

(אם כבר מונדיאל, הנה קישור מצחיק. אין קשר לבלשנות, זה סתם כי אני אוהב אתכם)

על כל פנים, המשפט המודגש לא מצא חן בעיני דפנה. אם זה היה תלוי בה היא היתה כותבת:

המוניטין של קבוצה משפיע כך שנגד קבוצה הידועה ככסחנית ישרקו יותר פאולים

ומוסיפה מספר שאלות: על איזה כלל המשפט עובר? מה בעצם קורה פה? זו השפעה של אנגלית?
נדמה לי שאפשר לנשום לרווחה ולהניח את הוובוזלות: המשפט תקני לחלוטין משום שזה משפט יחוד שפשוט איבד את הפסיק שלו: קבוצה הידועה ככסחנית, ישרקו יותר פאולים נגדה. מכאן זו כבר שאלה של טעם אישי, עד כמה המשפט הזה נעים לאוזן או לעין. לי הוא נראה בסדר גמור.

אז למה בעצם כל העניין הזה צץ? נראה לי שיש כאן כמה גורמים:
1. כתיבה בלוגיסטית היא מטבעה נינוחה יותר מאשר כתיבה מדעית, וככזו היא דומה יותר לאיך שאנחנו מדברים. משפטי יחוד נפוצים מאוד בלשון הדיבור (ומצייתים למבנה בסיסי של [נושא קיים – מידע חדש]).
2. אפשר לראות שכשמכניסים משפט ייחוד לתוך פסוקית – אולי זה מבלבל לקרוא אותו.
3. השפעה מאנגלית לא סבירה כאן, ולו משום שמשפט יחוד באנגלית לא היה מתאים כאן בכלל: a team that is known to play dirty/rough, more fouls would be called against it/them??. לא משהו.

חוץ מזה, אין צורך להעלות יותר מדי השערות. בסוף אותה פסקה ממש, גיל משתמש באותו המבנה: "קבוצה שמשחקת בשחור ישרקו נגדה יותר".

[דפנה תלך לחגוג את פתרון התעלומה על כוס בירה/קפה במפגש "ספקנים בפאב" ביום שני הקרוב ומזמינה אתכם להצטרף. את דעתי החיובית על אירועים כאלה כבר הבעתי]

Read Full Post »

ובכן, חברים ואויבים, אתמול אכן התקיים כנס החברה הישראלית לבלשנות חישובית. עבדכם הנאמן הקריב יום של חריש עמוק והגיע לאירוע החשוב, שהיה מעניין ביותר (ולעניות דעתי גם מוצלח כמותית – בערך 150 איש במושב השיא – וכל הכבוד למארגנים), אך אותם מבחנים ארורים לא יאפשרו לי להגיש לכם סיכום נרחב בשבועות הקרובים. בינתיים:

  • התרשמות שטחית: היה עודף קל של משפרי אלגוריתמים למיניהם ומוצאי יישומים חדשים על פני הצד הבלשני / התיאורטי של התחום, ובכל זאת האחרון יוצג בכבוד (ע"י טל לינזן מת"א שהסביר איך יישומים חישוביים עוזרים למחקר תיאורטי), ובשתי הרצאות הרגשתי אפילו גישה היברידית של בלשניזם וחישוביזם: האחת של רשף שילון מת"א (תרגום מעברית-לערבית, הוזכרה כבר בתגובה לפוסט הקודם שלנו על הכנס) והשנייה של עמרי אבנד מהעברית (שימוש במושג הפרוטוטיפיות מהעולם הקוגניטיבי כדי לתייג חלקי דיבר). יישר כוח.
  • פסגת הבלוגרים בשולי הכנס הניבה רעיון לפוסט פורץ דרך שלי, של אור"צ או משותף לשנינו, ונשאיר אתכם בעלטה בינתיים.
  • הבמה פתוחה לכל מי שהיה בכנס לשתף סיכומים, הערות ותובנות; ולכל מי שלא היה – לשאול ולהגיב (ולהכות על חטא, אהמ אהמ).

Read Full Post »

Older Posts »