[לפניכם פוסט אורח מאת עפרה הוד, מתרגמת טכנית מאנגלית לעברית.]
בואנה, שלחתי לך מֶל. אתה חייב לבוא, יש פה סֵל מטורף. גם מֵטַל מגיעה ומביאה פַּשְטֵדָה עם זֵתִים ובֵּצָה. קבענו בתֵשַע. תבוא, יהיה לֵצַן.
הציטוט הזה פותח פוסט בפייסבוק שהגיע לידיעתי כשכמה מחבריי הטובים ביותר תחבבו אותו, בעוונותיהם. מצטערת, חבר'ה, לחרב לכם את המסיבה, אבל אחרי שתקראו את הפוסט הזה לא תוכלו להתנשא יותר בכיף על מי שמשמיט את היו"ד כשהוא הוגה צירה מלא (אבל לא נורא: תמיד יישאר לנו הֶפְעִיל).
אז זהו, שפעם למדתי שבהגייה נכונה של צירה מלא לא אמורים לשמוע את היו"ד. אלף פעמים שאלנו את המורה, והיא התעקשה: אפילו ב'מדי פעם' לא אמורים לשמוע את היו"ד. ככה זה בהגייה הספרדית, וזה התקן. חזרתי לרשימותיי ומצאתי עוד משפט מעניין מאותו שיעור:
בגלל מסורת ההגייה האשכנזית (סֵייפר, בסֵיידר, חבֵיירים) מקובל להגות את היו"ד בצירה מלא. וגם ב: תֵּה, הֵ"א.
אז חוץ ממֵייל וסֵייל, שהם מסיפור אחר, מסתבר שזה דווקא בסדר גמור להגות זֵתִים ובֵּצָה. תֵשַע ולֵצַן זה לגמרי בסדר – כאן הצירה בכלל חסר. ועל הרקע הזה, אתם מוזמנים לקרוא את ההמשך הזחוח של הפוסט בפייסבוק:
שנים שאנחנו חוזרים על משפטים מסוג זה ומצחיקים בעיקר את עצמנו. עד שנתקלנו בסרטון הבא. עכשיו אנחנו רגועים, כבר חשבנו שנותרנו נטולי קולגות באחת המערכות המשעשעות ביותר: מילים שדובריהן משמיטים מהן את הי' על דעת עצמם. 17 (!) שנים אנחנו מעדכנים את הרשימה המכובדת שלנו, תארו לכם איזו הקלה לגלות שאנחנו לא לבד. פרצי עונג וצחוק ליוו אותנו בזמן שצפינו בסרט המושקע של שני חבר'ה טובים…
זה הסרטון שמדברים עליו, ואין מה להגיד, הוא מצחיק. אי אפשר לקחת ממנו את זה. ומגיעות לו גם שתי נקודות על התקציר, המדבר גלויות על היסוד העדתי שבבסיס כל הדחקה הזאת:
עידו חוסך בזמן על ידי השמטת האות יוד ממילים שכנראה היא לא נחוצה בהן, על הדרך המילים מקבלות סאונד מזרחי.
נחזור לפוסט בפייסבוק. הוא, בניגוד לסרטון, לא הכי מצחיק, והכֵּנות – ממנו והלאה. אף אחד הרי לא מאמין באמת לקומנט הבא, הממחזר בלי בושה את תירוץ בדיקת הערנות הישן והטוב:
מצאנו אמצעי מעולה לניטור המלייקקים – בטקסט לעיל יש טעות מכוונת. מי שישים לב, באמת צפה :-)
ישויות עסקיות מתחום הלשון, כמו מפרסמי הפוסט הזה, חייבות להיזהר. גם מי שאינו מומחה למדיה חברתית יודע שלא כל מה שטוב לילד בן שש עשרה מתאים גם לעסק. לא מספיק לכתוב ב-About "אוהבת מילים ואנשים". רצוי גם לגבות את זה בידע אמיתי על מילים ובסובלנות לאנשים.
[היה זה פוסט אורח מאת עפרה הוד. כותרתו מתייחסת לפוסט העבר הזה. רוצים גם אתם לפרסם פוסט אורח? אין פשוט מכך. רק תבקשו. כאילו, ותכתבו משהו.]
דגש קל 
אני כבר שנים משתדל לא לבטא צירה עם יוד, בין אם מלא או חסר, בעקבות שיעור לשון בתיכון. אחותי אומרת שאני לצן, אבל בעיני זה יפה יותר. מה שלא יפה בעיני הוא, לדוגמה, חווה אלברשטיין:
התזכור שירי ירייח
וחצב בודד פורייח …
אין כאן באמת עניין של נכון או לא נכון. יש בעברית כמה מסורות הגייה והיום כבר נסוגו מהניסיון לקבוע תקן למבטא בעברית.
כדאי אולי לתאר קודם את שתי ההגיות, האשכנזית והספרדית. בהגייה אשכנזית הצירה נהגה תמיד EY – בין אם הוא צירה מלא ובין אם הוא צירה חסר. בהגייה הספרדית הצירה נהגה תמיד E – בין אם הוא מלא ובין אם הוא חסר. בהגייה הישראלית החדשה יש נטייה (לא מוחלטת) להבדיל בין צירה חסר שנהגה E לבין צירה מלא שנהגה EY. יש בהגייה הזאת היגיון לשוני מסוים ואני חושב שהיא מושפעת גם מאנגלית ומשפות זרות אחרות שיש בהן הדיפתונג EY (פייסבוק וסטימצקי וכו').
אני מוכרח לומר משהו גם בזכות ההגייה האשכנזית. בזמני למדו עדיין לנקד כחלק מלימודי הלשון לבגרות וכשהייתי צריך לדעת איך לנקד מילים כמו ספר, אני זוכר שניסיתי לדמיין איך שמעון פרס ובני דורו אומרים את המילה, וכך ידעתי שהס' מנוקדת בצירה ולא בסגול. בהגייה האשכנזית יש גם הבדל בין ת' דגושה ורפה ובין קמץ לבין פתח וגם זה עוזר מאוד בניקוד. מי שמדבר היום במבטא ישראלי או ספרדי אין לו כמעט סיכוי לדעת לנקד בלי ללמוד בעל פה רשימות ארוכות של מילים וכללים.
על ההגייה האשכנזית:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%92%D7%99%D7%99%D7%94_%D7%90%D7%A9%D7%9B%D7%A0%D7%96%D7%99%D7%AA
וההגייה הספרדית:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%92%D7%99%D7%99%D7%94_%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%93%D7%99%D7%AA