Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for the ‘שפה בתקשורת’ Category

שנת 2017 נחתמה והאגודה האמריקנית לבלשנות (ה-LSA) בחרה כמו בכל שנה את המאמר הטוב ביותר שהתפרסם בכתב העת שלה, Language. זו הזדמנות להיזכר בכך שבשנה שעברה הבחירה היתה קלה במיוחד: מאמרם של ג'ון ריקפורד ושריז קינג על דעה קדומה וגזענות ביחס התקשורתי והמשפטי לרייצ'ל ז'נטל, העדה המרכזית במה שמכונה משפט טרייבון מרטין (אבל למעשה היה מדינת פלורידה נגד ג'ורג' צימרמן). המשפט עצמו, אם יש צורך להזכיר, נגע לאירוע ב-2012 שבו ג'ורג' צימרמן (לבן-היספני) ירה בצעיר שחור לא-חמוש, טרייבון מרטין, באחד האירועים הזכורים יותר מקרב אירועי הירי של השנים האחרונות נגד שחורים בארה"ב.

המאמר עצמו הוא מופת של עבודה סוציובלשנית: הוא משלב תיאור מדעי מדויק עם היבטים חברתיים ומשפטיים, מנסה לא לשפוט את מי שלא זכה לחינוך בלשני מעמיק אבל שופך קיתונות של ביקורת כשמגיע. והמאמר חשוב. אני מביא כאן את עיקרי המאמר שמבוסס על נאומו של ריקפורד בכינוס השנתי של האגודה האמריקנית לבלשנות לפני שנתיים. את הנאום עצמו אפשר לראות (באיכות בינונית) כאן ואפשר גם לקרוא רשומה באנגלית שמביאה את קיצור העניינים כאן. בסוף אני חוזר בקצרה להעלות כמה שאלות לגבי תרחישים דומים בארץ, ואשמח לתגובות בעניין.

להגים בבית המשפט

הרעיון המרכזי שחוזר במאמר הוא שאף אחד לא התייחס לז'נטל ברצינות (במיוחד לא חבר המושבעים) בגלל שהם סלדו מהצורה שהיא מדברת: היא דוברת את הלהג העיקרי בו מדברת הקהילה השחורה בארה"ב, African American Vernacular English, דהיינו הניב האנגלי של אפריקנים אמריקנים או בקיצור AAVE. אבל את המאמר ריקפורד וקינג פותחים דווקא עם כמה דוגמאות מהיחס למיעוטים דוברי אנגלית בתיקים שהתנהלו במדינות אחרות, כולל עדים אבוריג'ינים באוסטרליה ועדים מרקע ג'מייקני בבריטניה. למשל, במקרה אחד הצורה שבה עד אמר את המילה ground 'קרקע' נשמעה לקלדן בתור gun 'רובה'. חשוב להזכיר כאן שאמנם מערכת המשפט בארה"ב מכבדת שפות שונות ומתעלמת מ"להגים" כמו AAVE, אבל אנחנו יודעים שההבדל בין שפה ודיאלקט הוא מלאכותי-פוליטי: שפה היא פשוט דיאלקט עם מספיק כוח כדי להיחשב לדרך "הנכונה" שבה מדברים.

האנקדוטות מעניינות ומבהירות את הנקודה אבל חשוב לציין אלה רק המקרים שהתגלגלו לספרות המקצועית. קל לנחש שמקרים רבים נוספים לעולם לא זכו לחשיפה הראויה להם. עוד נקודה מעניינת שמגיעה בסוף סעיף 2 של המאמר היא שהממשל האמריקני גייס מתורגמני AAVE במסגרת מבצע אכיפת סמים בדרום-מזרח ארה"ב ב-2010, אבל לא ממהר לגייס מתורגמנים עבור נאשמים בבית המשפט. בהקשר הזה המאמר מצטט את הסוציובלשן וולט וולפרם, שמזכיר כי האחריות לתקשורת ברורה נופלת איכשהו תמיד על המיעוט הלשוני/חברתי/פוליטי.

עדותה של ז'נטל

נחזור למשפט עצמו. תוכן העדות של ז'נטל מוכר לנו בינתיים ועיקרי הדברים מצביעים על אשמתו של צימרמן (לכאורה, בטח לכאורה): מרטין רץ הרחק מצימרמן ולא לכיוונו; הוא לא היה חמוש; הוא פחד ולא ידע למה עוקבים אחריו. מה שעוד מוכר, למרבה הצער, הוא התגובה הציבורית הארסית לעדות שלה. לא לתוכן, כמובן, אלא לצורה שבה היא דיברה. מבין כל העלבונות שהוטחו בז'נטל, הבולטים ביותר בהקשר הנוכחי הם אלה שקראו לה אידיוטית אשפתות גמגמנית. מה שעולה מהתגובות האלה, ונמצא באופן מפורש בכמה מהן, הוא שז'נטל כביכול מדברת אנגלית "שבורה": היא עושה "טעויות", היא "שוגה" שוב ושוב. הטיפול של ריקפורד וקינג בעניין הזה הוא טיפוסי עד כדי שיעמום עבור כל מי שלמד קורס בבלשנות: הם יושבים ומנתחים את הפונולוגיה, המורפולוגיה, התחביר והלקסיקון של ז'נטל במהלך העדות שלה (סעיף 3 במאמר). הם מסתמכים על ספרות מקצועית בת עשורים, מודדים תנועות והברות, מסרטטים גרפים ומנתחים את הפעלים והלוואים, בדיוק כמו שבלשנים עושים עם כל שפה אחרת. הדוגמאות רבות ולא אחזור עליהן כאן. התוצאה היא מערכת חוקים מורכבת למדי אבל עקבית להפליא, בדיוק כמו שמערכת השורשים והבניינים בעברית או מערכת פעלי העזר והזמנים באנגלית עקביות עד כדי שעמום. כמו שהמחברים מציינים לאורך המאמר, זו מסקנה מובנת מאליה עבור בלשנים אבל לא בהכרח עבור הציבור הרחב.

הקטע בעדות שבאמת העביר את חבר המושבעים על דעתו הוא כשז'נטל ציטטה את מרטין, שבתורו התייחס לצימרמן בתור nigga ו-creepy-ass cracka. אל מול הזעזוע הקדוש של חבר המושבעים הלבן, המחברים מסבירים בנינוחות שהמילה הראשונה כבר מזמן תועדה ככינוי לכל גבר שהוא, בלי קשר לגזע או צבע עור, ושז'נטל עצמה הסבירה את השימוש הזה באופן מפורש. הצירוף השני גם לא הרעיד את אמות הסיפים הבלשניות: creepy, משום שמרטין פחד. הסיומת ass משמשת להדגשה, ורבות נכתב בשנים האחרונות על התחביר שלה. ולבסוף cracka, אכן בתור מילת גנאי ללבנים. השילוב ביניהן גרם למצב פרדוקסלי שבו גזענות יוחסה למרטין, ולא למי שרדף אחריו וירה בו.

בסעיף 4 של המאמר מתועדות שלל דרכים שבהן חבר המושבעים התעלם מעדותה של ז'נטל או התייאש מלנסות ולהבין אותה. ההקשר המדעי המובא כאן הוא מחקרים על אי-יכולתם של אמריקנים לבנים להבין AAVE, נושא שתועד וכומת ממספר היבטים. כדי לחתום את החלק הזה, המאמר מזכיר את הספרות המקצועית שמדברת על דעות קדומות אותן אנחנו מבססים כלפי מיעוטים על סמך המבטא או הלהג שלהם, כש'אנחנו' כאן מתייחס הן למורים לבנים בבתי ספר בארה"ב והן לאנשי הנמבה והקלבארי בניז'ר.

סיכום

בשלב זה של הדיון ברור למדי שעדותה של ז'נטל לא נלקחה ברצינות. אם הייתה נלקחת ברצינות, אולי גזר הדין היה שונה בתכלית (צימרמן זוכה). בעמודים האחרונים של המאמר מנסים ריקפורד וקינג לבודד מספר המלצות להמשך. בין היתר הם חוזרים לטענה הפסולה לפי ז'נטל היא אנאלפבתית ומציבים אותה בהקשר של מחקרים רבים על הדרך הטובה ביותר ללמד מיעוטים ואכלוסיות נחלשות (גירסת בזק: אין שום מניעה ללמד מיעוטים בשפה שלהם או בלהג שלהם, ודווקא יש בזה מספר יתרונות). כמו כן, הם מעודדים את הקהילה הבלשנית עצמה לגלות יותר אחריות כלפי שפות מיעוטים וכיצד הן נתפסות (או במילים אחרות, stay woke).

שאלה אחת שעלתה אצלי לקראת סיום נוגעת לגבי המצב בארץ, וכאן אני מודה שאני לא מכיר את הספרות בנושא. אם נאשמת או עדה בבית המשפט אומרת "שני שקל" או "לשים סוודר", האם סביר יותר שנתייחס אליה בזלזול? או לגבי מבטא: אני יכול לשער שהגייה מזרחית עשוייה להיתפס כיוקרתית פחות מהגייה אשכנזית, אבל מצד שני אנחנו גם יודעים שהגייה מזרחית נתפסת פעמים רבות כאותנטית יותר. ומה לגבי נאשמים ערבים ורוסים שהעברית שלהם אמנם ילידית אבל עם מבטא? וכמובן, המצב ודאי גרוע יותר בקרב נאשמים שעברית אינה שפת האם שלהם ועושים טעויות של ממש, כאלה שנובעות מאי-שליטה בשפה. אנחנו הרי יודעים שאפילו שפות שחיו בקרבנו במשך מאות שנית, כמו ערבית, נתפשות היום כשיקוץ. אתפלא אם המרכיבים האלה לא גורמים לעיוות הדין.

John R. Rickford and Sharese King (2016). Language and Linguistics on Trial: Hearing Rachel Jeantel (and Other Vernacular Speakers) in the Courtroom and Beyond. Language 92(4):948-988.

Read Full Post »

אורן פרסיקו החליט לפנק היום את קוראי סקירת העיתונות של "העין השביעית" בניתוחים לשוניים של כתבת השער במגזין "ממון". להלן הערותיי (ההדגשות למיניהן הן שלי):

הציטוט הדרמטי מתפרסם על רקע תצלום נאה של גינדי [אילן ספרא] עומד בביתו שבסביון. "אחרי 24 שעות בכלא, בעלי גינדי-השקעות, החשוד במתן שוחד, מדבר", נכתב בכותרת המשנה לראשית. כך, בפסוקית לוואי משועבדת שבכותרת המשנה, לומדים קוראי "ידיעות אחרונות" כי גינדי חשוד במתן שוחד.

יפה. הצירוף "החשוד במתן שוחד" אכן מתפקד כלוואי של הנושא במשפט, "בעלי גינדי השקעות", והוא אכן פסוקית משועבדת. מצד אחד זה מעודד לקראת הבאות, מצד שני הרי כתבתי פוסט. אז מה יש לנו בפסקה הקודמת?

כותרת "ממון" היא ציטוט מפי מנור גינדי, המדבר על עצמו בגוף שלישי: "אני, מנור גינדי, עם אזיקים בידיים וברגליים, כל הלילה במעצר".

הממ. קשה להחליט אם הציטוט של גינדי כאן הוא בכלל משפט שלם, או רק רצף צירופים. אני נוטה לנתחו כמשפט שהושמט ממנו הפועל המרכזי – "נמצא"/"יושב"/"נתון" לפני המילה "כל". כך או כך, אמנם אין כאן שום מילה שתעזור לנו למצוא התאם לגוף הדקדוקי של נושא המשפט (אם יש כאן משפט, כאמור), אבל נניח והפועל המרכזי שהצעתי היה בעבר – האם אתם מרגישים שהיה צריך להיות שם "ישב" או "ישבתי"? די ברור ש-"ישבתי". גינדי מדבר על עצמו בגוף ראשון, והקטע בו אמר את שמו מהווה בסך הכל תמורה. אין יסוד לטענה לפיה הוא מדבר על עצמו בגוף שלישי.

טוב אורן. 1/2 זה יותר טוב מההישגים הטיפוסיים של עיתונאים באבחנות לשוניות (*שיעול*סביל*שיעול*).

Read Full Post »

הפרסומת הבאה לקוקה קולה שודרה אתמול במהלך הסופר בול. השיר הפטריוטי America the Beautiful הוקלט במספר שפות ונשא איתו מסר מלבב של אחדות, חירות, צרכנות וכן הלאה:

ב-Language Log תיעדו את הסיקור התקשורתי ומנו את השפות המשתתפות בקליפ:

Coca-Cola ran a commercial with a multilingual rendition of "America the Beautiful," with languages including English, Spanish, Keres Pueblo, Tagalog, Hindi, Senegalese French, and Hebrew.

אני לא שמתי לב לעברית כשראיתי את הפרסומת, אבל השורה הלפני-אחרונה (החל משנייה 43) היא באמת בשפת הקודש: משהו כמו "ברוב טובך יכתיר אותך" (אני לא בטוח לגבי המילה הראשונה), תרגום של חלק מהשורה המקורית "And crown thy good with brotherhood".

למזלנו החברה סיפקה מבט אל מאחורי הקלעים ובו ניתן לשמוע חלקים נרחבים יותר מהשיר. הנה מעט יותר על הביצוע בעברית, של ילדה בשם נטלי:

למה קשה להבין את המילים בשמיעה ראשונה? יש כמה סיבות. ראשית, התרגום מילולי למדי. שנית, ההגייה של נטלי משקפת את העובדה שהיא (ככל הנראה) גדלה בארה"ב. לא נדיר להיתקל בילדים דוברי-עברית שגדלו בארה"ב וההגייה שלהם מושפעת מהפונולוגיה של אנגלית; רמת השליטה שלהם בעברית עשויה להיות טובה מאוד או גרועה למדי (מה שנקרא heritage speakers) אבל ההגייה מושפעת באופן בולט. נטלי אמנם הוגה את הרי"ש שלה בסדר, אבל הת"ו מחוככת למדי, הלמ"ד לועית מדי וכמה מהמילים זרות לה בבירור. כך למשל היא מבטאת את המילה "ענבר" עם בי"ת רפה ואת המילה "דגן" יותר כמו "צגן".

הנה המילים לשיר באנגלית, ואתם מוזמנים לנסות לפענח את התרגום בעצמכם (תיכף ניתן את הפתרון). בחיפושיי מצאתי גירסה יפה בעברית לבית הראשון, מאת אדם בשם יורם קולרשטיין (דרך הפוסט המושקע כאן):

יפֵהפִיָה ללא גבולות
וּזְהב דגן גלִי
הרים סגוּלים סְפוּגים בְּהוֹד
מישור עמוּס בִּפְרי
אמריקה אַת אֶרץ
שהאל בּרֵךְ בלי סוף
וּבְרית אחים נאמנה
תִשְׂרוֹר מחוף אל חוף.

אם כן, את הבית הראשון בן לי ואני ניסינו להבין בזריזות, אבל נתקענו קצת לקראת הסוף:

הו יפת שמים רחבים O beautiful for spacious skies,
וגלי ענבר דגן For amber waves of grain,
הדר הרים סגולים For purple mountain majesties
מעל שדה ??? Above the fruited plain!

גם הילדה ששרה במנדרינית, למשל, מבטאת לא נכון כמה עיצורים. הילדה ששרה בערבית מבטאת את המילים בסדר, אבל לרוע המזל המשקל של השיר מתנגש חזיתית עם התרגום מרובה-ההברות לערבית. כור היתוך.

Read Full Post »

הימים ימי סוף הסמסטר, המבחנים נכתבים ונבדקים, העבודות משוכתבות, המאמרים נשלחים לכתבי העת, הסקריפטים רצים ומעבדים את הנתונים מהניסויים, והתירוצים לגבי אי-הבליגה נשפכים כשלג בירושלים. אז מה מעיר את הבולג — עבדכם הנאמן — מרבצו? כשכל העולם ואחותו, ואחותו, שולחים לו את הקישור הבא או הבא או הבא או הבא על שערוריית המתורגמן בטקס האשכבה לנלסון מנדלה אתמול (למיטב ידיעתי, הסיקור הראשוני באתר לא-אפריקאי הובא באתר הבריטי המצוין Limping Chicken). יש שני דברים שאני רוצה לומר בנושא, אחד על ההתרשמות שלי ואחד על הסיקור התקשרותי.

החדשות בקצרה: על הבמה בטקס המכובד עמד אדם שהתיימר לתרגם את הנאומים השונים לשפת הסימנים הדרום אפריקאית. דא עקא שאף אחד לא הצליח להבין אותו, משום שהוא לא באמת סימן בשפת הסימנים הדרום אפריקאית. נראה שמדובר בשרלטן. התאחדות החירשים בדרום אפריקה הוציאה הודעה בעמוד הפייסבוק שלה ופירטה מה שגוי: לא רק שהסימנים עצמם לא נכונים, האיש גם לא השתמש בשאר הדקדוק של שפת הסימנים הדרום אפריקאית: שימוש במרחב, הבעות פנים וכן הלאה [קוראים חדשים ירצו לעיין בשני הקישורים הללו או בהודעה של התאחדות החירשים כדי ללמוד מעט על הדקדוק של שפות סימנים]. אפילו את הסימנים המוסכמים לאישים כמו ת'אבו מבקי ונלסון מנדלה הוא לא הכיר. התאחדות החירשים המקומית קבעה: לא מדובר בשפת הסימנים הדרום אפריקאית.

שאלה אחת שעולה היא: האם מדובר אולי בשפת סימנים אחרת? התרשמותי היא שזה לא סביר. כפי שצויין גם בהודעה הרשמית, המשפטים של ה"מתורגמן" היו קצרים למדי והמעברים ביניהם היו חדים ומלאכותיים. לא הצלחתי להבין אם יש חוקיות בין הסימנים, כך ש"נשיא" במשפט אחד הוא גם "נשיא" במשפט אחר. אולי מדובר בשפת סימנים של מיעוט כלשהו, שלא זוכה להכרה מספקת בדרום אפריקה ומעוניין להעלות את הנושא למודעות? מסופקני. מנסיוני המוגבל עם שפות סימנים צעירות, הן עדיין משתמשות באינטונציה (הנגנה) כדי להביע מבנים תחביריים, כמו למשל באמצעות הבעות הפנים שהזכרנו קודם. אני סומך ידיי על התאחדות החירשים המקומית בעניין הזה – לא מדובר בשפת סימנים כלשהי.

הנקודה השנייה שחשוב לי להבליט היא זו: בכמעט כל אתרי החדשות ציטטו את השורה הבאה (כאן בתרגום של 'הארץ'): "יצויין כי שפת הסימנים הדרום אפריקאית היא שפה אחת משותפת ל-11 השפות הרשמיות במדינה." תהרגו אותי, אין לי מושג למה הכוונה כאן. הרי שפת סימנים אינה גירסה של שפה דבוּרה שמשתמשת בסימני ידיים במקום במילים: לשפות סימנים יש דקדוק עשיר משלהן. שפת הסימנים הישראלית אינה גירסה מסומנת של עברית. שפת הסימנים האמריקאית אינה גירסה מסומנת של אנגלית. שפת הסימנים הדרום אפריקאית היא שפת הסימנים הרשמית של כל דרום אפריקה, ללא הבדל אתני, זה כן, אבל אין לזה כל קשר לעובדה שבדרום אפריקה יש 11 שפות רשמיות. ההצהרה התמוהה הזו מיוחסת להתאחדות החירשים, אבל לא הצלחתי למצוא אותה בהודעה רשמית שלהם. שאלתי אותם בטוויטר למה הכוונה ואעדכן כשיחזרו אליי.

Read Full Post »

שכה יהיה לי טוב, ככה בדיוק כתוב בטיפ זיכרון של ערן כץ בטמקא (כשרוצים לשכוח: 5 דרכים למחוק זכרונות לא רצויים, 4.5.2013):

לסלוח – להקהות את הרגש

אין זה מקרי שהמילים Forget (לשכוח) ו Forgive (לסלוח) נגזרות מאותו השורש. מתן סליחה למי שחולל את הזיכרון הרע מקהה את הרגש החזק המלווה את הזיכרון, שלב ראשון והכרחי במחיקת הזיכרון.

לעתים אין באפשרותנו לשנות מצב קיים אבל יש באפשרותנו לשנות את גישתנו למצב מסוים. "לטעות זה אנושי. לסלוח – אלוהי" אמר המשורר אלכסנדר פופ. הסליחה, דרך אגב, מיועדת הן לאחרים והן לעצמנו.

הבנתם? המילים forget ו-forgive נגזרות מאותו השורש. איזה שורש? מה זה חשוב, אותו השורש. לא באמת צריך להסביר טענות מופרכות כשכותבים על שפה.

אבל הן לא. נכון, שתיהן מעוטרות בתחילית for, אבל זו לא יכולה להיות הכוונה משום שגם המילה forlorn משתמשת בתחילית הזו שמשמעותה הישנה היא 'לגמרי' (דוברי הגרמנית בקהל יכולים להשוות ל-ver).

אולי כץ חושב ש-forg הוא שורש, ובמקרה כזה אנחנו אמורים להסיק שישנן שתי סיומות אפשריות, ive ו-et. אחסוך לכם את החיפוש: אלה אינן סיומות לפעלים באנגלית. חבל, כי את האטימולוגיה הנכונה אפשר למצוא בקלות: הנה forgive והנה forget.

מצד שני, כץ מכפר על הטעות הזו. חברת שירותי הזיכרון שלו, Smart Memory, מפרסמת את עצמה כך באתר הבית שלה:

ערן כץ, אמן תרגילי הזיכרון, מחבר רבי המכר ומרצה בינלאומי לזיכרון והאינטליגנציה
עזר ללמעלה ממיליון איש בעשרים מדינות לפתח מיומנויות זיכרון יוצאות דופן

מרצה בינלאומי לזיכרון והאינטיליגנציה! מי שמשתמש כך ביידוע מיותר מתחבב עלי אוטומטית, ואני מוכן לשכוח ולסלוח לו.

[תודה לתע"ג]

Read Full Post »

מנהג קבוע הוא בבלוגנו להתלונן על כותבים עצלנים שמאשימים את השפה בכל חוליי החברה, כאילו השימוש במילה כזו או אחרת מטַפֵּש את הנוער או מצביע על הידרדרותנו המוסרית או מה שזה לא יהיה. ביד חזקה ובזרוע נטויה נזעקנו להגיב ולתקן, להסביר שצריך גם למצוא קשר בין סיבה ותוצאה, שזכותו של כל אחד לא לאהוב מילה מסוימת אבל שאי אפשר להכליל מכך על איזושהי תופעה חברתית מעורפלת.

אבל זה לא אומר שאין קשר בין שפה ותודעה, כפי שציינו בעצמנו. ד"ר עופר כרמי, למשל, כותב כך בבלוג של קופת חולים כללית על ההבדל ביחס שלנו לסרטן ולסוכרת:

שימו לב לרגשות שעולים כשאנחנו קוראים את המילה "סרטן". המעיים מתהפכים, נכון? רק מעצם אזכור המילה עולות במוחנו אסוציאציות איומות: מוות, סכנה, פחד וסבל. אבל האם באמת הסרטן שונה ממחלות מסכנות חיים אחרות? כל כך הורגלנו לחשוב שכן. כשמאבחנים אצל מישהו את ה"מחלה" (שפעמים רבות עדיין מקובל לא להזכיר את שמה המפורש, מפחד, שמא, ופן, וחלילה…) הוא מיד מתויג בתעודת הזהות הפסיכולוגית שלו ושל סביבתו כחולה שחייו נעצרו באחת. לכן על כולם להתגייס ל"מלחמה", שהרי כולנו כבר הורגלנו להכיר את האגודה למלחמה בסרטן.

אבל האם זה חייב להיות כך? ודאי שלא. זה הכול עניין של התניות תרבותיות.

לעומת זאת, חישבו כיצד אנחנו מתייחסים לסוכרת, למשל. בדרך כלל לא מבריאים מסוכרת, ומסרטן ניתן להבריא בשיעורים הולכים וגדלים. […] האם שמעתם פעם על "מלחמה בסוכרת" או על תיוגו של החולה בסוכרת מבחינה חברתית כ"חולה"? האם שמעתם פעם על "מחלים סוכרת"? לא ולא. אבל על "מחלים סרטן"? כן וכן. מדוע?

אין לי נתונים על הקשר בין אופטימיות וגישה חיוביות להבראה ממחלה, אבל חוכמת אנשים מלומדה היא שיש מתאם בין השניים ושגישה חיובית לתהליך ההחלמה אכן עוזרת. שוב – אני לא מכיר את המדע מאחורי הטענה הזה. כרמי ממשיך:

עולם המושגים שיצרנו סביב מחלת הסרטן פוגע בנו במקום לשרת אותנו. לקבוצת התרופות נוגדות הסרטן אנחנו קוראים "כימותרפיה", אף ששום תועלת לא צומחת מעצם השימוש במילה או מהזכרתה. נהפוך הוא. רק פחד וסבל. תארו לעצמכם שבכל פעם שהיינו רושמים אנטיביוטיקה לתינוק ורוד לחיים שחלה בדלקת אוזניים היינו אומרים לאם שאנו רושמים לו  תרופה נוגדת (אנטי) חיים (ביו). ברור שהיינו משתגעים.

מה הפלא אם כן, שהחולים חווים "תופעות לוואי" קשות? הבחילות וההקאות המפורסמות שאנשים מכירים בהקשר לטיפול הכימי (וכיום יש בידינו תרופות וטיפולים משלימים רבים המקטינים מאוד את שיעור הבחילות וההקאות ואת חומרתן), מתויגות ומוצגות כ"תופעות לוואי" שליליות המדכאות את מצב רוחו של "החולה", בעוד שהלכה למעשה הן ביטוי של חוכמת הגוף לריפוי!

כל בעל חיים, כולל האדם, שנחשף לרעל (והתרופות הכימותרפיות הן בסופו של דבר, רובן ככולן, רעלים) מנסה להיפטר מהרעל באמצעות הוצאתו מהגוף. זאת ועוד, ידוע שבחלק מהמטופלים בכימותרפיה, הבחילות וההקאות הן עניין של צפייה והתניה שלילית נלמדת.

[…]

גם תשישות, כמה שלא נעימה, היא לפחות אצל חלק מהמטופלים, בשלבים מסוימים, עדות לתבונת הגוף ולצורך שלו במנוחה בעודו טורח על שיקומו. אלא שמנוחה היא דבר שלא בא לבריות בחברה שלנו בקלות. קשה לאנשים להיכנע לתשישות. כשהם מגלים שאינם מסוגלים להתרוצץ כתמיד, הם מתנגדים לצורך להאט וחווים את התשישות כ"תופעת לוואי" שלילית, במקום להקשיב לגופם הזקוק לקצב החלמה אחר כביטוי לתבונת הריפוי שלו.

החיים והמוות, אם כן, ביד הלשון והתודעה.

אני לא יודע עד כמה כרמי מגזים לצורך הבעת המסר שלו, אבל הטענה הגיונית לטעמי: אוצר המילים שקשור לסרטן שונה מאוצר המילים המקובל לסוכרת, ועומד בסתירה ליחס בין סיכויי ההחלמה משתי המחלות. כמובן שצריך להתחשב גם בסבל היום-יומי שהמחלות השונות גורמות, אבל אין ספק שכחברה אנחנו מתייחסים לשתיהן באופן שונה מהותית. בנוסף, אם בחילות והקאות במהלך טיפול כמותרפי הן לפחות בחלקן תוצאה של התניה שלילית, הטענה של כרמי מקבל משנה תוקף.

נכון שכמו בטורים שסקרנו בעבר, גם כאן אין מספרים או נתונים אלא רק הערכות שבודה הכותב מליבו. אבל הפעם, בהתחשב בכך שהמציג הינו רופא ובכך שהקישור הלוגי בין הסיבה והתוצאה נראה לי יציב, יש כאן דוגמה טובה לכך שהשפה אכן עשויה להשפיע על התודעה – ואיתה, על הגוף.

Read Full Post »

הערת שוליים לעניין עבודות הדוקטורט שנכתבות באנגלית באוניברסיטה העברית, אותו סקרנו לאחרונה. שרת התרבות היוצאת לימור לבנת התייחסה אתמול לעניין בכנס 'לשון ראשון'. ואם שרת התרבות מתייחסת לנושא כזה, ועוד בכנס ראש הממשלה ללשון, כמובן שבלוגנו יתייחס לכך בכובד הראש הנדרש. כך פותחת לבנת את דבריה, לפי הכתבה בוואלה:

אנו מדברים הרבה על הדרת נשים, ובצדק. אבל חשוב לא פחות לדבר על הדרת העברית.

לא. את טועה. כאן הפסקתי לקרוא וזהו.

Read Full Post »

Older Posts »