Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for the ‘עצות לשוניות גרועות’ Category

שלומי התפרץ לאחרונה לדלת פתוחה אך כאובה, כשהפנה את תשומת לבי לפרסומת של רשת מוצרי הבית הום סנטר. שופופו.

מקווה שבמיוחד שפפתם את המכתם הבא (0:12): "וּבַעַל, כַּפָּרָה עליו, שדואג למצרכים". זעקי ארץ. כל העממיות המעושה עפה מהחלון עת ג'קי אזולאי (מתהילת מרא דמטבחא) מואלצת לשמור על הגיית ו"ו החיבור בשורוק בסמיכות לאות בומ"פ, תוך שמיטת הדגש ב-ב'. ועוד במרחק מילה מ-"כפרה" מלעילי במופגן.

לא שזה חדש. מפגעים שכאלה פוקדים את מחוזותינו חדשות לבקרים. אני לא לגמרי סגור על כללי הברודקאסט, אבל אני חושב שיש איזו מחויבות כמעט-חוקית של פרסומות לציית לכללי הלשון לפי הנחיית עורכים לשוניים (וראו את התרגומים הקטנים שמופיעים כל אימת שנאמרת מילה לועזית בפרסומת, גם אם הגרסה הזרה מוכרת בהרבה מתרגום האקדמיה האזוטרי). קדימה, יש פה מספיק קוראים מעולמות התקשורת והעריכה הלשונית. האירו את עינינו בתגובות.

אז אני מציע להלן את הכינוי עריכה קלשונית, יען כי היא דוקרת את גוף הפרסומת ומוציאה ממנה הרבה מאוד מהתוכן. אבל דווקא לא פרשת הום סנטר יזמה את הרשומה הזו, אלא תשדיר רדיו של גלגלצ (יובל תזמן שלוש תמיהות, תודה יובל), המפציר בהורים לדאוג שילדיהם לא יעשו שטויות באוספם קרשים לאירוע היחיד בעולם שבו חוגגים אסון לאומי קולוסאלי. אבל לא מגניבים כגלגלצ (בשיתוף משרד התחבורה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים) ישתמשו בפועל "להפציר". לא לא, אומרת הקריינית.

תַּחְפְּרוּ להם.

עכשיו, כאן יש אבסורד קטן כבר ברמת המילה הבודדת. אף אחד לא שומר על בגדכפ"ת בהטיות הפעל מהשורש ח-פ-ר, לפחות לא בהוראתו כ-"לדבר הרבה על נושא ממוקד תוך הסבת שעמום לשומעים". אבל הקריינית מקולשנת, ולמאזין יירע.

אלא מאי? שיש פתרון לצרימה, והוא לתקן את המשפט! כן, כן! בעברית תקנית, מה שצריך לבוא כאן הוא צורת ציווי. וראו זה פלא – "חִפְרוּ להם" שומר על הבגדכפ"ת כמו שאנחנו אוהבים. אז מה היה לנו כאן? מעין "קלשון פיפיות". רצו עברית תקנית וזורמת וקיבלו עברית לא תקנית וצורמת. יצאו קירחים מכאן ומכאן. גם אכלו את הדג המסריח וגם גורשו מהעיר. אני מקווה שלפחות הסתכלו היטב לשני הצדדים לפני החציה. נו, של הכביש. ביציאה מהעיר.

[תודה, שלומי]

Read Full Post »

במסגרת הבלוגיה של 'הארץ' פותחת עינת קדם את הבלוג החדש שלה עם הצהרת הכוונות הבאה:

שמי עינת קדם ויש לי כאן בלוג.

בבלוג הזה ובכל מקום אחר לא תתפסו אותי לעולם דוחפת סתם "בעצם" (נולדתי בעצם במושב), "האמת", "שימוש ציני", "לצורך העניין", "כזה או אחר", "אם וכאשר", "אני אישית באופן אישי חושבת" ועוד. מבחינתי, אני אישית באופן אישי חושבת שזה יהיה ניצול ציני של המצב.

לא תמצאו כאן שימושים אופנתיים כגון "הזוי", "מצמרר", "עוצמתי", "מטלטל".

וכך הלאה. רשומות נוספות כבר עלו, הן חדשות והן טורים ישנים של קדם. האם אנו חוזים בהולדתו של בלוג קטנונולוגיה? יהיה מעניין.

Read Full Post »

מי שכותב בלוג על שפה יודע שלא מעט פעמים אזור התגובות לפוסטים מכיל התייחסויות שאינן קשורות לתוכן הפוסט, אלא הערות על השפה של הכותב, בסגנון "דווקא אתם? בבלוג על שפה? מעזים להשתמש בעברית כזאת?". פעם תגובות כאלה הרגיזו אותי, אם כי כיום כבר השלמתי עם העניין.

אבל לפני כמה שבועות, כשתגובה כזאת פורסמה באחד הפוסטים של הבלשן אלן מטקאלף בבלוג Lingua France, חלק מהמגזין The Chronicle of Higher Education, הוא החליט לנצל את ההזדמנות כדי ליזום תחרות מיוחדת במינה: על המשתתפים נדרש להמציא כלל שימוש חדש בשפה, כלומר, כזה שאינו מופיע בספרי הסגנון הקיימים, להסביר את ההגיון שעומד מאחוריו ולספק דוגמה של משפט שמפר את הכלל, ואיך יש לתקן אותו. בנוסף, הכלל צריך להיות מספיק פשוט כדי שניתן יהיה להסביר אותו בקלות לציבור הרחב.

לאחר כשבוע, הוכרזו המנצחים. הכלל החביב עליי הוא זה שטוען שאין להשתמש במילה "because" במשפטים בזמן עתיד, כיוון שזה לא הגיוני ליצור יחסי סיבתיות עם אירוע שטרם התרחש. כך למשל, את המשפט He’s going to Florida next week, because of a friend’s wedding, יש לתקן ל-He’s going to Florida next week *for* a friend’s wedding.

טוב, אז בטח כבר הבנתם לאן אני חותר. לא משנה מה אומרים הגויים, משנה מה עושים היהודים, ולכן אנחנו שמחים להכריז על תחרות הקטנונולוגיה הראשונה בעברית. החוקים זהים, אתם מוזמנים להציע בתגובות כלל שימוש חדש בשפה. הכלל צריך להיות חדש, כלומר, לא להופיע באחד מה"ודייקים" למיניהם (טוב, לא נלך ונסרוק את כל הספרים אז לכל הפחות תסתפקו בלא להעתיק), ולהיות קטנונולוגי למהדרין: כלומר, חסר כל בסיס היסטורי, פסקני ופשוט, ובעל נימוק הגיוני להפליא (למשל: לא אומרים "נפטר" על אדם שאינו יהודי). כמו כן, נבקשכם לצרף דוגמה להפרת הכלל והצעת תיקון.

התחרות תהיה פתוחה למשך שבועיים מהיום, לאחר מכן תתכנס מערכת "דגש קל" ותבחר את הזוכים. בהצלחה לכולם.

Read Full Post »

קצת מוזר לי להתייחס פתאום לטקסט בן יותר משנתיים, אבל הדוגמה הקטנונולוגית הבאה, שנתקלתי בה במקרה, היתה כל כך מפעימה בעיניי שחשבתי שראוי לחלוק אותה בכל זאת. עוזי בנזימן, בשבתו כעורך העין השביעית, משתף אותנו:

השבוע ביקשתי מחברי המערכת שלנו לחדול מלהשתמש בביטויים כמו "תפס צד", "הנ"ל", "לפיה", "אז", "כבר", "כנגד". טענתי שכמה מצירופי הלשון הללו הם תרגום מגושם לעברית של מטבעות לשון באנגלית, בעוד שיש להם ניבים עבריים מקוריים ומוצלחים, ואחרים הם שגרת דיבור מרושלת שמעלה על הכתב סלנג או אופנות ביטוי. הסברתי, למשל, ש"תפס צד" הוא תרגום מגוחך של הביטוי האנגלי took side, בעוד שבעברית יש לו חלופות מוכרות ומספקות כמו "נקט עמדה", "הזדהה עם", "צידד ב…"; שהמלה "כבר" – שכל-כך רווחת במשפטים מהסוג "הפעם כבר לא מדובר במקרה" – מיותרת; ושהמלה "אז" – בהקשר של משתמע מכך – נפוצה מאוד בגן ילדים, אבל מוטב להימנע ממנה בכתיבה עיתונאית (חלופות אפשריות: "אם כן", "אפוא").

באופן כללי, כלי תקשורת רבים מחזיקים במדריכי סגנון, אשר מכילים כללים שרירותיים יותר ופחות, וזאת מטעמי האחדה. מדריך הסגנון של הארץ אף נחשף בעבר בבלוג "היתוך קר למפגרים" (ומכיל כל כך הרבה סימני קריאה עד שהוא ראוי למדריך סגנון משל עצמו). אבל בפסקה הקצרה הזאת, בנזימן קולע במיומנות רבה לכל עקרונות היסוד של הקטנונולוגיה:

  1. הוא מפגין יכולת חלשה למדי בכל הנוגע לניסוח מדוייק של טענותיו;
  2. גם לאחר שמנסים לפענח מה בדיוק הוא רוצה, הטענות חסרות כל בסיס. בנזימן, שאין חולק על היותו כותב מיומן ומנוסה, הוא בעל חושים מספיק חדים בשביל להפר בעצמו את החוקים הארעיים וחסרי היסוד שהוא מנסח;
  3. הוא לא טורח כלל לנמק את דבריו.

בואו נראה.

המשך…

Read Full Post »

[הערה מנהלתית: שלום לקוראי עונג שבת. אם זו הפעם הראשונה שלכם כאן אתם מוזמנים להתרשם מרשומות טיפוסיות בהיכל התהילה שלנו או לקרוא אודות. יש לנו גם קטגוריית מוזיקה אם זה מעניין אתכם במיוחד -א"ק]

עורכי העיתונים! פסח הגיע ועליכם להוציא מוספים חגיגיים כל יומיים? נגמרו ההיפסטרים שאפשר לצלם ברחוב ולקרוא לזה "הפקת אופנה"? לא מצאתם שף שיסכים לתת מתכון לקניידלעך בטטה? אין בארכיון אף תשבץ או תפזורת לילדים לכבוד פסח? פנו לפתרון הקל – שטויות על שפה! האלגוריתם: שואלים את אחד הכותבים הקבועים שלכם מה מפריע לו בשפה של הנוער של היום. מקבלים בתגובה בדואר האלקטרוני תרעומת ארכנית וקטנונולוגית שמערבבת מין שאינו במינו ולא כוללת אף טענה מנומקת אחת. מפרסמים. מביטים בחדווה בתגובות המהללות בעוד כל מגיב טורח להוסיף את מה שמפריע לו. חוזרים על הפעולה בראש השנה.

מה שהקפיץ את דסק הקטנונולוגיה של "דגש קל" הפעם היה הטור "אפשר לאכול תפודים בהול" מאת צפי סער, שפורסמה באחד ממוספי פסח המאוחרים. על אף הייאוש שכרוך בנסיון לברור את הטענות מתוך בליל הרטינות שסער קושרת באופן אסוציאטיבי למדי, בואו ננסה בכל זאת להגיב לחלק מהדברים:

גם סימני ניקוד חפים מפשע נעלמים כמו נבלעו במרתפיה של משטרה חשאית. אחד הקורבנות של העברית המדוברת העכשווית הוא, למשל, החיריק. […] לפעמים נדמה שאנשים מתחת גיל 25 כבר לא מכירים בכלל את החיריק; הם אומרים: 'הרגשתי', 'התחלתי', 'המלצתי' – הכול בסגול. כאילו אין חיריק בעולם.

בואו נסתכל על המשפט הראשון בציטוט: גם סִמּני נִקוד חפִים מִפשע נעלמִים כמו נִבלעו במרתפיה של מִשטרה חשאִית. סימנתי לטובת הציבור 8 חיריקים באותו המשפט שבו סער טוענת שהחיריק נעלם מהעברית. צפִי סער. אני לא מכיר מישהו שיהגה אף אחד מהחיריקים הללו בסגול. נמשיך:

היום כבר לא כותבים, רק רושמים; כבר לא באים, רק מגיעים; לא נותנים אלא אך ורק מביאים

מה שבטוח זה שהיום לא מחפשים בגוגל. הנה אנשים שכותבים, הנה אנשים שבאים, הנה אנשים שנותנים.

"גם לא פושטים ולא חולצים, אלא רק מורידים", היא מוסיפה, "וגם כשזה בעצם לא למטה: חולצה, למשל, הרי מסירים מלמעלה, אבל בכל זאת אומרים 'להוריד'". כמו לפועל להוריד, גם לפועל לשים היתה עדנה – על חשבון רבים אחרים שנדחקו הצדה וסובלים עכשיו בשקט בחושך: אנשים שמים בגדים ושמים נעליים.

כמה פעמים עוד נצטרך לקשר לפוסט של גבי דנון בעניין "לשים סוודר"? (כדי שאף אחד לא יפספס, כל המילים במשפט האחרון מקשרות אליו).

אנחנו גם כבר לא רוצים, ואפילו לא מתחשק לנו: רק בא לנו.

כאמור, אנחנו בעיקר לא רוצים להשתמש בגוגל.

יש אף אותיות שנעלמות להן, נשמטות וזהו: כש מפנה את מקומו ל-ש ("שהייתי קטן…"), "נבוא שבוע הבא" ולא בשבוע הבא

אכן, מאחד העם דרך אברהם ב. יהושע וכלה באתגר קרת, "נבוא שבוע הבא" היא בהחלט תופעה חדשה ומסוכנת של הצעירים שיש למגר. רגע, אני מרגיש משפט חשוב מגיע:

יש גם היעלמויות ושינויים שאינם נובעים סתם מעצלנות וצמצום אוצר המלים, שלא לומר התייחסות לספרייה כאל טפט נאה וצפייה ב"אח הגדול" ודומיו

או! הוצאנו את זה. נו, הרי היה ברור לכם שהכל נובע מהעצלנות של הצעירים, בהשפעת, איך לא, האח הגדול. אבל האח הגדול לא לבד ברשימת הגורמים שמהרסים את השפה. אתם בטח מרגישים שחסר משהו. איזשהו אתר מאוד פופולרי, רשת חברתית גדולה וכחולה. אל חשש. תיכף זה יגיע. בכל אופן, קצת מתחיל לשעמם להפריך את טענותיהן של סער ואופק ע"י שימוש בגוגל, וגם לא זכור לי שמישהו מינה אותי לעוזר מחקר בחינם שלהן. אז רק עוד כמה דברים קטנים:

גם המלה משונה, ירדה קרנה: "במקום זה אומרים הזוי. כל מה שלא לגמרי במיינסטרים הוא כבר הזוי".

אתם יודעים מה? עזבו גוגל. בואו נלך למקום הרבה יותר קרוב. למשל, תחילת הפסקה הבאה באותו טור:

היעלמות נוספת, משונה למדי

לנשום עמוק. להירגע. יהיה בסדר. אז מה? למי לא יוצא לטעון שמילה מסויימת נעלמה מהשפה ולהשתמש בה מיד במשפט שלאחר מכן. קורה לכולם בואו נירגע ונמשיך עם הפסקה:

היעלמות נוספת, משונה למדי, היא של ההווה. מן הסתם בהשפעת פייסבוק, אנחנו אומרים על דברים שאנחנו רואים או חווים עכשיו: "אהבתי". "מתי אהבת?" תוהה אופק, "עכשיו אתה אוהב. כך גם 'התקשרתי בקשר למודעה'; הרי אתה מתקשר עכשיו. או 'רציתי לברר'".

בום! רשת חברתית גדולה וכחולה מספר 1 (חלק מכם בטח חשב על הרשת החברתית הכחולה והגדולה השנייה. אל חשש. היא גם תגיע). "מן הסתם בהשפעת פייסבוק". מן הסתם. הטענה המטופשת הזאת נראית לצפי סער כל כך טבעית, שהיא ראויה לקידומת "מן הסתם". מה כבר אפשר להגיד? שהסלנג אהבתי היה קיים לפני פייסבוק, וזאת הסיבה שהוא נבחר כתרגום ל-Like? ש"רציתי לברר" הוא בכלל לא מבנה חדש, ובטח שלא קשור לפייסבוק, ושאין שום קשר להיעלמות של ההווה, שבכלל לא נעלם? הנה, אמרתי את כל זה. נסיים בסיבה היחידה שעוד לא הזכרנו להרס של העברית:

מעבר לסיבה שכבר צוינה בעבר, העצלנות של החיך, הקיצורים למיניהם נובעים גם מהודעות הטקסט, הטוויטר וכדומה: הכל מקצרים, הכל בקטן.

בינגו. להתראות בחג הבא.

Read Full Post »

ארגון כלשהו בשם "הפורום למען ארץ ישראל" פצח בקמפיין מוזר כנגד הקרן החדשה ומאבקה למען העלאת תמלוגי המדינה מקידוח הגז. הסיבה שאני מכנה את הקמפיין "מוזר" אינה כרוכה במסריו המשונים, אלא במשהו מהותי הרבה יותר.

אחד מהנפוצים שבז'אנרי בדיחות האינטרנט הוא תצלום של שלטים בסינית ולידם תרגומם המגוחך, לרוב לאנגלית, תרגום שנובע משימוש בלתי מושכל בתוכנות תרגום. הסינים, אם כן, לא לבד:

גז ישראלי, גז ערבי. בקרוב: פיזיקה יהודית

הביטו-נא במודעת הקמפיין הזאת. הבעייה הכי גדולה בה, כמובן, היא שהטקסט בערבית, שתופס חצי משטחה, פשוט לא אומר כלום. אני מנסה לחשוב כיצד להסביר זאת, כי גבב המילים שמופיע כאן מאוד רחוק ממבע דקדוקי בערבית. המילה הראשונה היא "قريبا", שמשמעותה "בקרוב". מכאן מתחילה הנפילה. המילה השנייה היא سوف, מילית שמופיע לפני פועל בצורת הבלתי-מושלם כדי לציין שהזמן שלו הוא עתיד. הבעייה היא שכאן אין לאחריו פועל, אלא שם עצם מיודע: الفيضانات, שפירושו "השטפונות". ומיד לאחריו שם עצם מיודע נוסף: "الغاز", שפירושו "הגז". הצירוף השמני الفيضانات الغاز, ראוי לציין, גם אינו תקין בפני עצמו.

אז מה היה לנו כאן? לא יודע. אפילו אין באפשרותי להציע הצעת תרגום לדבר הזה. כשמעצב הפוסטר הוסיף "מישהו רוצה שלא תבינו", הוא כנראה התכוון אל עצמו: כתיבה בערבית משובשת אכן מציבה מכשול כבד בדרך להבנה של המסר. לו לפחות היה להם את היושר להקטין קצת את הטקסט בערבית, אולי היה קשה יותר לשים לב.

אבל השאלה המעניינת באמת, כמובן, היא מה היה אמור להיות כתוב שם. הניחוש המושכל הוא שמישהו הלך והזין משהו לגוגל-תרגום, והעתיק את מה שהתקבל מבלי לבדוק. העובדה שהמשפט מכיל את המילה "גז", שקשורה לנושא הנידון, גם היא מרמזת בכיוון הזה. אבל כל הנסיונות שעשיתי לנחש משפטים שעשויים להיות המקור לתרגום המוזר הזה, ולנסות להזין אותם לגוגל תרגום כך שיתקבל הצירוף הנ"ל, עלו בתוהו. המילה "שטפונות" והמילית سوف מאתגרות במיוחד, ולכן אין לי ברירה אלא להשאיר את פענוח התעלומה לקהל הקוראים. אל-נא תקלו בה ראש. מדובר במשימה מורכבת שמחייבת ידע בעברית וערבית, יצירתיות ונחישות. אני מודה בהכנעה שלא עמדתי בה.

המסרים הבלתי-תקינים בערבית מככבים גם במודעות האחרות של הקמפיין:

תודה להקרן החדשה

תודה להקרן החדשה

המודעה אומרת, בערבית ובסרקאזם, תודה לקרן החדשה. את המשפט הזה, עושה רושם, כתב מישהו שיודע דבר או שניים בערבית, והלך ובדק באתר של הקרן החדשה ששמה בערבית הוא "الصندوق الجديد". רק שאז במודעה נשמטה לו האות و במילה הראשונה, ובנוסף, באופן שמזכיר בצורה מצחיקה למדי את חיבתנו ארוכת הימים לצורות יידוע ארכאיות בעברית, הוא שכח שכאשר שם עצם מיודע מופיע לאחר מילית היחס ل, האות ا של ال הידיעה נשמטת, ולכן המילה האמצעית היתה צריכה להיות للصندوق.

אבל שטויות. מה אני מציק. אולי זה בכלל סאטירה, כמו של אטימולוגיה עממית.

Read Full Post »

יהודה נוריאל כותב השבוע ב-7 לילות:

מרבית הישראלים קוראים לאליפות העולם בכדורגל 'מוֹנדיאל'. אין חיה כזו. במדינות דוברות אנגלית אומרים 'World Cup'. במדינות היספאניות – 'Mundial', כלומר 'עולמי'. מאז הטורניר במקסיקו 86 התאהב העולם וגם העם היושב בציון בהגייה הספרדית, אבל כיוון שדופקים כאן את הספרדים – או מה שסביר יותר, סתם מטפחים עילגות – אצלנו זה יהיה 'מוֹנדיאל'. […] כל כך השתרש השיבוש הזה, עד שמצא את מקומו במשכן הרשמי של העילגות הישראלית, רשת האינטרנט. מימין לשמאל, אתר רשות השידור, 'וואלה' ואפילו 'הארץ' (אולי עם סקס-אפיל צרפתי, 'מון-דייה'?) הקימו אתרי מוֹנדיאל.

נוריאל ממשיך ומתלונן על אנשים שמשבשים את שמות המדינות סלובניה וסלובקיה, או שמות של כדורגלנים שונים, וכמיטב המסורת מסיק מכך בקלילות על מצבה העגום של ישראל. אבל למה הוא כל כך כועס על המונדיאל?

  • לו יהודה נוריאל היה פותח את מילון אבן-שושן, הוא היה מוצא שם את המילה המנוקדת מוֹנְדְּיָאל, ולאחר מכן את ההסבר: [צרפתית: mondial עולמי]. פתאום ההערה על מון-דייה והסקס-אפיל הצרפתי נראית קצת פחות שנונה, נכון?
  • אבל מה אבן שושן מבין. פשוט בושה שמעוז העילגות הישראלית חדר למילון. בואו נבדוק ברב מילים: מוֹנְדְּיָאל [מספרדית mundial, 'עולמי']. אה. גם כאן יש חולם ולא שורוק.
  • בין אם המקור הוא צרפתי או ספרדי: מה זה משנה בעצם? ההגייה הנהוגה בעברית, בלי שום ספק, היא מוֹנדיאל. אולי הספרדים אומרים אחרת, אבל אטימולוגיה של מילה לא קובעת את ייעודהּ לנצח. יכול להיות שיש כאלה שגם אומרים exhaust במקום "אגזוז" (או במפּ במקום במפר), אבל רובנו, לפחות, לא רוצים להישמע חכמולוגים רוב הזמן. ובכלל, להתקרצצות אין סוף: בהמשך הטור נוריאל מכנה את שלמה שרף 'שליימה'. 'שליימה'? אין חיה כזאת. נוריאל פשוט מתכוון לאופן שבו נהגה ביידיש השם שנכתב, גם שם, 'שלמה'.
  • ממש קשה לי להתאפק: קל לנוריאל להתנשא על וואלה, רשות השידור והארץ על כך שכתובת אתר המונדיאל שלהם כוללת את המילה mondial. קל מאוד, כשכתובת אתר המונדיאל של האתר של העיתון שלו היא הרצף הקליט והקריא http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-8237,00.html.

ולבסוף: המשכן הרשמי של העילגות הישראלית? אאוץ'. אם כבר אנחנו עוסקים בהעלבות, נוריאל מציין במהלך הטור שלו ש"זו אינו רק הערה טרחנית". אל תאמינו לו. זו כן. פעם גם היתה לי טיוטת פוסט על השימוש החופשי למדי שטרחני שפה למיניהם עושים במילה "עילגות". היה לי אפילו איזה שם לכשל הזה, ששכחתי (המגיבים מוזמנים להציע), אבל השורה התחתונה היתה שמבחינתם כל מי שאינו מדבר בדיוק כמותם הוא עילג. את הטיוטה ההיא זנחתי לבסוף, אבל למען היושרה חשוב לציין: אני לא סבור שיהודה נוריאל הוא עילג. על אף הביקורת שיש לי על ההערות הלשוניות שלו, אין ספק שהוא כותב מוכשר.

(עוד במתקני-היתר: עידו קינן)

Read Full Post »

Older Posts »