Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for the ‘פיסוק’ Category

ההיסטוריון תום שגב כותב במדורו "שיעור היסטוריה" על תכונותיו הפלאיות של חודש ספטמבר:

ספטמבר הוא חודש עם גחמות משלו: לעולם הוא מתעקש להתחיל באותו היום בשבוע, כמו דצמבר, ובמשך השנה הוא לא מרשה לחודש אחר להסתיים באותו היום כמוהו.

הדרך הטבעית להבין את העובדה הראשונה במשפט, היא באופן הבא:

  1. ספטמבר מתחיל בכל שנה באותו יום (כלומר, ה-1/9 נופל בכל שנה באותו יום בשבוע).
  2. התכונה הזו מתקיימת גם לגבי חודש דצמבר (כלומר, ה-1/12 גם הוא נופל באותו יום בשבוע).
  3. אין הכרח שהיום הקבוע שבו חל 1/9 יהיה אותו היום הקבוע שבו חל 1/12.

ברם, כל מי שהיה תלמיד בישראל והתחיל את שנת הלימודים יודע שהמשמעות הנ"ל אינה נכונה כלל וכלל. לא צריך להתאמץ יותר מדי בשביל דוגמה נגדית: ה-1/9/2011 חל ביום חמישי, ואילו 1/9/2010 חל ביום רביעי. מה נכון? ובכן, בהסרת הפסיק שלאחר המילה "בשבוע", נקבל את העובדה הנכונה "לעולם הוא מתעקש להתחיל באותו היום בשבוע כמו דצמבר", שהיא בסך הכל ניסוח קצת יותר מעניין של העובדה "7 מחלק את 91" (מספר הימים בין ה-1/9 ל-1/12). לא שברור לי למה זה כל כך מעניין ואיך זה מעיד על גחמות של ספטמבר, הרי אפשר למצוא הרבה מאוד זוגות תאריכים אחרים שההפרש ביניהם מתחלק ב-7. אבל נו, שיהיה. הפסיק הסורר גורם לנו לחשוב שלאחר סוף המשפט, "כמו דצמבר", ישנה השמטה של המשך הפסוקית:

לעולם הוא מתעקש להתחיל באותו היום בשבוע, כמו דצמבר [שלעולם מתעקש להתחיל באותו יום בשבוע]

מה שכמובן לא נכון. מעניין אם מקור הטעות היא בטקסט המקורי של שגב או בעורך שהחליט שהמשפט חסר הפסיק לא נראה לו, בא לתקנו ויצא מקלקל.

Read Full Post »

חברים שואלים אותי לא פעם על כללי כתיבה וסגנון, וחושבים שאני הכתובת כי אני לומד בלשנות, בעוד שבפועל לימודי בלשנות תיאורטית לא ממש עוזרים להכרת השימוש התקני בשפה. לרוב הם אפילו מזיקים לכך. זה לא שאני לא כתובת טובה לשאלות כאלה, פשוט הקישור הספציפי הזה מציק לי קלות. אז הנה, את האבן הזו גליתי מלבי כבר בהתחלה.

שאלה ששמעתי לא פעם נוגעת לפיסוק במשפטים ארוכים. באופן יותר ספציפי, לפני "ש" השימוש. אז לטובת השואלים, מצאתי דוגמה לא רעה לשימוש שגוי בפסיק לפני פסוקית: רביב דרוקר כותב בבלוגו היום:

שלא תבינו אותי לא נכון – בנקודה הזאת, אני מסכים לגמרי עם "מעריב". כחלון עשה הרבה דברים יפים בשוק התקשורת (אסור לשכוח שעוד לא היה לנו שר תקשורת לא פופולרי. מלימור לבנת וה"שמיים הפתוחים" ועד הרפורמות הצרכניות של אריאל אטיאס). למה הוא צריך להגזים בעוצמת ההתנגדות, שהוא עמד מולה?

הפסיק במשפט האחרון מעביר את המסר הלא נכון. לי עלו בראש המילה "מוקאוומה" ותמונה של בכירי חברות סלולר עטויי כאפייה מחזיקים קלאצ'ים. מה שהפסיק מרמז הוא שקיים מושג רלוונטי שניתן לקרוא לו "התנגדות", בהקשר זה, ואטיאס עמד מולה. הפסיק במקרה זה מקדים פסוקית לוואי לא-מוצרכת. שזו הדרך הבלשנית לומר שאם המשפט היה נגמר במילה "התנגדות", לא היתה בעיה. כמו שהמשפט "אליוט החביא את החייזר, שעדיין לא גילה לנו את שמו" יכול להיגמר במילה "חייזר". היתר פשוט מוסיף מידע.

המצב אינו כזה. תסכימו איתי שכשקוראים את המשפט של דרוקר, אחרי המילה "התנגדות" חסר משהו. מה שבא אחרי הפסיק הוא למעשה פסוקית לוואי מוצרכת. המילים "שהוא עמד מולה" מסבירים לנו באיזו התנגדות מדובר. כמו ש-"אליוט נכנס לבית שזהר באור ירוק" לא יכול סתם כך להיגמר במילה "בית", שכן סביר להניח שבהקשר יש כמה בתים, או בכל מקרה אין שום בית ספציפי. כך גם כאן. אמנם אפשר להשלים לבד את זהות ההתנגדות גם בלי הפסוקית, מתוך הקשר, אבל לפחות לדעתי ההקשר לא מספיק חזק כדי להבטיח הבנה מיידית לגבי זהות ההתנגדות המוזכרת.

Read Full Post »

« Newer Posts