Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for the ‘סנובון/snowclone’ Category

היום, לא תאמינו, נכנסתי בעצמי לאתר ״הארץ״. הטריגר היה תגובתה של מלי לוי לביקורת אכזרית מצד רוגל אלפר על הסדרה ״חשודה״. באותו מאמר מסב לי אלפר אושר ענק: שילוב של קטנונולוגיה (טרוניות חסרות שחר על שפה עכשווית), התנשאות מחליאה, ושגיאה תוך טיעון לשוני שיפוטי.

זה האחרון נקרא חוק וישנה, הנה ההגדרה אצל המוזר מהאינטרנט. אז הנה להנאתכם, האקזמפלר של אלפר:

ברור שאם בעלילה היו הרבה ערבים, עניים וחרדים פלוס פיגוע בכותל, אז אדרבא, ירושלים היא לוקיישן מתאים אם לא ה (כפי שאומרים היום העילגים).

זהירות, ״הארץ״

הנה צילמתימסך לכם, באמת שאתם לא צריכים להיכנס לקישור

אוי אוי אוי. כך לא אומרים ״העילגים״. התבנית שאליה חתר אלפר, המנותק מעמו בו הוא יושב, הוא ״איקס הוא אחד הוואיים, אם לא ה-״. אין תוספת ה״א הידיעה על סתם שם עצם, אלא על שם עצם שכבר נמצא במקום גבוה בדירוג. אלפר לא מבין את הסכמה, לא את הרציונל, ולא את האופרציה, והוא עוד מעז לקרוא לאחרים עילגים.

צק צק.

שנה טובה, ושלא יתקנו אתכם!

Read Full Post »

עד שיוקם מאגר הסנובונים העברי (תזכורת: מה זה סנובון?), נראה שגורלם של הדברים האלה להופיע כאן. הנה, אם כן, שני סנובונים אשר נידונו לאחרונה סביב ברזיית המים במגדלי "דגש קל":

אחד ה-X-ים/ות, אם לא ה-X שבהם/ן

מבחר דוגמאות:

  • אנזאגי הוא באמת אחד הגדולים אם לא הגדול שבהם (לינק)
  • ראשית רציתי להודות לך על האתר המקסים שלך אחד היפים אם לא היפה שבהם. (לינק)
  • אחד הפאבים הותיקים בארץ(אם לא הוותיק שבהם!)אחלה מוזיקה, צוות חברותי מאד שמעניק אווירה ביתית ,מבחר נאה ביותר של אלכוהול, מטבח טוב. (לינק)
  • בשווי שוק של 4.2 מיליארד דולר ומניה במחיר של 17.2 דולר, מכפיל הרווח של צ'ק פוינט הוא אחד הנמוכים, אם לא הנמוך שבהם (לינק)

הצירוף הזה, שלכאורה הוא ביטוי שבח פשוט, התעלה למדרגת הסנובון משעה שברור לגמרי שהשימוש בו נעשה באופן קלישאתי שלא הולם את משמעותו המילולית (גם הדיוט בכל אחד מהתחומים יכול לדעת שפיליפו אינזאגי אינו שחקן הכדורגל הגדול בהיסטריה, "הבית של עידה" אינו האתר היפה ביותר באינטרנט, וכן הלאה). "ארץ נהדרת", כמובן, תרמו לנו לאחרונה את הווריאנט המעניין "אחד ה-X-ים אם לא ה-".

ה-X לא י-Y את עצמו/ה

אכן, חפצים דוממים אינם נוטים לבוא לעזרת האדם מיוזמתם:

  • יום חמישי היום, הבית לא ינקה את עצמו, תזיז את עצמך ובוא (לינק)
  • מנהלת שיחה קולחת עם ס`, בו במקביל לתכנון שלי להתקלח ולשתות קפה עם ס` השניה, ובמקביל מעיינת עיון עגמומי במאמר הזה, שאני צריכה להציג בעוד שבועיים, ולא, הוא לא יקרא את עצמו (לינק)
  • תפרטי באופן משעשע, השרשור לא יכתוב את עצמו את יודעת. (לינק)
  • החליל לא יחזיק את עצמו (שיחה פרטית ביני ובין איתמר בהופעה של יהוא ירון. אז אין לינק)

בדיקה קצרה מראה שגם במאגר הסנובונים האנגלי אחד המגיבים הציע את הנוסחה "X won't Y itself/themselves", כך שלא מופרך להניח שהסנובון העברי נשאל מאחיו האנגלי.

Read Full Post »

לפני כל הטרראם המשטי, הסיפור הגדול (נגיד) היה האירוויזיון. בתחרות זכתה לנה מאייר-לנדרוט מהאנובר עם שיר פופ באנגלית שמנסה לרכב על הגל האיימי-ויינהאוסי, כולל מבטא מוקפד. הנה תזכורת, אבל ממש ממש לא חובה לצפות. מה שיהיה מעניין בכל העסק הוא המבטא של לנה וסנובון גרמני:

אנחנו סנובון!

בגרמניה שמחו מאוד על עצם הזכייה והכריזו: Wir sind Lena, דהיינו "אנחנו לנה!". שמחתי לראות את זה: זה אחד הסנובונים [מה זה סנובון?] המעניינים ביותר בגרמנית וצורתו "Wir sind X", כלומר "אנחנו X", כאשר X הוא לרוב תפקיד או אדם מסוים.

המבנה כשלעצמו אינו מיוחד יתר על המידה: כך אומרים "אנחנו אלופי העולם" (Wir sind Weltmeister), וללהקה הגרמנית האהובה עלי קוראים "אנחנו גיבורים" (Wir sind Helden). אבל באפריל 2005 מונה הקרדינל יוזף ראצינגר לאפיפיור והצירוף החל בהפיכתו לסנובון עת הכריז הצהובון הגרמני בילד:

"אנחנו האפיפיור", מטעים הבילד הגרמני

בשלב זה הסכר נפרץ לחלוטין. ויקיפדיה הגרמנית מתעדת שלל וריאציות על התמה, כולל הקומיקאי הבווארי מיכאל מיטרמאיר שהדגיש "אנחנו הבווארים האפיפיור" והסאטיריקן הגרמני ממוצא טורקי עוסמן אנגין שטען "אני האפיפיור". מאגר הסנובונים הגרמניים מזכיר שכשהבמאי פלוריאן הנקל פון דונרסמארק זכה באוסקר לסרט הזר על "חיים של אחרים", השפיגל הכריז: "אנחנו האוסקר!".
אז עכשיו "אנחנו לנה!". זה הסנובון, והלאה למבטא.

אנחנו מבטא!

אני מקווה שאתם יושבים: באירוויזיון שולטת המגמה של שירים חסרי-טעם באנגלית במבטא אחיד וסתמי. כן כן.

טוב, זו לא כזו תגלית גדולה. ועדיין, המבטא שסיגלה לעצמה לנה יצר מרמור קל בחוגים טרחניים מסוימים. כדי להגן על המבטא שלה ועל המבטא הגרמני באנגלית בכלל, ועם הרבה הומור עצמי בריא, לנה הגיבה כך במסיבת העיתונאים באוסלו (כן, זו אנגלית, רק עם מבטא גרמני מוגזם):

No matter what they tell you
No matter what they say
We Germans have good humour
And can good music play
If you don't like my accent
I try the best I can
And if you still don't like it
I sing the song again

תענוג. ורק אסביר את השורה הרביעית: בגרמנית, פועל משלים לפועל-עזר בא בסוף המשפט, כאילו שהיינו אומרים בעברית "אני יכול מוזיקה טובה מאוד לנגן" או "אני רוצה לטיול עם הכלב ללכת".
מי מקוראינו יוכל להיזכר איפה היתה בדיחה דומה במשפחת סימפסון?

[דרך הבלוג של התחבירן אנטול סטפאנוביץ']

Read Full Post »

רוביק רוזנטל, יסודי כתמיד, מפרסם בסוף השבוע במעריב לקסיקון קצר לרגל יום השנה לכינונה של הממשלה. כמו פעמים רבות, התוצאה היא בחציה לקסיקון של התרבות הפוליטית הנוכחית הישראלית ("השביעייה", "הקפאה", "שותפים טבעיים") ובחציה מאמר פובליציסטי. שניים מהערכים שמופיעים בלקסיקון ראויים להרחבה קלה:

ביבי החדש. ההבטחה הגדולה לפני, בינתיים המימוש חלקי. עושה פחות טעויות, אבל לא הגיש עדיין קבלות למנהיגות של ממש.

הסנובון "X החדש", כאשר X הוא שם של פוליטיקאי שבילה תקופה מסויימת מחוץ לאור הזרקורים מסיבות שונות, אינו משמש כמובן רק עבור ביבי. גם אריק שרון, למשל, היה "אריק החדש" בתקופה שבה ראובן אדלר עסק בשיווק של תדמיתו כקשיש חובב כבשים (ואף הוקם גשר אריק החדש), וגם שר הבטחון אהוד ברק היה בתקופה מסויימת ברק החדש.

שיחות קרבה. שיחות ישירות, חמימות ומלאות כוונות טובות בין ישראל לפלסטינים. הרעיון עמד באוויר שעתיים וחצי בערך ונמוג כשהוא משאיר ניחוחות נעימים.

המונח "שיחות קרבה" (proximity talks) איננו הפעם הראשונה שבה ביטוי דיפלומטי באנגלית עושה דרכות ישירות בתרגום-שאילה אל העברית. גם בעלי הזיכרון הקצר מביניכם וודאי יזכרו את "מפת הדרכים", הלא-היא היא ה-Road Map for Peace, של ג'ורג' וו. בוש והקווארטט. בטור On Language שהתפרסם ב-1995, טוען הדיפלומט האמריקאי ג'וזף סיסקו בפני וויליאם סאפייר כי הוא זה שטבע את הביטוי proximity talks בתחילת שנות ה-70, כתיאור לשיחות בין ישראל ומצרים, תוך שימוש בשיטות דיפלומטיות שנהגו כבר קודם לכן אך לא כונו בשם זה. פרט מעניין נוסף עליו מתוודה סיסקו הוא טביעת הביטוי "דיפלומטיית דילוגים", shuttle diplomacy, ביטוי נוסף שנדד מהאנגלית לעברית (בזמן כתיבת הפוסט גיליתי שחמי שלו מישראל היום הקדים אותי וכתב על טורו של סאפייר כבר לפני חודש. פרס יוגרל בין מי שיבין איך נדחק איור של טניס שולחן לתחתית הכתבה).

מכל הכתבה, ראויה לציטוט במיוחד תשובתו של סיסקו לשאלת סאפייר, מדוע בחר דווקא במילה proximity, ולא במילה nearness:

"Look, I had a Ph.D. and was very proud of it. Nearness would have been much too understandable."

Read Full Post »

(וגם בלִבּי, כמובן)

שיזף רפאלי, ראש ביה"ס לניהול באוניברסיטת חיפה, חיבר מאמר קצר עבור "כלכליסט" (האם ה-SMS מעצב מחדש את מוחותינו?, 18/2/2010) בו הוא מספר על מספר ניסויים שערכה לרה בורודיצקי ומשמעותם לגבי הקשר שבין שפה ומחשבה, נושא בו הספקנו לעסוק לא מעט. הבעיה היא שרפאלי עשה מיש-מש קל מכמה דברים, פירש לא נכון מספר ניסויים ותיבל עם כמה שטויות גמורות. איזה מין שטויות? אתן לכם רמז: הן מתחרזות עם "לאסקימואים יש מאה מילים לפלג". אבל מילא בורות בעניינים בלשניים, לזה אנחנו רגילים; כותרת הכתבה וכותרת-המשנה מבטיחות גדולות ונצורות לגבי ההשפעה של מסרונים על הדרך בה אנחנו חושבים, נושא שלא נידון בכתבה בכלל. כנראה שהשילוב בין אי-התעמקות מספקת בטקסט ובין עורכים יצירתיים עד כדי סילוף בכלכליסט היכה שוב. לכן, דסק אימות הנתונים של "דגש קל" חבר פעם נוספת לחטיבת החינוך והאינדוקטרינציה על מנת לעשות סדר במאמר של פרופ' רפאלי – בימים כתיקונם מישהו שאנחנו דווקא מעריכים – ולפרט מה אנחנו באמת יודעים לגבי שפה אנושית, מה לא, ומה ממש אבל ממש לא (רמז: זה קשור לקוטב הצפוני).

זה פוסט קצת ארוך, אז אפשר בהחלט לדלג לחלק שיעניין אתכם יותר: ב"המקור" אזכיר על מה מבוסס הטור של רפאלי. תחת "תיקונים" נכנסות כל ההכללות השגויות שהופיעו בכתבה. בחלק שנקרא "מחקרים" אני סוקר את הניסויים שבורודיצקי באמת ערכה ומה הם באמת אומרים, ואז בא סיכום ונו-נו-נו ל"כלכליסט".

המקור

עושה רושם שהמקור לטור של רפאלי הוא פרק של בורודיצקי בספר What's Next שיצא לא מזמן. את המאמר של בורודיצקי (שכתוב בצורה נגישה מאוד, ובעניין חיבתה של בורודיצקי למדע פופולרי אספר אנקדוטה נחמדה בסוף הרשומה) אפשר למצוא במלואו כאן באתר Edge. זו ההפנייה הביבליוגרפית עבור מי מכם שהתעניין לדעת על מה מתבסס הטור של רפאלי. על חלק מהמחקרים של בורודיצקי דיברנו כאן בעבר: זמנים ומין דקדוקי.

תיקונים

שלג וגמלים

בואו נתחיל:

וכבר גילו שלאסקימואים יש יותר מילים נרדפות לשלג ולערבים לגמלים,

קודם כל: אז מה? ועכשיו לעובדות.
לגבי הסנובון של השלג: לא נכון, כפי שהסברנו לא פעם (וראו אצל בן לי).
לגבי הגמלים: לא נכון. הנה טור מצוין של הבלשן ג'פרי פולום מאוניברסיטת אדינבורו בנושא (קריאה מומלצת מאוד!) והנה דעתו של לאמין סואג, דוקטורנט מבריק לבלשנות ממוצא אלג'יראי. העיקרון הוא כזה: גם אם לערבים היו ארבעים מילים לגמלים (ואין להם), זה עדיין לא אומר שום דבר על תפישתם את המציאות, או על איך שהמוח שלהם עובד, או שום דבר בסגנון. זה רק אומר שערבים שעובדים בתור מגדלי גמלים יודעים יותר על גמלים, ותסכימו איתי שזו לא תגלית גדולה במיוחד. גם זה שבחברות מערביות ניתן להבדיל בין תריסרי סוגי כלבים לא אומר שכל תפישת העולם שלנו מושפעת ממושג הכלביוּת. ובמילים אחרות: הבדלים תרבותיים אינם משתקפים בהכרח בגודל אוצר המילים, וגודל אוצר המילים אין משמעו בהכרח הבדל תרבותי, ואין לערבים 40 מילים לגמל (אבל בסומאלית, אם מתאמצים מאוד, אפשר למצוא).

סינית

שבעברית הדיבור ישיר יותר ובסינית הוא מתבסס יותר על טון הדיבור.

בעברית הדיבור ישיר יותר מאשר… איפה? בסינית? איך מגדירים ישירוּת של דיבור?
בסינית הדיבור לא "מתבסס" על הטון יותר מאשר שבעברית הוא "מתבסס" על החיך או על הלשון. סינית (הכוונה לכל השפות הסיניות, כי אין באמת דבר כזה "סינית") היא אכן שפה טונאלית: כשאומרים צירוף הברות מסוים, יש הבדל בין להגיד אותו בטון גבוה ובין להגיד אותו בטון נמוך, כי מתקבלת מילה שונה. זה עניין לקסיקלי גרידא, כלומר הוא נוגע רק להרכב המילים. מהבחינה הזו, הוא דומה להבדל בין "חיבל" ו-"חיבר" בעברית (מה שנקרא זוג מינימלי, מושג שהזכרנו בעבר), הבדל שלא קיים בסינית כי בפונולוגיה הסינית אין הבדל בין ר' ובין ל'. ככה שלהגיד שהדיבור בסינית מתבסס על הטון זה מטעה, משום שזה כמו להגיד שהדיבור בעברית מתבסס על הפרדה בין ל' ובין ר': יש שפות שעושות את זה ויש שפות שלא, אבל עוד לא הוכח הקשר תרבותי.

ילידי אוסטרליה

למשל, בשפתם המקומית של ילידי אוסטרליה

להגיד "ילידי אוסטרליה" זה כמו להגיד "ילידי אירופה". באוסטרליה היו כמה מאות שפות לפני שהגיע האדם הלבן וגם היום שרדו כמה תריסרים. הכוונה של רפאלי היא לשפת קואוק תאיורה (Kuuk Thaayorre) של בני הפוּמפוּרָאוּ. בורודיצקי עצמה (בורודיצקי 2003) ויובל שלנו (פינטר 2010, תכתובת פרטית) גילו את עיניי והעירו שגם בשפת צלטאל (Tzeltal) יש תופעה דומה. בכלל, בורודיצקי 2003 הוא עוד סקירה נחמדה של הנושאים עליהם אנחנו מדברים כאן. ראו גם את (לי וגלייטמן 2002) לדעה הפוכה על צלטאל.

מחקרים ופרשנות

שושנת הרוחות

אין מושגים המקבילים ל"צד ימין" "שמאל" "לפנים" ו"לאחור". התייחסותם למרחב היא רק תוך שימוש בשמות רוחות השמים. אפילו היד שאנחנו מכנים "יד שמאל" מכונה אצלם "היד שבצפון־מזרח".  בורודיצקי מקשרת זאת ישירות לכושר ההתמצאות יוצא הדופן של ילידי אוסטרליה, ל"מצפן הפנימי" שרומנטיקנים רבים מייחסים להם.

זה באמת עניין פנטסטי, אבל רפאלי הופך סיבה ומסובב. בורודיצקי לא טוענת שהשימוש ברוחות השמיים נובע מכושר התמצאות יוצא דופן. ההיפך הוא הנכון! מגיל אפס דוברי קואוק תאיורה רגילים לתאר את העולם במושגים של מזרח-מערב, ולכן הם מטפחים את כושר ההתמצאות שלהם. היא כותבת במפורש: "מה שמאפשר להם – למעשה, מה שמכריח אותם – לעשות את זה הוא השפה שלהם". זה נושא מעניין, כמו כל הנושאים בהם בורודיצקי עוסקת, אבל אין כאן שום הוכחה שלילידי אוסטרליה יש "מצפן פנימי" שמשפיע על איך שהם מעבדים את העולם. אדרבה, זה רק מראה עד כמה הם דומים לאנשים בשאר העולם.

במבחני תפיסה והבנת הנקרא הילידים הללו הצטיינו בפענוח של דברים מרחביים, אך התקשו בשאלות שדרשו מהם לבחון דברים זה ביחס לזה, או לבצע הקשרים סדרתיים.

כאן אני מוכרח להודות שאני לא יודע מאיפה הטענה הזו מגיעה. לא זכורות לי מסקנות כאלה מהעבודה הנרחבת של אליס גבי מאוניברסיטת ברקלי על קואוק תאיורה (הרבה מאמרים כאלה) או מהניסויים של בורודיצקי; למעשה, גבי מפרטת לאורך 28 עמודים את הדרכים השונות בהן דוברי קואוק תאיורה יכולים לבחון בשפתם דברים זה ביחס לזה (גבי 2008), ובורודצקי מצאה שכמו שאנחנו מתארים את הזמן מימין לשמאל ודוברי אנגלית משמאל לימין, דוברי קואוק תאיורה מתארים אותו ממזרח למערב.
אבל תמיד יכול להיות שרפאלי למד על כמה ניסויים שאני לא שמעתי עליהם. אשמח לקבל תיקונים והארות.

כחול בהיר וכחול כהה

ברוסית, למשל, אין שם כולל לצבע הכחול. לכחול העמוק יש מילה שמייצגת אותו, ולתכלת מילה אחרת לגמרי. והתוצאה: במבחני ראייה, רוסים הבחינו טוב יותר בהבדלים בין גוונים שונים של כחול. זהו קשר ישיר בין השפה לתפיסה.

זה באמת היה ניסוי מעניין מאוד (וינאוור, בורודיצקי ואחרים 2007), אבל צריך לדייק. הנה תמונה מתוך המאמר: למעלה שורת גוונים שנופלים תחת ההגדרה "כחול". באמצע אחד הצבעים שהוצגו למשתתפים בניסוי, ולמטה שני הצבעים שאחד מהם זהה לצבע באמצע. המשתתפים התבקשו להגיד איזה משני הצבעים התחתונים זהה לצבע באמצע, במספר מצבים שונים.

כאמור, הניסוי בוצע במספר שלבים.

  1. המשתתף קיבל שלשות רבות של ריבועים כפי שתואר לעיל, כשכל ריבוע הוא באחד מעשרים הגוונים השונים של כחול שניתן לראות למעלה. לפעמים שני הריבועים התחתונים היו כהים, לפעמים שניהם היו בהירים ולפעמים אחד היה כזה ואחד היה כזה. ההנחה היתה שדוברי רוסית יבדילו טוב יותר מדוברי האנגלית בין ריבועים ברמות כהות שונות, בעוד אצל דוברי האנגלית גוון הריבועים לא יהווה גורם כשיחליטו איזה ריבוע דומה לאיזה.
  2. כמו (1), רק שהמשתתף ביצע פעולה מילולית במקביל על מנת להקשות על המחשבה (נסו למשל לספור בקול רם מאחד עד מאה בזמן שאתם קוראים את הפוסט הזה).
  3. כמו (2), רק עם פעולה מרחבית במקום מילולית.

דוברי רוסית היו איטיים יותר באופן כללי, אבל מהירים יותר בתגובתם כשהיו צריכים להבחין בין גוונים מסוגים שונים (בהיר/כהה) מאשר כשהיו צריכים להבחין בין גוונים מאותו סוג. אצל דוברי האנגלית לא היה הבדל כזה.

בנוסף לכך, כשדוברי רוסית היו צריכים להבדיל בין גוונים דומים במהלך ביצוע מסיח מילולי, היה להם קשה הרבה יותר מאשר במשימות האחרות שהוטלו עליהם. אצל דוברי האנגלית לא היה הבדל של ממש.
חוץ מזה, יש עוד פיתול אחרון בעלילה: לדוברי הרוסית היה קל יותר (באופן יחסי לשאר המשימות) להבדיל בין גוונים שונים מאותו הסוג, כאשר הם לא ביצעו מסיח אחר.

אז מדע זה עניין מסובך וטרחני (כל אחד מהמשתתפים עבר יותר מ-130 שלשות של ריבועים כחולים!), וכשניסויים מתוכננים ומבוצעים כהלכה הם יכולים להיות מורכבים משהו, אבל בכל זאת, להגיד "רוסים הבחינו טוב יותר בגוונים של כחול" זה לא מדויק.

אמנות

פרופ' בורודיצקי נכנסה גם למוזיאונים ובדקה כיצד אמנים מתרבויות שונות ציירו מושגים מופשטים כגון "זמן", "ניצחון", "חטא", או "מוות". ב־85% מהמקרים, מינה של הדמות שייצגה את המושג – וכנגזר מכך הסטריאוטיפים של אופייה – תאמו את מינה בשפת האם של הצייר. בציורי הגרמנים המוות היה גבר הרסני, אצל הרוסים – אשה מסתורית.

לא הספקתי למצוא את המאמר המדובר – גם לי קשה לפעמים לשרוד את כל הפוסט של עצמי. רק אומר שכשדיברתי עם אוצרת היא אמרה לי שלדעתה זה דבר מאוד נכון. מה שיפה הוא שהיא אמרה לי את זה כהערת אגב לפני שבכלל הזכרתי את הניסוי הזה, כשדיברנו על הניסוי עם המפתח והגשר.

כותרות

אני בוחר להאמין שפרופ' רפאלי הגיש ל"כלכליסט" כתבה מפורטת יותר, אבל עורכיו חתכו בבשר החי והותירו את ערימת הטלאים שפורסמה. כך או כך, נביא שוב את כותרת המשנה:

ניסויים גילו: מבנה השפה ואוצר המילים שמכתיבה תרבות ה-SMS משפיעים על התפיסה והמחשבות

היי, יש לי כותרת משנה טובה יותר:

ניסויים גילו: מבנה השפה ואוצר המילים שמכתיבה תרבות העריכה ב"כלכליסט" משפיעים על תפיסת העיתונות כאמינה

בננה

אך נסיים בנימה חיובית ושמחה. לאחרונה התחוור לי שעוד לא הסברתי למה אני כל כך מחבב את בורודיצקי (החברים שלי מכירים אותי לא רע – תמונה שלה הופיעה על ברכה ליומולדת שקיבלתי בשנה שעברה). אז אם להיות רצינים, החיבה שלי לבורודיצקי, אותה מעולם לא פגשתי, לא נובעת רק מזה שהמחקר שלה מרתק; מה שעוד חשוב הוא שהיא נהנית להסביר אותו לקהל הרחב ושהיא נוהגת להתחפש לבננה.

כשאני אומר "מסבירה לקהל הרחב", אני מתכוון שהיא מתראיינת לרדיו ולעיתונאים וכותבת מאמרי מדע פופולרי. כשהיא מעבירה הרצאות בבאר אפלולי בסן פרנסיסקו, מדובר בלהיט.

כשאני אומר "בננה" אני מתכוון שיש לה חליפת-בננה והיא אף בנתה אוהל-בננה. וכך צריכים להתנהג פרופסורים לפסיכולוגיה!

Peggy Li, Lila Gleitman (2002). Turning the tables: language and spatial reasoning, Cognition 83(3):265–294
Lera Boroditsky (2003). Linguistic Relativity. In Nadel, L. (Ed.), Encyclopedia of Cognitive Science: 917–921. MacMillan Press: London, UK.
Alice Gaby (2008). Distinguishing reciprocals from reflexives in Kuuk Thaayorre. In Ekkehard König and Volker Gast (Eds.), Reciprocals and Reflexives: 259-288. Mouton de Gruyter: Berlin, New York.
Winawer, J., Witthoft, N., Frank, M., Wu, L., Wade, A., and Boroditsky, L. (2007). Russian blues reveal effects of language on color discrimination. PNAS. April 30, 2007

Read Full Post »

מיכאל זילברמן (בעל בלוגים כאלה ואחרים) כותב בחדר 404 על גרפיטי סנובוני בצורת יX הY לאלתר, אתם יודעים, דברים כמו יפוטר האחראי לאלתר. זילברמן מתעד את הופעת "ילוהק דני איילון לאקספרס של חצות II", "יימכר אלי ישי לסוחרי עבדים הוגנים, אך אשכנזים", את "יצורף מאיר שטרית לקבינט של מוסוליני", וכן הלאה.

איפה זה התחיל? וואלה, לא יודע. אני עדיין לא יודע איך אפשר לחפש בצורה טובה הופעות ישנות של  יX הY לאלתר. חיפשתי לאלתר במאגר העיתונות היהודית ההיסטורית וזה החזיר הרבה יותר מדי תוצאות. ניסיתי לצמצם עם ולאלתר ולא קיבלתי שום דבר רלוונטי. אולי מי מקוראינו הנאמנים יוכל לחשוב על משהו, ועל הדרך להראות שאתם הרבה יותר מוצלחים מהמגיבים של חדר 404.

(דרך אגב, קראתי שהמילה היפה לאלתר היא בכלל שיבוש נפשע. במקור אמרו על אתר, כשאתר זה 'מקום' בארמית, כלומר 'על המקום'. אבל אתם יודעים איך זה, השפה של הילדים-של-ימינו שטוחה ורדודה והם לא מבינים כלום ומשבשים הכל ולא מלמדים אותם שום דבר בבית ספר כמו פעם שהיה לנו כבוד לשפה ועם זה יימשך ככה השפה העברית תימחק מהמפה)

Read Full Post »

בבלוג זה הזכרנו בעבר יותר מפעם אחת את הנוסחה הלשונית לה קראנו סנובּוֹן, אותה קלישאה תבניתית שמשמשת במגוון הקשרים. דוגמה בולטת נוספת שלא זכתה עד כה להתייחסות בבלוג, היא הכותרת העיתונאית הנפוצה "איך אומרים X ב-Y", שמשמשת לכל אירוע שבו משהו שקשור ל-X מתרחש במדינה שבה קורה Y. מבחר דוגמאות:

ועוד מספר רב של דוגמאות נאסף בעבר בבלוג "חדר 404".

מובן שמדובר בלא יותר מאשר קלישאה אידיומטית ואת אף אחד לא באמת מעניין איך אומרים X ב-Y (אחרת הוא היה בודק במילון ולא שואל בכותרת). נסיונותיי להתחקות אחר מקורות התופעה עלו בתוהו, ונראה שזה פשוט מעין מֵם שמרחף בשמי הכתיבה העיתונאית ויהיה קשה למצוא את נקודת ההתחלה שלו, אבל יתכן שמישהו מהמגיבים יידע להאיר את עינינו.

Read Full Post »

Older Posts »