שלומי התפרץ לאחרונה לדלת פתוחה אך כאובה, כשהפנה את תשומת לבי לפרסומת של רשת מוצרי הבית הום סנטר. שופופו.
מקווה שבמיוחד שפפתם את המכתם הבא (0:12): "וּבַעַל, כַּפָּרָה עליו, שדואג למצרכים". זעקי ארץ. כל העממיות המעושה עפה מהחלון עת ג'קי אזולאי (מתהילת מרא דמטבחא) מואלצת לשמור על הגיית ו"ו החיבור בשורוק בסמיכות לאות בומ"פ, תוך שמיטת הדגש ב-ב'. ועוד במרחק מילה מ-"כפרה" מלעילי במופגן.
לא שזה חדש. מפגעים שכאלה פוקדים את מחוזותינו חדשות לבקרים. אני לא לגמרי סגור על כללי הברודקאסט, אבל אני חושב שיש איזו מחויבות כמעט-חוקית של פרסומות לציית לכללי הלשון לפי הנחיית עורכים לשוניים (וראו את התרגומים הקטנים שמופיעים כל אימת שנאמרת מילה לועזית בפרסומת, גם אם הגרסה הזרה מוכרת בהרבה מתרגום האקדמיה האזוטרי). קדימה, יש פה מספיק קוראים מעולמות התקשורת והעריכה הלשונית. האירו את עינינו בתגובות.
אז אני מציע להלן את הכינוי עריכה קלשונית, יען כי היא דוקרת את גוף הפרסומת ומוציאה ממנה הרבה מאוד מהתוכן. אבל דווקא לא פרשת הום סנטר יזמה את הרשומה הזו, אלא תשדיר רדיו של גלגלצ (יובל תזמן שלוש תמיהות, תודה יובל), המפציר בהורים לדאוג שילדיהם לא יעשו שטויות באוספם קרשים לאירוע היחיד בעולם שבו חוגגים אסון לאומי קולוסאלי. אבל לא מגניבים כגלגלצ (בשיתוף משרד התחבורה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים) ישתמשו בפועל "להפציר". לא לא, אומרת הקריינית.
תַּחְפְּרוּ להם.
עכשיו, כאן יש אבסורד קטן כבר ברמת המילה הבודדת. אף אחד לא שומר על בגדכפ"ת בהטיות הפעל מהשורש ח-פ-ר, לפחות לא בהוראתו כ-"לדבר הרבה על נושא ממוקד תוך הסבת שעמום לשומעים". אבל הקריינית מקולשנת, ולמאזין יירע.
אלא מאי? שיש פתרון לצרימה, והוא לתקן את המשפט! כן, כן! בעברית תקנית, מה שצריך לבוא כאן הוא צורת ציווי. וראו זה פלא – "חִפְרוּ להם" שומר על הבגדכפ"ת כמו שאנחנו אוהבים. אז מה היה לנו כאן? מעין "קלשון פיפיות". רצו עברית תקנית וזורמת – וקיבלו עברית לא תקנית וצורמת. יצאו קירחים מכאן ומכאן. גם אכלו את הדג המסריח וגם גורשו מהעיר. אני מקווה שלפחות הסתכלו היטב לשני הצדדים לפני החציה. נו, של הכביש. ביציאה מהעיר.
[תודה, שלומי]
דגש קל 
בעברית המקורית, הצורה ה"נכונה" היתה /taxafru/ (כי ח' היא אות גרונית, ולכן הצורה צריכה להיות ממש כמו "תעברו") – אבל מזה אפילו האקדמיה ירדה.
מה זאת אומרת האקדמיה ירדה? למיטב ידיעתי היא לא ביטלה כלל כזה. יותר מזה, אני מכיר לפחות שלושה אנשים שמדברים ככה באופן טבעי, והם ממש לא לשונאים.
http://hebrew-academy.huji.ac.il/hahlatot/GrammarDecisions/netiyyat-hapoal/Pages/Ch3D019.aspx
אתה מוזמן להסתכל בהערה 1 לסעיף 2.
סתם לידיעה, יש לפחות עוד מקום אחד שחוגג אסון לאומי קולוסלי: החג הלאומי הגדול של קטלוניה מציין את היום שבו הספרדים כבשו אותה. לגמרי במקרה זה באחד עשר בספטמבר. אצלנו יום הזיכרון חל יום לפני העצמאות, ואצלם זה ממש אותו יום, ובמקום עצמאות זה מסמל את אבדן העצמאות בעבר ואת השאיפה לעצמאות בעתיד.
מעניין, איך קוראים לחג הזה?
כי אני לא מצליחה למצוא את הערך בויקי [אולי אין כזה ערך בכלל?]
ומה עם העשוראא' של השיעים? אמנם קשה לקרוא לזה ממש 'חגיגה', אבל זה בהחלט חג חשוב…
נו, אבל צמים בעשוראא'. גם ט' באב הוא יום חשוב אבל בפירוש לא חג.
דברים כאלה תמיד מזכירים לי אנקדוטה ששמעתי מפי המתרגל שלי בסדנת התרגום באוניברסיטה, רונן סוניס – על איזו אנתולוגיית שירה חברתית או משהו כזה, שמכיוון שהייתה חייבת להיות מנוקדת (הרי תמיד מנקדים שירה) יצא שכללה, באחד השירים, את הפנינה המופלאה 'הֶחָרָא'. עם ה"א סגולה כנדרש.
נכון, העריכה בפרסומות היא קלשונית, אבל יש לכך סיבה. הצופים יודעים שהלשון שהם שומעים בפרסומות היא לשון תקינה. על איזה חוק מחוקי הדקדוק מותר לנו לוותר ומתי? ההתלבטות קשה ויעידו על כך שעות של דיונים בין עורכי לשון ברדיו ובטלוויזיה. אם המפרסם רוצה לקחת דמות עממית ולהדגיש את העממיות שלה – שיתכבד ויעשה זאת, אבל עליו להביא בחשבון שהכללים יישמרו. יש יוצאים מן הכלל, כמובן. בפרסומת ששודרה ברדיו המציל צועק "האישה עם הכובע" במלרע, ולא במלעיל כנדרש (במילה כובע). אנחנו משתדלים לשמור על איזון ראוי, לפעמים מצליחים ולפעמים פחות. אגב, כבר אין חובה על תרגום מילים לועזיות יחידות (רק טקסט מלא), אבל המפרסמים, משום מה, ממשיכים לעשות זאת…
"הצופים יודעים שהלשון שהם שומעים בפרסומות היא לשון תקינה"
-> ממתי בדיוק? ר' למשל 'ארבע במאה' וכאלה. יכול להיות שאפשר לטעון שיש סטנדרטים מסוימים כלשהם שצריך לכפות על כל שידור ציבורי שהוא, כולל פרסומות, אבל אני ממש לא בטוחה שמה הצופים יודעים או לא יודעים, או למה הם מצפים מהפרסומות שלהם, הוא רלוונטי כאן.
העניין הוא שפרסומות הן סוג של… נקרא לזה מחזה. אפשר להתווכח על האיכות שלו (בעיניי היא איומה ונוראה), אבל יש שם שחקנים שמגלמים דמות מסוימת, ואמורים להעביר את כל המאפיינים של הדמות הזו. כשהדמות המדוברת היא 'עממית', היא צריכה לדבר באופן מתאים, כלומר במשלב התת-תקני הנפוץ בלשון המדוברת. דמות שתשתמש בצורה תקנית בלתי נפוצה כמו 'וּבַעַל' (במקום בצורה התת-תקנית 'וְבַּעַל' המשמשת בלשון הדיבור) שברה את האפיון שלה ולכן נכשלה.
[הערה: שבירת-משלב כזו בהחלט משמשת במדיה לצרכים קומיים – אני יכולה לחשוב על דוגמא באנגלית, בעזרת שניים מהמערכונים המצוינים של קת'רין טייט עם דמות ה'פרחה' הבריטית לורן קופר: http://www.youtube.com/watch?v=sfkjvagVsRI (שימוש מפתיע במשלב תת-תקני סלנגי ע"י דמות שאמורה לדבר במשלב תקני/גבוה) ו-http://www.youtube.com/watch?v=YHAJ4VFStUE (שימוש מפתיע בלשון שייקספירית ע"י לורן הנ"ל).]
שלא תביני אותי לא נכון, אני מעריכה מאוד את העבודה הקשה של איזוני משלבים (אני מתרגמת במקצועי, וכבר יצא לי גם להתקל בסוגיה הזו בעצמי וגם לדסקס אותה עם מתרגמים אחרים ועם עורכות לשון/תרגום). אבל בעיניי השיקול צריך להיות קודם כל התאמה של המשלב לדמות המדברת – ועל זה אתווכח ככל הנדרש עם כל עורכת שייצא לי לעבוד מולה.
[אגב, התקרצצות קטנה: התכוונת ש'כובע' אמור להיות ב*מלרע*, ומן הסתם נאמר ב*מלעיל*, כנהוג בלשון הדיבור, נכון?]
עיקר שכחתי בהערה הראשונה שלי (מרוב שהתלהבתי מהמערכונים של טייט) – אפשר כאמור להשתמש בשבירה כזו לצרכים קומיים, אבל הרושם שלי הוא שבפרסומת לא נעשה נסיון כזה, ולכן החריגה המשלבית סתם צורמת.
וכמובן זכורה לטוב השורה המופלאה:
ואגב, מה עם המגב? (magev)
עוד לפני ה"ובעל", יש כבר את "הֶחג" התקני והמוזר!
תודה על הפוסט (ועל הביטוי המוצלח) :-)
אבל צר לי להגיד שקראתי את ההתייחסות שלך ל"תחפרו" וגם אני וגם רעייתי אומרים את זה ב-פה דגושה באופן אינסטינקטיבי. ככה שה"אף אחד" כאן מוגזם במקצת.
נדמה לי גם שהסרבים מציינים את קרב קוסובו, שבו הם נחלו תבוסה ניצחת, כאירוע מכונן, אבל אני לא יודע אם הם חוגגים אותו כניצחון.
תודה על הפוסט גם ממני :) ההקפדה הזאת בפרסומות היא pet peeve שלי, ובמיוחד במקרים כמו בזה המתואר, בהם לא מדובר בקריין (לפחות אצלו ההקפדה היא הגיונית) אלא בשחקן שמשחק דמות. נחמד לדעת שיש לי שותפים :)
בהינתן המצב החוקי הקיים, כדאי למפרסמים לנסות ולצמצם את השלכותיו ע"י שינויי נוסח קלים. למשל "ויש בעל" או "וגם בעל" במקום "ובעל" בדוגמה שכאן.