שטף תשדירי התעמולה תפס אותי לא מוכן השנה, ואני מודה שהתקשיתי לעמוד בקצב הדאחקות של ביבי ושות'. אבל שני סרטונים של הרשימה המשותפת מעלים על ראש שמחתנו את תופעת הדיגלוסיה: ההפרדה בין שפה תקנית לשפה מדוברת.
בסרטון החביב הבא מגיעים מנהיגי שלל מפלגות בזה אחר זה ומציקים למשפחה הממוצעת באמצע ארוחת השבת, עד שמגיע אימן עודה מהרשימה המשותפת ועושה סדר. כשאב המשפחה מציע לו כיסא, עודה משיב: "תביא חמישה עשר כיסאות" (חמישה עשר מנדטים). אבל מי אומר "חמישה עשר" בימינו? עודה אומר.
זה לא מקרה שדווקא הערבי, "האחר", מדייק בהתאמה במין ובמספר. רבות כבר נאמר בנושא, במיוחד בהתייחס לשפתו של זוהיר בהלול, ולא איכנס לעניין כאן. באופן כללי נראה שמדובר בשילוב בין החובה שחלה על תלמיד ערבי להצטיין במיוחד בשביל להגיע להישגים כלשהם בחברה היהודית, עם איזושהי התרסה שדווקא מי שמגיע מבחוץ מדבר עברית מדויקת יותר מהיהודי. אפשר להתחיל למשל עם הראיון הקצר הזה עם בהלול (שלא נכנס לפן הפוליטי-החברתי).
בסרטון נוסף של הרשימה המשותפת אנחנו עוברים לערבית וזוכים לראות הפרד קלאסית בין עברית מדוברת לערבית ספרותית:
מה שמשך אותי במיוחד הוא העובדה שהדרדסים משוחחים בערבית מדוברת מקומית, בעוד ליברמן ובנט מדברים בערבית ספרותית (ונדמה לי שהמבטא של בנט "משוכנז" מעט). בדקתי בכמה סרטונים מדובבים לערבית של הדרדסים באינטרנט, וזו לא הפרדה שקיימת במקור בין הדרדסים וגרגמל: בטלוויזיה כולם מדברים בספרותית. מצד אחד, אני מניח שהדרדסים אמורים להישמע אותנטיים יותר ואילו ליברמן ובנט ממסדיים ומנוכרים. מצד שני, אני לא חושב שבת דמותה של יונית לוי אמורה לעורר אנטגוניזם מיוחד.
יובל דרור, בבלוגו 'הגלוב', חונך את 'פרויקט מפעול צה"ל'. במסגרת המלחמה העתית בעזה מסר לאחרונה דובר צה"ל שמערכת ההתרעות "מסר אישי" אינה מבצעית, וליתר דיוק: "בשלב זה מערכת מסר אישי איננה מבצעית, בימים אלה נעשות פעולות למבצועה".
דרור הסתער בהתלהבות על שם הפעולה מִבצוּע ומיהר להציע כמה משלו. אם תקראו אותם תראו בוודאי שכמה נשמעים טבעיים יותר וכמה טבעיים פחות. ויש לכך סיבה. הנה ההצעות של דרור, אחת אחת, עם הערותיי.
המערכת עדיין לא חשאית אבל אנחנו עובדים על החשאתה.
נשמע סביר. בגוגל אפשר למצוא הופעה אחת של המונח החשאה, בהקשר להצפנה.
לא ניתן לספק את הנשק באופן מיידי אבל אנחנו עובדים על המיידתו.
הברה שנפתחת ביו"ד עיצורית אינה פופולרית בעברית של ימינו, אלא לפני שורוק בשם הפעולה של בניין פיעל: מיון (שתי הברות: mi.yun) אבל לא *המיינה, ביוץ אבל לא *הבייצה, טיוח אבל לא *הטייחה, סיור אבל לא *הסיירה. לכן לא נאמר *המיידה. מה לגבי מיוד? מי יודע.
הפלוגה עדיין לא מספיק מקצועית אבל אנחנו פועלים למיקצועה.
נשמע סביר, ואכן קיים בלשון הצה"לית כפי שמודיעים המגיבים בפוסט המקורי.
בשלב זה אין בידינו מספיק נתונים כדי לבנות מערכת אבל אנחנו עובדים על המיערוך.
לא משהו, אבל נסבל. שימו לב שגם כאן וגם בסעיף הקודם דרור עבר מבניין הפעיל לבניין פיעל, משום שבניין פיעל מסוגל להכיל שורשים מרובעים (מ.ק.צ.ע ומ.ע.ר.כ).
הטירונים עדיין לא יודעים לעשות פזצטא ומשום כך החלטנו לפזצטא את כל הפלוגה.
איום ונורא, לא? קודם כל, שורש מחומש הוא דבר נדיר למדי בעברית. בנוסף, העיצורים המיוצגים על ידי האותיות ז', צ' וט' דומים מאוד אחד לשני ולא מסוגלים לדור בכפיפה אחת בלי תנועה כלשהי שתפריד ביניהם. אי אפשר לומר *לְפַּזְצְטֵא ובמקום זה צריך לומר משהו כמו "לְפַּזַצְטֵא". אבל זה כבר נשמע פשוט כמו מילת היחס ל– לפני המילה פזצטא (וכך כנראה נוצא שם הפעולה בעבר, אבל זה כבר סיפור אחר). בנוסף, יש הרבה הברות: ל.פ.זצ.טא. אמנם שמות פועל בני ארבע הברות קיימים בעברית, אבל הם נחלתו של בנין התפעל (ל.הת.פו.צץ, ל.הת.בר.בר). ודבר אחרון, העיצור האחרון יתנגש עם ההטיות בגוף ראשון ושני: פזצטתי? פזצטתם? אפשר לחשוב על פועל בבניין קל (פזצתי), אבל פועל בבניין קל לא יקבל שם פעולה של בניין פיעל. במילים אחרות, שם הפועל לפזצטא אינו בלתי אפשרי, אבל צפוי לו קרב קשה. שימו לב שעברנו כאן משמות פעולה (החשאה, המיידה) לשמות פועל (לפזצטא) אבל העקרונות דומים.
ידע כל חייל לקטבג את קיטבגו.
נשמע סביר. לא יודע למה זה לא תפס עדיין – אולי לא מדברים בימינו על קיטבגים כל כך? עוד כשהייתי בטירונות, לפני כמעט עשור ומשהו, המילה קיטבג לא היתה נפוצה מדי.
לא לכל האנשים יש מקלט ולא בכל המקומות האזעקה עובדת אבל אנחנו עובדים על מיקלוטואיזעוק כל הישובים. מיקלוּט נשמע סביר והמגיבים בפוסט המקורי מדווחים שהם כבר נתקלו בשם הפעולה הזה. איזעוק גם נשמע סביר ואני לא יודע למה שם הפעולה הזה לא נוצר עדיין. אולי הסיבה אינה פונולוגית אלא סמנטית: מה זה בעצם לאזעק? לחמש באזעקה? למקלט מקום מסוים משמעו שיהיה שם מקלט, אבל אזעקה מושמעת מעל מרחב מסוים ולא במקום ספציפי, ולכן אפשר למקלט ישוב מסוים אבל אי אפשר לאזעק ישוב אחד בלי לאזעק גם את האזור הקרוב לו.
הרמטכ"ל הבטיח כי לאור מטחי הרקטות מצד חמאס, יגיב צה"ל במלוא עוצמת ההמטחה. "נמטיח אותם", ציין.
נשמע טוב, וגם כאן אני לא יודע למה לא נוצרה עדיין מילה כזו. אולי אין בה צורך כי מובן מאליו שאין לנו שום תגובה מוכנה מלבד המטחות.
שאלה אחרת היא למה להעדיף את המטחה בבניין הפעיל על פני מיטוּח בבניין פיעל. בעברית יש כלל מורפו-פונולוגי חשוב ביצירת פעלים חדשים, כלל שנוגע לבחירה בין שני הבניינים. הכלל הפונולוגי הוא כזה: אם הפועל נגזר משֵם, נרצה לשמור על מבנה ההברות מהמילה המקורית. למשל, שווִיץ לא הפך לפועל *שיווץ אלא לפועל השוויץ, משום שבמילה המקורית יש את צרור העיצורים "שוו" ובניין פיעל מפרק את הצרור הזה באמצעות תנועה. לכן העדפנו ליצור פועל בבנין הפעיל, שלא מכניס תנועה בין פ' הפועל (במקרה הזה, "ש") ובין ע' הפועל (במקרה הזה, "ו" עיצורית): הש.וויץ ולא שי.ווץ. ישנן גם מגבלות סמנטיות: פעלי "גרימה" יהיו לרוב בהפעיל ולא בפיעל (המרדה ולא מירוד, למשל). וכל זה מתועד יפה בין היתר בעבודתו של ליאור לקס, שמתבססת מצדה על מחקריהם החשובים של אותי בת-אל, עוזי אורנן ורבים אחרים.
שמחה גדולה בקריות: המטרונית החלה את פעולתה ב-24.5.2013 ומכאן קצרה הדרך למערך תחבורה ציבורית יעיל במטרופולין חיפה (הלוואי). באותו הבוקר האזנתי לרדיו ושמעתי ראיון בקול ישראל עם בכיר כלשהו במערך המטרוני (לצערי אני לא זוכר מי זה היה) שהפליג בשבחי המערך החדש. וכך הוא ניסה להתגאות בפרוייקט: לדבריו, מדובר במערך תחבורה ציבורית הראוי "למטרופולין, (שהוא) אחד הגדולים במדינת ישראל אם לא… השני בגודלו."
כנראה שהנטייה הטבעית היתה להשתמש בלשון גוזמה, אבל באמצע המשפט הוא הבין שאף אחד לא יחשיב את מטרופולין חיפה למטרופולין גדול מגוש דן. וכך נוצר ההמשך הבלתי אפשרי, אחרי היסוס קל; בלתי אפשרי, משום ש"אחד הגדולים" הוא בעצם "אחד הגדולים ביותר" ולא "אחד השנִיים בגודלם".
הזמרת והשחקנית מירה עוואד מפרגנת לשלושה חברי כנסת טריים, בדרכה החיננית:
שימו לב מה היא אומרת במאמר מוסגר על ח"כ רות קלדרון (ההדגשות שלי):
(הופעתי למען המרכז שלה "עלמא" פעם, שאמנם מלמד דת –ומה לי ולזה– אבל בצורה ליברלית ושוויונית ומבלי להדיר אף אחד על רקע ג'נדר או לאום או דת- ולזה יש לי ועוד איך!)
עוואד לוקחת את הביטוי השגור מה לי ולזה ומייצרת צורה מנוגדת: לזה יש לי ועוד איך. אני תוהה אם מישהו באמת מדבר ככה או שמדובר בהברקה של רגע. קשה למצוא הופעות של הצירופים האלה ברשת, אבל הנה למשל דוגמה אחת של "אני אגיד לך מה לי ולהם", שבאה בתשובה ישירה לשאלה "מה לך ולהם?".
[זהו פוסט אורח מאת איתמר שפי, שטוען שמרוב שהוא צעיר אין לו איך למלא ביו של שורה.]
כמו כל אירוע משמעותי שמתרחש במדינתנו, גם הבחירות הקרבות עוררו את ההומור הישראלי. נכון, רוב הפוסטים בפייסבוק שקשורים לבחירות היו פוליטיים-מעצבנים-גוררי חסימה, אבל פה ושם גם ראינו גם סאטירה כמו פי 1000 יותר עוצמה לישראל, ובחמישי האחרון (למה הם חיכו כל כך הרבה?) עלה גם עמוד בשם דנד"ש שעדיין לא החלטתי אם הוא סאטירה ימנית או סתם הומור חביב. יכול להיות שאני פשוט לא מספיק מתוחכם בשביל זה.
שם העמוד קורץ לשמה של רשימת חד"ש (לפי מילון הסלנג המקיף של רוביק רוזנטל, שתי המילים נרדפות), ראשי תיבות של "דעתנים נאו-קומוניסטים דמוקרטיים שוויוניים". הפוסטים שם נחמדים, אבל הדבר שבאמת נהניתי ממנו הוא השימוש בערבית ברחבי העמוד.
נתחיל ממה שמתיימר להיות התרגום של שם המפלגה, צמד המילים שמופיע בכל הפוסטים תחת המילה דנד"ש – פטירה אלג'בן, שתרגומו הוא בכלל "עוגת גבינה". אחד מהגולשים דוברי הערבית גם הגיב (בתרגום חופשי) – "עוגת גבינה? איך לך משהו טבעוני?". תמיד חשבתי שטבעונות ושמאל רדיקלי הולכים יחד, אבל אולי זה רק אני.
ממש ליד שם המפלגה מופיע הפתק שלה – בעברית, הניקוד חטף-פתח ('כמו שהממשל הציוני חטף את הפת"ח משלטון בעזה', אם להוציא את אחד הפוסטים בעמוד מהקשרו), ובערבית – פתחה, תנועה קצרה שמקבילה לפתח בעברית (יסלח לי יובל אם אני טועה), יחד עם שדה – שהיא דגש חזק, שממש לא הייתי מקביל לחטף בעברית.
יותר קליט מתמנון ענק
ואחרון, מה שנראה כמו סיסמת המפלגה בערבית, אלחמצ – לוחה. אח'ד'
על החלק הזה שברתי את הראש. הפירוש של לוחה הוא לוח, board או plate באנגלית, והמשמעויות הכי נפוצות של הפועל אח'ד' הן לקח את- או נקט (החלטה),שני פעלים שמצריכים מושא בערבית. כנ"ל לגבי כל השימושים האחרים של הפועל שמצאתי, כולל הארכאיים שבהם. הרמז הגיע דווקא מהמילה הראשונה, אלחמצ – חומוס.
מקימי העמוד השתמשו בגוגל טרנסלייט כנראה, וכשplate זה גם "צלחת" בעברית, ממשהו כמו "קח צלחת חומוס" יצא "חומוס – לוח. קח".
99% יותר שמאל לישראל
חג דמוקרטיה שמח.
[היה זה פוסט אורח מאת איתמר שפי. רוצים לפרסם פוסט אורח? יופי. תכתבו משהו ותשלחו לנו.]
זה לא ש"ענן אטלס" הוא יצירה מושלמת שאסור לדבר בגנותה, או שמי שלא חושב כמוני מטומטם. אני בכלל לא בטוח אפילו שהייתי קורא לו סרט טוב. אפשר לומר הרבה דברים רעים על הסרט הזה, ואני עומד לומר כמה כאלה ממש כאן. יהיו בוודאי הרבה אנשים שייצאו ממנו משועממים, עצבניים או באמצע. אבל יש לסרט תכונה אחת שמפצה על כל מגרעת שיש לו, ובהחלט יש לו: הוא לא דומה לשום סרט אחר שראיתם.
לפועל לצאת יש משלימים משני סוגים. הוא יכול לקחת משלים תוארי או שמני (יצאתי חומוס, יצאתי עצבני, יצאתי אפס, יצא גבר) אבל הוא יכול לקחת גם צירוף יחס (יצאתי באמצע, יצאתי מהבית, יצאתי לטיול). אם מחברים את השניים ללא התראה מוקדמת מתקבל אפקט ספרותי נאה שמכונה זוגמה (זויגמה? זאוגמה?). בעברית, כך גיליתי היום, קוראים לזה "צימוד מסולף".
(למעשה הסיפור טיפה יותר מורכב משום שהמשפט השלם הוא בעצם יהיו בוודאי הרבה אנשים שייצאו מהסרט משועממים, שייצאו מהסרט עצבניים או שייצאו מהסרט באמצע. זה עדיין לא משנה את מידת הזוגמטיות.)
סיפור השבוע בפוליטיקה הוא כנראה מעברו של עמיר פרץ מהעבודה להתנועה של ציפי לבני. או לַתנועה של ציפי לבני. או לַ'תנועה' של ציפי לבני. רגע, איך אומרים את זה?
יידוע זה עניין מסובך. אחת התופעות האהובות עלינו במערכת 'דגש קל' היא היידוע המיותר, שמוגדר באופן רופף כהצמדת יידוע לשמות כמו במקרה "הפייסבוק" או "הטוויטר" או הותרתו במקומו לאחר מילות יחס כמו "להאשכנזים" או "בהארץ". וכך, בן לי בדק מה עובר על רני רהב, אני התחקיתי אחר שורשי התופעה בעזרת מגיבינו, ויובל קרא משהו באינטרנט ועשה צילום מסך. התופעה גם גרמה לנו לקרוא למדור המכתבים למערכת שלנו "מכתבים להעורך".
בדיוק כשנדמה היה שלא נותרו שיאים לשבור, מסתבר שהתופעה מתפשטת: הרשו לי להציג דף פייסבוק סאטירי שנתקלתי בו השבוע, הדף. בניהול ציפי לבני. העמוד הזה בא ללעוג לתנועה שצצה בן-לילה, ואחת השיטות הנפוצות בו היא היידוע המיותר. אם תחליטו להקדיש לו כמה רגעים מזמנכם תוכלו למצוא שם דוגמאות שיספיקו לשמונה ימים, למשלפניתי ל'מירי פסקל לראשות הממשלה' שתתמודד על משבצת המזרחי אצלנו בהוועדה המסדרת
אוותודה להשמואל חסון שהכין את הסטיקר. כבר שלחתי לו פקס עם הצעה להשתבץ אצלנו במקום ה22 בהרשימה של הסיעה. של התנועה. בראשות ציפי לבני (זאת אני).
אולנוחיותכם, מצורפת הרשימה המלאה של הסיעה של התנועה בראשות הציפי לבני (זאת אני). שימו לב שבמקום השביעי נמצאת מישהי שלא עברה אלינו מקדימה, המירב כהן היקרה ואנו מאחלים לה המון!
כזכור לכם, לפני שבועות מספר הכרזנו מעל דפים אלו על תחרות הקטנונולוגיה לפי הזמנה, במסגרתה הציבור הוזמן
להציע בתגובות כלל שימוש חדש בשפה. הכלל צריך להיות חדש […] ולהיות קטנונולוגי למהדרין: כלומר, חסר כל בסיס היסטורי, פסקני ופשוט, ובעל נימוק הגיוני להפליא.
ההיענות היתה גדולה למדי, והמגיבים תרמו דוגמאות איכותיות רבות ששמור להן מקום מכובד בכל מדריך סגנון בעברית. בחלק מהמקרים הכללים המומצאים אף קלעו מבלי דעת ל"כללים" שיש האוכפים אותם בכוונה מלאה.
לא היה קל לברור מבין עשרות ההצעות היפות, אבל היות שהתחייבנו לבחור הצעה מנצחת, לא אמתח אתכם עוד. מערכת "דגש קל" סבורה כי הכלל הבא, שאותו הציע/ה המגיב/ה פשפש-ש, ראוי לערך של כבוד בספרי הקטנונולוגיה העבריים:
השימוש הרווח ב"נטול" הוא חסר יסוד. "נטול X" הוא רק דבר שנטלו ממנו X, ולא דבר שחסר את X באופן טבעי. לכן לא ניתן לומר "תה ירוק נטול קפאין" או "הלהקה נתנה הופעה מהממת חושים ונטולת מאמץ", אלא יש לומר: "תה ירוק ללא קפאין" או "הלהקה נתנה הופעה מהממת חושים ללא מאמץ".
מנימוקי ועדת הפרס: הכלל פשוט לניסוח, אך בלתי ניתן לאכיפה. יתרה מכך, נימוקו המשכנע כמו נוצק מהתבניות החביבות ביותר על עורכי הלשון. "כיצד העזת", הם יאמרו לכותב חסר האונים בחיוך ממזרי, "לכתוב כי הטענה נטולת כל יסוד? שמא תאמר-נא לי מי בדיוק נטל את היסוד שלה?", וכך יעבירו את עטם האדום על המילה וישימו תחתיה "חסרת".
הכבוד והיקר לפשפש-ש על הצעתו/ה המנצחת, וכאמור, ברכות לבביות גם לשאר המגיבים על הצעותיהם המצויינות. שיהיה שבוע נטול רקטות לכולכם.
מי שכותב בלוג על שפה יודע שלא מעט פעמים אזור התגובות לפוסטים מכיל התייחסויות שאינן קשורות לתוכן הפוסט, אלא הערות על השפה של הכותב, בסגנון "דווקא אתם? בבלוג על שפה? מעזים להשתמש בעברית כזאת?". פעם תגובות כאלה הרגיזו אותי, אם כי כיום כבר השלמתי עם העניין.
אבל לפני כמה שבועות, כשתגובה כזאת פורסמה באחד הפוסטים של הבלשן אלן מטקאלף בבלוג Lingua France, חלק מהמגזין The Chronicle of Higher Education, הוא החליט לנצל את ההזדמנות כדי ליזום תחרות מיוחדת במינה: על המשתתפים נדרש להמציא כלל שימוש חדש בשפה, כלומר, כזה שאינו מופיע בספרי הסגנון הקיימים, להסביר את ההגיון שעומד מאחוריו ולספק דוגמה של משפט שמפר את הכלל, ואיך יש לתקן אותו. בנוסף, הכלל צריך להיות מספיק פשוט כדי שניתן יהיה להסביר אותו בקלות לציבור הרחב.
לאחר כשבוע, הוכרזו המנצחים. הכלל החביב עליי הוא זה שטוען שאין להשתמש במילה "because" במשפטים בזמן עתיד, כיוון שזה לא הגיוני ליצור יחסי סיבתיות עם אירוע שטרם התרחש. כך למשל, את המשפט He’s going to Florida next week, because of a friend’s wedding, יש לתקן ל-He’s going to Florida next week *for* a friend’s wedding.
טוב, אז בטח כבר הבנתם לאן אני חותר. לא משנה מה אומרים הגויים, משנה מה עושים היהודים, ולכן אנחנו שמחים להכריז על תחרות הקטנונולוגיה הראשונה בעברית. החוקים זהים, אתם מוזמנים להציע בתגובות כלל שימוש חדש בשפה. הכלל צריך להיות חדש, כלומר, לא להופיע באחד מה"ודייקים" למיניהם (טוב, לא נלך ונסרוק את כל הספרים אז לכל הפחות תסתפקו בלא להעתיק), ולהיות קטנונולוגי למהדרין: כלומר, חסר כל בסיס היסטורי, פסקני ופשוט, ובעל נימוק הגיוני להפליא (למשל: לא אומרים "נפטר" על אדם שאינו יהודי). כמו כן, נבקשכם לצרף דוגמה להפרת הכלל והצעת תיקון.
התחרות תהיה פתוחה למשך שבועיים מהיום, לאחר מכן תתכנס מערכת "דגש קל" ותבחר את הזוכים. בהצלחה לכולם.
הנה אחד המערכונים המפורסמים ביותר של אסי כהן וגורי אלפי, "חייזרים", הידוע יותר בשם "פה חשדתי". לאחרונה צפיתי בו שוב ושמתי לב שכמות בדיחות הבלשניות בו גבוהה במיוחד. אז ברשומה הזו אני עומד להרוס אותו. כלומר, אני הולך להסביר כל בדיחה ובדיחה, ואצביע על התרגיל הבלשני שאסי וגורי עשו כדי להשיג אפקט קומי. אתם מוזמנים לעקוב עם המערכון, ואם לא ראיתם אותו עדיין אולי כדאי לצפות בו פעם אחת לפני קריאת הרשומה הזו.
0:00 קודם כל, שימו לב שהדמות של אסי כהן – "יעקב" – מדברת בחי"ת ועי"ן. כי כידוע, מבטא מזרחי הוא מצחיק ועממי.
0:20 "יום אחד היה מזג אוויר". המילה היה לוקחת משלים תוארי: מזג האוויר היה חם, המשחק היה כיף, אבל לא *המשחק היה ילד. בעברית המודנית נהיינו יצירתיים: היה טוב, היה יוסי. היה אש. כשיעקב אומר מזג אויר הוא מתכוון למזג אויר נעים, שהרי אם אין מזג אויר (נעים) לא הולכים לטייל, וזה בדיוק מה שהדמות עשתה. בדיחה על התפר תחביר-סמנטיקה-פרגמטיקה.
0:25 "מטייל, מטייל". במובן של 'הולך', 'מסתובב'. למילה לטייל ככה, כשחוזרים עליה, יש כבר משמעות של להגיע למקומות רחוקים: 'טיילתי וטיילתי ובסוף הבנתי שאין כמו בארץ'. הטיול של יעקב הסתכם בשכונה שלו.
0:31 "כיפכוף של טיול". לדמות אין דרך להגיד כמה כיף היה לה, אז היא יוצרת את הצורה כיפכוף. למה כיפכוף? ראשית, כי יש מילה כזו בסלנג עם משמעות אחרת ('לתת כאפה') והדמות הזו משתמשת במילים רבות בצורה לא מתאימה, כפי שנראה גם בהמשך. אבל המשמעות ברורה, גם מההקשר וגם כי יש כאן מה שמכונה הכפלה (reduplication). הכפלה היא דרך ליצירת מילה שבשפות רבות משמשת למשמעות של חיזוק או התמדה, כאילו שבעברית היינו אומרים טיילטיילתי במשמעות של 'טיילתי הרבה', או בישלבישלת במשמעות של 'בישלת כל היום'. בעברית התופעה הזו פרודוקטיבית פחות ודווקא מקושרת עם הקטנה (כלב > כלבלב,פיל > פילפילון, חתול > חתלתול), אבל יש משהו בהכפלה שמתקשר באופן די טבעי לחיזוק והדגשה ולכן יעקב יכול לדבר על כיפכוף בתור משהו ממש כיפי.
0:34 "פתאום הבחנתי לב בזקנה". הכלאה בין הבחנתי ובין שמתי לב, מה שמכונה באנגלית mixed idioms. למשל בעברית, שיבושים דוגמת העם נקעה רגלו (א' בנאי) או באין ציפור שיר – גם מטאטא יורה (כפי שאמרו מ' ניב וע' גלילי).
0:37 "זקנה, מהשורש מבוגר". שני דברים. ראשית, הדמות אומרת סְקֵנָה ואפילו מדגישה את הסמ"ך. טוב, ככה אנחנו באמת מדברים — עיצור קולי (כמו ז') מאבד את הקוליות שלו לפני עיצור לא-קולי (כמו ק') והופך לעיצור לא-קולי בעצמו (כמו ס'). זה מה שקורה כשאנחנו אומרים ספתא במקום סבתא. בדיחה סוציו-פונולוגית.
שנית, "מהשורש מבוגר". שורש, במשמעות הלשונית, הוא רצף העיצורים שבבסיס כמעט כל מילה בשפות השמיות (כ.ל.ב, ז.ק.נ, וכו'). השורש של המילה מבוגר הוא ב.ג.ר — כשלעצמה המילה אינה שורש. אבל הדמות מנסה להיראות חכמה, ומשתמשת במונח הלא נכון.
0:44 "אתה רואה זקנה, אתה חושד בה?". גם המבנה הזה אופייני לעברית מדוברת מודרנית – אין "אם" או אפילו "נגיד" בתחילת משפט התנאי. חוץ מזה שזו שאלה נורא מוזרה, ולכן מצחיקה.
0:46 "כביכול זקנה". אין שום משמעות למילה כביכול כאן. הדמות כנראה ניסתה להגיד משהו בסגנון "פשוט זקנה" או "סתם זקנה", אבל כביכול נמצא במשלב גבוה יותר.
0:47 "מזדקנת לה". עוד בדיחה מורפולוגית מצוינת. הרי המילה להזדקן קיימת בעברית, אבל לרוב אנחנו לא משתמשים בה כדי לתאר אירוע (?הזקנה עומדת עכשיו ומזדקנת) אלא תהליך ארוך יותר (ילד מזדקן, הורה מזדקן, איך הזדקנתי). כדי לוודא שהמשמעות עוברת, הדמות של אסי כהן מוסיפה את צירוף היחס לה, שמתאים יותר למבע הקודם: עומדת לה. שפת הגוף של הדמות מדגישה את זה שהזקנה פשוט עומדת שם. צירוף היחס הזה הוא נושא מרתק כשלעצמו: זה אינו צירוף יחס רגיל, כמו במשפטים דוגמת "אסי אמר לה שהיא זקנה". זה גם לא צירוף שייכות כמו במשפט "נפלה לי המטריה", שבו מטרת המילה לי היא להביע שהמטריה שייכת לי. הוא הולך לרוב דווקא עם פעלים עומדים, כלומר כאלה שאין להם מושא ישיר, ומביע איזושהי השפעה חוץ-לשונית על הדובר: מה אתה רץ לי בכל הבית; עוף לי מהעיניים. בשפות רומנסיות המבנה הזה נפוץ למדי, ומכונה לעיתים בשם המקסים ethical dative. השוו: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשאר אראך".
0:51 "זקנה נטו". כביכול זקנה נטו.
0:54 "הנה המתח מגיע". אבל מתח לא יכול להגיע לאנשהו!
0:57 "מאחוריה עמד בחור עם חזות מזרחית". הצירוף הנכון הוא 'בעל חזות מזרחית', והדמות מערבבת את הקניין המטאפורי ('בעל חזות') עם הקניין הפיזי (מחזיק חזות בידיו פיזית).
1:03 "מה אני, אה, חשדניסט?" בנסיון מאולתר למצוא מילה מתאימה, יעקב משתמש בסיומת –יסט שיוצרת תארים אופייניים ובעלי מקצוע. השוו: סטטיסט, סטנדאפיסט, אפשר למצוא אפילו מטרידניסט.
1:06 "עכשיו זה המתח! הנה המתח". המטאפורה הזו, של מתח שמתקרב ובא, עובדת מצוין…
1:08 "מתח!" …ואין דבר פחות מותח מאשר להגיד את המילה מתח בשביל להביע מתח. זה כמו שבמקום לכתוב את הרשומה הזו אני פשוט אגיד "ניתוח בלשני!"
1:09 "הבחור עם החזות רץ וחטף לה את התיק". שוב עם החזות.
1:13 "פה חשדתי". למה זה כל כך מצחיק? ראשית, כי אסי כהן נותן הופעה נהדרת והשורה הזו נאמרת במעין תמימות. ושנית, כי במשך הדקה שעברה בינתיים הדמות שלו השתמשה בשורש ח.ש.ד על הטיותיו השונות עשר פעמים כדי להגיד שהיא לא חשדה בדבר. הציפייה שלנו הלכה ונבנתה ("עכשיו זה המתח!") והיה ברור לנו שתיכף יקרה משהו מחשיד, אלא שאז הסיפור קפץ מייד לשוד עצמו: הבחור ראה שוד מתרחש מול עיניו, וכל מה שהוא יכול להגיד זה שזה היה מחשיד? זו הפרה פרגמטית בוטה של כללי השיח. והפרה פרגמטית בוטה של כללי השיח זה מצחיק!
יש עניין נוסף, בשולי הדברים, והוא השימוש בתיאור המקום פה שלא מציין מקום בכלל. למעשה, פה מתייחס כאן לסיטואציה ולנקודת זמן, ולא למשמעות 'כאן, במקום שאני עומד בו'. זה לא עניין חדש; למשל, המילה לאלתר שמשמעותה תיאור זמן היא הלחם של על+אתר, 'בַמקום'. וגם בעברית מודרנית: על המקום הוא תיאור זמן ולא תיאור מקום.
1:16 "הרמתי מקל והתחלתי לטינית". אין לי מושג למה הוא מתכוון. למה לטינית זה להרביץ?
1:19 "תחזיר לה ת'תיק, פושע! תחזיר לה ת'תיק, קרימינולוג!" שוב שימוש במילה במשלב גבוה יותר, שוב שימוש שגוי.
1:25 "ואני מדריך עליו, ומדריך, ומדריך". זה כנראה החלק האהוב עלי במערכון. זה מצחיק כי המילה מדריך, משמעותה שונה לגמרי. על פניו, המילה הנכונה היא דורך. אבל הדמות רצתה להגיד משהו יותר חזק מסתם לדרוך (וזו באמת נראית כמו דריכה אלימה למדי). לבנין הפעיל יש משמעות של גרימה, אבל לרוב הוא לא בשימוש כשיש צורת גרימה קיימת בבנין קל (דורס > *מדריס, אבל קופא > מקפיא). למרות שלא נוצרת צורת גרימה בבניין הפעיל כשיש צורת גרימה בבניין קל, יעקב משתמש בבניין הזה בשביל להדגיש את האינטנסיביות של הדריכה. אולי המילה הזו גם נוצרת אצלו באנלוגיה לצורות כמו מוריק עליו.
1:33 "אמרתי לה: סליחה שאני מנומס". מנומס, כלומר באופן סרקסטי, 'סליחה באמת שאני מנסה לעזור לך'? או שזה אמור להיות 'סליחה שאני מדריך עלייך, זה מאוד לא מנומס', רק בלי המילה לא?
1:49 "אני לא מבין בחמזמזים". הוא כל כך לא מבין בחייזרים שהוא אפילו לא יודע איך אומרים את המילה.
2:00 "תגיד משהו על הזה". הדמות של גורי אלפי מתחילה להיות מתוסכלת מכך שהיא העלתה לתוכנית שלה מישהו שבכלל לא נחטף ע"י חמזמזים חייזרים. אז היא מבקשת, באופן כללי, מהאורח להגיד משהו על ה"זה". מה זה "זה"? לא משנה, העיקר שיהיה קשור לחטיפה ע"י חייזרים. זו גם מילה קצרה יותר מחייזרים אז הקהל בבית לא ישמע אותו מבקש.
2:24 "הזקנה התפצלה לשתיים". התפצלה בפ"ה רפה (f), לא התפּצלה. אי דיוק בבג"ד כפ"ת הוא סממן נוסף של עברית "עממית".
2:33 "על האור היתה מדובקת חללית, עם סקוץ'". זה כמובן תיאור לא הגיוני בעליל, אבל המילה מדובקת מעניינת אותי. היא כביכול בבנין פֻעל, שלא נפוץ במיוחד בעברית המודרנית. אבל חוץ מזה, לפעלים סבילים בעברית קיימות תמיד גרסאות פעילות, כך שלצד הפועל דֻבַק אמור להיות קיים הפועל דִבֵּק, מה שלא נכון. הנוסחה עובדת כמו שעון: שורש בבניין הלא נכון = צחוקים.
2:39 "החללית הסתובבה בצורה אליפסיסטית". עוד נסיון כושל להשתמש במילה מז'רגון או משְלב זרים.
2:45 "עם שלוש קרן לייזרים". אם למישהו היה ספק שיעקב הוא בחור עממי וחביב, אז במקום להגיד 'שלוש קרני לייזר' הוא יוצר ריבוי מהצורה 'קרןלייזר', כאילו היתה מילה אחת, ומקבל 'קרןלייזרים'. עכשיו, המילה הזו אמורה להיות צורת ריבוי של מין זכר (קרןלייזרים ולא קרןלייזרות) אבל היא מקבלת אצלו את המספר המונה שלוש, שמיועד בצורה תקנית לנקבה (שלוש בנות), במקום את שלושה שמיועד לזכר (שלושה ילדים). כידוע, ההבחנה הזו הולכת ונעלמת מהשפה המודרנית ונכתב עליה רבות, אצלנו ואצל אחרים (למשל, שלוש שקל).
2:50 "חמשת אלפים מטר גובה". נשמע לי כאילו העיצור האחרון במילה גובה נהגה בצורה גרונית, 'גובע'. זו כנראה השפעה של השימוש המוגזם בעי"ן לועית.
2:59 "אמרתי לו: אל תאכל אותי, יש לי אישה וילדים! תאכל אותם". סוף סוף פאנץ' שהצלחתי לחזות מראש. זו בדיחה קלאסית שמשחקת על כך שהאימפליקטורה (מה שנרמז) מהמשפט הראשון היא שהאישה והילדים חשובים מאוד לדובר, ואז בא המשפט השני וסותר אותה. וכידוע, סתירות פרגמטיות זה מצחיק.
בנוסף, הכ"ף הרפה מבוטאת כאן כמו הח' הלועית ולא כמו כ' וילונית "רגילה", שוב בהשפעת ההגייה המזרחית לאורך הקטע.
3:07 "תגיד לי שיהיה על הזקנה". תיאור הזמן נפתח, כמקובל בשפה המדוברת, באמצעות המילית ש- ולא באמצעות כש-. מעבר לכך, שיהיה על הזקנה זה תיאור שהוא מצד אחד כללי מאוד (שיהיה מה?) ומצד שני ברור מאוד בהקשר ('כשיהיה תורי לדבר על הזקנה', 'כשיהיה אייטם על הזקנה').
3:16 "ושמה, בפנים החללית אתה מרגיש כאילו אתה בתוך חללית, זה מדהים". קודם כל, שיבוש קל לשם השיבוש: בפנים החללית במקום בתוך החללית. ויש שיאמרו, בבפנוכו של החללית. שנית, הקלישאה 'כאילו אתה בתוך חללית' נשלפת כדי שיעקב יוכל לספר על החוויה שלו; אבל לפי הסיפור שלו הוא באמת היה בתוך חללית אז הדימוי הזה הוא מצד אחד מיותר ומצד שני מאוד קולע, והשילוב של השניים יוצר הומור.
3:20 "ומלא עב"מים עם לייזרים ושקפקפים". יעקב מתאר איבר או אביזר שיוצא בערך מאזור האוזניים כשהוא אומר שקפקפים. אבל שקפקפים הם כמובן סנדלי פלסטיק שקופים (הנה שירות לציבור עבור קוראינו הצעירים), ולפחות כשאני הייתי בבי"ס היינו מבטאים את המילה הזו עם טעם על ההברה הראשונה (שקאפ-קפים) ולא עם טעם מלרעי סטנדרטי כמו של יעקב (שקפ-קפים).
3:29 "עם לשון בגב מתנפנף למטה". כאן יעקב כבר בשוונג ואי אפשר לעצור אותו. מה מתנפנף? הלשון? לשון מתנפנפת, לא מתנפנף. שגיאה בהבדלה בין זכר ונקבה = עממי ומצחיק!
3:31 "וקמח! מלא קמחים של קמח, קמח". עוד אחד מהרגעים האהובים עלי במערכון הזה. איך קוראים להרבה סוגים של קמח? קמחים! קמחים של קמח! יש כאן שימוש במאייך מאולתר, שהוא דרך למנות שם עצם שלא ניתן למנייה (שלוש כוסות מים ולא * שלושה מים; עשרה קבין של יופי ולא *עשרה יופי; שלושה קמחים של קמח ולא *שלושה קמח). שימוש במאייך מאולתר שכזה יכול להיות דבר משעשע מאוד: בכמה פרקים של 'משפחה בהפרעה' הדמות הראשית אוכלת, ברגע של דכאון, "a whole thing of jelly beans", כלומר "כזה שלם של סוכריות". זו לא בדיוק שקית ולא בדיוק קופסת פלסטיק – זה "כזה". ובהתאם, מלא קמחים של קמח. כך אנחנו יכולים להשלים עם הדמיון האם מדובר בסוגים שונים של קמח, או במיכלים שונים, או פשוט בהמון המון קמח. מה שצורן ריבוי אחד יכול לעשות.
3:35 "ולולב מתלבלב על הראש". הרי מה עושה לולב? נסחוט ממנו את השורש ל.ל.ב/ל.ב.ל.ב ונמצא את הבניין הקלאסי לפעלים חוזרים, הלא הוא בניין התפעל. בהתאם, הלולב מתלבלב.
3:39 "וכל האצבעות שלהם זרת". למה הכוונה, כל האצבעות שלהם זרת? מן הסתם שכל אצבע היא זרת. אבל מה זה בעצם אומר? זרת היא, בהגדרה, האצבע הצרה שנמצאת באותו צד כמו עצם הגומד (כלומר הצד הפנימי של היד כשכף היד מופנית כלפי מעלה), אז אמורה להיות רק אחת כזו. יעקב כנראה התכוון שכל האצבעות של החייזרים הן באותו הגודל וכולן קטנות וצרות יחסית (והוא מייד מדגים: "זרת, זרת, זרת, זרת…"). אז מה הוא יגיד, שכל האצבעות שלהם זרתות? אין מילה כזו. הוא היה יכול להגיד שכל האצבעות שלהם הן זרת, אבל זה היה מאריך את המשפט ומפריע לפאנץ'.
3:43 "מלא זרִתות". מה, האמנתם לי כשאמרתי שאין מילה כזו, זרתות? זה סימן שקומיקאי יכול להשתמש בה! שימו לב שיעקב אומר זרִתות ולא זרָתות; לא ברור לי למה, אבל צורות לא תקניות זה מצחיק.
3:56 "-אני מבין שהם עשו עליך ניסויים. זה החלק הקשה. -כן, הם אמרו לי: תתחתן עם זאת ועם זאת ועם זאת". בדיחה שחוקה, אבל אחרי 4 דקות של פעלולים לשוניים הבדיחות הקלאסיות שוברות את התבנית. הבדיחה גם משתלבת היטב בסיפור שנבנה במערכון.
4:14 "אתה מלחיץ את זה". הדמות של גורי מלחיצה את יעקב, אבל בעברית אפשר להלחיץ רק בני אדם וחיות, לא חפצים ועצמים מופשטים: אל תלחיץ אותי, ולא *אל תלחיץ את הספר או *אתה מלחיץ את הציפייה. למה התכוון יעקב? הוא כנראה רצה לומר שהמראיין שלו מאלץ את זה ובו זמנית מלחיץ אותו.
4:21 "נסענו לכיוון הירח, בדרך עברנו ליד שביל החלב, לקחתי שוקו". אם כבר בדיחות שחוקות על החלל אז עד הסוף.
4:26 "נסענו נסענו, הגענו לירח, אבל לא הכניסו אותנו. למה היה ירח מלא". שימו לב למשמעות המתמשכת של נסענו נסענו — מדובר בסוג של הכפלה! פסוקית הסיבה כאן נפתחת במילה למה ולא במילה כי, כמקובל בשפה המדוברת. וכמובן, הירח המלא, כי צריך לנצל את כל בדיחות החלל כל עוד אפשר.
4:39 "-איך אתה מסכם את ההיכרות שלך עם אותם חייזרים? איך היתה ההיכרות? -שלום שלום, מה נשמע, בסדר? אני בסדר, איך אתה?". המילה היכרות היא שם הפעולה של הפועל להכיר, ולשמות פעולה יש לפעמים שתי משמעויות קשורות אבל נפרדות: אחת היא ממש הפעולה עצמה, והשנייה היא שם עצם שנגזר ממנה. למשל, יש הכנסה כשמכניסים משהו לאנשהו ויש הכנסה שהיא משכורת. הדמות של גורי שואלת על ההיכרות במובן של שם העצם המופשט, החוויה של המפגש עם החייזרים בכללותו. יעקב מתייחס למשמעות הישירה יותר, שם הפועל, ומסביר את האירוע עצמו. השניים ממשיכים מיד עם אותו הרעיון: "ההיכרות הראשונית — משחקי היכרות".
4:50 "-עזוב, אני מצטער ששאלתי אותך. -אני מצטער שתשתוק". הרי אי אפשר להצטערש-[ציווי] בעברית. משפט קלאסי לסיום המערכון.
אז מה היה לנו? כמה סוגים שונים של משחקים לשוניים. הדמות של יעקב מקוטלגת בסטריאוטיפ מסוים לפי ההגייה שלו והשימוש הכושל במילים ממשלב גבוה. הפרות פרגמטיות בוטות משמשות לאפקט הומוריסטי, כפי שבדיחות עובדות מקדמת דנא. אבל בעיקר, יש כאן הרבה בדיחות תלויות מורפולוגיה ובניינים שאפשר לעשות רק בשפה כמו עברית. זה מערכון שיהיה קשה מאוד, אם לא בלתי אפשרי, לתרגם בצורה נאמנה לשפה אחרת.
ועכשיו, לשיעורי הבית שלכם: נתחו את הבדיחות במערכון הבא (במיוחד בחצי הראשון שלו).
ראשית, מספרי ההופעות בגוגל הם מאוד לא מדוייקים. למעשה, פרט למקרים בהם מספר התוצאות מספיק קטן בשביל שתוכלו לספור בעצמכם, המלצתי היא לעולם לא להתייחס אליהם כפשוטם. הסיבה לכך היא שגוגל אינו באמת סופר את מספר הדפים בהם מופיעה המילה. ספירה כזאת, כנראה (אינני מהנדס של גוגל), תיקח יותר מדי זמן. תחת זאת, גוגל מנחש.
מה טיבו של הניחוש? קשה להגיד. מספיק לציין שלו תחפשו "אדבר איתך", תקבלו מספר הופעות שעומד על כ-232,000. אבסורד! הלא קבוצת הדפים שמכילים את הצירוף "אדבר איתך" מכילה את קבוצת הדפים שמכילים את הצירוף "אני אדבר איתך", ולכן מספר הדפים בקבוצה הראשונה גדול או שווה למספר הדפים בקבוצה השנייה. מה גם ש"אדבר איתך" הוא שיר פופולרי של חווה אלברשטיין (מילים רחל שפירא, לחן אלונה טוראל) ולכן ניתן להעריך שמספר הדפים שמכילים את הצירוף "אדבר איתך" גדול הרבה יותר ממספר שמכילים את הצירוף היתיר "אני אדבר איתך". אתנחתא מוזיקלית:
שנית, מה אפשר להסיק מדוגמה אחת? לא הרבה. אם לשאול את דוגמתו של פינטר מהפוסט הקודם, "אני עוד ידבר איתך" זוכה לפחות הופעות מ"אני ידבר איתך". "אני אכתוב לך" מנצח את "אני יכתוב לך". מה החוכמה, תגידו. הרי כבר אף אחד לא אומר לכתוב. כולם אומרים לרשום. צודקים. אבל גם "אני ארשום לך" מנצח את "אני ירשום לך". אפשר להיות רגועים. הערסים מתדפקים על הדלת, אבל עדיין לא באו.
אין בכוונתי להעביר ביקורת על אורבך, על גוגל, או על מי מהמעורבים. התמונה נחמדה כקוריוז וכהלצה. מומלץ לא לייחס לה רצינות מעבר לכך.
מתן מזור שלח לדסקחגיישראל של דגש קל (באמת? אנחנו עדיין עושים את הבדיחה הזו עם הדסקים?) את החנוכיה התחבירית החביבה הזו, ואנו שמחים לשתף אותה עם קוראינו. חג שמח!
זה גם עץ חתרני. לבנות עצים כלפי מטה זה ביג נו-נו, לפחות בחוג בת"א.
נראה שהחומסקיבוט, אותו מנגנון פשוט שמצרף חלקים ממשפטים לא קשורים לכדי פארודיה שלמה אחת, זוכה לאחרונה לעדנה ברשת הישראלית. אני חושב שתיארנו את החומסקיבוטים לראשונה בתגובות כאן; האתר שולף משפטים או חלקי משפטים ממאמרים שונים של חומסקי ומחבר אותם לפסקה משעשעת אחת. בדומה לזה נוצר גם מחולל הפוסט מודרניזם, שמחבר מאמרים שלמים בעלי ניחוח אקדמי.
מה יש לאינטרנט העברי להציע לאחרונה? די הרבה.
נתחיל עם אתר שעלה לאחרונה לרגל התחדשות גל החקיקה האנטי-דמוקרטית, מחולל החוקים הרשמי של מדינת ישראל. חוק לדוגמה: "חוק איסור התחזות. יוזם החוק: מאיר שטרית. סטטוס: קריאה ראשונה. תמצית החוק: ייאסר על אזרחים ממוצא מוסלמי לקרוא לילדיהם בשמות אשר עלולים להתפרש גם כשמות יהודיים כגון אדם, אמיר או רני. אזרחים אשר כבר מחזיקים בשם שכזה יחויבו להחליף את שמם לשם הולם יותר, דוגמת עבדאללה נסראללה." הערכה: צחוק, צחוק, בסוף לא הפסקנו לבכות. אל תפספסו את סדרת חוקי 'חוק בנות ישראל לא לישמעאל', 'חוק ישראל היום' וחוקי 'חוק היורד הבוגד'/'מי צריך אתכם יבוגדים'. מהבחינה הטכנית החוקים יחסית קבועים, רק שם היוזם והסטטוס משתנים. ובכל זאת לפעמים יש שינוי או שניים בגוף החוק עצמו, כדי לשמור על הגיוון.
נמשיך עם מחולל ההתרשמות הקולינרית של השף אייל שני, או האיילשניבוט, שיוצר משפטים כמו "הכבד ברוטב סוסוני ים שהכנת מעלה בי זכרונות של תקופת הטירונות. זה כמו להקליד את שמך במהופך אף על פי שמקובל לפתוח בהורה סוערת." הערכה: מצד אחד, מי שלא ראה תוכנית של אייל שני מימיו (כמוני) עשוי לא להבין על מה המהומה. מצד שני, די קל להבין את הקטע. מהבחינה הטכנית זה לא חומסקיבוט מתוחכם מדי, פשוט בוחרים באקראי מתוך רשימה מה משלים את המשפט "ה-א' שהכנת עושה לי ב'. זה כמו ג' בלי ד'".
התגובמולטור עובד בצורה דומה ומחולל טוקבקים לתפארת: "560. המשטרה מתנהגת כמו פושעים. אבא לחייל קרבי, בושה וחרפה (09.10.10): האשכנזים ההומואים מלאים בשנאה עצמית ושונאים כל דבר שקשור ליהדות. גלעד שליט בשבי כבר יותר משלוש שנים וזה מה שאתם מתעסקים איתו? בושה כרגיל ברק וצהל חכמים על יהודים". הערכה: כנראה המדויק מכל החומסקיבוטים. ניתן לקרוא את התגובמולטור ולא צריך אפילו לדבר עם אנשים ברחוב. מהבחינה הטכנית מסביר היוצר, ארז וולף, מה קורה בפשטות: "התגובמולטור מבוסס על אלגוריתם חזק שיודע להרכיב מבנה זהה של תגובה: מישהו (משתנה A) עכירת ישראל (משתנה B) עושה משהו (משתנה C)"
על הגל הזה רוכב גםהיערימט, מחולל משפטי אהוד יערי, שמספק פרשנויות לתפארת דוגמת "ללא ספק יאיר, נצרף גם את דברי סלאם פיאד: 'ראלבין פיל קיסקוס, אינתי עומרי עחוש' או בתרגום חופשי – אין הכבשה פוסעת, זה לעולם לא יהיה זאבת". הערכה: חוזר על עצמו די מהר, ויש כמות גדולה מהרגיל של ג'יבריש שפשוט נשמע מצחיק, אבל עושה את העבודה. מהבחינה הטכנית זה אותו השטיק כמו בשני החומסקיבוטים הקודמים.
נמשיך הלאה למחולל חדשות הפועל פתח תקוה, כנראה החומסקיבוט האהוב עלי. העמוד הנהדר הזה, חלק מאתר אוהדים, מייצר חדשות אמינות למדי כמו: "שחקני הפועל פ"ת נדרשו לקצץ 70% משכרם. דני לוי כינס את שחקני הקבוצה באמצע הלילה ובישר להם כי שכרם יקוצץ באופן חד צדדי. "ניסינו להבין מה קרה", אמר שחקן בקבוצה, "אבל הוא קרא לנו חבורה של כפויי טובה והוסיף שאנחנו צריכים להגיד תודה שבכלל משלמים לנו"." הערכה: מעולה. לא רק שהסיטואציות המובעות באתר מצחיקות גם עבור מי שאינם חובבי כדורגל, מחולל החדשות גם מאפשר לנו לחוש את התסכול העצום שהוא מנת חלקם של אוהדי הקבוצה שירדה מגדולתה. מהבחינה הטכנית מדובר במספר כתבות שמועלות בכל פעם, ובכל אחת יש כמה פרטים שמשתנים – מספיק בשביל לגרום לי ללחוץ על "עוד חדשות" שוב ושוב.
מפתח תקוה נעבור לעוד עיר שלא באמת קיימת עם העיר שחוברה לה יחדיו, מחולל השכונות הירושלמיות. עם כל רענון של האתר תקבלו שם של שכונה ירושלמית דמיונית המורכב משתי מילים: תל הזיתים. צמרת חיים. מעוז מנחם. מעלה שאננים. הר שמעון. הערכה: האתר הזה עושה בדיוק דבר אחד והוא עושה אותו מצוין. מהבחינה הטכנית אין יותר מדי מה להגיד – היופי הוא בפשטות. זה מזכיר לי שידידתי מיכל הציעה לבנות מחולל שמות תחנות רכבת בחיפה ('חוף השמונה' וכן הלאה).
את החומסקיבוט המתוחכם ביותר שמרתי לסוף – מדובר בגיספנומטור המפורסם, שאף זכה לאיום בתביעה ממחבר הלהיטים המזרחיים יוסי גיספן שאותו הוא מחקה. שיר לדוגמה: "לא קלה. לחן: מסורתי. כולם חושבים שאת מכשפה / ושאת לא מתחברת לצלילי המוסיקה /אבל אני אורח בליבך אז תתני לי את החום שבליבך /ותראי לי שאת המלכה שלי אמא אומרת שאת לא קלה / ושאת עושה לי בלאגנים מכל שטות / אבל ההוא שלמעלה / רק ההוא שלמעלה במרומים". הערכה: אות ומופת לחומסקיבוטים באשר הם. לא ניתן לדעת מה המקור ומה החיקוי. מהבחינה הטכנית יש כאן יותר מכמה משפטים שמתחלפים ביניהם בצורה צפויה – באמת יפה.
ובונוס אחרון שמצאתי בסימניות, של מישהו שדווקא כן עובר מסך ועובר מיקרופון.
מקף מעריב, ש"ע: המקף שבא באמצע כותרת כדי להתאים את טון הידיעה לגיל המנטלי המשוער של הקורא. "שמע שאשתו מוצצת לאחיו — וירה בה עם אקדח גדול!"
בהיעדר הזמן והמשאבים הנדרשים למחקר מעמיק יותר, אנסה לענות כאן על שתי שאלות: ראשית, מה מאפייניו של מקף מעריב? ושנית, האם זוהי תופעה חדשה?
מקף מעריב – קווים מפרידים לדמותו
מפתה לחשוב שהמאפיין הטכני הבולט ביותר של מקף מעריב הוא היותו מקף, אך למעשה מדובר בקו מפריד, משום שמקף מחבר בין שתי מילים (בית-חולים) בעוד קו מפריד מחבר בין שני חלקים של אותו המשפט. בגלל שלא עושה רושם שזה מפריע לרוב דוברי העברית, בגלל שדורה בחרה את השם ובגלל שספק אם העורכים היצירתייםמודעים להבדל, ניצמד למקף.
נראה לי שהרעיון הכללי ברור, אבל מהו בדיוק המקף הזה? הרי לא כל מקף הוא מקף מעריב – יש קווים מפרידים שזוכים לשימוש נאות, ולפעמים קשה לדעת אם היה נסיון להריץ דאחקה או שהמקף שימש להביע סיבה ותוצאה או חלוף זמן (פועל בניין נפל מפיגום בטכניון – ונהרג, טמקא 30/10/11). אם נתמקד במקף מעריב הקלאסי, ההגדרה המקורית והקולעת של דורה היתה "המקף שבא באמצע כותרת כדי להתאים את טון הידיעה לגיל המנטלי המשוער של הקורא". אין ספק שרוח דחקאית מרחפת על פני הכותרות שדגמתי כאן – אפשר ממש לדמיין את העורך מגחך לעצמו בעוד ידו נשלחת אל אותו מקש קסום מימין לאפס. ננתח:
במשפט (1) המקף מבליט קשר של סיבה ותוצאה, כשברור לכל שלפעולה כגון ציור עם התחת יש השלכות. אולי יש כאן רצון לתת לקורא רגע להתאושש מהמילה המצחיקה "תחת" (ובגרמנית הקו המפריד באמת נקרא 'קו-של-מחשבה', כלומר הוא נותן לנו רגע להרהר במה שקראנו).
במשפט (2) המקף יוצר הפוגה דרמטית כדי להעצים את האפקט. אם לא די בכך שלְסבתא(!) יש חבר(!!) והיא משחקת מונופול(!!!), באה הסיפא המפתיעה: ודקרה!!!!
משפט (3) אולי נראה במבט ראשון כקו מפריד תמים, אבל סבורני שהמרכאות סביב המילה "בשוגג" מסגירות את ההתייחסות הספקנית של העורך, כאילו הוא רומז לנו הקוראים: "בשוגג, הא? הראנו לו מה זה בשוגג!".
ממשפט (4) ברור שערבים עם רובים זה מצחיק.
חשבתם שערבים זה מצחיק? חכו חכו, משפט (5) מביא אותה בילד שמן שהוא גם קיבוצניק.
משפט (6) לא רק מספר סיפור משעשע ומבדר לכל המשפחה אלא גם מזכה אותנו במשחק מילים מבדר. אחח, לו רק עזריאל קרליבך היה חי היום.
ואם המשפט הקודם היה גורם לעזריאל קרליבך להתמוגג, משפט (7) הוא ודאי עדות נצחית למורשתו של דב יודקובסקי.
משהרעיון הכללי הובן, ראוי לבדוק אם אני לא נטפל למעריב על לא עוול מיוחד בכפו. אולי עורכינו משתמשים בתרגיל הזה מקדמת דנא? האם אשליית הטריות מרימה את ראשה הנפשע וגרמה לדורה לדמיין צל מקפים כמקפים?
מקף נרג', מקף מעריב, מקף טמקא, מקף הארץ
התשובה הקלה היא שקשה לדעת. קשה לחפש מקפים במאגרים היסטורים וקשה לחפש מקרים בהם העורכים ניסו להתחכם. ברם, בן לי הצליח לדלות את שתי ההופעות הבאות מארכיון העיתונות העברית ההיסטרי: לקה בשבץ – ומת [מעריב, 2/5/1965] חיפשו לשווא אמבולנס ליולדת – הוולד נחנק ומת [מעריב, 10/6/1966]
מה אפשר להסיק מכך? אני לא בטוח. תחושת הבטן שלי היא שדורה בכל זאת צודקת ומדובר בתופעה חדשה יחסית, אבל אין לי הוכחות כמותניות כרגע (ובטח גם אף פעם לא יהיו). מה שכן, המקף אינו מנת חלקו של 'מעריב' בלבד; ראינו ששאר האתרים טעמו מטעמו המשכר של המקף, אם כי עושה רושם ש'הארץ' נפגע פחות מהאחרים. שימו לב לאיפוק המקפי בכותרת חשבה שהיצירה היקרה היא כתם, והרסה אותה, ['הארץ', 5/1/2011], אולי בזכות מדריך הסגנון שלהם.
ניסיתי למצוא תופעה מקבילה באנגלית אבל לא הצלחתי בינתיים. זהו. ניסה לסכם את הפוסט – והחליק על קליפת בננה.
דסק האוונגארד של הבלוג שמח להציג קומיקס אורח פרי עטו ודף השורות של מתי ברסקי, מסטרנט להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים באוניברסיטת תל-אביב. כפי שאולי הרגשתם, הקיץ נותן אותותיו בכותביו הקבועים של הבלוג שעסוקים מאוד מי במבחניו, מי בתזתו, מי בעבודתו ומי במאמריו. תודה למתי על השינוי המרענן – לִחצו להגדלה.
במסגרת פינתנו האהובה (עליי) "איתמר מצלם דברים מעניינים באיכות גרועה מהפלאפון שלו", מספר דוגמיות נוספות לעיונכם, והפעם עם דגש קליל על שגיאות והסיבות להן. אם אתם רוצים צילומים טובים יותר תצטרכו לחפש מופעות במקומות אחרים.
פלייסמנטים
נפתח בביקור במסעדת ההמבורגרים בורגוס, שם מונחות על השולחנות מצעיות (נו, תחתיות לצלחות ולסכו"ם) שנראות כמו קיר בפייסבוק ומכילות את מיטב ההגיגים שנכתבו בעמוד הפייסבוק של הרשת. מצעית היא באנגלית placemat, או בשפתם של הגולשים ושל הרשת עצמה: פלייסמנט, כפי שניתן(?) לראות בתמונות.
"רוצים להופיע על גבי הפלייסמנט הבא? היכנסו לעמוד שלנו תכתבו שם, ואולי תופיעו כאן :-)"
"בורגוס על הפלייסמנט ונשארים בפלייסמנט"
מאיפה באה הנו"ן? נראה לי שמדובר באגקורן, תופעה נחמדה שלא כתבנו עליה עד היום. הדוברים כנראה לא הכירו את המילה, וכשהם שמעו אותה הדבר הקרוב ביותר שהם הכירו היה המילה placement, מה שנשמע להם הגיוני. דבר דומה קורה כשאנשים אומרים דברים כמו "יד לוחצת יד" במקום "יד רוחצת יד" – זו טעות פונטית, אבל כזו שההסבר לה הגיוני לפעמים יותר מהצורה הנכונה. השם שניתן באנגלית, eggcorn, הוא שיבוש נפוץ של acorn (בלוט). הסבר מסודר יותר לתופעה הזו, עם דוגמאות וקול קורא לשם עברי – בשבוע הבא.
בורגוס, אלה מה
ויש דברים פחות משעשעים:
"איפו אכי טעים לאכול? אצלכם אלה מה!"
זה לא אגקורן, זו סתם עילגות. מצד אחד זה נורא עדכני ומגניב וצעיר להעתיק מה שאנשים כותבים כמות שהוא מפייסבוק לפלייסמטים. מצד שני, העילגות, העילגות.
מפאת סכנת לבריאות הציבור
הודעה על ריסוס במקום עבודתי:
'מפאת סכנת לבריאות הציבור חל איסור מוחלט לשהות באיזור ההדברה בשעות הנ"ל'
סכנת כאן, במקום סכנה. אני מניח שהכותב התלבט בין "מפאת סכנה לבריאות הציבור" ובין משהו כמו "סכנת הרעלה" (שהרי אין דבר כזה, "סכנת בריאות הציבור"). או כמו שאומרים בכדורגל: הוא לא החליט אם לבעוט או למסור ויצא לו משהו שהוא בין לבין.
fin
שלט איסור עישון בתחנה המרכזית של עיר מקום עבודתי, עם fin במקום fine.
שגיאה בהתאמה במין בין התואר והשם, בחדר צילום בניין מקום עבודתי.
"אסור בהחלט לצלם חלק ניכר מתוך יצירות שקיימות לגביהם זכויות יוצרים"
הסתבכנו עם שני שמות עצם בנקבה, יצירה ו-זכות. הניסוח הנכון צריך להיות "שקיימות לגביהן זכויות יוצרים". צורת הנקבה נעלמת אט-אט מהשפה המדוברת (מתי אמרתם לאחרונה "מה שלומכן"?) וכנראה שברגע שהכותב התגבר על המוקש הראשון, שקיימות, הוא נהיה שאנן ופספס את השני. כך שברור שהיה כאן נסיון לכתוב נכון אבל כזה שלא צלח. היחס שלנו כאן לגבי דברים כאלה נע בין 'נו, לפחות הם מנסים' (גישת בית הלל) ובין 'נו באמת' (גישת בית פינטר).
עם לאונרדו דיקפריו
לא טעות, סתם דו-משמעות תחבירית קלאסית. פוסטר ליד קפיטריית בניין מקום עבודתי.
'הלל חיפה וסינמטק חיפה מציגים את הסרט "התחלה" עם ליאונרדו דקפריו'
האם הם [מציגים את[הסרט "התחלה" עם לאונרדו דקפריו]], כלומר הסרט שבו דקפריו משחק, או [מציגים [את הסרט התחלה] עם לאונרדו דקפריו], כלומר דקפריו קופץ לסינמטק חיפה כדי להציג את הסרט?
פן מדינת, רד סקס
ולקינוח, שתי דוגמיות נחמדות מהעיר העתיקה בירושלים (עיר מקום עבודתם של אנשים אחרים).
אני לא יודע מה יקרה בלוב ובבחריין ובתוניסיה ובתימן ובסוריה ובאיראן, אבל לפחות סגרנו את הפינה המצרית: העתיד הוא מצרים בחינם! כך לפחות טוענת פרסומת לתוכנת המסחר בפורקס Efix של iForex (אם הבנתי נכון. אפשר לראות את סרטון הפלאש כאן):
"הבלאגן במזרח התיכון נמשך", מסבירה הפרסומת על רקע אגרופים קמוצים, שלטים בערבית ונעליים מתנוססות אל על – "כשתדע לנצל את ההשפעה של מצבים פוליטים על כספך גם אתה תרצה לצאת לרחובות לחגוג!". מה מביא את הדסק הכלכלי של הבלוג לקום מתרדמתו, לצאת לרחובות ולחגוג? עניין תרגומי, שכן על השלטים שנושא ההמון העולץ נישא בגאון הכיתוב مصر مجانا!, או בשפת הקודש: מצרים בחינם!
למה חינם? בגלל שברגע שתשקיעו בפורקס עם חברת iForex, תרוויחו כל כך הרבה כסף שתוכלו לקנות את כל מצרים בגרושים וזה יהיה כאילו שקיבלתם אותה בחינם. או זה, או שהם פשוט התעצלו לבדוק מה התרגום הנכון ל"מצרים חופשית!".
למוד נסיון, ניגשתי לגוגל-תרגום וניסיתי לשחזר את התוצאות של הפרסומת. לא הצלחתי. הצירוף free Egypt מתורגם נכון (مصر الحرة), למשל. ברם, המילה free מתורגמת ל-مجانا, אז אולי הקופירייטרים התעצלו לתרגם את כל הצירוף ותרגמו רק את המילה שלא ידעו איך לכתוב בערבית. נשמע מופרך, אני יודע, אבל אני לא בטוח למה אפשר לצפות מחברה שניסתה לתרגם שתי מילים מעברית לערבית וטעתה בחמישים אחוז מתוכן.
או כמו שפינטר מזכיר (התנצלותנו על רמת הקול החלושה):
אפילו בלוג מנומנם כשלנו לא יכול להתעלם מהנעשה במצרים ובעולם הערבי בכלל לאורך זמן. לפיכך כינסנו כאן את מיטב השלטים שמניפים כל אותם בוגדים מצריים (נו, אלה שמפגינים ועושים דה-לגיטימציה לצבא המצרי, למשטרה המצרית ולממשלה המצרית) ושגם נשלחו אליי למייל כך שלא הייתי צריך לחפש אותם בעצמי.
ישנם כמובן שלטים רבים וססמאות רבות שלא נכנסו לרשומה הזו, כמו הסיסמה הנהדרת يا مبارك يا مبارك الطيار في انتظارك ("יא מובארק יא מובארק, הטייס כבר מחכה לך"). על הסיסמאות התוניסאיות, מנגד, כתב כבר אלאמין סואק. הנה כמה שמצאו חן בעיניי. מיותר לציין שאין לי מושג מה מקור התמונות. ננסה עם המצגת המשוכללת של וורדפרס, ואם לא ילך כל התמונות מופיעות גם אחריה.
[פוסט אורח של ברק אוירבך, דוקטורנט בחוג ללשון העברית באוניברסיטת חיפה]
בפרסומת החדשה של חברת "עלית" למוצר הנצחי — ה"ופל" — מוצגת שאלה מעניינת. בפרסומת מתוארת ישיבת הנהלה בחברה, ובמהלכה מתעורר ויכוח בין מנכ"ל החברה לבין אחד הסובבים את השולחן, דמות מצוירת (ילדותית משהו), עקשנית ורווית נימוקים משכנעים. השאלה שסביבה מתנהל הדיון היא: האם הצורה הנכונה היא 'וָפְלִים' או 'בָּפְלוֹת'? הנימוק המרכזי של הדמות המצוירת היא "אומרים בָּפְלוֹת". הוא מביא דוגמות מתקופות שונות בחיים (טיול של תנועת הצופים, אימא שמתפרצת לחדר ברגע אינטימי בין המצויר לחברתו, מארב בצבא), כשבכל אחת מהסיטואציות המילה ששימשה לציון הממתק הייתה "בָּפְלוֹת".
אני לא רוצה לפתוח כאן את הדיון האידיאולוגי שעולה מן הפרסומת — האם התקינות הלשונית היא על העליונה (הטהרנות, כלומר יש לומר "וָפְלִים"), או שיש לנהוג עפ"י הקורה בפועל, בשפה הדבורה היומיומית (המתירנות, ובמקרה שלנו, יש לומר "בָּפְלוֹת"). מה שכן אנסה לעשות, הוא להסביר: איך בכלל הגענו לצורה "בָּפְלָה"? וכמובן, שאין זאת אלא על קצה המזלג בלבד.
בשפות שונות בעולם, המילה המקבילה (בין אם לממתק המדובר, חטיף דק ואפוי, ובין אם לגרסאות השונות של הוופל הבלגי) דומה מאוד לזו שחדרה לעברית. באנגלית ובאיטלקית: WAFER, בגרמנית: WAFFEL (וגם OBLATE), בהולנדית WAFEL ובפולנית כמו בהולנדית, אבל גם WAFELEK. נכון, דומה מאוד לעברית, אבל איך הגענו מכאן למילה "בָּפְלָה"?
בעברית, ההגה 'W' (שהוא הגה מקורב, כלומר בין עיצור לתנועה) הפך להגה 'V' (שהוא עיצור שפתי-שיני, היינו בעת הפקת הצליל, האוויר נחסם באמצעות מגע בין השיניים לשפתיים). משום מעתק זה, נוצר מפגש בין שני עיצורים שפתיים-שיניים (ה-'V' החדש וה-'F' הקיים), וביניהם תנועות. מבחינה פיסית, קשה (באופן יחסי) ההגייה של שני העיצורים השפתיים-שיניים הללו ברצף, ולכן לשם קלות הדיבור נעשה בידול: במקום שני עיצורים בעלי תכונות דומות (שרק הקוליות מבחינה ביניהם), הוחלף אחד העיצורים בעיצור, שהתכונות שלו דומות לעיצור המוחלף אך שונות מן העיצור שנותר: העיצור הקרוב ביותר לעיצור 'V' מבחינת הקוליות ומקום החיתוך הוא 'B', ולכן הוא בא במקומו.
הרהור קטן לגבי ה-ה"א בסופה של המילה: ניסיתי לחשוב מאיפה היא הגיעה, אבל לא לגמרי ברור לי. עם זאת, אבן-שושן (1980) מסביר את המושג "אפיפית" כך: תופין דק, כעין "ביסקויט" או "ופלה". כלומר כבר אצלו מדובר בסיומת ה"א, והוא בכלל לא מכיר בקיומו של ה"ופל". מעניין, לא?
ולקינוח, איך אפשר שלא לסיים עם בָּפְלָה, ועם קטע ממערכונם של הגששים המכונית המגויסת שנכתב ע"י נסים אלוני:
-"הגיע האוטו עם הבפלה? אז תביא בפלה"
-"אין בפלה"
-"אז תביא תפוזים עם בפלה!"
-"אבל אין בפלה!"
-"אז תביא אשכוליות עם בפלה!"
-"וולאק אין בפלה!"
-"טוב….אז תביא רק בפלה!"
עכשיו תנסו אתם להגיד את השורות האלה עם "ופל" או "ופלה"…
[היתה זו רשומת אורח של ברק אוירבך. תודה ברק! קבל מאיתנו אפיפית במתנה. רוצים לכתוב גם? צרו קשר דרך צרו קשר]
לפני כשנה רטנתי מעל במה זו על תעלול יחסי הציבור הקבוע של פול ג'יי.ג'יי פאיאק, שמפעיל ארגון משונה בשם Global Language Monitor, אשר מתיימר לקבוע, באמצעות מדדים מדעיים שאותם הוא מקפיד שלא לחשוף, מהן "מילות השנה".
דסק העיתונות של הבלוג נרדם על משמרתו, והנה היום נחרדנו לגלות שהתפרסמה רשימת מילות השנה לשנת 2010: הגדילו לעשות ב-ynet, והוסיפו שהמילים מתבססות על "סקר שנערך בקרב כ-1.6 מיליארד דוברי אנגלית". מובן שמספר הדוברים הילידיים של אנגלית נמוך בהרבה, וגם אני מקווה מאוד שפאיאק שכר הרבה מאוד סוקרים, אחרת הוא היה צריך להתחיל לערוך את הסקר עוד בתחילת השנה.
אבל האמת פרוזאית הרבה יותר, ובינתיים עוד לא התעייפתי מלהזכיר אותה: ככל הידוע לנו, שום סקר לא התבצע. אין לי כוונה לחזור מילה במילה על הפוסט משנה שעברה, כי הוא תקף גם השנה. אבל פאיאק מעולם לא טרח לחשוף על יסוד מה הוא בוחר את הרשימות שלו, ועדיין אין לנו סיבה להניח שמדובר על משהו שהוא מעבר להמצאה מוחלטת וקידום מכירות לספריו. זה כמובן לא מונע מכלי תקשורת ברחבי העולם למהר ולדווח, כי אין דבר שהתקשורת אוהבת יותר מהודעות לעיתונות.
אם מישהו מתעניין, משום מה, ברשימה המלאה, הוא יכול למצוא אותה כאן. די בלציין כי רשימת המילים כוללת את הפריטים "The Narrative" ו-"3D", ושרשימת הביטויים כוללת את הביטוי Lady Gaga.
דגש קל 