בעבר הרחוק, כשהארץ רחשה ובחשה סביב חוק השואה הפולני (זוכרים במעומעם משהו כזה?) נקלעתי לציוץ חצי אוף-טופיק של רועי עידן:
1/פרסומת לתערוכה של יד ושם ברדיו: "ידעת שהגרמנים *הנאצים* צילמו בתלת מימד את מחנות הריכוז? (וכו', לא זוכר בדיוק). הגרמנים *הנאצים*. לא הגרמנים. רק אלה הנאצים. וזה מעניין כי בימים האחרונים אני שמעתי את מכובדי יד ושם מתנגדים נחרצות לנסיון של הפולנים להבדיל את עצמם כעם וכמדינה ממה
— Roy Iddan 🔥 (@fiesta_chorizo) July 9, 2018
התאמבוולנטי כהלכה. אני חושב שיש כאן כמה תופעות לשוניות אפשריות, וכל אחת מהן אפשר לקחת בדיוק למסקנה הפוכה לגבי מטרות הפרסומת. עליי לציין שלא שמעתי את הפרסומת עצמה וייתכן שהאינטונציה מצביעה לכיוונים מסוימים ומבטלת אחרים, אז אם מישהו.י שמע.ה, אשמח לשמוע בהתגובות.
אם כן, נמנה:
- הראשונה היא הפרשנות של אדון צ'וריסו – "הנאצים" מתפקד כאן כביטוי תוארי מצמצם, כמו ש"הבתים הכחולים" לא מתייחס לכל הבתים אלא רק לחלקם, אלה שצבועים כחול. המסר שעובר כאן היא שמחברי הטקסט אכן מאמינים שלא כל הגרמנים היו נאצים וחשוב להם להבהיר את זה.
- פרשנות שנתן נתי טוקר בתגובה להציוץ היא שמטרת הביטוי השלם היא למקם אותו בזמן – הגרמנים בתקופה שבה הם היו נאצים (וזה מתאים לתפיסה שמשמעויות שתי המילים מתלכדות עבור התקופה האמורה), בהקבלה להביטוי "גרמניה הנאצית". עידן עונה לו "אז למה לא פשוט אומרים 'הנאצים', כולם יודעים מי הם היו?", שבעיני מקהה מהטיעון המקורי – אולי כולם יודעים, אבל שווה להזכיר, לא? אם היו אומרים רק "הנאצים" עוד היית אומר שמטשטשים את זהותם הלאומית, ואז כנראה גם ממשלת פולין היתה מגייסת אותך להסברה.
עוד נקודה חשובה בפרשנות הזאת היא שהיא מונעת אי-הבנה לגבי מתי צולמו הצילומים – "הגרמנים" סתם יכולים להיות גם הגרמנים שאחרי המלחמה (ככל שהיה עוד מה לצלם במחנות הריכוז אחרי המלחמה). במאמר מוסגר, "הנאצים" לא באמת יכול להתייחס למישהו מתקופה אחרת, שכן צילום של מחנות הריכוז נתפס כמשהו שמתבצע מצד הגוף בעל הסמכות במקום (ולא, נאמר, ניאו-נאצים חובבי צילום בשנים מאוחרות יותר). - מה שמוביל אותנו לפרשנות אפשרית אחרת, והיא דווקא שמדובר במעין מבנה תמורה (לא קלאסי כי לא צריך הפוגה, פסיקים), על משקל "הנאצים יימח שמם". כאן הקו של עידן אמור להיות הכי מרוצה, כי מתבצעת פה השוואה מוחלטת – הגרמנים הם הנאצים (או, לפחות, היו בתקופה הרלוונטית) ואין מה לבוא בטענות ליד-ושם.
- עוד נקודה היא שיש נופך, נאמר, לא-מקצועי בביטוי "הנאצים" לבדו. זה נשמע קצת שיחת-סלוני מדי, או קצת לא מתייחס לרפרנט המילולי שלו (ע"ע "השופט הזה, איזה נאצי"). לפי הגישה הזאת, מטרת השימוש בביטוי השלם היא דווקא להעניק כובד ראש לנושא המדובר.
בקיצור, הבו לי פוזיציה וארים איתה את העולם.
אם כבר אמביוולנטיות, הבו לי פוזיציה וארים וגו: הבו לי פוזיציה ונאצים, כלומר לא כל הארים באשר הם, אלא הארים הנאצים ;)
מעבר לזה, אני בעד יוניפיקציה (שלא לומר אנשלוס) של 2+3 .
מזכיר את "בני עמי בחרו בדרך הטרור" (שם, שם – https://dagesh.wordpress.com/2015/08/06/%D7%94%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%90-%D7%94%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9-%D7%91%D7%A6%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A3-%D7%A1%D7%9E%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%AA-%D7%93%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%A2%D7%99-%D7%95%D7%94%D7%95/)
בתיאור התערוכה באתר "יד ושם" מוזכרים רק "הגרמנים", בלי "הנאצים", שזה גם מעניין (אם כי פחות בלשני):
http://www.yadvashem.org/yv/he/exhibitions/warsaw_ghetto/introduction.asp
השאלה הכי חשובה:
מה הביטוי מהדהד?
בעיני ההדהוד המודרני של נאצי כמילת גנאי כל-כך חזק שזה מה שאני שומע כשאני מקריא לעצמי את הפרסומת.
ולכן כלל לא נשמע מצמצם הביטוי.
ייתכן שהמסר אמור להיות תמים וניטרלי ככל האפשר,
גם במקרה כזה לא הייתי הולך לפרשנות מצמצמת המבדילה את הנאצים משאר הגרמנים דאז..