Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for the ‘שפות דבורות’ Category

חברים ואויבים, חברות וידידות!

נכון תמיד שאלתם את עצמכם "בלוגר הצמרת הזה, יובל פינטר, על מה בעצם הוא כתב את תזת המאסטר שלו?" ובכן, שאלו את עצמכם לא עוד! הודות לבלוג של עמית סגל, תוגלו לשזוף את עיניכם בסוג הדבר שהוא הדבר עצמו! עוד סימן קריאה!

ראו את הציטוט הלז מרשומתו האחרונה (על אבי גבאי):

כמו בנט בבית היהודי הוא יושב ראש דיגיטלי של מפלגה אנלוגית, וכמוהו ממש הוא יכול להביא אותה הכי רחוק שאפשר וגם להתרסק, לא ברור מה לפני מה.

וצילומסך למתעקשים, הפעם מהסלולר לתפארת הגיוון:

20170715_212646

רשומת אחרונה נושקת לשלישית

ובכן, נשאלת השאלה. להביא אותה רחוק ואז להתרסק, זה בסדר. קרה, קורה ויקרה. אבל האם אפשר לרסק מפלגה (בהנחה שריסוק = פירוק טוטאלי) ואז להביא אותה הכי רחוק שאפשר (בהנחה שהמכתם בהוראתו המקובלת, כלומר בקטע חיובי)? נניח גם לניסוח הקצת מוזר של ו"ו החיבור במקום "או". אני חושב שהקורא הסביר הבין למה סגל התכוון. והתשובה הפשוטה היא "לא". אבל יש כאן יותר מזה.

אז מה יובל כתב שיאפשר לו להתפאר שנים מאוחר יותר בתואר מגיסטר לבלשנות? יובל חקר את שימושה הטמפורלי (=קשור לזמן) של מילת הקישור before באנגלית. ספציפית, בדקתי את התנאים בהם מותר להשתמש בה מבלי שהדבר שאחריה באמת קרה ושהדבר יישמע הגיוני. נסו ותהנו:

(1) Yuval cried before he finished his thesis.

(2) Yuval died before he finished his thesis.

(3) # Yuval died before he set the world record in the 100-meter dash.

הראשון פשוט וקל. שני הדברים קרו (בפועל, אגב), והראשון קדם לשני. (2) מורבידי אבל בסדר. החלק הראשון קרה ומנע מהשני להתקיים. לכאורה, גם (3) בסדר מבחינת תנאי אמת פרופר, אם נאמץ אותם סטנרדטים שאפשרו לנו לקבל את (2). המוות של יובל גרם לכך שלא קבע שיא עולם במאה מטר, לכן המשפט אמור להיות תקין. אבל הוא לא (לדוברים ילידיים. בעברית כבר השני מתחיל להרים גבות). מדוע ולמה? כל זאת ועוד, בכ-80 עמודים שאין לכם שום סיבה לקרוא. בגדול אני חושב שיש לכם אינטואיציה. לקבוע שיא במאה מטר זה לא דבר שהייתי עושה גם אלמלא מתתי כשמתתי. אבל נכנסים לניואנסים וזה נהיה מעניין (עבור הגדרות מסוימות של "מעניין").

אז מה סגל עשה פה בשונה מהפורמט האנגלי הלז? הוא פירק את התחביר לגורמים באופן ש, לפחות לשיפוטי, יצר את הפרשנות האנגלית (ממשפט (2)) באופן ששומר על דקדוקיות בעברית. להביא את המפלגה רחוק ואז לרסק אותה – מקביל למשפט (1). לרסק אותה לפני שהביא אותה הכי רחוק – בדיוק משפט (2). ואני חושב שלזה גם סגל מתכוון בהקשר – מהות ההימור שבבחירתו של גבאי ליו"ר המפלגה זה שאת הפוטנציאל (שקיים אצלו) להביא את המפלגה רחוק הוא עשוי לא לממש כי הפוטנציאל (שקיים אצלו) לרסק אותה עלול לגבור, ואז ההזדמנות ללהביא רחוק תתנדף.

(אגב, אם כבר פולחן אישיות עצמי חסר בושה. מה אני עושה בדוקטורט? בין היתר את זה.)

Read Full Post »

חברים, אנו חוזים בימים גדולים למגבלותיו של הכתב העברי! זה אך סיימנו ללעוג על האקדמיה ללשון עם הצוהוריים שלה וכבר באו לא אחת אלא שתי פרשיות שהזכירו לנו כמה הכתב שלנו חסר, ויש שיגידו, מצ'וקמק, ויש שירצו בערב דורבנות לפני כמה שנים, דרוש החלפה.

דוגמא ראשונה: לפני כחודש הפכו עיתונאים שרצים (נעים בריצה) בשרשרת דיבות אליבא דשרה נתניהו, לשרצים (רמשים) בדיווחה של יונית לוי. העין עם הפרטים.

והשני, טרי מהתנור, אך היום חדשות התאגיד בהרצה דיווחו על קו הגנה דומה של נאמני השר חיים כץ, במיטב מסורת ה"שלופים": לא כתבנו מתפקדים, כתבנו מתפקדים! ומה היינו עושים בלי ניקוד שגוי של דסק כאן שיאפשר לנו כמעט להבין מה רצו מאיתנו המקורבים. אחרי הכל, מחורבנותו של הכתב לא מצומצמת רק לרוב-משמעות תדירה בהרבה מהנחוץ, אלא גם לכך שאנשים לא יודעים לנקד, אפילו אם הם נזקקים לכך.

mitpaqqdim

תמונה, כי זה קרה

מה שנחמד כאן הוא, כמובן, שלשינויים שהגדירה האקדמיה אין שום השפעה על המקרים הללו. כל שפצורי אותיות אהו"י הינם כפלסטער על רגל גדומה. הבה נבנה לנו תותבת תחתיו!

Read Full Post »

יפה אמר המפכ"ל בדימוס דודי כהן לחדשות ערוץ 2 ב-1 ביוני (ויה נילי גור אריה דתייגה אותי בפוסט של רפי מוזס דפרסם צילומסך דצילם הצלם בתרי מקשי אייפון):

כל המינויים שמיניתי היו תחת פיקוח ובקרה[.] אין מינוי שלא בוצע בהליך שאינו סדור ותקין.

לא מאמינים? תמונה:

dudi-cohen-shlilation.jpg

שנפרוק? נפרוק. הליך סדור ותקין – מה שכהן רוצה שנחשוב. הליך שאינו סדור ותקין – רע ומר. מינוי שלא בוצע בהליך שאינו סדור ותקין – מינוי תקין. אין מינוי שלא בוצע בהליך סדור ותקין – אין מינוי תקין – כל המינויים היו לא תקינים. אה הא! למעשה היתה פה הודאה בהרבה יותר ממה שהואשם בו המפכל"ש – לא רק שחלק מהמינויים היו לא כשרים, כולם היו כאלה! השליכוהו אל הבור!

נו, מזל שלפחות זו לא תגובה שנמסרה על ידי מישהו שמטרתו של חלק לא מבוטל מהכח תחת פיקודו היתה להיזהר בניסוחים של מסמכים שמתארים עבירות פליליות.

רוצים עוד שלילות שגויות? פה יש רשימה.

Read Full Post »

והרי פוסט אורח מאת רן אתיה, מורה לסינית והאדם מאחורי הבלוג סימנית אחת ביום:


בוא תלמד סינית הם אמרו לי. זו שפה בלי דקדוק הם אמרו לי. מתקדמים בה ממש מהר הם הוסיפו. לא צריך לשנן כלום הם הבטיחו.

לשפה הסינית יצא שם של שפה נורא קשה ללמידה. בעיניי זה מוצדק אבל לא מהסיבות הנכונות. רוב האנשים חושבים שהאתגרים האמיתיים הם הכתב וההגייה, אבל האמת היא ששניהם לא כל כך מסובכים אם לומדים אותם בשיטתיות ובקצב המתאים. מתחת לכתב המפחיד מסתתר המון הגיון ובסוף מגלים שיותר קל להבין סינית מקריאה מאשר משמיעה.

wood

הסיבה האמיתית שהסינית כל כך קשה ללמידה מסתתרת דווקא במה שרבים תופסים כחלק הכי קל שלה – הדקדוק. על הנייר זה נשמע נהדר. אין ה"א הידיעה, אין יחיד ורבים וגם אין זכר ונקבה. אם למדתם להגיד תלמיד בסינית אז למדתם גם לומר תלמידה, תלמידים ותלמידות, וגם התלמיד, התלמידה, התלמידים והתלמידות. ממש מבצע של למדו אחד קבלו שבעה במתנה. בפעלים הדיל הזה אפילו עוד יותר משתלם כי בסינית לא רק שלא מטים את הפעלים לפי מין ומספר, גם הזמן לא בא לידי ביטוי בתוך הפועל אלא מתקיים ברכיבים אחרים במשפט. זה אומר שברגע שלמדתם את הפועל ללכת – you are good to go. אין הלכתי, הלכו, הולכות, נלך, לכו וכל השאר. בסינית גם דוברי השפה וגם עולים חדשים אומרים "אני מחר ללכת עבודה" וזה בסדר גמור.

אם נרצה לתאר את התופעה הייחודית הזו של היעדר הטיות נאמר שבסינית אין מורפולוגיה – כלומר צורת המילים אינה משתנה לפי שיטה כזו או אחרת. אבל מורפולגיה היא רק חצי מהדבר הזה שאנחנו קוראים לו דקדוק. החצי השני הוא התחביר ולכן לומר שסינית היא שפה נטולת דקדוק זה לא מדוייק. כי כשאין מורפולגיה צריך לפצות על כך ואחת הדרכים לעשות זאת היא להקשיח מאוד את חוקי התחביר. מבנה המשפט בסינית מקובע מאוד בהשוואה לעברית ולשפות אחרות. קחו למשל את המילה 'גם', בעברית אני יכול לומר "גם אני רוצה", "אני גם רוצה" או "אני רוצה גם" ואין עם זה שום בעיה. אמנם יש הבדלים דקים המשתמעים מכל משפט אבל כל הצורות תקפות. בסינית לעומת אפשר להגיד רק "אני גם רוצה" וזהו. עוד דוגמה נהדרת שממחישה כמה חשוב סדר המשפט בשפה נטולת מורפולגיה היא המשפט "לי יש" שאם נהפוך את הסדר שלו וננסה לומר "יש לי" בסינית, נקבל "יש אותי" כי בעצם הופעתה לאחר הפועל 'יש' המילה 'אני' הופכת למושא.

אבל תחביר קשיח הוא רק חצי צרה. הבעיה האמיתית בשפה ללא מורפולגיה היא שהכל נעשה, איך לומר את זה – אמורפי. מילים בשפות "נורמליות" הם כמו שולחן מאיקאה. הן מוצר סופי שעבר עיבוד והרכבה, הן מגיעות עם סט תוספות מודולריות במידה ונרצה לערוך בהן שינויים או להניח אותן במקום אחר, יש להן שכבת מגן, הוראות שימוש ואישור של מכון התקנים. מילים בסינית לעומת זאת, הן דבר הרבה יותר גולמי. לא שולחן גמור אלא יותר כמו קרש ממש גדול ורחב. הוא יכול להיות שולחן, והוא יכול להיות גם רק חלק משולחן. תשברו אתם את הראש על איך לאזן אותו.

table

אבני הבניין הבסיסיות של הכתב הסיני הן סימניות. סימניות הן לא אותיות, לא שורשים וגם לא מילים. סינית היא כל כך אמורפית עד שהן מצליחות להיות כל שלושת הדברים ביחד ואף אחד מהם בו זמנית. סימניות פשוט מבטאות משמעות. בואו ניקח למשל את הסימנית 关 שמשמעותה הבסיסית היא לסגור או לקשור. אפשר להשתמש בה כדי לומר לסגור את הדלת (关门) או לכבות את האור (关灯) ואז היא מתנהגת פחות או יותר כמו מילה העומדת בפני עצמה. אבל כאשר מצרפים אותה לסימנית 心 שמשמעותה לב מקבלים את הצירוף 关心 שפרושו הוא לא לסגור את הלב, כי שתי הסימניות האילו יוצרות ביחד מילה חדשה שפירושה אכפתיות.

רוב המילים בסינית מורכבות משתי סימניות או יותר. בדרך כלל הן מתנהגות כמו מילים רגילות אבל יש סוג אחד שפשוט לא מציית לאף חוק מוכר. אני לא יודע אם הוא קיים בשפות אחרות אבל בסינית הוא נקרא 离合词. פירוש השם הוא מילה (词) נפרדת (离) ונצמדת (合) והוא מתאר מילים שמתנהגות כמו אקורדיון. הדרך הכי טובה להבין במה מדובר היא באמצעות דוגמה אז תרשו לי להציג בפניכם את המילה 见面 שפירושה להיפגש. עכשיו תראו משהו מגניב:

meet

ראיתם מה קרה בצעד האחרון? המילה 见面 התפצלה ובתוכה מופיעות הסימנית 过 שמצביעה על כך שהפעולה התרחשה בעבר, וכן הצירוף 一次 שמשמעותו היא פעם אחת. זה קורה בגלל שהמילה להיפגש בסינית מכילה בעצמה שתי ישויות סמנטיות והן 见 שמשמעותה לראות ו-面 שמשמעותה היא פנים. כשאנחנו נפגשים עם מישהו אנחנו רואים את פניו. אם נפרק את המשפט הזה לחלקים הסמנטיים הכי קטנים שלו זה ייצא משהו כמו אני-עם-הוא-לראות-בעבר-אחת-פעם-פנים, אבל תודו שהרבה יותר נוח לתרגם את זה כנפגשתי איתו פעם אחת.

השאלה של האם אנחנו צריכים לראות מילים כגון 见面 כמילה אחת או כשתי מילים נפרדות שפשוט מופיעות בדרך כלל ביחד היא שאלה שמעסיקה חוקרי שפה רבים, וגם אנשי הוראה שתוהים איך להסביר סינית לתלמידים שלהם. השאלה שלי אליכם היא האם אתם מכירים תופעות דומות בשפות אחרות בהן מילה מסויימת יכולה לבלוע מילים אחרות בשלמותן? הדבר הכי קרוב שאני מכיר זה מוספיות תוכיות (infix) אבל לא מדובר במילים שלמות אלא באותיות והברות ללא משמעות בפני עצמן. אולי ניתן לראות את המילה 'להיפגש' בסינית כהרכב ולא כמילה עצמאית? אבל אז המבנה שלו הוא פועל-מושא והוא עדיין מתנהג באופן שונה לחלוטין מהרכבים אחרים שקיימים בסינית (למעשה רוב המילים בסינית הן הלחמים של שתי סימניות). עשר שנים של לימודי סינית למדו אותי דבר אחד וזה שהניסיון לפרק את השפה הזו לפי פרדיגמות הבלשנות המערבית נועד מראש לכישלון. וגם כשזה מצליח  זה דורש ערימות של אקרובטיקה לוגית והתוצאה שמתקבלת מעוותת ברמות. אני כבר מזמן עברתי לגישה הדאואיסטית שאומרת שלא צריך לנסות להבין ולהגדיר כל דבר, אלא פשוט להשלים עם כך שחוסר הוא חלק בלתי נפרד מן השלמות ופשוט לצעוד בנתיב. בינתיים זה עובד נהדר.

אבל ברצינות, מישהו יכול למצוא הקבלה בשפות אחרות למילה שמתנהגת באופן דומה למילה 'להיפגש' בסינית?


היה זה פוסט אורח מאת רן אתיה. רוצים גם לפרסם פוסט אורח? זה קל! השליכו דיסק-און-קי עם הפוסט בפורמט RTF מטיסה טרנס-אטלנטית עשרים דקות מערבית לאיים האזוריים, ומעבורת דגש קל תצא חיש ותאסוף אותו.

Read Full Post »

כותרת האייטם הלוהט בברנז'ה ניוז באר שבע והנגב גורסת:

למ"ס: נמשכת ההגירה השלילית מב"ש

והנה תצלום מסך למפקפקין:

יופי של אתר מותאם למובייל יש להם, אגב

יופי של אתר מותאם לנייד יש להם, אגב

ההקשר הברור מהכתבה הוא שקיימת מגמה מתמשכת שלפיה כמות האנשים העוזבים את באר שבע גדולה מכמות העוברים אליה. המממ… נראה כמו עוד אחד לתיקי שלילת היתר, הלא כן? ובכן, המממ.

מהי הגירה? מעבר אדם ממגורים במקום א' למקום ב'. אז נאמר שהוא מהגר מא' לב'. לכאורה נאמר עכשיו, אם יש הגירה גדולה מעיר אז הרבה אנשים עוזבים אותה, ואם יש הגירה מועטה אז מעט עוזבים אותה, ונמשיך באותו כיוון ונגיע להגירה שלילית שבה מספר שלילי של אנשים עוזבים אותה, ומאחר שאצלנו במוח אין גלישה נומרית, נבצע רציונליזציה ונשפץ את הפרשנות כך שנבין כי מספר האנשים שעוזבים קטן ממספר האנשים שנכנסים. כלומר ההיפך מכוונת המשורר מפרש-הלמ"ס.

אבל רגע. אם היינו קוראים בכותרת "נמשכת ההגירה החיובית מב"ש" היינו זורמים? או "נמשכת ההגירה השלילית לב"ש"? אני חושב שבשני המקרים התשובה, ובכן, שלילית. אמנם יש כאן בעיה, אבל היא אחרת. הגירה שלילית היא מושג דמוגרפי מקובל ומוכר מספיק בשביל להופיע בכותרת של דיווח שאינו במוסף כלכלי. העניין הוא שהוא מאפיין של מקום (אולי על פני תקופה) ואין לו כיווניות (ולראיה המהלך המחשבתי הדי מאולץ שתיארתי לעיל). אמרת הגירה שלילית? אמרת "סך הנכנסים קטן מסך היוצאים". הגירה שלילית אינה מבאר שבע או לבאר שבע, אלא פשוט בבאר שבע. הסוגיה כאן תחבירית ולא סמנטית.

[תודה לרפאל כהן על שצייץפיסבק את הכתבה, וחצי תודה ליעל נצר ששמה לב לבעייתיות במקביל אלי]

Read Full Post »

קוראינו המסורים יודעים את המסורת – כשיש מערכת בחירות סוערת, דגש קל לא נשאר אדיש!

לכן מה יותר טבעי מהעיתוי הנוכחי לשתף אתכם בניסוי-הצעצוע האחרון שלי? שאלת המחקר אקטואלית מאין כמוה – האם הצד המועדף בשחרור צידי מושפע מהצד הדומיננטי בשאר אברי הגוף? אמ;לק: כן! אזהרת טריגר להמשך הפוסט – פונטיקה.

נתחיל במה-זה-לעזאזל-שחרור-צדי. ובכן, חלקכם אולי למד בשיעורי לשון שישנן כמה דרכים לסווג את (רוב) העיצורים בשפות אנוש. האחת היא מקום החיתוך: איפה הלשון עוצרת את זרימת האוויר לפני הפתיחה. סיווג זה מבחין בין *[b] (לא הלשון עוצרת אלא השפה), [d] (הלשון קרובה לשן), ו-[k] (הלשון פוגשת בחך העליון). עוד אחת היא קוליות: האם מיתרי הקול רועדים בזמן ההגייה, או לחלופין – האם העיצור משתנה בעת לחישה. זה הסיווג שמבחין בין [b] (קולי) ל-[p] (בלתי קולי), או בהתאמה [g] ו-[k].

הסיווג השלישי הוא קצת יותר פרי-סטייל ויש בו טוויסטים מעניינים. מדובר במה קוראים אותו אופן החיתוך. עיצור פוצץ חוסם את מלוא זרימת האוויר ומשתחרר בבת אחת, כמו [d]. עיצור חוכך נותן לאוויר לחמוק דרך פתח צר ואפשר למשוך את הגייתו עוד ועוד, נגיד [z]. יש עיצורים מקורבים, שם הפתח פחות צר ועובר יותר אוויר. אלה [j] (יו"ד עיצורית) ו-[w] למשל. יש מחונככים כמו צ'די וג'ימל, יש אפיים כמו [n] ו-[m], שם האוויר חסום בחלל הפה אבל עובר דרך האף (ולכן ההגיה משתנה כשבצודדיב). יש מיליון סוגים של רי"ש בעולם, ולכל אחד אופן חיתוך משלו.

ויש את החומד הזה שעונה לשם עיצור צדי. בעברית יש רק את ה-[l], הלמ"ד. בשפות אחרות יש גם את הגרסה ה"כהה" שלו, [ɫ], שם הלשון יותר אחורנית (דוברים אנגלית? תגידו "lie bill"). אצלי לפחות, כשהעיצור בא בין תנועות באופן טבעי, ההגיה קלה וברורה למדי: האמצע של הלשון חוסם את החלק שבין השן לחך (המכתש) ושני הצדדים מונמכים ונותנים לאוויר לעבור. לעומת זאת, כשהגאים נוגעים זה בזה תמיד קורים דברים מוזרים. תגידו רגע "אנשום" ושימו לב איפה הלשון בנו"ן. עכשיו תגידו "אנקום" וחייכם ישתנו לבלי היכר. תכונות החיתוך של עיצור אחד יכולים להשפיע על הגיית עיצור סמוך. אז מה שהבחנתי בו הוא שכשהלמ"ד שלי באה אחרי [t], כמו למשל במילה "אטלס", התופעה ההכרחית הנקראת שחרור צדי (lateral release) מתבטאת אצלי ללא יוצא מן הכלל בשחרור פתאומי של אוויר רק מצד ימין. צד שמאל של הלשון נשאר בחסימה.

אמרתם לעצמכם ושמתם לב מה קרה אצלכם? יופי, אתם מוזמנים לענות לסקר (דוברי עברית, דוברי אנגלית) אבל כבר שמעתם את הרקע אז יכול להיות שזוהמתם כמשתתפים תמימים. למזלכם, 66 נשמות טהורות כן ענו לסקר ומהוות מדגם נאה**. העם תיאר מה קורה אצלו, האם זה תמיד קורה ומהי היד הדומיננטית שלו. למה? כי זו ההיפותזה שהעליתי – אני מעדיף שחרור מימין כי היד החזקה שלי היא ימין. סקירת הספרות שלי אמנם היתה שטחית למדי וכללה כמה ניסוחי חיפושים בגוגל סקולר (העליתי חרס) ושיחה עם הפונטיקאי המדופלם דר' אוון כהן (לא הכיר התייחסות בספרות), אבל זה הכיף שבכובע הבלוגר.

קיצר, התוצאות נחמדות למדי אם מנכים את הלא-מעניינים ומתעלמים מגודל המדגם שנשאר. נתחיל מזה שכל דוברי האנגלית טענו שהשחרור אצלם מגיע מהאמצע, אבל היו רק שבעה עונים וכולם ימניים אז רק בעירבון מאוד מוגבל אפשר לנחש שזה קשור לעובדה שבאנגלית מדובר כאמור ב-l כהה, שמקום חיתוכה אחורי יותר ולכן החסימה מראש קלה יותר. עם זאת, גם בקרב דוברי העברית רוב גדול טען לשחרור אמצעי (42 מתוך 59). עוד אחדת ענהתה שהלשון לא פוגשת את החך. נשארנו עם 16 מופלאים, שנחתכים כך:

שמאל ימין יד / שחרור
5 8 ימין
3 0 שמאל

(סטטיסקטיה כללית – 8/57 מאלה שענו על היד הדומיננטית הם שמאליים, שזה בערך היחס הרגיל באוכלוסיה).

אז כן, אין במדגם (המזערי) שלי מישהו עם יד שמאלית דומיננטית שמשחרר [l] מצד ימין. בקרב ימני-היד יש רוב של 62% לימני-השחרור. אבל יאללה, נחכה שיצטברו עוד איזה אלף-אלפיים תשובות ונעדכן. תהנו מהמשך העימות.

המשך…

Read Full Post »

שואלת הקוראת לימור: מה זה בעצם "אח על מלא" ו-"על מלא"? איך הביטוי נוצר ואיך הוא התפשט?

שאלות טובות. תשובות חותכות לא יהיו לי, אבל ננסה להבין לפחות את היקף התופעה, בתקווה שקוראינו יוכלו לעזור. למי שלא מכירים, "אח על מלא" הוא אח על אמת, בחור זהב, כפי שאפשר לראות בראש ובראשונה בשיר של אודימן מ-2014:

קצת קשה לתאר מה זה בדיוק "אח על מלא". שאלות כמו זו של לימור נפוצות למדי וברשת ניתן למצוא הודעות מ-2012 בהן אנשים שואלים מה בעצם משמעות הביטוי ותשובות שמתקשות להסביר אבל מבהירות שמדובר במשהו טוב.

די ברור שבמקור הביטוי התייחס לאחים וחברים, אבל מאז הוא התרחב. כשירות לציבור, הרי רשימה חלקית של דברים שהם אח על מלא כפי שמצאתי במרשתת: רוני דניאל, נפתלי בנט, ממציא ה-LSD, ולראות סרטוני יוטיוב עם חבר בקיוסק. הפרסומת הזו לחטיף נקראת למשל "אח על מלא", ולא "אחשלו" או נסיון אחר של הקופירייטרים להתחבר לשפת-הנוער.

כמו שיש "אח על מלא", יש אחות על מלא (ביולוגית וגם בסטארט-אפ), אמא על מלא וסבא על מלא. יש גם שני הורים על מלא, גם כאן בטור שכנראה מנסה לקרוץ לשפת הנוער ויוצא קצת יותר מדי מילולי, שלא לומר טרחני.

עושה רושם שהביטוי מוגבל ליחסים של קרבה מסורתית. אפשר למצוא הופעות שונות של "דוד על מלא", "אחיין על מלא" ו-"נסיך על מלא". לא מצאתי "אבא על מלא", אולי במקרה ואולי כי האב מסורתית פחות חם מהאח או האמא? באופן פחות מפתיע לא מצאתי "שוער על מלא" (בנסיון לדבר על שחקן כדורגל) וגם לא "שר על מלא" או "ראש ממשלה על מלא".

אז עד כמה הביטוי "על מלא" קיים לבדו? קצת יותר קשה לתת תשובה על סמך חיפושי רשת. מישהו אוהב את רני רהב על מלא, אבל בגדול לא נראה לי ש-"על מלא" תפס. להתרשמותי גם הביטוי השלם כבר לא נפוץ כמו לפני כמה שנים: לא מצאתי טוקבקים בסגנון "אלאור אזריה הוא אח על מלא" (מה שכן, בתגובות כאן אפשר לראות שהצל הוא אח על מלא).

מאיפה כל זה בא? קשה לדעת. הביטוי "על ריק" קיים בסלנג כבר תקופה ארוכה, אבל אם זה היה המקור, היינו מצפים להרבה הופעות של "אח על ריק" שרק אחריהן ההנגדה ל-"אח על מלא" הייתה צצה. לפחות ברשת יש מעט הופעות של "אח על ריק", ובכל אופן הרבה פחות ממה שהיינו מצפים אם שני הביטויים היו אמורים להיות מקבילים. אפשרות אחרת היא שהמקור הוא בביטוי "על אמת" שעבר שינוי קל. הבעיה כאן היא שהביטויים שונים בהגייה: ב-"על מלא" הטעם מלרעי (על הלמ"ד) וב-"על אמת" הטעם מלעילי (על האל"ף), מה שמקשה לקשר ביניהם.

ניתן אם כך את זכות הדיבור למגיבינו (מגיבים על מלא!) כדי לשמוע השערות נוספות.

[ת' ללימור]

Read Full Post »

Older Posts »