Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for the ‘בחירות 2013’ Category

[זהו פוסט אורח מאת איתמר שפי, שטוען שמרוב שהוא צעיר אין לו איך למלא ביו של שורה.]

כמו כל אירוע משמעותי שמתרחש במדינתנו, גם הבחירות הקרבות עוררו את ההומור הישראלי. נכון, רוב הפוסטים בפייסבוק שקשורים לבחירות היו פוליטיים-מעצבנים-גוררי חסימה, אבל פה ושם גם ראינו גם סאטירה כמו פי 1000 יותר עוצמה לישראל, ובחמישי האחרון (למה הם חיכו כל כך הרבה?) עלה גם עמוד בשם דנד"ש שעדיין לא החלטתי אם הוא סאטירה ימנית או סתם הומור חביב. יכול להיות שאני פשוט לא מספיק מתוחכם בשביל זה.

שם העמוד קורץ לשמה של רשימת חד"ש (לפי מילון הסלנג המקיף של רוביק רוזנטל, שתי המילים נרדפות), ראשי תיבות של "דעתנים נאו-קומוניסטים דמוקרטיים שוויוניים". הפוסטים שם נחמדים, אבל הדבר שבאמת נהניתי ממנו הוא השימוש בערבית ברחבי העמוד.

נתחיל ממה שמתיימר להיות התרגום של שם המפלגה, צמד המילים שמופיע בכל הפוסטים תחת המילה דנד"ש – פטירה אלג'בן, שתרגומו הוא בכלל "עוגת גבינה". אחד מהגולשים דוברי הערבית גם הגיב (בתרגום חופשי) – "עוגת גבינה? איך לך משהו טבעוני?". תמיד חשבתי שטבעונות ושמאל רדיקלי הולכים יחד, אבל אולי זה רק אני.

דנדש

ממש ליד שם המפלגה מופיע הפתק שלה – בעברית, הניקוד חטף-פתח ('כמו שהממשל הציוני חטף את הפת"ח משלטון בעזה', אם להוציא את אחד הפוסטים בעמוד מהקשרו), ובערבית – פתחה, תנועה קצרה שמקבילה לפתח בעברית (יסלח לי יובל אם אני טועה), יחד עם שדה – שהיא דגש חזק, שממש לא הייתי מקביל לחטף בעברית.

יותר קליט מתמנון ענק

יותר קליט מתמנון ענק

ואחרון, מה שנראה כמו סיסמת המפלגה בערבית, אלחמצ – לוחה. אח'ד'

על החלק הזה שברתי את הראש. הפירוש של לוחה הוא לוח, board או plate באנגלית, והמשמעויות הכי נפוצות של הפועל אח'ד' הן לקח את- או נקט (החלטה),שני פעלים שמצריכים מושא בערבית. כנ"ל לגבי כל השימושים האחרים של הפועל שמצאתי, כולל הארכאיים שבהם. הרמז הגיע דווקא מהמילה הראשונה, אלחמצ – חומוס.

מקימי העמוד השתמשו בגוגל טרנסלייט כנראה, וכשplate זה גם "צלחת" בעברית, ממשהו כמו "קח צלחת חומוס" יצא "חומוס – לוח. קח".

99% יותר שמאל לישראל

99% יותר שמאל לישראל

חג דמוקרטיה שמח.

 [היה זה פוסט אורח מאת איתמר שפי. רוצים לפרסם פוסט אורח? יופי. תכתבו משהו ותשלחו לנו.]

Read Full Post »

אנקדוטות אחרונות לפני הבחירות:

  • חברנו אא"א חיבר לא מזמן מילון מקוצר למונחי פוליטיקה ישראלית. יש לי כמה דברים לומר על זה, אבל עד שאכתוב על זה רשומה בטח יקדימו כבר את הבחירות הבאות.
  • סיפור מוזר במיוחד קרה עם קליפ לשיר של הזמר מקס פינק: שיר על בחירות הפך לתשדיר תעמולה אינטרנטי של רשימת מפלגת כלכלה, שהדביקה עליו כתוביות משלה, תמונות של בכיריה ואת הפתק שלה בקלפי. ברשימה עצמה מכחישים וטוענים שמישהו אחר עשה את זה. בכל אופן, הנקודה הלשונית המעניינת היא שבפזמון פינק שר "תבחרו בי" וחוזר על "בי" עוד כמה עשרות פעמים. בשלב הזה הפתק של כלכלה — שאותיותיה פי — מהבהב על המסך.
    הצלילים בּ' ופּ' דומים מאוד (דוברי ערבית רבים משתמשים ב-בּ' משום שבשפתם אין את הצליל פּ'): שניהם מופקים באמצעות הפרדת השפתיים ונשיפת אוויר דרכם, רק ש-בּ' מרעידה את מיתרי הקול יותר (נסו ללחוש בּ' ותקבלו פּ'). פונטיקאים מסוגלים לכמת את המעבר מפּ' לבּ' כפונקציה של פרק הזמן שחולף בין נשיפת האוויר והרעדת מיתרי הקול. רוצה לומר, ההבדל בין בּ' ל-פּ' אינו מוחלט, וזה מה שגורם לאחד להישמע כמו השני לפעמים ולטריק של הסרטון המעובד להצליח. (עוד על פונטיקה כזו כאן, בניתוח שורה משיר של יהוא ירון)
  • סיפור נוסף שצץ אתמול נוגע ליאיר לפיד. לפיד הואשם שכמעט וקרא לאנשי ש"ס 'פרענקים', אבל הוא טען בזחיחות מה שהוא בכלל התכוון להגיד "פרגמנט". סקירה ממצה תוכלו למצוא כאן. האמת היא שאין לי משהו מיוחד לומר בעניין הזה וגם לא ניתוח פונטי מועיל. אני דווקא מאמין ללפיד בנקודה הזו, אבל לא אבזבז עליו ספקטרוגרמות.

וזהו, לכו להצביע מחר. עדיף להצביע לטובים, אבל גם אם לא, העיקר להצביע. וכשתחזרו מהקלפי, מרוצים שמילאתם את זכותכם וחובתכם הדמוקרטית, תוכלו ליהנות מרשומה משעשעת במיוחד שתופיע כאן לסיום עונת הבחירות.

Read Full Post »

לקט תשדירי תעמולה נוסף. לא על הכל יש תובנות לשוניות מעמיקות, כמובן, אבל אתם מוזמנים להמשיך ולדווח על דברים מעניינים בתשדירי הבחירות (פייסבוק/טוויטר/'צרו קשר').

  • העבודה: סתיו שפיר משתמשת במושא פנימי, אחד המבנים האהובים עליי: "כדי שבאמת נוכל לקחת את המדינה הזו בחזרה לידיים שלנו אנחנו צריכים להיות שם, במקומות שבהם מחליטים החלטות" (0:53). זה קצת מסקרן כי בעברית בד"כ מקבלים החלטה ולא מחליטים אותה. ואם מישהו תהה, באנגלית 'עושים' החלטה, בגרמנית 'פוגשים' החלטה ובערבית 'לוקחים' החלטה.
  • בבית היהודי קראו כנראה את הלקט הקודם והולכים על אותנטיות הפעם, עם הרעיון החמוד 'סטטוסו של יום'. רק לא ברור לי אם אלה צילומי מסך אמיתיים, משום שליד חלק גדול מהסטטוסים לא מופיעות שטויות-פייסבוק רגילות כמו "אהבתי" או תגובות (גם בתשדיר הזה וגם בתשדיר ההמשך).
  • חד"ש: התשדיר בסדר גמור, אבל הפסיק בתרגום לערבית מופיע בצד הלא נכון. חוץ מזה, שדא עאמר אומרת (בערבית): "חובתי להשמיע את קולי נגד הפרת זכויות אדם". במקור היא מוסיפה "שמתבצעת בשמי" וזה לא מופיע בכתוביות (0:47).
  • ומחד"ש במעבר טבעי להליכוד/ישראל ביתנו, שמתגאים בחוק חינוך חינם מגיל שלוש (שהתגלגל מיוזמות של תמר גוז'נסקי מחד ויצחק שמיר מאידך – והנה החיבור). ראשית הערה לא-לשונית: התשדיר מציג תמונה של מורה ליד תרגיל בחשבון שחלק מהתשובות בו שגויות (0:30), אבל אני מניח שאפשר לומר שהמורה עומדת לסמן איקס ליד התשובה הלא נכונה. כך או כך זו בכלל לא תמונה של מורה ממערכת החינוך שלנו אלא קובץ מאתר תמונות. גם התמונות שמופיעות ממש לפני כן, כשהתשדיר מתגאה בהורדת מחירי הסלולר, אינן של לא מצביעי ליכוד קלאסיים (0:27). כנראה שב-'הליכוד/ישראל ביתנו' מאוד אוהבים את אתרי התמונות. או כמו שבן לי אמר, חבל שהם לא השתמשו בתמונה הזו וזהו.
    והערה לשונית: קצת מפריע לי שליד הטקסט הגדול "אנחנו גאים" מופיעים הישגים שונים בלי מילית יחס לפניהם, אבל אולי זה רק אני ("אנחנו גאים — צמיחה מהגבוהות בעולם", "אנחנו גאים — גייסנו את העולם לסנקציות נגד איראן").
[ת' לכל מי ששלח]

Read Full Post »

פחות משבועיים נותרו לבחירות ותשדירי התעמולה מציפים את המסך כגשם בעמק חפר. אני חובב תשדירי בחירות אבל היות ואין לי טלוויזיה אני מסתמך על קישורים שאנשים שולחים לי ועל דברים שאני מוצא בעצמי ברשת. לכן, אם אתם רואים משהו מעניין לשונית באחד התשדירים, שימו בבקשה קישור בפייסבוק שלנו או שתשלחו לנו דרך 'צרו קשר' ואנחנו נשתדל להישאר עם האצבע על הדופק. אז אחרי שפירשנו את הערבית של אריה אלדד ומיכאל בן ארי, הנה לקט נוסף. על מנת שלא למלא את העמוד בסרטוני יוטיוב, אף אחד מהתשדירים לא מוטמע כאן אבל כולם נגישים בקישורים.

  • שס: אריה דרעי אומר "אצלנו זה לא הבטחת בחירות" אבל הכתוביות מתקנות אותו ל-"זאת" (0:40). יש לי קטע עם כתוביות שמתקנות את הדובר בכוח (ולפעמים הן אפילו באות לברך ויוצאות מקללות).
  • עוד שס: בסרטון האגרסיבי 'כוכבית גיור' מופיע בחור יהודי תמים מתחת לחופה עם כלתו הסלאבית. שס רומזים שממשלה עם 'ישראל ביתנו' תגייר שיקסעז רוסיות בהרף עין ורק שס תוכל לעצור בעדם. בחתונה עצמה מתנגן השיר 'מברוכ עליכ יא עריס מברוכ' – אני די בטוח ששמעתי אותו בחתונות יהודיות, ולא ברור לי מה שיר בערבית אמור לרמוז כאן.
    באותו תשדיר יש גם טעות כפולה (0:35). הפקס פולט תעודת גיור עבור MARINA IVANOF, שמה של הכלה, אבל זה לא יכול להיות: ראשית, אין F ברוסית, רק במילים שאולות. אמנם מבטאים V סופית בתור ף', אבל למיטב ידיעתי התעתיק הוא תמיד V. שנית, שמות משפחה סלאבים עובדים בצורה שונה מזו שאנשי שס אולי רגילים אליה. בגלל שמדובר במקרה הזה בשם המשפחה של אישה, הוא להיות איבאנובה ולא איבאנוב. אלא אם שס מנסים לרמוז שב-'ישראל ביתנו' לא יודעים רוסית, אבל אני בספק אם זו היתה המטרה.
  • הבית היהודי: איילת שקד, אורי אורבך ונפתלי בנט מבטיחים תשדיר בחירות כנה וישיר, בלי להשתמש בכל הטריקים הישנים ובלי ללכלך על יריבים אלא רק להגיד במה הם באמת מאמינים. אבל העברית שלהם בתשדיר הזה היא ללא רבב, בצורה שנדיר מאוד למצוא בימינו: "נראֶה לכם" (ולא נראָה), הגייה תקנית של ו"ו החיבור, הגייה נכונה של אותיות בג"ד כפ"ת (או לפחות בכ"פ), וכן הלאה. אותנטי.
  • בל"ד: ולסיום, התשדיר הזה נפסל כי הוא "מגחיך את ההמנון". הכתוביות טובות אז אין לי מה להוסיף עליהן. לחובבי ההמנונים המגויסים ובשביל טעם של פעם, נזכיר את גירסת הטראנס של 'עלה ירוק' להמנון מ-1998.
שמתם לב למשהו ששווה לנתח בתשדירי התעמולה? הלשינו כאן בפייסבוק או דרך 'צרו קשר'.

Read Full Post »

אריה אלדד ומיכאל בן ארי מדברים ערבית ושותים קפה שחור בעודם מלהגים על חובות וזכויות בתשדיר בחירות חדש של 'עוצמה לישראל' — זו יריית הפתיחה לעונת תשדירי התעמולה לקראת הבחירות הקרובות שמתחילה מחר. אז איך הערבית שלהם?

הסרטון נפתח עם כתוביות שמציגות את התעמולה הלא-בטחוניסטית הסטנדרטית נגד ערביי ישראל: הם לא משלמים ארנונה במזרח ירושלים, הם בונים וילות בטייבה ובנגב בזמן שאנחנו לא יכולים אפילו לסגור מרפסת, וכן הלאה. ואז אנחנו זוכים לארבעים שניות של דו-שיח בערבית עם כתוביות תרגום לעברית, כשאחריהן מונולוג של אריה אלדד בעברית עם כתוביות תרגום לערבית.

ראשית, להגייה. מיכאל בן ארי אינו מדבר בחי"ת ועי"ן בעברית (כפי שמעלה דגימה של נאומיו וראיונותיו ביוטיוב), אבל בערבית הוא מקפיד על הגייה נכונה; בערבית מדובר בשני הגאים שונים, שיכולים להביא לשתי משמעויות שונות. מעניין שהוא ממשיך עם החי"ת גם בעברית, כשהוא אומר "אם אין חובות אין זכויות". מצד שני, הוא מתקשה עם שאר העיצורים ה"בעייתיים": הרי"ש המתגלגלת, הקו"ף הענבלית ق, הטי"ת המלועלעת ط וכמובן הדל"ת המלועלעת ض, מוקש אמיתי ללומדי הערבית באשר הם. אלדד מנסה לקלוע לחי"ת הנכונה רק עם המילה 'כיבוד', احترام. גם ההטעמה לא רעה, למעט מספר מעידות. אבל אי אפשר לדרוש מאף אחד ללמוד להגות ערבית כמו שצריך תוך מספר ימים. מה לגבי הטקסט עצמו?

כשהשניים מדברים, הם משתמשים בערבית פלסטינית (עם מאפיין לא-עירוני, במתכוון או שלא, משום שאת האות ق הם הוגים [ק] כשבערים הגדולות היא מבוטאת לרוב [א]). בחלק השני של הסרטון, כשהם מדברים בעברית עם כתוביות בערבית, הכתוביות מופיעות בערבית ספרותית. זו גישה סטנדרטית למדי: מדברים כמו שמדברים, אבל כותבים בערבית ספרותית. הכתוביות עצמן לא רעות, אם כי במשפט הראשון הייתי מקדים את הפועל לנושא והייתי גם משתמש באלף עם המזה מתחתיה (إ) במקום באלף ללא המזה (ا) במקומות הרלוונטיים.

אבל דבר אחד לא הצלחתי להבין, והוא מה שאלדד ממלמל בסביבות 1:01 אחרי المواصلات. אם למישהו יש רעיון אשמח לשמוע (גירסת יוטיוב לאמיצים כאן). לגבי הגרסה של 'עוצמה לישראל' לדמוקרטיה כמערכת שבה זכויות תלויות בחובות — אני חושש שכאן הבעיה אינה בשפה.

שידורי תעמולה שמחים לכולם! כאן תיקנו לאחרונה את עמוד 'צור קשר' למקרה שאתם שמים לב למשהו מעניין במיוחד.

Read Full Post »

אזרחים יקרים,
אתם אולי תוהים למה אני לא מתנקש באלה שמצנזרים אותי.
אז הסיבה היא שאני מקפיד להתעדכן בדרישות השמאל,
וכרגע אני לומד לדבר בלשון נקבה רבות כמו מרב מיכאלי.
גומר את הקורס – ומיד חוזר.
מוות לימינה הקיצונית! (המתנקש השמאלני)

(טור של עוזי וייל, מאת הדמות הסאטירית 'המתנקש השמאלני', לאחר שטורים סאטיריים אחרים צונזרו בפייסבוק)

תשומת הלב נחה לא מזמן על הבחירות המקדימות בעבודה והישגה של מרב מיכאלי שהגיעה למקום החמישי. אבל מה שתפס תשומת לב רבה הוא נטייתה של מיכאלי לדבר בלשון נקבה ובלשון רבות ("הפלסטינאים שולטות במעברים"), כהתרסה נגד מה שנתפש לעיתים כשוביניזם של השפה. הנושא הזה עולה מדי פעם על הפרק אז אשתדל לסכם אותו כאן בקצרה.

הרעש העיקרי נוצר בעקבות הפסקה שחותמת את טורו של יוסי ורטר ב'הארץ' על הפריימריז בעבודה:

מרב מיכאלי וסתיו שפיר הן הילדות השובבות של הרשימה. שפיר היא ג'ינג'ית וזה אומר הכול. למיכאלי יש ברקורד אפיזודות מביכות ביותר: אכילה בידיים, ישיבה על שולחנו של ראש ממשלה, וחשיפת חזייה בטלוויזיה. מדבר אחד היא בטוח תצטרך להיגמל במהרה: מהנוהג המטופש והילדותי, לדבר בשפת נקבה. אם היא תבחר לנאום כך במליאה ובוועדותיה, היא תהפוך מהר מאוד לבדיחה של הכנסת ה-19.

נסכם קודם את הטענות נגד. מיכאלי משתמשת בלשון נקבה בשלושה מקרים: עבור כינוי הגוף הסתמי 'אתה', שהופך אצלה ל-'את'; עבור צורת הריבוי הסתמית ('כאן בונות'); ועבור קבוצה מעורבת של גברים ונשים. הכלל הרשמי של העברית התקנית מוכר: ברגע שיש בקבוצה גבר אחד צורת הריבוי תהיה בזכר ולא בנקבה. ברם, אצל מיכאלי כל עוד יש אישה אחת צורת הריבוי היא בנקבה ולא בזכר. למיטב ידיעתי אלה המאפיינים העיקריים של צורת הדיבור המתריסה שלה.

כללי העברית (כפי שמבהירה האקדמיה) ברורים בנושא: בשלושת המקרים יש לנקוט לשון זכר. המתנגדים לצורת הדיבור של מיכאלי מבקשים לכאורה לקיים את חוקי השפה התקניים. ידידתנו תע"ג מאמצת את העמדה הזו וטוענת שדווקא הגברים מקופחים בעברית משום שלנשים יש צורה מיוחדת משל עצמן ואילו הגברים—המין הלא מסומן—מקבלים את צורת ברירת המחדל הסתמית. לכן, ניתן לומר שאין שום סיבה להיעלב בשם הנשים.

אז אמנם ניתן לנסח טיעון בלשני כמו של תע"ג, אבל לרוב ההתנגדות לצורת הדיבור של מיכאלי חורגת מסתם דאגה קדושה לטוהר השפה שכּן אף כלל אחר לא זוכה להגנה נלהבת כזו. מי שאינם מרוצים מצורת הדיבור הזו — ממש אינם מרוצים. אפילו המגנים בחירוף נפש על שלושה שקלים אל מול שלוש שקל לא חווים התקפי זעם דומים. הם פשוט מתנגדים בחירוף נפש, בלי סיבה מיוחדת. כך למשל עינת קדם (שבלוג הקטנונולוגיה החדש שלה זכה להפניית זרקור אצלנו) הקדישה רשומה לביקורת על מיכאלי, בלי להבהיר מה בעצם בעייתי באופן הדיבור הזה. רק לאחר 51 תגובות מבהירה קדם: "בעיניי הוא בעייתי :)".

אבל מיכאלי, כמובן, אינה טועה בטעות. היא טועה במתכוון והפרובוקציה עובדת. כך כתב בזמנו אהוד אשרי (שכבר ציטטנו בעבר באותו הנושא):

מרב מיכאלי מסרבת לציית לתכתיב הזכרי של העברית. בתוכנית הבוקר שלה ב"רדיו ללא הפסקה" היא מתעקשת לדבר בלשון נקבה בניגוד משווע לכללי השפה, מה שמוליד משפטים מוזרים: "הפלשתינאים שולטות במעברים"; "ב'הארץ' שמות את זה בכותרת ראשית"; "קול ישראל הם בחורות רציניות". מיכאלי פונה ל"מאזינינו הלא עצמאיות" ואומרת לנסים משעל "אני ואתה מסכימות".

בפעם הראשונה זה נשמע כמו טעות צורמת. בפעם השנייה מבינים (כלומר מבינות) שמדובר בשיטה, ואז זה נשמע סתם מגוחך; בפעם השלישית זה מתחיל להישמע כמו נדנוד פמיניסטי. בפעם העשירית את מתחילה להפנים את האמירה הסאטירית המתריסה. נכון, זה מגוחך לפנות לגברים בלשון נקבה, אבל לא פחות מגוחך לפנות לנשים בלשון זכר. מיכאלי מצאה דרך סמלית להביע את מחאת המגדר שלה. מוכרחות להודות שזה יותר חינני מלשרוף חזיות.

וזו הסיבה העיקרית בעד: האמירה המתריסה. או כפי שהבחינה רוויטל מדר:

אך מהי השפה עבור ורטר, שרואה נשים ועדיין בוחר לקרוא להן ילדות. שפה זו אינה יותר מאשר כלי עבורו, שבו הוא יכול להשתמש כפי שעולה על רוחו, אך אוי לה למי שתחליט לבצע בשפה זו שינויים מבלי להיוועץ בו לפני שהיא קמה ועושה את כל אותן פעולות שובבות ומגוחכות שאינן מתאימות לילדה בגילה.

במילים אחרות, למי מותר לשחק בשפה? אליבא דוורטר, רק לו עצמו. אליבא דמדר ומיכאלי, גם להן (ובעצם לכולם/ן).

בהתאם, המחקר שקיים לגבי המין של כינויי הגוף נוגע למאפייני השימוש בצורות זכר ונקבה שלא במיקומן הרגיל: מי, מתי, ובעיקר מדוע. האנתרופולוגית עמליה סער חקרה את השימוש בלשון זכר ובלשון נקבה בקרב נשים יהודיות וערביות בארץ. הממצאים שלה מעניינים (למשל, בעברית נפוץ יותר השימוש בצורת ה"שגויה" בגוף ראשון, ובערבית בגוף שני) וכוללים לא מעט מקרים בהם נשים משתמשות בצורת זכר אפילו כשאין שום סיבה. על שימוש בלשון זכר היא כותבת (סער 2007:425, התרגום שלי):

יתכן ונשים המדברות בלשון זכר זוכות בכך לאפשרות נוחה יותר לבסס את עצמן בלי ליצור את הרושם שהן מסוכנות. בסביבה בשליטה גברית, אשר עשויה להיות עוינת לנסיונותיהן של נשים ליצור נוכחות והשתתפות, אנו יכולים לפרש דיבור בלשון זכר כמנגנון ממתן יעיל.

אם בלשון זכר עסקינן, אפשר להפנות לרשומה על לשון הזכר של הבנות ב'מחוברות'. אבל נחזור ללשון נקבה; מה אומרים הבלשנים? שלא במפתיע, לא ממש אכפת להם (וזו גם עמדתה של האקדמיה ללשון). הרי ברור שמדובר בשימוש מכוון בצורת כלשהי על פני צורה אחרת, ומשום שהמשמעות שלו היא חברתית, אין כאן מה לומר לגבי נכון/לא נכון. זה קצת כמו לבקר שימוש "לא נכון" בעברית בשירה. משום שההתנגדות ללשון הנקבה של מיכאלי חורגת מהתנגדות לכל טעות אחרת, ומשום שהטעות אינה טעות כלל וכלל, כל התנגדות שכזו חייבת להיתפש כקריאת תיגר על הטענה של מיכאלי (אלא אם מדובר במיזוגניה בסגנון ורטר). אבל מה לעשות, עימות עם העמדה של מיכאלי חייב לקבל במובלע שיש על מה להתווכח.

לקריאה נוספת
Levon, Erez  (2012). Gender, prescriptivism, and language change: Morphological variation in Hebrew animate reference. Language Variation and Change 24:33-58.
Livnat, Zohar (2006). Gender online in Hebrew: New technology, old language. In E. M. Thüne, S. Leonardi & C. Bazzanella (eds.), Gender, language and new literacy. London: Continuum. 169–181.
Sa’ar, Amalia (2007). Masculine talk: On the subconscious use of masculine linguistic forms among Hebrew- and Arabic-speaking women in Israel. Signs 32(2):406–429.
Tobin, Yishai (2001). “Gender Switch in Modern Hebrew.” In Hellinger, Marlis, and Hadumod Bußmann (eds.), Gender across Languages: The Linguistic Representation of Women and Men. Philadelphia: John Benjamins. 177–98.

Read Full Post »

חברת הכנסת מירי רגב השתתפה אתמול בפאנל פוליטיקאים בבית הספר 'עמי אסף' ונשאה נאום בן חמש דקות שכבר הספיק לעלות לכותרות (וידאו בכתבה של מקו: מירי רגב: סתיו שפיר קומוניסטית, שלי יחימוביץ' הצביעה חד"ש). רוב התגובות שראיתי ברשת הופתעו מהתוכן המתלהם והמופרך, וכמה מהן קשרו זאת באיזושהי עילגות. זו לא מילה שאנחנו אוהבים לנפנף בה כאן סתם ככה, ולכן אבדוק מה היו הדברים היוצאים מן הכלל בנאום הקצר של ח"כ רגב.

1:18 "יש שמה את מספר חמש, יעקב פרי מסלקוּם". סלקוּם, כמו מיציבוּשי, בשיבוש נפוץ יחסית.

2:08 "גדעון סער הוא לא גנב. גלעד ארדן הוא לא גנב. בוגי הוא לא גנב. מירי רגב היא לא גנבה, בוגי לא גנב!" הצורה התקינה של שם העצם היא כמובן גנבת, וזו אכן שגיאה. אבל זו ודאי לא הפעם הראשונה שנתקלתי בטעות כזו (אפשר למשל לחפש "את גנבה" בגוגל). כשמדובר בחיות, למשל, הסיומת עשויה לבלבל: יעלה או יעלת? ארנבה או ארנבת? השאלה היא לא אם מדובר בחיות שונות וגם לא איזו צורה נכונה; הנקודה תהיה פשוט שהסיומות האלה עשויות לבלבל, ורגב נפלה באחת מהן. (ושימו לב להערה של א' בתגובות ולדברי האקדמיה בנושא)
אבל זה הסבר קל מדי, ויותר סביר שרגב השתמשה בכוונה באותו רצף צלילים, ganav, כדי ליצור המשכיות בין ארבעת הח"כים. האם זה היה בכוונה, אלתור של רגע או חוכמה שבדיעבד — זו שאלה שתחזור לאורך הרשומה הזו, ולא תהיה לי תשובה עליה.

2:20 "מדינת ישראל מדינה יהודית שבירתה ירושלים לנצח נצחים כפיים." זו אולי השורה המפעימה בכל הנאום: רגב בקושי עוצרת בין נצחים ובין כפיים, והקהל מגיב ומוחא כף בהתלהבות. האם זה חידוש של רגב? האם אנשים באמת מדברים ככה? הדרך היחידה להבחין בכך שהמילה כפיים אינה חלק מהמשפט היא שרגב מטעימה עם האצבע המורה כל מילה ומילה מלאת פאתוס במשפט הזה, ואז בכפיים האצבע מונפת אל-על.
הממיסט עמיר שיבי כבר הגיב עם מם מסדרת 'פה חשדתי': ואז היא אמרה "ירושלים יהודית לנצח נצחים כפיים". כאן חשדתי. והמגיבה דנה שרון הספיקה להעיר: ואז הוא אמר "כאן חשדתי". פה חשדתי.

3:03 "כי אם אנחנו לא נגן על עצמנו לא יהיה מי שיגן על עצמנו". מצד אחד, אפשר לומר שרגב כושלת כאן בשימוש בכינוי החוזר והצורה הנכונה היא לא יהיה מי שיגן עלינו. ואני נזכר כאן בסיפור על מ"כית הטירונות של ידידתי תמר, שאמרה לכיתה שלה ברגע של כעס "תרגיעו את עצכם לפני שאני ארגיע את עצמכם". אבל מצד שני, אפשר לומר שיש כאן הדגשה מכוונת של רגב. יש ספרות מקצועית שלמה על המצבים שבהם הפרות כאלה של חוקי הכינויים החוזרים אפשריות, והשימוש הזה בהחלט מתקבל על הדעת כהדגשה והשוואה.

3:10 "[אבו מאזן] שמדבר בעברית בשפה אחת, באנגלית בשפה אחרת ובערבית בשפה אחרת". כמובן שאבו מאזן מדבר בשפות שונות בשלוש השפות — אלה שפות שונות! אבל גם במקרה הזה, בין אם במתכוון ובין אם לא, הכוונה ברורה. אולי יש כאן כפילות, אבל לא עילגות. אפשר גם להבין את טענתה של רגב כך: הדברים שאבו-מאזן אומר לקהלים שונים נפרדים כל כך זה מזה שמובן מאליו שהוא משתמש בשפות שונות בשביל להביע אותם.

4:00 "מותר לי לדבר בשקט". רגב מבקשת משאר הפאנליסטים לא להפריע לה. מה שמעניין אותי כאן הוא השימוש בתואר הפועל בשקט במשמעות של 'בלי שיפריעו לי' ולא במשמעותו המילולית. זה כנראה נובע מכך שמייד קודם לכן רגב אמרה שהיא עצמה ישבה בשקט כשחברי הכנסת האנטי-ציונים דיברו.

4:43 "אנחנו רוצים לעשות את שיקום שכונות". שיקום שכונות הופך כאן לשם של פרוייקט, ובהתאם זוכה למילת היחס את.

5:20 "מי שהחזיר את גלעד שליט הביתה היתה נתניהו". נראה לי שכאן רגב מתבלבלת אחרי שהיא דיברה על מפלגת הליכוד ועל המדינה, וממשיכה עם ההתאמה בנקבה. אולי יש כאן גם בלבול בעיבוד הפונולוגי בגלל ה-ת' בשמו של נתניהו.

6:40 "זאת המדינה שלנו. תפקידנו לשמור עליה עם חברי כנסת ציוניים שבעד מדינה יהודית דמוקרטית". רגב מבטאת את המילה שבעד "שֶבָּד" (shebaad). לא נראה לי שזו ההגייה הטבעית שלה, ואני לא יודע עד כמה ההגייה הזו נפוצה. אולי היא מדלגת על הברה בלהט הרגע. מעניין.

זה סיכום חומר הראיות, ולדעתי יהיה קל מדי להתייחס לזה כעילגות. אמנם מדובר בנאום דמגוגי לעילא אבל הרקורד של ח"כ רגב לא נותן סיבה לחשוב שהיא אשפית בשימוש בשפה, אז לא הייתי אומר שהיא מנסה להתחנף לתיכוניסטים בשפתם. זו פשוט שפה רגילה, עכשווית, יומיומית, ולמי שחושב שרגב עילגת כדאי להתרגל לזה.

אני מתחמק כאן לחלוטין מהשאלה "מיהו עילג". עבורי מדובר באיזושהי מסה קריטית שאני מעדיף לא להגדיר בשלב זה. אמרתי לא מזמן שפוסט פייסבוק של אלי ישי הוא עילג, ושם באמת היו שגיאות רבות בפסקה אחת. אבל רגב מדברת עברית עממית בסדר גמור בנאום הזה, במיוחד עבור מדינה שהחינוך נמצא במרכז סדר העדיפויות שלה כפיים.

Read Full Post »

Older Posts »