דיברנו כאן לפחות שלוש פעמים על ביטויים שלעתים משתמשים בהם באופן מנוגד להגיונם הפנימי.
המקרה הראשון ("כי ייתן בכוס עינו") הוא נסלח וממוסך על-ידי מאות שנים של אבולוציה לשונית (כמו גם התגובות הרבות, המדברות על "כי האדם עץ השדה", "מהריסייך ומחריבייך"וכו', ואפשר להוסיף לקטגוריה זו את "ימים כלילות", ביטוי שמשמעותו לישון כל היום, את "המשכיל בעת ההיא יידום" ואת "הלנצח נאכל חרב?" שזה כבר וט"פ די רציני).
המקרה השני ("לא רואה מקילומטר") נסלח אף הוא, כי צריך לעבד כל מיני הגיונות ולחשוב יותר מששיחה קולחת מאפשרת בזמן אמת.
המקרה השלישי ("החינוך במרכז סדר העדיפויות") הוא תוצאה של בלבול בין שני ביטויים, אם כי לא בלתי משעשע.
על-שלושה פשעי דמשק, ועל-ארבעה לא אשיבנו: בכתבת תוכנית הטלוויזיה "המקור" על משפט רומן זדורוב (2 במרס, שם שם) מצטט מיקי רוזנטל משפט כתוב (!) מהכרעת הדין:
פלג עד מגמתי, מוטה, אשר סימן את המטרה ולאחריה ירה את החץ.
נו, ככה צריך, לא? האתגר הוא בירי, לא בסימון…
אם נתאמץ עוד קצת, נגלה שקשה להבין למה אפילו הביטוי המקורי ("קודם ירה את החץ ואחר כך סימן את המטרה") חל במקרה זה. להבנתי, הביטוי מתאר מצב שבו אדם מתרץ בדיעבד תוצאות של פעולה שרירותית, ומעניק להן משמעות כאילו זו היתה מכוונת. אז אולי יריית החץ כאן היא שכירתו של העד ע"י ההגנה, אבל בכל זאת לא נראה שלזה כיוונו השופטים במסמכם.
ערב יום פאי שמח לכולם, ואל תחלקו באפס!
דגש קל 
לא ראיתי את הכתבה ולא קראתי את הכרעת הדין, אך נדמה לי שבהקשר של עד במשפט (פלילי) יש הגיון מסויים במשפט (הלשוני). עד צריך לתאר מה שהיה בצורה אוביקטיבית – לא אמורה להיות לו מטרה והוא מצידו לא אמור להיות בעד או נגד מישהו. העד המסויים הזה היה מגמתי ומוטה – הוא סימן לעצמו מטרה ואף פעל על מנת לנעוץ בה את חיציו. במלים אחרות: לא ניתן לסמוך על עדותו.
מצטער עזי, הניתוח הזה לא עומד בשום קריטריון פרגמטי מינימלי. תקרא את המשפט המצוטט (יש בו המילה ״לאחריה״. ועכשיו כשאני חושב על זה, גם אין ביטוי קודם לכינוי החבור, אז הוא גם דפוק תחבירית).
מה זה וט"פ?
WTF, בתרגום פונטי/טרנסליטרציה
זה עושה שכל. תודה.
מעניין.
מעניין. בהחלט מדובר במטאפורה שיצאה משליטה, ואני מסכים שגם הביטוי המקובל (קודם ירה את החץ) לא ממש מתאים, אם כי הוא קרוב איכשהו. הכוונה היא שהעד החליט מראש מה קרה, וברר את העובדות והממצאים כך שיתאימו למה שהחליט מראש.
כאן למשל יש דוגמה לשימוש בביטוי המקובל – קודם ירה את החץ – באותה משמעות שאליה התכוונו בפסק הדין: http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/042/703.html . דוגמה אחרת: "יש לי רושם שאצל לא מעט אנשים יש נטייה לירות את החץ ורק אחר כך לצייר את המטרה. קודם כול מחליטים שהנסיגה מיש"ע היא הכרחית, ואחר כך מאמצים את האומדנים הפסימיים ביותר כדי להוכיח את המסקנה שהחליטו עליה מראש." – http://www.7th-day.co.il/medina/azriel.htm
האם יש איזה ביטוי, או מטאפורה, שמתאימים יותר למצב כזה? לתפור משהו סביב משהו?
מסמננים ונהנים!