Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for the ‘ספר’ Category

היום בתוכנית: חידושים והמצאות! רצה הגורל ודווקא במהלך הימים הנוראים הייתי צריך לעבור על מחקרים שנעשו לאחרונה בבלשנות חישובית כדי לראות אם משהו קשור לפרוייקט שאני עובד עליו. בגלל שיום כיפור הוא זמן לחשבון נפש, החלטתי לספר בקצרה על כמה רעיונות יפים במיוחד שמומשו לאחרונה בצורה לא פחות יפה. סך הכל, גם כאן וגם באכסניות אחרות ירדנו מדי פעם על בלשנות חישובית והמרוץ אחר "שיפור של חצי אחוז בתוצאות", וחבל להתעלם מהעבודה הרצינית שנעשית שם על דברים שבאמת רלוונטים לבני אדם.
בתפריט: בלשנות חישובית בשירות הפרכת תיאוריות ספרותיות, תיעוד כל השפות בעולם, חלוקת מילה להברות ומציאת מידע בהסתמך על סמנטיקה תיאורטית.

  • מציאת רשתות חברתיות בסיפורת אנגלית של המאה ה-19 (כמובטח). אחד המאמרים האהובים בכנס ACL האחרון הוא של קת'לין מק'קיון ועמיתיה מאוניברסיטת קולומביה שבדקו תיאוריה ספרותית ומצאו שלא דובים ולא יער. בהסתמך על תיאוריה ספרותית של עיור ושל הקשרים בין הדמויות בעיר ובכפר, שמושפעת ישירות מהכרונוטופ של בכטין, מקובל לטעון (מקובל? לא יודע. יש אנשי-ספרות בקהל, אנא האירו את עיניי) שכשרומן מתרחש בכפר ישנם קשרים מועטים אך חזקים בין מספר קטן של דמויות; מנגד, ברומן עירוני ישנן הרבה דמויות אך קיימים מעט קשרים ביניהן.

    רשת חברתית לדוגמה מהמאמר של אלסון ואחרים (2010)

    טוב, נגיד שזו תיאוריה מבוססת. שתי השלכות שקשורות זו בזו ניתנות לבדיקה: הראשונה, שיש קשר הפוך בין כמות הדיאלוג ובין מספר הדמויות הפעילות בסיפור. השנייה, ש"הרשת החברתית" בין הדמויות תהיה מהודקת יותר אם העלילה מתרחשת בכפר (או באיזו אחוזה ציורית).
    את הרשת החברתית אפשר לדמות בעזרת רשת של דיאלוגים בין הדמויות וכך לתאר כך היכן הקשרים החזקים יותר, וכמובן שהיא נבנית אוטומטית לחלוטין בעזרת ניתוח אוטומטי של הטקסט והדיאלוגים, כך שאפשר לתאר בצורה די טובה את הקשרים בין הדמויות.
    ועכשיו השוס – לא דובים ולא יער. הקשרים בין הדמויות דומים למדי, לא משנה באיזה מרחב מדובר. מה שבאמת משפיע הוא נקודת המבט – האם יש לנו עסק עם דובר בגוף ראשון או בגוף שלישי.
    למה זה להיט: כי הנה דוגמה נהדרת לעיבוד ממוכן של טקסטים שמספק דרך אמינה להעריך תיאוריה ספרותית. אני הכי אוהב את הבלשנות החישובית שלי כשהיא רלוונטית לתחומים נוספים.
    למה זה לא יתפוס בחיים: כי כמו שאמר האל דאומה השלישי, למה התיאוריות האלה קיימות בכלל? כלום לא בדקו חוקרי הספרות יותר משלושה רומנים לפני שיצאו בהכרזות כאלה? אבל מעבר לזה, אני תוהה מה הסיכויים שחוקר ספרות יתייחס ברצינות למחקר כזה. הרי למען השם, יש שם גרפים ומספרים!

  • פרוייקט השפה האנושית: בונים קורפוס אוניברסלי של שפות העולם:
    סטיבן בירד, בלשן חישובי מדופלם, מודאג מזה תקופה מהיעלמות שפות בסכנת הכחדה. יחד עם סטיבן אבני הוא חשבו על רעיון כביר – קורפוס ענק, בעל מבנה מינימלי ואלגנטי, שיכיל כמות עצומה של חומר מכל שפות העולם. מעין מקבילה בלשנית לפרוייקט הגנום האנושי.
    המטרה היא לשמר את הידע הקיים ובו-בזמן לבנות תשתית להעמקתו. כאבן-בוחן ליכולת שלנו כבלשנים לטעון שהצלחנו "להבין" (ואולי עדיף "לתעד") שפה כמו שצריך משתמשים אבני ובירד באבן הרוזטה: אם אנחנו מצליחים לתרגם משפה נכחדת לאנגלית – או לשפה אחרת, שהרי הכל סובב סביב אנגלית בכל מקרה – סימן שהבנו אותה. לכן, הקורפוס מעוצב עם יישומים לתרגום מכונה כהישג נדרש.
    למה זה להיט: כי יש הרבה מאגרי מידע דומים (הפניות במאמר) אבל הם אינם מקיפים והמטרה שלהם לא מוגדרת מספיק. כי עם כמה שינויים, זה יוכל להיות שימושי מאוד גם עבור תיאורטיקנים ומתעדי שפות.
    למה זה לא יתפוס בחיים: כי זה לא כלי הכרחי עבור תיעוד שפה. כי רמת הדיוק בניתוח תהיה שטחית מדי עבור תיאורטיקנים. כי לבלשנים לא-חישוביים אין תמריץ של ממש לתרום מזמנם לפרוייקט הזה, וכי בלשנים חישוביים עשויים לחשוב שזה פרויקט יפה וראוי אבל עדיף שמישהו אחר יבזבז עליו את הזמן שלו, אני צריך עכשיו לסיים מאמר לקראת כנס ועוד לא הגעתי לשיפור של חצי אחוז.
  • על חלוקת פונמות להברות:
    חלוקת מילה להברות היא – אולי במפתיע – משימה לא טריוויאלית עבור פונולוגים ודוברים ילידים כאחד, בטח ובטח בשפה ממזרית כמו אנגלית (איך אומרים, des-troy? או אולי de-stroy?). קולין צ'רי ממיקרוסופט ושני קולגות שלו לקחו על עצמם לשפר את היכולות הקיימות בתחום.
    מה שיפה במאמר הזה הוא ההתבססות על תיאוריות פונולוגיות (עד שמסתבר שהן לא טובות מספיק, ואז משתמשים בלמידת מכונה במקומן). לראות דברים כמו Maximal Onset Principle והפניות למאמרים של פונולוגים במאמר בלשנות חישובית זה עניין מרענן כשלעצמו. אבל האם זה עוזר?
    החוקרים מימשו שלושה עקרונות פונולוגיים כדי לראות האם הם מצליחים לחלק מילים להברות כמו שצריך. בנוסף, הם בנו מערכת משלהם שמשתמשת בתכונות של הפונמה, ובעיקר אילו פונמות אחרות באו לפניה ואחריה, ולומדת באופן עצמאי על חשיבות התכונות הללו ממילים שמופיעות בטקסטים קיימים (לאנשי למידת המכונה שבינינו – הם השתמשו ביציר-הכלאיים הנהדר SVM-HMM). בסופו של עניין, המערכת שלהם עובדת יופי-טופי ומסוגלת לחלק מילים להברות בצורה מרשימה למדי.
    למה זה להיט: כי יש כאן פתרון חישובי לעניין שתיאורטיקנים מתקשים להסכים לגביו; וכי אפשר לראות שהרבה יותר קל לשחק עם משהו "טכני" כמו פונולוגיה מאשר עם משימות מסובכות ומופשטות יותר כמו אתגרים תחביריים וסמנטים.
    למה זה לא תופס: כי בסופו של דבר אנחנו נותרים עם תכונות שנקבעו שרירותית ומערכת למידת מכונה שלומדת מטקסט קיים, מה שיש תחת כל עץ רענן שעוסק בעיבוד שפה טבעית. וכי זה אמנם נחמד שאפשר לעשות את זה אבל זה לא מקדם את התאוריה: הייתי שמח לראות את סוג החוקים שהמערכת למדה ולעשות מהם לתיאוריה עצמאית, אבל אני חושד שהם מתבססים על זה שיש כמות פרמוטציות מוגבלת ל-22 26 אותיות באנגלית אז לא מאוד קשה ללמוד אותן ואת הסדר הפונמי המשתמע.
  • זיהוי צירופים שמניים גנריים:
    בסמנטיקה, ביטוי גנרי הוא ביטוי בסגנון "כלב הוא חיה בעלת ארבע רגלים". אבל מה לגבי כלב שהיה בתאונת דרכים, לא עלינו? האם אינו כלב יותר? ואם אנחנו אומרים ש"צרפתים אוכלים בשר סוס", מה לגבי הצרפתים הצמחונים? ואם אנחנו אומרים ש"עכברים מפריעים לבני האדם", האם זה באמת נכון? הרי הרוב המוחלט של עכברי העולם נסתר מאיתנו ולא נגלה לעינינו אף פעם.
    בסמינר לבלשנות חישובית באוניברסיטת היידלברג שיערו שמשפטים כאלה מכילים ידע רב על העולם ולכן כדאי למצוא דרך לזהות אותם באופן ממוכן. הם התרכזו לעת עתה בצירופים שמניים גנריים ("כלב הוא חיה בעלת ארבע רגליים") ולא במשפטים גנריים ("לפלוטו יש מרק ועצם").
    אחד הדברים הבעייתים בביטויים גנריים הוא שאין פתרון קסם: זה לא שמשפטים בהווה הם תמיד גנריים, וזה לא שמשפטים גנריים הם תמיד בהווה ("הם חיו באושר ועושר").

    כך נראית טבלת התוצאות של צמד בלשנים חישוביים גרמנים

    המערכת השתמשה בכשני תריסר תכונות של המשפט (האם הוא בהווה? האם שם העצם ביחיד או ברבים? ושאר תכונות סמנטיות ותחביריות) ואז עשתה חזרות מרובות עם צירופים שונים של תכונות כדי למצוא אילו הן החשובות ביותר. מהיכרות עם המחברים אני יודע שמדובר באנשים יסודיים למדי, ואכן הם מפרטים את כ-ל התוצאות שהמערכת שלהם השיגה בתצורותיה השונות. חלקן טובות, חלקן פחות, אם כי באופן כללי הם השיגו תוצאות מעודדות למדי, ונראה שבהחלט נעשה כאן צעד בכיוון הנכון.
    למה זה להיט: כי בדומה למאמר הקודם, יש כאן נסיון לתת פתרון חישובי למשהו שהתיאוריה הגיעה לסוג של קונצנזוס לגביו, אבל לא קונצנזוס שאפשר למכן עדיין באופן יעיל.
    למה זה לא תופס: כי בדומה למאמר הקודם, זה לא עוזר לתיאוריה בכלל. להגנתם ייאמר שזה לא אמור לעזור לתיאוריה – זה אמור לעזור ליכולת להפיק מידע מטקסט, ולפי הקריטריון הזה העבודה תישפט בהמשך הדרך.

אם ארבעת המחקרים האלה עשו לכם תיאבון, ודאי תשמחו לשמוע שבתוכניה של כנס EMNLP שייערך בחודש הבא כבר בולטים מספר מאמרים עם שמות מסקרנים. ביניהם ניתן למצוא את  "Poetic" Statistical Machine Translation: Rhyme and Meter מאת צוות תרגום המכונה של גוגל, את Modeling Organization in Student Essays ואת Improving Gender Classification of Blog Authors (לעשות מחקר כזה אצלנו זה קל; אנחנו עדיין מחכים לבלשנית שתרצה לתרום לנו).

David Elson, Nicholas Dames and Kathleen McKeown (2010). Extracting Social Networks from Literary Fiction. ACL 2010.
Nils Reiter and Anette Frank (2010). Identifying Generic Noun Phrases. ACL 2010.
Steven Abney and Steven Bird (2010). The Human Language Project: Building a Universal Corpus of the World’s Languages. ACL 2010.
Susan Bartlett, Grzegorz Kondrak and Colin Cherry (2009). On the Syllabification of Phonemes. NAACL 2009.

Read Full Post »

דסק הלטינית של הבלוג לא היה פעיל במיוחד לאחרונה אבל כידוע, אימפריות נופלות לאט, והיום הוא שמח לשלוף מספר אנקדוטות מהספר עד אין-קץ (Ad Infinitum) של הבלשן ניקולס אוסטלר. אחד הפרקים הראשונים בספר עוסק בהשפעת השפה האטרוסקית על הלטינית, רגע לפני שהרומאים השתלטו על אגן הים התיכון כולו והפכו חלק נכבד מעולם לדובר לטינית. היום אספר לכם על השפעת האטרוסקית על הלטינית, ותסמכו עליי שיש סיבה שתתבהר בסוף.

דרך טובה להתרשם מהשפעת תרבות אחת על תרבות אחרת היא לפי מספר המילים שהאחרונה שואלת ממנה. כך למשל יש באנגלית שני שמות לחיות רבות: השם הגרמאני המקורי לחיה, ושם צרפתי לצורתה המבושלת והאכילה (השוו pork-pig, beef-cow, poultry-chicken, וכן הלאה); ומונחים אנגליים רבים בתחום הספנות הגיעו במקור מדנית. לפי אוסטלר, ניתן להתרשם מהקידמה האטרוסקית – שבאה לידי ביטוי באמנות המפותחת שלהם – גם לפי המילים שלטינית אימצה. אלו היו בעיקר שמות עצם שתיארו את מנעמי החיים מהם נהנו האטרוסקים או את הטכנולוגיה המפותחת שלהם, וכדאי לזכור שאין קשר משפחתי בין אטרוסקית ולטינית. רבות מהמילים תהיינה מוכרות לדוברי שפות אירופאיות כאלה ואחרות (חלקן מקורו ביוונית). אם כן, כך נהגו הרומאים בהשפעת האטרוסקים (עמ' 36-40 ונספח ב'):

הם שייטו (gubernāre) והטילו עוגן (ancora), חגגו את נצחונותיהם (triumphāre) בעזרת תקיעה בחצוצרה (tuba) וכישפו (fascināre) את כל מי שפגשו. בבתיהם היו מבואות (atrium), עמודים (columna), חלונות (fenestra), ארונות (cella), צריחים (turra) וביבי שופכין (cisterna). כדי להאיר את דרכם היו משתמשים במנורה (lanterna) וכך היו מגיעים בבטחה לחנות או למסבאה (taberna).
חוש האופנה המשובח שלהם הוביל אותם לחבוש כובעים (cappa) ולהדק חגורות (balteus). הם אהבו ללבוש סגול (purpurissum), צבע הוורד (rosa). גם המטבח שלהם (culīna) היה תאווה לשפתיים, במיוחד הגבינה (caseus), כפי שיודע כל מי שביקר בטוסקנה.
בזמנם הפנוי הם העלו הצגות בזירת חול (harēna) בכיכובם של שחקנים (histriōnes) שדיקלמו מונולוגים (sermōnes), אפילו בסתיו (autumnus) הקריר.
על כל זה הם יכלו לספר במכתביהם (elementum), ובלבד שנתנו להם כותרת (titulus).

מספיק אטימולוגיות אטרוסקיות להיום. כידוע לכולנו, השפה העברית סובלת קשות מהשפעת האנגלית: מילים שאולות רבות מגיעות מאנגלית למרות שיש מקבילות עבריות ראויות, מבנים תחביריים משתנים ללא סיבה, העילגות משתלטת על חיינו, ילדים לא יודעים איך לכתוב, בלה בלה בלה בלה בלה. בלה בלה. מדי פעם יצא לנו להיאנח מול הצהרות מעייפות כאלה ואחרות ולנסות להסביר בסבלנות, אבל כמובן שזה לא עבד. אז הפעם אנסה מכיוון הפוך.

לאחרונה שמתי לב לטרנד: קטנונולוגים שאומרים "זה לא שאני טהרן, ברור לי ששפה משתנה תדיר, אבל כשאנשים אומרים X זה ממש מפריע לי כי זה לא נכון". מה שמשונה הוא שלקטנונולוגים לא אכפת שצרפתית, איטלקית, ספרדית ושאר שפות משעממות הן שיבושים של לטינית. לא יודע למה – כנראה שאם אמרו לך שצרפתית היא שפה מכובדת ואצילית, לא אכפת לך שהיא בעצם ערימה של שיבושי הגייה קשים של לטינית שמסתכמים בכך שמתעלמים מההברה האחרונה בכל מילה מקורית. בעיני הקטנונולוגים, התהליך שעבר על איטלקית בדרכה מלטינית לאיטלקית מודרנית הוא בסדר, אבל שיבושים שמתקבעים בעברית הם אסורים בתכלית האיסור. גם לי מפריע כשאנשים אומרים "אני ירשום" במקום אני "ארשום", אבל ברור לי במה מדובר: במשלב לשוני מסוים שעם הזמן יהפוך לנורמה. עוד כמה עשורים, לאף אחד כבר לא יהיה אכפת.

אני לא יודע אם היו קטנונולוגים רומאים שהתלוננו על כל המילים שבני עמם ייבאו מאטרוסקית כשהאחרונה היתה התרבות הגבוהה, לפני שהלטינית הפיצה את אוצר המילים שלה עצמה ברחבי אירופה וצפון אפריקה. אולי הם הבינו מה שאנחנו לא רוצים להבין: כל שפה שואלת מילים משפות אחרות איך ומתי שבא לה, וכל שפה משתנה איך ומתי שבא לה.

עד כאן התקוממותי הדו-שבועית נגד הקטנונולוגים. בקרוב, כמובטח, נספר לכם איך השפה האנגלית הגיעה למצב בו היא נמצאת היום. רק אצלנו, בדגש אטרוסקי!

Nicholas Ostler (2007). Ad Infinitum: A Biography of Latin and the World it Created. London: Harper Press. 382pp+xvii.

Read Full Post »

הבלשן ההיסטורי גיא דויטשר, שעל ספרו הנהדר "גלגולי לשון" השתפכנו כאן לא פעם, הוציא לאחרונה ספר חדש, Through the Language Glass. את ההקדמה ניתן לקרוא באתר של דויטשר, והיא מעוררת תיאבון – המחבר טוען שהוא יצליח לענות "כן" על שלוש שאלות שהתשובה עליהן היא בדרך כלל "לא":

  1. האם יש עוד מה לומר על הקשר בין שפה והתרבות שהיא חלק ממנה?
  2. האם שפה באמת מייצגת משהו מהותי לגבי התרבות ממנה היא באה, מעבר לשטויות כמו מספר המילים שיש לאסקימוסים עבור שלג?
  3. האם שפות שונות יגרמו לדובריהן לתפוש את העולם בצורה שונה?

טוב, אלה בהחלט שאלות מעניינות למדי ונגענו בהן לא אחת. עד כמה מצליח דויטשר לערער את יסודות הדקדוק האוניברסלי, שמניח קיומו של בסיס אחד לכל השפות הטבעיות? לא יודע, עוד לא קראתי את הספר. לפי ביקורת בגארדיאן, הספר מתמקד במידה רבה בהבדלים שיש בייצוג צבעים בשפות שונות; היזכרו בגווני הכחול של דוברי-האנגלית ודוברי הרוסית. למעשה, היזכרו בכל הרשומה ההיא. הביקורת מזכירה את ניסוי גווני הכחול, את ניסוי התפוחים והמפתחות ואת השבט קואוק תאיורה שמסמן זמן ממזרח למערב. על כל אלה קראתם כאן לראשונה! או לא לראשונה. אבל לפחות קראתם.

הספר ייצא בעברית בהוצאת חרגול/עם עובד בשנה הבאה (שאלתי אותם והם ענו בזריזות ובאדיבות). בבריטניה הוא יצא לפני שבועיים, ובארה"ב הוא ייצא באוגוסט. מי שמעוניין בטיפול מעמיק יותר בנסיונות לערער על הנחות יסוד חומסקיאניות מוזמן לחכות לפוסט הבא.

Read Full Post »

שוב ג'ון סטיינבק במסעו לאורך ארצות הברית ב-1960 (עמ' 115-117), בהמשך לפוסט האחרון של בן לי ולטור של יוסי קליין עלינו ב"הארץ":

"אחת ממטרותי היתה להאזין, לשמוע שפה, מבטא, מקצבי דיבור, צלילים הרמוניים ודגשים; כי שפה היא הרבה יותר ממילים וממשפטים. ובאמת האזנתי בכל מקום. נראה לי שדיבור מקומי מצא בתהליך של היעלמות: לא נעלם, אך בדרך להיעלם. לארבעים שנה של רדיו ועשרים שנה של טלוויזיה ודאי היתה ההשפעה הזאת. (…) שפת הרדיו או הטלוויזיה נעשית אחידה ותקנית, והיא אולי אנגלית טובה מזו שהיתה אי-פעם שגורה בפינו. בדיוק כשם שהלחם שלנו, שנבחש ונאפה, נארז ונמכר בלי הרווח שנוסף לעתים ממקריות או מחולשות אנוש, הוא אחיד באיכותו הטובה ואחיד בחוסר טעמו, כן יהפוך דיבורנו לדיבור אחד.

אני, שאוהב מילים ואת האפשרויות האינסופיות הגלומות במילים, נעצב לנוכח התופעה הבלתי-נמנעת הזאת. משום שעם המבטא המקומי ייעלם גם הקצב המקומי. הניבים וצורות הדיבור, שעושים שפה לעשירה ולמלאה בשירת המקום והזמן, ייעלמו מן העולם. ובמקומם תבוא שפה לאומית, עטופה וארוזה, תקנית וחסרת טעם. (…) מה שאני מתאבל עליו אולי אינו ראוי להצלה, אבל אני בכל זאת מצר על אובדנו.

אף בעת שאני מוחה על הייצור בסרט נע של מזוננו, של שירינו, של שפתנו ובסופו של דבר של נשמותינו, אני יודע שנדיר היה הבית שנאפה בו לחם טוב בימים ההם. הבישול של אמא היה, פרט למקרים נדירים, עלוב, החלב הלא-מפוסטר הטוב שנגעו בו זבובים וחתיכות גללים שרץ חיידקים, החיים הבריאים של פעם היו מנוקבים במכאובים ובמיתות פתאומיות מסיבות בלתי-ברורות, והשפה המקומית המתוקה ההיא שאני מתאבל עליה היתה פרי של בורות ואי-ידיעת קרוא וכתוב. טבעו של אדם, ככל שהוא מזדקן, גשר קטן בזמן שכמותו, למחות נגד שינויים, בייחוד שינויים לטובה. (…) לנו, או לפחות לי, לא יכול להיות שום מושג איך ייראו חיי האדם או מה תהיה מחשבת האדם בעוד מאה שנה או חמישים שנה. אולי החוכמה הגדולה ביותר היא הידיעה שאינני יודע. העצובים הם אלה שמבזבזים את כוחם בניסיון לעצור את זה, כי הם יכולים רק להרגיש את המרירות שבאובדן ולא שום חדווה ברווח."

יש לא מעט דברים שאני אוהב בטקסט הזה, אבל הקוראים שלנו יכולים להחליט לבד במה סטיינבק טעה והיכן הוא צדק.

Read Full Post »

ג'ון סטיינבק המהולל, מסעותי עם צ'רלי, עמוד 73 (הוצאת אחוזת בית, תירגמה צילה אלעזר):

בספרדית יש מילה שאינני מצליח למצוא לה מקבילה באנגלית. זה הפועל vacilar, שצורת הבינוני שלו היא vacilando. פירוש המילה בספרדית איננו כלל כפירושה באנגלית – vacillating, כלומר להתנועע או להיטלטל. אם מישהו הוא vacilando, זה אומר שהוא הולך למקום כלשהו, אבל לא אכפת לו במיוחד אם הוא יגיע לשם או לא, אם כי יש לו כיוון. ידידי ג'ק ואגנר אימץ לעצמו לעתים קרובות, במקסיקו, את מצב ההוויה הזה. נניח שרצינו לטייל ברחבות מקסיקו סיטי, אבל לא סתם כך. יכולנו לבחור לנו אובייקט מסוים שכמעט מובטח היה שלא יהיה קיים שם בכלל, ואחר כך לנסות בחריצות למצוא אותו.

איזו מילה תתאים בעברית?

[ת' לטליה]

Read Full Post »

רוביק רוזנטל, מפעל לשונאי מהלך, יערוך סדרת ספרים חדשה בהוצאת "כתר" (אייל דץ, 12/4/10).
ולא סתם ספרים:

"במסגרת הפעילות שלי בתחום השפה גיליתי שיש הרבה ספרים שרוצים להיכתב על הנושא אבל אין להם איפה. בעיקר ספרים שעוסקים בשפה ובהקשרים שלה עם חברה, תרבות פוליטיקה וכלכלה". אמר רוזנטל לוואלה! תרבות. "הרעיון הוא שהסדרה תיכתב ברמה אקדמית אולם תפנה לקהל הרחב".

ארבעת הספרים הראשונים כבר נקבעו. ולא סתם ספרים:

  • ספר של כרמל ויסמן ואילן גונן על "האינטרנט והשפה בהיבט העברי הישראלי". כרמל ויסמן היא "דוקטור בלוג", חוקרת טכנולוגיה ותרבות. אילן גונן הופיע בפרק הרביעי של לונדון פינת בן יהודה ואף הבליח לרגע בתגובות לביקורת שלנו על הפרק. אם הוא לא עשה מנוי על הבלוג עדיין, כנראה שהגוגל-אלרט יביא אותו לכאן שוב. היי אילן!
  • ספר של ד"ר עבד אלרחמן מרעי ממכללת בית ברל "המציג את התופעה המתרחבת של חדירת העברית לערבית הישראלית".
  • ספר של לא אחר מאשר אסף שגיא מ"דורבנות". הספר יעסוק, בהתאם, ב"דורבנות". כל הכבוד לרוזנטל, לשגיא ול"כתר" על הרעיון.
  • "בנוסף, ספר רביעי העוסק בשפת הפרסום נמצא בימים אלו בשלבי הכנה ראשונים."

אני חושב שהצעד הבא בסדרה מובן מאליו: יפורסם ספר מאת תע"ג לאלתר! ואנא, אנחנו לא צריכים עוד ספר של צוקרמן.

[ת' לטליה]

Read Full Post »

בעיתות משבר סטודנטיאליות, שנופלות לרוב על תקופות מבחנים, טוב שיש היסטוריה מפוארת של בלשנים עליה ניתן להישען. לאחרונה נזכרתי באוריאל ויינרייך, חוקר יידישאי, מחלוצי חקר הדו-לשוניות וסמנטיקאי כל כך מהפכני שאין לי מושג מה הוא עשה בסמנטיקה.

יידיש. ויינרייך היה אחד מגדולי חוקרי ומתעדי היידיש של המאה העשרים. הוא היה בלשן שעסק בחקר ותיעוד השפה בדרכים שונות, אבל התרומה הגדולה ביותר שלו היתה המילון. המילון היידי-אנגלי/אנגלי-יידי המודרני שלו נחשב עד היום לפסגת התיעוד הלשוני של השפה. דרור ברורשטיין כתב עליו יפה, בהתפעלות וביראת-קודש, לפני כמה שנים.

דו-לשוניות. בד בבד עם עיסוקו ביידיש, ויינרייך היה מחלוצי ההסתכלות המדעית על דו-לשוניות (בילינגוואליזם). בעוד בתקופתו (החצי הראשון של המאה העשרים) עדיין היה נפוצה התפישה לפיה למידת שתי שפות או יותר, יש בה כדי להשפיע לרעה על יכולותיו השכליות, ויינרייך היה חלק מגל של חוקרים שהחל להסתכל על דו-לשוניות כתופעה מעניינת בפני עצמה. כמובן שהוא לא היה חף מטעויות אופייניות לזמנו (למשל ההכרזה על כך שדובר אמיתי של שתי שפות לעולם לא משתמש בשתי השפות באותו משפט) אבל חלקים גדולים מכתביו רלוונטים גם היום.

סמנטיקה. למרבה המבוכה, אני לא מתמצא בעבודתו הסמנטית של ויינרייך. הוא פרסם ספר או שניים, את זה אני יודע (Explorations in Semantic Theory), אבל בנושא הזה אצטרך לפנות לקוראינו הסמנטיקאים ולהתייעץ בהם. סמנטיקאים, ראו עצמכם יעוּצים.

מקס ויינרייך. אביו של אוריאל ויינרייך, מקס, היה כמו אוריאל ויינרייך רק עם צבא וחיל ים. וליתר דיור, לויינרייך האב מיוחסת המימרה לפיה "שפה היא דיאלקט עם צבא וחיל ים", גם אם לא ברור אם הוא חשב על אמרת השפר הזו בעצמו או שהיא נאמרה על ידי מאזין באחת מהרצאותיו. גם מקס ויינרייך היה חוקר יידיש, ובוויקיפדיה ישמחו לספר לכם על פועלו הציוני.

Read Full Post »

« Newer Posts - Older Posts »