[החלק הראשון נמצא כאן]
חו"ל
לאחר שסיים את התואר השני, יספרסן עלה על סירה לבריטניה עם חבר ושהה שם שנה אצל בלשנים שונים. הוא מספר איך חבר אנתרופולוג, אוגוסטוס קין, הזדעדע כשיספרסן הראה לו תעתיק פונטי של מילה באנגלית משום שהמבטא עשה רושם וולגרי. יספרסן טען שאשתו של קין עצמה מדברת כך וקין סירב בתוקף להאמין עד שיספרסן הוכיח לו באותות ובמופתים שאשתו אומרת את המילה הזו בדיוק כך. קין התחלחל ויספרסן מסכם את הטבע האנושי בצורה הבאה: "לא היתה זו הפעם הראשונה, וזו אינה עתידה להיות האחרונה, בא מצאתי שאנשים משכילים אינם מודעים לצורת הביטוי של אלה הקרובים להם ואף משלים את עצמם שצורה אותה ראו בתעתיק פונטי היא נחותה, למרות שהיא חלק משיחה מלומדת טבעית" (עמ' 63). למרות שקין לא היה בלשן, יספרסן נותן לו קרדיט על טיפ לכתיבה, במיוחד כתיבה בשפה זרה: "…לעולם לא לתקן את הסגנון של מה שכתבת. תחת זאת, לפני כתיבת המילה הראשונה במשפט, להרכיב את כל המשפט בראשך, כמו להתענג על כולו ולהרגיש אותו על קצה הלשון".
הלונדונים לא הרשימו אותו במיוחד, במיוחד הקהל הרעשני והמלוכלך בתיאטראות שהיה מוחא כפיים, צועק, שורק בוז וזורק אגרופים באוויר בהתאם למה שהשחקן אמר ולא בהתאם לכשרון המשחק שלו. בהקשר הזה אציין שבעוד אוהדי כדורגל אנגלי ידועים בתור חוליגנים (לא תמיד בצדק, אבל מילא), אוהדי הכדורגל הדני היו ידועים בתור 'רוליגנים', ההיפך הגמור. ובאמת, כשיספרסן שאל למה יש כל כך מעט סטודנטים בהרצאות הפונטיקה באוקספורד, הוא נענה שהן התנגשו עם משחקי הכדורגל. לגבי מימון השהות של יספרסן באנגליה במשך מעל לשנה, רחוק מעבודתו כקצרן בפרלמנט הדני וכמורה לצרפתית בבי"ס – הוא פשוט לווה כסף והצליח להחזיר את ההלוואות לאחר כמה וכמה שנים של עבודה.
אחרי ביקורים בלייפציג וברלין וחודשיים של הוללות בפריז (באמת! לפעמים המארחים שלו היו כל כך הוללים שהוא היה חייב לפרוש מהמסיבה ולהירגע בצד עם ספר של צ'וסר!), יספרסן חוזר לברלין כדי להתחיל לעבוד על הדוקטורט שלו בעידוד הקולגות בקופנהאגן. אלה מצידם רוצים שהוא כבר יהיה דוקטור של ממש כדי שאפשר יהיה למנות אותו למשרה, ויפה שעה אחת קודם.
