Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for the ‘תרגום’ Category

זה יהיה פוסט קצר, כי כמה כבר אפשר לדבר על התבטלות העברית בפני האנגלית? (טוב, זה תלוי אם צריך לפרסם כתבה או לא)

נשיא האקדמיה ללשון, פרופ' משה בר-אשר, מקונן על החלטת האוניברסיטה העברית לפיה ניתן להגיש מעתה עבודות דוקטורט גם באנגלית ולא רק בעברית.

"מכאן ואילך מנסחים תקנון חדש ובו הקביעה: 'עבודת הדוקטור תוגש בעברית או באנגלית'. ובזה בא המוסד הנכבד הזה כמו להודיע שחל פיחות במעמד העברית בו. הרי ברור שבלי משים החלטה גוררת החלטה ותקנה גוררת תקנה, ובסופו של דבר יגבר הלימוד באנגלית והתהליך הזה יגרור גם הוראה באנגלית בבית הספר היסודי ובתיכון". הוא שיגר מכתב לחברי הסנאט באוניברסיטה העברית, ובו מחה על ההחלטה לשנות את סעיף התקנון לתלמידי המחקר.  

שום דבר חדש בינתיים. אבל בין נימוקיו של בראשר ההכרזה הבאה:

"אנשים אינם אומרים 'שלום' ו'להתראות' אלא 'הי' ו'ביי'. אנו מושכים בידינו תרבות בת יותר מ-3,000 שנה שהתנהלה תמיד בעברית, גם כשדיברו לשונות אחרות. יש ברשות הרבים סחף במעמדה של העברית, ומי שהעניין הזה יקר לו צריך לעמוד על כך. אני לא מדבר על שוטרי לשון, אלא על אוהבי לשון ושוחריה שצריכים להסביר את הערך התרבותי של הדבר הזה".

לא הבנתי. מה זה אומר שהתרבות "התנהלה תמיד בעברית, גם כשדיברו לשונות אחרות"? איך זה עומד מול העברית היהודית מחד גיסא והיידיש מאידך גיסא? הארמית? הרוסית? ואיזה נזק נגרם עתה כשפרופ' בר-אשר השתמש במילים אלא (שאילה מארמית) ושוטר (שאילה מאכדית), אינני יודע.

והכי חשוב, שבסוף הכתבה מופיע הקישור Read this article in English.

Read Full Post »

[זהו פוסט אורח מאת איתמר שפי, שטוען שמרוב שהוא צעיר אין לו איך למלא ביו של שורה.]

כמו כל אירוע משמעותי שמתרחש במדינתנו, גם הבחירות הקרבות עוררו את ההומור הישראלי. נכון, רוב הפוסטים בפייסבוק שקשורים לבחירות היו פוליטיים-מעצבנים-גוררי חסימה, אבל פה ושם גם ראינו גם סאטירה כמו פי 1000 יותר עוצמה לישראל, ובחמישי האחרון (למה הם חיכו כל כך הרבה?) עלה גם עמוד בשם דנד"ש שעדיין לא החלטתי אם הוא סאטירה ימנית או סתם הומור חביב. יכול להיות שאני פשוט לא מספיק מתוחכם בשביל זה.

שם העמוד קורץ לשמה של רשימת חד"ש (לפי מילון הסלנג המקיף של רוביק רוזנטל, שתי המילים נרדפות), ראשי תיבות של "דעתנים נאו-קומוניסטים דמוקרטיים שוויוניים". הפוסטים שם נחמדים, אבל הדבר שבאמת נהניתי ממנו הוא השימוש בערבית ברחבי העמוד.

נתחיל ממה שמתיימר להיות התרגום של שם המפלגה, צמד המילים שמופיע בכל הפוסטים תחת המילה דנד"ש – פטירה אלג'בן, שתרגומו הוא בכלל "עוגת גבינה". אחד מהגולשים דוברי הערבית גם הגיב (בתרגום חופשי) – "עוגת גבינה? איך לך משהו טבעוני?". תמיד חשבתי שטבעונות ושמאל רדיקלי הולכים יחד, אבל אולי זה רק אני.

דנדש

ממש ליד שם המפלגה מופיע הפתק שלה – בעברית, הניקוד חטף-פתח ('כמו שהממשל הציוני חטף את הפת"ח משלטון בעזה', אם להוציא את אחד הפוסטים בעמוד מהקשרו), ובערבית – פתחה, תנועה קצרה שמקבילה לפתח בעברית (יסלח לי יובל אם אני טועה), יחד עם שדה – שהיא דגש חזק, שממש לא הייתי מקביל לחטף בעברית.

יותר קליט מתמנון ענק

יותר קליט מתמנון ענק

ואחרון, מה שנראה כמו סיסמת המפלגה בערבית, אלחמצ – לוחה. אח'ד'

על החלק הזה שברתי את הראש. הפירוש של לוחה הוא לוח, board או plate באנגלית, והמשמעויות הכי נפוצות של הפועל אח'ד' הן לקח את- או נקט (החלטה),שני פעלים שמצריכים מושא בערבית. כנ"ל לגבי כל השימושים האחרים של הפועל שמצאתי, כולל הארכאיים שבהם. הרמז הגיע דווקא מהמילה הראשונה, אלחמצ – חומוס.

מקימי העמוד השתמשו בגוגל טרנסלייט כנראה, וכשplate זה גם "צלחת" בעברית, ממשהו כמו "קח צלחת חומוס" יצא "חומוס – לוח. קח".

99% יותר שמאל לישראל

99% יותר שמאל לישראל

חג דמוקרטיה שמח.

 [היה זה פוסט אורח מאת איתמר שפי. רוצים לפרסם פוסט אורח? יופי. תכתבו משהו ותשלחו לנו.]

Read Full Post »

לקט תשדירי תעמולה נוסף. לא על הכל יש תובנות לשוניות מעמיקות, כמובן, אבל אתם מוזמנים להמשיך ולדווח על דברים מעניינים בתשדירי הבחירות (פייסבוק/טוויטר/'צרו קשר').

  • העבודה: סתיו שפיר משתמשת במושא פנימי, אחד המבנים האהובים עליי: "כדי שבאמת נוכל לקחת את המדינה הזו בחזרה לידיים שלנו אנחנו צריכים להיות שם, במקומות שבהם מחליטים החלטות" (0:53). זה קצת מסקרן כי בעברית בד"כ מקבלים החלטה ולא מחליטים אותה. ואם מישהו תהה, באנגלית 'עושים' החלטה, בגרמנית 'פוגשים' החלטה ובערבית 'לוקחים' החלטה.
  • בבית היהודי קראו כנראה את הלקט הקודם והולכים על אותנטיות הפעם, עם הרעיון החמוד 'סטטוסו של יום'. רק לא ברור לי אם אלה צילומי מסך אמיתיים, משום שליד חלק גדול מהסטטוסים לא מופיעות שטויות-פייסבוק רגילות כמו "אהבתי" או תגובות (גם בתשדיר הזה וגם בתשדיר ההמשך).
  • חד"ש: התשדיר בסדר גמור, אבל הפסיק בתרגום לערבית מופיע בצד הלא נכון. חוץ מזה, שדא עאמר אומרת (בערבית): "חובתי להשמיע את קולי נגד הפרת זכויות אדם". במקור היא מוסיפה "שמתבצעת בשמי" וזה לא מופיע בכתוביות (0:47).
  • ומחד"ש במעבר טבעי להליכוד/ישראל ביתנו, שמתגאים בחוק חינוך חינם מגיל שלוש (שהתגלגל מיוזמות של תמר גוז'נסקי מחד ויצחק שמיר מאידך – והנה החיבור). ראשית הערה לא-לשונית: התשדיר מציג תמונה של מורה ליד תרגיל בחשבון שחלק מהתשובות בו שגויות (0:30), אבל אני מניח שאפשר לומר שהמורה עומדת לסמן איקס ליד התשובה הלא נכונה. כך או כך זו בכלל לא תמונה של מורה ממערכת החינוך שלנו אלא קובץ מאתר תמונות. גם התמונות שמופיעות ממש לפני כן, כשהתשדיר מתגאה בהורדת מחירי הסלולר, אינן של לא מצביעי ליכוד קלאסיים (0:27). כנראה שב-'הליכוד/ישראל ביתנו' מאוד אוהבים את אתרי התמונות. או כמו שבן לי אמר, חבל שהם לא השתמשו בתמונה הזו וזהו.
    והערה לשונית: קצת מפריע לי שליד הטקסט הגדול "אנחנו גאים" מופיעים הישגים שונים בלי מילית יחס לפניהם, אבל אולי זה רק אני ("אנחנו גאים — צמיחה מהגבוהות בעולם", "אנחנו גאים — גייסנו את העולם לסנקציות נגד איראן").
[ת' לכל מי ששלח]

Read Full Post »

פחות משבועיים נותרו לבחירות ותשדירי התעמולה מציפים את המסך כגשם בעמק חפר. אני חובב תשדירי בחירות אבל היות ואין לי טלוויזיה אני מסתמך על קישורים שאנשים שולחים לי ועל דברים שאני מוצא בעצמי ברשת. לכן, אם אתם רואים משהו מעניין לשונית באחד התשדירים, שימו בבקשה קישור בפייסבוק שלנו או שתשלחו לנו דרך 'צרו קשר' ואנחנו נשתדל להישאר עם האצבע על הדופק. אז אחרי שפירשנו את הערבית של אריה אלדד ומיכאל בן ארי, הנה לקט נוסף. על מנת שלא למלא את העמוד בסרטוני יוטיוב, אף אחד מהתשדירים לא מוטמע כאן אבל כולם נגישים בקישורים.

  • שס: אריה דרעי אומר "אצלנו זה לא הבטחת בחירות" אבל הכתוביות מתקנות אותו ל-"זאת" (0:40). יש לי קטע עם כתוביות שמתקנות את הדובר בכוח (ולפעמים הן אפילו באות לברך ויוצאות מקללות).
  • עוד שס: בסרטון האגרסיבי 'כוכבית גיור' מופיע בחור יהודי תמים מתחת לחופה עם כלתו הסלאבית. שס רומזים שממשלה עם 'ישראל ביתנו' תגייר שיקסעז רוסיות בהרף עין ורק שס תוכל לעצור בעדם. בחתונה עצמה מתנגן השיר 'מברוכ עליכ יא עריס מברוכ' – אני די בטוח ששמעתי אותו בחתונות יהודיות, ולא ברור לי מה שיר בערבית אמור לרמוז כאן.
    באותו תשדיר יש גם טעות כפולה (0:35). הפקס פולט תעודת גיור עבור MARINA IVANOF, שמה של הכלה, אבל זה לא יכול להיות: ראשית, אין F ברוסית, רק במילים שאולות. אמנם מבטאים V סופית בתור ף', אבל למיטב ידיעתי התעתיק הוא תמיד V. שנית, שמות משפחה סלאבים עובדים בצורה שונה מזו שאנשי שס אולי רגילים אליה. בגלל שמדובר במקרה הזה בשם המשפחה של אישה, הוא להיות איבאנובה ולא איבאנוב. אלא אם שס מנסים לרמוז שב-'ישראל ביתנו' לא יודעים רוסית, אבל אני בספק אם זו היתה המטרה.
  • הבית היהודי: איילת שקד, אורי אורבך ונפתלי בנט מבטיחים תשדיר בחירות כנה וישיר, בלי להשתמש בכל הטריקים הישנים ובלי ללכלך על יריבים אלא רק להגיד במה הם באמת מאמינים. אבל העברית שלהם בתשדיר הזה היא ללא רבב, בצורה שנדיר מאוד למצוא בימינו: "נראֶה לכם" (ולא נראָה), הגייה תקנית של ו"ו החיבור, הגייה נכונה של אותיות בג"ד כפ"ת (או לפחות בכ"פ), וכן הלאה. אותנטי.
  • בל"ד: ולסיום, התשדיר הזה נפסל כי הוא "מגחיך את ההמנון". הכתוביות טובות אז אין לי מה להוסיף עליהן. לחובבי ההמנונים המגויסים ובשביל טעם של פעם, נזכיר את גירסת הטראנס של 'עלה ירוק' להמנון מ-1998.
שמתם לב למשהו ששווה לנתח בתשדירי התעמולה? הלשינו כאן בפייסבוק או דרך 'צרו קשר'.

Read Full Post »

אריה אלדד ומיכאל בן ארי מדברים ערבית ושותים קפה שחור בעודם מלהגים על חובות וזכויות בתשדיר בחירות חדש של 'עוצמה לישראל' — זו יריית הפתיחה לעונת תשדירי התעמולה לקראת הבחירות הקרובות שמתחילה מחר. אז איך הערבית שלהם?

הסרטון נפתח עם כתוביות שמציגות את התעמולה הלא-בטחוניסטית הסטנדרטית נגד ערביי ישראל: הם לא משלמים ארנונה במזרח ירושלים, הם בונים וילות בטייבה ובנגב בזמן שאנחנו לא יכולים אפילו לסגור מרפסת, וכן הלאה. ואז אנחנו זוכים לארבעים שניות של דו-שיח בערבית עם כתוביות תרגום לעברית, כשאחריהן מונולוג של אריה אלדד בעברית עם כתוביות תרגום לערבית.

ראשית, להגייה. מיכאל בן ארי אינו מדבר בחי"ת ועי"ן בעברית (כפי שמעלה דגימה של נאומיו וראיונותיו ביוטיוב), אבל בערבית הוא מקפיד על הגייה נכונה; בערבית מדובר בשני הגאים שונים, שיכולים להביא לשתי משמעויות שונות. מעניין שהוא ממשיך עם החי"ת גם בעברית, כשהוא אומר "אם אין חובות אין זכויות". מצד שני, הוא מתקשה עם שאר העיצורים ה"בעייתיים": הרי"ש המתגלגלת, הקו"ף הענבלית ق, הטי"ת המלועלעת ط וכמובן הדל"ת המלועלעת ض, מוקש אמיתי ללומדי הערבית באשר הם. אלדד מנסה לקלוע לחי"ת הנכונה רק עם המילה 'כיבוד', احترام. גם ההטעמה לא רעה, למעט מספר מעידות. אבל אי אפשר לדרוש מאף אחד ללמוד להגות ערבית כמו שצריך תוך מספר ימים. מה לגבי הטקסט עצמו?

כשהשניים מדברים, הם משתמשים בערבית פלסטינית (עם מאפיין לא-עירוני, במתכוון או שלא, משום שאת האות ق הם הוגים [ק] כשבערים הגדולות היא מבוטאת לרוב [א]). בחלק השני של הסרטון, כשהם מדברים בעברית עם כתוביות בערבית, הכתוביות מופיעות בערבית ספרותית. זו גישה סטנדרטית למדי: מדברים כמו שמדברים, אבל כותבים בערבית ספרותית. הכתוביות עצמן לא רעות, אם כי במשפט הראשון הייתי מקדים את הפועל לנושא והייתי גם משתמש באלף עם המזה מתחתיה (إ) במקום באלף ללא המזה (ا) במקומות הרלוונטיים.

אבל דבר אחד לא הצלחתי להבין, והוא מה שאלדד ממלמל בסביבות 1:01 אחרי المواصلات. אם למישהו יש רעיון אשמח לשמוע (גירסת יוטיוב לאמיצים כאן). לגבי הגרסה של 'עוצמה לישראל' לדמוקרטיה כמערכת שבה זכויות תלויות בחובות — אני חושש שכאן הבעיה אינה בשפה.

שידורי תעמולה שמחים לכולם! כאן תיקנו לאחרונה את עמוד 'צור קשר' למקרה שאתם שמים לב למשהו מעניין במיוחד.

Read Full Post »

כתבה מסקרנת היתה לא מזמן ב'הארץ' על לשון ההרצאות בכינוס האגודה הבינלאומית ללימודי ישראל. כותרת המשנה (מלחמת האקדמיה העברית בשפה האנגלית, רויטל חובל, 12/10/2012):

קשה לתאר אבסורד גדול יותר: כנס של אגודה בינלאומית ללימודי ישראל התנהל כולו באנגלית, לא בעברית. כעת, אחרי סיומו, התפתחה מלחמת שפות שלא מביישת את קודמתה, זו שנוהלה לפני כמעט מאה שנה

החצי הראשון של הכתבה מבהיר מה קרה: מספר חוקרים התלוננו שההרצאות בכנס ניתנות באנגלית ולא בעברית, ואחרים ענו שמדובר בארגון בינלאומי שמנהל את כנסיו וכתביו באנגלית ופתוח לחוקרים מכל העולם. זה הכל. אבל זה כנראה לא מעניין מספיק לכתבה שלמה, אז חובל ממשיכה הלאה:

הכנס בחיפה חשף שני סודות שעד כה לא נטו לדבר עליהם: האחד הוא, שחוקרי התרבות העברית לא שולטים בעברית כמו שהם מציגים והשני, חוסר הכבוד של האקדמיה הישראלית לשפה העברית.

מה לעשות שאף אחד לא מדבר כאן על התרבות העברית. מדובר באגודה בינלאומית שנוסדה בכלל בארה"ב והיא חלק מארגון-גג אמריקאי. אתר האגודה מבהיר שהחברות בה פתוחה לכל מי שעוסק במחקר מלומד של ישראל, התנועה הציונית, או הקהילה הציונית בפלשתינה. בישראל מדברים שלל שפות, בקרב גדולי התנועה הציונית היו כמה ספצים בגרמנית, יידיש וברוסית, וגם בפלשתינה דיברו יותר מאשר רק עברית. אז מאיפה הדרישה שהחברים באגודה ישלטו בעברית? למיטב ידיעתי אין דרישה כזו כלל.

אחת לשלוש שנים בערך נודד הכינוס השנתי לישראל. עכשיו, אם מעיינים בתוכניות הכנסים הקודמים ניתן לראות שבאמת רוב המרצים הם ישראלים (לפחות על פי שמותיהם). אבל עדיין אין סיבה לחשוב שחוקרי ישראל לאורך השנים הם בהכרח חוקרי התרבות העברית וחובה עליהם לדעת עברית על בוריה. אם יורשה לי, אני חוקר היבטים מסוימם של שפת הסימנים האמריקנית אבל אני לא שולט בה מספיק בשפה בשביל להעביר הרצאה בשס"א בלי להביך את עצמי ואת הקהל שלי.

אפשר לחלץ טענה לפיה הכנסים שנערכים בארץ ראוי שיהיו דו-לשוניים, ואין ספק שזה עניין בו האגודה ללימודי ישראל יכולה לדון ולהחליט. פרופ' גור אלרואי מעלה טיעון אחד בכתבה:

"אחת ממטרות האגודה היא להשפיע על השיח הציבורי ואם שפת הכנס בארץ היא באנגלית, זה לא משרת את המטרה, להפך, זה מביא לניכור ולהתנשאות. לא אחת בכנסים המתקיימים בארץ, יש מושבים שבהם כל הדוברים ישראלים, הנוכחים באולם ישראלים, ובכל זאת מדברים אנגלית. זה מאולץ, לא טבעי ואפילו פתטי".

הרבה מאוד דברים נכוחים מופיעים בעברית אבל עדיין לא משפיעים על קובעי המדיניות (מחקרים, כתבות בעיתונים, תחקירים בטלוויזיה, רשומות בבלוגים). אבל בסדר, זו נקודה טובה. שוב, האגודה יכולה לדון בכך ולהחליט. עוד לא הגענו ל"חוסר כבוד של האקדמיה לשפה העברית" שהובטח לנו בכתבה. הטענה הזו שאובה כנראה מדבריה של פרופ' זהר שביט:

"באקדמיה בישראל קיים נוהג בזוי לכבד כל פרסום שלא בעברית ולזלזל בפרסומים בעברית. האבסורד הוא שמאמר בכתב עת נידח בעולם ייחשב יותר מאשר מאמר שהתקבל לפרסום בכתב עת ישראלי מכובד. בעבר אף פנו אלי מהטכניון ושאלו אותי אם כתב העת קתדרה – כתב העת החשוב ביותר בלימודי ארץ ישראל – מכובד מספיק. לא ידעתי אם לצחוק או לבכות."

עכשיו הגענו ללב העניין, אבל שימו לב שבינו ובין נושא הכתבה אין קשר של ממש. יש מקום לדון בטענתה של שביט, אבל כמו שהיא אומרת בעצמה:

"לצערי אני נתקלת יותר ויותר בחברי סגל שמתקשים לכתוב ולהרצות בעברית, מן הסיבה הפשוטה שאין להם די הזדמנויות להתנסות בכך. להערכתי, זה נובע ממה שאני מכנה ההעדפה הישראלית אפריורית לתוצרת חוץ, וזה כבר נושא לדיון נפרד שבמרכזו עומדת השאלה של מידת המחויבות של האקדמיה הישראלית לתרבות ולשפה העבריות".

אכן, דיון נפרד.

שלוש הערות לסיום. ראשית, ישנם כנסים בינלאומיים שנערכים בשפות שאינם אנגלית. מטבע הדברים, הממצאים המפורסמים בהם פחות נגישים למי שאינם דוברים את השפה. עמיתה סיפרה לי לא מזמן על כנס שבו כל דובר היה רשאי להרצות בשפת אמו: ההרצאה המרשימה ביותר היתה של חוקרת צעירה ונלהבת מאיטליה, אך לרוע המזל אף אחד בקהל לא הבין על מה היא דיברה. אני מתרשם שבגרמניה ובצרפת מתקיים מספר רב יחסית של כנסים בשפה המקומית ולא באנגלית, מה שכמובן מגביל את ההשתתפות בהם.

שנית, כדאי להדגיש שוב שבכתבה מדובר באגודה בינלאומית ללימודי ישראל. בארץ מאורגן מספר מבורך של כנסים בנושאי הקשורים לעברית. רק בחודשיים האחרונים הגיעו לתיבת הדוא"ל שלי הזמנות וקולות קוראים לכינוסים הבאים: יום עיון לרכזי לימודי לשון, כנס על היברידיזציה בשפה ובטבע, הכינוס השנתי של החוג הישראלי לבלשנות, האגודה הישראלית לחקר שפה וחברה (בעברית, ערבית ואנגלית!), כנס 'לשון ראשון', יום עיון 'העברית לאן', הכינוס השנתי לספרות ילדים ונוער, וכנס בינלאומי בנושא רב-לשוניות ורב-תרבותיות בהפרעות בתקשורת (בעברית ובאנגלית). יום עיון מוצלח במיוחד נערך לפני שנה וחצי באוניברסיטת חיפה כפי שסקרנו כאן. כמובן שאין לתמוה על כך שנערכים כנסים בעברית — אבל זו בדיוק הנקודה.

שלישית, הכתבה ב'הארץ' מסתיימת במשפט התמוה הבא:

שביט המוכרת כאשת שמאל קובעת: "אני סבורה שלאנשי הסגל האקדמי צריכה להיות מעבר למחויבות המקצועית לעברית, גם מחויבות לאומית אליה".

כנראה כי הנושא כל כך חמור שאפילו אנשי שמאל, שכידוע אין להם שום מחויבות לאומית, חושבים ככה?

Read Full Post »

כידוע, עוד מעט הולכים לבחירות. וכידוע, הסיבה שהולכים לבחירות היא שהממשלה לא הצליחה (או לא רצתה) להעביר תקציב. אבל כשאין תקציב, אין הקצאה מתאימה לשירותים שונים.

סל התקשורת של משרד הרווחה עומד על סכום מסוים הכולל בתוכו שירותי תרגום עבור אוכלוסיית החירשים וכבדי השמיעה, סכום שנמוך משמעותית ממה שהאוכלוסיה באמת צריכה. בשנים האחרונות משרד הרווחה ומשרד התקשורת הצליחו להעביר כספים בתוך המערכת ולהגדיל את ההקצאה עבור שירותי התרגום, אבל עכשיו שאין תקציב חדש ההקצאה חוזרת למצב ההתחלתי מהעשור הקודם. במילים אחרות: קיצוץ בסל התקשורת מבלי לעשות דבר.

כך למדתי מהודעות שפורסמו לאחרונה ע"י גופים דוגמת המכון לקידום החירש ואגודת החירשים בישראל, שמתכננים הפגנה מול הקריה ביום ראשון, 30/1. במכון לקידום החירש הכינו סרטון קצר (עם כתוביות תרגום) שמסביר במה מדובר. הם מקשרים למכתב שנשלח לשר כחלון כמו גם לתשובה הלאקונית של משרד הרווחה. באגודת החירשים הכינו סרטון עם פרטים נוספים שמיועד בעיקר לאנשי הקהילה. ההפגנה מתוכננת לשעה 10:00.

תרגום משפות סימנים ולשפות סימנים הוא נושא קרוב ללבי, ואחת הרשומות שאני הכי גאה בהן באתר הזה היא הסקירה על תרגום שירים. ההתפתחויות האחרונות הזכירו לי שבעוד חבריי נאלצים להיאבק על שירותים בסיסיים, ארה"ב חוותה לא מזמן רומן עם מתורגמנית לשפת הסימנים האמריקאית (שס"א) בשם לידיה קאליס.

קאליס: 'הגרוע מכל עוד לפנינו'. מתוך הכתבה ב-The Atlantic

קאליס: 'הגרוע מכל עוד לפנינו'. מתוך הכתבה ב-The Atlantic

קאליס היתה המתורגמנית של ראש העיר ניו יורק במהלך סופת ההוריקן סנדי. עבור אמריקנים רבים זו היתה ההזדמנות הראשונה לראות מתורגמנית עובדת, וההתפעלות הגיעה לרמות מוגזמות מעט מהיכולות התיאטרליות-כביכול שלה. קחו לדוגמה את הטאמבלר (מיקרו-בלוג) שמתעד את הבעות הפנים שלה. קוראי 'דגש קל' כבר יודעים שהבעות פנים הן חלק אינטגרלי מהדקדוק של שפות סימנים ואין בהן משהו אקזוטי מדי, אבל לרוע המזל לא כולם מתורבתים ומחונכים כמו קוראי 'דגש קל'. מה שקרה הוא שנוצר גל של אהדה לקאליס, אבל מכל הסיבות הלא נכונות: גולשים היללו אותה על ה"אקספרסיביות" שלה, תושבי העיר אמרו שהיא שחקנית מעולה, אבל בשורה התחתונה כל ההתלהבות היתה לריק: לא היה שום דבר מיוחד ב"הופעה" של קאליס, היא פשוט סימנה שס"א כרגיל. הפונולוג אריק באקוביץ' כינה את התופעה language exotification, כלומר התייחסות לשפה מסוימת כאל אקזוטית ומיוחדת. הבעיה היא שכך גורמים לשפה להיראות פחות כשפה סטנדרטית ויותר כמשהו מוזר ומשונה. הנה הטור של באקוביץ'.

כשניסיתי להסביר את זה לחבריי בארה"ב, השתמשתי באנלוגיה לחיקויים של סינים שהיו נפוצים בזמנו. היום כבר אי אפשר לומר "צ'י צ'ונג צ'אן" ולהעמיד פנים שאתה סיני – זה נחשב פוגעני. הצורה שבה שס"א משתמשת בהבעות פנים "מרתקת" בדיוק באותה מידה שהצלילים של שפה כמו מנדרינית "מרתקים" או שכל העיצורים הגרוניים בעברית "מרתקים". יותר מזה, הבעות הפנים של שס"א "מרתקות" בדיוק כמו שפרוסות הבשר הרכות שאנחנו מכים אחת בשנייה כדי ליצור צלילים (מה שאנחנו מכנים "שפתיים" או "לשון") הן "מרתקות". הדבר חשוב שבעתיים עבור מיעוטים ואוכלוסיות שחוו דיכוי בעבר הלא רחוק — כמו החירשים, ולהבדיל, מהגרים מהמזרח הרחוק בארה"ב — אשר נסמכים על השפה שלהם כמאפיין מהותי בתרבותם.

שני דברים קרו כתוצאה מהעניין שקאלאס משכה, האחד מצער והאחד משמח. מצד אחד, תוכניות טלוויזיה שונות הריצו מערכונים עם דמות שחיקתה את קאלאס. לרוב היה מדובר במערכונים בטעם רע שהעליבו מסמנים רבים, גם אם הם לא התכוונו לכך. כמה היו בטעם רע במיוחד. הנה דוגמאות לשני מכתבים רהוטים שהתלוננו על מערכון גרוע במיוחד (לא אקשר אליו – מדובר בבזבוז איום של זמן).

מצד שני, שס"א זכתה להתעניינות מחודשת. מאמר מצוין מאת אקירה אוקרנט הסביר בדיוק מה קאליס עושה כשהיא מתרגמת את ראש העיר בלומברג, בלווית תמונות להמחשה. יוזמות כגון זו לתיעוד מונחים מדעיים קיבלו תשומת לב רבה יותר, וקאליס עצמה הוזמנה להדגים את הסימנים החדשים ולתרגם לשס"א את הכתבה שפורסמה בנושא בניו יורק טיימס.

לידיה קאליס היא פשוט מתורגמנית מקצוענית, חלק מתעשייה חשובה ומשגשגת. המתורגמנים בארץ לא זוכים לתשומת לב כזו, אבל זו לא סיבה להגביל את הנגישות לשירותים שלהם. עדכונים נוספים על מאבק החירשים ועל ההפגנה ביום ראשון ניתן למצוא באתרי המכון לקידום החירש ואגודת החירשים בישראל.

Read Full Post »

« Newer Posts - Older Posts »