Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for the ‘ערבית’ Category

בעוד שבוע וחצי בדיוק ייערך ISCOL 2010 – הסמינר הישראלי לבלשנות חישובית. הפעם זוכה אוניברסיטת תל אביב לארח את הכנס, ועל העבודה השחורה מאחורי הקלעים אמונים נחום דרשוביץ, כפיר בר ורשף שילון.

תוכנית הכנס מגוונת למדי וכוללת בין היתר (ממבט חטוף) נושאים כמו הגיית שמות ממוכנת, תרגום מכונה מעברית לערבית, תיוג חלקי דיבר, הבנת טקסטים בצורות שונות וגם איזה מאמר על סרקזם. שווה.

עם קצת מזל, נספר למי שלא יזכה לנכוח איך היה. בלי קשר, אני גם מצפה בקוצר רוח לרשמיו של חנוך מרמרי מהכנס.

המשך…

Read Full Post »

לנתוני הרקע עלולה להיות השפעה על תוצאות המחקר. רגע, "עלולה" או "עלולים"? הרי הנתונים משפיעים, אבל *לנתוני הרקע עלולים להיות השפעה נשמע רע למדי. איך אפשר להסביר את זה?

הקונץ כאן הוא שהשפעה היא-היא הנושא במשפט. נשתמש בטריק הבלשני הידוע של החלפת מילים במשפטים עד שמוצאים חוקיות (מיומנות חשובה מאוד אשר רק בלשנים מוסמכים רשאים להשתמש בה, וגם זאת בתנאי מעבדה סטריליים בלבד):

  • יש (לי) השפעה
  • היתה (לי) השפעה
  • *היה (לי) השפעה

אנחנו כבר יכולים לראות שהפועל מתאים במין להשפעה.

  • ?ההשפעה היתה.
  • *ההשפעה היה.
  • לנתונים יש משמעות.
  • *לנתונים היה משמעות.
  • לנתונים היתה משמעות.
  • לנתונים היתה השפעה.

ואם נשנה את הפועל במשפט מ"היה" ל"עלול":

  • לנתונים יש השפעה.
  • לנתונים עלולה להיות השפעה.
  • *לנתונים עלולים/עלול להיות השפעה.

זה אמנם הסבר זריז ולא-מחייב, אבל הניתוח הזה תקף גם בשפות אחרות. בערבית, במבנים כמו "היה X", מקובל לקרוא ל-X הנושא. בגרמנית, המשפט Das sind Bücher "אלה הם ספרים" משמעו מילולית "זה הם ספרים", כלומר הפועל מתאים במספר לספרים ו"זה" בתחילת המשפט נשאר ביחיד. "ספרים" נחשבים כאן לנושא.
אני חושב שיש מחקר רציני בנושא, אבל לא יצא לי להתעמק בו. הבמה, כמו תמיד, פתוחה לתגובות; דפנה כבר הספיקה לציין שעצם זה שמילת היחס ל- מופיעה לפני שם העצם מצביעה על כך שהוא לא יכול להיות הנושא.

[ת' למיכל]

Read Full Post »

רוביק רוזנטל, מפעל לשונאי מהלך, יערוך סדרת ספרים חדשה בהוצאת "כתר" (אייל דץ, 12/4/10).
ולא סתם ספרים:

"במסגרת הפעילות שלי בתחום השפה גיליתי שיש הרבה ספרים שרוצים להיכתב על הנושא אבל אין להם איפה. בעיקר ספרים שעוסקים בשפה ובהקשרים שלה עם חברה, תרבות פוליטיקה וכלכלה". אמר רוזנטל לוואלה! תרבות. "הרעיון הוא שהסדרה תיכתב ברמה אקדמית אולם תפנה לקהל הרחב".

ארבעת הספרים הראשונים כבר נקבעו. ולא סתם ספרים:

  • ספר של כרמל ויסמן ואילן גונן על "האינטרנט והשפה בהיבט העברי הישראלי". כרמל ויסמן היא "דוקטור בלוג", חוקרת טכנולוגיה ותרבות. אילן גונן הופיע בפרק הרביעי של לונדון פינת בן יהודה ואף הבליח לרגע בתגובות לביקורת שלנו על הפרק. אם הוא לא עשה מנוי על הבלוג עדיין, כנראה שהגוגל-אלרט יביא אותו לכאן שוב. היי אילן!
  • ספר של ד"ר עבד אלרחמן מרעי ממכללת בית ברל "המציג את התופעה המתרחבת של חדירת העברית לערבית הישראלית".
  • ספר של לא אחר מאשר אסף שגיא מ"דורבנות". הספר יעסוק, בהתאם, ב"דורבנות". כל הכבוד לרוזנטל, לשגיא ול"כתר" על הרעיון.
  • "בנוסף, ספר רביעי העוסק בשפת הפרסום נמצא בימים אלו בשלבי הכנה ראשונים."

אני חושב שהצעד הבא בסדרה מובן מאליו: יפורסם ספר מאת תע"ג לאלתר! ואנא, אנחנו לא צריכים עוד ספר של צוקרמן.

[ת' לטליה]

Read Full Post »

אז הנה משהו מגניב למדי, מכתבה של יאיר מור באתר גאדג'טי בחודש שעבר: תרגום שיחות בזמן אמת. אם נדלג על פני הצהרות תמוהות כגון "שירות התרגום של גוגל מתרגם מילים ולא משפטים" נוכל להתרכז במה שמור מביא לעינינו:

בסרטון מדברים בטלפון שני עובדים של מייקרוסופט, קיט (שהגרמנית שלו לא מי יודע מה) וזיידה (שהאנגלית שלו לא מי יודע כמה), ומנוע התרגום של מייקרוסופט מתרגם אותם אחד עבור השני ואף מוסיף חיווי בשביל שיוכלו לאתר טעויות בתרגום. אחחח, טכנולוגיה! (נתעלם מזה שהמשפט הראשון של זיידה מתורגם בצורה זוועתית למדי.)

זה כשלעצמו לא רעיון חדש מדי. סך הכל מדובר בשילוב של כמה דברים: הרי אנחנו יודעים להפוך דיבור לטקסט, אנחנו יודעים לתרגם טקסט משפה אחת לשפה שנייה, ואנחנו יודעים להפוך טקסט חזרה לדיבור. כל מה שצריך זה כמה מהנדסי תוכנה ממש מוצלחים שיחברו הכל ביחד בצורה טובה, וכאלה יש למייקרוסופט גם יש. חברת צח'ר נמצאת במשחק אף היא ומפתחת כבר זמן מה יישום לטלפון שמתרגם ערבית לאנגלית (וההיפך) והיא נהנית להפגין אותו בפעולה:

למען הסר ספק, גם גוגל לא טומנת את ידה הווירטואלית בצלחת הווירטואלית ואצלה לוקחים את התרגום המיידי צעד קדימה מבחינת משתמש הקצה:

[ת' לשי]

Read Full Post »

נישאים על גלי ההדף של אירוע יומולדת לדורבנות, רוביק רוזנטל וגלעד צוקרמן ממשיכים להִדיין, כשהפעם האכסניה היא הבלוג של ידידתנו תמר עילם גינדין. צוקרמן קיבל אכסניה לפרט את התיאוריה ההיברידית שלו, ואני נחפזתי להגיב לכל פוסט-אורח שלו שם, משום שאני עצלן מכדי לעשות את זה כאן שלא רציני לקטול את התיאוריה שלו בבלוג שלי מבלי שקראתי את הספר עצמו מהתחלה ועד הסוף. למרבה המזל, אצל תע"ג יש לצוקרמן הזדמנות למחזר את מיטב טוריו ומאמריו ואפשר להגיב לכל נקודה ונקודה. הנה הפוסט הראשון, על דוברים ילידים (שעם רובו אני מסכים), והנה הפוסט השני, על מורפולוגיה (שעל רובו אני חולק).

Read Full Post »

דורית גוטספלד מתרגמת עבור הבלוג הסימפטי 'זוית אחרת' את הטור "מלכודת" העברית? של עבדה ואזן, עורך המדור הספרותי של אל-חיאת, על תרגום ספרות ערבית לעברית. מצד אחד:

התרגום נמשך והסופרים הערביים המתורגמים אינם ניזוקים כלל, גם אם הם מצהירים על כך שהם מתנגדים לתרגום. מספיק שנציג את שמותיהם של המשוררים והנובליסטים הערביים, אשר תורגמו לעברית, בהסכמתם או שלא בהסכמתם, בכדי שניווכח לדעת שהתרגום הפך להיות טבעי מאד, כמו התרגום לצרפתית ולאנגלית. חלק מן הסופרים הללו נמנים באמת על הסופרים הטובים: טהא חוסין, תופיק אל-חכים, נגיב מחפוז, מחמוד דרוויש, מוחמד שוכּרי, אליאס ח’ורי, סונעאללה אבראהים ואחרים… אפילו לתרגום יצירותיו של משורר כמו מחמוד דרוויש נודעה השפעה על הפוליטיקה הישראלית ועל השירה הישראלית. כולנו זוכרים כיצד דיבר שרון פעם אחת בעורמה על ההשפעה הזאת שהייתה לשירתו של דרוויש עליו, כאויב.

אבל מצד שני:

אולם, התרגום הזה אינו יכול להיות שלם, טהור, או לפחות “חיובי”, שכן התרגום ביסודו של דבר הוא דיאלוג בין שפה לשפה ובין טקסט לטקסט. הוא אינו יכול להתקיים מחוץ לדיאלוג הזה הוא ואם הוא כן מתקיים, הוא ייצא מסולף או מזויף. התרגום מערבית לעברית הוא תרגום מזויף לחלוטין, כיוון שהוא קטוע או חסר וחתוך. התרגום מתרחש כאילו היה פעילות פיראטית או שוד. אין בו דיאלוג ואין דיאלוג לא לפניו ולא אחריו. התרגום הזה לא יכול להיות נקי ובעל כוונות טובות. הוא מעין “מלכודת” שהישראלים טומנים לספרות ולשפה הערבית, זאת מאחר ודרך התרגום הם מוכיחים בראש ובראשונה, שהשפה העברית היא שפה חיה ושהיא יכולה להתחרות בשפה הערבית. כמו כן, הם מראים לעולם ששפתם היא שפת הדיאלוג עם האחר ושפה שהכלת האחר בתוכה אינה משפיעה עליה. ברור שישראל מתכוונת בעורמה רבה לפתוח את שערי שפתה בפני הערבים עצמם, בכדי שהללו יאמצו אותה ויכתבו בה וכך היא תהפוך לשפתם הראשונה. ההוכחה הטובה ביותר לתופעה הזאת היא הופעתו של דור של סופרים ערביים צעירים, אשר כותבים בעברית. ישראל גם לא היססה להרעיף עליהם שבחים ולסווגם בקטגורית הסופרים העבריים.

כמובן שמדובר בטיעון מגוחך למדי, אבל מדיניות חשוכה מזו זקפה את ראשה כבר בעבר:

ואולם בשנה שעברה השתנו פני הדברים: באוגוסט 2008 קיבל עבאסי מכתב ממשרד התמ"ת, המודיע לו כי "על פי חוות דעת משפטית עדכנית של משרד האוצר, המשרד המופקד על פקודת הסחר עם האויב, לא יינתנו עוד רישיונות לייבא ספרים אשר הודפסו/יוצרו בארץ אויב, גם אם נרכשו בארץ אחרת".

מלכודת העברית.

Read Full Post »

מתוך הטור האחרון של סייד קשוע, מדריך למסתערבים (אחד הטובים שלו לאחרונה):

[…] עם כל הצער שבדבר, המסתערבים של המשטרה הם היחידים שנראים ערבים בכפרים הערביים. עד כדי כך חמור מצבה של היחידה שהמלה "מסתערב" הפכה לסלנג מקומי לפאסה. "מה זה הנעליים האלה?" יאמר הצעיר הערבי שירצה ללעוג לחברו שקנה נעליים מקולקציית השנה שעברה, "מה אתה, מסתערב?"

כמו תמיד אצל קשוע, הגבול בין מציאות לדמיון די מטושטש ודי מהר הוא מגיע להמלצות כמו:

אל תדבר ערבית במבטא ערבי. אל תגיד וואללה כשאין צורך בכך. אל תקלל בערבית. לידיעתך, ערבים מקללים זה את זה ביידיש בלבד. ובכל זאת, לתשומת לבך, רק אתם מתבלבלים בין ח' ו-כ'.

אבל גם בלי שיהיה לי זמן לבדוק את זה לעומק, יש לי הרגשה ש"מסתערב" זה באמת סלנג שנמצא בשימוש. לידיעת החברים בדורבנות.

[ת' לטליה ובוז למערכת ה-RSS של 'הארץ']

Read Full Post »

לאחר שקרא את הפוסט הקודם על הניסויים של לרה בורודיצקי שלח יואב ע' ללשכתי במשרדי דגש קל את האיגרת הבאה:

מעניין אותי דווקא השימוש המדהים הזה:

"הממשל יעבוד עם כל ממשלה שתקום"
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/185661

כאשר ברור לכל קורא עיתונים עברי שב"הממשל" הזכרי מדובר על זה האמריקאי ואילו ממשלה הנקבית היא ממשלתנו שלנו. למעשה ברוב העיתונים מספיק לכתוב "הממשל" בשביל שיהיה ברור על מי מדובר, בשונה מ"הממשלה הבריטית" למשל.
מעניין מה זה מביע על תפיסת ההירכיה בחרה הישראלית לגבי היחסים בין הממשל לממשלה.

צר לי לאכזב אותך, יואב, אבל זה לא מביע כלום משום ששיטות השלטון בישראל ובארצות הברית אינן זהות. בישראל ישנה ממשלה, ובארצות הברית אין. המערכת השלטונית הפדראלית הנהוגה בארה"ב היא ממשל, כמו שהמערכת השלטונית הפדראלית בגרמניה היא ממשל (אבל לכל מדינה בגרמניה יש ממשלה משלה: בראש גרמניה עומדת ה-Bundeskanzlerin, הקאנצלרית של הרפובליקה, אבל לכל מדינה כמו באדן-וורטמברג או בוואריה יש Ministerpräsident משלה, ראש ממשלה). באופן דומה, הסיבה שאפשר לדבר על הממשלה הבריטית היא סיבה פרוזאית למדי – לבריטים יש מערכת שלטון פרלמנטרית עם ממשלה.

גם שפות אחרות עורכות את ההבחנה המתבקשת הזו ובערבית משתמשים אפילו בשורשים שונים: ממשל הוא إدارة (אִדארה) וממשלה היא حكومة (חֻכוּמה), והרי אין דין יחסי ארה"ב-ישראל כדין יחסי ארה"ב-[מדינה ערבית X].

אני חושש שכל טענה לגבי היררכיית היחסים בין המדינות תצטרך להתבסס על משהו קונקרטי יותר; לטעמי, להגיד שארה"ב וישראל הם כמו זכר ונקבה זו אמירה שלא מבוססת על ממצאים לשוניים (ואולי אפילו מדובר בלישוּן פרופר). אבל בסופו של דבר עניינים כמו "מאחז עברי-מודרני הקורא תיגר על ההגמוניה האנגלית-אמריקאית" הם כבר התחום של פינטר.

Read Full Post »

לא בכל יום אדם לוקח בקבוק יוגורט תנובה ומגלה כיתוב בערבית על המכסה.

רמדאן 2009 בחסות תנובה (צילום: אני. cc-by-sa וכו')

רמדאן 2009 בחסות תנובה (צילום: אני. cc-by-sa וכו')

למעלה כתוב "אהלן רמדאן" ולמטה "רַמְדֵן ודַנְדֵן עם תנובה", כשגם לרמדן וגם לדנדן הם פעלים שמשמעותם "לחגוג את הרמדאן": הראשון בא משמו של החודש והשני משמעותו לשיר ולזמר. מסתבר שלא מדובר סתם בקוריוז או במחווה אלא בחלק מקמפיין הרמדאן של תנובה שכולל הפנינגים עם הופעות של זמרים. מעניין אם הם ישירו את עאלדאיר דאיר מנדאר.

חג שמח וצום מועיל לכל קוראינו.

Read Full Post »

אבנר פנה לאגף התחביר והרבייה של הבלוג עם המשפט הבא, שנאמר בסמינר על הוראת חשבון בגן הילדים:

זה כמו הריון – אתה לא יכול להיות גם בהריון וגם לא בהריון – או שאתה בהריון או שאתה לא בהריון. או שאתה משולש או שאתה לא משולש.

כלומר, מצולע הוא אחד משני דברים: (1) משולש, (2) לא משולש. אין להיות "חצי משולש", בדיוק כמו שאין להיות "חצי בהריון". מה שמעניין כאן הוא הצירוף המפתיע אתה בהריון שלא באמת יכול להתייחס לאף גבר. כדי לתאר את התופעה הזו, נפנה אל כינויי הגוף הסתמיים – indefinite pronouns.

למי קראת סתמי?

כינויי גוף – כמו הוא, ההיא, she, ذلك, nós וכו' – קיימים בשפות טבעיות כדי לציין עצמים בלי לנקוב בשם יותר מפורש שלהם. הנה דוגמה מעובדת מעמ' 84 של שפה במרחב, פעם בלי כינויי גוף ופעם עם (סימן שאלה מסמן משפט שנשמע מוזר לדובר השפה ויש שיאמרו שהוא בכלל לא תקין):

  • ? דני ורותי החליטו ללכת לסרט. דני שאל את רותי אם רותי אוהבת סרטי מתח, ורותי ענתה לדני שעדיף סרטי מדע בדיוני.
  • דני ורותי החליטו ללכת לסרט. הוא שאל אותה אם היא אוהבת סרטי מתח, והיא ענתה לו שהיא מעדיפה סרטי מדע בדיוני.

בניגוד לכינויי גוף "רגילים", כינויי גוף סתמיים לא מתייחסים לאף אחד במיוחד. ליתר דיוק, הם מתייחסים לכמות בלתי מוגדרת. במקום להיכנס להגדרות דקדוקיות, יותר כיף להסתכל על דוגמאות בכמה שפות ולראות מה בולט לעין.

עברית

זה אולי יפתיע, אבל יש לא מעט כינויי גוף סתמיים בעברית. בכל הדוגמאות הבאות, הכוונה היא לא לאדם מסוים אלא לאנשים באופן כללי וכולן משתמשות בכינויי גוף סתמיים במידה כזו או אחרת:

  • אתה (וכל שימוש בגוף שני): אם אתה הולך ברגל זה ייקח יותר זמן מאשר אם אתה נוסע באוטובוס. זה פשוט, אתה יודע, שקשה לי עם משולשים. דוגמה עדכנית יותר: "תבסס את עצמך, יא זבל" של עירית לינור.
  • הבנאדם: מה כבר רוצה הבנאדם? קצת שקט.
  • אנחנו: אם אנחנו מסתכלים על המשולש, אנחנו רואים שיש לו שלוש צלעות (אבל גם אם מישהו אחר יסתכל עליו הוא יראה את זה).
  • ללא כל כינוי גוף / גוף שלישי: אם מסתכלים היטב, רואים שלמשולש יש שלוש צלעות. אומרים שמשולשים הם צורות מרתקות.
  • אפשר, ניתָן ושאר פעלים מודאליים: אפשר לראות שמשולש הוא צורה בעלת שלוש צלעות.
  • מי ש-: מי שמסתכל היטב רואה שלמשולש יש שלוש צלעות.

ועוד ועוד. אבן-שושן מזכיר ברשימה חלקית את המילים מישהו, משהו, דבר-מה, מאום, פלוני ואלמוני. בשפות אחרות זה יכול להיות יותר מסובך.

גרמנית

בגרמנית יש שלל כינויי גוף סתמיים, אבל על אחד מהם שווה להתעכב: man. במילה הזו חייבים להשתמש כשמדברים על פעולה עם מבַצע לא מוגדר: Wo findet man Dreiecke? (איפה man מוצא משולשים, כלומר איפה אפשר למצוא משולשים). את המשפט קוראים לו וולפגאנג אפשר לתרגם לגרמנית גם כך: man nennt ihn Wolfgang , כלומר man קורא לו וולפגאנג (וביידיש אומרים "מען").

המילה הזו יוצרת בעיות רבות בתרגום, בגלל שכמעט אף מילה בשפה אחרת לא נושאת את אותה משמעות. תרגום לאנגלית עם one או עם we יגרום למשלב רשמי הרבה יותר, ותרגום לעברית עם "הבנאדם" או "איש" יהיה סלנגי מדי.

אנגלית

בוויקיפדיה אפשר למצוא רשימה ארוכה ומעניינת של כינויים כאלה באנגלית, ולכן נתמקד במילה you שחופפת חלקית ל"אתה" איתה התחלנו. שווה לשים לב לכך שהמילה you יכולה להיות סתמית וגם כינוי גוף לגוף 2, כשבמקרה האחרון היא מתאימה גם ליחיד וגם לרבים.

נכניס פיתול לעלילה עם המאמר Who is “You”? Combining Linguistic and Gaze Features to Resolve Second-Person References in Dialogue של פראמפטון ועמיתיו, בלשנים חישוביים מאונ' סטאנפורד ואונ' ברקלי. החוקרים ניסו לראות אם הם יכולים לפענח מתוך הקלטות וידאו של ישיבות מתי הכוונה לכל אחד משלושת המובנים של המילה. לצורך כך הם השתמשו גם במאפיינים של הטקסט (למשל אילו מילים צמודות ל-you באותו המשפט) וגם בסממנים ויזואליים, קרי הכיוון אליו פנה הדובר בזמן שהוא אמר את המשפט ואפילו למשך כמה זמן. את מידת ההצלחה שלהם אני יכול לתמצת כ-"בסדר ככה".

אלג'יראית

הבלוגר והחוקר אלאמין סואק סיפר לפני שנתיים על תופעה בערבית אלג'יראית: הכינוי הסתמי "אתה" מתאים למין של הדובר. אם אני גבר אלג'יראי, אני אומר "אם אתה הולך ברגל, זה ייקח יותר זמן". אם אני אישה אלג'יראית, אני אומרת "אם את הולכת ברגל, זה ייקח יותר זמן", גם אם אני מדברת עם גבר. לטענתו לא מדובר על החלטה פמיניסטית מודעת אלא על כלל דקדוקי. זה מוביל אותנו באופן טבעי לשפה האחרונה שלנו.

מרב מיכאלית

אהוד אשרי כתב בזמנו (עם הדגשות שלי):

מרב מיכאלי מסרבת לציית לתכתיב הזכרי של העברית. בתוכנית הבוקר שלה ב"רדיו ללא הפסקה" היא מתעקשת לדבר בלשון נקבה בניגוד משווע לכללי השפה, מה שמוליד משפטים מוזרים: "הפלשתינאים שולטות במעברים"; "ב'הארץ' שמות את זה בכותרת ראשית"; "קול ישראל הם בחורות רציניות". מיכאלי פונה ל"מאזינינו הלא עצמאיות" ואומרת לנסים משעל "אני ואתה מסכימות".

בפעם הראשונה זה נשמע כמו טעות צורמת. בפעם השנייה מבינים (כלומר מבינות) שמדובר בשיטה, ואז זה נשמע סתם מגוחך; בפעם השלישית זה מתחיל להישמע כמו נדנוד פמיניסטי. בפעם העשירית את מתחילה להפנים את האמירה הסאטירית המתריסה. נכון, זה מגוחך לפנות לגברים בלשון נקבה, אבל לא פחות מגוחך לפנות לנשים בלשון זכר. מיכאלי מצאה דרך סמלית להביע את מחאת המגדר שלה. מוכרחות להודות שזה יותר חינני מלשרוף חזיות.

אפשר לחשוב. היא סתם מחקה את הלהג האלג'יראי!

סיכום

יש כל מיני כינויי גוף סתמיים. הבולטים יותר משתמשים במילים שקשורות למילה "איש" (בנאדם, man, الواحد), אחרים משתמשים בצורת הריבוי (אנחנו, we, הולכים), וגם השימוש בגוף השני נפוץ למדי כמו עם המילה "אתה", שעושה צרות לבלשנים חישוביים (למרות שאנחנו מבינים אותה בקלות). עכשיו אנחנו יכולים להבין למה דווקא "אתה" נכנס להריון. רק אל תנסו את זה בבית.

[ת' לאבנר ולבן לי. גילוי נאות: אין לי שום קשר משפחתי למירב מיכאלי]
Frampton et al. (2009). Who is “You”? Combining Linguistic and Gaze Features to Resolve Second-Person References in Dialogue. In proceedings of the Conference of the European Chapter of the Association for Computational Linguistics.

Read Full Post »

ישנן מספר תיאוריות לגבי הצורה בה שפות שונות נשמרות בראש שלנו. נגיד ששפת האם שלנו היא עברית ואנחנו לומדים אנגלית בגיל צעיר. האם הדקדוק של האנגלית מקודד באותה צורה? האם שפה שנייה (מה שמכונה L2) מוגדרת בצורה אחרת במוח? המחקר האחרון שמנסה לשפוך אור על הנושא מגיע מתוצאות הטיפול באדם שעבר אירוע מוחי וטופל במרכז הרפואי רמב"ם ובבית החולים לוינשטיין. פרופסור רפיק אברהים מהחוג ללקויות למידה בפקולטה לחינוך של אונ' חיפה מדווח במאמר מרתק על מורה לביולוגיה ששפת אימו ערבית ואשר דובר עברית באופן שוטף.

לאחר אירוע מוחי, המטופל MH סבל מבעיות קשות בהבנת והפקת מילים ומשפטים. במשך חודשיים של שיקום בבית לוינשטיין נערך מעקב אחר ההתקדמות שלו, ונמצא שבעוד הערבית שלו הלכה והשתפרה, השיפור בעברית היה נמוך במידה משמעותית. זו השורה התחתונה האמפירית, ועכשיו השאלה היא איך ניתן לפרש את זה.

המאמר מתחיל בסקירה רחבה של סוגי הפרעות הדיבור (אפאזיות) שיכולות לצוץ והחלקים האחראים להן במוח, וממשיך לתאר את הצד העִצבּי של דו-לשוניות (בילינגוואליות). לאחר הסבר קצר על ערבית ועברית, אבראהים נכנס לפרטים. ביצועיו של MH בשלל מבחנים ומצבים מתוארים, כשבכל אחד מהם אפשר למצוא התנהגות מרתקת אחרת. התוצאות השונות מובאות בתור מספרים וטבלאות, בתור סריקות fMRI ובתור אנקדוטות, כמו במשימה בה המטופל נתבקש לספור אותיות במילה:

It was observed that MH had counted phonemes instead of letters. Interestingly, in naming Hebrew phonemes MH used the Arabic "popular terms", meaning that he referred to the sounds rather than the names of these letters. For example, when presented with the letter ב he said [ba] instead of [bet]. Also, in many cases he counted syllables instead of sounds or letters. His ability to count the number of syllables was intact.

בשלב הזה פרופ' אברהים מנתח את המקרה ומעריך איך הממצאים האלה משתלבים בתפישה הכללית של דו-לשוניות במוח. אין לי ספק שאני צריך להדפיס את המאמר הזה ולקרוא אותו כמו שצריך מתישהו בשבועות הקרובים, והוא מומלץ במיוחד לבלשנים, לפסיכולוגים ולניורוביולוגים שבינינו. יש גם גרסה קלה לעיכול כאן.

הרצתי חיפוש קצר על המדען וראיתי שמאמרים אחרים שלו נראים מעניינים למדי גם הם. אולי אחד הביולוגים/הפסיכולוגים בקהל ירצה לסקור אותם עבורנו?

[דרך שפה כובע]
Raphiq Ibrahim (2009). Selective deficit of second language: a case study of a brain-damaged Arabic-Hebrew bilingual patient. Behavioral and Brain Functions 2009, 5:17

Read Full Post »

חדר 404 מדווח (עידו קינן, סלקום, תודה על הבאז, 16/7/09):

אטימולוגיה עממית מגיבים לפרשת פרסומת חומת ההפרדה של סלקום:yofi tofi

איתי מציין בתגובות, ובצדק: "חשוב לציין שאין שום קשר בין הקשקוש בערבית, חלקו מלים וחלקו לא מלים, ובין התרגום". בפוסט המקורי באטימולוגיה עממית, התגובה של אביב היא: "לא יכולתם לטרוח ולכתוב בערבית אמיתית ולא בג'יבריש?"

האמת שקשה לזהות מה הולך ב'מודעה' של אטימולוגיה עממית. לי זה בכלל נראה בהתחלה כמו פרסית והשורה האחרונה מוזרה בכל שפה שהיא. למי שלא מכיר את 'אטימולוגיה עממית', מדובר בבלוג סאטירי שעושה שימוש חכם ויעיל באיורים פשוטים יחסית.

גיגול קצר העלה שמדובר במילים משיר שהועתקו בצורה חלקית. את השיר 'עאלדאיר דאיר מנדאר' של עאזאר חביב אפשר למצוא – עם קובץ שמע ותרגום לאנגלית והכל – כאן. אני מודה שאם היה כאן הפוך-על-הפוך כלשהו, לא הבנתי אותו.

Read Full Post »

סוגיית תעתיק סוחפת את ישראל! היינו כחולמים. מזה שנים מנסים מתרגמים וחוקרי שפות להסביר לחבריהם על חשיבות התעתיק המדויק, והנה בא שר התחבורה ישראל כץ ועושה את העבודה בשבילנו (שרון רופא-אופיר, טמקא, 13/7):

לפי התוכנית החדשה שפורסמה הבוקר (יום ב') ב"ידיעות אחרונות", בשלט המורה על העיר ירושלים ייכתב מעתה באנגלית YERUSHALAYIM במקום JERUSALEM. בערבית יוחלף הכיתוב أُورشَلِم القـُدْس ("אורשלים אל קודס") ל"ירושלאים" באותיות ערביות, מילה שלא קיימת בערבית. כך גם ביתר הערים והאתרים.

את הטיעונים הפוליטיים בעד ונגד קל לדמיין ולכן נעזוב אותם כרגע. משום שבלוגי פוליטיקה טובים לא חסרים ברשת הישראלית, ננסה לתרום כאן דעה בלשנית נטו. ראשית, עוזי ארנן הבלתי-נלאה טוען כבר זמן רב שיש לעבור לתעתיק אחיד ומדויק בשלטי הארץ, למשל (טמקא 29/6/06):

"שמות היישובים בישראל הם לרוב מילים עבריות (או ערביות), וגם כשמופיע בצידם תעתיק לטיני, הם אינם חדלים מלהיות עבריים. כמו בכל העולם, הכתיב של שמות היישובים אינו יכול לכלול הדרכה פונטית מדויקת לדוברי אנגלית … התעתיק אינו יכול ואף אינו צריך לשמש מדריך פונטי למי שאינו מכיר את השפה. אשר לתייר האמריקני, בדיוק כמו שהוא לומד לקרוא את השלט האיטלקי, הצרפתי, הסלובני או הצ'כי – כך ילמד לקרוא גם את השלט המתאר את המילה העברית, לפי התעתיק הנכון שלה. "

השאלה אליה מתייחס ארנן היא, איך לתעתק. אליבא דארנן אין זה הגיוני לנסות ולחקות את הצליל של המילה בשפה אחרת (לרוב אנגלית), משום שהמילה אינה בשפה הזרה במקור! זה מזכיר לי שלט נהדר שראיתי לפני שנים רבות עם כיוונים ל: YEHUD OR YEHUDA. כלומר, המבקרים יכולים לנסוע לייהוד או ליהודה כשבעצם השלט הציג את הכיוונים ליהוד ולאור יהודה.

מה לתעתק

אבל השאלה שצריכה להישאל עוד קודם היא, מה מתעתקים ומה מתרגמים? התרגום של 'ירושלים' לערבית הוא ألقدس ('אלקדס', לטובת קוראינו המאותגרי-קריאת-ערבית). התעתיק הוא משהו כמו يروشليم ('ירושלים') ותעתיק פונטי יהיה משהו כמו يروشالايم ('ירושאלאים'). בדומה, התרגום לאנגלית הוא Jerusalem, התעתיק ייצא משהו בסגנון Yrwšlym והתעתיק הפונטי משהו כמו Yerushalayim, כפי שצויין למעלה.

עברית וערבית שתיהן שפות רשמיות בישראל, מתוקף בליל חוקים בהם קשה למצוא את הידיים והרגליים (יש משפטנים בקהל שמתמצאים בזה?). כך למשל מותר לנאום בכנסת בערבית (בניגוד לכורדית בפרלמנט הטורקי) אבל שילוט בערבית הוסדר בצורה חלקית רק לאחר עתירה לבג"ץ.

אם מחליטים לתרגם את שמות היישובים לכל השפות שאינן עברית, זה אומר להעדיף את Jerusalem ואת 'אלקדס'. כמובן שלא לכל היישובים יש תרגומים של ממש באנגלית ובערבית, ואז נצטרך בין כה וכה לתעתק. אבל אם מתעתקים אפילו את 'ירושלים', סימן (א) שמתעתקים הכל ולא מתרגמים דבר (ב) ושכל השפות שאינן עברית תיחשבנה לשפות זרות, מה שעומד בניגוד לחלקים נרחבים במדיניות הלשונית הרשמית. רוצה לומר, תעתוק גורף לעברית הוא עמדה לגיטימית, אבל השיקולים הנכונים צריכים לעמוד מאחוריו. אני אישית לא רואה פסול בשילוט שמוביל אל Sea of Galilee למרות שהשם בעברית הוא 'כנרת'.

נעיף לרגע מבט על מדינות אחרות. בארצות אירופאיות רבות אין תרגום לשפות אחרות או תעתיק, מלבד תרגום בשלטים כמו 'שדה תעופה'. עוזי ארנן מביא מספר דוגמאות אהובות עליו:

אנחנו לא היחידים בבעיה החשובה, כיצד יבטאו תיירים זרים את שמות היישובים. זה קורה גם לצ'כים, לנורבגים, לאיטלקים, לצרפתים ולעוד עשרות עמים … [התייר] אינו יודע איך מבטאים chicco (קיקו), uscita (אוּשיטָה) או egli (אֶליִי), בנורבגיה הוא טועה בקריאת gateׁ(גַאטֶה) או tjern (חֵרְן). לפי המילה הכתובה, שום תייר אינו מסוגל לדעת מהי ההגייה בשפה שהיא זרה לו.

ההיבט הרחב יותר

בהיבט ההיסטורי-פוליטי-כיבושי, פרופ' מיכאל הרסגור הולך ישר לעניין:

"שם של עיר הוא למעשה בסיס לקביעה טריטוריאלית. כשכובש מבקש לשנות את השם של עיר הוא בעצם אומר לתושבים שלה – תפסיקו לקוות שהעיר הזו תחזור אליכם. לא סתם שינו הרוסים את כל השמות של הערים שעליהן השתלטו, כמו העיר קלינינגרד שתחת שלטון גרמני הייתה בכלל קניגסברג."

האמת שפרופ' דרור זאבי מאונ' בן-גוריון הולך עוד יותר אחורה בטור דעה מה-14/7:

גם הערבים המוסלמים שכבשו את הארץ במאה השביעית עסקו בהחלפת שמות אינטנסיבית. באופן מאוד מעניין, הם ויתרו על השם הרומי איליה-קפיטולינה דווקא כדי לשוב לשם העברי העתיק "בית המקדש", ובערבית: "בַּיְת אל-מַקְדִס" – שמה הערבי הראשון של העיר שממנו נגזר גם השם המאוחר יותר, אל-קודס (הקודש). יש אירוניה מעניינת בכך שדווקא המוסלמים בחרו לשוב לשם היהודי ולהנציח אותו … במילים אחרות, השם אל-קודס הוא הטענה המוסלמית הנחרצת ביותר לעברה היהודי של ירושלים.

סיכום

המדיניות כפי שהציג אותה דובר שר התחבורה בכתבה היא:

"יישובים עבריים, בראשם ירושלים, יכתבו בשמם העברי הרשמי ב- 3 השפות: עברית, ערבית ואנגלית, כשם שישובים ערביים, כמו אום אל-פחם, יכתבו בשמם הערבי בשלוש השפות. מתקפת הפרופסורים המופיעה בכתבה מייצגת מיעוט שולי בחברה הישראלית המוכן להשלים עם נסיונות של גורמים אנטי-ציונים ואנטי-ישראליים, להחזיר את הגלגל אחורה ולבטל את זהותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית."

נראה לי שהחלטה כזו צריכה לנבוע ממניעים בלשניים ומדעיים, ולא ממניעים פוליטיים ואידיאולוגים. הרי ההחלטה על 'מהו ישוב עברי' לעומת 'מהו ישוב ערבי' אינה החלטה לשונית גרידא. לפי ההגיון הזה, ישובים נוצריים אמורים להיכתב באנגלית, או אולי בארמית.

גם ההתלהמות של משרד התחבורה לא תורמת לנסיון להציג את היוזמה הזו בתור החלטה תמימה, בפרט כשהשר עצמו אומר כך בראיון לערוץ 7 (שמעון כהן,  13/7/09):

"גיליתי לתדהמתי שבשלטים רשמיים של מדינת ישראל ירושלים אינה נמצאת אלא אל-קודס, אין עכו אלא עכא, זכות השיבה נכנסת לנו בדלת אחורית, ולכן הורתי לשנות את המצב הזה."

אם היינו אומרים שכל השלטים בארץ ישראל צריכים להכיל רק את השמות בעברית עם תעתיק אחיד ומוסכם לצורות הכתיבה של שפות אחרות (למשל, אלפבית לטיני ואלפבית ערבי), אולי היה אפשר לדון בזה בתור יוזמה מעניינת; אולי לא הפתרון המועדף עליי אישית כמתרגם, אבל בהחלט אופציה. אבל זה לא מה ששר התחבורה מציע כרגע, וגם יוזמה כזו היתה מרובת חסרונות טכניים: היא מתעלמת ממעמדן של הערבית והאנגלית במדינת ישראל מחד, ומכשירה שינוי שמות גורף מאידך.

בינתיים, בתור חיפאי לשעבר אני סקרן לראות מה יעולל משרד התחבורה לשילוט בעיר התחתית בחיפה. אחד השלטים האהובים עלי הוא זה שמכוון לרחוב אלנבי. בערבית כתוב اللنبي ('אללנבי'), כך ממש עם ל' כפולה, כנראה על מנת שלא להיראות כאילו כתוב النبي, 'הנביא' (בכוונה למוחמד). אולי עכשיו ישנו את השלט בכוונה ויורידו ל' אחת? לא שאני רוצה לתת רעיונות לשר כץ. אבל מה אני יודע, אני לחלוטין לא פרופסור וגם לחלוטין לא אנטי-ציוני, כך שאני כנראה נופל בין הכיסאות.

Read Full Post »

« Newer Posts