הקורא מודי שאל לגבי הצירוף "תיבת הפנדורה" שהופיע ברשומה של יוסי גורביץ. כך, תיבת הפנדורה, עם שם מיודע. הוא תמה:
מצד אחד זו שגיאה כי פנדורה היא שם פרטי. מצד שני, תיבתפנדורה היא מלה אחת שמשמעותה קופת-שרצים, ולכן צריך לידע אותה. אבל מצד שלישי, אף אחד לא יאמר "עקב האכילס"
ראשית, לגבי (ה)פנדורה. בסמיכות דווקא אין בעיה של ממש ליידע את הסומך אם הוא שם פרטי מוכר. למעשה, דווקא אומרים "עקב האכילס של X". נראה לי שזה תקני, ובכל מקרה זה נשמע לי הרבה יותר טוב מאשר "התיבת פנדורה" או זוועה דומה. בכל מקרה, אין ספק שהצירוף הנדון חייב להיות מוכר ומשומש; אף אחד לא יגיד "זו חרב הדמוקלס של ראש הממשלה". (עוד על סמיכות כתבנו פעם כאן וביום העצמאות כאן והועשרנו בַתגובות)
שנית, אמנם כעקרון לא מיידעים שמות פרטיים אבל זה לא אומר שאף פעם לא. למשל, אם יש מודי תולש ומודי בר-און ואני רוצה לשלוח דוא"ל לראשון אבל מישהו נותן לי את הכתובת של השני, אני עשוי להגיד לו "זה לא המודי שאני מחפש". או אם יש דיון בתגובות כאן ובו משתתפים שלל יובלים אני יכול לדבר על התגובה של היובל ההוא.
ונסיים עם מספר סמיכויות דומות באדיבות עמיתיי לבליגה וזכרונם המפותח: מחלת האלצהיימר, מפת הקרנו, פעמון/מעטפת הגאוס, סדרת הקושי ודיאגרמת הוון (עמיתיי לבליגה עושים הרבה שיעורים במתמטיקה).
דגש קל 
נראה לי שהעניין כאן הוא היידוע של שם פרטי, וההקשר של זה לסמיכות הוא *כמעט* מקרי. העיקרון שאי אפשר ליידע שם פרטי אינו עוד כלל לשוני שרירותי; הוא נובע מכך ששם פרטי מעצם מהותו כבר מיודע – הוא מתייחס לאדם מסוים (לפחות בהקשר נתון).
איתמרק הביא מבחר מקרים בהם אנחנו יכולים לקבל את היידוע לפני השם, וזאת כי אלה מקרים בהם השם בעצם איבד את המשמעות שלו כשם פרטי. עקומת גאוס, למשל, היא לא שם של ציור מסוים אלא סוג של של שרטוט. יכולות להיות לנו כמה עקומות כאלה ולכן אפשר ליידע אחת מסוימת. אנחנו כבר לא מדברים כאן על קארל פרידריך גאוס. הוא הדין גם לגבי דיאגרמת וון. הדוגמאות שאיתרמק הביא של כמה מודים או יובלים מציגות זאת בצורה בהירה עוד יותר, ולמעשה גם המשפט הנוכחי – זה שיידעתי שמות "פרטיים" אומר שבהקשר הנתון כבר לא מדובר בשם פרטי מבחינת המהות.
ולמה ה"כמעט" במשפט הראשון שלי – כי יש הרבה יותר מקרים בהם שם פרטי יפסיק בעצם להיות כזה כשהוא במסגרת של סמיכות, כמו בדוגמאות הנ"ל.
אגב, לאוזן (לעין?) שלי, הצירוף "מחלת האלצהיימר" ממש לא קביל. נראה לי שהסיבה לכך היא שמחלת אלצהיימר היא במובן מסוים כמו אמא – יש רק אחת, בניגוד לעקומות הנ"ל. לכן כאן מדובר עדיין בשם פרטי שאי אפשר ליידע.
לגבי ההערה האחרונה: נסה בהקשר. השווה בין "מחלת האלצהיימר הכריעה את דני" ובין "*מחלת אלצהיימר הכריעה את דני".
(ויצויין שתמיד מדברים על קארל פרידריך גאוס)
בהמשך לאיתמר: שלא לדבר על אינסטנציה מסוימת של המחלה, כמו "מחלת האלצהיימר של דודה שלו כבר עברה לשלב מתקדם". הגרסה הלא מיודעת תישמע כאן ממש רוסית.
לפי הנורמה ("מדריך לשון", אבא בנדויד, 169-168) בצירוף סמיכות מיידעים תואר בלבד, ולא שם. השאלה היא האם יש כאן תזוזה משם לתואר, או שיש כאן שבירה של הכלל.
האקדמיה ללשון התייחסה לשאלה בהקשר של שמות אורגניזמים. המסקנה שם היא שבשמות שבהם הסומך הוא שם פרטי "שאינו סובל ה"א הידיעה", לא תבוא ה"א הידיעה אפילו כאשר השם מיודע. הדוגמאות שם הן: גרביל אלנבי, ישימונית תמנע.
http://hebrew-academy.huji.ac.il/hahlatot/GrammarDecisions/terminologyOrdinance/Pages/Ch4D019.aspx
"ישימונית תמנע הרביעית שמצאנו היתה באורך 16 ס"מ"?
איכס.
דפנה תורמת לנו את המבזק הבא שהופיע בטמקא שלשום בערב: "שנתיים אחרי: נמצאה הקופסה השחורה של מטוס האייר-פראנס שהתרסק".
אתם מפספסים פה את העניין הפשוט, ששמות פרטיים מסוימים שיוצרים מושגים חדשים (תיבת פנדורה, מחלת אלצהיימר, מטוס אייר-פראנס) עשויים להיתפש כקטגוריה בשלב מאוחר יותר. כלומר, מבחינה סמנטית אין שום דבר מיודע בשמות הפרטיים האלו (המושג הוא "התיבה של פנדורה" – "תיבת פנדורה". אבל הקטגוריה היא שם עצם, "תיבת פנדורה", שכבר אין בו מבחינה סמנטית שום קשר ל-"התיבה של פנדורה").
כלומר, לאחר שהמושג משתרש, יש דברים שהם "תיבת פנדורה". ואז, אפשר להבדיל בין תיבת הפנדורה הזו לבין תיבת הפנדורה הזו, כשלא זה ולא זה מתייחס למושג שאינו יכול להיות מיודע (כי שם, במושג, השם הפרטי עדיין מיודע מבחינה סמנטית – למקרה הזה מתייחסת הסוגיה המקושרת בה דנה האקדמיה ללשון), אלא למקריים פרטיים של מה שהפך להיות קטגוריה.
הקשר לתופעה הכללית של "היום אפשר ליידע שמות פרטיים" צריך קצת הבחנה. אמנם בזה העניין, ולא בעצם הסמיכות שנמצאת שם במקרה, אך יהיה זה חטא לומר ש"לא, המוטי הזה" הוא בדיוק מה שקורה ב"תיבת הפנדורה". אנחנו שומעים את ההבדל. והסיבה ש"המוטי הזה" לעולם לא ישמע תקין, היא ש"מוטי" לא באמת יהפוך להיות קטגוריה-של-אנשים-ששמם-הפרטי-הוא-מוטי, אבל לכך בעקיפין רומז השימוש של הדובר, והדיסוננס הזה הוא מה שאנו שומעים.
הסיבה ש"מחלת האלצהיימר של פלוני" לא יכול שלא להיות מיודע (*"מחלת אלצהיימר של פלוני") היא בדיוק מאותה סיבה שציינתי קודם. בשימוש כזה, שבו יש שייכות, אתה לא יכול להתייחס ל"מחלת אלצהיימר" כאל המושג עצמו, אלא רק כמקרה פרטי (ומכך מיודע) של הקטגוריה.
@ איתמרק, "מחלת אלצהיימר הכריעה את דני" דווקא קביל (מה הכריע? מחלת אלצהיימר), וזה מפני שבשימוש הזה השם יכול להתפרש בתור המושג עצמו. "מחלת האלצהיימר הכריעה" וגו' לעומת זאת, ר"ל מחלת האלצהיימר של דני היא שהכריעה אותו.
@ יובל, "מחלת האלצהיימר של דודה שלו כבר עברה לשלב מתקדם" לא סתם ישמע לך "רוסי" בגרסה הלא מיודעת, כי כבר יש בו צירוף שנדרש בעברית להיות מיודע ואיננו: "דודה שלו" צריך להיות "הדודה שלו" (נשמע לנו פחות צורם, כנראה בהשפעת "אמא/אבא שלו" שיש בהם כבר יידוע פנימי, עקב שאילתם מהארמית). ה"רוסיות" הזו כבר שם ואם תשמיט שוב יידוע, רק תדגיש אותה…
לא יעזור לך להקים מסך עשן… "מחלת אלצהיימר של הדודה שלו" גם נשמע זוועה אירקוצקית.
לצערי "מסך העשן" הזה בכל זאת עיוור אותך. לא אמרתי אחרת.