טוב, נראה ששאר המדגישים בתנומת חורף (חלקם אפילו בתנומות של כמה חורפים)* ולכן אתן לכם, הקוראים, את 7.07 האגורות שלי על אחת ה"תועבות" של שפת העמך-של-היום: גוף ראשון עתיד.
התיאוריה האחת ששמעתי מדברת על זה ש"אני יגיד" נשמע כמו "אני אגיד", ובגלל ש"אני" נמצא בהמון מקרים לפני הפעלים האמורים, נדבקה אליו הצורה עם ה-י', מין הטמעות שכזו. אני קצת מחליק על עמדה זו, בעיקר כי אני שומע את הצורה המון גם בלי ה"אני" הקודם, או עם מילים חוצצות באמצע (דוגמאות בולטות מהשבוע האחרון: "אני כבר יחליט", "אני עוד ידבר איתך על זה", "אני, למשל, יעשה את זה ככה").
מה אני אומר? (ואם אמרו את זה קודם, וכנראה אמרו, סתם אין לי כוח לחפש, איזה כיף לא להיות ז'ורנל) שיש כאן מקרה של ביטול הבחנה מיותרת. בעברית מותר להשמיט כינוי גוף ראשון או שני מנושא המשפט בעבר ובעתיד (זה נקרא פרו-דרופ. ספרדית, איטלקית וצ'כית הן כאלה, למשל – ואצלן זה חל גם על גוף שלישי, וגם על הווה). בעברית מודרנית זה נשאר בלי בעיה בעבר – "אמרתי לך", "עשית כבר מקלחת?", "אחותך דוברת ילידית". בעתיד, אפעס, נהיה אליטיסטי מדי להגיד "אתקשר אליה אחר כך". צריך "אני" בהתחלה. אז אם ממילא דוחפים תמיד את ה"אני" לשם, מה הטעם בצורה מיוחדת לגוף ראשון? שיהיה כמו בבינוני, שיש רק צורה לפי המין והמספר (אני בולג, אתה בולג, הוא בולג), ונגמור עניין. אני ינווט, אני יקבע, אני ינהיג. (וביבי).
ומה לגבי גוף שני בעתיד? נו, זה ממילא כבר מתאחד עם ציווי, ולא צריך כינוי גוף ("תכניסו אותי", "תצא בחוץ").
גילוי נאות לסיום: אני משתמש די הרבה בצורה הזו, בכוונה ובכתב, בעיקר כי מעניינות אותי התגובות אליה. עד כה הן נעו בין עילפון לבין איומים בגרימת נזק גופני. קשה למצוא תופעה בשפת הרחוב שגורמת ליותר אנטגוניזם מאשר "אני יעזור לך" ושות'. וראו טוקבק 56 כאן. נראה לי, שמעכשיו כל מי שיבלע את הפתיון בצ'ט או במייל יקבל קישור לרשומה זו. שלום לך, מקבל קישור יקר.
* נכתב לפני שאיתמרק כתב סוף סוף את הזה עם הפיטבול (ואגב, הוא כתב שם שאני הייתי מקשר לויקיפדיה. אבל אני הייתי מקשר לזה)**. חבל, היה לי רצף לא רע
** והשתמש במשפט שביל הגן שהצעתי בשביל הטאגליין הזמני. "הנשיא קצב את עונשו יקבל" זה שביל-גן משאול ממש, כן? שלא יהיו ספקות.
שתהיה לי היזדמנות אני יקרא את זה
אפשר גם להסתכל על העניין מהכיוון ההפוך –
אם נקבל את ההסבר שה-י' היא בהשפעת ה"אני" (intrusive consonant, בשפת הפונטיקאים, ור' פרק 8 בפונטיקה), אפשר לומר שהצורה עם ה-י' התקבעה, ככה שהיא משמשת גם כשאין "אני" לפני הפועל. אם הילד שומע "יגיד" כל הזמן, למה שהוא יניח שה-י לא אמורה להיות שם?
כיוון שהצורה התקבעה, התבטל הניגוד בין גוף ראשון לשלישי. לכן, גם אם רוצים להשמיט את הנושא, זה כבר לא אפשרי, כי הצורות התאחדו…
עוד שאלה מעניינת היא עד כמה באמת הצורות התאחדו. עובדה שזה מאוד מציק באוזן לאנשים (מסויימים? נו, אני ביניהם), ואפילו עוד יותר מציק בכתב.
"אבל מה זה משנה בכלל!?!? אני ידבר איך שאני רוצה!"
גם אני יכתוב על זה. מבטיחה. התגובות שלי מתארכות עם כל נגיעה בנושא.
נקודה למחשבה- בספרדית יש זמנים שבהם גוף ראשון ושלישי יחיד זהים, ועדיין אין בעיה להשמיט נושא.
לי יש ניחוש אחר: העיצורים א' ו-ה' קשים להגיה. קשים בהרבה מאשר ע'. אני לא יודע למה, אבל רואים את זה בבירור בשפת רחוב, שבה ה' נוטה להפוך לא', ורואים את זה גם בבריטית עממית (למשל e.g. 'arry and 'arriet). לדעתי מה שקרה זה שהגיה של א' בתחילת מילה היא קשה מדי, והפכה ל-י' בשפה המדוברת, בין השאר כי קיימת כבר צורה עם י' אז טבעי להפוך את ה-א' ל-י'. ואז השפה כתובה יישרה שורה עם השפה המדוברת.
מעניין איך הגענו למצב שנהיה אליטיסטי מדי להגיד "אתקשר" בלי "אני" – למה בעתיד זה נשמע אליטיסטי להשמיט את הגוף ובעבר זה עובד בלי בעיות? (לא, אין לי תשובות, רק תהיות.)
@דודשלה
בעבר המוספיות מצטרפות לסוף המילה, ויש בהן עיצור (ת' או נ' בגוף ראשון רבים), ולכן הן בולטות יותר, ומכאן גם יציבות יותר מהמוספיות בזמן עתיד. מכיוון שכך, הן לא נשמטות, ומצליחות לשמור על המשמעות שלהן כמצביעות על הנושא התחבירי – ולכן אין צורך להוסיף כינוי גוף (אני, אתם) . שים לב שבגוף שלישי, שבו בעצם אין מוספית, גם בעבר מוסיפים כינוי: "הלך לבית הספר" נשמע מוזר, וברוב המקרים נאמר "הוא הלך לבית הספר". מסקנה: היכן שהפועל לא מקבל מוספית בולטת, למשל פועל בעתיד ללא כינוי גוף לפני, נשמע לנו שחסרה מילה שתצביע על הנושא. נשמע לנו שזה שייך למשלב ארכאי של השפה, ולכן פלצני
שלום, אני היא ואני אליטיסטית.
אולי זה אומר שאני צריכה לעבור מ"אתקשר אחר-כך" ו"אשלח לך מייל" ל"תתקשר אחר-כך" ו"תשלח לך מייל". גוף שלישי, נקבה.
ובעצם, לא היו לנו צורות נפרדות לזכר ונקבה של עתיד? אולי זו הסיבה שקשה לנו לשמוע בחורה אומרת "אני יתקשר"?
(סקר דעת-קהל:
1. האם "אגיע בחמש וחצי" / "אאחר קצת" נשמעים לכם אליטיסטים?
2. האם "אני יבוא" /"אני יתקשר" נשמעים גרועים יותר מפי בחורה?)
שלום היא, כאן קהל.
1. כן, בהחלט. זה נשמע כמו משהו שדן כנר יגיד. (אם כי הוא בטח לא יגיד "קצת" אלא "במקצת" או משהו כזה.)
2. בכל מקרה זה נשמע לי נורא, אבל אני חושבת שכן, מפי בחורה זה נשמע יותר עילג. נדמה לי שעלית על משהו פה.
כשאת מציינת את זה שאת בחורה וזה בכתב אז זה כן נשמע צורם קצת. אבל אני בחורה ובדיבור אני אני אומרת ככה הרבה פעמים וזה לא מפריע, וגם בנות אחרות סביבי מדברות כך. בכתב אני לא אכתוב ככה בכלל.
כן זה נשמע אליטיסטי בדיבור. לא בכתב.
ניראה לי שבשפה הדבורה זה תהליך שינוי שכבר מתרחש ובשפה הכתובה כמו תמיד השינויים נכנסים לאט אז לא רואים את השינוי עדין.
"אני יכתוב" ודומיו הם כבר פאסה.
אנשים מנסים להעלות את רמת הכתיבה שלהם… אז הם כותבים:
"אני הסביר לך"
"אני הודה לך מאד"
וכאן באמת אין לי מושג מאיפה זה הגיע, ולמה זה ככה…
תיקון יתר. ולהשערתי הבלתי-מבוססת, תיקון יתר בעל שני חלקים:
(א) אנשים יודעים שהצורה ביו"ד ('אני יסביר') היא לא תקנית, ומחפשים צורה אחרת.
[שלב ביניים: אנשים לא יודעים *מהי* הצורה התקנית במקרה הזה.]
(ב) [זה הקטע ההשערתי יותר, ואני לא בטוחה עד כמה הוא נכון] אנשים שנוטים להגות ה"א כאל"ף יודעים שגם זה נחשב תת-תקני, ומכאן מסיקים שה"א הוא יותר תקני. אני יודעת שמצבים כאלה קיימים באנגלית, לפחות באנגלית בריטית, כי כבר ראיתי בספרים שבהם רוצים להגחיך דמות שהיא ממעמד נמוך יחסית אבל משתדלת לדבר במשלב של מעמד גבוה יותר, היא הוגה הרבה יותר הייצ'ים ממה שצריך (Sir, hit his habsolutely necessary), מן הסתם כתיקון-יתר של ההשמטה במשלב ה'טבעי' שלה (Oy 'Arry, listen 'ere).
אבל כמובן שזה עשוי להיות קצת מופרך, בעיקר כי זה מתרחש רק בפעלים הספציפיים האלה, ולכן הסבר אלטרנטיבי (ובלתי-מבוסס באותה מדה):
(ב2) הם כבר מכירים את הצורה בה"א, ובחיפוש אחרי הצורה התקנית מגיעים אליה בשיטת האלימינציה (כלומר: הם יודעים שהצורה 'יסביר' לא תקנית, וגם ברור להם אינטואיטיבית שלא צריך להיות שם 'נסביר', 'תסביר' או 'מסביר', שלא לדבר על צורות שמקבלות סופיות כמו 'תסבירי' או 'יסבירו'; הם יודעים שזה צריך להיות 'Xסביר', אז הם מגיעים לצורה בה"א, וזה נראה להם מתאים).
אמנם אני מאנשי ה"שתי שקל", אבל עדיין מאוד מפריע לי לראות ולשמוע את ה"יכתוב" וה"ילך" ו"יפגש".
אבל מי אני שישפוט אותם?
יפה יוני, קלעת לאחת הטיוטות הלא-גמורות שלי.
המשפט הזה מסתדר, גם בגוף שלישי. כמו "אני/אתה האחרון שפתר את השאלה", "אני/אתה האחרון שפתרת/י את השאלה", ששניהם בסדר, מה שמציב בעיה קשה לרוב התיאוריות התחביריות שאני מכיר.
"אני האחרונה שפתרתי את השאלה" ממש לא דקדוקי בעיניי. אבל אולי זו רק אני.
@היא
אני לא יודע אם את לבד, אבל אויבייך בטח לא: המשפט הבא הופיע הלילה בפורום תלמידי מדעי המחשב (ת"א):
"זה לא אני שפתחתי את הנושא הזה בפורום".
@שאולי
מעניין. לא לגמרי משוכנעת בעניין המוספיות אבל נראה לי שבאמת יש לנו איזה צורך בעיצור בולט – כי גוף ראשון יחיד בעתיד בלי מילת גוף ("אתקשר אלייך מחר") נשמע פלצני אבל גוף ראשון רבים בעתיד בלי מילת גוף ("ניפגש בארבע") נשמע סביר ונורמלי, כי שם יש נו"ן בהתחלה.
ואולי זה קשור לשאלה המקורית כאן – אולי בגלל הנטייה הזאת אנשים מחליפים את האל"ף ביו"ד?
שלום,
אולי מישהו יכול בבקשה להסביר לי מה מקור הביטוי
"חפש אותי בסיבוב"
המון תודה
אבי
סליחה על הניטפוק:
המשפט "אחותך דוברת ילידית"
הוא לא בזמן עבר ולא כולל פרו-דרופ.
http://en.wikipedia.org/wiki/Humor
@יובל
"היא" לא לבד :)
אני לא יודעת אם זה דקדוקי או לא, אבל "אני האחרונה שפתרתי את השאלה" נשמע לי צולע ולא הגיוני. והדוגמא שהבאת אח"כ – "זה לא אני שפתחתי את הנושא הזה בפורום" – אמנם נשמעת פחות צולעת, אבל לדעתי זה רק כי השלילה גורמת לזה להישמע קרוב למשהו שכן הגיוני. זה שילוב של שני משפטים שכל אחד מהם יהיה סביר לגמרי: 1. אני לא פתחתי את הנושא הזה בפורום. 2. (אם אתה שואל מי פתח את הנושא הזה בפורום) זה לא אני.
אבל אם השאלה שהמשפט עונה עליה היא "מי פתח את הנושא הזה בפורום" אני לא רואה איך התשובה יכולה להיות "זה לא אני שפתחתי", כי אם זה לא אני אז זה מישהו אחר ש… מה? פתח. לא פתחתי.
כן, חשבתי על זה בינתיים וזו באמת דוגמה קלה יותר, תחבירית. הפסוקית הרבה יותר קשורה לכינוי הגוף "אני". אין לדעתי שום קשר לשלילה – "זה אני שפתחתי…" נשמע לי סביר בדיוק באותה מידה. גם המשפט האחרון שלך מסגיר את זה.
בקיצור, לפעמים אפילו סמנטיקאי צריך להודות – יש קטעים תחביריים לגמרי.
זה נורא, אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על השאלה הזאת – כמו איזו מטוטלת משוגעת, רגע אחד אני משוכנעת לחלוטין שזה לא הגיוני וברגע השני ברור לי לגמרי שזה כן הגיוני… יובל, תראה מה שהתחלת. וכן, זה אתה שהתחלת את זה, לא הייתי אומרת "זה אתה שהתחיל את זה". מצד שני אם הייתי רוצה לדבר בסגנון יותר פלצני הייתי יכולה לומר "אתה הוא שהתחיל את זה".
זהו. עכשיו שהורדתי זאת מהחזה שלי אני יכולה להשאיר את העניין למקצוענים ולהמשיך באכילת שוקולד.