[שלום למי שהגיעו אלינו מהחברים של ג'ורג'! אנחנו בלוג שפה ובלשנות. אפשר למצוא מדגם מייצג למדי של הדברים שאנחנו כותבים עליהם בהיכל התהילה שלנו, ואם נעים לכם כאן אתם מוזמנים להישאר]
עוד קצת על פרודיקטיביות מבנית של שפות, ושל עברית בפרט.
גיא דויטשר, בספרו המופלא והמומלץ בעליל גלגולי לשון, מסביר איך הצורה הרקורסיבית של השפה יכולה היתה להתפתח: כדוגמה מובאות פסוקיות הזיקה (הילד שאכל את הבננה) והתחילית העברית ה-, שמשמשת בד"כ ליידוע אבל גם לשעבוד (הילד האוכל). השימוש השני הינו מוגבל ביותר ולבטח יותר מצומצם מהתחילית ש-: למשל, הפועל שאחריו חייב להופיע בצורת הבינוני (אי אפשר לומר *הילד האכל). ועדיין ניתן למצוא כאן כרונולוגיה סבירה – בהתחלה צירפה השפה שם תואר כלוואי לשם עצם (הילד הגבוה), אחרי זה איפשרה לצרף פועל בבינוני, אחרי זה את המשפט שבא יחד עם הפועל (הילד האוכל שלוש בננות טריות בחברת מכריו) ולבסוף הקצתה מורפמה שלמה, אשר (שממנה התגלגלה ש-), שרשמית הכניסה לחיינו את פסוקית הזיקה הבלתי-מוגבלת באפשרויותיה (הילד שאכל את הבננה שקנה אבא שלו בתרי זוזי בשוק שאחותו נשמעה בו יותר מדוכאת). הנקודה הקריטית בשרשרת הזו היתה הרחבת השימוש כך שיכלול פעלים. דויטשר קורא להם "פצצת אנרגיה סמנטית" (ומכאן כל הבננות בדוגמאות), ובלשנים קוראים להם פרדיקאט, שזה בערך נשוא: מילה שיכולה לרכז סביבה משפט שלם, עם הרבה שמות עצם כבעלי תפקידים (הם הארגומנטים).
אני רוצה להציע עוד דוגמה לפרודוקטיביות של השפה, ודווקא מכיוון של חטיף אנרגיה סמנטי ב-2.50 שקל בדוכן הקופות בסופר: שמות העצם.
אין טעם להציג בפניכם, קוראינו הנאמנים, את הביטוי קור כלבים. ולא יהיה זה מופרך לחלוטין להניח שממנו התפתחה הצורה המלבבת חם שועלים, שלמיטב ידיעתי התחילה את כל "טרנד השועלים" בשפה. כבר כאן שימו לב שהתרחש שינוי: לא חום שועלים אלא חם. מבנה הסמיכות (שכבר דיברנו על אי-מוצלחיותו בצורות חדשות בעברית המודרנית) פינה את מקומו לביטוי תוארי. אבל שם העצם כלבים עמד על שלו, ודרש בעל-חיים מספיק קרוב אליו שיעמוד במרכז הביטוי.
אלא שבקיץ 2005 חיי השתנו לבלי היכר, במאחז תקוע ד' אשר בפאתי גוש עציון. מיכאל, עמיתי לאבט"ש, אמר לי כך: נמסו לי השועלים. אמנם היה מספיק חם כדי לאפשר הבנה מילולית של המשפט, אבל אנו השומעים בחרנו באפשרות הפיגורטיבית, ואני התפעלתי מהמסע התחבירי הנוסף שעבר הביטוי האהוב: החום ביקש להפוך מתואר לפועל, מצא לו את הצורה הסמוכה-סמנטית (השורש נ-מ-ס), ושם העצם שועלים הוא הוא זה שעיצב את הביטוי לצורתו הסופית! הוא המוביל והוא המשגיח!
בצר לי אני מתוודה שמאז אותו שבוע לא שמעתי שוב את הפנינה הזו, אבל אנצל את הבמה כדי להודות מקרב לב למיכאל (השם המלא שמור במערכת, בקובץ סמוי) ולאחל לשועליו התמצקות מהירה.
(על הטעות הנפוצה של החלפת "התכה" ב"המסה" נדבר בהמשך. או לעולם לא, כי זה לא מעניין).
- מבוסס על מטלה שהגשתי בקורס "ממשק לשוני-חוץ לשוני" של פרופסור מירה אריאל, החוג לבלשנות באוניברסיטת ת"א, נובמבר 2008
[…] נמס לי הפיירפוקס 6 אוקטובר, 2009 at 18:44 | In ראיתי-שמעתי | Leave a Comment אש, אש בדגש. […]
אבל משמעות המילה שועלים בביטויים האלה היא בד"כ "שערות הערווה", ממה שידוע לי. ומשם זה התגלגל.
ומעניין שאומרים "חם (xam) שועלים", ולא "קר (kar) כלבים". כלומר, לא מדובר באותו מבנה כנראה, אבל ללרה הפתרונים.
כלומר שהשימוש התחיל ב"מגעיל את השועלים" ודומיהם, ואז נהיה "מגעיל שועלים" ומרגע שזה היה בתבנית "שם תואר + שועלים", אפשר היה להחיל את זה על כל תואר (חם שועלים).
התבנית גם מבהירה ששועלים היא מעין אלמנט הדגשה בגלגול הזה, חום שועלים כנראה התפתח בנפרד ברגע שאלמנט זה היה קיים.
זאת ההתפתחות לדעתי, בין אם מדובר במקור הייתה משמעות של שערות ערווה או לא.
עבדתי בגן ילדים לפני כמה שנים. קבוצת הילדים בדיוק התחילה לדבר באותה השנה. לקראת סוף השנה, בקיץ, ביום חם במיוחד שמעתי את אחד הילדים אומר לחברתו "איזה חום כלבים!".
מן הטעיות המעניינות האלה שילדים יכולים לעשות עם השפה.
אהמ… שמעתי על ביבֶר* (beaver) כערווה נשית אבל מעולם לא שמעתי על שועלים. הייתכן שקם כאן דור חדש ומחדש חידושים? הייתכן ששועל הפך אותי לדינוזאור?
[ולמה התכוון שלמי שבן ב"ירח שועלים עולה ממאיר את כל העיר / ממבואות אספלט עד נגוהות הימה"? השיר אמנם מיזוגני כמיטב המסורת הדילנית אבל עכשיו השועלים מקבלים משמעות חדשה.]
—
*וכיוון שזהו בלוג בלשנות מותר לספר שעל הביבר שמעתי לפני שנים מחברה דוברת אנגלית שלא יכלה להפסיק לצחוק כשנאמתי לה על המשפט beavers build dams שנותח לעייפה באיזה קורס בסמנטיקה.
@אורן,
גם אני לא הכרתי את "שועלים" במשמעות הזו.
לגבי שלומי שבן, זה רפרנס: "ירח שועלים מלא מרביץ בהיר את כל העיר / הים, ההר, גזרת המגננה". מתוך לילה שקט עבר על כוחותינו. וכך סגרנו מעגל ממירה אריאל למאיר אריאל.
הרפרנס מוכר לי אבל השיר של מאיר אריאל הרבה פחות מיני (טוב, חוץ ממה שקורה על המיטה הרחבה שלו). השיר של שלומי שבן עמוס ברמיזות ליחסים כאלו או אחרים.
ובכלל, שיחק אותה מאיר אריאל עם הביטוי 'ירח שועלים' והוא גם די מתאים לפוסט מעין קור כלבים בליל ירח שועלים ואפלת עטלפים.
פינטר סחתיין על העלאת הביטוי מן האוב. מודה שגם אני לא שמעתי אותו מאז.
בלילה היה שם, וזה דווקא צירוף שנשמע לעתים, קור זונות, זה בטוח.
אה, למה אתה חושב שזו טעות לומר "המסה"? זה נכון גם בשפת בני אדם וגם בעברית ("וחם השמש ונמס").
במובן הכימי, לפחות, קיימת הפרדה בין התכה (שהיא מעבר ממצב מוצק לנוזלי) לבין המסה (שהיא הטמעת מוצק בנוזל חיצוני, או שקר דומה כלשהו).
משחק המקורות, אני חייב לציין, כבר לא עושה עלי רושם כבעבר.
את ההבחנה בכימאית אני מכיר, אבל נדמה לי שהחבר שלך דיבר בעברית.
ממה נפשך: אם תבחר בתארנות, ברור ש"נמס" יהיה כשר, כי רובם המוחלט של דוברי העברית ישתמש בו.
אם תבחר בטהרנות, נראה לי שכוחם של מקורות רבים יפה מכוחם של כמה כימאים, מה גם שכוח דהיתרא עדיף. (ראה גם "הרים כדונג נמסו", ואני בטוח שאפשר בקלות למצוא עוד).
(גם אני הגעתי מהחברים של ג'ורג')
ואם מקורות תנ"כיים לא שיכנעו אותך, אולי אריק ובנץ יצליחו
http://www.youtube-nocookie.com/watch?v=rrZ3bo4VmpQ