אלמנתו של מונטיאל, סיפור קצר מאת גבריאל גרסיה מרקֵס (מופיע בקובץ הסיפורים "אין לקולונל מי שיכתוב אליו") מתחיל כך:
כשנפטר דון חוסה מונטיאל, הרגישו הכל ששלמה נקמתם. הכל חוץ מאלמנתו;
עד סוף העמוד השני של הסיפור עוד חשבתי שהשלילה המשתמעת מהמשפט השני פשוטה: אלמנתו של דון חוסה חשה שנקמתה אינה שלמה עדיין. כלומר, הכלב לא סבל מספיק.
למרבה הטרגדיה, נפלתי כאן קרבן לתעלול שלילתי מטא-לשוני: אלמנתו של דון חוסה אהבה אותו מאוד, כלומר כלל לא היה לה כלפיו צורך בנקמה. "הכל חוץ מאלמנתו" לא בא להוציא אותה מכלל האנשים ששלמה נקמתם, אלא מאלה שהיתה להם נקמה להשלים טרם פטירת הפריץ. אם נסנן קצת הפרעות, נוכל להגיע למשפט-העזר "נקמת אשתו של דון חוסה היתה שלמה", ואז נגלה שהשלילה למעשה שוללת את קדם-ההנחה (presupposition) המובלעת בו: זו שטוענת שלאשת דון חוסה יש בכלל נקמה כלפיו.
מה יצר אצלנו את קדם-ההנחה הזו? מה שבדרך כלל יוצר קדם-הנחות: יידוע. "נקמת אשתו", כצירוף סמיכות, מיידע את הנקמה, דבר שאין בו טעם אלא אם נקמה כזו אכן בנמצא. שלילה של קדם-הנחות בדרך-כלל צריכה להיות שלילה מפורשת ולא אגבית, ואני לא חושב שהביטוי "חוץ מ-" עומד בקריטריונים.
למה אני מתכוון בכך ש"השלילה צריכה להיות מפורשת"? אחסוך לכם מלכי צרפת קירחים (הדוגמה האהובה על פילוסופים וסמנטיקאים) ואתן בהדיאלוגים הבאים: אבי וברוריה עוברים דירה.
ב: "ארזת את הכלים מהארון הקטן?"
א: "לא."
לעומת
ב: "ארזת את הכלים מהארון הקטן?"
א: "לא, לא היו שם כלים."
אני מקווה שכולכם הבנתם מהדוגמה הראשונה שעדיין יש כלים בארון הקטן, או שאבי טרם בדק האם יש שם כלים. התשובה הפשוטה "לא" (ובטח "עוד לא") לא מספיקה כדי לבטא את העובדה שהוא בדק ושאין שם כלים, כי הצעד הבא של ברוריה יהיה כנראה להסתכל בארון דנן (היא מחפשת את הסיר הקטן עם הידית השרופה).
אז זהו. כמו הכלים, כך נקמתה של אלמנת המניאק.
קצת כבוד למקור (הזה בלי דרוקר)
ובכן, הסיפור המקורי בספרדית מתחיל כדלקמן:
Cuando murió don José Montiel todo el mundo se sintió vengado, menos su viuda;
ואני מצר לומר שהספרדית שלי אינה מספיק טובה כדי להבחין בניואנסים, אבל שני הבדלים כן צצים: האחד הוא ש"חש כי נקמתו שלמה" הוא תרגום מסורבל של משהו שבספרדית ניתן לבטא פשוט ע"י הפועל "חש" (sentirse) + שם התואר vengado ("מזוכך"?), ובכך באמת נפתרת הבעיה שצצה בתרגום: האשה לא חשה כך, פשוט מפני שלא היתה לה נקמה. קדם-ההנחה אינה נוצרת, ולכן מספיקה שלילה רגילה.
[עדכון, עוד לפני פרסום הפוסט! והרי דברי דוברת ספרדית, שכן מסוגלת להבחין בניואנסים (via איתמרק):
הייתי מאוד שמחה אם זו היתה הגרסה השנייה (שהיא היתה עצובה כי היא עדיין לא הספיקה לנקום – א"ק) כדי להגביר את הדרמה, אבל אני מבינה שהיא עצובה כי היא אהבה אותו. אבל ככל שאני חושבת על זה, ככה אני רואה ששתי האפשריות הגיוניות.
מה שמאמת את החשד שלי.]
ההבדל השני נובע גם הוא מסרבולו (ההכרחי, לדעתי) של התרגום, והוא שמספיק משפט בודד במקור (אמנם מפוסק) לעומת שני משפטים + חזרה על המילה "הכל" בתרגום.
מה דעתכם על השינוי הקטן הבא על מנת לערער את קדם ההנחה של "נקמת אשה":
"כשנפטר דון חוסה מונטיאל, הרגישו הכל ששלמה נקמתם. הכל חוץ מאלמנתו, כמובן"
אני מנחש שמילת המפתח פה היא "הרגישו". קדם-ההנחה היא הרי בסך הכל הרגשה של האנשים המדוברים. ומכיוון שהשלילה מתייחסת ל"הרגשה" ולא לשלמות הנקמה ממש, הרי שזה עובד.
הכוונה לדו-משמעות לא היתה כבר במקור? אם כן, אז התרגום מעולה.
ובלי לדעת ספרדית, vengado לא קשור איכשהו לvengence?
vengado – הטיה של vengar (=לנקום). הצורות האלה בד"כ סבילות, וקשה לי מאד לחשוב על תרגום לעברית שישמור על משהו מהמקור. בכל מקרה, אני לא רואה שום דו-משמעות במקור. יובל, מעבר לשני ההבדלים שציינת, אני מרגישה שיש פה בעיה עם סדר המלים (נושא-נשוא במקור שהתהפך לטובת סגנון עברי), אבל לא בטוחה ששינוי שלו בלבד יפתור את הבעיה.
הפתרון המתבקש כאן הוא של אקספליסיטציה. לשנות את הפועל הרגישו למשהו כמו שמחו על כך ששלמה נקמתם. דו המשמעות עדין שם, אבל עם נטיה לקרי הנכון. או להוסיף שתיים וחצי מילים אחרי 'אלמנתו' ולהנהיר את העניין.
"כשנפטר דון חוסה מונטיאל הרגישו הכול, חוץ מאלמנתו, ששלמה נקמתם"? פשוט, אבל נדמה לי שדו-המשמעות נעלמה.