סערה זוטא התחוללה לאחרונה בבית היהודי בשולי הנסיון לצרף את אלי אוחנה לרשימה. ח"כ זבולון כלפה, אחד מאנשי מפלגת תקומה שרצה במסגרת הבית היהודי, התפטר מהמפלגה על רקע שריונו של אוחנה. כלפה שלח מכתב התפטרות ליו"ר המפלגה, ח"כ אורי אריאל, והמכתב צוטט בצורה כזו או אחרת בכלי התקשורת.
למה אני אומר "כזו או אחרת"? כי נפלו כמה שגיאות מעניינות במכתב כפי שצוטט, ואי אפשר בדיוק לדעת אם השגיאות במקור אצל כלפה או אצל התשקורת. בין היתר מצוטט ח"כ כלפה בתור מי שאמר ש:
(1) אני חושב שמישהו איבד את המצפן
(2) טוב לעשות גירושים לפני שיש ילדים
(3) זה לא רק גשם שיורד אלינו, זו יריקה
(4) אי אפשר לומר שכלום קרה
בהארץ ובהבהחדרי חרדים אפשר למצוא את כל הארבעה, אבל חדרי חרדים תיקנו את "גירושים" ב-(2) ל-"גירושין". בכיפה ובכיכר השבת גם אפשר למצוא את כל הארבעה אבל בלי הפסיק ב-(3). בחרדים10, להבדיל, מצטטים מכתב שונה בגוף הכתבה אבל כן מצטטים את (3) בכותרת המשנה.
נניח שלפחות חלק מהשגיאות הופיעו במכתב המקורי, אבל יכול גם להיות שאתרי התקשורת לא הקפידו על ציטוט מדויק של המכתב. בואו נחזור לדוגמאות (1)-(4) ונראה מה קורה בהן.
(1) איבד את המצפן: כמעט עירוב ביטויים. הביטוי המקובל הוא איבד את הצפון, אבל מי שמנהיג אמור לנווט בעזרת מצפן. ישנו גם מצפן מוסרי, שאילה אפשרית מאנגלית.
(2) גירושים / גירושין: שתי הצורות תקינות. הוועדה למונחי דמוגרפיה של האקדמיה ללשון העדיפה את הסיומת העברית –ים על פני הסיומת הארמית –ין, אך שתיהן תקפות (רק איך אומרים דמוגרפיה בעברית?).
(3) הגשם יורד עלינו ממעל, לא אלינו. אין לי הסבר לבחירה ב-(3). זו יכולה להיות שגיאת כתיב (עם אל"ף במקום עי"ן) וזו יכולה להיות בחירה במילת יחס לא נכונה.
(4) גם כלום קרה זה מוזר. הרי בעברית יש שלילה כפולה וצריך לומר "כלום לא קרה". אולי אפשר להבין את (4) יותר בקלות אם מדגישים את "כלום": אי אפשר לומר שכלום קרה, הרי משהו קרה.
שיהיה ברור, כבלשן אני לא מחפש ללעוג לשגיאות של ח"כ כלפה. אני יותר סקרן לדעת מה הגורם לשגיאה, כי השגיאות של היום הם הדקדוק של מחר. באותה מידה מסקרן גם לדעת האם השגיאות הן באמת שלו או של אמצעי התקשורת השונים: למה להוסיף או להוריד פסיק? למה לשנות את "גירושים" ל-"גירושין"? ובאיזה מקרים מותר להחריג את הציטוט מהמבע המקורי?
עוד שגיאה ב-3: מהמשפט כפי שהוא מצוטט ניתן להבין שיורד *גם* גשם ו*גם* יריקה, בגלל ה"רק" המיותר. צ"ל "זה לא גשם שיורד [ע]לינו, זו יריקה", או (אם מתעקשים על ה-"רק"): "זה לא שרק יורד עלינו גשם, זו יריקה", למשל. (ואולי צ"ל "רקק" במקום "רק"…?)
בעניין "כלום", שמשמעותו "משהו" (ולכן המשפט למעשה "אי אפשר לומר שמשהו קרה", בהלשון המדוברת קיבל משמעות של "שום דבר" (= "לא כלום"), ומכאן "אי אפשר לומר שכלום קרה" = "אי אפשר לומר שלא-כלום קרה" (או כפי שמקובל יותר, "אי אפשר לומר שכלום לא קרה"), ובשורה התחתונה, יש לומר שמשהו קרה. וביחד עם זאת "אי אפשר לומר ששום דבר לא קרה" נשמע סביר לאוזן, אף שמשמעותו הפוכה…
"באיזה מקרים מותר להחריג את הציטוט מהמבע המקורי?"
זאת שאלה מעניינת, כי היא לא מעוגנת בתקנון האתיקה. הנה מה שנהוג:
* אם יש בציטוט שגיאת כתיב (למשל ציטוט מהודעת טקסט, פתק, מכתב) או לשון (נפוץ כאשר מצטטים דיבור חופשי) – העיתון בדרך כלל מתקן, אלא אם הוא רוצה דווקא להראות את הטעות.
* ציטוטים כאלה גם יכולים לעבור פראפרזה, שינויים או השמטות. "אין לחם? תאכלו עוגות" יכול להפוך ל-"מצידי שתאכלו עוגות".
* במקרים כאלה, הנוסח הערוך יופיע בדרך כלל בכותרת הראשית או המשנית, והציטוט המלא יופיע איפשהו בגוף הכתבה.
* ציטוטים מתוך נאומים, פסקי דין, מכתבים, מסמכים חוקיים (פרוטוקולים למשל), יובאו כמעט תמיד ללא שינוי או עריכה.
תודה על הרשומה.
הערונת: ב"כלום לא קרה" אין שלילה כפולה. "כלום" זה משהו.
ומה לגבי השימוש בשם הפועל "לעשות", שמופיע ב"לעשות גירושים/גירושין" שבדוגמה (2)?
הרי הצורה המקובלת (גם בשפה המדוברת) היא "להתגרש" וניתן היה לומר משהו בנוסח "עדיף להתגרש לפני שיש ילדים" או "טוב להתגרש לפני שעושים ילדים".
נתקלתם כבר בעבר בצורה "לעשות גירושין"? אני טרם זכיתי…
למה אסורה שלילה כפולה? עברית אינה אנגלית – בה השלילה הכפולה אסורה מסיבות של תחביר ולא בשל היקשים לוגיים. המאמר של האקדמיה שקישרת רק מראה שלא מדובר בשלילה כפולה אבל עדיין לא מרשה את השימוש בה…
האם משפטים כמו ״אף אחד לא ישן״ לא מוכיחים ששלילה כפולה היא פרודוקטיבית ונכונה בעברית?
אם אני מתנתק מהעובדה שזה מעצבן
אז הגשם יורד אלינו זה לא רק נחמד אלא גם עשוי להתאים פוליטית
אם אנחנו מרכז העולם, בוודאי שהגשם יירד אלינו, כמו שמשה ירד אלינו, ולא עלינו.
האם זה בסדר שאזכיר את משמעותו המקורית של הביטוי "כלום"? או שכולם מכירים אותו. אבל אתם יודעין מה, לא אכפת להיות האתנחתא הקומית.
ובכן: לום, למרות שאיננו כסברה הנפוצה (חרצן של זית), הוא דווקא מציין דבר-מה קטן. "לא הבאתי כלום", משמעו "לא הבאתי אפילו דבר קטן".
זה איננו חידוש, וזו איננה תרומה לדיון. מה שאולי יהיה תרומה לדיון – וכאן מתחשק לי להזכיר מהי "תרומה" – אלה הפירות הכי רקובים, שאוספים אותם מהרצפה כדי להעביר אותם לאיזה מקום ששם משגיח כשרות יאמר עליהם איזו ברכה, זכר לבית המקדש, כדי שרשת הסופרמרקטים תסכים לקנות אותם – ובכן, אני לא בטוח שזיהוי ביטוי זה ודומיו כשלילה כפולה הוא נכון. ואם הוא נכון, לפחות יש להבהיר באיזו מידה הוא נכון, ובאיזו מידה איננו. העברית מכילה יותר ממה שכותבים בה במפורש. זו שפה שנחצבה באבן, בקמצנות, מתוך משמעת תקציבית.
הרי "אף אחד לא ישן" צריך להיקרא, "אפילו אחד לא ישן". התיבה "אף" היא הנותנת במקרה זה.
הלוגיקה דומה ללוגיקה של בקרת טמפרטורה: אם דרוש קירור, אז הטמפרטורה מבוקרת מלמעלה, ואילו בחורף, הטמפרטורה מבוקרת מלמטה. האובייקט (אמצעי הקירור\חימום) פועל מהכיוון הרלוונטי לסובייקט (מי שרוצה להתחמם דווקא בחורף), ולכן כיוון הטמפרטורה לעשרים וחמש מעלות, אין די בו כאשר הפונקציה המוגדרת במזגן היא קירור. המזגן לא יידע לחמם, הוא יתחיל לקרר כשהטמפרטורה תעלה מעל עשרים וחמש מעלות.
ומכאן לנמשל: "אפילו אחד לא.." וכולי, משמעו, ניסינו למצוא כמה, ירדנו בדרישות, חשבנו אולי שנים-שלושה, אין, אפילו אחד לא. החיפוש לא התחיל מאפס, הוא התחיל ממספר גדול יותר.
לכן השלילה בביטוי זה היא בודדה, גלמודה, כערער בערבה וכולי.
תודה על הסבלנות