Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for the ‘מנהלה’ Category

שואלת הקוראת לימור: מה זה בעצם "אח על מלא" ו-"על מלא"? איך הביטוי נוצר ואיך הוא התפשט?

שאלות טובות. תשובות חותכות לא יהיו לי, אבל ננסה להבין לפחות את היקף התופעה, בתקווה שקוראינו יוכלו לעזור. למי שלא מכירים, "אח על מלא" הוא אח על אמת, בחור זהב, כפי שאפשר לראות בראש ובראשונה בשיר של אודימן מ-2014:

קצת קשה לתאר מה זה בדיוק "אח על מלא". שאלות כמו זו של לימור נפוצות למדי וברשת ניתן למצוא הודעות מ-2012 בהן אנשים שואלים מה בעצם משמעות הביטוי ותשובות שמתקשות להסביר אבל מבהירות שמדובר במשהו טוב.

די ברור שבמקור הביטוי התייחס לאחים וחברים, אבל מאז הוא התרחב. כשירות לציבור, הרי רשימה חלקית של דברים שהם אח על מלא כפי שמצאתי במרשתת: רוני דניאל, נפתלי בנט, ממציא ה-LSD, ולראות סרטוני יוטיוב עם חבר בקיוסק. הפרסומת הזו לחטיף נקראת למשל "אח על מלא", ולא "אחשלו" או נסיון אחר של הקופירייטרים להתחבר לשפת-הנוער.

כמו שיש "אח על מלא", יש אחות על מלא (ביולוגית וגם בסטארט-אפ), אמא על מלא וסבא על מלא. יש גם שני הורים על מלא, גם כאן בטור שכנראה מנסה לקרוץ לשפת הנוער ויוצא קצת יותר מדי מילולי, שלא לומר טרחני.

עושה רושם שהביטוי מוגבל ליחסים של קרבה מסורתית. אפשר למצוא הופעות שונות של "דוד על מלא", "אחיין על מלא" ו-"נסיך על מלא". לא מצאתי "אבא על מלא", אולי במקרה ואולי כי האב מסורתית פחות חם מהאח או האמא? באופן פחות מפתיע לא מצאתי "שוער על מלא" (בנסיון לדבר על שחקן כדורגל) וגם לא "שר על מלא" או "ראש ממשלה על מלא".

אז עד כמה הביטוי "על מלא" קיים לבדו? קצת יותר קשה לתת תשובה על סמך חיפושי רשת. מישהו אוהב את רני רהב על מלא, אבל בגדול לא נראה לי ש-"על מלא" תפס. להתרשמותי גם הביטוי השלם כבר לא נפוץ כמו לפני כמה שנים: לא מצאתי טוקבקים בסגנון "אלאור אזריה הוא אח על מלא" (מה שכן, בתגובות כאן אפשר לראות שהצל הוא אח על מלא).

מאיפה כל זה בא? קשה לדעת. הביטוי "על ריק" קיים בסלנג כבר תקופה ארוכה, אבל אם זה היה המקור, היינו מצפים להרבה הופעות של "אח על ריק" שרק אחריהן ההנגדה ל-"אח על מלא" הייתה צצה. לפחות ברשת יש מעט הופעות של "אח על ריק", ובכל אופן הרבה פחות ממה שהיינו מצפים אם שני הביטויים היו אמורים להיות מקבילים. אפשרות אחרת היא שהמקור הוא בביטוי "על אמת" שעבר שינוי קל. הבעיה כאן היא שהביטויים שונים בהגייה: ב-"על מלא" הטעם מלרעי (על הלמ"ד) וב-"על אמת" הטעם מלעילי (על האל"ף), מה שמקשה לקשר ביניהם.

ניתן אם כך את זכות הדיבור למגיבינו (מגיבים על מלא!) כדי לשמוע השערות נוספות.

[ת' ללימור]

Read Full Post »

[טור אורח מאת פרופ' זהר לבנת, ראש המחלקה ללשון העברית באוניברסיטת בר אילן ויו"ר ועדת המקצוע ללשון העברית במשרד החינוך. יתפרסם בקרוב גם ב'הארץ']

כחלק מכוונתו של שר החינוך לצמצם את מספר בחינות הבגרות, הוא צפוי להכריז בימים הקרובים על איחוד בין שני מקצועות הבגרות – לשון וספרות. מאחר שאין מדובר כרגע בתכנית מגובשת אלא בכותרת בלבד, לא ברור אם הכוונה היא לאחד בין הבחינות בלבד, או שמא ליצור מקצוע חדש ומאוחד ולבנות גם תכנית לימודים משותפת.

איחוד הבחינות בלבד הוא רעיון חסר שחר שלא יועיל לאיש ורק יזיק לתלמידים. מדובר למעשה בשתי בחינות באותו מועד, בשני מקצועות הנשענים על דרכי חשיבה שונות לחלוטין ומחייבות התמודדות עם סוגים נפרדים של מטלות קוגניטיביות, במסגרת של בחינה אחת. אין בכך כל יתרון, מלבד האפשרות של השר להוכיח כי "צמצם" את מספר הבחינות.

אם מדובר באיחוד ממשי של שני המקצועות, במסגרת תכנית לימודים משותפת ובהוראה משותפת – מדובר במהלך שיהיה בכייה לדורות, מהלך שידרדר את הישגי התלמידים בעברית לשפל שלא היה כמוהו.

אין חולק על כך שמצב לימודי העברית בישראל הוא בכי רע. אין מדובר דווקא בשאלות של תקינות ושל שיבושי שפה, אלא בעיקר במה שקשור ליכולת הבנה והבעה בכתב ובעל פה. המרצים באקדמיה נדהמים בכל שנה מן הירידה ביכולתם של הסטודנטים לא רק להבין טקסט ברמה אקדמית אלא אפילו לנסח רצף של שני משפטים סבירים ולקשור ביניהם באופן משכנע.

ואין מדובר רק באקדמיה. השליטה בשפת האם היא אחד המפתחות החשובים להצלחה בכל תחומי החיים. היא מהותית ביותר להצלחה במקצועות הלימוד בבית הספר, אך היא גם הכלי המרכזי שבאמצעותו אנו מנהלים את חיינו החברתיים והמקצועיים ומשתתפים בחיים הציבוריים במדינה דמוקרטית. היכולת לנסח טענות ורעיונות, להבין את טענותיהם של אחרים ולהשפיע עליהם באמצעות השפה, יכולת זו אחראית במידה רבה להישגים שאנו משיגים בכל התחומים וליכולתנו להשתתף במעגלי חיים רחבים.

כדי לקדם ולטפח יכולות אלה בבית הספר דרוש זמן: יש צורך בתרגול רב והמורים צריכים לקרוא ולתקן טיוטות שוב ושוב. ועוד לא דיברנו על סוגיית ההבעה בעל פה, שהיום כלל לא ניתן לה מקום בבית הספר. לכל אלה חובה להקדיש שעות הוראה מיוחדות. מזה שנים אנו מבקשים משרי החינוך תוספת שעות למטרות אלה. מניסיוננו אנו יודעים שיש קשר ישיר וברור בין התשומות הלשוניות, כלומר למידת העיסוק בשפה בבית הספר, לבין הישגי התלמידים. בשנים שבהן ניתנו שעות נוספות לעניינים אלה, ההישגים בתחום השפה השתפרו באופן משמעותי. שרי חינוך אחדים היו קשובים לכך ואף החלו להתגבש תכניות לקידום הנושא. הרוחות המנשבות כעת במשרד החינוך מנשבות לצערי בכיוון ההפוך.

לפי כל חישוב אפשרי, ברור כי תכניותיו של השר יביאו לקיצוץ נוסף בכל מה שקשור לידע לשוני ולשליטה בשפה. איחוד של שני המקצועות, או אפילו רק של הבחינות, שלא יהיה כרוך בהגדלה של מספר השעות – יביא בהכרח לכך שפחות שעות יוקדשו לעברית. סוגיה חשובה נוספת היא סוגיית המורים: מקצוע משותף פירושו גם הוראה משותפת. התוצאה הטבעית של המהלך הזה תהיה שהמורים לספרות יידרשו ללמד לשון מבלי שזכו להכשרה מתאימה. דבר זה לא יעלה כלל על הדעת. אין שום מוסד אקדמי בארץ שמכשיר מורים לשני המקצועות יחד, ובמערכת החינוך יש מעט מאוד מורים המסוגלים ללמד את שניהם באופן ראוי.

נושאי הלשון חייבים להישאר בידי אנשי הלשון. לא רק בידיהם של המורים, אלא בעיקר בסמכותם של החוקרים ואנשי האקדמיה המומחים לשפה. תכניתו של השר תפקיע מידיהם את האוטונומיה בתחום זה באופן שיגרום לנזק בלתי הפיך. באופן מפתיע, היא מקודמת בימים אלה מבלי להיוועץ כלל באנשי המקצוע – לא בוועדת המקצוע ואפילו לא במפקח הראשי (מפמ"ר) של המקצוע במשרד החינוך, משום שתפקיד זה אינו מאויש מזה חודשים אחדים. התנהלות זו של המשרד מעידה על זלזול בידע המדעי ועל חוסר הבנה מהו ידע דיסציפלינארי. אני תקווה ששר החינוך יוכיח לנו שאין זה כך ושהוא אינו נגד השפה העברית.

[טור אורח של פרופ' זהר לבנת. אתם מוזמנים לשתף את העמוד הזה עם מכריכם/ן בדוא"ל וברשתות החברתיות: http://wp.me/pzkWR-1gv ]

Read Full Post »

שלום, נעים מאוד, אנחנו "דגש קל", בלוג בלשנות בעברית וזה. לונג טיים נו פוסט.

אומרים שהכי טוב לשבור את הקרח עם מכתב למערכת מעידוק, ומי אני שאלך נגד המלצות אמורפיות שהרגע המצאתי. ובכן, עידוק דנן הביע תמיהה (לפני ארבעה חודשים. התיישנותיישן) על המשפט הבא בקומוניקט שהגיע לידיו:

כ-450 צילומים העלו מאות דיפלומטים דרך ממשק מיוחד שתוכנת במיוחד לצורך התערוכה באתר מועדון הדיפלומטים הישראלי.

זה מוזר זה זה. התבוננות מעמיקה יותר מראה שכל המסר מלא במשפטים פשוטים מהצורה מושא-נשוא-נושא, מה קוראים בעגה המקצועית OVS:

את הפרוייקט המיוחד הזה, יזם וביצע מועדון הדיפלומטים הישראלי, (…)

(יובל, תתעלם מהפסיק המיותר. אתה קורא את הפלוג כבר כמעט שנה, אתה אמור להיות מחוסן. לשאוף. לנשוף. לשאוף. לנשוף)

את 50 הצילומים הנבחרים בחרה ועדה מקצועית בת 10 שופטים (…)

(בלי מושא, כאלה יש הרבה בימינו): הצטרפו לפרויקט משרד התיירות ולשכת העיתונות הממשלתית (…)

והאמת שזהו. אבל זו הודעה נורא קצרה, ושלושה-ארבעה משפטים כאלה בהחלט מעידים על מאפיין של הכותב/ת. מה שמעלה היפותזה לפיה מדובר במישהו שאינו דובר עברית כשפת אם. האם נוכל לברר איזו שפה כן?

אז חשבתי על עברית מקראית, בגלל הדוגמה המפורסמת אבנים שחקו מים, אותו פסוק מאיוב שמתכוון לכך שמים שוחקים אבנים (בסופו של דבר, עם כוח רצון והתמדה וכו' וכו') ולא שהאבנים שוחקות את המים (שזה וט"פ רציני).

מפאת חוסר-סבירות מה של התיאוריה הזאת חיפשתי שפה אחרת. היו כמה רמזים בסביבות ההודעה ששלח עידוק לכך שדנמרק בעניינים פה (תמונה שהמילה דנמרק מופיעה בשמה), ואכן דנית היא שפה בה נהוג להשתמש לעתים ב-OVS כדי להעביר מסר (מקור: ערך הויקיפדיה על OVS! מי היה מאמין). אז אולי זה המקור. מצד שני, המייל נשלח ע"י חברת יחסי ציבור שנראית ישראלית לגמרי. אז קשה להחליט.

Read Full Post »

התקרנפות ונתקרנפות

שני טורים יפים פורסמו לאחרונה:

  • אילון גלעד סוקר ב'הארץ' את תולדות הפועל להתקרנף, מראשיתה של המילה קרנף ועד למחזה המפורסם של יוֹנֵסקו. ההפתעה: הפועל כלל אינו מופיע בתרגומו של נסים אלוני אלא בטור מאוחר יותר של דן אלמגור.
  • כנרת עזריאל מתעדת את הפעלים הסבילים של ילדיה הקטנים ומספקת ניתוח מורפולוגי נאה. במוקד העניינים הבניינים התפעל ונתפעל וההבדל ביניהם.

Read Full Post »

מבצע 'עמוד ענן' בא והלך, כך שבין תוצאות תחרות הקטנונולוגיה להידוע המיותר אפילו לא הספקנו להעלות את הרשומה שאתם קוראים כעת. אז במקום הפוגה מאירועי הימים האחרונים, קבלו (בתקווה) סיכום של המבצע, או לכל הפחות של האנקדוטות הלשוניות בתקשורת.

Ferocious

הארץ מדווח לקוראיו על סיקור תחילת המבצע בתקשורת הזרה:

עם זאת, יתרון העוצמה של צה"ל אף הוא בא לידי ביטוי. כמו למשל אצל הניו יורק טיימס שמתאר את מבצע "עמוד ענן" כ"פראי, עוצמתי" (במקור: Ferocious).

אני לא הייתי מתרגם את ferocious כך. להיפך, הרושם שמתקבל אצלי מהמילה הזו הוא שליטה בנעשה ואגרסיביות במחשבה תחילה, ולא פראיות. מילון מרים-וובסטר, לעומת זאת, חולק עלי:

exhibiting or given to extreme fierceness and unrestrained violence and brutality

ומילון אוקספורד (ה-OED) גורס:

 Of animals or persons, their dispositions or actions: Fierce, savage; savagely cruel or destructive.

טוב, כך או כך תרגום חדשות הוא לא הצד החזק של אתרי החדשות שלנו. הפעם הדבקות במילונים הסטנדרטיים דווקא הפריעה, לדעתי.

רפי נפש

שר הפנים אלי ישי, בהגיג מעט עילג לטעמי בפייסבוק (ההדגשה שלי):

אני מודה לכל המגיבים שהבינו את גודל האבסורד בה נמצאת מדינת ישראל שתגובה לגיטימית שלנו נגד טרור נהפכת לגינוי על ידי רפי נפש, אין לנו על מה להתנצל. אם על מדינה אחרת כגון אנגליה או גרמניה, או צרפת, היה מתבצע שיגור טיל לאחד מעריה, המקום ממנו היה משוגר הירי היה הופך מזמן לעיר רפאים. אנחנו חייבים לשים סוף לאיום היומיומי של ירי הרקטות שהיו מנת חלקם של אזרחי מדינת ישראל ולשים סוף למצב ההזוי הזה בו נהגנו בהבלגה תקופה ארוכה מתוך אחריות. אנחנו נעשה הכל כדי להחזיר את הבטחון לאזרחי מדינת ישראל והם יתעסקו עם ההריסות שלהם במקום לעסוק בטרור נגדנו

אם על מדינה אחרת כגון ספרד, או אירופה

רפי נפש? ישי התכוון ודאי ליפי נפש אבל התבלבל עם אנשים שנפשם, אפעס, רפה.

קשה לדעת אם הצירוף (המוצלח למדי) נוצר בכוונה. מצד אחד, הטקסט כולו רווי שגיאות וקשה לדעת אם לייחס זאת לסערת הרגשות שאפפה את ישי או לבורות של ממש. אני לא מנסה לעלוב בישי; אני באמת לא מכיר את כתיבתו ובהתחשב בכך שהוא מתנגד ללימוד מקצועות ליבה וצוטט כמי שמעוניין להחזיר את עזה לימי הביניים, אני נמנע מלקבוע כאן בפסקנות עד כמה הוא עשוי לשגות בנושאים כאלה. בכל מקרה, הצירוף רפי נפש מופיע מדי פעם בגוגל, לרוב כמובן כניאוץ לסמולנים.

ליציאה של ביתר

נציג הטוקבקיסטים בכנסת, ח"כ מיכאל בן ארי, מראה לישי איך עושים זאת נכון ונישא על גבי השנאה והגזענות בפייסבוק עם סטטוס ששואל את הגולשים מה כדי לעשות לח"כ חנין זועבי. העניין הגיע לחדשות לרגעים ספורים, לפני שנפל כאבן מסיתה במים אדירים. כך קיבצה וערכה רחלי רוטנר (זהירות, מכיל תיאורים אלימים ומחליאים למדי):

נתמקד בתרומה של Jonathan Jecoby (יהונתן יעקבי?) לשנאת המין האנושי, שנפתחת כך…

לשלוח אותה ליציאה של ביתר

…ונמשכת עם שגיאות כתיב נוספות. הכוונה היא לשלוח את זועבי ליציע של אוהדי בית"ר ירושלים (כפי שהמליץ מגיב אחר, מוקדם יותר באותו פתיל). אז תגידו, בסדר, שגיאת כתיב אחת מיני רבות. אבל השגיאה הזו מעניינת במיוחד משום שהמילים יציע ויציאה אינן מבוטאות בצורה זהה (אינן הומופונים, במינוח הבלשני), כך שלא ברור מאיפה השגיאה באה. זה אולי טיעון-נגד לחוכמת אנשים מלומדה לפיה כשמבטאים דברים בצורה שונה יודעים לכתוב אותם בצורה שונה (טענה שהושמעה כאן כמו גם בכמה מטוריו של ידידנו אמיר אהרוני).

כפי! ובעברית: חלאס

עוד מבית היוצר של בן ארי, הפוסטר הבא של רשימת 'עוצמה לישראל':

אז מה מתנוסס שם בערבית, מעל הסלוגן המלבב 'תנו לצה"ל לכסח'? זו המילה كفي, שפירושה… טוב, אני לא יודע. זה השורש שמשמעותו 'די', 'מספיק', אבל קשה להוציא מזה מילה אמיתית. אם מתאמצים אפשר להבין כאן צורת ציווי לנקבה יחידה ('הפסיקי!') או את התואר 'של כף יד', הגם שאני בספק אם לזו הכוונה. אמת, יש להגים של ערבית בהם למילה יש את המשמעות 'תרגיע!', אבל זה מנוגד למסר של הפוסטר, לא?

מילא. אפילו אם אפשר להבין את הרעיון הכללי, מה האבסורד? שהתרגום לעברית אמור להיות "חלאס!". בואו ניתן לקופירייטרים של "עוצמה לישראל" כמה רגעים לחשוב איך אומרים 'חלאס' בערבית. זה בסדר, יש לי זמן.

חובבי התרגומים הכושלים מ/לערבית ייזכרו אולי בערגה ברשומות קודמות שלנו בנושא. גם זו באה כנראה מבית הימין הקיצוני, בעוד זו וזו וזו סתם מוזרות, כל אחת בדרכה (דרך אגב, למילון איילון-שנער ברשת יש ממשק חדש ונוצץ. מומלץ).

הזרוע, גדודי, נטל

עדכון בוואלה! מיום שבת:

17:09 – הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז א-דין אל-קסאם, נטל אחריות על הירי לעבר אזור ירושלים.

ההתאמה בין הנושא והפועל שגויה. הזרוע הצבאית – נקבה יחידה, כלומר 'נטלה'. גדודי עז א-דין אל-קסאם – זכר רבים, כלומר 'נטלו'. אבל נטל אחריות – זכר יחיד. ההתאמה בראשו של העורך כנראה היתה עם "החמאס", צורת זכר יחיד.

אין מקומות עבודה שאינם חיוניים

מהנחיות פיקוד העורף: אין מקומות עבודה שאינם חיוניים.

או ליתר דיוק, אין פעילות או עבודה במקומות עבודה שאינם חיוניים. זה לא שכל מקומות העבודה בעוטף עזה מוכרזים כמקומות עבודה חיוניים.

רוצחים וקילרים

בנימין בן-אליעזר הסתבך מעט כשנשאל על ידי אמנון לוי על אחמד אלג'עברי (אני מצטט את 'הארץ' משום שלא צפיתי בראיון בערוץ 10):

"אני מכיר אותו, אני מכיר אותו" אמר בן אליעזר ללוי, "הוא גבר, הוא גבר". לוי שאל : "היתה טענה שהוא בין המתונים. אלוף בן ב"הארץ" כתב זאת". בן אליעזר השיב: "אם אתה שואל את דעתי, אז מילה שלו היתה מילה. הוא אומר 'אני אתן לך', הוא נותן לך. אתה בטח שמעת אותי אומר לא פעם: תשחררו את ברגותי. למה?"

לוי: "כי איתו אפשר לעשות עסקים?"

בן אליעזר: "כי עסקים אתה עושה רק עם רוצחים. תלמד את זה. רק עם רוצחים. חאפז אל אסד היה רוצח. סאדאת היה רוצח. רבין היה רוצח. אריק היה רוצח. חוסיין היה רוצח. נכון או לא נכון?" (אמש אמר בן אליעזר ל"ידיעות אחרונות" כי התכוון לומר שרבין ושרון היו אנשים חזקים).

את ההבהרה של פואד ל'ידיעות' לא הצלחתי למצוא בטמקא. האם הוא הבין שהוא אמר משהו מוגזם וניסה לתקן, או שהוא פשוט הבהיר את הכוונה המקורית? גם במקרה הזה אין לי תשובה חד משמעית. המילה קילר קיימת בסלנג במובן ציורי, וכך גם רוצח. הרושם שלי הוא שרוצח בכל זאת משמשת בעיקר במשמעותה המילולית, אלא אם מקדימים לה את תואר הפועל ממש ('הכלב הזה ממש רוצח').

Read Full Post »

כזכור לכם, לפני שבועות מספר הכרזנו מעל דפים אלו על תחרות הקטנונולוגיה לפי הזמנה, במסגרתה הציבור הוזמן

להציע בתגובות כלל שימוש חדש בשפה. הכלל צריך להיות חדש […] ולהיות קטנונולוגי למהדרין: כלומר, חסר כל בסיס היסטורי, פסקני ופשוט, ובעל נימוק הגיוני להפליא.

ההיענות היתה גדולה למדי, והמגיבים תרמו דוגמאות איכותיות רבות ששמור להן מקום מכובד בכל מדריך סגנון בעברית. בחלק מהמקרים הכללים המומצאים אף קלעו מבלי דעת ל"כללים" שיש האוכפים אותם בכוונה מלאה.

לא היה קל לברור מבין עשרות ההצעות היפות, אבל היות שהתחייבנו לבחור הצעה מנצחת, לא אמתח אתכם עוד. מערכת "דגש קל" סבורה כי הכלל הבא, שאותו הציע/ה המגיב/ה פשפש-ש, ראוי לערך של כבוד בספרי הקטנונולוגיה העבריים:

השימוש הרווח ב"נטול" הוא חסר יסוד. "נטול X" הוא רק דבר שנטלו ממנו X, ולא דבר שחסר את X באופן טבעי. לכן לא ניתן לומר "תה ירוק נטול קפאין" או "הלהקה נתנה הופעה מהממת חושים ונטולת מאמץ", אלא יש לומר: "תה ירוק ללא קפאין" או "הלהקה נתנה הופעה מהממת חושים ללא מאמץ".

מנימוקי ועדת הפרס: הכלל פשוט לניסוח, אך בלתי ניתן לאכיפה. יתרה מכך, נימוקו המשכנע כמו נוצק מהתבניות החביבות ביותר על עורכי הלשון. "כיצד העזת", הם יאמרו לכותב חסר האונים בחיוך ממזרי, "לכתוב כי הטענה נטולת כל יסוד? שמא תאמר-נא לי מי בדיוק נטל את היסוד שלה?", וכך יעבירו את עטם האדום על המילה וישימו תחתיה "חסרת".

הכבוד והיקר לפשפש-ש על הצעתו/ה המנצחת, וכאמור, ברכות לבביות גם לשאר המגיבים על הצעותיהם המצויינות. שיהיה שבוע נטול רקטות לכולכם.

Read Full Post »

מי שכותב בלוג על שפה יודע שלא מעט פעמים אזור התגובות לפוסטים מכיל התייחסויות שאינן קשורות לתוכן הפוסט, אלא הערות על השפה של הכותב, בסגנון "דווקא אתם? בבלוג על שפה? מעזים להשתמש בעברית כזאת?". פעם תגובות כאלה הרגיזו אותי, אם כי כיום כבר השלמתי עם העניין.

אבל לפני כמה שבועות, כשתגובה כזאת פורסמה באחד הפוסטים של הבלשן אלן מטקאלף בבלוג Lingua France, חלק מהמגזין The Chronicle of Higher Education, הוא החליט לנצל את ההזדמנות כדי ליזום תחרות מיוחדת במינה: על המשתתפים נדרש להמציא כלל שימוש חדש בשפה, כלומר, כזה שאינו מופיע בספרי הסגנון הקיימים, להסביר את ההגיון שעומד מאחוריו ולספק דוגמה של משפט שמפר את הכלל, ואיך יש לתקן אותו. בנוסף, הכלל צריך להיות מספיק פשוט כדי שניתן יהיה להסביר אותו בקלות לציבור הרחב.

לאחר כשבוע, הוכרזו המנצחים. הכלל החביב עליי הוא זה שטוען שאין להשתמש במילה "because" במשפטים בזמן עתיד, כיוון שזה לא הגיוני ליצור יחסי סיבתיות עם אירוע שטרם התרחש. כך למשל, את המשפט He’s going to Florida next week, because of a friend’s wedding, יש לתקן ל-He’s going to Florida next week *for* a friend’s wedding.

טוב, אז בטח כבר הבנתם לאן אני חותר. לא משנה מה אומרים הגויים, משנה מה עושים היהודים, ולכן אנחנו שמחים להכריז על תחרות הקטנונולוגיה הראשונה בעברית. החוקים זהים, אתם מוזמנים להציע בתגובות כלל שימוש חדש בשפה. הכלל צריך להיות חדש, כלומר, לא להופיע באחד מה"ודייקים" למיניהם (טוב, לא נלך ונסרוק את כל הספרים אז לכל הפחות תסתפקו בלא להעתיק), ולהיות קטנונולוגי למהדרין: כלומר, חסר כל בסיס היסטורי, פסקני ופשוט, ובעל נימוק הגיוני להפליא (למשל: לא אומרים "נפטר" על אדם שאינו יהודי). כמו כן, נבקשכם לצרף דוגמה להפרת הכלל והצעת תיקון.

התחרות תהיה פתוחה למשך שבועיים מהיום, לאחר מכן תתכנס מערכת "דגש קל" ותבחר את הזוכים. בהצלחה לכולם.

Read Full Post »

Older Posts »