אזרחים יקרים,
אתם אולי תוהים למה אני לא מתנקש באלה שמצנזרים אותי.
אז הסיבה היא שאני מקפיד להתעדכן בדרישות השמאל,
וכרגע אני לומד לדבר בלשון נקבה רבות כמו מרב מיכאלי.
גומר את הקורס – ומיד חוזר.
מוות לימינה הקיצונית! (המתנקש השמאלני)
(טור של עוזי וייל, מאת הדמות הסאטירית 'המתנקש השמאלני', לאחר שטורים סאטיריים אחרים צונזרו בפייסבוק)
תשומת הלב נחה לא מזמן על הבחירות המקדימות בעבודה והישגה של מרב מיכאלי שהגיעה למקום החמישי. אבל מה שתפס תשומת לב רבה הוא נטייתה של מיכאלי לדבר בלשון נקבה ובלשון רבות ("הפלסטינאים שולטות במעברים"), כהתרסה נגד מה שנתפש לעיתים כשוביניזם של השפה. הנושא הזה עולה מדי פעם על הפרק אז אשתדל לסכם אותו כאן בקצרה.
הרעש העיקרי נוצר בעקבות הפסקה שחותמת את טורו של יוסי ורטר ב'הארץ' על הפריימריז בעבודה:
מרב מיכאלי וסתיו שפיר הן הילדות השובבות של הרשימה. שפיר היא ג'ינג'ית וזה אומר הכול. למיכאלי יש ברקורד אפיזודות מביכות ביותר: אכילה בידיים, ישיבה על שולחנו של ראש ממשלה, וחשיפת חזייה בטלוויזיה. מדבר אחד היא בטוח תצטרך להיגמל במהרה: מהנוהג המטופש והילדותי, לדבר בשפת נקבה. אם היא תבחר לנאום כך במליאה ובוועדותיה, היא תהפוך מהר מאוד לבדיחה של הכנסת ה-19.
נסכם קודם את הטענות נגד. מיכאלי משתמשת בלשון נקבה בשלושה מקרים: עבור כינוי הגוף הסתמי 'אתה', שהופך אצלה ל-'את'; עבור צורת הריבוי הסתמית ('כאן בונות'); ועבור קבוצה מעורבת של גברים ונשים. הכלל הרשמי של העברית התקנית מוכר: ברגע שיש בקבוצה גבר אחד צורת הריבוי תהיה בזכר ולא בנקבה. ברם, אצל מיכאלי כל עוד יש אישה אחת צורת הריבוי היא בנקבה ולא בזכר. למיטב ידיעתי אלה המאפיינים העיקריים של צורת הדיבור המתריסה שלה.
כללי העברית (כפי שמבהירה האקדמיה) ברורים בנושא: בשלושת המקרים יש לנקוט לשון זכר. המתנגדים לצורת הדיבור של מיכאלי מבקשים לכאורה לקיים את חוקי השפה התקניים. ידידתנו תע"ג מאמצת את העמדה הזו וטוענת שדווקא הגברים מקופחים בעברית משום שלנשים יש צורה מיוחדת משל עצמן ואילו הגברים—המין הלא מסומן—מקבלים את צורת ברירת המחדל הסתמית. לכן, ניתן לומר שאין שום סיבה להיעלב בשם הנשים.
אז אמנם ניתן לנסח טיעון בלשני כמו של תע"ג, אבל לרוב ההתנגדות לצורת הדיבור של מיכאלי חורגת מסתם דאגה קדושה לטוהר השפה שכּן אף כלל אחר לא זוכה להגנה נלהבת כזו. מי שאינם מרוצים מצורת הדיבור הזו — ממש אינם מרוצים. אפילו המגנים בחירוף נפש על שלושה שקלים אל מול שלוש שקל לא חווים התקפי זעם דומים. הם פשוט מתנגדים בחירוף נפש, בלי סיבה מיוחדת. כך למשל עינת קדם (שבלוג הקטנונולוגיה החדש שלה זכה להפניית זרקור אצלנו) הקדישה רשומה לביקורת על מיכאלי, בלי להבהיר מה בעצם בעייתי באופן הדיבור הזה. רק לאחר 51 תגובות מבהירה קדם: "בעיניי הוא בעייתי :)".
אבל מיכאלי, כמובן, אינה טועה בטעות. היא טועה במתכוון והפרובוקציה עובדת. כך כתב בזמנו אהוד אשרי (שכבר ציטטנו בעבר באותו הנושא):
מרב מיכאלי מסרבת לציית לתכתיב הזכרי של העברית. בתוכנית הבוקר שלה ב"רדיו ללא הפסקה" היא מתעקשת לדבר בלשון נקבה בניגוד משווע לכללי השפה, מה שמוליד משפטים מוזרים: "הפלשתינאים שולטות במעברים"; "ב'הארץ' שמות את זה בכותרת ראשית"; "קול ישראל הם בחורות רציניות". מיכאלי פונה ל"מאזינינו הלא עצמאיות" ואומרת לנסים משעל "אני ואתה מסכימות".
בפעם הראשונה זה נשמע כמו טעות צורמת. בפעם השנייה מבינים (כלומר מבינות) שמדובר בשיטה, ואז זה נשמע סתם מגוחך; בפעם השלישית זה מתחיל להישמע כמו נדנוד פמיניסטי. בפעם העשירית את מתחילה להפנים את האמירה הסאטירית המתריסה. נכון, זה מגוחך לפנות לגברים בלשון נקבה, אבל לא פחות מגוחך לפנות לנשים בלשון זכר. מיכאלי מצאה דרך סמלית להביע את מחאת המגדר שלה. מוכרחות להודות שזה יותר חינני מלשרוף חזיות.
וזו הסיבה העיקרית בעד: האמירה המתריסה. או כפי שהבחינה רוויטל מדר:
אך מהי השפה עבור ורטר, שרואה נשים ועדיין בוחר לקרוא להן ילדות. שפה זו אינה יותר מאשר כלי עבורו, שבו הוא יכול להשתמש כפי שעולה על רוחו, אך אוי לה למי שתחליט לבצע בשפה זו שינויים מבלי להיוועץ בו לפני שהיא קמה ועושה את כל אותן פעולות שובבות ומגוחכות שאינן מתאימות לילדה בגילה.
במילים אחרות, למי מותר לשחק בשפה? אליבא דוורטר, רק לו עצמו. אליבא דמדר ומיכאלי, גם להן (ובעצם לכולם/ן).
בהתאם, המחקר שקיים לגבי המין של כינויי הגוף נוגע למאפייני השימוש בצורות זכר ונקבה שלא במיקומן הרגיל: מי, מתי, ובעיקר מדוע. האנתרופולוגית עמליה סער חקרה את השימוש בלשון זכר ובלשון נקבה בקרב נשים יהודיות וערביות בארץ. הממצאים שלה מעניינים (למשל, בעברית נפוץ יותר השימוש בצורת ה"שגויה" בגוף ראשון, ובערבית בגוף שני) וכוללים לא מעט מקרים בהם נשים משתמשות בצורת זכר אפילו כשאין שום סיבה. על שימוש בלשון זכר היא כותבת (סער 2007:425, התרגום שלי):
יתכן ונשים המדברות בלשון זכר זוכות בכך לאפשרות נוחה יותר לבסס את עצמן בלי ליצור את הרושם שהן מסוכנות. בסביבה בשליטה גברית, אשר עשויה להיות עוינת לנסיונותיהן של נשים ליצור נוכחות והשתתפות, אנו יכולים לפרש דיבור בלשון זכר כמנגנון ממתן יעיל.
אם בלשון זכר עסקינן, אפשר להפנות לרשומה על לשון הזכר של הבנות ב'מחוברות'. אבל נחזור ללשון נקבה; מה אומרים הבלשנים? שלא במפתיע, לא ממש אכפת להם (וזו גם עמדתה של האקדמיה ללשון). הרי ברור שמדובר בשימוש מכוון בצורת כלשהי על פני צורה אחרת, ומשום שהמשמעות שלו היא חברתית, אין כאן מה לומר לגבי נכון/לא נכון. זה קצת כמו לבקר שימוש "לא נכון" בעברית בשירה. משום שההתנגדות ללשון הנקבה של מיכאלי חורגת מהתנגדות לכל טעות אחרת, ומשום שהטעות אינה טעות כלל וכלל, כל התנגדות שכזו חייבת להיתפש כקריאת תיגר על הטענה של מיכאלי (אלא אם מדובר במיזוגניה בסגנון ורטר). אבל מה לעשות, עימות עם העמדה של מיכאלי חייב לקבל במובלע שיש על מה להתווכח.
מאד אהבתי , אני אישית מאד מזדהה עם מרב מיכאלי, על דעותיה הפנימסטיות הלשוניות ובכלל.
מעניין להשוות עם ההיסטוריה של התופעה הזאת באנגלית. בעבר הדרך התקנית להתייחס לקבוצות שכוללות גם גברים וגם נשים היתה בלשון זכר, כמו שנהוג בעברית, וכמו שיוסי ורטר אוהב. וגם היו לזה כל מיני נימוקים. כך למשל ג'יימס האריס, כותב הספר "הרמס, או מסה אודות הדקדוק האוניברסלי" (1773):
The supreme Being … is in all languages Masculine, in as much as the masculine Sex is the superior and more excellent.
והמדקדק גולד בראון כותב ב-1880:
in all languages, the masculine gender is considered the most worthy, and is generally employed when both sexes are included under one common term
אולי אפשר להציע למר ורטר להוסיף תרגום של הציטוטים האלה לטור הבא שלו.
בשנות ה-70 התפרסמו מחקרים שהראו שהשימוש בלשון זכר כדי להתייחס לנשים מפלה נשים לרעה — למשל, נשים נוטות פחות לענות למודעות דרושים אם הן מנוסחות בלשון זכר. התברר גם שכשמדברים על מזכירות, אחיות ועוד מקצועות בעלי סטטוס נמוך יחסית, דווקא כן משתמשים בלשון נקבה, אפילו שמדובר גם בגברים וגם בנשים. לפחות בתחום השפה המהפכה הפמיניסטית היתה די אפקטיבית, והיום באנגלית ממש לא מקובל לומר דברים כמו "Every employee will receive his paycheck on the first of each month" (במקום זה אומרים "their" או "his or her").
לקריאה נוספת:
D.E. Baron. The epicene pronoun: The word that failed. American Speech, 56(2): 83–97, 1981.
W. Martyna. Beyond the "he/man" approach: The case for nonsexist language. Signs, 5(3):482–493, 1980.
מה שצורם לי אינו השימוש בלשון נקבה, אלא השימוש הבלתי עקבי.
למה להגיד "הפלשטינאים שולטות" ולא "הפלסטינאיות שולטות"?
שימוש עקבי בלשון נקבה מעלה מודעות לנושא הפמיניסטי. שימוש לא עקבי (במכוון?) הוא סתם הפרעה לסדר הטוב ומגביר את האנטגוניזם.
1. "הפרעה לסדר הטוב", נשמע מסוכן, Assaf Lavie, גם למי שגדל על המשפט Ordnung muss sein, הסדר תמיד טוב עבור מישהו ופחות טוב עבור מישהו(י) אחר(ת) וערעורו היא לעתים הדרך היחידה להתנגד.
2. בנוגע לעמדתה של תע"ג – יש שיראו בכך הפנמה של הסדר הקיים, הנימוק שלנשים יש צורה משל עצמן יכול דוקא להדגיש את הקיפוח הלשוני – השפה (והעולם) היא גברית והעובדה כי נקבה מצריכה צורה בפני עצמה מאשרת את חיצוניותה לשפה ה"נורמלית", היא מסומנת כאחרת, זרה, ולפיכך לא שוויונית, בקיצור, זה עניין פוליטי. (ר' המילה עבור אישה הרה בערבית – חאמל בצורת זכר [ולא חאמלה]- אין צורך ב-ה' המסמנת צורת נקבה מסיבות פרקטיות כי אין גברים בהריון והמסמן הזה אינו "תפוס"])
3. סיבה אפשרית נוספת להתנגד למירב מיכאלית היא כי זה גימיק אופנתי וגימיקים אופנתיים הם מעצבנים.
לגבי עמדתה של "תעג", ראוי לציין שהיא מדברת מפרספקטיבה פרסיסטית שמוכיחה שאפשר להפלות נשים גם בשפה נטולת-מגדר.
אני מנחשת שמירב מיכאלי, כמו רובנו, ערה בעיקר לפרספקטיבה של עברית-ממוגדרת מול אנגלית-שפת-העולם-הגדול.
"שלוש הערות" – אתה מרמז על כך שההפרעה איכשהו תורמת ליצירת סדר טוב יותר. היא לא. אם המטרה היא הפרעת סדר באשר הוא אז היא יכולה פשוט להתחיל לדבר בגי'בריש. אולי להגות כל נקודה בסוף משפט כ"אישה!". זה ייפר את הסדר פנטסטי. מה זה ישיג אני לא יודע. אם הבעיה היא ייצוג לא הוגן של מין נקבה בדיבור אז דיבור בלשון נקבה פועל לאיזון. דיבור בשגיאות מכוונות – מה זה בדיוק? התמרדות נגד שפה באשר היא? הגיון בריא? העולם? חומסקי?
Pick your battles כמו שאומרים. להילחם גם בשוביניזם גברי וגם בקומון-סנס באותו זמן זה ניצול לא אופטימלי של משאבים.
אם היא תדבר בג'יבריש לא יבינו אותה. כשמיכאלי מדברת בלשון נקבה על מי שמקובל להתייחס אליהן כזכר, מבינים (+מעלות את המאבק לשוויון על ראש שמחתנו)
Assaf, ההפרעה תורמת בכך שהיא מפנה את תשומת ליבנו לעובדה שמשהו לא תקין בסדר הקיים. היא מעוררת תשומת לב, ובעצם גורמת לנו לחשוב על דברים שעד כה התייחסנו אליהם כמובנים מאליהם.
מאזינינו הלא עצמאיות (שהם כמובן מאזינותינו השכירים) מתקשות להבין האם כשמדברים לסירוגות פעם במשפטים נקביות ופעם בזכריים האם מתכוונים לנקבה או שמא מתכוונות לזכר. ולמה כל כך קשָה להבין את דבריו של הדוברת, זו דבר לא מובנת כלל.
מה שכן ברורה לכול, שמרב סוברת שהפלשתינאים שולטות במעברים, השאלה הוא האם הן גם שולטים במעברות?
איך אפשר לכתוב רשומה כזאת ולא להזכיר את לוס איריגארי? הרי ברור שמיכאלי קראה אותה ולכן היא מדברת ככה
בדקתי בגוגל מי זאת לוס איריגארי, ולא ראיתי איך הרעיון לסגנון הדיבור של מיכאלי יכול להתקשר אליה. נראה לי יותר ספיר-וורף.
נהדר, ובעיקר מפנה את הזרקור לעיקר – לא הלשון היא הבעיה, אלא התרבות.
מפנה את הזרקור לעיקר?
הרי זו הפנייה של הזרקור לכיוון שפה במקום לטפל בדברים שבאמת זקוקים לתיקון.
לדקדוק השפה אין כל השפעה על מעמד האישה.
קודם כל תודה על הדיון בג'נדר.
אפשר גם לשים לב שבעברית בוטל (על ידי האקדמיה ללשון? ) גוף שני ושלישי רבות בעתיד.
תעבודנה
תלמדנה
ומירב מיכאלי תצטרך להחיות אותו.
הפלסטינאים תשלוטנה במעברים.
חברי הכנסת תצבענה על פי המשמעת הקואליציונית
וגם: שאלה לבלשנים של האתר: האם ההירארכיה (כנראה בכל שפות העולם) בין זכר לנקבה היא "טבעית"? כלומר, האם אפשר להעלות על הדעת שפה שבה ג'נדר בכלל לא מסודר בהירארכיה?
הרי אם בוחרים בג'נדר אחד ברבים שמתייחס לכל הפריטים, גם אם הם מג'נדר אחר – זאת כבר הירארכיה.
אולי יש שפות שבהן הפועל או התואר יכול לשאת כמה סימנים בבת אחת, ואז מצמידים לו בזה אחר זה את הסימונים של הג'נדר?
למשל, אם המילים "כוס" ו"צלחת" הן מג'נדר א ו-ב בהתאמה.
אז כדי לומר
"הכוסות והצלחות נקנו בחנות שבמרכז המסחרי הישן"
ייאמר:
"הכוס-א'-רבים והצלחת-ב'-רבים נקנ-א'-רבים-ב'-רבים בחנות שבמרכז המסחרי הישן"
מה דעתכם?
ראשית, האקדמיה לא ביטלה את גוף שני ושלישי רבות. הנה החלטתה בנושא והנה הבהרה נוספת.
לשאלתך, אני לא מכיר שפות שבהן צורת הזכר מסומנת וצורת הנקבה בלתי-מסומנת, אבל לא מן הנמנע ששפות כאלה קיימות. ישנן שפות בהן שמות העצם מסודרים בקבוצות שמקבילות למין דקדוקי, למשל הרבה שפות אפריקאיות ואוסטרליות. נדמה לי שבמקרים כאלה קורה אחד משני דברים: או שהפעלים מתאימים עם כל אחד משמות העצם (הכוס-א והצלחת-ב נשבר-א ונשבר-ב) או שההתאמה היא עם שם העצם הקרוב ביותר (הכוס-א, הצלחת-ב והאגרטל-ג נשברו-ג).
[…] על השפה הפמיניסטית של מרב מיכאלי (דגש קל) […]
אם כבר אז צריך לומר שהפלסטיניות שולטות במעברים.