Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for the ‘עירוב ביטויים’ Category

בחודשים האחרונים הצטברו אצלנו כמה וכמה פניות נרגשות מקוראינו ובהן זוטות לשוניות מהסוג שאנחנו אוהבים, אבל שכבר לא ממש מצדיקות פוסט משל עצמן. הנה, אם כן, פוסט לקט לסיום הקיץ (והאביב, וקצת מן החורף, אבל כמו יין טוב – שגיאות של ״הארץ״ רק משתבחות אצלנו בתיבות הדואר הנכנס).

המשך…

Read Full Post »

זהו חברים, אני מכריז רשמית על הקמת קטגוריית "עירוב ביטויים" כאן בדגש קל.

מה שבר אותי, אתם בוודאי שואלים. היה זה הלינק משובב הנפש מדן, שהפנה אותי לפנינת הטמקא הזו. אומרים שם אנשי הנמלים:

שותים לנו את הדם בכפית

לאלה שלא מאמינים, ולאלה שלא נכנסים לקישורים לטמקא (ברוכים יהיו), הנה צילומסך:

kapit

המדינה מורחת לנו את הדם כבר שנתיים

והנה קישור לגיגול שמראה שבשנה החולפת הביטוי "את הדם בכפית" כנראה לא נאמר.

הנה כי כן, אותה כפית שמצא הבלשן בעיר דגסטאנית אפורה משמשת את המדינה בשבתה כנושא סתמי לשתיית דמם של עובדי נמלים. השאלה הראשונה העולה לראש היא, כמובן, איך בדיוק שותים בכפית? קיימים נוזלים אותם צורכים בכפית, למשל מרק, אבל אצלי בבית לפחות היו אוכלים מרק. גוגל אנגראמז מסכים.

לא בתמונה: לוינסקי

לא בתמונה: לוינסקי

גם כשמנרמלים בתפוצת הפועל הוא מסכים.

marak-norm

לא בתמונה: יאהו אנגראמז

(מה קרה סביב 1980? אני מנחש שמיעוט מקורות ארעי. אפשר להחליק את הגרפים עוד, אבל מה פתאום עכשיו שוב צילומי מסך וכל זה)

אז למרות שיש קהילות שבהן "מוזגים סלט" כשם שמוזגים מרק, בכיוון ההפוך (מוצקיזציה של המרק להבדיל ממרקיזציה של מוצקים) הסחף הרבה פחות מורגש. והנקודה איתה התחלנו את בדיקת-האגב הזו נותרת על כנה: לא שותים בכפית.

שאלה שניה: האם זהו סתם עירוב ביטויים שנובע מחוסר תשומת-לב? היה לנו כאן שבר שיא חדש, והיה לנו מלחמת סוף עולם. אני חייב להודות שבהתחלה חשבתי שזה עוד אחד מהמקרים האלה, תוצר של הביטויים הנפוצים "שותים לנו את הדם" ו-"לרוקן את הים בכפית" [סליחה, טעות בלינק המשתמש בסכו"ם כאנלוגיה למלחמה בטרור, כל המרק הזה בלבל אותי. הנה הנכון]. אבל אז קראתי שוב את הפסקה המלאה, ונראה שההקשר משנה כאן. לפני המשפט האבסורדי-לכאורה מתלוננים העובדים שהמדינה מורחת אותם, כלומר מתנהלת באיטיות. הכפית היא כלי שהיעזרות בו מאטה פעילות קצרה – כמו ריקון הים – שלא לצורך (יש עוד שימוש אידיומטי לכפית, והוא הפחתת מידת העצמאות של אדם – "להאכיל בכפית"). אז לא מספיק שהמדינה שותה את דמם של העובדים – היא גם עושה את זה לאט מדי! כמאמר הבדיחה העבשה, "לא רק שהאוכל פה מגעיל, גם המנות נורא קטנות". כיוון שהשילוב עושה את עבודתו, אפשר (אבל לא מומלץ במיוחד) לדמיין מצב שבו קודם המדינה מקיזה את דם העובדים למעין קונטיינר, ואז צורכת אותו בכפית במשך זמן ארוך מדי. למעשה, בגלל שיקולי קרישה, אולי הנקודה היא שהמדינה מקיזה את הדם רק בקצב כזה שמאפשר לה לשתות אותו בכפית, הרי מה הטעם להקיז את כל הדם על ההתחלה אם צריכים אותם על הרגליים. טוב, נראה לי שדנתי מספיק בעניינים שגורמים לי לפעמים להתעלף, נשאיר את שאר האופציות לרומן הערפדים המצליח שיוציא ועד עובדי הנמלים במהרה בימינו אמן, לפני שהטרנד יחלוף (הצעה לשם: "ניבי הסוור").

לסיכום, חידוש לא רע. 8 בסולם (העדיפויות של) יובל.

Read Full Post »

ימי הבחירות מתרגשים עלינו, ולכן אכתוב היום על תופעה לשונית מתוך כתבה בנושא תקשורת ספורט מלפני כמעט חודש. מיודענו שלמה מן שיתף את קוראיו בהעין השביעית בנפלאות סיקור הליגות הנמוכות בכדורגל, והשחיל את המשפט הבא:

משטחי מהמורות ועשבים שוטים שעליהם מתקיימים משחקי הליגות הנמוכות של הפריפריה בעיירות ובכפרים, עם קהל מקומי וקנאי, ובפעמים רבות באווירה של מלחמת סוף עולם.

הממ. זוכרים עירוב ביטויים? למה שתזכרו, כבר שנים אני לא כותב פה על שום דבר זולת שלילה מיותרת (יש עוד בקנה אם תהיתם). היה לנו פה את מצוצים מאצבע מזוהמת, שזה יותר העשרת ביטוי מעירוב, ואת לשבור שיאים חדשים, שזה עירוב שיוצר בעיה סמנטית. גם המקרה שלפנינו טיפה שונה מהקלאסיקה, אם כי בפן אחר: תחבירי. הביטויים שהתערבו הם "מלחמת עולם" ו-"סוף עולם", שתי סמיכויות שבהן הסומך זהה ("עולם"). כתוצאה מכך באחד הביטויים נשבר הרצף. עירוב הביטויים הקלאסי משרשר את הצורות כך שכל ביטוי נשמר בשלמותו, ככתוב בשיר הילדים בעל הניחוח הגזעני (שם, שם; לחן עממי מדי):

ילד* קטן הלך לגן / איזה גן? גן חיות / אילו חיות? חיות טורפות / אילו טורפות? טורפות בן אדם / איזה בן אדם? בן אדם שמן / איזה שמן? שמן דובון / איזה דובון? בלע סבון / איזה סבון? סבון לרחצה / איזו רחצה? רחצה בים / איזה ים? ים המלח / איזה מלח? מלח לבישול / איזה בישול? בישול עוף / איזה עוף? עוף סוף / איזה סוף? סוף העולם / איזה עולם? עולם תחתון / איזה תחתון? תחתון שלך!

יש שם כמה חריגות, אבל הרעיון הכללי די ברור.

לפני שנשחרר אתכם, מילה על סמנטיקה: כפי שראינו, בדוגמא של "שיאים חדשים נשברו" יש בעיה עם הפירוש המילולי, ומאידך גיסא ב-"מצוצים מאצבע מזוהמת" התוספת דווקא מספקת את אפקט ההעצמה המבוקש. המקרה הנוכחי קרוב יותר לצד האצבע של הסקאלה, אבל היה כאן מעקף מעניין: "מלחמת עולם" יושבת לנו עמוק בתרבות ואנחנו יודעים פחות או יותר למה משווים משחק כדורגל בליגה נמוכה כשמדברים עליה. "מלחמת סוף עולם" יכולה להתפרש, נניח כמלחמה שגורמת לסוף העולם או שמתרחש בתקופה אפוקליפטית, סטייל גוג ומגוג. אין לנו מושג איך מלחמה כזו תיראה (זו שאחריה תתנהל במקלות ובאבנים. לפי אותו הגיון גם הראשונה היתה אמורה להיות ככה והיא לא היתה, אבל לא משנה) אבל כנראה שהיא תהיה גרועה יותר מסתם מלחמת עולם. אז יש העצמה, אבל לא בסקאלה הרגילה: "סוף עולם" איננו עולם (ואצבע מזוהמת היא כן אצבע), אבל "מלחמת סוף עולם" בהחלט תיחשב למלחמת עולם.

יאללה שובו לעיסוקיכם. אחלה יום בחוץ.


* לא באמת "ילד".

Read Full Post »

שוב עידוק מציל את בלוגנו מבצורת ארוכה מדי:

והפעם אפילו סימנתי את מה שנדבר עליו

נכון, נרג כתבו בתחילת הכתבה "הקרע שובר שיאים חדשים", וכל-כך עפו על עצמם שגם חזרו על זה בכותרת המשנה: "המתיחות שוברת שיאים חדשים". אך מה זה, בעצם, לשבור שיא חדש? מבחינה סמנטית טהורה, מדובר או בשטות או בהפחתת העוצמה: אם השיא החדש הוא זה שנקבע הרגע, הוא לבטח לא נשבר באותה הזדמנות ממש. ואם מדובר על שיא חדש במשמעות של שיא שנקבע לאחרונה, זהו הישג פחות מרשים מלשבור שיא ותיק, הלא כן?

הצורה לבטח אינה זרה לרשת דוברת-העברית, ודי להביא (לצורך האיזון) את חטאיו המקבילים של טמקא. ומה גורם לשגיאה המוזרה הזו לקרות? ההסבר הסביר הוא כנראה עירוב ביטויים: "שבר שיא" ו-"קבע שיא חדש". שניהם בעלי אותה משמעות, אך שניהם מוכרים בערך באותה מידה. ודוק: בגוגל נגרמז "קבע שיא" מפסיד ל-"שבר שיא", שבתורו מפסיד ל-"שיא חדש". מה שמראה שבאמת הביטוי המעורב מאחד חלקים נפוצים מתוך ביטויים ארוכים יותר, ויש בכך מידה של הגיון (מחקרי, כן? הסמנטיקה אבדה לבלי שוב).

כאן בפירוש מדובר בתקלה (או בתופעה שמקורה בתקלה, בכל אופן), וראינו אחת דומה לא מזמן, אך במקרים יותר מעניינים קשה להחליט האם יש מודעות עצמית. כך, למשל, בעירוב מטאפורות. הנה שני אוספים מופלאים מהרשת, של מקרים בהם הדובר מתחיל מטאפורה אחת ומסיים בשניה, ולעיתים באופן שממש סותר את עצמו (ברמת המשמעות המילולית). נביא דוגמא מ-"כן, אדוני השר", תוכנית שעשתה קריירה מעירוב מטאפורות:

Jim Hacker: If I can pull this off, it will be a feather in my cap.
Bernard: If you pull it off, it won't be in your cap any more.

אח, הומור בריטי. לקוח מטיויטרופס, אתר שאם עוד לא נתקלתם בו אז עכשיו סוף-השבוע שלכם בסכנה ממשית.

בעברית הצלחתי למצוא דוגמא משובחת אחת בלבד (יש את חצי-המקרה הזה מלפני חודשיים, וחצי-המקרה הזה שקדם לו), אבל עיניי בהחלט יהיו כרויות מעתה. אתם יותר ממוזמנים לשתף כאלה בתגובות, אבל אל תתחילו לי עכשיו עם סתירונימים, עצטרובלים או ביטויים שמשתמשים בהם בהקשר לא נכון.

שבת שלום.

Read Full Post »

טוב, זה קצת מביך: ישנו אתר בשם מיינט, שרמת הכתיבה שתמצאו בו דומה לזו של עיתון בית הספר היסודי. הסיבה שאני קורא אותו, כמובן, היא שלעיתים נדירות אפשר למצוא בו יצירתיות לקסיקלית שלא תראו בשום מקום אחר. כך, בתום ידיעה על קללות שמופנות לילדי משמרות הזה"ב באור יהודה, מובאת תגובת העירייה:

מהעירייה נמסר: "לאחר בדיקה עם הנהלת בית הספר אהוד מנור ועם ועד ההורים, נראה כי הדברים לעיל מצוצים מאצבע מזוהמת".

הנה לכם, "מצוצים מאצבע מזוהמת". הברקה נהדרת שלא תוכלו למצוא בשום אתר שיש לו עורך (כבר הדגשתי שהאותנטיות הפרועה הזאת היא הסיבה המרכזית שבגללה אני קורא את אתר המקומונים מיינט?). הצירוף הזה היה כל כך חריג בעיניי שמיד בדקתי אם יש לו הופעות נוספות. בניגוד חריף למקרים קודמים, הפעם התברר שלא רק אני לא שמעתי את הצירוף הזה מעולם – גם גוגל לא.

הביטוי "מצוץ מהאצבע", או בגירסה הלא-מיודעת, "מצוץ מאצבע", הוא ביטוי ותיק ומוכר שמופיע במיטב המילונים – גם מילוני סלנג, כגון "מילון עולמי לעברית מדוברת" של נתיבה בן-יהודה ודן בן-אמוץ או "מילון הסלנג המקיף" של רוביק רוזנטל, וגם מילונים כלליים כגון אבן-שושן (שמציין שמדובר בלשון הדיבור).

מצוץ מהאצבע - מילון עולמי לעברית מדוברת

מצוץ מהאצבע - מילון הסלנג המקיף

השאלה המרכזית היא עד כמה הצירוף הזה קפוא: אם לא מצאנו דברים שמצוצים מאצבעות מזוהמות, האם יש סוגי אצבעות אחרים שאפשר למצוץ מהם דברים? אז מסתבר שגם לא כל כך הרבה, אם כי אפשר למצוא כמה הופעות:

האנק גרין (וגם צוות של שלל מנחים אורחים) יציג לכם שתי עובדות על שלל נושאים. אילו עובדות? מדהימות למדי. והתפקיד שלכם הוא לבחור מי מהן נכונה, ומי מומצאת. זה לא קל, בגלל ששתיהן נראות מצוצות מאצבע יצירתית במיוחד. (לינק)

חזי אתה ממשיך להסתבך בבלופים שלך!
כרגיל הצגת טענות מצוצות מאצבע פגומה
כעת כרגיל אתה מצהיר על בריחה. גם לזה התרגלנו. (לינק)

הימין מאשים את השמאל והשמאל שונא את הימין.. אז מילה קטנה אליכם.. אתם.. לא הרוב.. אתם המיעוט.. מיעוט של דבילים וטיפשים שחיים בתוך רעיונות שמכרו לכם עטופים באידיאולוגיה מצוצה מאצבע משוחה ברעל.. אתם לא הרוב.. אנחנו הרוב.. אלה שלא הימין ולא השמאל מעניין אותם..  (לינק)

מה אפשר להבין מזה? בכל הדוגמאות הללו נראה כי הלוואי של האצבע בעצם מתאר את הדברים שמצוצים ממנה – במקרה הראשון העובדות יצירתיות, במקרה השני הטענות פגומות, ובמקרה השלישי האידיאולוגיה משוחה ברעל. קצת קשה להחיל את הפרשנות הזאת על האצבע המזוהמת. השימוש הדומה ביותר שהצלחתי למצוא מופיע בדבריה של ראש הממשלה לשעבר גולדה מאיר, בראיון לעיתון "מעריב" מה-22 במאי, 1969:

גולדה מאיר: "מצוץ מהאצבע החולה"

היות שהעיתונאי רפאל בשן לא ממשיך לחקור בנושא, גם כאן קצת קשה לי להבין למה הכוונה. נראה שמדובר בהדגשה כלשהי של דבריה, תוך נסיון לתבל מעט קלישאה מוכרת. מעניין לציין שאת אותו ביטוי ("מצוץ מהאצבע החולה") אפשר למצוא בתגובות לידיעה באתר מיינט (שוב מיינט):

 ל- 31. מכרו לאמא שלך סיפורים מצוצים מהאצבע החולה של המדינה .

ההבנה האינטואיטיבית שלי מרמזת על כך שדברים שמצוצים מאצבע מזוהמת או חולה הם יותר בדויים או מופרכים מדברים שנמצצו מסתם אצבע. גם ברוב שאר הדוגמאות שמצאתי ללוואי יש משמעות שלילית, כנראה בגלל שהמשפט כולו שלילי ומזלזל, ולא כתוצאה מהעובדה שאצבע במצב גרוע מאפשרת למצוץ מעצמה סיפורים בדיוניים יותר.

האטימולוגיה שמספק מילון הסלנג המקיף מרמזת לכיוון היידיש – אבל חיפושים שעשיתי אחר מה שעשוי להיות התרגום ביידיש לא הניבו תוצאות, והיידיש שלי לא מספיק טובה בשביל לחקור זאת יותר לעומק. איתמר מוסיף שגם בגרמנית אומרים כך, וגם הוא לא מצא דוגמאות שבהם יש לוואי שנדחף באמצע.

אז האם באמת עומדת כוונה נסתרת כלשהי שפספסנו מאחורי תגובת העירייה, או שמדובר בהתבטאות חסרת-מחשבה שמטרתה להשמיץ את הצד השני? כמיטב המסורת באתר מיינט (שאותו, אני מזכיר, אני קורא רק באופן אירוני ומודע לעצמו), נסיים בסקר מפגר:

(הינד כובע לעמית)

Read Full Post »

אז הסיפור הוא כזה: חנניה גיבשטיין, איש עסקים ותיק אשר כיהן בעבר אף כראש עיריית ראשון לציון, הגיש תביעה כנגד חברת רואי החשבון קסלמן וקלסמן, בטענה לרשלנות מקצועית אשר גרמה לו להפסדים. מכאן זה נהיה קצת יותר מעניין. כפי שמדווחים כלכליסט:

בכתב התביעה צוטט רו"ח שאול בן אמוץ שנשאל על הרקע לעיכוב בדוחות המס השנתיים. בתביעה נכתב כי רו"ח בן אמוץ הגדיר עבודה זו כ- "אבוחלטורית"- שמרמזת כי מדובר בעבודה רשלנית, בעוד שבפועל השתמש רו"ח בן אמוץ במילה "בוכהלטרית" שמקורה בגרמנית, משמעותה היא הנהלת פנקסים והיא מתארת את הפן הטכני של עבודת רואה החשבון.

כמה עניינים ראויים לציון. הראשון הוא היצירתיות המורפולוגית שבשם התואר "אבוחלטורי". למרות שסביר להניח שאף אחד מאיתנו לא נתקל בו (אפס אזכורים בגוגל מחוץ לפרשייה הזאת), לכולנו ברור במה מדובר. מ"חלטורה" כבר נגזר "חלטורי" (למרות שיותר נפוץ "חלטוריסטי"), כמו במשפטים:

בדיקה במעבדה מקצועית ולא חלטורית אמורה לעלות 75 שקל והוא בודק לך את כל החלקים לראות אם הכל בסדר

(כאן, מפורום "נושמים מזרחית" הזכור לכם ודאי מהפוסט על "לאכול סיבוב". יש שם משהו מעצבן שמקפיץ פופ-אפים, אז אני לא ממליץ לכם ללחוץ, אלא אם אתם חייבים לוודא שלא שיקרתי), או:

לאיזה חוף אפשר ללכת עם הילדים? איפוא הבלגן לא חוגג? היכן החוף מוסדר ולא חלטורי?

(מתוך "בחדרי חרדים").

את התחילית "אבו-" קצת יותר קשה לי להסביר. מקורה כמובן בערבית, במובן "אבא של", והמבנה הכי דומה שהצלחתי למצוא הוא "חלטורי באבוה". אבל בשביל לחזק את החלטוריסטיות שבדבר, אני הייתי דווקא מצפה למבנים כמו "סופרחלטורי", "מגהחלטורי", "אולטרהחלטורי", "היפרחלטורי" וכן הלאה, או לחילופין, אם להישאר בעולם קשרי המשפחה, דווקא בכיוון השני: "חלטורי בן חלטורי". בכל מקרה, מבנה זהה ל"אבו חלטורי, אם קיים, לא ראיתי.

ובאשר לטענה הנגדית של רו"ח בן אמוץ: Buchhalter היא אכן המילה הגרמנית ל"רואה חשבון". המילה מצאה את דרכה, דרך היידיש, גם לעברית, ומילון הסלנג המקיף מאת רוביק רוזנטל אף מתעד את משמעותה:

בוכהלטריה, מתוך מילון הסלנג המקיף מאת רוביק רוזנטל

הכנת דוחות המס השנתיים עבור חברה גדולה אכן נשמעת כמו עבודה בוכהלטרית למדי (האם יש מטלות שמבצע רואה החשבון שאינן בוכהלטריות?), ואין ספק שהגירסה שהציגה חברת "קסלמן וקסלמן" סבירה יותר מזו של גיבשטיין, ואני מרשה לעצמי לומר זאת גם מבלי שהאזנתי ישירות לאמירתו של רו"ח בן אמוץ. המסקנה המתבקשת, כמובן, היא שאם אי פעם תרצו להשמיץ רואה חשבון, פשוט תגידו לו שהעבודה שלו היא אבוחלטורית. יהיה לכם יופי של אליבי.

Read Full Post »