[הערה מנהלתית: שלום לקוראי עונג שבת. אם זו הפעם הראשונה שלכם כאן אתם מוזמנים להתרשם מרשומות טיפוסיות בהיכל התהילה שלנו או לקרוא אודות. יש לנו גם קטגוריית מוזיקה אם זה מעניין אתכם במיוחד -א"ק]
עורכי העיתונים! פסח הגיע ועליכם להוציא מוספים חגיגיים כל יומיים? נגמרו ההיפסטרים שאפשר לצלם ברחוב ולקרוא לזה "הפקת אופנה"? לא מצאתם שף שיסכים לתת מתכון לקניידלעך בטטה? אין בארכיון אף תשבץ או תפזורת לילדים לכבוד פסח? פנו לפתרון הקל – שטויות על שפה! האלגוריתם: שואלים את אחד הכותבים הקבועים שלכם מה מפריע לו בשפה של הנוער של היום. מקבלים בתגובה בדואר האלקטרוני תרעומת ארכנית וקטנונולוגית שמערבבת מין שאינו במינו ולא כוללת אף טענה מנומקת אחת. מפרסמים. מביטים בחדווה בתגובות המהללות בעוד כל מגיב טורח להוסיף את מה שמפריע לו. חוזרים על הפעולה בראש השנה.
מה שהקפיץ את דסק הקטנונולוגיה של "דגש קל" הפעם היה הטור "אפשר לאכול תפודים בהול" מאת צפי סער, שפורסמה באחד ממוספי פסח המאוחרים. על אף הייאוש שכרוך בנסיון לברור את הטענות מתוך בליל הרטינות שסער קושרת באופן אסוציאטיבי למדי, בואו ננסה בכל זאת להגיב לחלק מהדברים:
גם סימני ניקוד חפים מפשע נעלמים כמו נבלעו במרתפיה של משטרה חשאית. אחד הקורבנות של העברית המדוברת העכשווית הוא, למשל, החיריק. […] לפעמים נדמה שאנשים מתחת גיל 25 כבר לא מכירים בכלל את החיריק; הם אומרים: 'הרגשתי', 'התחלתי', 'המלצתי' – הכול בסגול. כאילו אין חיריק בעולם.
בואו נסתכל על המשפט הראשון בציטוט: גם סִמּני נִקוד חפִים מִפשע נעלמִים כמו נִבלעו במרתפיה של מִשטרה חשאִית. סימנתי לטובת הציבור 8 חיריקים באותו המשפט שבו סער טוענת שהחיריק נעלם מהעברית. צפִי סער. אני לא מכיר מישהו שיהגה אף אחד מהחיריקים הללו בסגול. נמשיך:
היום כבר לא כותבים, רק רושמים; כבר לא באים, רק מגיעים; לא נותנים אלא אך ורק מביאים
מה שבטוח זה שהיום לא מחפשים בגוגל. הנה אנשים שכותבים, הנה אנשים שבאים, הנה אנשים שנותנים.
"גם לא פושטים ולא חולצים, אלא רק מורידים", היא מוסיפה, "וגם כשזה בעצם לא למטה: חולצה, למשל, הרי מסירים מלמעלה, אבל בכל זאת אומרים 'להוריד'". כמו לפועל להוריד, גם לפועל לשים היתה עדנה – על חשבון רבים אחרים שנדחקו הצדה וסובלים עכשיו בשקט בחושך: אנשים שמים בגדים ושמים נעליים.
כמה פעמים עוד נצטרך לקשר לפוסט של גבי דנון בעניין "לשים סוודר"? (כדי שאף אחד לא יפספס, כל המילים במשפט האחרון מקשרות אליו).
אנחנו גם כבר לא רוצים, ואפילו לא מתחשק לנו: רק בא לנו.
כאמור, אנחנו בעיקר לא רוצים להשתמש בגוגל.
יש אף אותיות שנעלמות להן, נשמטות וזהו: כש מפנה את מקומו ל-ש ("שהייתי קטן…"), "נבוא שבוע הבא" ולא בשבוע הבא
אכן, מאחד העם דרך אברהם ב. יהושע וכלה באתגר קרת, "נבוא שבוע הבא" היא בהחלט תופעה חדשה ומסוכנת של הצעירים שיש למגר. רגע, אני מרגיש משפט חשוב מגיע:
יש גם היעלמויות ושינויים שאינם נובעים סתם מעצלנות וצמצום אוצר המלים, שלא לומר התייחסות לספרייה כאל טפט נאה וצפייה ב"אח הגדול" ודומיו
או! הוצאנו את זה. נו, הרי היה ברור לכם שהכל נובע מהעצלנות של הצעירים, בהשפעת, איך לא, האח הגדול. אבל האח הגדול לא לבד ברשימת הגורמים שמהרסים את השפה. אתם בטח מרגישים שחסר משהו. איזשהו אתר מאוד פופולרי, רשת חברתית גדולה וכחולה. אל חשש. תיכף זה יגיע. בכל אופן, קצת מתחיל לשעמם להפריך את טענותיהן של סער ואופק ע"י שימוש בגוגל, וגם לא זכור לי שמישהו מינה אותי לעוזר מחקר בחינם שלהן. אז רק עוד כמה דברים קטנים:
גם המלה משונה, ירדה קרנה: "במקום זה אומרים הזוי. כל מה שלא לגמרי במיינסטרים הוא כבר הזוי".
אתם יודעים מה? עזבו גוגל. בואו נלך למקום הרבה יותר קרוב. למשל, תחילת הפסקה הבאה באותו טור:
היעלמות נוספת, משונה למדי
לנשום עמוק. להירגע. יהיה בסדר. אז מה? למי לא יוצא לטעון שמילה מסויימת נעלמה מהשפה ולהשתמש בה מיד במשפט שלאחר מכן. קורה לכולם בואו נירגע ונמשיך עם הפסקה:
היעלמות נוספת, משונה למדי, היא של ההווה. מן הסתם בהשפעת פייסבוק, אנחנו אומרים על דברים שאנחנו רואים או חווים עכשיו: "אהבתי". "מתי אהבת?" תוהה אופק, "עכשיו אתה אוהב. כך גם 'התקשרתי בקשר למודעה'; הרי אתה מתקשר עכשיו. או 'רציתי לברר'".
בום! רשת חברתית גדולה וכחולה מספר 1 (חלק מכם בטח חשב על הרשת החברתית הכחולה והגדולה השנייה. אל חשש. היא גם תגיע). "מן הסתם בהשפעת פייסבוק". מן הסתם. הטענה המטופשת הזאת נראית לצפי סער כל כך טבעית, שהיא ראויה לקידומת "מן הסתם". מה כבר אפשר להגיד? שהסלנג אהבתי היה קיים לפני פייסבוק, וזאת הסיבה שהוא נבחר כתרגום ל-Like? ש"רציתי לברר" הוא בכלל לא מבנה חדש, ובטח שלא קשור לפייסבוק, ושאין שום קשר להיעלמות של ההווה, שבכלל לא נעלם? הנה, אמרתי את כל זה. נסיים בסיבה היחידה שעוד לא הזכרנו להרס של העברית:
מעבר לסיבה שכבר צוינה בעבר, העצלנות של החיך, הקיצורים למיניהם נובעים גם מהודעות הטקסט, הטוויטר וכדומה: הכל מקצרים, הכל בקטן.
בינגו. להתראות בחג הבא.
ובאותו עיתון, בערך שלושה ימים לפני, היה גם את זה:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1225444.html
איזה כיף שיש אותכם (יש את! אותכם!) שתפרטו ותסבירו במקומי למה אני כל כך מתרתח ומוצף מאס.
א) אם מוציאים מהטור ההיסטרי הזה את כל הטרחנות והקטנונולוגיה דווקא מקבלים תיאור סביר למדי של תופעות בעברית המודרנית. צפי סער! השתמשי בכוחותייך ובאוזנייך החדות לטוב ולא לרע!
ב) "הוֹל" זו דווקא מילה טובה? נו שויין, לפני שלושים שנה בטח התלוננו על זה שהילדים-של-היום אומרים "הול" ולא "מבואה".
ג) למעוניינים, על כש/ש כתבנו כבר כאן.
ד) אני חושד שעטרה אופק יצאה במאמר הזה מעט פחות טוב ממה שמגיע לה באמת. אבל זו רק השערה.
מתוך הטור:
"אבל מה המשמעות של כל זה? האם צריך לבכות את גניזתם של מלים, ביטויים, אותיות וניקודים, או שזו דרכה של השפה, להשתנות ולהתחדש"
לכן, נדמה לי שהשימוש בלשון שלילית לגבי התופעות האלו בשאר הטור הוא פשוט השתעשעות, שכן מדובר בחלק מפרויקט על העלמויות של הרגלים ותופעות מן העבר הקרוב. לכן גם הטקסט מדבר על העלמות, כשברור לכל שאינו רובוט שהכותבת לא חושבת שהצורות והמילים שהיא מדברת עליהן נעלמו, אלא רק התמעט השימוש בהן בהשוואה לעבר.
אז הבנו שמלמדים אתכם בחוג לבלשנות ששפות משתנות באופן טבעי, ועל כן הטהרנים והקטנונולוגים הם כה נלעגים כשהם רואים בשינוי עדות להדרדרות הדור. זכיתם במתנה נהדרת לדימוי העצמי שלכם: להתנשא על האליטיסטים המתנשאים. אני שמח בשמחתכם.
חבל שאתם נעצרים באותה ביקורת ואותו טיעון לועג. לאחר הלעג המספק, אולי יהיה מעניין לתהות אם יכולים להיות שינויים בשפה שיכולים להעיד על תמורות בהשכלה של הדוברים. האם יכולים להיות שינויים בשפה שיכולים להעיד על תמורות חברתיות אחרות? נדמה לי שגם הדיון בהן יהיה מהנה פסיכולוגית, אולי לא פחות מלעג.
@יוסי,
אתה צודק, אבל גם טועה.
אתה צודק משום ששינויים בשפה, במיוחד הדרך בה הם נוצרים, אכן יכולים להעיד לא מעט על מי שמפיקים אותם. כתבנו על כך בעצמנו, למען האמת: ראה ברשומותיו של פינטר על תיקון-יתר, או חפש ברשומותיי על אנלוגיית העניבה בבית המשפט, או התייעץ-נא ברשומותינו הנוגעות לחינוך. כך או כך, קטונו מלערוך את הניתוחים ה"פסיכולוגים" אותם אתה מציע.
אבל אתה טועה, משום שלשאלה של סער שאתה מצטט קדמו אחת עשרה פסקאות המבכות את הדרדרות השפה, כך שעל השאלה עצמה היא עונה ב-'כן' מהדהד. אם כך סער "משתעשעת", בדיבורים על עילגית, שמור-נא אותי מכעסה.
בנוסף, מתמיהה אותי התייחסותך לאיזו אינדוקטרינציה-כביכול שעברנו: לא, אין צורך להֻלמד את זה בחוג לבלשנות, מה גם שאף בלשן לא מכלה את זמנו מול כיתה בדיבור על טהרנים וקטנונולוגים או מחנך את תלמידיו להתנשאות. המטרה שלנו כאן אינה ללעוג לאנשים כמו סער אלא לכוון את הדיון סביב השפה לאפיקים מועילים יותר וארגומנטציה מבוססת יותר.
@איתרמק
בעיקרון אני מזדהה מאוד עם דבריך וגם עם הפוסט של בן לי בכללותו, אבל הערה קטנה לי לגבי החינוך-כביכול לאינדוקטרינציה-כביכול. אין לי ניסיון עם הרבה חוגים בלשניים, אבל לפחות באוניברסיטה אחת שבה למדתי, באזור רמת אביב (שתישאר בעילום שם, כמובן) זכיתי לראות במו עיני את בכיריות המרציות עוסקיות להתרשמותי בדיוק בחינוך להתנשאות, ולו כערך מוסף לחומר הנלמד. בעיקר כלפי העוסקים בבלשנות עברית (פחח) אבל לא פחות מזה כלפי בלשנים לא-גנרטיביים, במידה שבכלל מכירים בקיומם. לא יודע, התרשמות שלי.
זכור לי מקרה באיזה קורס תחביר כזה או אחר שבו אחד הסטודנטים שאל לגבי פרשנויות חלופיות של התופעה הנידונה, והתגובה שקיבל היתה משהו בסגנון "נו טוב, יש גם כל מיני כאלה שטוענים ששפה זה בשביל תקשורת", בטון ובשפת גוף של מישהו שנאלץ להחזיק בקצות הציפורניים שקית עם קקי. כן, קקי!
כאמור, עניין של התרשמות. אינני מסתובב יותר מדי בחוגים תחביראיים אבל יצא לי להתרשם שיש פה ושם כאלה שלוקים בהתנשאות כלפי אנשים שגישתם לחקר השפה אחרת, ואולי אפילו איכשהו נותנים ליחס הזה לחלחל אל תלמידיהם. אם טעיתי, מה טוב. ומובן שכל זה לא פוטר את המקוננים על כך ש"היום אומרים רק בא לי" וכו'.
או, תהיתי אם תתייחסו לכתבה הזו. קראתי אותה מתישהו בחג, והתעצבנתי קשות – גם על הטון הכללי, אבל במיוחד על עניין ה'אהבתי'. גם קטנונולוגיה, גם אשליית הטריות, וגם האשמת הפייסבוק, הכל בבת אחת. מדהים.
ואגב אשליית הטריות – אני זוכרת, אבל מתעצלת לחפש ולברר, שלמדתי פעם ששימוש בצורת העבר לציון ההווה, במיוחד בפעלי הרגשה כמו 'אהב' ו'שנא', נפוץ למדי בעברית מקראית. אני זוכרת נכון, או עושה סלט?
אני מניח שהתרגום "אהבתי" נבחר כי הוא חופשי ממגדר (איך אומרים את זה בעברית?)
מלבד זאת, לאחרונה אני דווקא רואה ושומע יותר העלמות של זמן עבר, בייחוד בחדשות. כמו "מר כהן, ביום שלישי בבוקר אתה מגיע למשטרה. מה הם אומרים לך?" במקום "כשהגעת למשטרה, מה אמרו לך?" לא ברור לי מתי התופעה התחילה.
ויעלת: בעברית מקראית אין עבר ועתיד, יש מושלם ולא-מושלם.
@סתם אחד,
תודה על הזווית הנוספת. אני התכוונתי יותר לעניין של התנשאות על לא-בלשנים וקטנונולוגים. מה שאתה מציין קיים באמת במינונים שונים בחוגים שונים, וזה מצער; יש יופי של גישות לא-גנרטיביות לבלשנות.
למותר לציין שדוגמטיות כזו אופיינית לכל תחום אקדמי, להתרשמותי.
כן, קרוב לוודאי. אגב, זה מזכיר לי שיחת קפיטריה בין אנשים בלתי בלשניים בעליל שהייתי בה שותף דומם לאחרונה. אחד המשוחחים היה, אני מסיק, בהרצאה של גלעד צוקרמן זמן מה קודם לכן.
דובר א': […] הפרופסור אומר שכשילד דובר עברית אומר "שלוש שקל", הוא צודק.
דובר ב': אז הוא אידיוט.
דובר א': אבל הוא פרופסור לבלשנות.
מספר תקונים;
1. כל הטענות שהופרכו ע"י שימוש במנוע גוגל הן לא לגיטימיות.
אין מילה נכונה תחבירית בעולם – בשום שפה שהיא, שאין לה תוצאות בגוגל, קל וחומר מילים שכיחות מה גם בעלות שכיחות הולכת וקטנה (כפי שנטען).
לשם דוגמא אבחר מילה או שתיים שדומני אין עוררין על היותן פחות שכיחות מאשר "מתחשק", "כותבים", "באים" ו"נותנים".
'בורלף' – 395 תוצאות בפחות מ-0.22 שניות
'קצרדשעצמונע' – 8 תוצאות בתוך 0.11 שניות.
2. בנוגע על הסתירה הפנימית כביכול בהתייחס להכחדותה של המילה 'משונה' וחזרתה מס' שורות לאחר מכן באותו המאמר, עצם העובדה שהכנסת את זה כטעון אומר שאולי אינך מבין בקורת מהי, מובן שהכותבת לא מכלילה את עצמה בין מחרבי השפה העברית ולכן אינה נכללת באותה הבקורת.
3. בכתיב ללא ניקוד, חיריק ארוך (להלן עיצור מלווה ביו"ד) יכול להחליף חיריק קצר.
שלום סער,
1. אני מניח שהתכוונת שההפרכה לא לגיטימית, ולא שהטענות לא לגיטימיות. ההפנייה לגוגל לא היתה רק בשביל לספור את כמות התוצאות, אלא גם לעיין בתוכנן. לא מדובר על התוצאות של "בורלף", שרובן נפלו קורבן לנטייה של גוגל לשנות את שאילתת החיפוש, אלא בשימוש נפוץ וחוזר בטקסטים ממקורות ומשלבים שונים. כפי שכתבתי, אין לי כוונה לעשות את המחקר של צפי סער במקומה. מטרת הראיות שהצגתי היא רק כדי להראות שהטענות שלה רחוקות מלהיות ברורות מאליהן עד כדי שניתן להציגן ללא כל הוכחה. אבל תודה לך על כך שלימדת אותי את המילה הנפלאה קצרדש-עצמונע :)
2. אני מניח שתיאלץ להאמין לי כשאומר לך שאני מבין מהי ביקורת. העובדה שהמילה שם, נכתבה כבדרך אגב מיד לאחר שהיא סיימה לרטון על משהו אחד ועברה לרטון על משהו אחר, ולא נראית לאף אחד חריגה, אבסורדית למדי בהתחשב בכך שהיא טוענת שהמילה נעלמה.
3. לא הבנתי למה ההערה הזאת מתייחסת, אבל בכל מקרה כדאי לדייק: חיריק ארוך אינו עיצור מלווה ביו"ד (כפי שמדגימה לנו למשל המילה דַּי), והוא לא תמיד יכול להחליף חיריק חסר, גם לפי כללי הכתיב חסר הניקוד הפורמליים.
לטובת שר האירוניה: http://goo.gl/EdRj6
(סער יקירי, אין דבר כזה "חיריק ארוך")
ליובל,
אכן אירוני למדי. למראה תוצאת החיפוש העלובה לא הצלחתי להחניק גיחוך ספונטני ;-)
אכן טעות בידי (איך נקראת התנועה אם כן? חיריק מלא?)
לבן,
בנוגע לסעיף 2 ראשית ברצוני לציין שלאחר עיון נוסף בתגובתי יש בו מין הטון המתלהם ללא כל כוונה שכזאת (אני בטוח שלא נפגעת אך חשוב לי לומר זאת בכל זאת).
בנוגע לתוכן התגובה: בין אם השתמשה במילה "משונה" במודע ובין אם לאו, ברור לכל שהיא לא מכלילה את עצמה בביקורת הכללית שהיא משמיעה. אבל כאשר אתה מבקר את שפתם של הבריות אתה לוקח סיכון שייבחנו את זו שלך בזכוכית מגדלת.
ובהקשר להכחדות החיריק, יכול להיות שאני נכנס פה לדיון דמגוגי אבל בחירתה דווקא במילה הכחדות לתאר את הפיחות בהגיית התנועה היא מוטעית מה גם שהטענה נכונה גם נכונה. אין לי ספק ש"פיפי" ו"ציצי" לעולם לא יהפכו ל"פפה" ו"צצה" אבל מילים מסויימות אכן מאבדות מחיריקיותן.
ובכלליות על אף שנקודתית יש לי מספר סייגים, אני חולק את מורת הרוח הכללית על הטון המטיף של הכתבה.
שבוע טוב :-)
אכן, חיריק מלא.
לגבי שאר תגובתך, היחס לכתבה זו מאוד לא ברור לי. איך שלא תסתכל על זה, סער מציגה שם ים של טענות שאותן שומעים כל שני וחמישי (שום דבר שם לא חדש, ולא ברור לפי אילו קריטריונים בחרה בתופעות שאותן תכלול בכתבה, שכן החשד המציק הוא שהיא פשוט עברה אסוציאטיבית בין נושאים תוך כדי כתיבה), ולא מציעה אפילו בדל אחד של ראיה או הוכחה. אמירות נפוחות כוללניות, עם שיפוטיות אקראית (ע"ע "הול" כמילה גבוהה שנעלמה) וללא שום ערך לשוני, מחקרי או עיתונאי. אז דווקא את המאמר הזה לשים כמראה מקום בערך הויקיפדיה רם-הפרופיל "עברית ישראלית"? אתמהה.
ובנוגע להפרכת ההפרכות ע"י שימוש בגוגל:
העניין הוא לא רק רוחב החיפוש אלא גם עומק החיפוש. רוצה לומר; מנוע חיפוש כמו גוגל יימצא לך תוצאות גם מלפני עשר שנים מה שמבטל את ה"מגמתיות" בטענתה של ציפי סער. ובנוסף, ותחלקו עליי חופשי אם אני פה, שפה דבורה היא בהכרח פחות עשירה משפה כתובה גם בהתייחס לאותו הבנאדם
הו, תודה, מישהו היה צריך להגיד את זה. קראתי את הכתבה ולא יכולתי להפסיק לחשוב, אלוהים, איזה קשקוש. ומי אומר "לרשום" במקום "לכתוב" חוץ מערסים וילדים בני 14? ומה כל כך מעניין בזה שסלנג ("מדליק, מטרף, עולמי") משתנה? בגלל זה קוראים לזה סלנג. (כאילו, דה)
לגבי החיריק: אני לא יודע אם הכתבה המדוברת עסקה רק בשפה הכתובה, אבל ב15 השנים האחרונות אני בהחלט מרגיש היעלמות של התנועה של החיריק מה_דיבור_. זה מין מבטא חדש כזה, ואסתכן ואקרא לו רמת-שרוני-הרצלייני. אפשר לשמוע אותו במקומות מסוימים אצל עברי לידר, והרבה מאד בכיתה שלי באוניברסיטה, ואעצור כאן מלפרט יותר. את המילים שהכותבת ציינה למשל, בהחלט שמעתי לא מעט פעמים נאמרות בסגול.
ולל: אסתכן שוב בהכללה: שמת לב מי רוב האוכלוסיה הדוברת עברית? (רמז: ערסים)
לא אלמן ישראל: הפיחות (אם להאמין לסער) במעמד החיריק בקרב קבוצות אוכלוסיה הקרובות לאוזנה, מתאזן בסה"כ בין הים לירדן בזכות הנטייה (המובנת, בהקשר של חוקי הניקוד וההגייה בערבית) של פלסטינים דוברי עברית להגות צרה כחיריק, ולעתים מזומנות אף לכתוב כך בעברית (דוגמה מטקסט פוליטי שבו נתקלתי – "איהוד ברק").
במונטאז'-חמא"ס שהוקרן היום בערוץ 10 שודרה תהלוכה עם כתובת "מוות לישראיל", שזה יפה כי הם ידעו לא לשים א' בהתחלה אבל בכל-זאת הוסיפו חיריק בסוף.
(שלא לדבר על ההכרה המובלעת בקיומה של ישות שנקראת "ישראל". אופנהיימר בטח משפריץ ניטים)